בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן סא
דין ספק וס"ס במקום דאיכא לברורי.
ספק שיכולים לעמוד על הבירור לא מקרי ספק כלל כן כתבו הרשב"א בחידושיו, והש"ך הביא ראי' מהא דאיתא פרק התערובות האי טריפה דאתערב ה"ד ומשני כגון דאתעבר בנפילה, אף דנפילה הוי ספק טריפה וא"כ לר"ת דס"ל ספק אחד בגופו ספק שני בתערובות מהני. א"כ הוי ס"ס אלא ע"כ משום דיכולים לבררו, ולענ"ד דברי קדשו אינם מובנים דא"כ יקשה ג"כ על ר"ת דמתיר בספק דרוסה שנתערב דהא ג"כ יש לברר ע"י בדיקה דהא גם בנפילה יש טורח לבדוק כל האיברים הפנימיים, ואדרבא בדיקת דרוסה קיל טפי שאינו צריך לבדוק אלא כנגד החלל לבד, והרי אנו רואים דר"ת ס"ל דשפיר הוי ס"ס כה"ג, וכן ר"י לא נחלק עליו מטעם זה וא"כ יקשה עליהם מן הש"ס, ובאמת הפר"ח יישב קושייתו בטוב טעם דנפילה ודאית דמיא לדרוסה ודאית. ודרוסה ודאית כיון שהתורה אסרה אותה בפירוש כל זמן שלא נבדקו אינם נכנסים בגדר ספק כלל דאל"כ יקשה על ר"ת דהוא ע"כ ס"ל דשפיר הוי ס"ס אף דיכולים לברר ולמה לא התיר אפי' בדרוסה ודאית שנתערבה אלא ע"כ כדכתיבנא ומ"מ לדינא ודאי דיש להחמיר כדעת הש"ך כיון דאיכא לברורי בקל וכדעת הרשב"א שכ' בפירוש להחמיר ומהיות טוב וגו'. אכן אם טורח גדול לברר כבר הכריע הש"ך להקל בהפ"מ ואם הוא דבר שיכול לברר ע"י שאלה צריך לשאול וראי' ממ"ש פ"ק דפסחים בבעיא דבית שאינו בחזקת בדוק ואמרו אשה וקטן אנחנו בדקנוהו דקאמר שם למאי נ"מ לשאלי' כו' מבואר דבספיקא דרבנן כל שיכולים לברר ע"י שאלה צריך לברר ועיין (סימן קפ"ד וקפ"ה) דמשמע שם דבס"ס אינו צריך לשאול דקאמר שם באשה שיש לה ווסת שאם שהה שיעור שתספור ותטבול בא עלי' ואינו צריך לשאולה מטעם ס"ס שמא לא ראתה ושמא טבלה ולכאורה צ"ע.
וראיתי בפרמ"ג (שפ"ד סי' א' ס"ק ד') דהטעם משום דשם יש ס"ס וחזקה והוה כמו מיעוטא דמיעוטא דלא חיישינן לה כלל ולא הבנתי דבריו דהא החזקה היא רק נגד ספק הראשון שמא לא ראתה אבל הספק השני שמא טבלה הוא להיפוך נגד חזקה דלא טבלה. ובלא"ה קשה ג"כ דהא הרא"ש כתב פ"ק דחולין דלכך אמרינן רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם ולא סמכינן מיעוטא לחזקה דמיעוטא שאין מומחים אינו מצוי והוי רק מיעוטא דלא שכיחא כלל ואעפ"כ קיי"ל דכל שיכולים לבודקו אם הוא מומחה צריך לבודקו, ועיין סדרי טהרה (סוף סי' קפ"ד) שכ' בשם הירושלמי דלכך קאמר ר"י דאם עברו ימים שיכולה לטבול דמותרת ואינו צריך לשאולה משום דטבילה בזמנה מצוה יעו"ש וא"כ יש לומר שפיר דספק זה לבד שמא טבלה ג"כ כדאי להתיר דקרוב לודאי הוא, ולכן קראו בש"ס ג"כ ספק הרגיל, ובצירוף עוד ספק שמא לא ראתה מקרי ס"ס ורובא עדיף מס"ס וממיעוט שאינו מצוי וע"ש בס' הנ"ל שתמה על הפוסקים שסתמו בהאי דינא דאם עברו ימים ראוי' לטבול דמותרת כיון דבירושלמי קאמר הטעם משום דטבילה בזמנה מצוה וא"כ לדידן דקיי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה אינו נכנס בגדר ספק כלל דהא כ' הב"י שם (סי' קצ"ז) דעכשיו אין הנשים נוהגות לטבול כשאין בעליהם בעיר יעו"ש שאין זה בצ"ע, ולענ"ד נראה ליישב דהירושלמי דמפרש שם הדא הוא דאמרת אסור לעמוד לאשה בימי טומאתה היינו דמיירי סתם אפילו בא מן הדרך דע"ז לא שייך לעשות ספק שמא טבלה דלמה תטבול כיון שבעלה אינו בעיר אינה רגילה לטבול כלל ולא מקרי ספק הרגיל כלל, ולכן אמר דס"ל טבילה בזמנה מצוה אפי' כשאין בעלה בעיר אבל הפוסקים כתבו האי דינא סתם ומיירי בבעלה בעיר ולכן שפיר הוי ספק הרגיל דאין מדרך הנשים להשהות טבילתם כשבעליהם בעיר וא"ש, ובאמת כשאינן בעיר ובא פתאום לבית נלע"ד דודאי אסור לבוא עלי' עד שישאלנה, עוד נראה ליישב דשם סמכינן שפיר אם הייתה טמאה הייתה אומרת לו לפרוש הימנה אף דמיירי גם בישינות כמ"ש הטור מ"מ מיירי בעירה קצת רק שאינו יכולה להשיב על שאלתו כמ"ש הש"ך שם דבלא"ה אסור לבוא על הישינה לכך אף דאינה נעורה לגמרי מ"מ לא שכיח שלא תזהירו מלפרוש הימנה, ולכך ביש ס"ס מקילינן בזה דהוי מיעוט שאינו מצוי לגמרי, אכן ממה שראיתי בביאורי הגר"א מווילנא כאן במ"ש הרב אעפ"י שיש לברר כו' ציין לעיין בסוף סי' קפ"ז משמע מדבריו שהשוה דין זה לשם ולא ס"ל לחלק בזה אלא בכל ס"ס אינו צריך לברר כלל אף דאיכא לברורי בקל, וצריך לחלק בין הך דהכא להא דרוב מצויים אצל שחיטה מומחים הן דשם ליכא ס"ס רק רובא, וס"ס עדיף מרובא, או משום דיש עכ"פ חזקת איסור שאינו זבוחה משא"כ בנד"ד דליכא חזקת איסור כלל, ועיין תשוב' נוב"י (חלק יו"ד סי' נ"ז) שהביא ראי' מהא דסתם כלים של עכומ"ז אינם בני יומן דכתבו הפוסקים דהטעם משום ס"ס אף דאיכא לברורי ע"י קפילא אם ירגיש טעם משובח, גם הגר"א ז"ל הרגיש שם בראי' זאת, ובנוב"י דחה ראי' זו משום דשם אנו דנין על התבשיל ובתבשיל יש בו חזקת היתר, ולכן ס"ס בצירוף חזקה אינו צריך לברר, אבל צ"ע לפמ"ש הש"ך מהא דפ' התערובות בהא דאיערוב בנפולה יעו"ש דשם ג"כ יש ס"ס וחזקה דהא קיי"ל נשחטה הותרה וכל ספק שאחר שחיטה מוקמינן אחזקת היתר.
עוד ראיתי שכ' שם דהרשב"א דקאמר דס"ס במקום דאיכא לברורי צריך לברר היינו דווקא בספק שנולד מחיים בעוד שלא הי' לה חזקה דהיתר או משום דס"ל דמקרי חזקת איסור כל זמן שנולד הספק בעוד שהיתה בחזקת שאינה זבוחה או משום דס"ל דעכ"פ חזקת היתר ג"כ אין כאן, וכ' שם דיותר נראה דהטעם משום דהוה לי' חזקת איסור, ואזיל לשיטתו דס"ל דס"ס גם בחזקת איסור מהני, והוכיח זה דאל"כ יקשה דהרשב"א סותר א"ע שכתב דס"ס אפשר דעדיף מרובא וברובא קיי"ל דאינו צריך לברר ע"י בדיקה דאנן בישרא היכא אכלינן ולא בדקינן אחר י"ח טריפות, וכל דבריו אלו לא זכיתי להבינם דהמעיין בחידושי הרשב"א פרק א"ט (ד' מ"ג) הובא דבריו בפר"ח כאן כלל ג' כ' לענין סירכא תלוי' שתחילה כ' להתיר מטעם ס"ס, ואח"כ כ' ומיהו י"ל דכיון שאפשר בבדיקה אין מתירין אותה ע"י ס"ס, והרי שם לא מקרי ריעותא מחיים דהא אפשר לומר שמא אין זה סירכא כלל ואין כאן ריעותא ואעפ"כ כ' אח"כ דיש להחמיר כאן כיון דיכולים לבררו, וכן כ' הרשב"א עוד בדף נ"ג וז"ל ושמא י"ל דלא שרינן ס"ס אלא היכא דלא אפשר לעמוד על בורי' של דבר כו' משמע דבכל ס"ס הדין כן מדסתם דבריו וכתב דלא שרינן ס"ס כו' ועיין פר"ח שם שהוכיח דהרשב"א עצמו חזר בו מדבריו בתה"א שמתרץ שם בתירוץ אחר וכן נראה הדבר שהרשב"א גופי' בחידושיו לא פסיקא לי' מילתא אלא שנסתפק בזה, גם כ' הפר"ח שם דבחידושיו ד' נ"ג כ' הרשב"א לחלק בין היכא דיש טורח גדול בבדיקה או לאו, וא"כ לא קשיא עליו מהא דסמכינן ארובא ולא בדקינן אחר י"ח טריפות דשם אין לך טורח גדול מזה לבדוק אחר כולם, ולפ"ז מה שהקשה שם על הרשב"א מהא דסתם כלים של עובדי כוכבים מותר מטעם ס"ס הא איכא לברורי ע"י קפילא יש לומר דכ' כן לפי שחזר בו אח"כ בתהה"א כמ"ש הפר"ח והלא הרשב"א בחידושיו ג"כ ספוקי מספקא לי' גם מ"ש דהרשב"א לשיטתו אזיל דמתיר ס"ס במקום חזקה, כבר נתבאר למעלה דמשמעות דבריו בתשובה משמע דאדרבא שאוסר במקום חזקה וכפי שהבינו הש"ך והאחרונים בדבריו, גם בנולד ספק מחיים משמעות הש"ך וכמה פוסקים דמקרי חזקת היתר עש"ך סי' נ' באורך.
עוד כתב הגאון המובהק בנוב"י דאף לדעת הסוברים דבמקום דאיכא לברורי לא סמכינן אס"ס היינו דווקא במקו' שיכולים לברר שתי הספיקות ולידע הדבר על בוריו אבל אם אחר הבירור ישאר עוד ספק אזי לא צריכין לברורי כלל, וכן כ' עוד בסי' מ"ג וכ' שם עוד דה"ה בחד ספיקא בדרבנן דקיי"ל לקולא אם יכול לברר צריך לברר למאן דס"ל כן בס"ס דספיקא דרבנן שוה לכל דיניו ס"ס בדאורייתא, ולכאורה יש לשדות נרגא בהאי דינא מהא דאיתא בפ"ק דביצה גבי ביצה שנולדה ביום טוב וספיקא אסורה, והקשה שם לר"י ור"י דהוא דרבנן הא הוי ספיקא דרבנן הא יכולים לומר דמיירי במקום דאיכא לברורי כגון שלקח הביצה מאדם אחר והוא יודע אם נולדה היום, ולכך שפיר אסור גם בדרבנן אם לא שנדחוק לומר דלכך ס"ל דלא מהני משום דאיכא לברורי לא מקרי ספק כלל דכל הראוי לבילה כו' וכאלו נודע דמי, וא"כ היכא דיכול לברורי בקל שאין להקל בזה והיכא שיש טורח לברר כבר כתבנו דאפילו היכא דיכולים לברר שתי הספיקות ג"כ יש להקל כנלע"ד.