אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הספקות › סימן יז

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הספקות · סימן יז

סימן טז

דין ס"ס משם אחד.

הסכמת הפוסקים דס"ס משם אחד לא מקרי ס"ס ומקורא דהאי דינא מסוגיא דפ"ק דכתובות גבי ספק זינתה תחתיו דפריך הש"ס והא איכא ס"ס ומשני באשת ישראל וקיבל בה אביה קידושין פחותה מבת שלש שנים והקשו התוס' הא עדיין יש ס"ס ספק שמא באונס ואת"ל ברצון שמא בעת שהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא ותירץ דשם אונס חד הוא הוא והכל ספק אחד והש"ך בעוצם בינתו הוסיף לחלק בדבר שאם הספק האחד מוסיף בהיתר יותר מספק השני כגון בהך דשני שעירים שנולדו מעז אחד שהי' בה ספק אם ילדה מקודם או לא שאם תאמר שילדה מכבר א"כ שניהם אינם בכורים ואם ילדה עכשיו האחד אינו בכור או בילדה זכר ונקבה אף דאם ילדה נקבה תחילה ג"כ אין נפ"מ מ"מ שם בכור איכא בחד מהנך משא"כ אם ילדה מקודם אין שם בכור על שניהם בכה"ג שפיר הוי ס"ס.

והכרו"פ האריך לתמוה בענין זה והביא כמה ראיות מן הש"ס בכמה עניני ס"ס שהם משם אחד ועיין חוות דעת שהאריך ליישב כל קושיותיו דבאמת אם לא אפשר למיחש לאיזו ספק איסור רק אם נמצא ריעותא ולא מצינן למימר כלל ספק טריפה רק אם נמצא הריעותא ואיכא ספק בריעותא ס"ס גמורה הוא ואינו צריך תנאי לזה כמו בנמצא מחט בחלל הגוף דא"א לחוש לנקב באבריה הפנימים כי אם ע"י הריעותא שנולד בו וכיון שיש ספק אם נעשו הריעותא מה שע"י נחוש שפיר הוי ס"ס ודמיא לספק על אריאי לא על אבל במקום דאיכא ריעותא ברורה כגון בפתח פתוח שהריעותא ברורה שלא נמצא לה בתולים רק שיש שני ענייני מתירין יכולים לומר כל ספק לבדו ואין ספק אחד תולה בחבירו כגון ספק אונס ספק קטנה בעינן שיהיו המתירין משני שמות ואף שתירוצו עולה יפה מצד הסברא מ"מ אינו מספיק לתרץ מה שהקשה הכרו"פ מהא דסתם כלים של עובדי כוכבי' דקיי"ל דאונס בני יומן מס"ס ספק שמא אינו בן יומא ואת"ל שהוא בן יומא שמא בדבר הפוגם בעין דהא גם התם יש ריעותא בקדירה שנתבשל בו איסור רק איכא שני טעמים להתיר או מצד שאינו בן יומא או מצד שהוא דבר הפוגם בעין ואעפ"כ הוי ס"ס.

והרב בעל בינת אדם (סי' נ"ג) האריך להשיג על הכרו"פ והאחרונים וכתב שאין כאן קושיא כלל דכל ס"ס שהוא משם אחד אם בספק אחד נוטה יותר להתיר ר"ל שאין בו מיחוש כלל שפיר מקרי ס"ס גמורה דלא בעינן שיהא ספק אחד מתיר איזו איסור יותר מהשני אלא שקרוב להתיר יותר מספק השני ועדיין לא הבנתי סברתו זאת בהא דאיתא במס' ב"ב (ד' קל"ד ע"ב) ברשב"ם דקאמר שם דהוה ס"ס שמא יש לו בנים ואת"ל אין לו בנים שמא גם אחים אין לו דהא כאן אין ספק אחד מתיר יותר מחבירו דמה לי אם אין לו אחים או יש לו בנים בשניהם פטרתה התורה מיבום ואין לומר דמ"מ הך ספיקא דשמא אין לו אחים הוא נוטה יותר לפטור מאחר שאין לה למי להזקק כלל מ"מ זה אינו שייך כי אם בס"ס בריעותא התלוי בסברא דבזה אמרינן דספק אחד נוטה יותר להרחיק הריעותא כגון ספק על דנוטה יותר מספק דרס דיהי' נכנס ולא ידרוס וכדומה משא"כ בס"ס התלוי בדין וגזירת הכתוב מה לי אם מדין בנים היא פטורה או מדין אחים וגם מה יענה בהך ס"ס שהביא הגאון בכרו"פ ממה שכתבו הפוסקים גבי חדש דהשכר מותר ספק שמא מתבואה של שנה העברה ואת"ל משנה זו שמא השריש קודם לעומר דהכל ספק אחד דאם השריש קודם לעומר או לאו דגם משל שנה העברה העומר התירו וכעין זה יש לעשות כמה ספיקות ספק בר"ח אדר נזרע או בר"ח שבט או בר"ח טבת וכדומה.

ובבינת אדם עצמו הביא לדמיון עיר שבא לשם תבואה ממדינה אחרת באופן שכל התבואות שלשם היא משנה העברה ובמדינה זו יש ג"כ משל שנה זו וקצת משנה דהאידנא דאין מועיל ס"ס והאיך העלים עין מדין זה ואין לומר דכאן שיש ספק שאף אם הוא משנה זו מ"מ שמא השריש קודם לעומר הוא עדיף דמ"מ הכל מטעם שהוא נקרא ישן משנה דאשתקד דהכל תלוי בתר השרשה ומה שתירץ בס' בינת אדם קושיית הכרו"פ מהא דסתם כלים של עובדי כוכבי' דשם כיון דמיירי אחר שבישלו בתוכו היתר וצריכין אנו לדון על הקדירה אם היא בת יומא או לא שפיר הוה ס"ס לא הבנתי דבריו דהא מדאורייתא מותר לבשל בו לכתחילה וא"כ יקשה למאן דס"ל ספיקא דאורייתא אסור מן התורה א"כ אם רוצה לבשל בו הוי ס"ס משם אחד ולא הוי ס"ס.

אמנם עיקרא דמילתא מה שחידשו הפוסקים דמשם אחד לא הוי ס"ס ולכאורה צ"ע טעמא מאי לפי מה שכתב הרשב"א בתשובה דמטעם רובא הוא וא"כ מה בכך דהוא משם אחד או לא סוף סוף רובא הא להתירא והגע עצמך אם רובם של סנהדרין היו מחייבי' מטעם אחד וכי לא אזלינן בתרייהו בתר רובא וכמ"ש הש"ך בחו"מ (סי' כ"ה בכללי שיקול הדעת) דאפילו אם הרוב אומרים מטעם אחד אזלינן בתרייהו יעו"ש וכיון שכן ה"נ אף דהס"ס הוא משם אחד עכ"פ רובא הוי והי' נלע"ד דהענין דמצינו בכ"מ בש"ס דחששו למיעוטא דשכיח כגון בסירכות הריאה אף דרוב בהמות כשירות הם אעפ"כ החמירו בו חכמים משם דהוי מיעוט המצוי וכן במים שאין להם סוף דאסורה להנשא אף דרוב אין ניצולין מ"מ הוי מיעוט המצוי וכדומה בזה הרבה ולכן גם בס"ס דמטעם רובא הוא ג"כ כל שהאיסור מצוי הוא לא אזלינן בתר ס"ס ולכן כל ששתי הספיקות הם משני שמות מיוחדים אז האיסור דבר שאינו מצוי הוא כגון גבי ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ואת"ל תחתיו שמא באונס דאסור אי אפשר להיות כי אם היכא דתחתיו וגם ברצון וזה דבר שאינו מצוי משא"כ כשקיבל בה קידושין פחותה מבת שלש שנים דע"כ היתה תחתיו רק דאנו רוצים להתיר מטעם שמא באונס ושמא בעת שהיא קטנה מ"מ בעילת רצון בתחתיו שכיח בכל מקום לאיסורא לכן גם בזו שהיתה תחילה קטנה ושכיח היתרא יותר שפיר גזרו רבנן כיון דעיקר ההיתר משום אונס ורצון הוא שכיח והחמירו בו רבנן כמו שהחמירו בסירכות הריאה וכיון שכן מצינו תירוץ נכון לתרץ כל הקושיות שהקשה הכרו"פ ושאר האחרונים על כלל זה ממה שמצינו בכ"מ בש"ס שהקילו בס"ס משם אחד דלפמ"ש עיקר הטעם משום דהוי מיעוטא דשכיח אין לנו לדמות דברי רבנן זה לזה כי להם לבדם נתנה החכמה והתבונה לדעת איזו ס"ס דמשם אחד שכיח לאיסור ואיזו אינה שכיח וא"כ יוצא לנו מזה דס"ס משם אחד מדאורייתא הוי ס"ס גמורה ולא קשיא מסנהדרין רק שחכמים החמירו במקצתם משום דהוי כמיעוטא דשכיח וצ"ע בזה.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה