אור ברסלב
בית יצחק חושן משפט מפתחות › סימן יב

בית יצחק חושן משפט· רבי יצחק יהודה שמלקיש

מפתחות · סימן יב

סימן יא

בדו"ד שבין איש לרעהו ואיכא ב' עדים קרובים אם מחייבים לשכנגדו שבועה ע"פ. ואם מניחים לשכנגדו לישבע כיון דאיכא ב' עדים קרובים המכחישים אתו.

(הערה מו"ח הגאון ז"ל פלפל בזה אי בעינן כוון להעיד והביא דברי הש"ס בכריתות י"ב. ואת אשר כתב עליהם בתשו' מהר"ם מינץ. ונראה להוכיח כן מדברי רש"י בשבועות ל"ז א' ד"ה הזיד בשבועות הפקדון שכ' וגבי שבועות העדות אע"ג דחייב נמי מזיד כשוגג ליכא למבעיא הך בעיא משום דאין התראת ודאי בשבועת העדות דמי יודע שהם יודעים לו עדות ויוכל להתרות בו ע"כ וכוונתו דאי איכא עדים אחרים היודעים בעדות הזאת. א"כ יוכלו הם להעיד ואין המכחישים חייבים בק"ש ועיין מהרש"א דבאתניהו קמן לכ"ע הוא כפירת דברים. ולדברי התוס' בכריתות יכול לשאול גם בשבועת העדות וכגון שהמתרים לא כוונו להעיד וע"כ אין יכולים להעיד בגוף ההלואה או הפקדון אבל להתרות העדים האחרים יכולים וע"כ דל"ב כונה לעדות. והנה לעיל בסימן ט' דחה מו"ח הגאון ז"ל ראית הגאון מ' חיים בערלין נ"י מסוגיא דשבועות הנ"ל דע"כ ל"ב במלקות שיתיר עצמו להן דאל"כ הרי הודה בפקדון וכ' דמיירי בהתרו בו קרובים לבעל הפקדון ול"ה כפירת דברים שאינם נאמנים שהודה בפניהם יעו"ש. ודבר זה הוא מחלוקת בין הראב"ד והריטב"א במקומו. אי אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ונפלא בעיני כי גם המהרש"א שם דחה דברי מהרש"ל דאין לוקין עפ"י קרובים. ולא ראה כי נחלקו בזה הראשונים ובקצוה"ח סימן ל"ו סק"ב חידש בדיני ממנות דעדות מיוחדת כשר בהו ה"ה דקא"פ מצטרף בעדות מיוחדת לבטל העדות משא"כ בדיני נפשות דל"מ בהו עדות מיוחדת ה"ה דלא מצטרף קא"פ בעדות מיוחדת לבטל העדות דקולו חומרו וחומרו קולו ופי' בזה דברי הראב"ד שהובא בריטב"א מכות. וא"כ יש להעיר על דברי רש"י דמשכחת התראה ודאי בשבועת העדות דמתרי בהו ג' עדים שנים ביחד וא' שהוא קא"פ אחר כדי דבור בעדות מיוחדת ושלשה אלה ראו ג"כ הלואה או הפקדון דלענין ממון ביטל קא"פ את כל העדות ולענין מלקות העדים הכשרים מועילים להתרות בהם. אכן אי אפשר לומר כן דהרי התראה יכולה להיות אפילו עפ"י אשה ועבד כדברי הרמב"ם פי"ב מסנהדרין. ועיין רש"י סנהדרין ע"א ע"א במתניתין דבעינן שיתרו בו העדים. ובאמת היא מחלוקת בין ריב"י ורבנן בסנהדרין ט'. וע' מכות י' ע"ב א' רבא מותרה שאמרו אפילו עפ"י עצמו ואפילו מפי העד וצ"ע מדוע לא נזכר שם כלל מדברי המחלוקת שבין ריבר"י לרבנן. ואפילו לריבר"י נאמר בתום בתוספתא סנהדרין פי"א דמודה שאם התרה הראשון והלך לו הב' והלך לו שהוא חייב וא"כ אי אפשר לומר כדאמרן בע"מ. אולם איכא גירסא שם דפטור בהתרו בעדות מיוחדת ולגירסא זאת אפשר לומר כנ"ל ואמנם הסוגיא לא קאי לריבר"י. ובסוף התשובה הביא מו"ח ז"ל בשמי לישב קושית ים התלמוד ב"ק ס"ב שממעט שטרות מכפל דק' למ"ל קרא אי דאיכא עדים לכתבו לי' שטרא אחרינא ואי ליכא עדים מנא ידעי ול"ל במאמינו דהוה מודה בקנס. כעת ראיתי דלק"מ דאצטריך קרא לשטרי הלואה דהעדים אין כותבין שטר אחר כדאיתא ב"ב קס"ח ב' ושאני בשורף שטרו דליכא למיחש למדי.

ולפי"ד קצה"ח דבדי"מ קא"פ מבטל העדות אף בהעיד אחר כ"ד ואפילו לא ראו כאחד. דקולו חומרו. י"ל דברי הרמב"ם פ"כ מה' עדות שכ' שאם יש ביניהם הפסק יותר מכדי דבור אז נחלקה העדות והשנים שהזימו נענשים והאחרונים שהיה הפסק ביניהם ובין הראשונים כדי דבור אין נענשים אעפ"י שכל העדות בטלה. ותמה הראב"ד למה תבטל עדות הכת האחרונה כיון שנחשבו לב' כתי עדים ומה עונש ראוי להם. ותירץ בתומים דמשו"ה עדות הכת הב' בטילה דהו"ל עדות שאאי"ל דיכולים לומר גברא קטילא בעינן למקטל שלא היינו יודעים שיזומו הראשוניה. אכן תמה ע"ז דתנח בדיני נפשות וקנסות דבעי דו"ח ובעינן עדות שאי"ל אבל בד"מ דלא בעינן עדות שאי"ל מדוע תבטל עדות הכת הב' ולפי"ד קצוה"ח צדקו דברי הרמב"ם אף בדיני ממנות דכיון דעדות מיוחדת כשרה בהן א"כ קא"פ מבטל העדות אף שהיה הפסק בין כח הראשונה לשניה משום דלאחר הזמה נעשו הראשונים פסולים ופסלו כל העדות. אכן דברי התומים צ"ע מהתוס' סנהדרין פ"א שכ' כיון דאי מתזמי קמאי או מתכחשי מהני סהדותיה דבתראי עדות שאתה יכול להזימה קרינן בהו. וע' מהרש"א שם מה שחילק בין הך דנידן בחמורה ובין הך דמכות ה' ע"א ולא זכיתי להבין דבריו בזה וצ"ע:

תוכן העניינים

בית יצחק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה