בית יצחק חושן משפט· רבי יצחק יהודה שמלקיש
מפתחות · סימן כב
באחד שהי' לו במרתף סגור משכנות הרבה מהם בעיסקא ומהם בלא עסקא. ופרצו שודדים בלילה את חומת המרתף ושברו הבריחים וגנבו את כל הנמצא במרתף. ושאל השואל מה דינן של המשכנות אם מחויב המלוה לשלש עבורם ומה דינן של החובות שהלוה על המשכנות:
(הערה מו"ח הגאון זצלה"ה פלפל בדברי הש"ך סי' ע"ב סקע"א. במלוה על המשכן בעסקא. אם הוה כש"ש כיון דהוה ספק אם ירויח והביא דברי התומים שכ' דהוה שמירה בבעלים ופטור אף בפשיטה. ודברי בית שמואל אחרון סי' נ"ו שסתר דברי התומים. עפ"י דברי נמוק"י ר"פ השואל, וכ' כיון דמקבל בעסקא יכול לחזור בו כמ"ש התוס' ב"מ ק"ה ע"א כדין פועל שיכול לחזור בחצי היום ומותר לשנות ל"ה שמירה בבעלים ומו"ח תמה ע"ז דבהתחיל במלאכה והוי שומר מה לי שיכול לחזור בו. ועד כאן לא כ' נמוק"י אלא בלא התחיל עדיין את מלאכתו יעוין בפנים. ולי נראה דע"כ לא כ' התוס' ב"מ דמקבל יכול לחזור אלא בלא נתן משכן למלוה. אבל בנתן משכן למלוה כיון דהמלוה נתחייב בשמירתו. דינו כשנים שקבלו עסקא שכ' הסמ"ע דאין שום אחד יכול לחזור בלא רצון חברו. דאין לזה נגד זה שם עבד וצריכים להשלים תנאם אמנם י"ל כיון דאם נאמר דאין יכול לחזור שוב הוה שמירה בבעלים ופטור אף בפשיעה וא"כ אין המלוה מחויב כלל נגד הלוה ושוב יכול לחזור בו. וע' בשער משפט יו"ד סי' קע"ז סל"ו שכ' דבשטרי עסקות העשוין עצה"ע אם בא הלוה לפרוע תוך הזמן הרשות בידו כדין פועל שחוזר בחצי היום אולם בשבו"י ח"ב סי' קפ"ד כ' דאין הלוה יכול לחזור מהעסקא תוך זמן דבעסקא הנהוג בזה"ז אין כאן עבדות כלל:
עוד הביא ב"ש אחרון לישב ק"ו או"ת עפ"י מה שפירש"י במתני' דשור שנגח דו"ה וכלם הי' תמים כגון ראה שור ונגח וכו' וק' אמאי לא פי' דמיירי כשלא התרו בבעלים כמו שכ' הסמ"ע בסי' ת"א ותירץ כיון דבש"ס מוקי למתניתן כר"י וכגון שתפסו ניזק לגבות בו ונעשה עלי' ש"ש בההוא הנאה דתפסו אנזקו. ואם יפרש רש"י כגון שלא התרו דהיינו שלא העידו העדים א"כ למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ל"ה ש"ש דיכול להיות שיודה המזיק ויפטר ומחמת ספק לא נעשה שומר שכר כדברי הש"ך בשטר עסקא. ולכך פירש"י דנגח לסירוגון שאינן שוים. אבל אליבא דמסקנא דקיי"ל כר"ע שפיר מפרש הסמ"ע דמיירי בלא התרו בו וכל דברי' תמוהין מראשן לסופן חדא דמה ענין התראה לעדות שיעידו בפני ב"ד והלא אף אם לא התרו בו עדין נוכל לאוקמי בהעידו לפני ב"ד לחייבו חצי נזק. אכן באמת לפי דברי התוס' שם ד"ה שור מיירי בלא עמד בדין עדין וע' בש"מ שהביא בשם הר"ש דמשו"ה אוקמיה בנא עמד בדין משום דלא פסיקא לי' בעמד דשמא אף לר"י יוחלט השור והרשב"א באמת מוקי למתניתין בכבר עמד בדין יעו"ש וע' פנ"י שם שכיון לדעת הר"ש ולפי דברי התוס' דמיירי בלא עמד בדין יקשה איפוא על השיך שהעלה דהיכא דהוה ספק אם ירויח לא הוה ש"ש א"כ היכא אמרינן דהוה ש"ש ובמקום הראי' לדברי הש"ך מותבינן תיובתא אכן אין דמיון לדברים אלה לפימ"ש הש"ך דמשכנו שלא ברשות חייב באונסין דחשוב גזלן. א"כ אין ענין לדין בע"ח קונה משכון דלא משום האי טעמא מתחייב הניזק בתשלומי הנזק רק משום דהוה גזלן והוא באחריותו וצ"ע איפוא בדברי הש"ס דקאמר דהוה ש"ש והרי באמת חייב אף באונסין וגם מדוע כ' רש"י דהוה ש"ש בהאי הנאה דמשתלמי נזקיהו מהשור ולא מעריקו לי' לאגמא ולימא משום דקנהו כמו גזלן הקונה להתחייב באונסין וי"ל הדבר דיש להסתפק אי אמרינן במודה בקנס שחייב לצ"יש ומצאתי בירושלמי סוף פ' אלו נערות דמבעיא לי' או אמרינן בקנס שחייב לצ"ש ופשיט לה מר"ג שהפיל שן טבי עבדו וכו' ויאמרו לו צא ידי שמים ומוכח דאין חייב לצ"ש ומצאתי בשעה"מ פ"ה מה' עבדים ה"ז שהאריך בדבר זה והביא דברי הירושלמי ותמה ע"ז האיך פשיט לה הירושלמי מעבד ודלמא שאני בעבד דלא נוכל לומר דהאדון חייב לצ"ש משום דאיכא עשה דלעולם בהם תעבודו ולא יוכל לשחררו ומו"ח הגאון זצלה"ה בספרו ליו"ד ח"ב סי' ק"א כ' דלמסקנא גם הירושלמי מודה דבקנס חייב לצ"ש וע' תוס' כתובות ל"ג ב' ד"ה לאו דבקנס אין מחויב אלא עפ"י ב"ד וע' מנ"ח ריש פ' משפטים שהעיר ג"כ בזה אי מחויב לצ"ש. ואם נאמר דמחויב לצ"ש במודה בקנס א"כ מהני תפיסה כדעת רש"י ב"ק ע' וב"ק סוגיא דהחוסס דקלב"מ מהני תפיסה כיון דחייב לצ"ש וע' קצוה"ח ר"ש סי' כ"ח. וא"כ אף אי מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור מ"מ כשתפס לא מצי המזיק להוציא ממנו. וי"ל אף דאסור למשכן שלא ברשות ב"ד. מ"מ בכה"ג דאי לאו דיתפוס לא יוכל להשתלם דיודה המזיק ויפטור וע"י התפיסה יקבל חובו עביד דינא לנפשי' ויוכל לתפוס ולא הוה דינו כגזלן ואין חייב באונסין. וע' ש"ך סי' ע"ב ס"ק ט"ו שכ' ג"כ בהך דתפס נזק הואיל דלא הי' יכול להשתלם אם לא הי' תופסו הוה ש"ש. וע' קצוה"ח סי' צ"ז סק"ב שהביא נמוק"י ס"פ המקבל בשם ר"ת דהא דאמרינן עביד אינש דינא לנפשי' הוא היכא דקיבל לגוביינא ובקצוה"ח תמה דלא שייך תורת גובינא בלא ב"ד והביא מתשו' הרי"ף לענין אם הלוה אלם ודקדק מדברי' דאם מתירא שלא יכפור הלוה הוה כמו דלא אפשר לאשתלומו מיני באנפא אחרינא דשרי למשכנו. ומנה לנ"ד דירא שמא יודה ויפטר דשרי למשכוני כדברינו לעיל ועיין ש"ך ח"מ ת"א סקי"ג שכתב אף דמודה בקנס פטור כבר תירץ הר"א ז"ל בפירושי' דפלגא ניזקא שאני משאר קנסות שאם תפס אין מוצאין מידו והוא מדברי הה"מ ספ"ט מה' נזקי ממון. וא"כ ל"ק כלל ק"ו בית שמואל אחרון ואף לדברי נמוק"י ס"פ המניח שהביא הש"ך שם דגם בפלגא נזקא ל"מ תפיסה מ"מ כיון דזה גופא מתחלקת אי פלגא נזקא ממונא אי קנסא ודבר זה אי יודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור הוא ג"כ מחלוקת בין רב לשמואל ב"ק ע"ה וא"כ איכא למימר דרב דס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ס"ל פלגא נזקא ממונא ולא שייך בתם מודה בקנס לפטרו. והנה הש"ך הוכיח בסי' ת"א כנמוק"י דל"מ תפיסה במודה בקנס מהא דר"ג שסימא את עין טבי עבדו ואין לך תפיסה גדולה מעבד ולמד"א למעלה אין מר"ג שום ראי' דהא דמהני תפיסה הוא משום דחייב לצ"ש וכדברי רש"י ב"ק ע' שהבאתי למעלה וא"כ בעבד דאין חייב לצ"ש הואיל ואיכא עשה לב"ת לכן ל"מ תפיסה ואין ראי' מעבד לשאר קנסות:
ומה שהבאתי לעיל בשם הר"ש דמחלוקת ר"י ור"ע כשלא עמד בדין דכשעמד בדין אף ר"י מידה דמוחלט השטר ובפנ"י כ' דמבואר כן בברייתא למעלה. כעת ראיתי דהדבר תלוי באשלי רברבי והכל נתלה בפי' הברייתא שם. שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי משעמד בדין מכרו אין מכור וכו'. ואמרינן שם בש"ס מכרו מכור לרדיא. ולדעת התוס' שם ע"א דלר"ע אין מכור לרדיא ע"כ אתיא כר"י ומוכח דלאחר שעמד בדין מודה לר"ע אכן לפ"ז צ"ע מה קאמר הקדישו מוקדש משום דר' אבהו והרי לר"י דהשור ברשות המזיק ההקדש חל מדינא. וע"כ ל"א לעיל אלא לר"ע דאי"ל שותפי נינהו ל"ה הקדש אלא משום דר"א אבל לר"י ההקדש חל עליו מדינא. ובאמת הה"מ בפ"ח מנז"מ הוכיח כן בשיטת הרמב"ם דלר"ע ג"כ מכור לרדיא ויליף לה מדר"א וא"ש וא"כ לדעת הרמב"ם ברייתא זאת אתיא כר"ע ולר"י אף בעמד בדין יושם השור בב"ד ולאו שותפי נינהו ולפי"ז הא דאמר לעיל הקדישו ניזק א"ב מיירי לאחר שעמד בדין דקודם שעמד בדין גם לר"ט אינו קדוש לדעת הרמב"ם כיון דס"ל דאם מכרו מזיק מכור לרדיא. ובזה יתיישבו דברי מהרי"ט בסימן קכ"ג שהוכיח מהא דקתני שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי ואפי"ה לא מחייב בפחות שחיטה וע"כ דהוה שותף ופטור בפשיעה. ועיין ש"ך חו"מ סימן קע"ו ס"ק ט"ז מה שתמה על דבריו והנה לדעת התוספות ברייתא זאת כר"י ולא הוה שמר כלל וע"כ מהרי"ט קמדייק לשיטת הרמב"ם דמוקי לה כר"ע אבל באמת דברי מהרי"ט צ"ע דא"כ מה מקשה על רב הונא בריה דר"י דאמר זאת אומרת המזיק שעבודו של חברו פטור. פשיטא. והרי טובא קמ"ל דסד"א המזיק שיעבודא של חברו חייב ושאני הכא דהוי שמירה בבעלים וטעמא אחרינא איכא בדבר. וגם לפי האמת איך שמעינן מהכא דמזיק שיעבודא ש"ח פטור והא בכאן הפטור הוא משום שמירה בבעלים. וע"כ אף אי מוקמינן כר"ע קודם העמדה בדין ל"ה הניזק שותף ואין כאן שמירה בבעלים. ועיין ראב"ד פ"ב מה' בכורות דמזיק בבעלים חייב ובשחטו הוה מזיק ואין כאן פטור דשמירה בבעלים ואין כאן מקום להאריך.