בית יצחק אורח חיים· רבי יצחק יהודה שמלקיש
צלעות הבית · סימן ו
דרוש לז' אדר תרל"ג ובו הספד על הגאון המפורסים מ' ליבוש נ"ז זצ"ל מברעזאן אביו של הגאון המפורסים מ' יוסף שאול הלוי אבד"ק לבוב ועל ש"ב נ"ד הרב הה"ג מ' נפתלי הירץ בערינשטיין מלבוב נאספו בחודש שבט תרל"ג.
א דוד המלך ע"ה אמר תפלה למשה איש האלהים ואמרו במדרש זש"ה וזרח השמש ובא השמש לא שקעה שמשו של משה עד שזרחה שמשו של יהושע. ולהבין קישור הדברים למה שאמר תפלה למשה איש האלהים נ"ל עפמ"ש בגמ' בהמן ששמח שמחה גדולה שהפיל פור ונפל על ירח שמת בו משה רבן והוא לא ידע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד. להבין מת זה שבז' באדר נולד הרי מ"מ מת בז'. נ"ל דמה ששמח על מיתת משה הוא דהנה מזל אדר הוא מזל דגים ואמרו בגמ' דע"ז י' ותעשה האדם כדגי הים מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו וזה מה ששנינו שאלמלי מוראה איש את רעהו חיים בלעו ע' ברטנורה וע"כ עפ"י המזל יש כח לאומות הגדולים בכח ומספר לבלוע ולהרע לישראל ולעומת זה נולד משה רבינו אשר הוכיח בשבט שפתיו בתורה הקדושה לבל יבלע רשע צדיק ממנו ואת הרשע שהכה ישראל תמית בשבט שפתיו ובכח משה רבינו ע"ה אין ביד המזל להרע לישראל כמאמר הקרא ויוציא משה את העם לקראת האלהים כי הוציאם מכח המזל תחת ממשלת אדונינו יתברך ובראות המן שמשה רבינו מת בחודש אדר בתחלת החודש בעוד כח המזל בתקפו וגבורתו שמח לאשר יוכל להרע לישראל אימת גבור על חלש. אבל לא ידע דבחודש זה זרחה שמשו של יהושע מזרעו דיוסף שברכו וידגו לרוב בקרב הארץ ואמרו חז"ל מה דגים שבים אין עין הרע שולט בהן ועליו נאמר שאין זרעו של עשו נופלים אלא ביד זרעו של יוסף וביד יוסף הכח לשלוט על מזל דגים שענינו שכל הגדול מחבירו בולע את חבירו ולאשר הקש' למדרש למה לא נתקבל תפלת משה איש האלהים אשר הי' בכחו לשדד המזל ולשבור תקפו ואיך מת בחודש אדר מזל דגים שכל הגדול מחבירו בולע חבירו והוא הי' מתנגד לענין זה וע"כ אמר וזרח השמש שכבר זרחה שמשו של יהושע בחידש זה המפרק כחו של מזל דגים מברכתו של יעקב. וזה כוונתם על שמחת המן ולא ידע שבחודש זה מת משה אבל בחודש זה נולד משה היינו שזרחה שמשו של יהושע שהוא מזרעו של יוסף מפרק כח המזל לבל יהי' אימת גבור על חלש:
ב והנה מהראוי לקונן ולבכות על מיתת אדונינו מרע"ה כדאיתא בספרים ומבואר ברא"ש פ' ע"פ דאומרים בשבת במנחה צדקתך צדק על שנסתלק משה רבינו בשעת המנחה ואם בשבת מצדיקין עליו הדין איך מהראוי לבכות כבנות יענה ביום הזה אשר בו חלקת מחוקק ספון ונוסף ע"ז שנאסף ידידי הגאון המפורסים מ' ליבוש זצ"ל מכירו הייתי היטב שהי' גאון וגדול ומימיו לא מש מתוך אהלו של תורה ושבר גדול נשמע מלבוב שנאסף אל עמיו הרב הגדול המפורסים מ' נפתלי הירץ ב"ש ת"ח גדול וגביר נכבד נזר תפארת ישראל ומהראוי לשפוך דמעות ולקונן ולבכות על הני תרי גברא רברבי מוקירי ואצילי מדינתינו. אשר מעולם לא נהנו מטל התורה ופזרו צדקות הרבה ואהבת התורה הי' נזר ומגן קרנם. והי' גדולים בתורה ובחכמה ובשלימות ויראת ד' הי' אוצרם עליהם נאמר מ"ש חז"ל אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אומות העולם ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהגינו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה. כמ"ש זה כבר אם כי רע ומר למדינה אשר אבדה השר אשר המשרה על שכמו ונשארו באין שר ומושל. אבל מאוד גדול מזה משרת מונים אם נאסף ונאבד הרב החובל מהספינה והיא נשארה באין תופס משוט בלב ים זועף ורב מצולה בסכנה גדולה כן אנחנו כהיום הזה בדור יתום הלז אשר פעמים רבות המו גלי האפיקורסית לפרוץ פרצה ולהרוס גדר שגדרו הראשונים כאשר רוח החפשית והמינות מתחולל במדינתינו וחשב לשבר סלמי הדת והרב הגדול מ' הירץ ז"ל לחם מלחמות ד' ועמד בפרץ בעיר לבוב להעמיד הדת על תלו. והרב הגאון מ' ליבש נ"ז בכל כחו ומאודו התאמץ לבל ישוב הרוח החדשה המפרק מוסדות הדת בשערי העיר ברעזאן ומי ילחום עתה מלחמות ד' להציל נפשות רבות לבל ינגפו רגליהם להפיג אחת על רצפת המתעים הפורצים גדר התורה. ובהמות שאון דכים ישאפו להכשיל כל נערי בני ישראל שכלם ישליכו נזר תפארת הדת ומה תהוי עלן בדור יתום ואלמן הלזה:
ג והנה להבין מקראי קודש ויהי אחרי מות משה עבד ד' ויאמר ד' אל יהושע בן נון משרת משה לאמור משה עבדי מת ועתה קום עבור את הירדן וכו' רק חזק ואמץ מאוד לשמור ולעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי. להבין מלת לאמור במקרא זה:
וגם דברי הגמ' עירוכין ט"ז ג' אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה אמרו לו ליהושע שאל א"ל לא בשמים הוא אר"י א"ר בשעה שנפטר משה רבינו לג"ע תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו ג' מאות הלכות ונולדו לו ז' מאות ספיקות ועמדו כל ישראל להורגו א"ל הקב"ה לומר לך א"א לך וטורדן במלחמה. להבין איך הקב"ה יצוה לטרוד במלחמה לשואל בדבר הלכה. ויבואר עפ"י מקראי קודש סוף האזינו עלה אל הר העברים וגו' על אשר לא קדשת' אותי בתוך בנ"י כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא וגו' ומקרא דכי מנגד אינו מובן דמשמע דהוא נתינת טעם וביארתי עפ"י מדרשם ז"ל פ' ואתחנן אתה החילות אר"ל אמר לפניו רבש"ע עצמותיו של יוסף יכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ א"ל הקב"ה מי שהודה בארצו יקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו. ביארנו כונת דבריהם. לפמ"ש האלשיך הקדוש בפ' בהעלותך על מקראי קודש מאין לי בשר לתת לכל העם הזה שכתב דלפי איכות נפש הרועה כן הוא השפע אל עם מרעיתו על ידו וע"כ לא יאות שפע לישראל בזכות משה רק מן שהוא מזון עליון מתיחס אל איכות גדולת נפשו אך לא דברים עכורים ארציים כבשר וכיוצא בו. והאריך שם שע"כ הסכים הוא יתברך למנות אנשים שעל ידם יושפעו בספוק צרכיהם לפי שמשה עיקר ענינו הי' ללמד תורה עיי"ש ולפי דרכו בקודש יובן מה שהנתבאו אז השני אנשים במחנה משה מת ויהושע מכניס. לפי שכחו של משה הי' להשפיע מזון הרוחני ואמנם משבאו לארץ נפסק המן כי רצונו יתברך שישבעו מטוב הארץ ארץ אשר עיני ד' דורש אותה ואחרי שענין ההשפעה הזאת לא יאות שיושפע ע"י משה ע"כ לא הכניס משה לארץ אך יהושע הכניסם. וע"כ בעת ישראל התאוו תאוה למזון הגשמי והסכים הקב"ה שיהי' באמצעות הזקנים נתגלה אז הנבואה משמים שגם לארץ הקדוש' מתנגד יכניסם להאכילם מטוב הארץ שהוא לא לטבעו ולזה אמר מרע"ה מי יתן והי' כל עם ד' נביאים כי אז יהי' לכלם מזון הרוחני מזון העליון המתיחס לנשמת משה ואז גם הוא יוכל לבוא לארץ וע"כ אמרו במדרש יוסף הודה בארצו משה לא הודה בארצו הכונה שאיכות נפשו לא הי' להשפיע דברים ארציים אך עניני רוחניות וע"כ לא נכנס לארץ (ומה שאמר אח"כ במדרש שיוסף אמר כי גנב גנבתי מארץ העברים ג"כ הכונה ע"ד זה שיוסף תודה בארץ הקדושה שהי' כפי איכות טבעו והוא הי' המשביר לכל הארץ משא"כ משה שכל השפעות מזון הגשמיי לא הי' כפי טבעו) וזה כונת המקראות הנ"ל עלה על הר העברים על אשר מעלתם במי מריבת קדש מדבר צין. שאלו הי' מדברים לסלע והי' קידוש השם גדול הי' ישראל בארץ הקדוש' במדריגה גבוה מאוד וגם בארה"ק הי' מזונם רוחני מתאחד לתכונת משה. אמנם יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בנ"י על כן אך מזון הארציות מנח כוסם המתנגד לתכונת מזגך כי מנגד תראה את הארץ אחרי שמזון הגשמי מתנגד לתכונת נפשך לכן ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל ובמקרא קודש הוא יהי' לך לפה ואתה תהי' לו לאלהים מרומז הענין הזאת אחרי שמשה הי' במדרגה גבוה מאור עומד בין ד' ובינינו לקבל תורה משמים ולתתה על הארץ ע"כ לא הי' לפי מדרגתו להשפיע עניני מזונות. וע"כ אהרן יהי' לך לפה הרצון להשפיע הצרכים ואתה תהי' לו לאלהים להשפיע עניני אלוקית:
יד ואחרי שמת משה אמרו לא בשמים הוא כי לא עת הפעם להוריד תורה מן השמים כי לענין זה ההכרח למדרגה גבוה מאוד וכששאלו את יהושע ונשכחו ממנו ההלכות. וא"ל שאל והשיב לא בשמים הוא ורצו להרגו לפי שהי' נגד כבודם שישא נזר הקודש שלהם איש אשר אינו במדריגה גבוה להוריד משמים גשם מטרות התורה. וא"ל הקב"ה צא וטרדן במלחמה והכונ' הראה להם נפלאות תמים דעים בעניני מלחמות הארץ הקדוש' ואז יבינו הדבר לאשורו שאלמלא גם אתה היית במדרגה גבוה בתכונת נפש הרוחני להוריד תורה משמים כאדונינו משה גם עתה לא באת לידי מדה זו להביא ישראל לארץ הקדוש' כאמור. ומייתי ראי' שנאמר ויהי אחרי מות משה דקדקו מלת לאמור ופירשו שהקב"ה צוה זאת לאמור לישראל להתרפס דעתם אשר אין בכחו להוריד תורה משמים וצוה לאמור משה עבדי מה הכונה משה שהי' עבדי להוריד עוז מבטחת משמים לארץ מת אחרי שאין בטבעו ותכונתו להשפיע אך מזון הרוחני ועתה יהושע קום עבור את הירדן וכו' רק חזק ואמץ לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי (לא תוסיף ולא תגרע). ובזה תפעול לבל יתגעשו נגד יהושע כדברי הגמ' ומכ"ז הביטו וראו איך נתעלה נשמת משה רבינו המובחר במין אנושי אשר לא הי' מעולם עד עולם איש קדוש במדרגה גבוה כזו כאשר מקרא קודש קראו עומד בין ד' וביניכם הרצון שהי' ממוצע ואיך יש לבכות על מות המובחר מהיצורים שבעולם:
וכן צר לי מאוד על מות הני תרי המובחרים שבבעלי בתים ממדינתינו אשר לא השתמשו בכתרה של תורה והי' למחסה ולמסתור לת"ח ושקדו על דלהי התורה והי' גדולים בחכמ' ובירא' והגאון מהר"ל בחייו לא רצה ליהנות גם מזה להוציא חיבוריו על פני תבל מרוב הענוה אשר התלבש וכהן פאר:
ה ואמרו חז"ל בסנהדרין א"ל האי צדוקי לר' אבהו אלקיכם כהן הוא כי קבר למשה במה טבל וכ"ת במיא והא כתיב מי מדר בשעלו מים א"ל בנורא טביל דכתיב כי הנה ד' באש יבוא ומי סלקא טבילותא בנורא א"ל אדרבה עיקר טבילותא בנורא דכתיב וכל אשר לא יבא באש יעבירו במים. ע' בחיבורי הקטן שיח יצחק מ"ש. וכעת נ"ל לפרש דהנה בחטא משה רבינו רבו הדיעות והרמב"ם אמר שחטא במדת הכעס במה שאמר שמעו נא המורים והמקדים כ' שחטא משה רבינו הי' על שלא הראה כחו ועוצם ידו שהטבע נכנע לפני איש האלהים עד שהוצרכו משה ואהרן לברוח מפני הקהל אל פתח אהל מועד ולא עשו מעצמם כמו שאמר אליהו ואם איש אלקים אני תצא אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמישיך ויהושע אמר בעצמו שמש בגבעון דום וכן עשו התנאים רחב"ד ור' פנחס בן יאיר וכן עשה אלישע וע"כ תתראה בזה כמסתפק בכח שבידו שישתנה הטבע על ידו. והנה לדעת הרמב"ם הי' החטא בתכונ' האש הכעסני ששפך אדונינו חמתו על ישראל והכעס מידה פחותה. ולדעת העקרים הי' בהיפך שהרא' משה מדת הקרירות והעניוות לירא ולבלי לעשו' מה שעליו לעשות לצות ולפקוד על הטבע לשנותה כפ' חפצו ורצונו. וזה כונתו במה ששאל לר"א אלהיכם כהן היא והוא מקור הצדק והיושר כי קא קבר למשה במה קטבל הכונה במה רחץ השאלה הגדול' על מות מבחר היצורים כמוהו ומה חטא משה וכ"ת במים היינו שחטא במדת הכעסני ולא ירד למ' הדעת לקרורי נפשו אך כאש שפך חמתו והא כתיב מי מדד בשעלו מים והיינו מי יוכל לשלוט ברוחו ולבוא עד סוף הקרירות כאשר נתעל' אדונינו במדותיו יתברך להיותו ארך אפים. א"ל בנורא הכונה כדרך שפי' העקרים שלא הי' לו האש התמימות להראות בכחו נפלאות לשלוט בטבע דכתיב כי הנה ד' באש יבוא לפרקים יתקדש שם שמים ע"י מדת האש והוא הראות כחו הרב ע"ד שנאמר ויגבה לבו בדרכי ד' ומי סלקא טבילותא בנורא הכונה וכי המד' הזאת מעוטרת ומוכשרת לעבודה אדון כל א"ל אין דכתיב כל דבר אשר לא יבוא באש תעבירו במים והכונה דטוב לאדם שיעבוד בשתי כחותי' במדת האש והוא הכח המתעורר יתלבש בהפעל פעולת הטוב אשר עליהם מצוה כמצות עשה. ולעומת זה במצות ל"ת ואשר ממנו נזהר וזה דבר אשר לא יבוא באש יעבור במים ויאחז במדת הקרירות כמ"ש הבינה לעתים צנים פחים בדרך עקש היינו שלמצות עשה אשר נצטוה לעשות הוא בקרירות ולמצות ל"ת אשר ממנו מוזהר הוא חם שומר נפשו ירחק מהם:
ו ואמנם מדת אדונינו מרע"ה אשר לא התלבש במדה זו הי' לפי רוב ענותנותו אשר לא הרהיב בנפשו כאשר אמרו ואנחנו מת. ואמרו חז"ל גדול מה שנאמר במשה ממה שנאמר באברהם וע"כ הצטדק משה רבינו בפ' ואתחנן ואמר אתה החילות להראות את עבדך את גדלך וכו' אעברה נא והרצון שאחרי שהראה לו הקב"ה את תוקף גדלו איך לא יבוש לחשוב עצמו כדבר מה בראותו כבוד אדונינו יתברך וע"כ אין לו אשמה במי מריבה אשר לא התלבש במדת העוז ע"ד ויגבה לבו בדרכי ד' וע"כ אעברה נא:
ז ואמרו חז"ל במת השתמש משה בז' ימי המלואים בחלוק לבן שאין בו אימרא והכונה דהנה הבגדים נקראים מדות כמ"ש העקדה פ' תצוה ובכל המדות ההכרח לשנות מידותי' לפרקים כגון במדת החמלת והחנינה ההכרח לפרקים שלא לחמול כמ"ש בתורה על מסית לא תחמול ולא תכסה וכן במדת האהבה אמר דהמע"ה תכלית שנאה שנאתים. וע"כ אמרו ביומא כ"ג שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו ומרומז בזה דשאול באחת לפי שלא הי' לו אך הכונה אחת עדת הטוב ועלת' לו לדעת במעשה דאגג שחמל עלי' וחטא בזה חטא גדול (וזה כונה הגמ' דאמעשה דאגג כתיב נחמתי עיי"ש) ודוד בשתים דהתלבש בעדות שונות האמורות למעלה ולא עלתה לו לדעת ובזה יש לפרש מקרא ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע (שמואל א' ט"ו) הכונה ששמואל קרע כנף מעיל שאול כפי' המפרשים ורמז לו דבכל בגד עושין כנף שלא תתפשט הבגד ותקרע וכן לכל מדה יש גבול לאמור עד פה תבוא וההכרח שלא לעבור גבולו. ואחרי שלמידת חמלתך אין לך גבול ההכרח לקרע הכנף ואמנם לפי שמשה רבינו הוצרך לקבל התורה וההכרח שיהי' לו מדת הענוה עד קצה האחרון ע"כ לא התלבש במדות המתנגדים לטבעו בשום פעם וזה כונתם בחלוק לבן שאין בו אימרא שלא הי' שום ענין המתנגד למדת הטוב:
ד הנה בעינינו ראינו כמה גדול מדת הענוה ומדת האמת וכן התלבשו הרבנים הגדולים אשר הזכרנו ורחוק עתה מהמציאות גבירים נכבדים אשר מדת האמת נושא דגליהם ולא ידברו א' בפה וא' בלב ובמנחות ל"ז הביאו תוס' מדרש שאשמדאי הוציא מתחת קרקע אדם שיש לו ב' ראשים לפני שלמה המלך ונשא אשה והוליד בנים כיוצא בו בשני ראשים וכיוצא באשתו בראש אחד וכשבאו לחלוק בנכסי אביהם מי שיש לו ב' ראשים שאל שני חלקים ובא לדין לפני שלמה. ויש לפרש דבריהם ז"ל ע"ד המוסר דהאשמדאי שהוא ראש המזיקים הוציא מן הארץ אדם שיש לו ב' ראשים היינו אדם חנף המראה פנים בפנים ומראה עצמו כירא והולך בדרך הטוב ובאמת רוח אחרת עמו ולפרקים עושה פעולת הטוב ולעתים ישליך צבי תפארתו וילבש בגדים כמדו והרא' לו שבעוה"ר אדם כזה יתבע שני חלקים בארץ הנשי' הכוזבת לעומת האיש האמת אשר לא לפניו חנף יבוא אשר אך חלק קטן ודל לו בארץ כאשר האמת נעדר' באמצעו' המזיקים אשר רבו כמו רבו ובאו לפני שלמה שהוא בחכמתו יוכיח במישור שהאמת תוציא זרעה כגנה זרועי' תפריח:
ט ואמרו בשבת קנ"ג וסבבו בשוק הסופדים בני גלילאי אמרו עשה דברי' לפני מיטתך בני יהודה אמרו עשה דברים לאחר מיטתך ול"פ מר כי אתרי' ומר כי אתרי'. והכונה לדעתי כי הנה ת"ח העוסקים בתורה וברוב השכלתם יחוקקו בעט ברזל דבריהם לעד אשר ע"י כן שפתותם דובבות בקבר דבריהם זכרונם בספריהם ולעומתם ימצאו עשירים נכבדים אשר צדקות פזרונם מגן קרנם והנה ע"י הת"ח המחוקקים נמצא שלימו' גם אחר המות לעת יצאו דבריהם לאור עולם אמנם להעשירים אך בעוד אדם שליט ברוחו וכל הון יקר אתו יוכל לקנות שלימו' בנפשו באמצעות מעשים טובים. והנה בגליל הי' עשירים גדולים כמ"ש תוס' בחגיגה כ"ה. אבל לא הי' בני תורה כ"כ כמו ביהוד' כדאיתא בעירובין נ"ד לכן אמרו עשה דברים לפני מיטתך הכונה שיעשה פעולות לצדקה בעודו בחיים ובני יהודה שהי' מוכתרים בתורה אמרו עשה דברים לאחר מטתך היינו שיראה לקנות שלימו' הנפש ולזכות בני דודם אף לאחר המטה עוד דבריהם יאירו ויהיו למזכרת נצח. ולכן אמרו מר כי אתרי' ומר כי אתרי' וכן הרבנים האלו עשו דבריהם לפני המטה ולאחר המטה:
י והמלך הקדוש אמר בשירותי' צרור המור דודי לי בין שדי ילין. נ"ל עפמ"ש חז"ל (חולין קל"ט) מרדכי מן התורה מנין שנאמר קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינין מרי דכי ובדבריהם לוטה כונה עמוקה. דהנה המן הי' הצר המעיק לישראל להרוג ולאבד כי לדעתו המזוהמת יכול הגבור לעשות עם החלוש מה שירצה ומרדכי שפט בצדק כי כל אדם הוא תכלית לא סיבה ויש לו זכות ומשפט לבלי יעשוק אותו ולבלי לכוף כאגמון ראשו. והנה המור כפי דעת רמב"ן הוא נעשה על לב הצבי בעת יצא לדרור ישמח ברוח הצח על נאות דשא ומזה לקחת הוכחה מוסר שאם החי' בלי דעת ותבונה לא טוב לה לכרוע תחת אסיר ובעת צאתה לחפשי משמחת לבה נעשה בלבה שמן מור איך יכרע האדם איש לעמיתו לשלול ממנו זכיותיו ואיך רע ומר לו לישא עול סבלת אדם כמוהו על צווארו ולכן אמר מרדכי מה"ת מנין איך הוכיח מרדכי במישור לבלתי כרע תחת המן ולבלי ינוח וישקוט אשר יגזלו וישללו זכות ומשפט רעהו שנאמר מר דרור שמקריבין בשמים אלו. על המזבח ומזה הוכיח כדת מה לעשות כאמור. ולכן אמר המלך המשודר צרור המור דודי לי שהקב"ה ישקוף עלי לטובה לבלי ישא עול הגבור ממנו על שכמו ומשמחת חירותי בלבו יעשה שמן המור. וכן הרבנים הגדולים הנזכרים לא העמיסו שום עול על איש והיו לנס לכל בני דורם לעשות משפט צדקה וחסד בפעולותיהם הנשגבות יזכרם אלקינו לטובה וזכות אדונינו מרע"ה יעמוד לכל ישראל להרים קרן התורה וקרן יהודה וירושלים: