בית יצחק אורח חיים· רבי יצחק יהודה שמלקיש
הגהות ומפתחות
רמזי הענינים הנדברים בפנים הספר אפס קצהו יראה הקורא ובמפתח לסדר הש"ס ימצא מבוקשו:
סימן א
בדבר עשיית טליתים ויש בצמר חשש תערובת פשתן אם מותר לערב צמר גפן שיהי' רוב כנגד הפשתן ובדין סילק את מינו כמי שאינו. ודין אם בס' טומאה ברה"ר מהני ס"ס להחמיר ודין בהרת ושער לבן באו בב"א מה דינו וקו' גדולה מנזיר נ"ח על שי' מהר"ם דהא דצמר ופשתים פוטרין שלא במינו דוקא צמר ופשתים ביחד ביאור משנה דכלאים פ"ט מ"א ותשו' הר"ן סי' נ"ז ותשב"ץ ח"ב סי' ד' ישוב קו' תוס' פסחים ט'. נדה י"ט מנחות כ"ג. ביאור דברי הר"מ פ"ג דכלאים קו' גדולה מתוס' זבחים ע"ד אתוס' יבמות פ"ב:
סימן ב
בענין הנ"ל ובדין ביטול היתר בהיתר פלפול עצום בזבחים ע"ח ודין אם המיעוט מסנהדרין מוכרחים להגיד כמו הרוב וטעם על מה לא עשו ב"ש כדבריהם ובדין כלאים בבגד בלא הציצית ודין הטיל למוטלת ובל תוסף ביאור דברי הר"מ פ"י דכלאים וירושלמי פ"ב צ"ע על ח"ס יו"ד סימן פ"ג. ישוב קו' תוי"ט פ"א מ"א דמקואות ודברי הר"מ פ"ו מחומ"צ קו' על ריטב"א יבמות ט"ו וישוב דברי ב"י סי' י"א שכ' דהיכא דיכול לקיים אח"כ בלא דחי' אין עשה דוחה לל"ת מה שקשה מש"ס דשבת דמשני דליכא אחר ופלפול במג"א סי' י"ג:
סימן ג
פלפול עצום בסוגיא דמנחות מ"ב ובדין אם נשים מותרין לקשור ולטוות ציצית ואם חייבות בבנין ביהמ"ק ובדין אם מ"ע להעיד הוא מ"ע שהז"ג ופלפול בר"ה ל"א וסוכה מ"א. ישוב לדברי הר"מ שפסק דכלאים בציצית דחוי' ובמנחות מ"א משמע הותרה כמ"ש תוס'. ותי' על קו' תוס' סוכה ט' וקושיא בשבועות ל' ביאור דברי הר"מ ה' בית הבחירה והוכחה נפלאה מב"ב ד' דנשים ועבדים חייבין בבנין בהמ"ק:
סימן ד
בדין אם במצות ציצית שייך מצות לל"נ. ובדין אם מוכרי כסות חייבין בציצית למ"ד כלי קופסא חייב בציצית. ואם עשה חמור מל"ת ובדין ח"ש לענין חיוב עשה ובדין יבום בקטנה אם מקיים מצות יבום. ישוב קו' השואל במג"א סי' ח' לענין לועג לרש. ושיטת מהר"ם דבשאר מינים אינו פוטר רק צמר ופשתים ביחד מה שקשה מנזיר נ"ח ופלפול נחמד במנחות מ' לענין מלל"נ קו' על ההמ"ג דיוצא מעשה מותר מש"ס דחולין ק"ך תי' על קו' תוס' ריש יבמות דקטנה לר"מ תתיבם ממנ"פ. ותי' על קו' הגאון ר"ע על תי' תוס' דקיבלה עלי' מיבמות ס"א וקו' תוס' יבמות ס"ו. וביאור דברי פירוש המשניות נדה ר"פ בא סימן פירוש דברי תוס' נדה מ"ו. השגה על מחנה לוי גיטין ל"ג. ותי' לקו' מהרש"א שם מה שהקשו תוס' מנזיר שאמרו לו אל תשתה. והשגה על ס' ארצות החיים סי' א':
(הג"ה. לאות ה' בגוף הסברא שכתבתי בפנים לישב קו' תוס' ריש יבמות דקטנה תתיבם ממ"נ דאם היא איילונית אינה אשת אחי' וכתבתי דכיון דקטן אינו מיבם דל"ש ממ"נ מקשינין אשה לאיש. וגם בקו' הגאון ר"ע מ"ש מצאתי אח"כ כדברי בתשו' גאוני בתראי סי' ס"ו ונהניתי מאוד):
סימן ה
דרוש בסוגיא דכלאים בציצית ובגדי כהונה ביאור תוס' יומא ס"ט ישוב על קו' השאג"א שם וישוב דברי התוספתא מובא בתוס' מנחות מ"א וישוב קו' השאג"א על הר"מ ביאור דברי נ"י בפ"ב דב"מ ותוס' ב"ב י"ג ותוס' גיטין מ"א. ודברי גמרא יבמות ד' ישוב קו' הר"ן נדרים צ ישוב קו' ישי"ע על המרדכי ביאור דברי גמ' יומא ו' ודברי רש"י שבת כ"ה לענין סדין בציצית ותוס' מנחות מ' ביאור גמ' פסחים צ"א קו' על ר"י דס"ל דסומא פטור מכל המצות ביאור דברי הגמ' ב"ק פ"ו קו' על הרמב"ן והר"ן פ"ב דגיטין ודין אם לר"י דסומא פטור מעונשין אם נסתמא אח"כ מה דינו וביאור דברי הגמ' עירוכין י"ז ישוב על קו' בשמים ראש סי' ע"ג קו' רבתי על תוס' זבחים ע"ד דאברים בעלי מומין בטלים חד בחד ממנחות ה' ופלפול אם הי' לכהנים סוכה בעזרה ואם הי' ציצית בהמעיל של כ"ג:
סימן ו
קו' השואל על הר"מ מה' תפילין ופלפול עצום בעירובין צ"ו בענין שבת זמן תפילין לענין בל תוסיף ודברי השאג"א סי' מ"א ביאור דברי תוס' ביצה ל"ג ורש"י עירובין צ"ו ודברי רבינו יהונתן ביאור דברי תוס' יבמות ה' ישוב קו' תוס' יבמות כ' וקו' תוס' חולין פ"ב לענין או"ב בעגלה ערופה ודברי מהרש"א יבמות כ' התמוהין מאוד. ביאור הגמ' תמורה ה' ישוב למהרש"א קידושין נ"ז התמוהין שכ' דמסתמא ר"י ל"פ על ר' ינאי רבי' דעגלה ערופה נאסר מחיים ומבואר בחולין פ"ב בהיפך. קו' על תוספת חולין שכ' דעגלה ערופה יש לה פדיון. ישוב תוס' סנהדרין מ"ז ע"ב בענין עגלה ערופה נאסר מחיים:
סימן ז
ע"ד סופר שבדקו אחריו ונמצא שאינו בקי בדינים ויש חשש על הבתים שמכר ובו מבואר אם אזלינין בתר רוב בחשש עור בהמה טמאה ובחשש שעשה בכיון כדי להרויח ואם בשין של תפילין פסול חק ירכות ושין הדבוק בעור וענין עיבוד לשמה ואם מהני ב' כונות היכא דבעי לשמה ופלפול בדברי הנתיבות סי' צ"ז ובב"מ י' בתופס לבע"ח ביאור ירושלמי שקלים פ"ז ישוב קו' תוס' שבת כ"ח אהא דתפילין בהדיא כתיבה פלפול במנחות ל"ד ביאור דברי בעה"מ סוכה ט' פלפול בענין העברת קלמוס לשמה:
(הג"ה בש"ה ש' נ"א מיהו בקידושין כ"ה ופסחים נ"ז משני הגמ' מה אף אקמייתא וע' תוס' חגיגה ד בשם הירושלמי וצ"ע):
סימן ח
במה שרצה א' לפסול תפילין של כל ישראל לפי שנוהגין לכרוך הפרשיות מסופה לתכליתה גם בש"י ומבואר בטור דצריך להניח קדש והי' כ"י מימין שמע והי' א"ש משמאל גם בש"י. ובו מבואר דיני בל תוסף ושין של תפילין. ואם בעינן גם בש"י רואה את האויר פלפול בסנהדרין פ"ט ישוב לקו' בעל העיטור למה תפילין מסודרין מימין לשמאל הקורא וחילופא באבני אפוד. ישוב לקו' טורי אבן אהא דבל תוסף משוה כמשא ופי' תוס' פסחים מ"ז ד"ה שה ולא הבכור:
סימן ט
בענין תפילין פסולין שלא כסדרן וס"ת שבלה ותפילין שכתבן בשמאל ושחיטה בשבת כלאחר יד וענין מקלקל בשבת אי הוה איסור דאור'. וקושיא אם משכחת שחיטה כלאחר יד לענין שבת למה פסח דוחה שבת. וישוב קו' המ"ל אם נאמר דבשבת לא ניתן להצילה בנפשה לחייבי כריתות אמאי לא מוקה בסנהדרין ע"ג בשבת. וישוב קו' תוס' כתובות ל"ד:
סימן י
בס"ת שנמצא בה' הראשונה טיפת דיו אי יאי לתקן ואם ל"ב בשם הקודש כסדרן ובדברי מהר"י אכסנדרי אם מותר למחוק לתקן בנדבקה ה' במקצת בנגע פלפול נחמד וחידוד בסוגי' דפסחים כ"ז ובענין ח"ש בשאר איסורין מ"ד ז' הח"ץ ובענין מחיקת השם ואם גם השמות נכתבין בכל לשון. ביאור סוגיא דע"ז נ"ב ובאו בה פריצים וחללוה ופלפול במנין מחיקת השם בסוטה אם היא מטעם עשה דוחה ל"ת וקו' גדולה ביבמות ל"ו:
סימן יא
דרוש להתחלת מצות הנחת תפילין בסוגי' דעירובין צ"ה לענין שבת ז"ת וקידושין ל"ה לענין אי תפילין הוי מ"ע שהז"ג לישב דברי רש"י וריטב"א התמוהין מאוד דמפורש בדבריהם דר"מ ס"ל נשים פטורות מתפילין ולהיפך מבואר בעירובין צ"ו. וישוב לדברי הרמב"ם התמוהין ופלפול עצום ברש"י דאיסור בל תוסיף משוה כמשא תי' לקו' טורי אבן וכמה קו' תוס' ובסוגי' דחנוכה לקשר המאמרים מדליקין מנר לנר ומטילין מבגד לבגד והלכה כר"ש בגרירה:
סימן יב
תפלה אי הוה מ"ע שהז"ג ואם נשים חייבות בהזכרת יציאת מצרים ואם בק"ש שחרית מקיים עשה דשננתם ובענין ב"ת בתפילה ב' פעמים ותפילה בליל שבת אם להקדים קודם לילה ודין הבערה ללאו יוצאת ופלפול בדברי הת"ש באמירת הקרבנות ובדברי מהרי"ק אם ש"ץ רשאי להתפלל בע"כ ואם שחיטה כשרה בזרים אף לתמיד בשבת ותמי' גדולה בזה מסנהדרין נ"א. ישוב לתוס' יומא מ"ו שכ' דסמוך לאור הבקר מותר להקריב אברים ופדרים של חול בשבת והקשה בישי"ע מפסחים נ"ט תמוה גדולה. ופי' דברי ירושלמי בשבת בזר שהקטיר אמורין בשבת חייב משום מבשל כיון שרוצה בעיכולן כמבשל דמי וזה סותר לש"ס דידן ביבמות ל"ג. ומרגליות טובה במג"א רס"ז לישב מש"ס דברכות כ"ו (וט"ס בפנים ל"ו) ופלפול נחמד בשבת כ"א סוגיא דחנוכה וישוב לדברי הגמ' דמיבעי לי' אי נשים עוברות בבל תאחר והוא ספרי מפורש ופלפול בשיטה מקובצת ב"מ ך"ד ופה"מ סוף נגעים:
סימן יג
עוד בענין אברים ופדרים ש"ס קרבין בשבת ביומא מ"ו ובענין ב"ת ובל תאחר וכהני שלוחא דידן בנדרים ל"ה ביאור דברי ריטב"א קידושין כ"ג שכ' דבכהן הוא שלוחא דידן והרי הוה מחוסר כפרה ושייך ג"כ כמדאלמ"מ ודין אי אמרינן כל מילי דאיהו למ"ע ולא משוה שליח בדרבנן ואם כ"מ דאיהו למ"ע היכא דבדיעבד מהני ובענין השלשת גט בנשהטית ופלפול בב"ק ק"י ואם כהנים הוי פועלים ישוב לכמה קו' תוס' ביאור רחב בתוס' חולין ק"מ בענין אם מועיל שחיטה לבהמת עיר הנדחת שנסתפקו תוס' ותמוהין דבריהם מסנהדרין קי"ב ובמה שכ' דאינו אסור ממשקה ישראל רק היכא דל"ה שעת הכושר תמוה מפסחים מ"ח:
סימן יד
בדין אם יש איסור לנשים ללבוש פאה נכרית ודין חציצה בטבילה ודין שער המת ועוד מגלה ערופה ועור האדם לאה"נ ולטומאה וקו' גדולה אמ"ש תוס' דעור ע"ע מותר ואמאי המקדש בע"ע אינה מקודשת וישוב נחמד דין אם צדיקים שבעיר הנדחת יוצאין בלבושיהן וישוב לרש"י עירוכין ז' שלא יסתרו מרש"י סנהדרין. פי' דברי ירושלמי סוף סנהדרין וישוב קו' תוס' סנהדרין מ"ח הכי גרע עור האדם מתכריכין:
סימן טו
בענין הנ"ל וב' תמיהות על תוס' ב"ק שכ' דשער פסולי המוקדשים מותר ומבואר בהיפך בבכורות כ"ו. ואתוס' זבחים ע"א תמוה גדולה ודין כזית מן המת. ונפל אי טעון קבורה ודין מת נכרי ועבד אי אסורין בהנאה. וישוב דברי תוס' ב"ק נ"ג ד"ה לענין כלים מה שתמה בשעה"מ ופלפול עצום בענין נפל אי נוחל ומנחיל בדברי קצה"ח סי' רע"ו וש"ס דנדה נ"ז דמבואר דנפל אין לו נחלה. ופלפול רחב בש"ס דכתובות ס' בענין בשר אדם והשגה על תשו' ארבעה טורי אבן:
(הג"ה לאות ב' קודם ד"ה והנה. והנה ק' לי לפמ"ש תוס' זבחים הנ"ל דסוגיא כרבנן ומשמע דלר"ע דעור פסולי המוקדשים מותר חייב בטל הבור משום שהמת שלו שיכול ליהנות מעורו ולמה כ' תוס' ב"ק ו' ד"ה שור רעהו דכולהו נזקין פטורין בהקדש דילפינן מקרן ואדם ובור דפטור פסולי המוקדשין וכ"ש שור הקדש והרי שם קאי לר"ע ולדידי' חייב בכל הבור בשור פסול. המוקדשין משום העור. ולפמ"ש בפנים ניחא דגם לר"ע מדרבנן פטור דאסור העור והתוס' בזבחים ל"כ אלא דלר"ע קרא ל"ק להכי ודו"ק):
סימן טז
בענין הנ"ל ובדין שביתת עבד לאיסור דרבנן קו' בשבת דף ד' ובדין לובש כלאים אי חייב משום הוצאה בשבת ובדין מוקצה לבעלים אי הוה מוקצה לאחרים ובסוגיא דיש מוקצה לח"ש שבת מ"ו. ובדברי הרוקח הובא במג"א שמ"ג אי אשת כהן מעוברת מותרת לכנוס לאוהל המת ובדין אם עבד כנעני מקבל טומאה כישראל קו' מתוס' פסחים מ"ט וישוב ארש"י ותוס' פסחים ט':
סימן יז
במה שנוהגים חסידים ויראים לקרות ק"ש ג' פרשיות בבוקר השכם בלא תפילין מיראתם פן יעברו זמן ק"ש אי יאות למיעבד הכי וישוב דברי רש"י בחומש פ' בלק שכ' דק"ש קודם לתפילין ובו מבואר אי נשים חייבות בתפילת מוסף פלפול בש"ס שילהי דברכות כשירד חנינא ב"א ר"י לגולה וכו' התחיל הוא מטמא והם מטהרין ואיך הורו שלא כהלכה:
(הג"ה לאות ה' הנה בדבר הדין אם להניח תפילין בחוה"מ פ' מ"ק י"ט ותוס' שם והנה ר"ע ור"י ס"ל לעצמו מותר לכתוב וכ' תוס' משום דס"ל שבת ז"ת וכ"ש חוה"מ אמנם ר"י ס"ל כותב ומוכר כדי פרנסתו ופי' תוס' דר"י מחמיר ואינו מתיר רק בפועל שאין לו מה יאכל וכ"פ הר"מ פ"ז מיו"ט ומזה הוכיח הה"מ פ' י"ג דאין מניחין תפילין בחוה"מ (והא דשרי לכתוב לעצמו היינו להנותן לאחר חוה"מ כמ"ש המג"א ופמ"ג תקמ"ה ס"ק ו') אמנם לדעתי א"ר מר"י דטעם מאן דפוסק להניח בחוה"מ אף שהוא אות שאסור בעשית מלאכה משום כיון דמותר דבר האבוד אין כאן אות ור"י כשיטתי' מ"ק י"ג דמלאכת מחובר אף דבר האבוד אסור ע"כ יש כאן אות וס"ל אין מניחין בחוה"מ ואנן לס"ל כר"י דיחידאי הוא כדאיתא שם. אמנם מרב דס"ל כר"י ובדף י"ג מבואר דמתיר מלאכת מחובר יש ראי' דאין להניח בחוה"מ וזה ללישנא דרב הורה לר"ח כר"י אבל ללישנא דאמרי לה דרבב"ח הורה לר"ח א"ר מזה וי"ל דר"י כשיטתי' ע"כ הדבר ספק לדינא ודו"ק):
סימן יח
פלפול עצום בפסחים נ"ט וביצה ה' בענין אי היכא דפשע אומרים חטא כדי שיזכה חבירך ואי שכחה מיקרי פשיעה. ובשלד"ע וי"ב מצוה ואם בתרומה טמאה מצות שריפה רק מדרבנן ואם בחציו עבד שייך עשה דלעולם בהם תעבודו לישב דברי הרשב"א שבת התמוה ובקו' הגאון רע"א בהא דלא מוקי במכות ט"ז אקו' אי דקטלה קלב"מ בטרפה ובמשחרר עבדו לצורך תפלה פלפול בברכות מ"ז ובדין מפקיר כל נכסים אם עובר על עבדים בעשה דלעולם בהם תעבודו ופלפול עצום בדין ערבות בנשים ובדין עשית מצוה ע"י נכרי ותמוה אתוס' שבת כ"ה דשריפת תרומה טמאה רק מדרבנן מש"ס דבכורות י"ב. ובדין זר שאכל תרומה טמאה אם הוא במיתה ובסוגיא דיבמות כ"ה בענין א"א מע"ר ופלגינין דיבורא ודין מי שחייב מיתה ועשה תשובה אם כשר לעדות:
(הג"ה לסוף סי' י"ח בהג"ה הבאתי חידושי רמב"ן שבת צ"א בשם ר"ש דזר שאכל תרומה טמאה אינו במיתה ואמנם בירושלמי פ"ב דבכורים מבואר להדיא דזר שאכל תרומה טמאה במיתה וצע"ג על הר"ש:
סימן יט
בנודר לנשמת רבינו מאיר בעל הנס להדליק נרות אי מותר להדליק נרות או חייב לשלוח המעות לארה"ק. ופלפול עצום על ס' מגיני א"י בענין חזרה בהקדש תכ"ד ובסוגיא דמנחות ק"ט ע"מ שאקריבנה בבית חוני' ובמתנה תנאי אם לאחר מיתת המגרש עברה על תנאו ופלפול בדברי מהרי"ט סי' פ"א ח"ד ורש"י חולין ע' ובקצה"ח ונתיבות המשפט סי' ר"ג:
סימן כ
בענין הנ"ל ובביצה כ' באומר נזיר ואגלח ממעות מע"ש ובענין מתנה עמ"ש בתורה ובכרוז הגאון מ' ליב מבריסק. פי' דברי התוס' מנחות פ"א וביאור דברי פי' המשניות מנחות ך"ט התמוהין מאוד ופי' דברי התוס' נזיר י"א מ"ש על הריני נזיר שאגלח בב"ח וישוב קו' תוס' כתובות נ"ו מב"מ צ"ד בדרך נחמד ופי' דברי הגמ' גיטין פ"ג בענין ע"מ שתאכלי בשר חזיר ופלפול על כל דברי גאוני זמנינו בענין זה:
סימן כא
אם מותר לשנות ממעות א"י ואם הקופות העומדים בבית נדיבי העם למעות א"י יש להם דין חצר לקנות ובו מבואר דין חצר השותפים אם קונים זמ"ז והשגה על קצה"ח והנתיבות ופלפול עצום בגיטין כ"ה אכול דבש וכו' ואם מותר לשנות מעני לעני ודין מכירי כהונה ופלפול בדברי ז' הת"ש סי' ה' ובסוגי' דאוונכרי:
סימן כב
בביהמ"ד שנשרף ורוצים אנשי ביהמ"ד להוסיף מקומות לצד מזרח ועי"ז ישתנה מקום ארון הקודש וטוענים הבעלים ממקומות שהי' להם אצל ארון הקודש שיתנו להם גם עתה מקום בסמוך לארון הקודש פלפול בדברי הח"ס סי' כ"ט ורש"י יומא י"ב:
סימן כג
במקומות ביהמ"ד של רב וצדיק אי בעלי המקומות יש להם חזקה או לא הואיל ובעל הבהמ"ד לא הי' מקפיד ואין להם שטרות:
סימן כד
בא' שצוה לפני מותו שיכתבו ס"ת ממעות טראטע שיש לו בפקדון ואנשי העיר רוצים לשנות מדעת הנותן ובו מבואר דין תלוש ולבסוף חברו שצ"ע על תוס' עירובין ל"א שכ' דמה"ט חשיב כתלוש כיון שיצטרך לעקרו וצ"ע ממעילה כ' ודיני כלי שרת ואבני מזבח ודין הזמנה מילתא לישב דברי הלבוש ומג"א סי' ל"ב מה שקשה מש"ס דמנחות ל"ד:
סימן כה
בא' שנתן מעותיו להרב וצוה שיכתבו ס"ת אם רשאין בני העיר לשנות ודין מצוה לקיים דברי המת ודין ש"מ אם עמד חוזר ואם במיתתו קונה למפרע לישב קו' תוס' גיטין י"ד:
סימן כו
פלפול בדברי המ"ל דהא דאסור להניף ברזל באבני מזבח דוקא לאחר שהקדיש מה שקשה מע"ז נ"ב ובדברי מהר"י אכסנדרי הובא בב"י יו"ד סי' רע"ו:
סימן כז
בענין הנ"ל ובדין מה שא"ר לקדושה אי מותר לשנות לקדושה קלה לישב דברי הטו"ז סי' קנ"א ממנחות ל"ב ובדין שרפת הפרה אי הכהן לובש ד' בגדים של הדיוט ובדין שאלה בקדשים לאחר שחיטה ובפיגול אי מהני שאלה:
סימן כח
בדין מקוה לטבילת נשים שעשה א' מעירו נוסף על מרחץ הישן אם יכולין בני העיר למחות בידו פלפול בדברי צ"צ וביאור דברי הגמ' יומא י"ב ורש"י שמואל ב' ק' ה':
סימן כט
אם מותר למכור מאכלות אסורות לישראלים חשודים ואם מותר למכור מאכלי היתר לאוכלים בלא נט"י ובלי ברכה. ובדין לפ"ע ופלפול בפסחים כ"ב בקו' ז' הגאון מ' העשיל. ישוב לדברי ברטנורא ריש שבת ותמים על הצל"ח ומהרש"א שכ' דגם באיסור הנחה ס"ל לר"ל ח"ש מותר מה"ת וזה להיפך מירושלמי תרומה. וביאור דברי תשו' אמונת שמואל:
(הג"ה העירני הרב החריף מ' חיים קנאללער נ"י מפ"ק ע"ד הפרישה שכ' בטעם הלכות א"י דנשים לא ישחטו דחשודות אלפ"ע וע' פמ"ג סי' ב' וראש יוסף וקצת משמע כן בר"ן ה' יו"כ והקשה מהא דנותן לחמותו מעשר את שהוא נוטל ממנה מפני שחשודה מחלפת ומשמע דוקא באשת ע"ה וגם באשת חבר ליחוש כיון שחשודה אלפ"ע ולק"מ דאחלוכי ל"ח. ואף דשם לטובה נתכונה מ"מ ל"ת באשת חבר ודוקא היכא דאיכא טרחה חשודה אבל שתחליף ל"ח וז"ב. והנה לדברי הפרישה אשה מותרת לשחוט ביו"ט דאם לא תשחוט יפה או בסכין פגום תחלל יו"ט שלא לצורך ולא חשידי רק אלפ"ע. אמנם כ"ז בחי' אבל בעוף דלר"מ בן נח אינו מוזהר אאבר מה"ח אשה אסורה לשחוט דאם לא תשחט יפה תהי' מקלקל ול"ש תיקון להוציא מידי אמ"ה לב"נ. ולפ"ז בכיון נקט במשנה דביצה השוחט חי' ועוף לא ישרוט אא"כ הי' לו עפר מוכן דקשי' יכסה ע"י נשים. היכא דשייך בעידנא כגון בעידן דכחוש קא מכסה דבדידהו ליכא עשה דיו"ט ועשה דכיסוי דוחה ל"ת דיו"ט אך אם נשים אין שוחטין ל"ש שיכסה ע"י נשים דהמצוה על השוחט ובתורת שליחות ל"מ דשוב יעבור המשלח בעול"ת דא"א לחלק השליחות לחצאין אך קשה ישחט ג"כ ע"י נשים אך דוקא בחי' רשאי אשה לשחוט דאם לא תשחוט יפה תתחייב משום חילול יו"ט דהוה תיקון לאמ"ה לב"נ משא"כ בעוף ומ"ה נקט חיה ועוף והרבה יש לפלפל בזה):
סימן ל
דין כזית וכביצה שנתפח לענין נט"י ולענין חלב ונבלה ויוה"כ ולענין שבועה וברכת המוציא והוצאת שבת ואם יוצא ידי מצה ובו יבואר פלפולים שונים בסוגי' דמנחות נ"ד ושבועות כ"ד ע"ב ושבת צ"א פסחים כ"ב ול"ד:
סימן לא
אם פחו' מכביצה צריך נט"י ואם מקבל טומאה ביאור מחלוקת רש"י ור"ת ישוב לב' סוגיות דיומא ע"ט וסוכה כ"ו וחידוש בדברי מאירי שבת צ"א וישוב קו' מהרש"א שבת י"ד וביאור דברי תמ"ל פ"ד מטו"א:
סימן לב
בדין בית שריפת י"ש ושכר איך למצוא היתר בשבת ובו מבוארין סוגי' דע"ז כ"א ודיני שביתת בהמה ושותפו' נכרי ודין מפקיר על תנאי. ודין גרמא בשבת ויו"ט ודברי רבינו יקיר לענין כהן ששכר פרה להאכיל' כרשיני תרומה ושיטת הסמ"ג שמלאכה ע"י עכו"ם איסור דאו' ודיני שכירה לנכרי ודין הערמה. קו' בתו' עירובין ס"ט. וקו' בתוס' עירוכין ה' ודין כ"מ שאסרו חכמים מפני מ"מ אפי' בחדרי חדרים אסור אם גם באד"ר כן הוא לישב דברי מג"א סי' ש"ה והרבה דיני שבת:
סימן לג
קו' המחבר בתוס' ב"ב כ"ז דקונה אילן ל"א ק"פ כקה"ג דמי הואיל ואם נתיבש אין לו פירו' ותמוה משבת קל"ה דאמרינין במוכר שפחה לעוברה ק"פ כקה"ג דמי ופלפול בסוגי' דשבת ובדברי הקצה"ח סי' ר"ט:
וישוב דברי קו' פ"י גיטין ושיטת ר"י הובא בש"ך יו"ד סי' רס"ז דמילת עבדים אינו דוחה שבת אף בזמנו:
סימן לד
במקלקל בהוצאה אי חייב בשבת ופלפול בשבת צ"א וביצה י"ב ושבת ק"ו ובדברי מהרי"ק שורש קל"ז דין משאצ"ל ודין מקושש אם היה חייב מיתה הואיל וכיון לש"ש וישוב קו' התומים סי' ל"ד אהא דקוברי מת ביו"ט פסולים לעדו' ופלפול בסוגיא דכורת. ותי' לקו' תוס' שבת ל"א בענין סותר ע"מ לבנות:
(הג"ה לאות ו' הנה נשאלתי מהבחור החריף כ' פנחס צימעט בדברי רש"י יחזקאל כ"ג פ' ל"ח את שבתותי חללו שהי' שוחטין בניהם בשבת והרי הוה מקלקל בחבורה ול"ש תי' התוס' סנהדרין ל"ה משום כפרה. והשבתי לו לישב לשי' הריטב"א בכתובות ס' דיש בבשר אדם איסור אמ"ה לב"נ (ע' מש"ל סי' ט"ו אות ו') ולפ"ז שייך באדם תיקון אמ"ה לב"נ. ומיושב קו' וגם קו' תוס' סנהדרין ל"ה במיתת ב"ד לר"ש מיהו יש להסתפק אי מיקרי זאת תיקון הואיל ואינו עומד לאכילה ע' נדרים ל"ח. ואמנם י"ל דרש"י כשיטתי' דס"ל מקלקל הוי איסור דאורייתא עמ"ש סי' ט' בש"ה ומיקרי זאת גם כן חילול שבת):
סימן לה
באשה ששכחה ליטול צפרני' אי מותרת ליטול בשבת ע"י נכרי ובדין מסייע שהקשה השואל על הנקה"כ והטו"ז שנעלם מהם גמ' עירוכין י"א דמוכח להדיא דמסייע יש בו ממש ובדין זר וכהן שעשו עבודה א' אי העבודה כשיר ובדין ב' גיטין וביאור ענין כל שאינו בזא"ז ובדין שנים שעשו מלאכה ודין ס' ברכות להקל ואם ערופת עגלה בעי כהן ודין עבודת טמא בבמה וישוב קו' המחבר בדין זר אי מותר לשחוט תמיד בשבת מסנהדרין נ"א. תי' על הקו' המפורסמת למה מלאכת קרבן ד"ש יעשו ע"י שנים. ובש"ה קו' בחולין ט"ו וישוב דברי ר"י מאורלייניש בע"ז ל"ד דשבעת ימי המילואים היה למשכן דין במה:
סימן לו
פלפול על הקו' למ"ל קרא דמותר למול בשבת והרי חובל א"ח רק משום מפרק ובעי דם כגרוגרות ובמילה ליכא כגרוגרות וקו' למה פריעת מילה דוחה שבת הלא לא היה לפני הדיבור ומבואר כמה דיני חובל ודיני מילה ואם עביד מלאכה ח"ש אי פטור מתשלומין מדין קלב"מ ופלפול בפסחי' ע"ג. ואם טומאת ע"ז נדחה בציבור ואם חייב לאחר שחיטת הרוב משום נטילת נשמה ודין נגעים טהורים ואם שבת הוה עול"ת:
סימן לז
בענין הנ"ל ובדין יבלת ובדין מכשירין שא"א לעשותן מע"ש ואם בעינין תיקון בשעת הקלקול ובענין אי איסור טריפה חל על איסור טמא ביאור תוס' חולין ל"ב ד"ה ורמינהו התמוהין מאוד ובדין מחוסר כפורים שחל ח' שלו בשבת בע"פ ביאור דברי תמים דעים אמאי ל"ג במילה שמא יעברנו ותמוה על מהרלב"ח דבכלים לכ"ע תחומין ל"ד:
סימן לח
דרוש בסוגי' דשבת מ"א וק"ו וקל"ב ויומא ל"ד בסוגיא דפ"ר ודשא"מ וישוב קו' הת"ש סי' כ"ח והרבה קו' בענין הנ"ל:
סימן לט
בקהל שגזרו על איזה דבר בחרם ועבר א' אם מעכבין מילת בנו ע"י כן. ישוב קו' תוס' בנדה ז' אר"א דשמותי הי' איך הניח תפילין ודברי ספרי פ' בהעלותך ודברי ריב"ש ופלפול על הב"י יו"ד סי' של"ד אהא דאיך חל נדוי על דבר מצוה:
סימן מ
בענין הנ"ל ואם עשה דמילה דוח' לתו"ע דנדר ואם נשים אתניהו בערבות ואם היכא דפשע אומרים חטא כדי שיזכה חבירך. ובדיני מילה בשבת ומילה בצרעת ואם בב' מלאכות חייב בדשא"מ לר"י ואם עשה דיבום קאי גם על האשה ופלפול ביבמות כ'. וישוב לדברי חידושי הר"ן סנהדרין נ"ד בענין עול"ת דאלמנה לכ"ג התמוהין מיבמות כ':
סימן מא
פלפול בשבת כ"ד בסוגי' דאין שורפין קדשים ביו"ט ביאור מחלוקת האמוראים בענין לימוד דאין שורפין קדשים ביו"ט המבואר בשבת ובפסחים ולא נודע למ"ל ד' לימודים ובסוגיא דשבת קל"ב ופסחים ס"ז וישוב קו' העולם בענין היתר מצטרף לאיסור בפסחים מ"ד מזבחים צ"ז וביאור דברי המכילתא בענין שריפת קדשים עיין היטב בפנים:
סימן מב
בדין אם מותר לילך ביו"ט ב' של גליות שחל ביום ו' חוץ לתחום למול בן בשבת שאחרי'. וביאור דברי מהרש"א שבת ק"ל ודברי הכ"מ סוף פ"ב דמילה. ואם מותר לאכול בט' באב שנדחה על מילה שלא בזמנו ובדין עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה ביו"ט ובדין תחומין י"ב מילין ובדין שבות דשבות דברי נוב"י תנינא סי' מ"ד ודברי ש"ך יו"ד סי' רס"ו. והרבה דיני תחומין והשגה על תשו' זרע אמת בענין זה וביאור כמה סוגיות:
סימן מג
לישב דברי תוס' ב"ב ע"ט שכ' דמשנה לאחר שתשחרר מיירי בח"ש וחב"ח ואמאי הוה דשלב"ל והרי בידו לקדשה עכשיו לחד לישנא בגיטין מ"ג וקידושין מח"ע אי הוה קידושין שאמס"ל וישיב הקו' אתוס' יבמות י' דקידש ולא בעל אסור מדרבנן מה שקשה מסוטה מ"ד ודין אשלד"ע ואם קידושין תופסין היכא דא"ח רק אשם:
(הג"ה בפנים אות ד' כתבתי דהר"מ קאי למשנה ראשונה כמ"ש הלח"מ פי"א מנזקי ממון דהר"מ קאי כמה פעמים למשנה א'. ואמנם לפמ"ש בהפלאה ובטיב גיטין ד' מ"ג דישראל שבא על חצי' שפחה ולדה חצי ישראל וחצי עבד. ובזה אין כופין לשחרר גם למשנה אחרונה דתוס' הקשו ימכור עצמו בעבד עברי ויהי' מותר בשפחה ותי' דמשחרר א"י למכור עצמו משא"כ בזה דחצי ישראל יכול למכור עצמו ואין כופין וכ"כ בט"ג ומיירי הר"מ בכה"ג ודע דמה שתמה בטיב גיטין שם אהא דממעט בא על שפחה חרופה קטנה מקרבן משום דהיא אינה לוקה ואיך משכחת שפחה חרופה קטנה מאורסת לעבד עברי ואיך קיבלה קידושין כיון שאין לה אב. י"ל לשי' רש"י דקידושי קטנה כי גדלה גדלה בהדה ולמפרע הוה קידושין ע' מ"ש סי' מ"ד אות ה"ו א"כ משכחת שנתארסה בקטנותה ונבעלה ואח"כ נתגדלה סד"א דמייתי קרבן כיון דלמפרע הוה ארוסה ודו"ק. ומ"ש בט"ג דמשכחת ש"ח קטנה בישראל שבא על ח"ש דהוה בתה חצי' ישראלית וקיבל אבי' קידושין כ"כ בפמ"ג או"ח פתיחה כוללת ח"ב סוף אות כ"א ובפמ"ג שם נסתפק אח חצי ישראל אם זוקק ליבום ואם בן חצי ישראל פוטר מיבום ולדעתי תלי' במחלוקת אם מקצת בתולה ככל בתולה ובכור אפי' מקצת בכור ובן חצי ישראל פוטר דכתיב אין לו עיין עלי' וזעיר שם בפמ"ג צ"ע מ"ש לענין אי חצי ישראל מיבם דדוחה עשה לל"ת וזה ליתא דצד עבדות משתמש בא"א איסור כרת וע' מנחת חינוך פ' תקצ"ז תקצ"ח נסתפק בכ"ז ולא הביא כל דברי הפמ"ג האלו):
סימן מד
דרוש להכנסה לבר מצוה בסוגי' דמופלא הסמוך לאיש נדה מ"ו ובענין קידושי קטנה כשגדלה אי חלין למפרע ובסוגי' דקטן או"נ אי ב"ד מצוין להפרישו שבת קכ"א ויבמות קי"ד ובדין דם שבשלו במנחות כ"א ובדין דם קרוש לישב קו' הגאון רע"א בתוס' שבועות כ"ג. ובשיעור חיוב לדם אם בכזית או ברביעית ובדין אם בתרומה מב"מ בטל לר"י וישוב קו' ביבמות ס"א וקו' בנדה מ"ז:
(הג"ה נשאלתי מב"א הרב החריף מ' גדלי' נ"י בהא דתנו במשנה דיבמות צ"ט בכהנת שנתערב ולד' בולד שפחתה. דקתני ואין מטמאין למתים ומיירי בקטנים דבסיפא קתני הגדילו התערובת ומוכח מזה דקטן אוכל נבילות ב"ד מצוין להפרישו ואמאי לא פשיט מזה בדף קי"ד. הנה בפשיטות י"ל דמשנה איירי דלא ליטמא להו בידים כדמשני בדף קי"ד לקרא דאמור ואמרת. ואולם י"ל דהתוס' הקשו הא דלא קתני ואין סופגין את הארבעים ותמה מהרש"א דהרי המשנ' מיירי בקטנים. אמנם י"ל דבהא דקתני הגדילו התערובת ישחררו זא"ז משני בגמ' כופין אותן ומשחררין. ולדעתי אין כופין עד שיהי' בן י"ח דחיוב פו"ר הוא מבן י"ח. כדאיתא במשנה דאבות וע' ברטנורא דיליף מדכתיב י"ט אדם. והגם דהב"ש כתב סי' א' משום דחייב ללמוד מקודם וזה ל"ש בחצי עבד דאסור ללמוד ושמא אף במצות דחייב אין ללמדו כדמשמע קצת בכתובות כ"ח מ"מ לטעם הברטנורא ורש"י אין חילוק ולפ"ז מיירי רישא ג"כ בבן י"ג וסיפא מיירי בבן י"ח. ובהכי נלע"ד לישב לשון הגמ' יבמות ק' דמקשה בגמ' ישחררו זא"ז והרי כופין ומשני אימא כופין וכו' הא דלא משני תני כופין נ"ל דבאמת כיון דאין כופין עד בן י"ח מה מקש' בגמ' דילמא פי' הגדילו הוא ן י"ג אך מקשה מדהו"ל למשנ' לאשמועינן דכופין כשהגיע זמן ולזה משני רבא אימא כופין היינו דלשון ישחררו סובל נמי דכופין ונקט סתם משום דמבן י"ג אין כופין ובהכי נ"ל לישב קו' הגאון ר' ישעי' בגיטין מ"ב דמקש' מר' משרשי' ולא מקשה ממתני' להנ"ל נכון דבמשנה י"ל דמיירי בבן י"ג דאין כופין ול"ה מחוסר ג"ש ולכן אוכלין בתרומה ולכן מקשה מר' משרשי' דקתני משחררין משמע דכופין ועכ"פ למ"ש מיושב ק' ב"א הנ"ל והרב' יש לפלפל וע' מ"ש סי' י"ח בסוגיא הנ"ל. וזה דלא כמ"ש בעטרת חכמים חלק אה"ע סי' ל"א דכופין מבן י"ג ויש סברא לומר למאן דס"ל ב"ק י"ב עבדי כמקרקע דמי אפי' במילי דרבנן אין קטן יכול למכור עבדים שירש מאבי' פחות מבן כ' כמו קרקע ולפ"ז אולי אין כופין פחות מבן כ' ומיושב קו' מהרש"א וקו' ב"א הנ"ל בפשיטות דכיון דביבמות מיירי בעבד שירש מאביו אין כופין לשחרר זא"ז פחות מבן כ' דהרי נותן שטר על דמיו והוה כמוכרו לו מיהו להלכה עבדי כמטלטלי במילי דרבנן ויש לעיין בכ"ז וע' גיטין מ' חד"ה וכתיב משמע ג"כ דעבדי כמטלטלי לענין הפעוטות:)
סימן מה
בדין מה שנטמא ממי חטאת אם חוזר ומטמא מי חטאת לישב דברי תוס' פסחים ס"ט ופלפול נחמד בענין שמא יעבירנו שם וביאור דברי ירושלמי יומא פ' ש"ש ופלפול עצום בדין הזי' בשבת וביוה"כ ובדין אי מותר לספות לקמץ אד"ר מה שקשה מחולין צ"א ובדין פכים קטנים לטומאת משא. ישוב קו' תוס' חולין ב' וקו' מתוס' מנחות ס"ט אנדה כ':
(הג"ה. ע' דרוש וחידוש להגאון רע"א פסחים ס"ג ברש"י שכ' בטעם דר"ל דבעי שהלחם יהי' בעזרה דבעי על בסמוך ואמאי ל"ק דר"ל כשיטתי' דיצא קודם זריקה נפסל ודברי' מבוארין בירושלמי יומא פ' ש"ש שהובא בפנים עיי"ש):
סימן מו
בדין הקדש בשבת ע"י מופלא הסמ"ל ובענין שחיטת קטן ואם יש שליח לקטן במידי דאיתא בדנפשי' ובדין שחיטה בתמיד בזרים בשבת וביאור דברי ירושלמי תרומת בענין שליחות לקטן ודברי המכילתא פ' בא ושחטו אותו בין בחול בין בשבת ופרפרת נאה בפסחים כ"ז בתנור שהסיקו בעצי הקדש ובדברי הט"א בטעם דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל. וביאור דברי תוס' ע"ז מ"ט ד"ה שאם נטע:
סימן מז
בסוגי' דמפירין נדרים בשבת שבת מ"ו ובדין אנוס בתקנתא דחז"ל היכא דתחילתו בפשיעה פלפול בתוס' שבת ד' ובדין נותר ודין מוקצה לח"ש ופלפול בש"ס דנדרים ע"ט ופ"ב:
סימן מח
בדין אי אשם בעי סמיכה פלפול בנדה ע' ובדין נזיר שא"י לגלח כל השערות א"ח לגלח מקצתן ובענין שה א' פודה כמה פטרי חמורים ובענין אם בב' אנשים ואשה א' מיקרי ר"ה לענין ס' טומאה לישב דברי הר"ן נדה התמוהין מנזיר נ"ז:
סימן מט
לישב קו' הגאון רע"א בדין סוכת החג בחג ובית שבספינה לענין מזוזה ועירוב ובדין בית שעושין לגנות ופרדסין אם חייב במזוזה. ובדין בורגנין העשוין לצורך זה פלפול בדברי הדגול מרבבה סי' שצ"ח ובדין רשויות דרבנן אם מותר להחליף לישב קו' הגאון ר"ע וקו' תוס' שבת ק"א ובענין מעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר למעלה מי' בעירובין ל"ג ובסוגי' דכורת לישב קו' ר"ע על הרמב"ן ובענין קלוטה כמי שהונתה דמיא ברשות א' ותמוה על תוס' עירובין שכ' דמוציא מרה"י לרה"י דרך ר"ה חייב מכתובות ל"א וביאור דין עקירה פחות מג"ט לישב מה שתמוה בזה. וישוב קו' הגאון רע"א על הפ"ח ה' חנוכה שכ' בגזרת נכרים שיהי' כזבים לבסוף גזרו לשרוף והוא נגד גמ' נדה ל"ד דאין שורפין בטומאה זו:
סימן נ
בענין מהלך כעומד אי דוקא בב' רשויות כדברי הראב"ן ודבר נפלא בשבת ה' ופלפול בכתובות ל"א ודבר חידוש בתוס' רי"ד בענין שמא יעבירנו:
סימן נא
בדין אם מותר להביא חלב ביו"ט מכפר יותר מתחום ע"י עירוב אם ל"ה כשור פטם. ובדין הממלא מים כרגלי הממלא וסוגי' דמגביה מציאה לחבירו:
סימן נב
בדברי הש"ג בנכרי שמשכן ע"ז יכול לבטל. ובדברי המג"א סי' תקפ"ו דישראל שקיבל אחריות על ע"ז דנכרי ל"מ ביטול קו' גדול' מש"ס דבכורות י"ג פלפול בפסחים ע"ב בשוחט ונמצא טרפה. ובדין טעה בדבר מצוה לישב כמה קושיות ובישוב הגאון רע"א פסחים ע"ב בהא דמשני שאני תרומ' דאיקרי עבוד' והרי במשנ' איתא אשה ונתגרש' דל"ש תי' הגמ' רק בחלל וישוב קו' תו' יבמות ל"ד ופלפול בדברי המ"ל פ"ג משגגות דבהמיר ואח"כ הפריש קרבן ל"ה דיחוי מה שקש' מש"ס דהוריות י"א ובענין אם בגברא שייך דיחוי ובדברי הרא"ש סוף מ"ק בענבים שהוריקו ישוב קו' על הרמ"א דבהוליד ממזר קיים פו"ר מיבמות ל"ד:
(הג"ה ע' בתוספי הרא"ש יבמות ל"ד הביא בשם מהר"א דבא על נערה המאורסה א"ח קרבן ולא כרת ודייק כן ממשנה דיבמות מדקתני ובשעת כניסתן לחופה ולא נקט באירוסין ובעל"נ מפלפל עלי' וע' בהגהות שלפני הספר מהר"ם ראטינבורג החדשות מהגאון מלבוב. והנה נלע"ד ברור דאף אם יהיבנא למהר"ם דבר זה מ"מ חייב קרבן על היציאה דאז בעולה היא ובבעולה מודה מהר"ם דחייב כרת וקרבן כמבואר בתוספי הרא"ש. ומהר"ם ל"ק רק על הכנס' א"ח וביבמות ל"ד דמסיק שם בגמ' דל"ח אלא כח ראשון עיי"ש שפיר קאמר מהר"ם דאכח ראשון א"ח קרבן וז"ב. והנה החריף מ' מאיר מייימין נ"י הביא הוכחה לדברי מהר"ם דמהרי"ק בתשו' סי' קס"ח אתוס' כתובות ט' הקשה אמאי אסורה בקיבל אבי' קידושין פחות מג"ש בפתח פתוח הרי הוי ס"ס שמא קטנה ושמא בשוגג ולא ידעה שהוא איסור (ומ"ש מהרי"ק שמא אינו תחתי' צ"ע דהרי קאי בקיבל אבי' קדושין פחות מג' שנים אולי ט"ס בדברי' וצ"ל כמ"ש) ול"ה שם אונס חד דנ"מ לקרבן עיי"ש ומזה הוכיח דבשוגג כזה נאסרה על בעלה. אבל למ"ש מהר"ם דבנערה המאורסה א"ח קרבן ל"ק קו' מהרי"ק ויפה העיר אבל לפמ"ש דאיציאה ודאי חייב קרבן גם למהר"ם ליתא לדברי' דהאשה ג"כ חייבת איציאה כדאיתא בשבועות ודברי המרדכי בזה תמוהים ועיקר דברי מהר"ם נפלאים גם ק' לדברי' מנ"ל דנערה המאורסה אין קידושין תופסין דבקידושין ס"ז רצה ללמוד א"א מאחות אשה ומקשה שכן יש היתר בחי' אוסרן ויליף מכל אשר יעשה מכל התועבות ונכרתו הוקשו כל העריות ואם נערה המאורסה אינה בכלל ונכרתו ל"ה בהיקשא ומנ"ל שאין קידושין תופסין. אמנם לתי' ראב"י שם דיליף מיבמה ניחא וע' סנהדרין נ"א דהכל הי' בכלל איש אשר ינאף אשת רעהו הוציא הכתוב בת ישראל לסקילה. ולפ"ז צ"ע על מהר"ם דלענין כרת וקרבן בכלל א"א הוא ושמא ס"ל הואיל ויצא לדון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו לכללו כדאיתא בזבחים מ"ט הואיל דאשם מצורע טעון בוהן יד ס"ד דל"ב מתן דמים ולס"ל כתוס' זבחים מ"ט ד"ה לפי דמה שאוב וידעוני טעון כרת ולא בשאר מכשפים לא מיקרי דבר החדש. ולפי שאין לפני המקור מזה אקצר ועדיין צ"ע. ולפמ"ש דאיציאה חייב לא משכחת דין המהר"ם רק בפירש באבר מת ודו"ק. וע' תוס' סנהדרין ע"ג ד"ה חייבי כריתות הקשו ת"ל מדאיתקש כל עריות לדברי מהר"ם מיושב קו' דניתן להצילה כתיב בנערה המאורסה ולמהר"ם ל"ה נערה בכלל ההיקש דא"ח כרת. ולזה העירני הרב החריף מ' יצחק הירש העמערלינג נ"י מפה. מיהו עיקר הדבר תמוה):
סימן נג
דרוש בסוגי' דא"ה בפיקוח נפש אחר הרוב יומא פ"ד וכתובות ט"ו ביאור דין אם מפקחין הגל אגוסס. וישוב דברי הר"מ שפ' דבתינוק הנמצא ברוב נכרים אין מפקחין וביאור דין אי בס"ס מחללין שבת. וישוב דברי הר"מ דבתינוק הנמצא ברוב ישראל אם הרגו אין נהרג עלי' וביאור דברי מהרש"א נדה ח' דביולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימי' התמיה מסנהדרין. ופי' תוס' ב"ק כ"ז בענין א"ה בממון אחה"ר וכלל חדש דכמ"ש תוס' דתרי ס"ס דסתרי אהדדי ל"א ה"ה דל"א תרי רובא דסתרי אהדדי ופלפול עצום וחריף בחולין ט' ודין קבוע ואי אמרינין כל דפריש מרובא פריש למנין חלק הנשאר ופלפול בדין רוב שכבר הוחזק ובענין ס' מוציא מידי ודאי בריש ב"מ וביבמות ל"ח ובקו' הגאון רע"א אהא דנגח תורא דידי' דמשלם פלגא והרי הוי עשאי"ל ופי' התו' סנהדרין פ"א. וישוב דברי הטור סי' ל"ח מה שהקש' התומים והנתיבות מתוס' סנהדרין הנ"ל וביאור דין ספק בן ז' לענין חילול שבת ודין לאחר מיתת האם אם הולד חשוב עובר לפטור ההורגו:
סימן נד
דרוש בסוגי' דשופרות יומא נ"ד פלפול בתוס' מעילה כ"א ע"ב בנפל' פרוט' של הקדש אי בלא נודע שייך ביטול ובענין שב מידיעתו ופלפול נחמד בעירובין ל"ז לענין ברירה בדרבנן. וישוב קו' תוס' גיטין כ"ה מה שהקשו דר"מ אדר"מ וביאור רחב בסוגי' דיבמות ס"ז לישב קו' נטע שעשועים וישוב קו' תוס' שם ד"ה אוכלין בשביל כל המשפחה וישוב קו' תוס' בהא דפסקינין א"ב בכל חיטה יש לו חצי דא"כ משכחת בכורים לר"ל ופלפול בדברי רבינו יקיר במרדכי יבמות לענין כהן ששכר פרה מישראל וישוב דברי הר"מ פ"ד מא"מ באחין שחלקו ואחד נטל ט' וכלב:
סימן נה
דרוש בסוגי' דאין עירוב והוצא' ליוה"כ כריתות י"ד ובסוגי' דמיגו דהוה דופן סוכ' ז' אמרי נועם בסוגי' דב"מ ל' לענין השבת אביד' בזקן ואל"כ ובחולין ק"ב לענין שבת ויוה"כ בענין דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ודברי השאג"א לענין כהן ונזיר איך חל דא"א חל על איסור. וישוב קו' תוס' זבחים מ"ה וכלל חדש דאם טומא' דחוי' בציבור אין איסור חל עלי' וה"ה אם עשה דוח' לל"ת דל"ה רק דחוי'. וישוב קו' הר"ן בקידושין י' וקו' תוס' יבמות כ' וישוב שיטת רש"י בברכות י"ט מה שסותר לסנהדרין ל"ה לענין כהן ונזיר ועוש' פסח ודין אם נשים מותרין לטלטל בסוכ' ע"י מיגו דהוה דופן כיון דאין חייבין בסוכ'. ואם התור' ניתן לקולא לטלטל ולהוציא בשבת ע"י מיגו כיון דקודם מ"ת הי' מצות שבת ולא הי' מצות סוכ':
סימן נו
ע"ד מהרש"א שבת ק"ד דאם מדאורייתא הספר כשר אף דמדרבנן פסול חייב משום שבת מה שצ"ע מכמה מקומות ובענין אם במצוה דרבנן נשים חייבות מכח ל"ת דלא תסור ודין מלל"נ במצו' דרבנן וישוב קו' תוס' במגיל' למ"ל היקש דנשים חייבות במצה ה"ל שהן הי' באותו הנס וישוב קו' תוס' שם ארש"י דבמגיל' אשה מוציא לאיש מתוספתא:
סימן נז
בדין אם מותר לשלוח טעלעגראף בשבת. ודין כלי לכבות הדלקה:
סימן נח
קו' בתוס' שבת נ"ח שכ' דמה שנאסר בהנא' חשוב שינוי מעשה וקו' מב"ק צ"ז מגזל חמץ וע"ע הפסח ופלפול בסוף עירובין בשרץ שנמצא במקדש וקו' גדול' בעירובין מ"ד לר"א לא יעמוד בהמ' וכלים והרי ס"ל מכשירי כוכ' דוח' שבת וקו' בתוס' שבת לענין תרי זימני הוה חזק' לרבי:
סימן נט
באחד ששכח למכור סובין של חטים ונזכר לאחר שש אם יש היתר להשליך הסובין לרחוב ושם לוקחין עכו"ם ואם הנכרי מחזיר לאחה"פ אם מותר בהנא' ובו מבואר אם בתשביתו עובר בכל רגע ואם איסור הנא' יש לו בעלים ואם הנכרי קונה כקונה מהפקר. וביאור דברי בעה"ת הובא במ"ל פט"ז ממכירה ודין גל"מ. ופלפול עצום בסוגי' דמקדש בחיטי קורדנייתא לישב דברי הש"ע אה"ע סי' כ"ח ופי' דברי התוס' ב"ק ע"ב:
סימן ס
דרוש בסוגי' דחזקתו בדוק ובדיני בדיקה וביטול ובדברי הכלבו אי מהני ביטול לחמץ ידוע וישוב כמה קו' התוס' בענין זה ודין אם מהני זכי' באה"נ ודין ס"ס באיכא לברורי ואם מהני ביטול בטובת הנאה לסתור דברי המקו"ח וישוב קו' הפ"י בפסחים ה' אהא דש"מ מר"ע תלת ודברי מהרש"א קדושין נ"ז דבנותר פקע שם קודש:
סימן סא
בסוגי' דפסחים ו' ע"ב בסוגי' דהבודק צריך שיבטל ובסוגי' דאין חוששין פסחים ט'. ובו מבואר דין קנין חצר באה"נ ופי' דברי תוס' ד"ה ודעתי' עלי' בענין נפלא. ודין משהה חמץ ע"מ לבערו. ודין ביטול ע"י שליח וחזרה תוך ג' ימים בהפקר וישוב קו' הגאון מ' ענזיל הובא בב"א סי' ס"ו בחולין קל"ט ודין רוב וס"ס בדבר שיל"מ. ודין ס' טומא' ברה"ר לענין טבילה והזי' וחילוק בין טמא מת לשרץ. וישוב כמה קו' תוס' בענין זה:
סימן סב
בסוגי' הנ"ל ישוב דברי הטור יו"ד סי' נ"ז שהביא דברי הסמ"ג דספק דרוסה מותר מטעם ס"ס. פלפול נחמד ונעים בישוב דברי ר"ת בספק דרוסה מה שקשה מזבחים ע"א. ודין אה"נ ואיסור אכילה שנתערבו בשל חבירו כיצד ישלם:
סימן סג
דרוש בסוגי' דפסחים י"א וי"ב לענין טעות בעיבורא דירחי ודין אין הולכין בממון אחה"ר בכל פרטי' פלפול בסוגי' דכתובות י"ח ובדברי חכמי בריסק הובא בחו"מ סי' ל"א היכא דכת א' מכחישים זא"ז אם כשירים לעדות אחרת מה שקשה מאוד משבועות מ"ז וישוב קו' תוס' בב"ב מ"א בדבר נפלא וקו' תוס' בהא דקאמר שזה ידע בעיבורו של חודש ול"ק בחסרונו של חודש ביאור דברי ירושלמי דבב' כיתי עדים המכחישים בחקירו' עדותן בטלה אף דממנ"פ כת אחת אומרת אמת. ותמוה בזה על הנב"י והנתיבות:
סימן סד
בסוגיא דחזקי'. ובדיני חשנ"ב ובדין ח"ש אסור מה"ת פלפול רחב בנזיר כ"ט. ובדין ח"ש לענין אה"נ ובדין מפרכסת. ובישוב קו' הגאון רע"א לענין גה"נ אסור בהנאה ובדין אין בגידין בנ"ט לישב דברי הר"מ בכמה אנפין ופלפול בדם קדשים ואמ"ה ודם שבישלו לישב כמה קו' התוס'. וישוב קו' גדולה בהא דמקשה ולחזקי' למאי איתקש לדם ופלפול בתוס' חולין ק"מ בבהמת עהנ"ד שהקדישו:
(הג"ה. סוף אות י"ז בפנים כתבתי אם עובר בעשה משום לפ"ע תלי' בב' תירוצים בתוס' והנה לא נעלם ממני דמבואר בסוכה מ' דאין מוכרין דמי פירות שביעית לע"ה משום לפ"ע. וכן בכמה מקומות אף דל"ה רק איסור עשה. אך פשוט דמדרבנן ודאי עובר והספק הוא אם עובר מדאור' בלאו דהמכשיל ל"ח מהעובר וע' תוס' יבמות ע"ז לענין חלל מחייבי עשה):
סימן סה
בענין מכשיל לחבירו באד"ר אם עובר מדאור' משום לפ"ע:
סימן סו
בנפל פרוסת פת לבאר מים בע"פ אם מותר לשתות ממי באר בפסח. ובו מבואר אם חמץ של נכרי בטל בפסח בס' וישוב דברי הב"ח שכ' בחיטים שנתבקעו ונאכל מקצת קודם פסח מותר מה שדחה דבריו במק"ח סימן תס"ז:
סימן סז
דין י"ש לפסח שעשו מפסילת דבש שהי' בחביתין מי"ש חמץ אם מותר בפסח ובו מבואר אם בהיתר אמרינן כבוש כמבושל לישב דברי המג"א מהא דאם תרי כולה יומא בחלבא:
סימן סח
בסוגיא דחדש יוחץ פסחים כ"ו כ"ז ובדברי הר"ן בע"ז לענין ילדה שסיבכה בזקנה ישוב דברי הפוסקים בחתיכה שלא נמלחה שנתערבה לישב כמה קו' על מהרש"א ומהרש"ל. ודברי הר"מ ורי"ף ורא"ש וקו' רש"י ותוס' ופלפול בסוטה מ"ג:
(הג"ה ראיתי בבית אפרים חלק או"ח ס"ס ל"ה שכ' להתיר חלב מבהמה של נכרי שאוכלת חמץ בפסח וחילי' דכיון דהנכרי מאכיל בהיתר דלדידי' אין איסור לא מיקרי זאת נתפטמה מאיסור הנאה ודברי' צ"ע דא"כ מה הקשו בגמ' דע"ז מ"ט בשדה שנזדבלה בזבל ע"ז ופרה שנתפטמה בכרשיני ע"ז תני חדא שדה תזרע פרה תשחט ותני' אידך שדה תבור ופרה תרזה ולישני דחד ברייתא מיירי שנתפטמה אצל נכרי. דנכרי אינו מצוה שלא ליהנות מע"ז רק שלא לעבוד ע"ז וכ"כ במנ"ח מ' תכ"ח וז"פ ומדלא משני הכי ש"מ דאין חילוק ע"כ ההיתר שלו צ"ע ואין להתיר רק אם אוכלת מאכלים המותרים בכל יום כמ"ש הפוסקים):
סימן סט
לישב דברי הרי"ף שפסק בחיטים לתותים דמשכחא בתבשיל מותר משום סד"ר והקשה בשעה"מ דהו"ל מצ"א בא לו שהוא דרבנן ופלפול בדין זה ובברכות כ"א ובו יבואר דין טכ"ע באיסור עשה ודין אבילות יום ראשון וישוב קו' תוס' נדה מ"ד אהא דספיקות אוננין ומתאבלין ובו מבואר אי כהן מטמא לנפל מת מצוה:
סימן ע
דרוש בסוגיא דאוכל חמץ של הקדש לישב כמה קו' התוס' וביאור דין אי לר"ש דכ"ש למכות אם גם בפחות מש"פ חייב מלקות בנהנה מהקדש ופלפול עצום בדברי רש"ל דתפיסה מהני בקלב"מ בלא עבדינין דיני' וישוב קו' הגאון מ' ואלף אהא דר"מ אומר אם הי' שבת והוציאו בפי:
סימן עא
פלפול רחב ועמוק בדברי האבן עוזר סימן המ"ג לישב קו' הגאון מ' יוזפא מזאלקווא ופלפול בסוגיא דאוכל תרומת חמץ פסחים ל"ב וביאור דין פשיעת בהקדש:
סימן עב
בסוגיא דריחא לישב דברי מהרש"א וקו' התוס' ותמוה על החו"ד סי' ק"ה דבתרומה ט"כ לכ"ע ל"ד מש"ס דזבחים: