בית מאיר על בבא בתרא· רבי מאיר פוזנר
דף ד.
פשיטא. והפשוט בלא פרש"י ז"ל הי' מהראוי לבאר הפשיטא ע"ד זה השתא דמשמיענו דכופין פשיטא נמי שאם נפלו דחולקין אלא שרש"י ז"ל הוסיף לבאר דאפילו לא פסק לן וכו' ע"ש היטב ולפ"ר הרבה יש לתמוה דהא בלא דינא דמתני' נהי דהוי פשיטא לן דחולקין מכח מה שכתב שהרי ברשות שניהם מונחים ויד מי מהם תגבר הא עכ"פ הי' הדין דחולקין בשבועת המשנה דשנים אוחזין בטלית כמבואר בטור ח"מ ריש סי' קל"ח. ודוקא בפרה וחמור ס"ל לסומכוס דחולקין בלא שבועה כמבואר שם בהשטה משום דלא שכיח כלל שיתרמו ענין מסופק זה אינו בכלל התקנה. אבל הך דהכא פשיטא דליהוי בכלל התקנה. משא"כ עתה ע"פ דינא דמתניתין דכופין בכלל תקנות המשנה ודאי אינו וחולקין בלא שבועה. ואולי י"ל דבאמת הוי מצי לשנויי הכי אלא משום דאפשר אפילו במקום חזקה י"ל דיוכל להשביע היסת. ועיין ב"ש סי' ס"ח ס"ק כ"א וש"ך סי' ע"ח. ולא הוי בשנוי זה כולה האי נ"מ לדינא. ומשני האמת להשמיענו חידוש דין דאפילו נפל וכו' נמי חולקין. ומה דדחק לרש"י לפרש הפשיטא כך ולא בפשוט כנ"ל היינו משום דבאמת אינו פשיטא. ובפרט לשיטת הפוסקים דלמה דקי"ל היזק ראי' שמי' היזק אפילו בלא עדים אינו יכול לומר לא נתרציתי לחלוק אפילו באין בו דין חלוקה אלא ע"מ שתבנה הכותל משלך. לכן מוכרח לפירושו. ובע"כ לדחוק כנ"ל. אבל על פי' התוס' הנ"ל בדף ב' ודאי יש לתמוה שהם מבארים אף קושי' הגמ' בדף ד' ע"ב ולא יעשו לא זה ולא זה בלא פי' רש"י כנ"ל אלא משום דליהוי מונח ברשות שניהם. וכיון דבעודן עומדין הוא בחזקת דיחלוקו שוב אף כי נפל ברשותא דחד לא יגרע כוחו ומוציא מידו ויחלוקו. הא זה ודאי קשה ומה הקושי' הא פשיטא דאז לא הי' אפשר לפסוק דיחלוקו אלא בשבועת המשנה דהנ"ל וכדי שלא יבאו לידי שבועה נתנו החכמים העצה דיעשו חזיות א"ו מוכרח פרש"י דמ"מ יחלוקו בלא שבועה ע"י ההוכחה שאלו היה דחד היה עושה חזית. וצ"ע: