בית מאיר על בבא קמא· רבי מאיר פוזנר
דף מו.
תוס' ד"ה דאפילו ניזק. ועוד י"ל דלמ"ד פלגא נזקא קנסא. לפי הנראה מפירושיהם דמפרשו ההוא כללא דאפילו ניזוק אימר ברי נמי בתם. וקשה מה שבכך דאמרינן המוציא וכו'. הא אפילו הוי הדין דברי ושמא ברי עדיף הי' המזיק פטור מטעם שהוא מודה בקנס ועיין במסרש"א ודבריו אין להם מובן. ומה שהביא ראי' מפ' המניח. ע"ש בראשונים ודוק תמצא כי אינה ראי' של כלום. והעיקר הנלענ"ד דלא שייך מודה בקנס אלא במודה ומתחייב עצמו בבירור. משא"כ הטוען שמא שהוא בדעתו סבר ליפטור בטענה זו אלא שהוא מחויב מתוך טענתו שאנו אימרים ברי ושמא ברי עדיף לא חשוב מודה בקנס ובודאי כן הוא דהא אין זה קרא מרשיע את עצמו אלא אשר ירשיעון ון אלקים] דומה קצת לזה בח"מ סי' פ"ז סעי' ה' דלא חשיב מודה במקצת ודוק. (שוב עיינתי ורואה אני שמעקרא אין כאן קושי' דכיון דיש עדים על הנגיחה שמא זה מכח עדים קאתא ולא ע"י הודאתו כלל. ור"ל דהכא כיון שהוא לא הי' שם ולא הי' יכול להכחיש ואפילו להב"ד הוא ספק כדאיתא לעיל בתוס' וכן להעדים נמצא אין על השמא הודאה כלנ] והנראה מתיך קושי' תוס' זו ומיתר התיר ה. זולת הועוד י"ל. דעל קנס נמי שייך חיוב שבועה דאורייתא. כגון בהכחשת עד אחד ולא אמרינן שביעה זו מה טובה דהא אלו מודה מיפטר. די"ל דכל שמודה מיראת שבועה לא מקרי מודה וגם עד א' או שבופה דאורייתא קם לשבועה או לתשלומין כמו ב' עדים. אלא כבתי' ועוד י"ל סברי דלא שייך שבועה בקנס מטעם שאם מודה מפטר. וכן כתבו תוס' נמי בדרך ספק קצת דף מ"א ע"ב תוס' ד"ה מודה בקנס. אמנם הרמב"ם פ"ג מה' גניבה פוסק בפשיטות. עיין שם בהה"מ דלא שייך גבי קנס שום שבועה. ומהסוגי' שם פ' מרובה דה ע"ד ע"ב שמשם הועתקו דברי הרמב"ם אין הכדע כל כך ע"ש ודוק. ועיין שבועות דף ל"ג תוס' ד"ה או דילמא. וחתני הנבון שי' תי' על קושי' תוס' זו. די"ל דאיירי בפרה דחד וולד דחד ובעל הולד טוען וגדו ברי. ועיין פ"ב אוקימתת אביי וק"ל. ומה דקשיא על קישי' תוס' דהא הוי הילך לר"ע דמשתלם מגופו. כבר מבואר בש"ך דהואיל וצריך שומת ב"ד לא מקרי הילך: