בית יצחק אורח חיים· רבי יצחק יהודה שמלקיש
בית יצחק אורח חיים · סימן פ
ב"ה ה' אלול ירום ונשא וגבה לפ"ק. שלום וברכה וכ"ט לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי מ' יהושע פאליק זאב נ"י האבד"ק אקנא.
יקרתו הגיעני וההני לתשובתו מ"ש בפסחים כ"ד דכל איסורין אין לוקין אלא כדרך הנאתן א"כ למ"ל קרא דנבלה שא"ר לגר אינה נבילה מלגר אשר בשעריך ת"ל דהו"ל שלא כדה"נ כבר הקשה קושיא זו בפליתי ובחי"ד סימן ק"ג ואעתיק לכ"ת מ"ש על דברי החו"ד והפליתי:
א הנה בכו"פ סימן פ"ז מדייק מדכייל הר"מ פי"ד ממאכ"א הלכה י"ד עירב דבר מר בהדי נבילה שהסריח משמע דנטל"פ נמי מטעם שלכד"א ובב"ח דבשלכד"א חייב ה"ה נטל"פ אסור וכתב בטעם הר"מ שכתב דנטל"פ מטעם שלכד"א ולא כתב ממיעוט דנבילה שאינו ראוי לגר דס"ל קרא אתי' לסרוח מעיקרא עוד כתב לישב הא דרבי מאיר צריך קרא לאסור נטל"פ ור"ש מצריך קרא להתיר וממ"נ מה סברת חוץ וכ' דמסברא נטל"פ ושלכד"א שוין ור"מ ס"ל שלכד"א מותר וצריך קרא דנטל"פ גרע ואסור ור"ש ס"ל בכל איסורין שלכד"א אסור כמ"ש מהרש"ל שבועות כ"ב דלר"ש דכ"ש למכות שלכד"א אסור קמ"ל קרא דנטל"פ עדיף ומותר ורמב"ם הכריע וס"ל דשוין עיי"ש ובחו"ד סימן ק"ג הקשה עלי' וז"ל ובכו"פ כתב דבב"ח דשלכד"א לוקה גם נטל"פ אסור והא ליתא דהא בכלאי הכרם ג"כ לוקה שלכד"א ונטל"פ מותר ע"ז ס"ח ונראה דלק"מ דשם בע"ז ר"ש הוא דס"ל נטל"פ מותר בכה"כ והוא ס"ל בכל איסורין שלכד"א אסור ואעפ"כ נטל"פ מותר כמש"ל דיליף מקרא דנטל"פ עדיף ולדידי' אין חילוק בין כה"כ לשאר איסורין והפליתי לא כתב רק לשיטת הרמב"ם דס"ל דנטל"פ ושלכד"א שוין ומ"ש בחו"ד מיי"נ דלדעת התוס' אסור שלכד"א ונטל"פ מותר כדמוכח מע"ז ס"ה בחומץ שנפל ע"ג גריסין. הנה הר"מ דאליבי' קאי הכו"פ ודאי סובר דביי"נ שלכד"א נמי מותר שכתב בפי"ד ממאכ"א הלכה י"א או שעירב דברים המרים ביי"נ פטור אבל עירב דבר מר בבב"ח או בכה"כ חייב הרי ביי"נ פטור שלכד"א ומ"ה נטל"פ ג"כ מותר:
עי"ל דיש חילוק בין כה"כ ויי"נ לבב"ח דבכה"כ ויי"נ אין קרא לט"כ רק דמשרת או ג"נ וכיון דשם בעי טעם מושבת דשלכד"א מותר בהו דיו לבא מן הדין דהוא כה"כ ויי"נ להיות כנדון משא"כ בב"ח דבגופה כתיב קרא לט"כ וכיון דשלכד"א אסור ה"ה נטל"פ מיהו י"ל דדוקא לעיקר בב"ח ל"צ קרא לט"כ דכתיב בגופי' אבל בב"ח שכבר נאסר דומה לכה"כ וליי"נ ובודאי בכו"פ כונתו בב"ח שכבר נאסר דבודאי אטעם פגום א"ח איסור חדש כמ"ש בכו"פ:
ב והנה מ"ש בחו"ד דנטל"פ אף שחזר ותיקנו כבר פרח האיסור מיני' ולזה צריך קרא דנבילה שאינה ראוי לגר דמיירי בחזר ותיקנ' ונ"ל להוכיח מדברי תוס' פסחים מ"ה ד"ה כופת שאור לפירוש מהרש"א אף דבטל מתורת אוכל אם חזר וביטל הכלי שוב הו"ל אוכל וה"ה בנטל"פ כשחזר ותיקנה הו"ל נבילה וראי' זו יש לדחות דשם האוכל מצד עצמו ראוי ורק שביטלה מתורת אוכל וכמו שהועילו מעשי' לבטל כן הועילו להחזיר אוכל עוד נ"ל ראי' דלא כחו"ד ממנחות נ"ד דאמרינין היכא דמעיקרא ל"ה בי' והשתא הוה בי' לכ"ע מדרבנן כי פליגי בצמק וחזר ותפח דר"י ס"ל אין דיחוי באיסורין ור"ל ס"ל יש דיחוי ומקשה לר"ל מברייתא ומסיק בתיובתא וכיון דדברי ר"ל דיש דיחוי באיסורין נדחין מברייתא ה"ה בנטל"פ שתיקנו חייבין עלי':
חרבן
ולכאורה י"ל עפמ"ש במק"א (ע' לעיל סימן ל' אות ז') דר"י ור"ל אזלי לשיטתייהו דר"י ס"ל ח"ש אסור מה"ת וכיון דנשאר עלי' איסור אף שצמק אח"כ כשתפח חזר לחיובו משא"כ לר"ל דח"ש מותר מה"ת וכיון שכבר הותר אינו חוזר ונאסר וכ"ז בח"ש אבל בנטל"פ דמותר מה"ת לכ"ע אינו חוזר ונאסר אך לפמ"ש שם דהא דאמרינין היכא דמעיקרא ל"ה בי' והשתא הוה בי' מדרבנן אף דלר"י בלא"ה, ח"ש אסור מה"ת ע"כ צ"ל דקאי לענין טומאה וגם ר"י ס"ל דאין מטמא רק מדרבנן ומ"מ ס"ל לר"י דאין דיחוי ולפ"ז צ"ל דהא דמותיב לר"ל אף שי"ל דברייתא מיירי לענין איסור דעכ"פ מוכח דח"ש אסור מה"ת דלא כר"ל ועכ"פ כיון דר"י דהלכה כוותי' מיירי גם לענין טומאה אף דמעיקרא ל"ה טמא רק מדרבנן מזה מוכח דגם בנטל"פ אין דיחוי ודוק:
ג עוד ראי' משבועת כ"ד דמשני אלא כדרבה ופי' התוס' דישנו בהן שנשבע שאוכל נבלה ואכל נבילה מוסרחת דשייך לשון אכילה במוסרחת ואס"ד כדברי החו"ד דנטל"פ שחזר ותיקנו נמי מותר למ"ל לשנויי בנבילה מוסרחת וצ"ל דגם מוסרחת הי' בכלל אכילה לוקמה בנבילה מוסרחת שחזר ותקנה דבודאי הוה בכלל אכילה כיון שחזי לאכילה בשעת שבועה ומ"מ מותר וחלה השבועה וא"ל דהאמת משני דמוסרחת הוה בכלל אכילה ז"א דבמוסרחת ל"ה בכלל אכילה רק במפרש נבלה כמ"ש תוס' שם ואם חזר ותיקנה ודאי אפילו בסתם הוה בכלל אכילה א"ו דבחזר ותיקנו הדר לאיסורו ובלא"ה יש להוכיח כן מסוגיא זו דכיון דנבילה מוסרחת ה"ה בכלל נבילה אם כן נהי דבעודה מוסרחת מותרת דל"ה אכילה דאינו נהנה כשחזר ותיקנה מי התיר לו נבילה כיון דאוכל ונהנה באכילתו:
ד עוד ק"ל על סברת החו"ד מב"ק ק"ו דמקשה לר"י דטוען טענת גנב חייב דו"ה ממשנה דהעדים מעידין אותו שאכלו חייב כפל והא א"א לכזית בשר בלא שחיטה ומשני כגון שאכלו נבילה ומקשה ולישני בבן פקוע משום דדוחק לשנוי' באכלו באיסור וע"כ במוסרחת ל"ב לאוקמי דל"ה בכלל אכילה בסתם כמ"ש תוס' שבועות הנ"ל אבל להחו"ד לוקמא בחזר ותיקנה:
שוב ראיתי שי"ל עפ"ז דברי הגמרא שם דמקשה ולוקמא כגון שאכלו טרפה וצ"ע מה בין נבילה לטרפה ואהא דמקשה ולוקמא בבן פקוע קשיא תנה התוס' ב"ק מ"א אהא דמקשה ממשמע שנאמר סקל יסקל השור א"י שהוא נבלה הקשו ולוקמא לקרא בב"פ ותי' בשטמ"ק דב"פ לא מיקרי שור עוד תי' בשם רבינו ישעי' דמ"מ נחירה בעי א"נ דב"פ נמי מוכח דשחטו לאחר שנגמר דינו אסור דסקילתו זו היא שחיטתו והנה לתי' הראשון דב"פ ל"מ שור קשי' מב"ק ק"ו דמקשה לוקמא בב"פ ובמשנה קתני היכן שורי וי"ל דל' תורה לחוד ולשון חכמים לחוד:
אמנם לתי' הב' בשם ר"י דב"פ בעי נחירה ומשמע נחירה בסימנים וזולת זה הוה נבלה כמ"ש חולין כ' למ"ד א"ש לעוף מה"ת קשה דא"כ מה מקשה בב"ק ולישני בב"פ הרי ע"כ נחרו דאל"כ הוי נבילה ונימא נחירתו זו שחיטתו וליחייב בדו"ה כמו דאמרינין בחולין כ"ח לענין עוף ובשלמא להפוסקים דל"ב נחירה אינו חייב בדו"ה דמעיקרא היה כשחוט אלא לשיטת ר"י ודאי קשיא ונ"ל דאף לשיטת החו"ד דנבילה שא"ר לגר אף שחזר ותיקנה מותרת מ"מ עדיין עומד באיסור עשה שאינה זבוחה כיון שלא נזבח והסברא היא דלכאורה אף דגלי קרא דנבילה שא"ר לגר מוחזרת מ"מ הרי לא נזבחה ואף דמשמע במנחות כ"ב גבי נבילה אינה בטלה בשחיטה דאפילו איסור עשה ליכא וצ"ל כיון דכתיב וזבחת ואכלת וזה שאינו בר אכילה ל"ה בעשה שאין זבוח (ומזה מוכח דלא כפמ"ג בפתיחה לה' שחיטה דכ' דקרא ואכלת אינו אלא רשות) וכ"ז שלא חזר ותיקן אבל כשחזר ותיקנ' והוה בר אכילה ודאי אסור בעשה נהי דנבילה ל"ה אבל לא נזבח. ומעתה כשתי' בגמ' כשאכלו נבלה צ"ל שאכלו באיסור דל"ל בנסרח וחזר ותיקן דעדיין אסור בעשה ומקשה ולוקמא שאכלו טרפה דאינו אסור בעשה שאינו זבוח ולענין הלאו י"ל נסרח וחזר ותיקן ומשני דס"ל שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה והקשה ולוקמא בב"פ ואי דנחירתו זו שחיטתו וזולת זה אסור משום נבלה לזה י"ל דאכלו לאחר שנסרח ונתקן ואיסור שאין זבוח לית בי' דבדידי' ליכא עשה דאפילו ע"י נכרי כשר כמ"ש הרא"ש סוף יומא לענין עוף למ"ד א"ש לעוף מה"ת ומשני דס"ל ב"פ טעון שחיטה ואסור בעשה והתבונן בזה:
ה ושוב העירני המופלג מ' ברוך אסט מברעזאן די"ל דשיטת ר"י לא כמש"ל דב"פ בעי נחירה בסמנים רק דס"ל דאסור מחיים ואי נתנבל נמי מותר והפי' הכי הוא בשטמ"ק דר"י תי' דנחירה בעי ומלת אי נמי אינו תי' אחר רק הוא התי' של ר"י דא"נ דמיירי בב"פ מ"מ מדאסר רחמנא בסקילה הבשר מוכח דשחטו לאחר שנגמר דינו אסור דסקילתו שחיטתו ותי' ר"י הוא כתי' רבנו פרץ שהובא אח"כ בשטמ"ק (ואם כנים דברי' יסבור ר"י כשיטת הפרשת דרכים בדרך מצותיך דב"פ מפרכסת אסור רק לאחר שנשחט או נתנבל מותר) ולפ"ז ל"ק מגמרא הנ"ל דל"ל נחירתו זו שחיטתו שיתחייב דו"ה רק היכא דאם נתנבל בעצמו אסור משא"כ אם נתנבל בעצמו מותר א"ח דו"ה אבל עדיין צ"ע בלשון השטמ"ק ומצאתי בח"ס יו"ד סימן י"ד כתב דב"פ א"ח דו"ה דל"ב שחיטה אבל לא הרגיש בדברי השטמ"ק. ושמא י"ל דגם הר"י ס"ל כתי' א' דבן פקוע לא מיקרי שור בלשון תור' ומ"ה א"ח דו"ה לרבנן דא"ח רק בשור ושה ולר"מ מיקרי שור ודוק. והחריף מ' חיים בערנשטיין העירני בגוף הקו' די"ל נהי דבעי נחירה מ"מ הו"ל מקצת כשחוט ול"ה וטבחו כולה האיסורא ופטור מדו"ה. אבל לפ"ז קשיא על הרז"ה דס"ל דגם לר"מ מהני שחיטת אמו לטהר מידי נביל' א"כ הו"ל מקצת כשחוט ופטור מדו"ה ומה משני כר"מ ודוק:
ו ודרך אגב י"ל בגמרא דב"ק הנ"ל דבאכל נבילה הרי פטור מתשלומין דקרן דקלב"מ וא"כ אין לחייבו כפל ואף דאוכל חלבו של חבירו חייב היינו משום דמדאגבהה קני' כדאמרינין כתובות ל' אבל בשומר ל"ש זה דמעיקרא נמי ברשותי' והחיוב בשעת אכילה וכיון שאכל נבלה ופטור ול"ה השבועה כפירת ממון וי"ל דמיירי בלא אתרו בו ור"י ס"ל חייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין מיהו בדברי הגמרא גופי' דמקשה והא א"א לכזית בשר בלא שחיטה ומה בכך מ"מ לא ראו עדים שטבח נחייב בלא עדים ואם מודה הו"ל מודה בקנס ומוכח דאידיעה בלא ראי' חייב וע' ב"ש סימן מ"ב ושבועת ל"ד ומ"ה נראה לפמ"ש מהרש"א ב"ק מ"ה דאף דבידיעה בלא ראי' א"ח מ"מ אם מודה ל"ה מרשיע א"ע עיי"ש ובתומים סימן פ"ז שפיר מקשה והא א"א לכזית בשר בלא שחיטה והו"ל ידיעה בלא ראי' כיון דחשוד על הגנבה ל"ח על השחיטה וא"כ נשאל אותו ואם יודה ששחט ל"ה מושיע א"ע ומשני שטוען שאכל נבלה ואף דאין אדם מע"ר לפטור עצמו מע"ר ומקשה ונוקמא שאכל טריפה היינו כיון דהחשוד על הגניבה חשוד על הטרפה דרק על נבילה ל"ח דאיכא עול"ת משא"כ על הטריפה דליתא רק ל"ת א"כ אף אם יודה ששחט פטור כיון שיכול להיות שאכל טרפה ול"ה ידיעה בלא ראי' כיון שחשוד על טריפות ופטור מטעם מודה בקנס ומשני דבטרפה מחויב לשלם דו"ה ומיושבים דברי השטמ"ק הנ"ל דמקשה ולישני בב"פ הכונה כיון דל"ה רק בל"ת ולזה הוא חשוד ול"ה ידיעה ואם יודה הו"ל מודה בקנס וזה דבר חריף עמוד והתבונן (ודברי ר"י שכ' דב"פ טעון נחירה צ"ע ג"כ מתמורה י"א דמשמע שם דהוה כשחוט ואם בעי נחירה איך הוי כשחוט וכ"מ מכמה מקומות):
ז והנני חוזר לדברי חו"ד סימן ק"ג מ"מ א שחלק על הכו"פ שכתב דבב"ח נטל"פ אסור הדין עמו כמבואר בר"מ פט"ו ממאכ"א הל' ל' הובא בהגהות א"ב והסברא י"ל דנהי דבב"ח גופי' אסור אף שלכד"א מ"מ שיאסור דבר אחר בטעמו אינו רק בטעם מישבח דלענין בב"ח לאסור דבר אחר הוה כשאר איסורין כמ"ש הש"ך סימן צ"ב ובעי למילף ממשרת ולא ילפינין רק טעם מושבח ולא נטל"פ כמש"ל. וכן שי' הפמ"ג בפתיחה לה' תערובת דבב"ח שנפסד מאכילת אדם אסור ומ"מ נטל"פ אינו אוסר:
ח ומה שהקשה בפסחים ק"ט דאמרינין שלחן של מקדש של פרקים הי' דאל"כ אמתא באמתא היכי מיטבל והרי במקוה בעינין אמה שוחקת ושלחן הי' אמה מצומצמת כבר קדמו בזה בעל מי השילוח סימן א' וראיתי באור חדש פסחים ק"ט הביא בשם האור יקרות דמ"ה טבלו השלחן בפנים דבחול א"א לטבול שהלחם הי' עלי' וטבלו רק בשבת כשלקחו הלחם ובחוץ אין מטבילין כלים בשבת ולכן טבלו בפנים דאין שבות במקדש והקשה עלי' דלת"ק גם בשבת היו מניחין תיכף ולר"י דס"ל אפילו סילק הישנה שחרית וסידר החדשה ערבית יכולין לטבול במו"ש ואח"כ יסדרו הלחם וכ' האו"ח דהיו צריכין להערב שמש ולכן טובלין בשבת וכפי הנראה הבינו דר"י שאמר סודר החדשה ערבית היינו במ"ש וא"כ משנה דמנחות דסידר לאחר השבת פסולה דלא כר"י ואין משמע כן אמנם זה לא קשה כ"כ דרש"י פי' לאחר שבת למחר וי"ל דקשיא לרש"י איך תנן דלא כר"י ולכן פי' למחר לא במו"ש אבל במח"כ האו"ח נעלם ממנו גמרא מגילה כ' דאמרינין זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כה"י לאחוי סילוק בזיכין וסידור בזיכין וכר"י הרי דגם לר"י בעי שיסדר הבזיכין והלחם ביום ולא בלילה ומ"ש ערבית אין הכונה בלילה רק קודם הלילה כמו תפלת ערבית דמתפללין לר"י מפלג המנחה ומה דקאמר שלא ילין בלא לחם הכונה שלא יהיה מקצת לילה בלא לחם וע' תוס' ב"מ ק"ו דלילה משמע כל הליל' מיהו לפעמים מצינו לשון לילה אף מקצת לילה ומה שפרש"י מנחות ק' לאחר השבת למחר דלא רצה לפרש במו"ש דסידור הלחם ביום:
ובפנים יפות פ' תרומה הקשה ג"כ על האור יקרות דלר"י יקח הלחם בחול ויטבול ואולי יוכל לעשות אף הע"ש דדוקא במו"ש ל"מ סידור הלחם דמצותו ביום. אבל בחול אם ימתין עד הע"ש כשר לר"י וזה נכון אמנם שיהי' הסידור במו"ש כמ"ש האו"ח ודאי לא כדמוכח במגילה:
והנה מ"ש האור יקרות דבמקדש יכול לטבול בשבת דאין שבות במקדש מדברי תוס' פסחים ע' ל"מ כן דהקשו אי בשבת איך טובלין ושמא טבל במקדש מיהו י"ל אין מכניסין כלים טמאים למקדש ובגוף טבילה במקדש למ"ש הר"ע מברטנורה בעירובין דב' שבותים גזרו בבה"ש ה"ה במקדש גזרו בב' שבותים ובטבילת כלים מביא הר"מ ב' טעמים שמא ישהה ומשום מתקן וי"ל מ"ה איצרך ב' שבותים דאף במקדש אין טובלין:
ט מה שנסתפק בנודר ממאכל אם מותר לסחור בו:
הנה לענין אם להיות פועל בדבר המודר הנאה מוכח מב"מ צ"ב מנזיר שאמר ליתן לאשתו ובניו א"ש לו משום קנסא דסחור סחור אמרי' לנזירא לא תקרב מוכח דנזיר אסור להיות פועל ביין ולפ"ז ה"ה שאסור לסחור בו דנהי דמדאורייתא אין איסור דלא ילפינין משרצים הואיל והי' לו שעת הכושר מ"מ מדרבנן אסור והא דמשמע בב"מ שם דאין איסור להיות פועל בשל הקדש היינו משום דהקדש בדיל מיני' משא"כ נזיר ושוב מצאתי בס' זכור לאברהם ח"ב יו"ד אות ס' בשם קול אליהו במי שאסר עצמו מבשר ויין דאסור לסחור בהם והנני ידידו. יצחק שמעלקיש אבדפה"ק הנ"ל והגליל: