אור ברסלב

בית מאיר על בבא קמא· רבי מאיר פוזנר

דף סט.

דף סח:

אמרי לא סגי דלא מתהפכת מתני' דבהא מתני' קתני דאית לי' לר"י ברירה וכו' וכן ע"ב מקשה הסוגי' דר' יוחנן אי אפשר דס"ל כל המתלקט מדסבר אין ברירה. ועיין סוף פ"ח מהל' מ"ש פי' הכ"מ להירושלמי אלא באומר מכבר לכשישתו כלומר סמוך לעת שמתחילין לשתות תהא סלע זו מחוללת עליו ולא מופלג אלא סמוך ביותר בשעה שפי' היין מכד לפיהם דהשתא אינו ענין לברירה. ומלבד שבעניותי איני יורד לעומק דבריו כי מה ההבדל בין מופלג לסמוך. מ"מ מוכרח החילול לחול על מה שעדיין לא נתברר אף לדבריו נמי אין הכרח הכא לברירה אלא שיאמר כל מה שמתלקט ברגע הסמוכה להלקיטה יחול החילול. כי מ"ש שם אינו יוכל לומר שיחול החילול בתר שתי' מטעם שכבר אינו. והכא נמי א"א שיחול בתר הלקיטה מטעם שאינו ברשותו ואם שם בסמוך אין ענין לברירה ה"ה הכא וצ"ע. ומבלעדי דברי הכ"מ קשיא לי למה לא יוכל לומר לר' יוחנן כל המתלקט גבי כרם רבעי הא יוכל לומר שברגע זו שיבא מי לאחוז באשכול כדי ללקטו ועדיין הוא מחובר שהרי אז ברשותן הוא עדיין. וכבר הוא מבורר ביד המלקט אז יחול החילול עליו. וכנראה מטעם זה פרש"י בד"ה דאית לי' הענין ברירה מצד שאין בעל הבית יודע בשחרית דשמא לא ילקטו יותר על דינם. אבל זה גופה בעניותי שעמקו ממני הסברות דדיני ברירה. כי א"י א"כ האומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה נמי נימא דשייך לדין ברירה שהרי א"י דשמא לא תלד זכר וצ"ע. שוב ראיתי דאפשר בל"ז מוכרח רש"י לפירושו. כי א"א לפרש הברירה מצד שאינו מבורר בין הענבים איזה ענבים שילקטו. דעיין בתוס' מס' מנחות דף ע"ח ע"ב ד"ה ליקדשו כתבו אע"ג דר' יוחנן ל"ל ברירה בריש כל הגט היינו היכא כשמתברר לבסוף דלאו כלום עבד אבל הכא קדשו כל היכי דאיתנייהו. וא"כ הכא נמי נימא שמחוללים כל היכי דאיתנייהו. ולהכי פירש כנ"ל. אבל א"י כנ"ל () ובל"ז אינו ענין לדברי תוס' כי הכא נמי מתברר לבסוף אותן שלקטו. וצריכנא לומר הוברר שעליהן חל החילול ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה