אור ברסלב
בית יצחק אורח חיים בית יצחק אורח חיים › סימן מח

בית יצחק אורח חיים· רבי יצחק יהודה שמלקיש

בית יצחק אורח חיים · סימן מח

סימן מז

עוד להרב הנ"ל:

א ע"ד מה שהעיר ידידי בנגה דף מ' בישוב דברי רש"י שכתב דבאשם ליכא סמיכה והקשו התוס' עליו דכל קרבנות טעינין סמיכה וכ' כת"ה בישוב הדבר דבאמת צריך לאוקמי משנה דנזיר דמגלח מספק ועביד הקפה באשה וקטן כדאוקי בנזיר דף נ"ז ובאשה ליכא בלא"ה סמיכה ואך יש לומר דהבעל מייתי ומתני תנאי דאם שלמים הוא הקרבן שלו וסומך עליו ואם אשם מייתי בשבילה ומ"ה כתב רש"י דבאשם ליכא סמיכה והיינו באשם זה שהוא קרבן אשה ל"ב סמיכה ומ"ש רש"י כדאמרינין במנחות הכונה דממעטין שם אשה מסמיכה. ההערה נכונה ומשמחת לב אולם קצת רחוק ממשמעות לשון רש"י ובדבר הקושי' שהקשה על רש"י קו' חמורה שכ' דבאשם ליכא סמיכה והא ע"כ צריך לאוקמי באשה וקטן והם אינם סומכין י"ל כיון דלר"ש קאי ור"ש ס"ל נשים סומכות רשות ולכן קאמר דבאשם ליכא סמיכה משא"כ בשלמים הוי רשות ומרש"י חולין משמע דלמ"ד נשים סומכות רשות סמיכה בכל כחו נמי רשות עיין בשעה"מ ה' מעשה הקרבנות בשם קרבן אהרן בזה. ולכאורה הי' מקום לומר דממשנה זו אין ראי' דמיירי באשה וקטן דכיון דמיירי בספק נטמא וגם בספק מצורע א"כ איכא בגילוח הראשונה ס"ס שיגלח שמא נזיר טמא הוא ובעי גילוח ושמא מצורע הוא ובעי גילוח. ובס"ס מותר לעשות הקפה והא דמוקי לחד לישנא בדף נ"ז משנה זו באשה וקטן היינו כפירש"י דמשמע לי' בגילוח זקן ובזה ליכא ס"ס דנזיר טמא אין מגלח זקנו ול"ה לענין זקן אלא חד ספק ולכן מוקי באשה וקטן אבל יש לפרש לשון גילוח על ראש לבד דאיכא ס"ס ולא מוכח דמיירי באשה וקטן אבל זה ליתא דנהי בגילוח ראשון איכא ס"ס אבל בגילוח שני ליכא רק חד ספק. ועיין ג"כ ברמב"ם שכתב בה' נזירות פ"י ה"ט דהאיש אינו מגלח אלא תגלחת טהרה לבד שאין אלו הגלחת רק למצוה והיינו טעמא דמספק אין לו לעבור על לאו דהקפה:

ב והנה ליכא לפרש משנה זו דר"ש אומר מביא אשמו היינו בלא תגלחת כדברי הר"מ דתגלחת לא מעכבא דא"כ למה לי ס"א יום דכל עיקר שצריך להמתין ל' יום בין קרבן לקרבן הוא משום הגילוח דילמא נזיר טהור ואין מגלח אבל לולא דברי הרמב"ם דמשמע מדבריו דאיש אינו מגלח כלל מספק הי' נראה דאיש חייב לגלח במקצת דנהי דאינו יכול לקיים לגלח את כל שערו דשמא טהור הוא אבל מה שיכול לקיים בהיתר מחויב לקיים ובפרט להפוסקים דאם אינו יכול לקיים כל העשה שאין לו כזית שלם מחויב לקיים ח"ש אם יש לו ה"ה בספק מצורע או ספק טומאה חיוב עליו לגלח עליו מספק עד שלא יעבור על לאו דהקפה ויקיים מקצת מצות גילוח. ולפ"ז צריך להמתין בגלוח דשמא נזיר טהור ואסור לגלח מאומה וניחא דברי ר"ש אף באיש ואינו מגלח רק במקצת ומ"מ צריך להמתין ולפי דמשמע ממתני' דאיירי בגילוח זקן כפרש"י לכן מוקי לחד לישנא משנה זו באשה וקטן. אבל לאידך לישנא לא מוכח מו ממשנה זו די"ל דמגלח מקצת שערות ראשו כנ"ל. אמנם מלשון הגמרא דאמרו שייר ב' שערות לא עשה ולא כלום משמע דאם אינו מגלח כל שערו אינו מקיים כלל מצות גילוח ולפ"ז כשא"י לגלח כל שערו אינו חייב לגלח כלל ולפ"ז ע"כ מיירי משנה זו באשה וקטן דבאיש שא"י לגלח כל שערו אינו מגלח כלל ולמ"ל להמתין ס"א יום דלא כמו שכתבנו ודו"ק ואמנם מדברי התוס' יבמות דף ג' שכתבו דוגלח את כל שערו מקיים בשער דהיתר כמו כל מלאכה לא יעשו דקאי אהנך דלא דחי שבת משמע דנהי דאליבא דאמת עשה דוחה לל"ת מ"מ אם אינו יכול לקיים העשה בשערות דאיסור מחויב לקיים בשערות דהיתר כמו שכתבתי לעיל ונכונים דברינו ולפ"ז הא דאמרינין בנזיר מ"ב שייר ב' שערות לא עשה ולא כלום הכונה שלא קיים המצוה כתקונה ומ"מ מקצת עשה קיים וצ"ע עוד בדין זה. ולפי מה שתי' תוס' יבמות ג' עוד דמשכחת קרא בגילוח דהיתר בנמרט שער פיאה וזקן א"כ משנתינו דר"ש מיירי בהכי והגמ' דמוקי באשה וקטן ה"ה דנוכל לאוקמא בכה"ג ומ"מ לענין סמיכה הר' סומכים ול"ק קושיתו ודוק ולפי מה דס"ל לרב אדא בר אהבה לשיטת תוס' שבועות דאשה מותרת להקיף יעיי"ש ועל האיש גופא אין כאן איסור רק מסייע ואם יכול המקיף להקיפו בלא שום סיוע בלא"ה ל"ק קו' דיכול לגלח בלא סיועתי' ע"י אשה וקטן. ומיירי באיש אבל אין כן דעת התוס' בנזיר.. והנה במה שכתבתי לעיל דבס"ס מותר לגלח הנה זה כמה העירותי כעין זה בכריתות ד' בשה אחד דפודה כמה פטרי חמורים ופירש"י דבנתן לו הכהן בחזרה ותוס' פירשו בספק פטר חמור דהוא שלו. ועיין ב"מ ז' וי"ל דמה"ט לא רצה רש"י לפרש כן דס"ל דאינו פודה רק ב' ספיקות ולא יותר דבב' ספיקות הוי ס"ס ולדעת קצת פוסקים מוציאין ממון מס"ס. ונמצא כשפודה ב' ספיקות כבר יש לכהן ס"ס ול"ה שוב של ישראל שיפדה הג' ובמשנה קתני פעמים הרבה ולכן לא רצו לפרש כפי' התוס'. ואף דבמתנות כהונה דהוי ממון שא"ל תובעין אף לרב א"ה אחר הרוב כמ"ש תוס' בכורות כ' ולכן לכ"ע הכהן אינו יכול להוציא ממון מס"ס מ"מ אף למ"ד תקפו כהן מוציאין מידו בס"ס מהני תפיסת כהן ויש לו זכות וס"ל לרש"י דמ"ה א"י לפדות פ"ח הג'. ונ"ל דאף לר"ת דפודה כמה ספיקות מ"מ אין נכנס לדיר להתעשר כיון שיש לכהן ס"ס פוטר ממונו בממונו של כהן. ובזה מיושב מה שהקשה תוס' בב"מ בישראל שיש לו עשרה ס' פטרי ח' מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן שהקשו הלא שה אחד פוטר כמה פטרי חמורין להנ"ל נכון דנהי שפוטר כשיטת ר"ת משום שהכהן אינו יכול להוציא מס"ס מ"מ לא יכנס לדיר להתעשר דפוטר בממונו של כהן. כיון דמהני תפיסה ולכן מפריש עשרה שיין וממשרן. ואין להאריך בפרט זה מה שאין שייך לעניננו. והנני ידידו וד"ש באהבה יצחק שמעלקיש אבד"ק והגליל:

בשולי המכתב בפנים הבאתי דברי הגמ' נזיר נ"ז דמוקי למשנה שם באשה וקטן. והנה ראיתי בס"ט נדה ה' שתמה על הר"ן שכתב דלא מיקרי ר"ה רק בג' אנשים ותמה דמה מקשה בנזיר בב' נזירים והא דקאי גבייהו הו"ל ג' וה"ל ס"ט ברה"ר והרי בלא"ה צריך לאוקמא באשה משום לאו דהקפה. ונ"ל לישב דהתוס' הקשו בחולין ט' ובריש נדה למה דמשני באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם כיון דהו"ל ס"ט ברה"י לא לייתי אלא קרבן טומאה לבד. ולישב זאת י"ל דמשנה נזיר כר"ש אתי דס"ט ברה"י ל"ה רק ספק ע' ריש נדה. ומעתה הסוגיא נכונה דהר"ן כתב בנדה הסברא דבנשים ל"ה ר"ה דחזינין דשתי נשים אסורין להתיחד עם איש אחד. הרי דהוי מקום סתר. ואמנם ר"ש ס"ל בקדושין פ' דאיש אחד רשאי להתיחד עם ב' נשים לגי' סוס' אף באין אשתו עמו. ולדידי' הו"ל ר"ה ומעתה לא מצי לשנוי' בנזיר דל"ה ר"ה דמיירי בנשים נזירות. דאם הוי ברה"י לייתי רק קרבן טומאה וע"כ כר"ש אתי' ולדידי' הו"ל גם בנשים רה"ר. ולכן שפיר מקשה. והוא ישוב נאמר לקו' הגדולה הנ"ל:

תוכן העניינים

בית יצחק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה