בית יצחק אורח חיים· רבי יצחק יהודה שמלקיש
הגהות ומפתחות · סימן נב
בדברי הש"ג בנכרי שמשכן ע"ז יכול לבטל. ובדברי המג"א סי' תקפ"ו דישראל שקיבל אחריות על ע"ז דנכרי ל"מ ביטול קו' גדול' מש"ס דבכורות י"ג פלפול בפסחים ע"ב בשוחט ונמצא טרפה. ובדין טעה בדבר מצוה לישב כמה קושיות ובישוב הגאון רע"א פסחים ע"ב בהא דמשני שאני תרומ' דאיקרי עבוד' והרי במשנ' איתא אשה ונתגרש' דל"ש תי' הגמ' רק בחלל וישוב קו' תו' יבמות ל"ד ופלפול בדברי המ"ל פ"ג משגגות דבהמיר ואח"כ הפריש קרבן ל"ה דיחוי מה שקש' מש"ס דהוריות י"א ובענין אם בגברא שייך דיחוי ובדברי הרא"ש סוף מ"ק בענבים שהוריקו ישוב קו' על הרמ"א דבהוליד ממזר קיים פו"ר מיבמות ל"ד:
(הג"ה ע' בתוספי הרא"ש יבמות ל"ד הביא בשם מהר"א דבא על נערה המאורסה א"ח קרבן ולא כרת ודייק כן ממשנה דיבמות מדקתני ובשעת כניסתן לחופה ולא נקט באירוסין ובעל"נ מפלפל עלי' וע' בהגהות שלפני הספר מהר"ם ראטינבורג החדשות מהגאון מלבוב. והנה נלע"ד ברור דאף אם יהיבנא למהר"ם דבר זה מ"מ חייב קרבן על היציאה דאז בעולה היא ובבעולה מודה מהר"ם דחייב כרת וקרבן כמבואר בתוספי הרא"ש. ומהר"ם ל"ק רק על הכנס' א"ח וביבמות ל"ד דמסיק שם בגמ' דל"ח אלא כח ראשון עיי"ש שפיר קאמר מהר"ם דאכח ראשון א"ח קרבן וז"ב. והנה החריף מ' מאיר מייימין נ"י הביא הוכחה לדברי מהר"ם דמהרי"ק בתשו' סי' קס"ח אתוס' כתובות ט' הקשה אמאי אסורה בקיבל אבי' קידושין פחות מג"ש בפתח פתוח הרי הוי ס"ס שמא קטנה ושמא בשוגג ולא ידעה שהוא איסור (ומ"ש מהרי"ק שמא אינו תחתי' צ"ע דהרי קאי בקיבל אבי' קדושין פחות מג' שנים אולי ט"ס בדברי' וצ"ל כמ"ש) ול"ה שם אונס חד דנ"מ לקרבן עיי"ש ומזה הוכיח דבשוגג כזה נאסרה על בעלה. אבל למ"ש מהר"ם דבנערה המאורסה א"ח קרבן ל"ק קו' מהרי"ק ויפה העיר אבל לפמ"ש דאיציאה ודאי חייב קרבן גם למהר"ם ליתא לדברי' דהאשה ג"כ חייבת איציאה כדאיתא בשבועות ודברי המרדכי בזה תמוהים ועיקר דברי מהר"ם נפלאים גם ק' לדברי' מנ"ל דנערה המאורסה אין קידושין תופסין דבקידושין ס"ז רצה ללמוד א"א מאחות אשה ומקשה שכן יש היתר בחי' אוסרן ויליף מכל אשר יעשה מכל התועבות ונכרתו הוקשו כל העריות ואם נערה המאורסה אינה בכלל ונכרתו ל"ה בהיקשא ומנ"ל שאין קידושין תופסין. אמנם לתי' ראב"י שם דיליף מיבמה ניחא וע' סנהדרין נ"א דהכל הי' בכלל איש אשר ינאף אשת רעהו הוציא הכתוב בת ישראל לסקילה. ולפ"ז צ"ע על מהר"ם דלענין כרת וקרבן בכלל א"א הוא ושמא ס"ל הואיל ויצא לדון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו לכללו כדאיתא בזבחים מ"ט הואיל דאשם מצורע טעון בוהן יד ס"ד דל"ב מתן דמים ולס"ל כתוס' זבחים מ"ט ד"ה לפי דמה שאוב וידעוני טעון כרת ולא בשאר מכשפים לא מיקרי דבר החדש. ולפי שאין לפני המקור מזה אקצר ועדיין צ"ע. ולפמ"ש דאיציאה חייב לא משכחת דין המהר"ם רק בפירש באבר מת ודו"ק. וע' תוס' סנהדרין ע"ג ד"ה חייבי כריתות הקשו ת"ל מדאיתקש כל עריות לדברי מהר"ם מיושב קו' דניתן להצילה כתיב בנערה המאורסה ולמהר"ם ל"ה נערה בכלל ההיקש דא"ח כרת. ולזה העירני הרב החריף מ' יצחק הירש העמערלינג נ"י מפה. מיהו עיקר הדבר תמוה):