אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הספקות › סימן לט

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הספקות · סימן לט

סימן לח

דין ס"ס לחומרא באיסור דרבנן.

עוד חקר הגאון בעל מל"מ (פ"ד מה' בכורות) אם היו איסור דרבנן ויש בו ס"ס לחומרא אם אסור או לאו דלכאורה יש לומר דכי היכא דבאיסור תורה דקיי"ל בספיקא לחומרא מ"מ אם יש ס"ס אזלינן לקולא והוה כרובא להיתר וא"כ באיסור דרבנן אף דקיי"ל בספיקו לקולא מ"מ היכא דיש ס"ס לחומרא הוי קרוב לאיסור יותר וכודאי איסור דרבנן דמיא ובפ"ח מה' אבות הטומאה האריך ג"כ בענין זה, והביא שם מהא דפ"ב דמקואות והובא בפ' בכל מערבין בהא דספק עירוב טמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל, ואפי' טבל ספק היה בו כשיעור ספק לא הי' בו כשיעור דפירש הרע"ב דחדא אאידך קיימא דאפי' יש בו ס"ס להחמיר שמא לא טבל ואת"ל טבל שמא לא הי' בו ארבעים סאה אפ"ה בטומאה קלה טהור הרי מבואר דבאיסור דרבנן אפי' ביש ס"ס להחמיר אזלינן לקולא, וכן פירשו בתוס' פ' בכל מערבין דהך ואפי' טבל קאי ארישא אבל ריצב"א פירש שם דאו או קתני וכן נראה מפרש"י שם ודקדק כן מדברי הרמב"ם (פ"י דמקואות) וא"כ נראה דדין זה במחלוקות שנוי'.

אמנם באמת צריך עיון לדעת המקילין באיסור דרבנן אפילו ביש ס"ס להחמיר ולפמ"ש הרשב"א בתשובה ונתבאר בכ"מ דס"ס מטעם רובא אתינן עלה וא"כ הוי רובא לאיסורא ומה גם דחזקת טומאה דהך גברא מסייע להך רובא. וא"כ יש כאן רובא וחזקה ביחד דבכל התורה כודאי חשוב ולמה נתיר בזה דהא גם באיסור דרבנן אזלינן בתר רובא בכ"מ, ועיין בסי' ק"י בדין שתי קדירות, ובפ' הערל ובמס' תרומות וכן בכ"מ ועיין בפ"ק דביצה זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן כו' ועיין מל"מ (פ"י דה' מקואות) שהביא משנה דפ"ב דמס' ידים בנטילת ידים והביא שם פר"ש דאפי' בג' ספיקות הידים טהורות דהיינו ספק אם יש בהם כשיעור או לאו ואפי' היה כשיעור ספק נעשה בהם מלאכה או לאו. ואפי' תאמר לא נעשה בהם מלאכה ספק טמאים או טהורים דג"כ הידים טהורות. וכ' שם במל"מ דאפשר דווקא בנטילת ידים הקילו להתיר כמה ספיקות להחמיר משא"כ בשאר איסורים דרבנן אבל אין זה מספיק בהא דעירובין גבי טבילה דשם א"א לתרץ כן דא"כ לא הוי מקשה הש"ס מר"מ דעירובין אר"מ דטומאה דאפשר דשאני טומאה קלה דדברי סופרים מכל ספיקות דרבנן דהא גם ביש ס"ס להחמיר הקילו בו, גם אין סברא לומר שהקילו באיסור טומאת ידים משאר איסורים דרבנן כיון שיש לו סמך מקראי דוהתקדשתם והחמירו בו הרבה כמ"ש בפ"ב דערובין ובכ"מ.

וסבור הייתי לומר בהך דידים כל הספיקות הם משם אחד דכל הספק אם המים יש בהם כדי לטהר דמה לי אם הם טמאי' או שנעשו בהם מלאכ' או שאין בהם כשיעור וא"כ הכל ספק אחד אם המים כשירי' או פסולי' אך הך ספיקא דאם יש בהם כשיעור או לאו לא דמיא לספק נעשה בהם מלאכה דהא ידוע דאם ספק אחד מתיר יותר מחבירו שפיר אמרינן דהוה ס"ס אפי' היכא שהם משם אחד כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס ונתבאר בסימנים הקודמים וא"כ אם נעשו בהם מלאכה פסולים לגמרי משא"כ אם אין בהם כשיעור הם ראויים להצטרף ולהיות כשירים כשישלים אותם לכשיעור ויותר נ"ל דהפוסקים הם מחולקים בהא דקיי"ל ס"ס לחומרא דהתוס' ור"ש שפירשו דאפי' בכמה ספיקות מותר באיסור דרבנן ס"ל דלאו מטעם רובא הוא אלא משום דספק ראשון נעשה דרבנן וס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא, ושוב כשיש עוד ספק שני הוה ספק בדרבנן וא"כ בס"ס באיסור דרבנן והס"ס הוא להחמיר לא שייך זה דבכל ספק אזלינן לקולא, והריצב"א והרמב"ם דמשמע מדבריהם דאו או קתני ס"ל דטעם ס"ס הוא מטעם רובא, ולכך גם בדרבנן ס"ס להחמיר אזלינן לחומרא, וקצת יש ראי' דלאו מטעם רובא הוא מהא דאיתא בסוף מס' יומא גבי פיקוח גל דאיתא התם ספק הי' שם ספק לא הי' שם ואפי' הי' שם ספק חי ספק מת מפקחין דמשמע דאפי' הי' שם כל הספיקות ג"כ מפקחין אף דקיי"ל בפיקוח נפש אין הולכין אחר הרוב היינו דווקא באתחזק ישראל שם כדמוכח שם מהא דמחלק בין חצר זו לחצר אחרת ובין פריש כולהו לפריש מקצתייהו, וא"כ כאן שיש ס"ס אם הי' שם או לא היה חי דלא אתחזק ישראל שם קשה למה מפקחין ושם א"א לפרש דאו או קתני דא"כ מאי האי דקאמר ואפילו אם היה שם כו' אדרבא בזה יש סברא יותר לומר דמרקחין דאתחזק שם ישראל, אלא ע"כ דחדא אאידך קיימא, וכן מבואר להדיא בא"ח (סי' שכ"ט סעיף ג') דאפי' יש בו כמה ספיקות מפקחין אלא ע"כ דס"ל דס"ס לאו מטעם רובא הוא, ולכך בפ"נ דקיי"ל לקולא מקרא דוחי בהם מותר אפי' בכמה ספיקות ובזה יתיישב מאוד לשון הרמב"ם (פ"ב מה' שבת הלכה י"ח) וז"ל מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם מפקחין עליו כו' ולא הזכיר רבותא יותר והשמיט ג"כ מה דקאמר בש"ס דאפי' בכמה ספיקות מפקחין, ולפמ"ש א"ש דהוא אזיל לשיטתו דס"ל בה' מקואות דבכמה ספיקות לא הלכו להקל דמפרש שם או או קתני כמ"ש, וס"ל דס"ס מטעם רובא הוא ולכן גם בפיקוח גל ס"ל דלא מקלינן בס"ס, וס"ל במתני' דיומא דאו או קתני או שלא היו גורסים שם במתני' רק הך לישנא ספק שם כו' ונקט הך ספיקא לרבותא דאפי' ספק אם אתחזק שם ישראל מפקחין וכ"ש בשאר ספיקות והוא יותר נכון בעיני דאין דרכו של הרמב"ם לשנות לשון הש"ס ואלו הי' גורס כגירסא דידן הי' כותבו כמו בה' מקואות, אמנם במגיד משנה שם ראיתי שכ' דהרמב"ם לא חש להזכיר זה דכמה ספיקות ג"כ מפקחין משום שסמך עצמו על מ"ש בסמוך דאפי' תשעה עובדי כוכבים ואחד ישראל מפקחין והוא תמוה דמשם ליכא למשמע דין זה דש"ה דאתחזק ישראל והוה לי' קבוע וכדמפרש בש"ס להדיא. ומלבד זה אין דרכו של הרמב"ם לשנות מלשון הש"ס ולסמוך שנוכל ללמוד דין זה מכללא דדין אחר מה שאינו מבואר בפירוש ובפרט דשם קיל יותר כמ"ש, ולפ"ז מ"ש המג"א בא"ח ה' נט"י (סי' ק"ס) בהך דספק נטל ידיו כו' וגם ספק הי' בהם כשיעור כו' והביא שם דאפי' בכמה ספיקות אזלינן ג"כ לקולא, לפמ"ש אין זה ברור ומוסכם לכל הפוסקים. ולדידן דס"ל דס"ס מטעם רובא הוא קיי"ל דס"ס אפילו במילתא דרבנן אם היא לחומרא אזלינן בתרה וכן עיקר לענ"ד להלכה ומכ"ש לדעת הש"ך דס"ל דספיקא דרבנן במקום חזקה אסור כ"ש בס"ס להחמיר אפילו שלא במקום חזקה דס"ס עדיף מחזקה וראי' לזה דהא לכמה פוסקים ס"ס במקום חזקה מותר וכמו שיבאר לפנינו אכן מ"ש לתרץ דעת התוס' דס"ל דס"ס לאו מטעם רובא הוא צ"ע דמדברי התוס' פ"ק דכתובות בסוגיא דפ"פ משמע דבריהם שם דאדרבא ס"ס עדיף מרובא דס"ל שם דאפילו להוציא ממון אזלינן בתר ס"ס וכמ"ש למעלה ואפשר לומר דס"ל דבטומאה הקילו יותר מכל איסורי דרבנן כמ"ש בפ"ק דביצה (דף ואו ע"א) שאני איסורא מטומאה דאפושי טומאה לא מפשינן וצ"ע.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה