אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הקבוע › סימן מד

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הקבוע · סימן מד

סימן מג

דין אם החתיכה שפירשה מן הקביעות חזרה למקום קביעותה.

אם פירש מקצת מן הקביעות שלא בפנינו לדעת המתירין או שפירשה קודם שנודע הטריפות ואח"כ חזרה לקביעותה וניכר אותה החתיכה יש לדון בזה דלכאורה נראה דלכ"ע אמרינן דהדרא לקביעותה כמ"ש בנזיר גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי דפריך שם אימא בשוקא אשכח וקדיש ומשני אשה הדרא לניחותה הרי כל שחוזר לקביעות אסור והתם כבר נודע הספק בעת שאמר לו לקדש, וכן בנתפזרו כולם דנתבאר למעלה דמותרים כולם לדעת כמה פוסקים אם שוב חזרו ונתערבו יחד חזרו לקביעותם ואסורים וכן משמע ממ"ש התוס' בפ"ב דיומא (דף פ"ד ע"ב) ד"ה הא דפרשי כולהו וז"ל נראה לפרש דפרשי כולהו לחצר אחרת ויצאו גם משם ולא נשאר בהם רק אחד שנפלה עליו מפולת דאי פריש משם לחצר אחרת ולא יצאו משם מה לי חצר זו מה לי חצר אחרת הרי בהדיא דאי חזרו לקביעותם דאסורים.

ולכאורה יש לתמוה על זה מהא דפריך שם בזבחים ונכבשינהו דניידו ומשני גזירה שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ויקריבו ופריך שם אלא מעתה מגיסא אסירא פי' רש"י כלומר וכי מאחר שמשכו ולקחו אחד אחד לבד ושחטם וקיבל דמים כו' חוזרים ומצטרפים להיות רוב כו' ועמ"ש בזה (סימן ל"ו וסימן ל"ח) דאדרבא משמע מדברי רש"י שם דאפי' לאחר שנודע התערובות אפי' בפירשו זה אחר זה עד שנתקבצו לרוב כל שלא נעשה עליהם שם מעשה להיתר חוזרים לקביעותם יעו"ש.

ועיין בפר"ח סימן זה שלכאורה דבריו סותרים למ"ש בס"ק כ"ח שתחילה כתב שם דבין נשאר האיסור קבוע במקומו הראשון ובין נעקר כל הקביעות ונקבע במ"א הכל נקרא קבוע והביא ראי' מהא דפרק ב' דיומא ומהא דפרק ב' דנזיר ואח"כ בסמוך לו כ' דאם נתפזרו אילך ואילך אף שחזרו והוקבעו יחד או בפירש מקצת שלא בפנינו וחזר לתערובות הראשון ג"כ מותר והביא ראי' מהא דפרק התערובות וכי מגיסא אסירא ונראה שם מדבריו דיש חילוק בזה דדוקא בנעקרו כולם ולא נתפזרו אילך ואילך דאף דנעקר שם קבוע מהם מאחר דניידי מ"מ לא נקרא עליהם שם היתיר שייך לומר בהם דפרשו מרובא כיון שידוע שיש בהם איסור באסיפתם, ולכן כל שחוזרים לקביעותם חוזרים ונאסרים משא"כ בנתפזרו כולם אנה ואנה אפי' בפנינו דהוי דומיא דפירש מקצת שלא בפנינו כמ"ש בסימנים הקודמים שכבר נקרא עליהם שם היתיר ואין אנו יכולים לומר שיש בהם איסור כיון שלא נשאר רוב במקום אחד ולכך בהא דיומא דמיירי שם בנעקרו כולם ולא נתפזרו אנה ואנה אם שוב חזרו לקביעותם שפיר כתבו התוס' דאסורים דחזרו לקביעתם וכן בהא דנזיר ג"כ נלע"ד דא"ש לפי חילוק זה דבעינן שיסתלק מהם האיסור מכל וכל דאז אמרינן דאין חוזרים לאיסורים ולכך בנתפזרו כולם שכולם הותרו לגמרי וכאלו אין כאן איסור כלל דמי ולכן שפיר י"ל מהיכן יבואו לידי איסור מחדש משא"כ בהך דנזיר דרק אשה אחת שרוצה עכשיו לקדש היא פירש' מן הקביעות והקביעות נשאר במקומו ונשאר שם האיסור על הקבוע כמקדם רק דהאחד שפירש על שלא הי' בכללם נבדל מהם והותר לכך כל שחזר למקום הקביעות שהי' בתחילה חזר לאיסורו מאחר שנתערב בקבוע הראשון שעדיין הוא אסור ולכך בנזיר דשם פריך על אשה אחת שפירשה מקביעותה משני שפיר אשה הדרא לניחותא ר"ל לאותו הקביעות של כל הנשים שבעולם שהם באיסור קבוע עדיין כבתחילה והטעם פשוט בזה דהא עיקר הקביעות הוא מאחר שיש בתערובות איסור ודאי מה שאין יכול להתבטל א"כ מה בכך שפירש א' מקביעותה כל שחזר לקביעות והוא באסיפה אחת עמהם ויש כאן איסור ודאי שאין נתבטל נעשה קבוע מחדש כאלו עכשיו נתערב בהם איסור ודאי כן היה נראה לכאורה.

אמנם דברי הפר"ח עדיין אין מיושבים בזה דהוא כתב דגם בפירש אחד מן הקבוע וחזר לקביעותו ג"כ מותר יעו"ש וא"כ קשה מהך דנזיר ומה גם שהוא עצמו מביא הך דנזיר ודקדק משם דאמרינן הדרא לקביעותה כמ"ש ולכן נלע"ד דדעת הפר"ח הוא שמפרש הא דקאמר בש"ס דילמא בשוקא אשכח וקדיש ר"ל השליח שקידש האשה וכפי שמצאתי בס' שיטה מקובצת למסכת נזיר שהביא שם בשם הרא"ש שפיר כן ולכן שפיר משני אשה הדרא לניחותא ר"ל כיון דחזרה לקביעות וא"י לנו אותה האשה אם כן חזר התערובות למקומו וכיון שעדיין לא נסתלק שם האיסור לגמרי מקבוע הוה שפיר חוזרים ונאסרים כמ"ש ולמד הפר"ח שפיר מזה דכל דבר דעדיין לא הותרו לגמרי וחזרו והוקבעו לא אמרינן כיון שקביעות הראשון נעקר מהם שוב אין חוזרים לקביעות לעולם אלא אמרינן כל שהם בקביעות שנית ולא הותרו עדיין אסורים משא"כ בפירש מקצת והותר וחזר לקביעות וניכר החתיכה אין שייך לומר שיחזור לאיסורו דהאיך היתר גמור יחזור לאסורו בלא טעם וכן בנתפזרו כולם שגם כולם הותרו לגמרי ג"כ אין שייך לומר חזרו לאיסור בלא טעם, ולכך בפרק התערובות פריך שפיר וכי מגיסא אסירא דהתם נתפזרו לגמרי וכמו שפירש הרשב"א שם וכמ"ש למעלה בסי' ל"ו באריכות כ"ז יש לומר לפי שיטת הפר"ח שם.

אמנם צריך לבאר לפי דעתו הא דקאמר שם שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ויקחו רק דפריך ובב"א מי משכחת לה ולפמ"ש דבנתפזרו והותרו כולם לגמרי שוב אין חוזרים לקביעות א"כ מה בכך שיבואו ליטול בב"א כיון שהותרו הותרו ולכן נראה דהוא מפרש מאי דקאמר בש"ס שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת היינו שמחמת חביבותא דקדשים לא ימתינו עד שיכבוש אותם דניידי אלא יקחו אותם מן הקבוע כל אחד אחת אחת בבת אחת ויהיו סוברים שבזה יתבטל ג"כ קביעותם כל שנתפרשו אח' אחת זה לכאן וזה לכאן ובאמת אין זה פרישה כיון שלוקחים כולם בבת אחת דהפרישה לא הוי אלא כשנפרשים בזה אחר זה רק שמתפזרים משם לכאן ולכאן.

וע"ז פריך ובבת אחת מי משכחת לה כיון דלקיחתם משם הוא שלא ע"מ להקריב מיד רק להיות נכבשים בזה א"כ א"א שיהיו עומדים בבת אחת דאף דהלקיחה הוא בבת אחת מכל מקום אח"כ בזה אחר זה קודם שיגיעו להקרבה. או אפשר שגורסים בש"ס כפי מה שהובא בס' ב"א שמיד אחר הקושיא וכי מגיסא אסירא ומשני גזירה שמא יבואו עשרה כהנים ויקחו מן הקבוע וכמ"ש למעלה בסי' ל"ח באריכות בזה יעו"ש.

אמנם לפרש"י ותוס' שם בנזיר שפירשו דילמא בשוקא אשכח וקידש ר"ל המשלח שרוצה לקדש עכשיו איזה אשה ומשני דהדרא לניחותא קשה כיון שמכיר אותה האשה וכאלו עומדת בפ"ע דמיא היאך תחזור לאיסור בלא שום טעם וכן עמד בזה בספר בינת אדם, ומה שתירץ בזה משום דאשה דעתה לחזור לבית משום דכל כבודה בת מלך פנימה ובקדושין דאדעתא דביאה הוא לכן מיקרי קבוע ולא מקרי פירש כלל הוא דוחק גדול לחלק בין קדושין לד"א בסברא שלא נזכר בש"ס כלל.

גם דברי התוס' בס"פ דכתובות תמוהים לכאורה שכתבו דמ"ש הדרא לניחותא הכוונה בזה שבאדם לא שייך פירש כלל משום דהדרא לניחותא כשיחזור לביתו וחילקו שם בין אם בשעה שאוסר האשה אז פירש מן הקביעות אז לא חיישינן משא"כ בנזיר ששם חיישינן שמא בשעה שיקח המקדש אשה חזרה אז האשה שקידש השליח לביתה משמע שמפרשים כפי' השיטה מקובצת דאף אם קידש השליח האשה בשוקא מ"מ חזרה ונתערבה והדרא לקביעותה והם סותרים למ"ש בפ"ב דנזיר וצ"ל דחזרו באמות מפירושם, ופרש"י ותוס' דנזיר אפשר לתרץ לפי שיטתם דפיר באמת דשם אין איסור מדינא שהרי אין זה קבוע כלל, רק מקנסא בעלמא אסרו. ולכן כל שפירש מן הקביעות דלא דמי לשום קבוע לא רצו לגזור כי היכא דלא להוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא דדבר זה ידוע לכל דאמרינן כל דפריש מרובא פריש משא"כ אם חזור לקביעותה אף דהוא ניכר בפ"ע וכאלו אינו כלל בתערובות בקבוע מ"מ כיון דדמיא לקבוע ואין ניכר לבני אדם שהיא אותה האשה שפירשה מן הקבוע שייך שפיר קנסא. ולא יהי' מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא.

ומה שתירץ בספר בינת אדם דברי הפר"ח שיש חילוק בין חזרה לקביעותה קודם שנודע האיסור דאז כיון שעדיין לא חל עליהם שם היתר דהכל תלוי בשעת ידיעה אז חוזרים לקביעות מה שאין כן כשחזרה לקביעותה אחר שנודע האיסור דבריו נכונים לדינא לפמ"ש למעלה לדעת הרא"ש דסובר דהכל תלוי בשעת ידיעה אבל לא לתירץ דברי הפר"ח דהוא כתב שם דחוזרים לקביעות ומביא ראי' מהא דיומא בפירש לחצר אחרת דדוקא אם שוב פירש מהם כו' יעו"ש, ושם מיירי בנודע כבר התערובות. ודברי הש"ס יבואר לפנינו בס"ד באריכות.

והחילוק שכתבנו בין אם נעקרו כולם דאז חוזרים לקביעותם ובין נתפזרו לגמרי נלע"ד מוכרח דהא כבר נתבא' למעל' (בסי' ל"ו ול"ח) באריכות דהרא"ש ס"ל דבנעקרו כולם אף דלא נתפזרו לגמרי מקרי ג"כ כבישה וניידי ולא מקרי קבוע ואעפ"כ כתב הרא"ש בפ"ב דיומא דאמר שם בפירש לחצר אחרת היינו בשעת עקירתם פירש אח' מהם כו' משמע דאם לא פירש מהם אסורים עדיין ומפקחין עליו וקשה למה כיון דכבר נקרא עליהם שם פירש מן הקבוע אע"כ אף דנעקר מהם שם קבוע מכל מקום שם איסור עדיין עליהם משום דהאיסור ידוע בינהם רק דמהני למה שפירש מהם דלא מקרי פירש מן הקבוע וא"כ פשיטא דלא שייך לומר עליהם וכי מגיסא אסירא דהא עדיין לא נקרא עליהם שם היתר וכמ"ש וזה ברור.

ודברי התוס' שם בפ"ב דיומא צריכין ביאור במ"ש שם הא דפריש כולהו לחצר אחרת ויצאו גם משם ולא נשאר בהם עד אחד שנפלה עליו מפולת כו' דממנ"פ כיון שכתבו התוס' דמה שהם בחצר אחרת הוי עליהם שם קבוע כמקדם דמי לי חצר זו כו' א"כ אפילו יצאו כולם משם ונשאר אחד עדיין הוא בקביעותו הראשון ואפילו פירשו כולם בבת אחת ונשאר אח' כמ"ש למעלה בסימנים הקודמים דאפילו פירשו הרוב לאחר שנודע התערובות בבת אחת המיעוט הראשון נשאר באיסורו וכדמוכח גם כן מהא דר' אושיעיא גבי נפתחו מאה חביות דלא אמרינן איסורא ברובא איתיא ואם נאמר דס"ל להתוס' כמ"ש המ"מ בפ"ב מהלכות שבת דשם קודם שנפל עליו גל שעדיין לא חל שם איסור כלל דמיא לפירש קודם שנודע האיסור דאמרינן מרובא פריש לד"ה ג"כ קשה דא"כ גם באותו חצר הי' לנו לומר דאם נשאר אחד ונפל עליו גל דאין מפקחין.

ולכן הי' נלע"ד לכאורה דכוונת התוס' בזה הוא ע"ד מ"ש הרא"ש כמש"ל בביאור דבריו דבנעקרו כולם נתבטל מהם שם קבוע. אך עדיין אסורים כל שלא נתפזרו אנה ואנה ולכן מה שפירש מהם בעת עקירתם מותר ולא הוי פירש מן הקבוע. ולכך ג"כ כל שחזרו לקביעותם חזרו לאיסורם כיון שעדיין לא הותרו לגמרי כמ"ש למעלה וז"ש התוס' דצ"ל דיצאו גם משם ר"ל שלא עמדו יחד בחצר האחרת שא"כ היו חוזרים לקביעותם ודמיא לחצר הראשונה ולכן צ"ל דיצא גם משם ר"ל דבעת הליכתם הלכו דרך חצר אחרת ולא עמדו עדיין ואז הלכו דרך חצר אחרת ג"כ ונשאר אחד דדמיא לפירש אחד מהם בשעת עקירתם ולכן אין מפקחין עליו דאין זה פירש מן הקבוע ומ"ש הא דפירש מקצתייהו יתבאר לפנינו בס"ד.

ולפי שדברי הש"ס דפ"ב דיומא צריכין ביאור וסתומים הם לכן מוכרח אני להאריך בזה ומתוכו יתבאר לנו שיטת הפוסקים בזה והוא דבש"ס שם ז"ל אמר רב יוסף כו' לא הלכו בפ"נ אחר הרוב. ה"ד אלימא דאיכא תשעה ישראל ואחד עובד כוכבים רובא ישראל נינהו אלא פלגא ופלגא כו' אלא דאיכא ט' עובדי כוכבים כו' לא צריכא דפריש לחצר אחרת מ"ד כל דפריש מרובא פריש קמ"ל ופריך שם איני והא מר רב אסי כו' בחצר אחרת אין מפקחין ומשני ל"ק הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתייהו ופרש"י פרשי כולהו הואיל ואתחזק ישראל בהאי חצר שנפל בו מפולת מפקחין ואף על גב דניידי להו לא אזלינן בתר רובא הא דפריש מקצתייהו הואיל ולא ידעינן אי הוי ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רובא הואיל דלא אתחזק איסורא.

ודברי רש"י ז"ל גם כן צריכין ביאור במ"ש בפריש כולהו מפקחין הואיל ואתחזק ישראל כו' דא"כ הרי חזרו לקביעותם וא"כ גם בשאר איסורים הדין כן דאמרינן הדרא לקביעותא, ומה זה דקאמר שמואל לא הלכו בפ"נ כו' דלפ"ז אין חילוק בין פ"נ לשאר איסורים כלל וצ"ל דרש"י מפרש דפריש כולהו דנתפזרו לגמרי אנה ואנה דבכה"ג בשאר איסורים לא הדרו לקביעותם ולכן אשמועינן דפ"נ שאני שבכה"ג לא הלכו אחר הרוב דילפינן לה מקרא דוחי בהם כמ"ש התוס' וס"ל דמוקמינן לה איותר מסתברא דהיינו שיהי' עכ"פ אתחזק שם ישראל מה שאין כן בפירש מקצתייהו בחצר אחרת כיון דהוי פירש וגם לא אתחזק ישראל כלל לא החמירו כלל בפ"נ בזה ואזלינן בתר רובא ומיירי בפירש שלא בפנינו דאל"כ הוי כלוקח מן הקבוע כמש"ל בסימנים הקודמים וא"כ מדאורייתא הוי קבוע אפי' בשאר איסורים כן הי' נראה לכאורה.

אבל כתבנו למעלה שמדברי רש"י ז"ל בזבחים מוכח דס"ל דאפי' נתפזרו אנה ואנה ג"כ אמרינן הדרא לקביעותא ממ"ש בד"ה ומשני ובד"ה ובבת אחת מי משכחת לה כמ"ש למעלה דרש"י ס"ל כל שעדיין לא חל עליהם שם היתר ולא נלקחו לשם היתר אכילה חוזרים לאיסורם ולקביעותם, והנה בהא דקאמר בפירש מקצת אין מפקחין לכאורה הי' קשה לפי אותם הפוסקים דס"ל בפירש מקצת שלא בפנינו ג"כ אסרינן מגזירה שמא יקח מן הקבוע וא"כ למה בפ"נ אין מפקחין דהא פ"נ קיל יותר משאר איסורים כמ"ש שמואל גופי', ועיין תוס' ר"פ התערובות דגם בפ"נ יש לגזור שמא יקח מן הקבוע בהא דנסקלים בנשרפים וצ"ל דכך הוא הענין דבאמת בפ"נ יש סברא לכאן ולכאן דיש לומר להחמיר יותר משום דלמד מקרא דוחי בהם.

אבל יש סברא להיפוך ג"כ דכאן קיל יותר דהאיך נחלל שבת בידים לפקח עליו את הגל כיון דבאמת בכל התורה אזלינן בתר רובא לכך צ"ל דבפריש כולהו שייך לומר דמפקחין משום דנלמד מקרא דוחי בהם ר"ל שלא יוכל לבוא בשום אופן לידי הריגה בן אדם מישראל כמ"ש התוס' שם ור"ל כאן כיון דעכ"פ יש כאן ישראל ודאי אף דבטל מהם שם קביעות כיון שנתפזרו לגמרי מכל מקום מקרא דוחי בהם שפיר יש ללמוד זה דמפקחין דהא יכול לבוא לידי הריגת אח' מישראל כיון שיש ביניהם ישראל בודאי משא"כ בפירש מקצת שיש לומר שאין כאן ישראל כלל לא שייך ללמוד מקרא דוחי בהם דהא בכל מקום אזלינן בתר רובא והוי כאלו ודאי אין שם ישראל, ואף דבשאר איסורים גזרינן שמא יקח מן הקבוע כאן לא שייך זה דאטו משום גזירה נחלל שבת במלאכה דאורייתא ואין כח ביד חכמים לעקור דברי תורה בקום ועשה.

אך לפ"ז קשה הא דקאמר התם ומי אמר שמואל הכי והתנן מצא בה תינוק מושלך אם רוב עובדי כוכבים עובדי כוכבים ושמואל אמר לפקח עליו את הגל ומתרץ שם כי אתמר דשמואל ארישא אתמר אם רוב עובדי כוכבים עובדי כוכבים אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן דלפמ"ש קשה בהא בפירש מקצת אמרינן דאין מפקחין.

לכך אני אומר דשיטת רש"י כך הוא דבפריש כולהו ונתפזרו דנעקר מהם שם קבוע כמ"ש אעפ"כ כיון שיש ביניהם עכ"פ ישראל א' מפקחין דנלמד מקרא דוחי בהם כמ"ש ומיירי בעת שהי' הולכים בחצר אחרת ואז בעת הליכתם נפל על אחד מהם גל וא"כ לא שייך בהם חזרו לקביעותם כיון דעדיין הם פורשים והולכים ובפריש מקצת לחצר אחרת ה"ט דאין מפקחין משום דיש כאן ס"ס שמא אין כאן איסור כלל וא"ת שישנו שם שמא לא נפל הגל על הישראל והיינו שפירש מקצת כגון ב' או ג' אנשים לחצר אחרת וכמ"ש בפתה"ש באריכות דבכה"ג לא אמרינן דמקרי פירש מן הקבוע וכמ"ש לתרץ קושיית הגאון בעל חוות דעת דהיאך מותר לישא אשה כל שידוע שיש ממזרת אחת בעולם יעו"ש ואפי' פירש א' מהם לחצר אחרת ג"כ יש לומר כיון דהוא רשות אחרת ולא אתחזק כאן ישראל לא נלמד מקרא דוחי בהם כמ"ש משא"כ באותו חצר כיון דאתחזק ישראל בהאי חצר אף דפירש מקצת שם מפקחין אף דפירש שלא בפנינו דבזה לא הלכו אחר הרוב.

ולכן מקשה שפיר מעיר שרובה עובדי כוכבים דהוי דומיא דחצר זו דאתחזק ג"כ ישראל במקום הזה כיון שדרך שהעובדי כוכבי' כולם הולכים בשוק והרי כל העיר להם כחצר אחת ואם פירש אחד שם אמרינן דלא הלכו בו בפ"נ אחר הרוב ולכן אמר דלענין פ"נ אינו כן דלא הלכו אחר הרוב כל דאתחזק ישראל במקום הזה אף דפריש שלא בפנינו וכן מדוקדק מלשון רש"י שם דפריש כולם היינו נתפזרו ובפירש מקצתייהו חילק בין אותו חצר לחצר אחרת משום דאתחזק כאן ישראל וכמ"ש כנ"ל לפרש שיטת רש"י ז"ל.

ושיטת התוס' כבר כתבנו שנראה לכאורה שהם מפרשים דפריש כולהו היינו בשעת עקירתם דרך חצר אחרת פירש אחד מהם דאז אין מפקחין, אבל פירש מקצת לחצר אחרת מפקחין והוא איפכא מפירש רש"י ופירש א' מכאן לחצר אחרת וצ"ע במאי מיירי אי מיירי בפירש שלא בפנינו. קשה מאי סברי אי כסברת רש"י ז"ל דכל שלא נתחזק ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רובא וא"כ מ"ט מפקחין וע"כ צריך לפרש דמיירי בפירש בפנינו דהוה כלוקח מן הקבוע כיון דלא נעקרו כולם ועדיין הקביעות במקומו עומד וא"כ הא דקאמר לא הלכו בפ"נ אחר הרוב קשה הא גם בשאר איסורים דינא הכי דהא הוי כמחצה על מחצה מדינא גם קשה בהא דמצא תינוק מושלך דקאמר אם רוב עובדי כוכבים עובדי עובדי כוכבים להאכילו נבילות וקאמר שמואל לענין פ"נ אינו כן ובפירש מן הקבוע לפנינו למה מאכילין אותו נבילות הא הוי כמחצה על מחצה ואי מיירי בפירש שלא בפנינו הא רש"י ס"ל דבכה"ג בפירש מקצת מן הקבוע כיון דלא אתחזק ישראל בהאי חצר האחרת אין מפקחין.

לכן נראה דהתוס' ג"כ מפרשים כשיטת רש"י ז"ל דבפירש כולהו לחצר אחרת כיון דשם אתחזק ישראל מפקחין רק שהם מפרשים קצת בענין אחר והוא דבעת שהלכו לחצר האחרת כולם שוב יצאו כולם גם משם ונשאר אחד בחצר האחרת ובזה קמ"ל דאף בשאר איסורים כיון דניידי כולהו ונתפזרו שוב אין להם דין קבוע מכל מקום כיון דכאן אתחזק ישראל בודאי בחצר השני אף דגם משם יצאו ונשאר רק אחד אעפ"כ מפקחין וזה נלמד מקרא דוחי בהם דמפקחין ומ"ש התוס' דצ"ל דיצאו גם משם ונשאר א' דאל"כ מה לי חצר זו כו' היינו משום דס"ל דכיון דלא נתפזרו לגמרי זה לכאן וזה לכאן רק הם נעקרים בחבורה אחת אף שנעקר מהם שם קבוע מ"מ על כל א' דין פירש מן הקבוע לפנינו יש לו כיון שאנו רואים עקירתם בזה אחר זה. ולכך כמו באותו חצר דאם פירש א' לפנינו בלא קרא דוחי בהם ודאי דמחצה על מחצה דמי דהא הוי כלוקח מן הקבוע כמו כן בחצר אחרת כשנפל שם גל על א' מהם דהא עדיין כל א' הוי כלוקח מקבוע ולא מהני עקירתם, רק אם שוב פירשו מהם אחד לפנינו כמ"ש למעלה וא"כ מאי קמ"ל שמואל בהא דקאמר לא הלכו בפ"נ אחר הרוב הא גם בשאר איסורים הדין כן לכך הוצרכו התוס' לפרש דמיירי שגם משם הלכו ונשאר רק א' ונמצא דהוי כאלו פירש אחד בשעת עקירתם, ולכן קמ"ל דמפקחין משום דאתחזק ישראל בהאי חצר משא"כ בפירש מקצתייהו לחצר אחרת אין מפקחין ומיירי' בפירש שלא בפנינו דמשום גזירה שמא יקח מן הקבוע אין לחלל שבת באיסור דאורייתא ונמצא שאין חילוק בין שיטת רש"י לשיטת תוס' רק אם בעת הליכתם לחצר אחרת נפל שם גל על א' מהם אחר שיצאו משם דלדעת התוס' מפקחין כיון דאתחזק שם תחילה ישראל ולשיטת רש"י אין זה מוכרח דאפשר דוקא בעת הליכתם שם אין מפקחין אם נפל על אחד מהם, וס"ל דבהליכתם שם נעקר מהם שם קבוע לגמרי ואפילו שם פירש מן הקבוע לפנינו אין להם, אך יש לדחוק וליישב גם שיטת רש"י כדברי התוס'.

אמנם דברי הרא"ש הם בהיפוך ממ"ש בדברי התוס' שכתב וז"ל הא דפריש כולהו מאותו חצר שהיו שם בשעת עקירתם נכנס אחד מהם לחצר אחרת כו' אין מפקחין דכיון שנעקרו כולם אין כאן ישראל קבוע וכל דפריש כו' הא דפירש מקצתייהו דפירש אח' מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין דכיון שנשארו אחרים במקומם כמחצה על מחצה דמי עכ"ל וצ"ל דהוא ס"ל היפוך מסברת התוס' ומיירי בפירש מקצת שלא בפנינו וס"ל דקרא וחי בהם שמורה דיש להקל יותר בפ"נ מסרו הכ' לחכמים. ולכן חילקו בין מקצת דפירש עכ"פ מן הקבוע ממקום דאתחזק ישראל דאז מפקחין משא"כ בנעקרו כולם שאז אין עליהם שם קבוע. ושוב פירש אחד מהם אין מפקחין והשתא א"ש מאי דקאמר אם רוב עובדי כוכבים כו' להאכילו נבילות דשם מיירי בפירש שלא בפנינו כמ"ש נמצא בה תינוק (גם אין שייך לגזור שם שמא יקח מן הקבוע דמיירי שכל עובדי כוכבים ניכר במקומו), ועל זה קאמר שמואל שפיר ולענין פ"נ אינו כן. וכמ"ש ודבריו מבוארים ונכונים בדברי הש"ס.

ולפמ"ש אין כאן ראי' לדינו של ה' שכנא בהגה"ת רמ"א בסעיף חית שכתב לחלק בין פירש כולהו לפירש מקצת והוכחתו מכאן, ולפמ"ש אין כאן הוכחה כלל דשאני לענין פיקח גל דאין שייך לומר גזירה שמא יקח מן הקבוע דאטו משום גזירה יחלל שבת וכמ"ש בזה למעלה, וצ"ל שכתב כן אף שאין הכרח לזה לומר דדברי הטור לא יהי' תמוהים וסותרים זה את זה כיון שמצינו כעין חילוק זה לענין פ"נ אפשר דהטור ס"ל גם בשאר איסורים לחלק בזה.

ולפמ"ש דמקרא דוחי בהם נלמד דיש להקל בפ"נ יותר מבשאר איסורים, ולא נמסר הדבר אלא לחכמים יותרץ ג"כ מה דקשה לכאורה שם בסוגיא דפ"נ גבי חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאים ומוכח שם בסוגיא דא' אומר צריך וב' אומרים אינו צריך אין דבריו של א' במקום שנים הרי מוכח דגם בפ"נ הלכו אחר הרוב וצ"ל דמקרא דאחרי רבים להטות ילפינן לה אף דרוב אומרים חייב דהוה ג"כ פ"נ דהא התורה אמרה ושפטו העדה והצילו העדה אעפ"כ אזלינן בתר רובא.

אך לפ"ז יקשה במאי דקאמר התם אי אמר איהו ואחריני בהדי' צריכנא אפי' איכא מאה דאמרי לא צריך מאכילין אותו ולא אמרינן דאזלינן בתר אומדנא דספק נפשות להקל, והא כבר נתבאר דגם בנפשות אזלינן בתר רובא אבל לפמ"ש א"ש דכיון דמצינו כתוב א' שמקיל בפ"נ דוחי בהם כו' וכמ"ש ומקרא א' דאחרי רבים להטות דמשמע דגם בד"נ אזלינן בת"ר ושוה בזה לשאר איסורים, וא"כ צ"ל דהכתוב מסרו לחכמים לפי הנראה להם וכמ"ש וא"ש.

היוצא לנו מכל מה שכתבנו בדין הדרא לקביעותא שיש בזה כמה שיטות, והוא שאם נעקרו כולם ולא נתפזרו אנה ואנה ושוב באו ועמדו למ"א בודאי אמרינן חזרו לקביעותם כמקדם בלי שום שינוי והפרש כלל לכל השיטות.

אמנם בנתפזרו אנה ואנה זה לכאן וזה לכאן כיון דנתבטל מהם שם קבוע מכל וכל לא אמרינן חזרו לקביעותם לדעת הפר"ח, אכן אם הקביעות נשאר במקומו ופירש אחד מהם שלא בפנינו ושוב חזרו לקביעותו וניכר במקומו ג"כ לא אמרינן הדר לקביעותו, אבל באם חזר ונתערב אמרינן הדרא לקביעותא, ונ"מ לענין אמר לשלוחו צא וקדש לי אשה דאם קידש השליח אשה בשוק בעת שפירשה שלפ"ז הי' אז המשלח מותר בכל הנשים דמסתמא אין האשה קרובותם דמרובא הויא אעפ"כ כיון דהדרא לניחותא ונתערבה קודם שקידשה המשלח אסור בהם ואם נתפזרו אנה ואנה וחזרו לקביעותם קודם שנודע האיסור בודאי אמרינן הדרא לניחותא וקביעותה כיון שבעת חלות האיסור היו בקביעות והכל הולך אחר הידיעה ולשיטת רש"י בזבחים נראה דהכל תלוי בשעת שעושה מעשה לשם היתר כגון שלקחם אחד אחד אחר שפירשו שלא בפנינו אף שאח"כ חזרו להיות רוב אצלו לא אמרינן חזרה לקביעות, משא"כ אם אחר שנתפזרו אנה ואנה לקחם בב"א הרוב כיון שעדיין לא נעשה בהם מעשה ליקח מהם לשם אכילה והנאה כל שחזרו להיות רוב בבת אחת חזרו לקביעותם ודוק בזה.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה