בית מאיר על בבא בתרא· רבי מאיר פוזנר
דף קנו.
תוס' ד"ה וכי מאחר. ואם הי' ספק וכו' לענ"ד הברור שדבריהם אלו אין להם המשך עם הקודם עיין ודוק תמצא כדברי. כי אם הם שייכים לאמצע דבור התוס' הנ"ל ד"ה בודקין. שם לאחר שסיימו כדאמר פ' בא סימן צריך להיות ודוחק לומר דבודקין לקדושין וכו' עד הסוף דלא כהלכתא. והכא סוף הדבור היינו הי' גדול בשעת הגרושין. ואותן התיבות מן ואם הי' ספק עד ודוחק הם כולם בטעות ומותר. ובעיקר קושי' תוס' זאת. מבואר הפי' האמתי בנ"י ובת"ח. שכן פי' הגמ' וכי מאחר דבדקינן לקדושין ש"מ דבשנים לחוד אינה מקודשת דאל"ה למה לי בדיקה דהא ודאי דבהגיע לשנים איירי כמבואר בתוס' א"כ לגטין למה לי בדיקה ממ"נ. ממש כקושי' התוס' ע"ש ודוק. ואם לבך מהסס לומר שיהיו כל הדברים מן ואם הי' ספק עד ודוחק כולם בטעות אפשר לדחוק וליישבם ולומר ששייכים אל הקושי'. והכי פירושם ואם הי' ספק. בשלמא אם הי' ספיקא לקולא הי' אפשר לומר יען שהחכמים הוצרכו להחמיר מדבריה' לא מטעם ספק החמירו כי אם שגזרו על הספק אפי' אם זה הספק יהא ודאי קטן שיהא קדושי דרבנן לו. וא"כ לא הוי קשיא ממ"נ. דאף לקדושי דרבנן אינו מועיל גירושין עד שיגדיל וכדתי' הגמ'. לכך מקשה תוס' דזה אינו דהא אם הי' ספק הא ספיקא דאורייתא לחומרא ולמה הצריכו חכמים לבא בגזירתם עליו ונשאר הדבר שמקודשת מספק. ושפיר קשיא דליקשי הגמ' בפשוט בדרך ממ"נ: