בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן נט
דין רובא דתליא במנהג חיישינן למיעוטא.
איתא בפרק ב' דקידושין (דף נ' ע"ב) אתמר רב הונא אמר חוששין לסבלונות כו' מאי הוי עלה א"ר פפא באתרי דמקדשי והדר מסבלי חיישינן וכו' ופריך שם מקדשי והדר מסבלי פשיטא לא צריכא דרובא מקדשי כו' ועיין תוס' שם שר"ח גורס איפכא לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי מ"ד לא ניחוש למיעוטא קמ"ל. וכתב התוס' והרא"ש דהטעם שחששו כאן למיעוטא משום חומרא דא"א כמו שחששו במים שאין להם סוף ובראוהו מגוייד כו' דחששו ג"כ למיעוטא ובאמת טעם זה אינו מספיק דשם יש חזקת א"א דמסייע למיעוטא לכך חיישינן לה דבכ"מ אמרינן מצרפינן מיעוטא דשכיח לחזקה מדרבנן, וכמ"ש בסימנים הקודמים משא"כ הכא הוא חזקה להיפוך דמוקמינן לה בחזקת פנוי' ומהיכי תיתי ניחוש למיעוטא אבל הר"ן כתב שם הטעם משום דרוב העשוי ע"פ מנהג לא נקרא רוב כי מנהג עשוי להשתנות, אבל גם זה צ"ע לכאורה דא"כ קשה הא דאיתא ר"פ המניח את הכד ור"פ המוכר פירות (דף צ"ב ע"ב) יעו"ש בפלוגתא דרב ושמואל במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דהיכא דרוב זבני לרידיא ומיעוטא לשחיטה לשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב ויכול לומר לשחיטה מכרתי וא"כ מוכח דדווקא בממון דינא הכי דאין הולכין בו בתר רובא כלל כמ"ש בכ"מ אבל באיסורים דאזלינן בתר רובא מוכח דאפילו ברובא דתלוי במנהג כי התם ג"כ אזלינן בתרי'.
ועוד דהתם הוא רובא נגד חזקה חזקת ממון של המוחזק ולכך שפיר אזלינן בתר מיעוטא, ואפ"ה משמע דדוקא בממון דינא הכא וכ"ש כאן דחזקה מסייע לרובא ולכן צ"ל דכוונת הר"ן ג"כ דלאו בכל דוכתא אמרינן הכי רק בא"א משום חומרא דא"א וכמו שהחמירו במים שאין להם סוף ובמגוייד לחוש למיעוטא מה דלא חששו הכי בכל האיסורים דלא אמרינן מצרפינן מיעוטא לחזקה היכא דהמיעוט לא שכיח כל כך כמו כן החמירו בא"א ברוב התלוי במנהג להחמיר ולחוש למיעוט אף דחזקה מסייע לרובא, אבל לא בשאר איסורים. וכן יראה מלשון הרמב"ן במלחמות שם דרק בא"א אמרינן הכי.
ובזה א"ש דברי הרב בהג"ה (אה"ע סי' מ"ה סעיף א') שכתב דבדיעבד לא חיישינן לסבלונות והוא מדברי מהרי"ק בתשובה שדימה דין זה למים שאין להם סוף דג"כ חיישינן למיעוטא, ואפ"ה אם נישאת לא תצא, וכמו כן הכא דינא ג"כ רק לכתחילה לבד, ולכאורה צ"ע מה שהחליט הרמ"א והגיה דעתו בלי מחלוקת דהא לפי דברי הר"ן היה נראה דאפילו דיעבד אסור ולפמ"ש א"ש, ועיין ביאורי הגר"א מווילנא שם בביאור דברי הרמ"א אלו שהביא ג"כ שני התירוצים וכ' דאפילו לשיטת הר"ן דינו אמת ע"ש ולפמ"ש אפשר שלזה כיון הגר"א ז"ל, וא"כ יוצא לנו דבר חדש לדינא דרובא דתלייא במנהגא יש לחוש לכתחיל' למיעוטא אפילו היכא דרובא וחזקה ביחד להתיר ולפמ"ש הוא רק בא"א ולא בשאר איסורים ועמ"ש המחבר (סי' א' סעיף ד') אם אבדו גדייו כו' במקום שרוב טבחי העיר ישראל או במקו' שרוב גנבי העיר ישראל מותר אף דהוי רובא דתלי ג"כ במנהגא וגם במקום חזקה ואפ"ה מותר הרי מבואר דאפילו ברובא דתלי במנהגא וגם חזקה לאיסורא אפ"ה לא חיישינן למיעוטא וכמ"ש וא"כ מוכח כמ"ש דיש לחלק בין איסור א"א לשארי איסורים וצ"ע למעשה.