אור ברסלב

בית מאיר על בבא בתרא· רבי מאיר פוזנר

דף ב.

תוס' ד"ה לפיכך. והא דאמרינן בהשואל. מזה נראה בעליל דלא ילפי הטעם גבי בקעה כדפרש"י לקמן. שאלו עשה הי' עושה חזית מבחוץ. דאלו כן מה ענין להשואל. וא"ל הכל קשיא הא ראו פרש"י ומה קשיא להו די"ל דאזלו בשטת הרא"ש דאף לחצר מועיל חזית ואם זה הי' הטעם בבקעה ממילא נמי מהני ההוא טעמא אף בחצר ותשאר קושייתם בקושי דא"כ מה הלשון לפיכך. א"ו הוכיחו דזה אינו טעם כלל אף בבקעה משום דהחזית הא אינו אלא תקנתא לרמאי ויכול לטעון סבור הייתי שחבירו אינו רמאי ובבקעה טעמא אחרינא איכא מבלעדי החזית וע"ז כתבו והא דאמרינן וכו'. אבל הכא מעיקרא נולד הספק ואם היו באין לחלוק וכו' הלכך אם נפל לרשות דחד מנייהו לא פסיד האחר כוחו. ויש לתמוה הא התוס' הם סברי דתפיסה בטוען ברי מהני לגבי ספק כמו בתרי ותרי ועיין בתוס' דף ך' ד"ה ואוקי והרי שם נולד הספק טרם שתפס השני והוי מוקמינן כל הממון בחזקת הלוה ומ"מ מהני תפיסה ומכ"ש היכא שמקמי התפיסה דהשני הי' הדין בחלוקה. ואולם יפה פי' בספר קצות החושן בקונטרס הספיקות דף ג' ע"ב ואחי אלופי מוהר"ח הכהן השיב לי שהתוס' מחלקים בדרך זה. דהיכא דתחלת הדין הממע"ה אזי מהני תפיסה אפילו אחר שנולד הספק כל שטוען ברי דכיון דאלו היו באין תחלה לדין הי' ג"כ הדין הממע"ה אלא שמתחלה הי' הראשון מוחזק ועכשיו השני ואין הדין משתנה. אבל היכא שתחלת הדין ביניהן יחלוקו כההיא דריש בתרא אפילו תפס אחד אח"כ מפקינן מיני' להעמיד הדין בחזקתו. ומש"ה קשיא להו דבהנך דב"מ נמי הי' תחלת הדין יחלוקו ואפ"ה מקשה הש"ס וליחזי ואמרי דהתם הי' מבורר מתחלה ומעולם לא חל ביניהם הדין שיחלוקו. אלו דבריו ודברי פח"ח. אלא שאחיו שם כתב עליו והרגיש במה שהרגשתי אני כבר על סברא זו שתירצתי בה הש"ע בספרי בית מאיר סי' קס"ג ע"ש שהמלצתי תירוץ אחיו מוהר"ח הכהן יותר בטוב טעם. ודע שדברי התוס' בב"מ דף ק'. צ"ע ליישב עם דבריהם דהכא. וגם יש לעיין נמי במה שעוררתי כבר לעיל במס' ב"מ בפ' הבית והעלי' ע"ש. אלא שכעת אין עמדי לעיין כראוי:

תוכן העניינים

בית מאיר על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה