אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הקבוע › סימן כא

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הקבוע · סימן כא

סימן כ

דין אם היה הקביעות והפרישה קודם זמן איסורו.

עוד חקר שם בפר"מ באם היו הקביעות קודם זמן האיסור ופירש משם ג"כ קודם זמן האיסור בפירש לפנינו מה דינו כגון ט' ציבורין של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ושקל קודם זמן איסורו כיון דקודם זמן איסורו אין נ"מ כלל א"כ דמיא לפירש שלא בפנינו אם קודם שנודע האיסור או אפשר דלא אמרינן הכי ותחילה רצה ללמוד דין זה מדברי הרה"מ (בפ"ב מהלכות שבת) לענין פיקוח גל דכתב כיון שבשעת פירשתו שהיה ספק לנו אם ישראל אם עובד כוכבים לא היה צריך לנו מקרי פירש קודם שנודע הספק ולא נולד לנו הספק בקביעות ולפמ"ש למעלה בביאור דברי הרמב"ם ז"ל לא די שאין משם ראיה אלא מוכח להיפוך כמ"ש דהרמב"ם ס"ל דגם בפיקוח גל הולכים אחר הרוב כמו בכל האיסורים וא"כ יקשה אמאי בפירש א' מהם לחצר אחרת פסק דמפקחין אלא ע"כ דהוה פירש מן הקבוע וכמחצה על מחצה הוא וכן לפירש הרא"ש בפרק ב' ג"כ אין ראיה דאפשר דמיירי בפירש קודם שנודע הקביעות של עובדי כוכבים או בפירש שלא בפנינו דכל איסורים אזלינן בהו בתר רובא וקמ"ל דבפ"נ לא אזלינן בתר רובא.

והנה בש"ס בפ"ק דפסחים גבי ט' ציבורין של מצה וא' של חמץ קאמר שם דהיינו ט' חנויות ובפירש אחד מהם היינו סיפא דבנמצא הלך אחר הרוב משמע לכאורה קודם זמן איסור חמץ בשעת חיוב הבדיקה בדינו בליל י"ד דדוחק לומר דמיירי לאחר זמן איסורא דמסתמא כל אדם מבטל חמצו קודם זמן איסורו וא"כ החמץ אינו שלו וא"כ עיקר הבדיקה הוא שלא יבוא לאכלו. והרי יש כאן ס"ס גמור שמא אינו חמץ ושמא לא יבוא לאוכלו, ואף דכאן יש להפריד הספיקות וספק א' נולד קודם לחבירו מ"מ להפוסקים דס"ל דלעולם ס"ס מותר אף דיש להפריד הספיקות מאי איכא למימר ועוד דבכה"ג נראה דמהני ס"ס לכ"ע כמ"ש הת"ה הובא בש"ך (יו"ד סוף סי' נ"ז) בספק דרוסה שלא ימכרנו לעובדי כוכבים משום דאין לעשות ס"ס בידים משמע דאם אינו עושה בידים מהני לכ"ע וכשי"ת בשעה"ס בס"ד ועיין מ"א (א"ח ריש סימן תל"ט) גבי ט' ציבורין של מצה דפסק הרב בהגה דאם הככר קטן שיוכל לאוכלו אינו צריך לבדוק מטעם ס"ס אף דאין ב' הספיקות באים ביחד מ"מ כיון שקודם שש עדיין אין עליו שם איסור ובשעת איסורו באים ב' הספיקות ביחד מוכח משם דהמ"א סובר זה מיירי קודם זמן איסור חמץ ואעפ"כ אם היה מן הקבוע לפנינו אמרינן דהוי כמחצה על מחצה ואפשר לומר דשאני חמץ דשמו עליו וכ"כ האחרונים בכ"מ לענין נ"ט בר נותן טעם בחמץ וכדומה.

אך נ"מ לדידן לענין נדרים וכדומה שאסר על עצמו איזה דבר וקבע לו זמן אימת יתחיל זמן איסורו ועדיין לא חל ונתערב באחרים ופירש אחד מהם לפנינו קודם שהגיע זמן איסורו דאף בדבר שיש לו מתירין אזלינן בתר רובא כשי"ת בסימנים הבאים בס"ד, ועמש"ל בהא דפרק לא יחפור ובפרק ב' דנדה גבי דם הנמצא בפרוזדור דהקשינו כיון דאין האשה טמאה אלא בהרגשה א"כ הוה כפירש לפנינו מן הקביעות והוי כמחצה על מחצה וא"כ אף דרוב דמים באים מן המקור מכל מקום חייבים עליו על ביאת מקדש ואם נאמר דקודם שחל זמן איסור הוה כפירש שלא בפנינו קודם שנולד הספק הוה א"ש דהא קיי"ל דאין אשה טמאה עד שיצא דמה לחוץ, וגם קצת ראיה מפרק בתרא דקידושין שהבאתי למעלה בהא דקאמר שם רוב כשרים אצלה ואי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש משמע דאף דפריש לפנינו ג"כ מרובא פריש והטעם משם דבעת פרישותו עדיין לא נקרא איסור עד שיבא על האשה ואז כבר פירש ולא נולד הספק בקביעות.

ודע דבמש"ל דהרמב"ם ס"ל דבפ"נ אזלינן אחר הרוב א"ש לפ"ז מ"ש (בפ"ב מהלכות שבת הלכה י"ח) וז"ל מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם מפקחין עליו וכתב ע"ז ההמ"מ וז"ל מבואר בגמרא דאפילו ס"ס כגון ספק יש אדם אם לאו ואם הוא ישראל ספק חי ספק מת מחללין ורבינו לא חשש להזכיר זה מפני שיזכיר בסמוך ואפי' ט' עובדי כוכבים כו' וכן ממ"ש מצאוהו חי מתבאר שאין ידוע להם אם הוא חי או מת עכ"ל.

ולפמ"ש יש לומר דבדוקא כתב הרמב"ם כן משום דסובר דפ"נ דומה בזה לשאר איסורים וס"ס ברובא הוא וס"ל בפי' הש"ס דלא כפי' המ"מ דמ"ש לא מבעיא ספק הוא שם כו' אלא אפילו ספק חי כו' היינו לא מבעיא ספק זה דמפקחין אלא בספיקא כה"ג מפקחין דס"ד דספק זה גרע וכשי"ת, אבל לא מיירי מב' ספיקות ביחד, ועיין בלח"מ שם שתמה על המ"מ בזה ומה שתירץ בלח"מ שם דאל"כ מאי קמ"ל מה לי האי ספיקא מה לי האי ספיקא אפשר לומר דשפיר יש נ"מ ורבותא בכל אחד יותר דספק שם או אינו שם הוי ספק השקול משא"כ ספק חי ספק מת י"ל כיון דמסופק לנו שמא מת נאמר דשכיח יותר שימות ע"י המפולת שנפל עליו משא"כ בספק ראשון שהזכיר תחילה י"ל דמיירי שידוע שהוא חי כגון שמכירים לפי ענין המפולת שאין ראוי ליהרג עי"ז מהרה וא"כ הוי ספק השקול ואח"כ קמ"ל רבותא יותר אפילו ספק ישראל כו' והיינו בט' עובדי כוכבים וישראל אחד שהעובדי כוכבים הוא הרוב אפ"ה מפקחין מטעם קבוע וממ"ש הרמב"ם אח"כ ואפילו מצאוהו חי ודאי דאין ראיה כלל דמילתא באפי' נפשיה קמ"ל דאם מצאוהו חי ובודאי היה שם אף על פי שנתרוצץ וקרוב למות וה"א דאין מחללין עליו שבת דודאי ימות אח"כ אפ"ה מפקחים משום חיי שעה.

עוד י"ל דאפילו אם נאמר דהרמב"ם ס"ל דבס"ס מפקחין כדעת המ"מ מ"מ אפשר דברוב אין מפקחין דאע"ג דהרשב"א כתב בתשובה דס"ס מטעם רובא אתינן עלה ואפשר דאלים יותר מרובא מ"מ אין זה ברור כל כך והרשב"א הוצרך לזה משום דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא ואפ"ה בס"ס מותר וע"כ מטעם רובא הוא משא"כ להרמב"ם דס"ל דספיקא בשל תורה מן התורה לקולא י"ל טעם אחר דלכך מותר בס"ס דבספק אחד נעשה איסור דרבנן ובספק ב' מקרי ספיקא בדרבנן כשי"ת בשעה"ס באריכות, וי"ל גם כן דס"ס גרע מרובא דהא רובא וחזקה רובא עדיף וס"ס במקום חזקה יש דיעות דלא מהני אפילו באלף ספיקות אף דהוה כמו רובא דרובא ונשאר מיעוטא דלא שכיח' דלא מצרפינן לי' לחזקה ויתבאר באריכות בשעה"ס.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה