בית מאיר על בבא מציעא· רבי מאיר פוזנר
דף טו.
פשיטא זבנה אורתה ויהבה במתנה וכו'. עיין בב"י סי' שע"ד מביא בזה פלוגת' אי דוקא קודם שקנאה מהלוקח או אפילו מיד בתר הכי נמי חשיב גלוי דעת ע"ש. וק"ל שהוא שטת הרמב"ם. ויש להביא ראיה מן הש"ס דכתובות דף מ"ד דאיתא שם בתוס' ד"ה אימר אחולי אחיל ועוד אומר הרשב"א דנ"מ אם לוה הנותן. וע"ש בספר פלתי דא"כ ע"כ לישנא דאחולי ל"ד אלא כלומר שמכר המקבל להנותן. ולכן השטר ראשון בטל. וכתב דאלו לפי' הרא"ש דשמע שהנותן מסר מודעה על הראשון. נהי דלפ"ז נכון דלא קאמרה הסוגי' בפשוט א"ב אם נתן הנותן לאחר בין זמן הראשון להשני. משום דאף להטעם דאחולי אחיל נמי השני קנה. דהא הראשון בטל אלא דהקשה לפ"ז למה לא ישלם הלוקח תמיד הפירות שאכל ולכן הוכיח כנ"ל שחזר ומכרו דא"כ מ"מ שפיר דאיכא בינייהו פירות דהא אפשר שלא חזר ומכרו המקבל להנותן אלא באותו יום ממש שחזר ומכרו בשטר. משא"כ לענין המלוה של הנותן שפיר דנ"מ לגבי ב"ח עם דאקני דמ"מ גובה ע"כ דבריו. ועדיין קשה דא"כ לימא הסוגי' הא"ב בפשוט אם הנותן מכרו לאחר ביני וביני דנמי לטעם אחולי לא יוכל האחר לזכות בו מזה הטעם גופי' דפירות שאכל שיאמר הראשון ביום האחרון חזר ומכרתי לו ובשעה () לך דבר שאינו שלו מכר לך () **(במקום המוסגר חסר מהכ"י וחבל דאבדין.)** שלו מ"מ בשעה האחרונה שחזר וקנה ממך קניתי' אני משום דניחא לי' ליקום בהימנות' ואלו לשיטת הר"מ הרי גילה דעתו במה שחזר ונתנה להמקבל דלא ניחא לי' אלא מוכח שטת רש"י. ודוק: