בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן עז
דין אם נתערב אחד במאה ופירש מחציתו לתערובות ב'.
לדעת הרמב"ם דמתיר בב' תערובות מבואר לנו אם נתערב תחילה איסור ודאי במאה ואח"כ נחלקו חמישים לכאן ונ' לכאן אפילו כל הנ' לתערובות אחר שיש רוב כנגדם ג"כ מותר ומקרי שפיר ב' תערובות ומותרים מטעם ס"ס והיא מפורש ברשב"א בתה"א וז"ל (שער התערובות בית ד' שער ב') ומסתברא שאם פי' מחצה על מחצה כגון שפירש חמשים לכאן וחמשים לכאן ונפלו החמשים למ"א כולם מותרים דהא איכא ס"ס כו' ולשיטתו אזיל דמתיר בב' תערובו' וכאן ספק הראשון אינו אסור מן התורה וא"כ נלמד במכ"ש לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דבעינן ג' תערובות אם תערובות הב' נחלק חציה לכאן וחצי' לכאן ונפל המחצית למ"א כולם מותרים ג"כ ואפילו תערובו' הראשון ג"כ נחלק ונפל מחציתו לב' ומחציתו הב' נפל לג' י"ל דמותר, וכן יראה מלשון הש"ס, דקאמר שם מרבוא לשלש ומשלש למ"א כו' ולא קאמר א' מרבו' לשלש וא' משלש למ"א כדקאמר שם תחילה נפל כוס א' כו' משמע דאף אם מחציתו נפל ג"כ מותר והטעם דהא שפיר יש כאן ס"ס גמור כל שנתבטל תחילה האיסור ברוב מדאורייתא בתערובו' הראשון ויש לחקור בכונת הרשב"א אם מיירי דוקא בפי' המחצית לכאן וכו' ובשעת פרישתו אז נפל לתערובו' אחרות אז דוקא מתיר הרשב"א או אף דחזרו ונחו במ"א ואח"כ נפל לתערובו' אחרת ג"כ דינא הכי ומה שהביאנו לזה היא במ"ש לעיל (סימן ל"ח) ושארי מקומות באריכות בשיטת הרשב"א והרא"ש דהרשב"א סובר דהא דקאמר הש"ס ונכבשינהו דניידי כו' היינו שיתפזרו אנה ואנה ואז נעקר מהם שם קבוע משא"כ בנעקרו כולם ביחד אז עדיין שם קביעותם עליהם והרא"ש ס"ל דגם נעקרו כולם מקרי פרישה אף שהולכים יחד זה אחר זה ונתבאר למעלה בשם הגר"א דהיינו לענין אם בשעת פרישותם אז פי' אחד מהם אין אוסר משמע דהששים עצמם איסורם משום דהדרא לקביעותא יעו"ש וא"כ יש לעיין בנד"ד לפי שיטת הרא"ש דס"ל דהדרא לניחותא א"כ כל שנחלקו מחצה לכאן ומחצה לכאן כל זמן שלא נחו עדיין שאז נעקר מהם שם קבוע ואין איסורם איסור ודאי ולכן שפיר אמרינן דאם נתערבו שוב באחרים יש כאן ס"ס גמורה אבל אם נחו שניהם א"כ כל אחד נאסר בפ"ע וכבר חל עליהם שם איסור והוי ממש קבוע וא"כ אם שוב נתערבו באחרים הוי ממש תערובו' ראשון בלבד.
שוב ראיתי שאין הדבר כן דהא לשיטת הרשב"א כבר נתבאר דס"ל דעדיין לא נעקר מהם שם הקביעות ואעפ"כ כ' בפירוש דאם נפל מחצית לתערובו' אחרת מותר ולדידיה ודאי דאין חילוק בין אם נפל בשעת הפרישה או לאחר שנח וא"כ י"ל דגם לשיטת הרא"ש היא כן דאף דאנו אוסרים ב' הציבורים מ"מ אין עליהם שם קבוע ממש כיון דאין ידוע היכן האיסור ולא מקרי רק ספק לבד וכיון שהספק הזה אינו איסור תורה י"ל דמותר בנפל למ"א.
ומ"ש הגר"א דהדרא לקביעותא היינו דוקא בא' מששים דהם הרוב ואמרינן איסורא ברובא ואין לומר דכיון שאסרו חכמים תחילה ב' המחצית הרי נעשו כודאי איסור ושוב אין מועיל להם מה שנתערבו אח"כ ברוב. דא"כ גם בפירש אחד מהם שלא בפנינו דנאסר ג"כ מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע נימא ג"כ הכי ואעפ"כ קיי"ל אם נתערב אח"כ ברוב מותר, וכן נראה מסתימת לשון הש"ס פירש ששים למ"א אוסרות משמע דוקא משום שהם הרוב. וכמ"ש הרשב"א ז"ל שם ולא חילק בין אם פירשו ונחו במקום אחד או לא וכן נראה.