אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הספקות › סימן סג

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הספקות · סימן סג

סימן סב

דין ס"ס בפלוגתא דרבוותא.

הסכמות הפוסקים האחרונים דכל ס"ס שהיא בפלוגתא דרבוותא נחשב שפיר לס"ס ואפילו בשני פלוגתות דרבוותא כל שספק אחד מתיר יותר מחבירו נחשבים לס"ס ועמ"ש הרב בהג"ה (סי' נ"ד סעי' ב') בדין נמצא צלע יתירה שמתיר שם ומשמע דמתי' מטע' ס"ס שמא הלכה כהרמב"ם דס"ל חסר חוליא מתחילת ברייתה כשר וספק שני שמא כהרשב"א דס"ל כל יתר כנטול דמי ר"ל כנטול עם מקומו ולא כאלו ניטל עוד אחד עם אותה היתירה. אך משם אין הכרח כל כך. משום דלדינא קיי"ל בהפ"מ כהרמב"ם בחסר מתחילת ברייתה ולכך בהצטרף עוד סברא כל דהו והיינו צירוף דעת הרשב"א לכך יש להקל אפי' באין הפ"מ. ומ"ש הפרמ"ג והאחרונים דבעינן שבספק אחד יהי' מכשיר יותר מחבירו דאל"כ הוי משם אחד ולא הוי כספק כלל לפענ"ד הוא תמוה דנראה דבס"ס בפלוגתא דרבוותא אין נ"מ. כל שבצירוף השני ספיקות רוב הפוסקים מתירין בענין זה והם רוב בנין ורוב מנין מה בכך שכל אחד הוא מתיר מטעם אחר הא עיקר דינא דאזלינן בתר רובא מסנהדרין ילפינן לה דאיכא דרוב מזכין או מחייבין ודאי דאפי' אם כל אחד אומר מטע' אחר וכל אחד חולק על חבירו על טעמו ג"כ מצטרפין לרובא ולא דמי לס"ס דהוא במציאות הענין דכאן כיון דרוב הפוסקים מתירין הרי יש כאן רוב גמור וכן כ' הרב בהג"ה (ח"מ סי' כ"ה סעי' ב') דאף דאין הרבים מסכימים מטעם אחד אזלינן בתרייהו ומקרי רבים ומסתימות דבריו וגם מטעמו משמע ג"כ. דאף דאין טעם אחד מתיר יותר מחבירו ג"כ אזלינן בתרייהו. אכן מרן הש"ך ביו"ד כללי הוראה שבסי' רמ"ב השיג שם על הרמ"א. וכתב דמדברי מהרי"ק שהביא הרב לא משמע כן, והביא ג"כ ראיה מדברי האגור המובא בב"י וד"מ בסי' צ"ב דרק באיסור דרבנן מתירין בכה"ג אבל לא באיסור דאורייתא. וכ"כ הש"ך בחו"מ שם. וה"ט דלא אזלינן בתר רוב פוסקים אפילו אם מסכימים מטעם אחד דהא בסנהדרין בעינן רוב מתוך הכלל כמ"ש בתשו' מוהרי"ט (חלק א' סי' ס"ט) באריכות דאפי' אם היו רובם במ"א וחסר המיעוט לא אזלינן בתרייהו אפי' אם אומרים מטעם אחד דאולי אם הי' אומר היחיד דעתו וסברת טעמו היו הרבים מודים לו. וא"כ עיקר דין זה דאזלינן בתר רובא בפוסקים נפל בבירא. והפוסקים כתבו בדוכתא טובא דאזלינן בתר רוב הפוסקים בכל דיני או"ה בין לקולא בין לחומרא. וגם לפי' הרא"ש שהביא הש"ך שם ממ"ש האגור ומביאו ב"י בסי' צ"ב בדין שומן שנתערב בחלב וספק אם הי' בשומן ששים נגד החלב ואח"כ הושם מן השומן לקדירה. דכ' שם דכיון דהוי רק איסור דרבנן בחתיכה נעשה נבילה בשאר איסורין לכך מקלינן כאן כיון דבין לדעת א"ז מותר שכ' דבלח לא אמרינן נעשה נבילה. ואף דהרא"ש לא ס"ל כן מ"מ להרא"ש מותר מטעם אחר דס"ל דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה רק בבשר בחלב לבד ע"ש ומוכח דבאיסור דאורייתא אין זה מועיל. וא"כ מוכח מכאן דבס"ס בפלוגתא דרבוותא אפי' בספק אחד מתיר יותר לא מהני דהא בספק שמא חתיכה נ"נ לא אמרינן רק בב"ח הוא מתיר יותר מבשאר איסורים אפי' יבש בלח משא"כ הך ספק דלח בלח ע"כ מוכח דמודה דבב"ח אסור כדמוכח בפ' כל הבשר בשמעתין דטיפת חלב שנפל לקדירה דקאמר שם חלב גופא נבילה הוא וכמ"ש הש"ך (סי' צ"ב) גם נראה דאין כל כך הכרח מדברי האגור דאפשר דהוא עצמו ס"ל בשני דינים אלו לאסור דאמרינן חתיכה נעשה נבילה בכל האיסורים וכדעת כמה פוסקים וגם דאמרינן חתיכה נעשה נבילה בכל האיסורים וכדעת כמה פוסקים וגם דאמרינן נ"נ בלח בלח ולכך לא רצה לסמוך באיסור דאורייתא. אך כיון דכבר החמיר בזה מרן הש"ך. גם הגאון מוהר"י באו"ת ושאר אחרונים הביאו דברי הש"ך מסתפינא להקל בזה ובאמת לפי הסברא נוטה לומר דבאו"ה לא חיישינן אף שהרבים אינם לפנינו דדוקא בדבר הצריך מנין סנהדרין אמרינן הכי משא"כ באו"ה וכדקאמר בש"ס דאף ברובא דליתא קמן אזלינן בתר רובא. וכיון דרוב מתירין נוטה הסברא יותר להתיר מלאיסור. אך האחרונים כתבו שצריך לדקדק מאוד בדיני ס"ס בפלוגתא דרבוותא דא"כ בכל דין כמעט יש ספק והכל לפי הענין.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה