בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · פתח השער
אמר הכותב להיות כי לא זכיתי לכנוס לשערי החכמה כי חדריהם ואוצרותיהם מלאו - וראיתי אני שענין זה שאני נכנס בו הנו עמוק עמוק מי ימצאנו ושרשו בש"ס ופוסקים מפוזרים אחת הנה ואחת הנה ופארותיהם רבו לכל צד והראשונים ואחרונים ז"ל לעומק בינתם מעט אשר דברו בזה רק כפי די רוחב לבם, אמנם לאנשים כערכי אין בהם די באר לבא עד עמקי תבונתם לידע הדרך אשר ידרכו בה בעלי הוראה להורות הלכה למעשה לזאת אמרתי ללקט פניני אמרות טהורות המזוקקים בדברי חז"ל והאחרונים הקדושים אשר בארץ המה ולהעלותם על הספר אולי יחנני ה' ואזכה להבינם ה' אלהי הורני דרכך גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך ועיניך דרכי תצרונה שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה.
וטרם אחלה את דברי אפתחה שערי לחתור בעמקי תהום בים התלמוד אשר הנו לאבן פינה ליסוד מוצב בענין העמוק הזה.
(א) גרסינן בש"ס פ"ק דכתובות דף ט"ו ע"א גופא א"ר זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי מנ"ל לר' זירא הא אלימא מתשע חנויות כולם מוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהם ואינו יודע מאיזה מהם לקח ספיקא אסור ובנמצא הלך אחר הרוב התם לחומרא אלא מט' צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ונגע באחד מהם ואינו יודע באיזו נגע ספיק' טמא התם נמי לחומרא אלא מסיפא תשע שרצים וצפרדע אחד ביניהם ונגע בא' מהם כו' ברה"י ספיקו טמא וברה"ר ספיקו טהור ומדאורייתא מנלן אמר קרא וארב לו וקם עליו עד שיתכוון לו.
הנה מה שיש לעיין בזה לפע"ד דהיאך ילפינן לה מקרא דוארבן לו וקם עליו לכל האסורים שבתורה דכל קבוע כמחצה על מחצה דילמא הך קרא לא גלי רק דאף דרוב הם ישראלים ובכל התורה אזלינן בתר רובא אף בדיני נפשות מכל מקום כאן בקבוע הוי כמחצה על מחצה דלא אזלינן בתר רובא והוה ככל ספק השקול דבדיני נפשות אזלינן לקולא מושפטו העדה והצילו העדה וא"כ בשאר איסורים שבתורה לפי שיטות הרמב"ם דס"ל דכל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא כמו שיתבאר בשער הספיקות בס"ד באריכות ג"כ הוא לקולא מדאורייתא ובאמת הפוסקים לא כתבו כן. וכן מוכח בכמה מקומות דהרמב"ם ס"ל דקבוע הוה דאורייתא אסור ומקרי אתחזק איסורא כמו באשם תלוי ממש בחתיכה אחת משתי חתיכות, ואף דיש לדחוק בזה כיון דהתורה גילתה דהרוב כאן כמאן דליתא דמי והוה כמו מחצה על מחצה, וא"כ הרי אתחזק כאן חתיכת איסור ודמייא ממש לב' חתיכות אחד שומן ואחד חלב דספקיא לחומרא מן התורה מ"מ כיון דנפשות קיל יותר משאר איסורים שבתורה שמצינו ג"כ בשאר מקומות שלא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב וכמ"ש בפרק ב' דיומא לענין פיקוח גל וכאן בסוף פרקין ע"ב וכן בש"ס דהוא מטעם רובא. ואפשר דאלים יותר מרובא כמ"ש הרשב"א בתשובה (סי' ת"א) וכמו שנבאר בס"ד בשער הספיקות ואעפ"כ בדיני נפשות ופיקוח נפש גם בס"ס מחללין עליו שבת במלאכה דאורייתא כמ"ש בפ' ב' דיומא שם וא"כ היאך ילפינן איסורים מנפשות לענין קבוע דדיני נפשות שאני.
(ב) אפילו לשיטת הרשב"א ודעמי' דס"ל דספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא מכל מקום הא אנן קיימ"ל דקבוע כמחצה על מחצה אפי' לקולא כגון ט' חנויות מוכרות בשר נבילה כו' כמו שי"ת בס"ד וא"כ קשה דהא קיימ"ל כמו דאזלינן באיסורים מספיקא לחומרא כמו כן אזלינן בד"נ מספיקא לקולא וא"כ האיך ילפינן מהא דפטור מקטלא לענין קבוע כמחצה על מחצה גם לקולא.
יש להסתפק דהא דעשתה תורה קבוע כמחצה על מחצה אי הוה כמחצה ממש לכל מילי היינו אף לענין חיוב אשם תלוי דקיימ"ל דאם היו כאן ב' חתיכות א' של חלב וא' של שומן ואכל אחד מהם ואינו יודע איזו מהם אכל דחייב אשם תלוי ואם ה"ה בכהא"ג דהוי ט' חתיכות של שומן וא' של חלב וכל א' ניכר במקומו דהוה קבוע דאורייתא לכ"ע כמו שיתבאר בס"ד ואכל א' מהם וא"י איזו מהם חייב בזה אשם תלוי או לאו. ומלשון המשנה ר"פ ספק אכל דנקט הדין בשתי חתיכות אין לדקדק דאין חייב א"ת דהתם לא נחית לאשמועינן דין קבוע ועוד דשם מיירי אפילו אם נתערבו החתיכות זה בזו דבכה"ג באם היה רוב היתר בטל ברובא מן התורה כמשי"ת דדין קבוע בחתיכות אם נתערבו אין להם דין קבוע כלל ולפמ"ש דדין קבוע הלכה למשה מסיני יש לדון קצת מהו דאיתא שם בסיפא דברייתא ט' שרצים וצפרדע א' ביניהם דברה"ר ספיקו טהור והנה הא גופא דספק טומאה ברה"ר טהור הוא ג"כ הלכה למשה מסיני כמשי"ת בסימנים הבאים בעז"ה וזה גופא חידוש הוא דכל ספק איסור דאורייתא לחומרא מן התורה והיכא דאתחזק איסורא אסור מן התורה לכל הפוסקים ואעפ"כ בספק טומאה מקילינן וא"כ קשה ג"כ בקבוע דחידוש הוא למה ניקל בספק טומאה ברה"ר אלא ע"כ כיון דילפינן מהלכתא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כך היתה הקבלה בפירוש דהוה כמחצה על מחצה ממש לכל מילי וא"כ ה"ה לענין חיוב א"ת ג"כ דינא הכי וצריך עיון.
כיצד הוא קבוע מן התורה כגון שניכר האיסור במקומו כגוונא דאמרן דהשרץ או הצפרדע ניכר במקומו רק שאינו יודע באיזו מהם נגע או כגון ט' חנויות מוכרות בשר שחיטה ואחת מהם מוכרת בשר נבילה והחנויות ניכרים כל אחד במקומו ואינו יודע באיזו מהם לקח אבל אם היו החנויות מעורבים ואינו יודע איזו חנות מוכרת בשר נבילה ואיזו בשר שחוטה בזה יש מחלוקת הפוסקים, דעת התוס' בכ"מ דלא הוה קבוע כי אם כשניכר האיסור במקומו כמ"ש בפ"ק דפסחים בסוגיא דט' ציבורים ובמס' חולין פרק ג"ה וכן בפ' התערובות בסוגיא דלכבשינהו דניידי כו' וכן כתבו במס' נזיר (דף י"ב ע"ב) גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם משום דאשה הדרא לניחותא והוה קבוע וכתב התוס' שם דלא מדינא אסור כיון שאין האיסור ניכר במקומו רק מטעם קנסא משום דעשה שלא כהוגן קנסוהו רבנן ומוכח מדבריהם דאפילו מדרבנן לא הוי קבוע דאם היה עושה כהוגן לא היה איסור כלל. ודעת הרמב"ן משמע דהוה קבוע דכתבו משמו שם דס"ל דמדינא אסור ולא ברירא לי' דעתו אי ס"ל דהוה קבוע גמור מדאורייתא ממש או דהוה רק מדרבנן וכן יראה לכאורה דעת הרשב"א דהוא אזיל בשיטות הרמב"ן דכתב בחידושיו דאסור מדינא והוא ס"ל דהוה קבוע רק מדרבנן כמ"ש בתה"א בכ"מ דכל שאין האיסור ניכר במקומו לא הוי קבוע ודברי הרשב"א בתה"א שהביא דבריו הש"ך (סימן ק"י ס"ק י"ד) לפמ"ש הפר"מ בשפתי דעת בביאור דברי הש"ך שם דס"ל להרשב"א דתערובו' חנויות הוי קבוע מן התורה אין דבריו ברורים לפענ"ד וכבר פרשתי דברי הרא"ה בבדק הבית ודברי הרשב"א במשה"ב שם וגם דברי הש"ך בחיבורי על יו"ד באריכות בפשיטות באופן אחר ולפמ"ש שם מבואר שם להיפך דס"ל להרשב"א דהוי קבוע רק מדרבנן יעו"ש.
וראיתי להרב המורה בעל חכמת אדם בספרו בינת אדם (שער הקבוע סימן ב') שהביא ראיה דאפילו נתערבו החנויות ולא ניכר האיסור במקומו ג"כ הוי קבוע מדאורייתא. מהא דאיתא בסוף פ"ק דכתובות ט' צפרדעים ושרץ א' ביניהם ופרש"י שם שהוא דומה לצפרדע כו' וא"כ משמע דאין ניכר השרץ כלל יעו"ש וכן משמע ממ"ש במסכת נדה (דף י"ט ע"א) דמסיים בהך ברייתא ובנמצא הלך אחר הרוב יעו"ש, ולפע"ד אין בדבריו הכרח כלל דלפי הבנתו עדיפא לי' להקשות דהא בתערובות חתיכות ודאי דלא הוה קבוע דאורייתא כמשי"ת בס"ד מדאורייתא ברובא בטיל וא"כ מן התורה מותר ליגע בכולם וטהור לכל דבר דהא גם לענין טומאה קיימ"ל דבטיל ברובא כמ"ש במס' בכורות גבי הפילה אשה חתיכת דם דאמרו שם משום ביטול ברוב נגעו בה ע"ש (דף כ"ב ע"א) ובדין דלקיח ציר מע"ה דקאמר שם דבטל מעט ציר ברוב מים ואפילו מין בשאינו מינו בלא בטל דלא דמייא לאיסור כמ"ש התוס' שם וא"כ הך דשרץ וצפרדע להא דמייא לתערובו' חתיכות אלא דכוונת רש"י הוא דמחמת דשרץ דומה לצפרדע קצת יכול להיות שיטעה ולא יזכור במי נגע משא"כ אם היה ביניהם היכר גדול הי' רחוק שלא ידע במי נגע ובודאי א"א שיהא שרץ דומה לצפרדע מכל וכל ולא יהיה ביניהם היכר כלל. וא"כ כל שיוכל להכיר ביניהם אף שהוא א"י שלא לדעת להתבונן היטב ביניהם מ"מ מקרי קבוע וניכר האיסור ביניהם וכן מ"ש ובנמצ' הלך אחר הרוב היינו ג"כ שלא נתן דעתו לראות בתמונת הדבר שנגע בה היטב אלא שידע שפירש א' מהם ונגע בו בלי הסתכלות וא"כ אין ראיה כלל משם עוד הביא הרב הנ"ל ראיה מהא דאיתא במסכת טהרות (פרק ה' משנה ח') שוטה אחת בעיר כל הרוקין טמאים ופי' הרמב"ם משום דהוה קבוע יעו"ש ולדברי קשה ג"כ דהא אין כאן שום קבוע כלל דהרוק הוא פירש דהא נמצא בשוק כדאיתא במס' נזיר שם דהיכא דקדיש בשוקא מקרי פירש ורק דשם אסור משום דאשה הדרא לניחותא וא"כ גבי רוק דלא שייך למימר הכי א"כ ודאי דלא מקרי קבוע ועיין תוס' פ"ק דסנהדרין ובמרדכי פ"ק דחולין גבי סנהדרין דהתורה אמרה אחרי רבים להטות אף דהוה קבוע משום דהבל היוצא מפיהם מקרי ריר וא"כ כ"ש רוק היוצא מפי האשה בשוק דהוה פירש לגמרי אלא ודאי דאין כוונת הרמב"ם דהוה קבוע גמור מדאורייתא אלא ר"ל דחכמים החמירו בו יותר מאם נמצא רוק ולא הוחזק שוטה בעיר דשם אינו חומרא בעלמא. ולכך בירושלים לא גזרו כל ספר הרוקין כדאיתא במס' שקלים משא"כ ביש שוטה אחת בעיר ס"ל להרמב"ם דגזרו בכ"מ, וכן יש לדקדק קצת שם מלשון הרמב"ם (פרק י"ח מהלכות טומאת אוכלין הלכה י"א) שכתב שם בזה גזרו עליו בכ"מ יעו"ש, ואף אם נאמר דזה דוחק בפירוש דברי הרמב"ם מ"מ לדינא ודאי דלא קיימ"ל כן ואפשר שזהו כוונת הרא"ש בפירושו שם שכתב על דברי הרמב"ם דלא מסתברא דכיוון למ"ש.
ומ"ש עוד המחבר ב"א דמקרי קבוע מדאורייתא גם בתערובות חנויות כיון דא"א להם להתבטל כיון שאין עומדים להתערב כמ"ש (בסי' קי"א) דאין מצטרפין אלא באדם א' ודרכם להתערב, ואיך שייך שיתבטל הבשר שבחנות האחד בבשר שבחנות השני' יעו"ש שהאריך ולענ"ד אין מזה הכרח כלל דזה כלל גדול מסור בידינו מאחרי רבים להטות דאזלינן בכל דבר אחר רובו. וא"כ גם בתערובות חנויות כיון שיש רוב חנויות כיון דמסברא יש לומר דמרובא לקח רק דהתורה חידשה דבמקום דאיקבע איסורא הוי כמחצה על מחצה בזה אמרינן בניכר האיסור במקומו ולא באינו ניכר הקביעות לבני אדם ורובא שייך אפילו בלא נתערבו ומה בין זה לסנהדרין דודאי לא שייך בהם ביטול ברוב ואעפ"כ אזלינן בהו בתר רובא ולא מקרי קבוע משום דהדיבור היוצא מפיהם מקרי פירש כמ"ש וה"ה נמי בנידון זה משום דלא ניכר האיסור ומ"ש עוד בב"א להוכיח מסי' קי"א דכל שאין עתיד להתערב אין מצטרף אין ראיה כלל משם דשם מיירי באיסור דרבנן שנפל או לח בלח במינו שחכמים הצריכו ששים ושם אין שייך מרובא פריש רק שיתבטל ברוב ויהי' הכל מעורב ביחד ולכן כל שאין עתידים להתערב א"א לצרפם יחד ולא שייך בהם ביטול ברוב או בששים משא"כ היכא דאמרינן שהחתיכה שפירשה היא מרובא מכשירה מה בכך שאין עתידים להתערב ואדרבא גם לדידי' קשיא דא"כ בקבוע דאורייתא למה בפירש שלא בפנינו אנו מתירין הא גם כן החנויות אינם עתידים להתערב.
ומ"ש הפר"מ דמדברי הרב (בסימן קי"ד סעי' יוד בהג"ה) משמע וודאי דאף דאין האיסור ניכר שמקומו מקרי קבוע אין משם ראיה מתרי טעמא חדא דאפשר דהרב לא קרי לי' קבוע רק מדרבנן ולכך אסור לקנות יין מבתיהם, ועוד לפמ"ש דהיכא דיש בידו לברר מקרי ניכר האיסור במקומו א"כ כל שידוע שיש א' בעיר שדרכו לערב יין אם יחקור אחר זה בוודאי יוכל להתברר וגם לפי דעת הפוסקים דבניכר לא' בעולם מקרי ניכר האיסור במקומו כמשי"ת גם כן י"ל כיון שיש א' שמערב בודאי א"א לאחד בעולם שלא ידע מאותו העובד כוכבים ומזלות וכניכר האיסור במקומו דמי ודעת הב"ח דהוה קבוע דאורייתא וכן מצאתי בשו"ת צמח צדק (סימן ל"ב) דהוה קבוע דאורייתא והוא היה תלמידו של הב"ח כידוע וכן לפמ"ש בביאור דברי הרב גבי מורייס (בסימן קי"ד) יש לתרץ גם כן דברי הצמח צדק משום דכיון שיש בודאי שמכבסים הקמח אפשר גם כן לברר האיסור או א"א שלא יהיה אחד בעולם שלא ידע מזה וכמ"ש.
אכן היה נלע"ד לכאורה להוכיח דמקרי קבוע מדאורייתא מהא דאיתא במס' פסחים פרק האשה (דף פ"ט ע"ב) חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהם כולם יצאו לבית השריפ' כו' אמר אביי ל"ש אלא שנמצא לאחר זריקה כו', ושם אמר מר ופטורים לעשות פסח שני והא איכא חד דלא נפיק כו', ומתרץ היכי נעביד נייתי כולהו חד פסח נמצא נאכל שלא למנוייו כו', ולכאורה שיטה זאת תמוה מאוד דהא עכ"פ מדאורייתא יצאו כולם ידי פסח דהא מן התורה בטל ברוב ואם כן כל חבורה יכולה לומר אני מן הרוב ודמייא ממש לנתערבו הריאות של כמה חנויות ונמצא טריפה אחת ביניהם. ואף דמדרבנן לא בטלו מטעם דבר שבמנין או מטעם חתיכה הראויה להתכבד מכל מקום מדאורייתא כולם בטלים וכשרים כולם, ומאי פריך לייתי כולהו חד פסח והא הוי חולין בעזרה כיון דמדאורייתא בטלים. ומכ"ש לשיטת המחבר בש"ע (סי' ק"י) שפסק דדבר שבמנין בטל וגם בחתיכה הראויה להתכבד פסק (בסימן ק"א) דחתיכה חיה או גדולה יותר מדאי בטילה וא"כ גם מדרבנן מבטל בטל.
ולכך היה נלע"ד לחלק באמת בין אם של אדם אחד או של שני בני אדם וכעין מ"ש בספר ב"א ולאו מטעמיה. והוא דנראה דכל עיקר טעם דקבוע כמחצה על מחצה הוא משום דמה שאין מתבטל מקרי קבוע והטעם דמדאורייתא אמרינן כל דבר ברובא בטיל ונהפך האיסור להיתר כמ"ש הרא"ש פג"ה באריכות, ולכך היכא דהאיסור ניכר במקומו וידוע לא שייך בו ביטול לומר דהאיסור נהפך להיתר, וא"כ כל שלא פי' מן הקבוע לא שייך לומר כאן אחרי רבים להטות דהאך נאמר דאזלינן בתר רובא על כל אחד והרי יש כאן איסור ברור וידוע במקומו משא"כ כשפירש מן הקביעות דלא על הקביעות אנו דנין רק על הדבר שפירש ובו לא אקבע איסורא ואמרינן שפיר כל דפריש מרובא פריש מאחרי רבים להטות וא"כ בכל דבר שאין שייך בו ביטול שייך כאן קבוע וזה הטעם שנתנו חכמים שם קבוע לכל דבר שאינו מתבטל כגון חתיכה הראויה להתכבד וכדומה דכיון דמדרבנן אינו מתבטל הרי יש כאן בקביעות איסור ידוע משא"כ בתערובות חנויות אם הם כולם של אדם אחד ושייך בו ביטול ונהפך להיתר שפיר לא הוי קביעי כיון דאין האיסור ידוע במקומו. וכן בהא דנזיר באומר לשלוחו צא וקדש לי כו' שאין שייך בו ביטול לגבי גברי מקרי גם כן קבוע דאורייתא וכן בחנויות הנ"ל של כמה בני אדם דלא שייך בי' ביטול שלו בשל חבירו דכי אם נתערב לו מעות שלו בשל חבירו יאכל הלה ומדי ואדרבא בכה"ג אמרינן כל דבר עומד ברשות בעליו אפי' אם הוא בסוף העולם ובזה מיושב קושית התוס' סוף מעילה גבי האומר פרוטה בכיס זה הקדש שהקשו התוס' למה לא יתבטל ברוב, ומה שתירצו שם משום דהוה דבר חשוב הוא תמוה מאד דהא מדאורייתא כל דבר חשוב בטל. וא"כ איך יתחייב קרבן מעילה ויביא חולין בעזרה. ולפמ"ש א"ש דכיון דיש שם פרוטה אחת של הקדש אינו יכול להתבטל דכל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא והארכתי בזה בתשובת שאלה בכמה ראיות מש"ס בבלי וירושלמי, וא"כ א"ש גם סוגיא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהם דכיון שכל פסח יש לו חבורה מיוחדת ואין שייך בו שיתבטל שלו בשל חבירו שפיר הוי קבוע דאורייתא והוי כמחצה על מחצה ממש ולכן פריך שפיר והאיכא חד דלא נפיק.
ולפמ"ש יוצא לנו דיש חילוק בתערובות בין אם הם של אדם אחד אף דהספק נולד בחנויות לא הוי קבוע ואם הוי קבוע מדרבנן תליא במחלוקת התוס' והרמב"ן בהא דהאומר לשלוחו צא וקדש לי את האשה כמ"ש ואם הם של הרבה בני אדם אפי' נולד הספק בריאו' שנתערבו זו בזו מקרי גם כן קבוע מדאורייתא ממש וכמ"ש בספר בינת אדם כן הי' נלע"ד.
אכן לפמ"ש התוס' בנזיר ובכמה דוכתי נראה דלא ס"ל החילוק הזה דאפילו במה דלא שייך ביטול גם כן לא הוי קבוע כל שאין האיסור ניכר במקומו. וא"כ קשה מסוגיא דפסחים הנ"ל, וצ"ל דס"ל כמש"ל דכל שיש לברר האיסור לא שייך בי' ביטול ולילך אחר הרוב וא"כ בחמשה שנתערבו עורות פסחיהם שיש כאן תקנה שיביאו כולם פסח אחר ובתנאי ובזה יצאו כולם הוי כיש לברר האיסור.
(עוד יש לתרץ דשאני גבי פסח כיון דאם נאכל שלא למנוייו א"כ לא שייך ביטול שלו בשל חבירו ובמ"א כתבתי באריכות אם האיסור תלוי במה שהוא של איש אחד בזה אין שייך ביטול והארכתי שם בביאור סוגיא דסוף ביצה גבי אשה ששאלה מים ומלח כו').
ודעת הר"ש מקינון דתערובות חנויות לא מקרי קבוע. וראייתו מהא דמותרים כל העולם לחרוש ולזרוע אף דיש להסתפק בנחל איתן אלא ע"כ דכיון דאין ניכר האיסור לא מקרי קבוע ואין מבורר מה דעתו ואם הוא קבוע דרבנן עכ"פ והא דמותר לחרוש ולזרוע משום דלא גזרו רבנן בזה שאין הציבור יכולים לעמוד בו או שסובר דלא מקרי קבוע כלל וראיית הרא"ש מקינון לאותם הסוברים דתערובות חנויות הוי קבוע דאורייתא צריך ישוב, ועיין מ"ש בזה האחרונים, ולפי מה שנכתוב לפנינו בעזר ה' יש ליישב ג"כ דאין משם ראיה.
והגאון בעל חוות דעת יצא לידון בדבר החדש וחילק בזה דדוקא אם הספק נולד בחנויות כגון שכל חנות עומדת בפני עצמה ולא נתערבו הריאות וכדומה רק שנולד לנו הספק באיזו מקילין נמצא הטריפה כגון שהשוחט אומר שבאחת היה טריפה ואינו יודע איזו היא וכדומה דכיון דלא אזלינן בתר רוב בשר רק בתר רוב חחנויות והמוכרים ולא שייך ביטול בחנויות ובגברי בזה מקרי קבוע. אבל בגוונא שכתב הש"ך שנתערבו הריאות ונמצא אחת טריפה בזה כיון דעיקר התערובות הוא בבהמה ולא בחנויות ודאי דלא מקרי קבוע יעו"ש. ולענ"ד אין בזה הכרח דלפמש"ל להוכיח מסוגיא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהם אפילו אם היה התערובות בריאות מאחר שכל בהמה היא של אדם אחר לא שייך בו ביטול שלו בשל חבירו דהא שם גם כן נתערבו העורות ונמצא יבלת באחד מהם ודמייא לנתערבו הריאות ממש ולא ידעתי שום הפרש ביניהם דמה בכך דהריאות נתערבו כיון דכל ריאה שייכה לאדם אחר גם הבשר הנשאר מהבהמות שהריאות נפרשו מהם מיוחדים כל אחד בחנות מיוחדת.
ומ"ש סברא זאת בשם הרמב"ן והרשב"א גבי צא וקדש לי אשה כבר כתבתי לעיל שהרשב"א בתה"א כתב בפירוש בכ"מ דלא מקרי קבוע דאורייתא כל שאין האיסור ניכר במקומו, וגם לפמ"ש דלא שייך ביטול בגברי ה"ה בנתערבו הריאות דינא הכי וכמ"ש. ומ"ש שרוב הפוסקים סוברים כן דכשנולד הספק בחנויות מקרי קבוע דאורייתא לפמ"ש מוכח דהתוס' והרשב"א והר"ש מקינון לא ס"ל הכי, והוא ספיקא דדינא כנלע"ד (ואם החנות ידוע לאחד בעולם אי הוי קבוע דאורייתא או אפשר דבעינן שיהיה ידוע למי שבא לשאול עליו יתבאר לפניו בס"ד).
עוד יש קבוע דרבנן לכ"ע והוא נקרא תערובות חתיכות היינו שנתערבו לאדם א' חתיכה טריפה בין הכשירות בדבר חשוב שאינו מתבטל כגון חתיכה הראויה להתכבד ודבר שבמנין ובעלי חיים ודבר שיש לו מתירין וברי' וכדומה ובזה אמרינן גם כן קבוע כמחצה על מחצה דמי והטעם כתבתי, למעלה דכיון דחכמים אמרו שאינו מתבטל מחמת חשיבתו הוי כאלו הוא בעין וניכר במקומו דבדבר דלא שייך ביטל מקרי קבוע והוא רק מדרבנן דמדאורייתא כל דברים החשובים הם מתבטלים.
ויש לחקור לר"י דס"ל מין במינו לא בטיל מדאורייתא דיליף לה מולקח לדם הפר ודם השעיר, אם נאמר דגם ביבש ביבש ס"ל הכי כמ"ש התוס' בפרק התערובות אליבא דרבינו תם לפי מה שחזר בו, וא"כ גם בזה אינו בטל מדאורייתא אם יש לזה דין קבוע גמור מן התורה ויהיה כמחצה על מחצה אף דאין האיסור ניכר במקומו דלכאורה י"ל כיון דעיקר דין קבוע במה שאין לו ביטול כמ"ש וא"כ דמייא למין בשאינו מינו בניכר האיסור במקומו. ואפשר דתליא במחלוקת הפוסקים בדין קבוע דחנויות בתערובות אי הוה דאורייתא כמש"ל ונ"מ לדידן לדינא אם נאמר לפי שיטת הר"ן בנדרים פרק הנודר מן המבושל דנראה משם דבהיתר בהיתר מין במינו לא בטול גם לרבנן מדאורייתא א"כ יש להסתפק בזה אי שייך קבוע או לא והנה בפ"ק דפסחים (דף ט' ע"ב) בבעיא דתשעה ציבורין של מצה ואחד של חמץ איתא שם דהיינו הך דתשע חנויות ומקרי קבוע ורש"י פי' שם דהבעיא לענין בדיקה אי חייב לבדוק ומשמע דמיירי קודם זמן איסור חמץ דאז זמן הבדיקה כדמוכח כל סוגיא שם. וא"כ אז הוי היתר בהיתר כיון דעדיין לא הגיע זמן איסורו ונקט הבעיא בתשעה ציבורין דמשמע דהחמץ עומד לבדו. ולא נקט באם יש חתיכה חמץ בתערובות בחתיכות מצה אלא ע"כ משום דכה"ג לא שייך כאן קבוע כיון דאין ניכר האיסור במקומו הרי מוכח דאף דבדבר דלא שייך בי' ביטול לא שייך בו קבוע ואמרינן מרובא פריש, וצ"ל דמאי דמשמע שם מדברי התוס' פ' התערובות (דף ע"ג ע"א) ד"ה ר"י אומר גבי ליטרא קבועות דאם נאמר דמין במינו לא בטיל אפי' ביבש אסור לאכול כל אחד מהם ולא אמרינן מרובא פריש היינו דוקא באיסור בהיתר כיון שבעת שנתערבו היה נקרא על כל התעבורות שם איסור ולכך גם כשפירש א' מהם אסור גם כן דאיסור פריש, משא"כ בהיתר בהיתר כיון דלא חל שם איסור עליהם ודאי דשייך לומר מרובא פריש אף במה שאין בו ביטול.
שוב ראיתי שמכאן אין ראיה כלל דהנה מרש"י שפי' שם לענין בדיקה איירי ודאי אין ראיה דהוא אזיל לשיטתו דס"ל היתר בהיתר שייך בי' ביטול דהוא כתב (מנחות דף כ"ב ע"ב) דדוקא עולי' לגבי מזבח אין מבטלים זה את זה משמע דשאר דברים אף היתר בהיתר שייך בי' ביטול דקרא סתמא כתיב אחרי רבים להטות, ואף לר"ן הנ"ל דמשמע דס"ל דהיתר בהיתר לא בטיל יש לומר דמפרש בעיא דט' ציבורים לענין אכילה כמ"ש התוס' שם, וא"כ מיירי לאחר זמן איסורו וא"ש. עוד י"ל דגם לשיטת הר"ן יש לפרש הבעיא גם כן לענין בדיקה וביטול דהא מדאורייתא צריך ביטול או בדיקה סמוך לזמן איסורו כמ"ש הר"ן בסוגיא קמא דריש פסחים וא"כ מדאורייתא חל חיוב ביטול על כל התערובות לר"י וא"כ מקרי שפיר לרבנן לגבי ענין זה איסור בהיתר וא"כ הוא מתבטל מן התורה, אך נ"מ לדידן לדינא במי שאינו נזהר לאכול מצה שמורה בכל ימי הפסח ואינו חושש משום חימוץ רק הוא נזהר לאכול כזית מצה שמורה בליל א' למצוה או שנתערב מצה שאינה משומרת אפי' משעת לישה או שלשה חש"ו בשאר מצות המשומרים דהוה היתר בהיתר ממש דהוא מותר לו לאכול אותם אפילו בליל א' ובלבד שיאכל כזית מצה דמנטרא באחרונה ושוב פירש אחד מהם לפנינו או שלקחו בידים מן התערובות אי מקרי קבוע אף באין ניכר במקומו ואינו יוצא או שבזה לא הוה קבוע ויוצא י"ח, והיה נראה דתליא במחלוקת הפוסקים גבי הא דצא וקדש לי את האשה דכבר כתבנו דבנשים לא שייך ביטול ואעפ"כ כתבו התוס' דלא מקרי קבוע וא"כ י"ל דיש כאן ס"ס לקולא חדא שמא הלכה כרש"י דהיתר בהיתר שייך בי' ביטול ואת"ל כהר"ן שמא לא מקרי קבוע ובלא"ה יש כאן ס"ס שמא היא ממצה משומרת לפי דעת המחבר (סעיף ג) דבלקח מן הקבוע ונתערב באחרים מקרי ס"ס משום דקבוע חידוש הוא אף דספק א' בגופו וספק ב' בתערובות לא מקרי ס"ס לקצת פוסקים, כמו שיבואר בשה"ס ועדיין צ"ע בזה.
ונ"ל בתערובות חתיכות אפילו יודע שיש א' בעולם היודע ומכיר החתיכה האיסורה רק שא"א לו לידע ולחקור אותו האיש לא מיקרי קבוע מדאורייתא אפי' אם נאמר בתערובות חנויות דכשיש א' המכיר בחנות האסורה מקרי קבוע דאורייתא לכ"ע כמשי"ת בפנים ויש בזה טעם גדול לחלק דדוקא בחנויות דאין שייך בהם ביטול רק דהתורה אמרה אחרי רבים להטות אמרינן כל דפריש מרובא פריש אבל האיסור נשאר במקומו ולא נקרא שם היתר עליו לכך כל שיש א' בעולם המכירו ואליו ודאי אסור לכן גם לאחריני אסור דאין שייך לומר דדבר א' יהי' לאחד אסור מן התורה ולא' מותר, משא"כ בתערובות חתיכות דשייך בי' ביטול ונהפך האיסור להיתר כיון שהכל שלו והתורה התירה לו לאכול כולם בבת אחת כמ"ש הרא"ש בפג"ה א"כ מה בכך שא' יודע האיסור והלא הדבר אינה של אותו האיש היודע מן האיסור ואצלו לא שייך ביטל כלל וכן נראה מדלא אשכחן בשום דוכתא לחלק בכך, וכדמות ראי' לזה ממה דפריך בפרק התערובות (דף ע"ב ע"ב) בהא דכל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל דפריך וליבטול ברובא אף דמן הסתם שור הנסקל ע"כ מיירי ביש לו בעלים ומן הסתם מכירים אותו בטב"ע וא"כ יש א' שיודע מן האיסור אע"כ דאין חילוק בזה, אך לפי שיטת הרשב"א דס"ל דהאיסור אינו חוזר להיות היתר ורק דהוא מותר לאכול כל א' מטעם שאני אומר שהוא מן הרוב היה נראה דדמיא ממש לקבוע דחניות דאם יש אחד היודע באיסור לא שייך בי' ביטול ויתבאר עוד ענין זה בפנים הספר בעז"ה.
ואחרי שביארנו כלל ענין קבוע נבוא לביאור דיניהם כלליהם ופרטיהם באריכות מה שלקטתי מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים ומה שנתחדשו לי ת"ל דברים פרטיים לכמה דברים שיש בהם להסתפק להעיר לב המעיין לבד ולא להורות הלכה למעשה באתי כי מה אני לפתוח פה בדברים העמוקים האלו ולומר קבלו דעתי רק כתלמיד הדן לפני רבותי בקרקע ומה' החונן דעה לאדם אשאלה ממני והבינני דרכי תורתך ושלא אכשל ח"ו בהלכה.