אור ברסלב

בית מאיר על בבא קמא· רבי מאיר פוזנר

דף עג.

דף עב.

רש"י ד"ה אתזמו להו על הגניבה עיין במהרש"א ודוק. ודבריו בנוים ע"פ דברי תוס'. אבל מה מאוד נפלאתי על סברה זו. אם נאמר מעידים ואומרים פלוני גנב וטבח ומכר שעדיין בשעת דבריו פלוני גנב כשר הוא אף שהוזם בתר הכי על הטביחה. ומשום שבשעה שהעידו על הטביחה היו יכולים לחזור. א"כ מאין יבא שיהי' פטורים הבעלים מכפל ויקראו מוכחשים על הגניבה. והלא ע"י עדות כשרים הועד וליכא דמכחיש להו ותו דגוף הסברה המוזכרת בתוס' שמה שמעידים תוך כדי דבור לא חשוב הועד מפי פסולים אף למ"ד למפרע כו' משום שהי' יכולים עדיין לחזור. הוא תמוה לענ"ד דמה בכך הא עתה שלא חזרו ונתגלה ע"י ההזמה של גניבה שמה שהעידו גנב הי' שקר ונפסלים מאז. ופשיטא שמה ששוב יצא מפיהם וטבח נמי מפסולי עדות יצא. אלא הברור לענ"ד שכוונת תוס' ז"ל הכי דודאי מה שמעידים ב' דברים תוך כדי דבור כגון גנב וטבח והוזמו על אחד מהן בין על הגניבה ובין הטביחה למ"ד למפרע הוא נפסל חשוב כל העדות הועד מפי הפסולים דכל דבריהם חשוב עדות אחד ארוך. וכמו שברגע שאמר טבח פסולים היו כן נתגלה שבשעה שאמרו גנב כבר פסולים היו ולהכי פטור הגנב מן הכפל ואעפ"כ תו ליכא לאקשויי אם הוזמו על הטביחה תחלה קושי' הגמ' ולכי מתזמו בתר הכי. נמי על הגניבה אשתכח דבשעת טביחה פסולים היו. דז"א דדוקא כי מעידים אחר כדי דבור על הטביחה שייך קושי' הגמ' ולא בתכ"ד. דהא חזינן דרין זה גזה"כ הוא דדוקא כשהמעידים כשרים עד השעה שהעידו העדות שקר שמוזמים עלי' הוא דנתחייבו בהזמה. אבל כי נתגלה אף בתר הכי דלמפרע בשעה שהעידו כבר פסולים היו ממקום אחר נפטרו מעונש הזמה. וכמעט אין בידינו טעם לדבר זה. דאלו נאמר הטעם משום דהשתא אשתכח דמעיקרא הפסק דין של הב"ד על פיהם בטעות היה. ודין הזמה לא שייך כ"א בתר פס"ד. הלא אם בפשוט נמצאו זוממים נמי נתגלה למפרע שמשעה שהעידו פסולים היו והפ"ד בטעות היה. אלא ש"מ דגה"כ כך הוא דדוקא אותו העדות שבשבילו נפסלו הוא דאית לי' קיום לענין הזמה לקיים בהם דין הזמה. משא"כ עדות אחרת אפי' פסולים דמעיקרא אין לו קיום כלל אף לענין דין הזמה. וא"כ דוקא מה שמעידים אחר כ"ד חשוב עדות אחרת ושפיר מקשה הגמ' אבל מה שמעידים תוך כ"ד דחשוב הכל עדות אחת ארוך. שפיר יש לו קיום אף כי הותזמו בתר הכי על הגניבה דאשתכח דבשעת טביחה פסולים היו וחייבים על ההזמה דטביחה כמו שחייבים על ההזמה דגניבה כיון דחשוב הכל אותו עדות. ודוקא בשהוזמו על הטביחה תחלה. אבל כשהוזמו על הגניבה תחלה ואם אין גניבה אין טביחה אשתכח דבשעה שהוזמו על הגניבה הוכחשו על הטביחה. ואם הכחשה לאו תחלת הזמה הוא פשיטא דאין לחייבם על הטביחה. דמה בכך דחשוב עדות אחת הגניבה והטביחה מפני שהעידו תכ"ד לו יהא דאתכחשו על כל גוף העדות גניבה תחלה הא נמי היו פטורים על ההזמה דבתר הכי. ולענ"ד אף כונת התוס' אך על דרך זה. ומה שכתבו התוס' אע"ג דלמפרע הוא נפסל וכו' כשרים היו. ר"ל עמידתם לפני הב"ד חשוב כאלו עדיין כשרים לפניהם כדי שיקוים דין הזמה כיון שהיו יכולים לחזור בהם. אבל טעמא דר"י דפוטר הגנב מן הכפל ודאי אך משום דלבתר הכי שלא חזרו אשתכח למפרע דבשעה שהעידו על הגנבה תכ"ד של טביחה נמי פסולים היו:

ולהכי מקשי התוס' מ"מ שפיר דאם אמרינן הכחשה לאו תחלת הזמה מ"ש כי אתכחשו והדר איתזמו דפטורים. ה"ה כי הוזמו על הטביחה תחלה דנעשה הגנב פטור מכפל. משום דחשיבי פסולים על הגניבה סוף סוף עדותן בטל של גניבה כמו אם הוכחשו ולבתר הכי כי מתזמו על הגניבה ליפטרו כמו דאמרינן הכחשה לאו תחלת הזמה דמ"ש בין כך ובין כך עדותן נבטל טרם שהוזמו. ודו"ק. אבל דברי המהרש"א לענ"ד אינו נכון:

שוב עיינתי בבעל המאור וראיתי שכתב קצת כדברי. אלא שכתב דבריו נמי על כי הוזמו על הגניבה תחלה וחזרו והוזמו על הטביחה נמי לא שייך למפרך הכחשה תחלת הזמה כל שהעידו תכ"ד. על הגניבה והטביחה ומשום דחשיב הזמה אריכתא. וזה לא מסתבר כלל לענ"ד:

תוכן העניינים

בית מאיר על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה