בית מאיר על בבא קמא· רבי מאיר פוזנר
דף מה.
תוס' ד"ה השתא בא"ד. וקשה לפירושו דאם זה ההיזק לא חשוב היזק ניכר אפילו אתפסי' בידים לא מתחייב. ולפום רהיטא דבריהם צ"ע. דהא לכל הפחות נהי דקים לן היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק. מ"מ מחויב לשלם מדרבנן שלא יהא כ"א הולך וה"ה הכא אפשר דנמי שייך. אך עיין מס' גיטין קושי' הגמ' מעושה מלאכה ובמהרש"א לפירושו לק"מ. וכן מוכח פירושו מדברי רבה בכל ן אשו צ"ח מס' זו ע"ש ודו"ק]. ואף כי אפשר לדחוק דהכא צא שייך שלא יהא וכו' מפני שבדין הוא להתפיסו מ"מ מם זה שהחליטו הא למ"ד שמי' היזק ודאי מתחייב. ועיין פ' החקין.. וי"ל דנהי דאפשר מתחייב מ"מ לא שייך לומר החזירו אינו מוחזר דמשמע דצריך לשלם לו דמי שור מעלי' ואמאי הא מקמי' דאתפסא כבר לא הי' שוה כ"א דבר מועט אלו הי' נישום אז דמיו בב"ד אחר שהרג ועומד כל שעה להיות נסקל ע"י ב"ד אם יתפיסורו. נמצא במה שהתפיסו לא הפסידו כ"א דמים מועטים וכזה ישלם לו אחרי שס"ל לחכמים נמי דבאיסורי הנאה אומר לו הרי שלך לפניך ודוק. וגם נ"מ לענין אם מתו יהיו היורשין פטורין כדקי"ל למ"ד לא שמי' היזק ומשא"כ כל זה בכלל הלשון דהחזירו אינ מוחזר וק"ל:
תו בתוס' ובשור תם וכו'. ובשור מועד שהזיק פשיטא כיון שקיבל שמירת נזקיו והבעלים מחויבים לשלם מעלי' פשיטא דהיזק ניכר. משא"כ בשור שהמית או בשור תם שאינו נפסד חוץ גוף השור. בזה יש לעיין אם חשוב היזק ניכר ודוק. ובל"ז ממועד מעקרא לק"מ שכיון שנכנס תחת הבעלים מיד החיוב תשלומין עלי' דידי' רמי':