אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הספקות › סימן ל

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הספקות · סימן ל

סימן כט

דין אין ספק מוציא מידי ודאי.

בפ"ק דפסחים (ד' ט' ע"א) איתא אין חוששין שמא גיררה חולדה כו' ופריך שם טעמא דלא חזינן דשקיל הא חזינן דשקיל חיישינן ובעי בדיקה אמאי נימא אכלתי' מי לא תנן מדורת הכושים טמאים וכמה ישהה במדור כו' וכל מקום שחולדה וברדלס מצויים שם כו' ואמר רבא שם האי מאי בשלמא התם אימור לא הוה ואת"ל הוה אימא אכלתי' אבל הכא דחזינן דודאי שקיל מי יימר דאכלתי' הוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי ולכאורה תמוה הא בדיקת חמץ דרבנן כמו דאיתא שם (ד' יו"ד ע"א) יעו"ש וא"כ הרי הוי כאן ספיקא דרבנן ולקולא ואמאי קאמר דאין ספק מוציא מידי ודאי ועיין תוס' שם ד"ה כדי שהרגישו בקושיא זאת במאי דהקשו שם על הא דקאמר התם גבי הא דחבר שמת כו' התם ספק וספק הוא דשמא הכניסה במוץ שלה והקשו ע"ז דהא עדיין אסור מדרבנן לאכול קבע ותירצו דבמתני' מיירי שלא ביטלו דהוה ספק דאורייתא ולכך אין ספק מוציא מידי ודאי ועוד תירצו דגם שם מיירי לבהמה ונמצא דלפי תירוץ שני שבתוס' מיירי מתני' אף בביטלו ואפ"ה אין ספק מוציא מידי ודאי וצ"ל הטעם דהוי כמו חזקת איסור כיון דודאי שקלתיה הרי הוחזק שם חמץ וספק אכלתי' אמרינן העמידנה על חזקתה ולתירץ הראשון משמע דגם בחזקת איסור בדרבנן ספק מוציא מידי ודאי ולכאורה קשה הא סתם מתני' ר' מאיר היא ור"מ הא אית לי' דספיקא דרבנן לקולא אף באתחזק איסורא בפ"ג דעירובין בספק טבל דס"ל בטומאה קלה טהור וגם במה שתירצו התוס' דמתני' מיירי בלא ביטלו קשה ג"כ האיך ס"ד דגמרא דנימא ספק מוציא מידי ודאי והא קיי"ל בכל דוכתי' ספיקא דאורייתא לחומרא אף שכתבו התוס' שם בד"ה ואת"ל דהוי ספק הרגיל וקרוב לודאי ולכך ס"ד דאפי' מידי ודאי מוציא הוא ג"כ תמוה דא"כ למה הקשה מהא דמעשר ומהא דהטילה נפל לבור דילמא קים להו לרבנן דגבי חולדה וברדלס אינו רגיל כל כך ואיך דימה הש"ס הרגילות להדדי.

שוב מצאתי בס' בית אפרים בחלק התשובות שהעתיק שם כללים מס' כת"י הגאון בעל מגיני שלמה שהרגיש בזה ועוד אני תמה לפי מאי דבעי הש"ס לומר דבמקום שיש חולדה וברדלס שיכולים לתלות שאכלו אמרינן דספק מוציא מידי ודאי א"כ עדיפא לי' להקשות על גוף מתני' דריש מכילתין דמצריך בדיקה בכל מקום ולמה לא קתני בכל מקום שחולדה וברדלס מצויים שם אינו צריך בדיקה כמו דתני לה להך דינא בפירוש גבי מדורות הכושיים.

ולכן נלע"ד דיש לחלק דודאי כאן לא מיירי בדין חזקה כלל דחזקה לא שייך כי אם במקו' שהוחזק באיסור כגון בהמה בחייה בחזק' איסור עומדת או בזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה דבחזקת א"א קיימא וכדומה לזה שכבר הוחזק באיסור וכל שנפל בהם אח"כ ספק אם נשתנו מהחזקה שהי' בהם מקודם או לא אמרינן דמספק אין אתה מוציא אותה מחזקתה אבל במתני' אף דמיירי שראינו שהחולדה גיררה חמץ לבית בדוק מ"מ לא הוחזק עדיין באיסור שהרי תחילה הי' הבית עומדת בחזקת היתר שכבר נבדק ואח"כ כשנכנסה החולדה כל זמן שלא הניחה החמץ תוך הבית אלא שהי' החמץ בפיה עדיין לא הוחזק באיסור רק דחזקה קמייתא אתרעי שמה שהיתה תחילה בחזקת בדיקה נתקלקלה אותה החזקה וע"ז שפיר יש לומר דספק אכיל' מוציא מידי ודאי גרירה דהא באותה גרירה עדיין לא הי' ודאי חיוב בדיקה ואיסור בבית רק שהגרירה היתה ודאי ולכן כל שיש לומר שאכלתה נמצא דנגד החשש קלקול שהי' בבית ע"י הגרירה נולד נגדו דבר הגורם חשש היתר שמא אכלתה ושמא נשאר על החזקה הראשונה שהי' תחילה קודם שגיררה החולה שם ולכן הי' ס"ד דהספק מוציא מידי ודאי ולכך בבית שאינה בדוקה שכבר הוחזקה הבית בכל השנה בודאי שיש שם חמץ שוב אין חשש אכילת חולדה מוציא מידי ודאי איסור ולכן שפיר הקשה מהא דמדורות הכושים דגם שם מיירי במקום שהי' בדוק מתחילה רק שהכושי נשתהא שם ארבעים יום דיש חשש שמא הפילה שם נפל וכיון שהדבר שכיח דכל אשה למילד קיימא הוי כמו היכא דחזינן דהעכבר גירר לבית דאתרעי החזקה של טהרה שהי' בבית והריעותא הוא בודאי ואמרינן דנגד זה ספק אכילה מוציא מידי ודאי חשש ריעותא שהי' בחזקה קמייתא וע"ז מתרץ רבא דש"ה דגם הריעות' אינה ברורה כלל דשפיר יש לומר שמא לא ילדה כלל ואף דרוב נשים ילדן מ"מ אינו ודאי גמור לכך ספק אכילה מוציא מידי ודאי חשש בזה ונשאר על החזקה הראשונה משא"כ בחזינן דגיררה חולדה אף דיש לומר שמא לא הניחה החמץ בבית ולא הוחזק באיסור כל זמן שהי' בפיה מ"מ כל שהעכבר הי' שם עם החמץ הוי כאילו הוחזק שם באיסור ידוע ומדסתם מתני' סתם אין חוששין משמע דאפי' לא ביטלו מיירי דהוי דאורייתא לכן דייק שפיר הא חזינן חיישינן כיון שהוחזק באיסור ידוע כמ"ש הרי אדרבא יש כאן ספיקא דאורייתא במקום חזקה ואף דתחילה הי' בחזקת בדוק מ"מ חזקה שניה סילקה חזקה הראשונה ומ"ש התוס' בתירוץ השני דברייתא מיירי ג"כ לאכילת בהמה מ"מ גם לתירוץ זה אי נימא דמתני' אתיא כר"מ מיירי בלא ביטלו רק שבתירוץ שני חידשו דלדידן דקיי"ל כר' יוסי צ"ל דמיירי שם לבהמה אבל מתני' יכול להיות דאתיא כר"מ ובלא ביטלו ושוב הקשה הגמרא מהא דחבר שמת דאמרינן ספק מוציא מידי ודאי דגם התם כל זמן שלא העביר המוץ מהם היו בחזקת פטורים רק דהשתא דחזינן שהעביר מהם החוץ אמרי' ג"כ דאתיילד ריעותא המסלק חזקת פטו' מעשר והריעות' ג"כ לא הוחזק עדיין בודאי חיוב דמ"מ שמא הכניסם לבית במוץ שלה כמ"ש במסקנא רק דהוא ס"ל דמקרי ודאי ריעותא כמו בעכבר שהי' בבית וע"ז דחי התם ספק וספק הוא כו' ר"ל דשם הריעותא אינה ברורה כלל משא"כ הכא ושוב מקשה ג"כ מהא דהטילה נפל לבור דגם שם הכהן הי' בחזקת טהרה תחילה ואח"כ נולד בו ריעותא שהטילה שם נפל והוא מסלק חזקת טהרה אבל עדיין לא הוחזק ג"כ בטומאה והוא דגם המקשן ידע שיש ספק שמא הי' רוח אבל הוי ס"ד דמקרי ודאי כיון דרוב נשים ולד מעלייא ילדן ולכן נקט לישנא אם זכר הפילה כו' דמשמע שלא הי' הכהן מסופק אם הי' ולד משום דרוב ולד מעלייא הווין ולכן הוה ס"ד בכל הני כיון דאין הריעותא ברורה בודאי רק הרוב נוטה לאיסור נגד זה אמרינן דספק הרגיל מוציא מידי ודאי ר"ל כיון דהרגילות לבא לידי היתר כמו בחולדה לאכול ובחבר לעשור הפירות שפיר אמרינן דסברא זאת דמצוי להתירא מסלק סברא דמצוי לאיסורא ונשאר בחזקה קמייתא וע"ז מתרץ שם דמ"מ שם הוי ספק וספק ור"ל דמ"מ גרירת חולדה מצוי יותר לאיסור מהא דהפילה נפל ולכך אין ספק מוציא בו מידי ודאי כנ"ל לפרש סוגיא זאת. וא"כ יוצא לנו מכל מ"ש דבמקום דאתחזק התירא תחילה ושוב נולד בו ריעותא המסלקת החזקה כל שריעותא זאת אינה מחזיק באיסור ודאי כל שנולד אח"כ ספק הרגיל ומצוי יותר לסלק הריעותא אמרינן הדרא לחזקה קמייתא שהיתה בתחילה בחזקת היתר ואפי' באיסור דאורייתא הדין כן אבל אם היתה תחילה בחזקת איסור ממש אז אין ספק מוציא מידי ודאי ומוכח ג"כ מכאן דאף אם הריעותא שנולד אח"כ שכיח יותר לאיסור מלהיתר אמרינן בי' ס"ס כיון דהדרינן לחזקה קמיית' כמ"ש דהא בהך דהפילה נפל דאמרינן ספק וספק הוא מבואר בכמה דוכתא דספק זה מצוי יותר לאיסור דאמרינן בפרק המפלת דרוב נשים מעלייא ילדן ואעפ"כ כל שנולד אח"כ ספק שני שמא גיררוהו חולדה מטהרינן לכהן כיון שהי' לו חזקת טהרה מקודם ובזה מתורץ מה שהקשה בס' בינת אדם (סי' ח') בהא דחשב לספק שמא רוח הפילה דהא קיי"ל דרוב נשים ולד מעלייא ילדן ומה שתירץ שם דסמכינן מיעוטא לחזקת כהן שהי' טהור הוא תמוה דהא מוכח מכ"מ בש"ס ופוסקי' דהא דסמכינן מיעוטא לחזקה הוא רק חומרא דרבנן דמדאורייתא רובא עדיף מחזקה כמו שמבואר בכ"מ ולפמ"ש א"ש דכאן שאני משום דהדרינן לחזקה קמייתא ולכך בס"ס כל דהו מסלקינן הריעותא המסלק החזקה כמ"ש ועוד יש ליישב בפשיטות דאף דספק השכיח יותר לאיסור לא מקרי ספק כיון שאינו שקול כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס מ"מ היינו דווקא באם הספק השני הוא ספק השקול אבל אם ספק השני שכיח יותר להיתר מלאיסור שפיר מצרפינן ג"כ ספק הראשון ומקרי ס"ס וכיון דספק אכלוהו מקרי ספק הרגיל וקרוב לודאי כמ"ש התוס' שם לכך שפיר מצטרף לס"ס ובסמוך נברר אי"ה כלל זה ביותר.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה