בית יצחק חושן משפט· רבי יצחק יהודה שמלקיש
מפתחות · סימן טו
בדבר ראובן ושמעון שעשו כתב שלישית וחתם ראובן שטר ע"ס אלף ר"כ. ושלחו השטר וכתב השלישית ללוי שיהי' שליש לתת הוועקסל לשמעון אם לא יקיים ראובן תנאו. ולוי החזיר כתב השלישית וכתב לכל אחד כי אינו רוצה להיות שליש, והוועקסל לא החזיר. כי קבלו על שם שניהם ולא הי' חתום עלי' רק ראובן. ונצמח אח"כ דין ומשפט בין רו"ש. אם יש ללוי נאמנות כשליש או
הערה. דין זה תלוי במחלוקת שבין הש"ך התומים והנתיבות בסי' נ"ו ס"ו כאשר העיר בצדק מו"ח הגאון ז"ל. דלדעת הש"ך דהשליח נאמן אם יש לו מגו דהחזרתי. ה"ה דלוי נאמן דלא גרע משליח אכן לדעת הנתיבות החולק על הש"ך ועומד לצד התומים אין נאמן. ועיקר דעת הנתיבות כיון דמודה השליח שהוא של ראובן ונפקד בידו הוה כמונח ברשות ראובן, ואף דאי"ל להשליח מגו הוא מיגו להוציא. דרשות הנפקד הוא כרשות המפקיד. והנה קא נגע בדינא דהרשב"ם פ' הספינה פ"ה שרשות הנפקד שהחפץ מונח בו הוה רשות המפקיד וכן כ' הרא"ש בריש פסחים דמשו"ה חייב המפקיד לבער דכיון שהשאיל הנפקד ביתו לשמירת ממנו ביתו קרינן בי'. אולם עי' בכורות י"ח בהפקידו אצל בעה"ב אמרינן המוציא מחבירו ע"ה ול"א דהחצר נהנה להמפקיד. ומו"ח הגאון ז"ל העיר מדברי הש"ס האלה בספרו ב"י חיוד"ב סי' פ"ב לענין דברי מהרי"ט סי' ס"ה וקצה"ח סי' קפ"ט שנחלקו בהך דינא דהרשב"ם והרא"ש. ואנכי כתבתי דאף דהחצר נקנה להמפקיד. זה רק לשמירת ממונו אבל לענין חזקה נקרא בעה"ב מוחזק. והבאתי דברי מל"מ פט"ו מטוען שהביא בשם הראנ"ח דכל מלתא דלחזרה קאי אפילו במטלטלין דמוחזק בהם המחזיק כל ספק דמתיליד מוקמינן בחזקת הבעלים. וע' תוס' חולין נ"א ונדה נ"ח דהחפץ לעולם ברשות המשאיל. והבאתי דברי הריב"ש סי' שס"ה דאף דפקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא כיון דלאו ברשותו ממש היא לא מיקרי מוחזק. וא"כ ממילא נסתרו דברי הנתיבות דמגו של השליח הוה מגו להוציא. עוד י"ל דל"א חצר הנפקד נקנה למפקיד אלא במידי דאית בי' דין שומרים וחייב הנפקד בשמירתו אבל בשטרות דאין בהם דין שומרים ל"א חצר הנפקד נקנה להמפקיד גם הטעם הב' שכ' בנתיבות לסתור דברי הש"ך. דלא מהימן אפילו במגו. דמבואר בסי' ק"ח דלא מהימן שום אדם על דבר שתחת ידו במגו דאי בעי קלתי' אלא גבי שליש דהמנוהו בתחלה. דברי' נסתרים ג"כ דשם בסי' ק"ח הביא המחבר ב' דעות בזה ולהראב"ד שהובא בבעה"ת שער י"ד ח"ז נאמן היורש לומר שהשטר פרוע אם יש לו מגו דאי בעי קלתי' וע' כנה"ג בסי' ק"ח מה שהאריך בזה. ועכ"פ קי"ל כדעה הראשונה בסי' ק"ח דמהימן במגו ואין תימה על הש"ך אם פסק דהשליח נאמן במגו וע' בתומים בסי' ק"ח שכ' דמשו"ה אין נאמן להרא"ש במגו. משום דהוה במקום חזקה דשטרך בידי מה בעי. והלוה לא ידע דיגיע השטר ליד יתום והאפטרופוס והי' לו מגו דקלת' יעו"ש בדברים ערבים וא"כ בנדן השאלה דראובן לא הי' יכול לקחת השטר מיד לוי דהרי לוי לא הי' מחזירו לו כיון שקבלו ע"ש שניהם. לא הוה מגו במקום חזקה ונאמן לוי. וגם בהך דסי' נ"ו ברמ"א ליכא חזקה דשטרך בידי מה בעי. דהרי השטר אינו ביד המלוה ורק ביד השליח. ובשליח ל"ה חזקה אלמתא כ"כ ונאמן במגו:
האומנם י"ל דהרשב"א מדויל ידו משתלים דהך דינא שהביא הרמ"א בסימן נ"ו דאין השליח נאמן הוא מדברי הרשב"א כמו שהביא בב"י ובאה"ע סי' פ"ו הביא בשם הרשב"א אשה שכתבה לאחרים שמה שתחת ידה הוא של אחרים אינה נאמנת אלא בידוע שהי' לה ממון של בעלה. והובאו הדברים בסי' ס"ב בחו"מ ברמ"א. ולא מהימנה במגו אכן כבר תמהו ע"ד הסמ"ע הב"ח והש"ך בסי' נ"ו שדברי הרמ"א סותרים לדברי המחבר בסוף סי' נ"ו דאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ואפטרופוס הממונה על נכסי הבעל ויודעים דהי' לבעה"ב נכסים של אחרים והממון נשאר בידם ויודעים של מי הם חייבים להחזור לכ"א את שלו ואין מקום להאריך בזה. כי כבר האריכו מפרשי הש"ע למעניתם בישוב הדברים. והנראה בישוב סתירת הדברים דבסי' נ"ו הפקדו הדברים מיד בעלה אצלה ומשו"ה מהימנא דהא בתשו' הרא"ש כלל נו"ן בלא הפקדו השטרות בידה כ' הרא"ש בעצמו דלא מהימנא. ובסי' ס"ב לא הפקדו בידה מיד בעלה. ולא הי' מעולם ביד בעלה ורק הוא אומרת דהדברים שהם עתה ברשותה שייכים לפלוני ומשו"ה ל"מ עד שידעו שהי' בידה ממון שאינה של בעלה. וכמדומה שגם הטו"ז בסי' ס"ב שם כיון לזה אה כי דברים מגמגמים קצת. וא"כ בנידן השאלה יש נאמנות ללוי. ובגוף הדין נראים דברי מו"ח הגאון ז"ל כיון דלא נעשה שליש אין היכולת בידו למסור שטר של ראובן לשמעון. כי לא לדין שמוהו ורק לשליח וכן כ' התומים והנתיבות בסי' נ"ו. וע' מל"מ פי' מ"ה זכי' ומתנה דמחלק בין אם אמרה האשה או האפטרופוס הגוף הנכסים הם של אחר או אם אמרה שיש לפלוני חוב מצל בעלה. דמאן שם לה לפרוע החוב של בעלה וכיון בזה לדברי הרדב"ז שהביא הנתיבות בסי' נ"ו סק"כ והכל עולה בקנה אחד וצדקו דברי מו"ח ז"ל. שוב מצאתי בספר אמרי בינה דיני הלואה סי' מ' שהביא מתשו' מהר"ם אלשי"ך דאין לחלק בין מלוה לפקדון ודלא כרדב"ז והאריך בזה: