בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
סימן קכג
דרוש לשבת שובה תרל"ו בר"ה ד' כ"ט ע"א וע"ב ונוגע במקצת לדיני אה"ע:
"והבית הזה יהי' עליון" לפ"ק (א)
לישב דברי הטור שמביא בה' ר"ה דחצי' עבד לעצמו אינו מוציא ובה' מגילה לא מביא דלעצמו אינו מוציא י"ל דבטורי אבן הקשה אהא דחש"ו אינו מוציא לשומע קריאת מגילה ואמאי לא יצא השומע מטעם הרהור כדיבור דמי ותי' דמיירי דהשומע לא הי' לפני' מגילה וקראה ע"פ לא יצא. ורק שהקורא מוציאו וחש"ו אינם מוציאין ואני כתבתי בספרי בית יצחק א"ח סי' קי"ז הנדפס שלהי קונטרס מנחת אהרן אות ג' לישב קו' טורי אבן דמהרהר ודאי בעי כונה לצאת וכשרצה. שחבירו יוציאו לא נתכוין לצאת בהרהור שלו והרהור ודאי בעי כונה לצאת עיי"ש א"כ כ"ז היכא שחבירו מוציאו אבל בחצי' עבד וחצי' ב"ח שקרא בעצמו הרי נתכוין שיוציא לעצמו ונהי דבמה שקרא אין יכול צד עבדות להוציא לצד חירות דהוה מעשה מ"מ הרי נתכוין בהקרי' ויצא בהרהורו ויוציא מטעם הרהור. ול"ש לומר דלא נתכוין דהרי נתכוין להוציא לעצמו וע"כ שקרא ממגילה. ובהרהור ל"ש לומר שצד עבדות אינו מוציא כיון דל"ה עליו רק מידי דממילא כמו שמיעה וכן משמע מאבני מלואים סי' מ"ד עיי"ש שכתב דמה שהאשה נתקדשה כיון דל"ב רק הסכמת דעתה ל"ש לומר דצד עבדות ל"מ לצד חירות עיי"ש. א"כ בשלמא בתקיעת שופר דבעי שיוציא גם בתקיעה ל"מ צד עבדות להוציא משא"כ במגילה דסגי בהרהור א"כ כשמכוין בהמילות יוצא מטעם הרהור. אמנם עדיין צ"ע אם יוצא מטעם הרהור דל"ה רק כדיבור ואם דיבור ל"מ אולי ההרהור לא עדיף מדיבור ועפמ"ש בטורי אבן עוד שם דבמגילה א"י בהרהור בלא"ה ליתא לתירץ הנ"ל ודו"ק:
ב הנה מעיקר המחלוקת שבין ר"ה ור"נ אי לעצמו מוצא חצי' עבד ע' בספרי בית יצחק או"ח סי' קט"ו אות ג"ד ושם הבאתי דברי התוס' חגיגה ג' שתי' אקושיא דמבעי לן אי מחוסר גט שחרור יש לו קנס והרי לענין חגיגה פשיטא דלא מקרי אדון ותי' דשם שאני כיון שמת אינו עומד לשחרר ועיין בשעה"מ הלכות חגיגה מ"ש על דברי התוס'. והנה קשה לי אדברי התוס' מהא דמבעי שם בגיטין מ"ג בחצי' עבד שקידש בת חורין ומקשה מהמית חצי עבד נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשי' ואס"ד קדושין לאו קדושין יורשים מנ"ל ומשני בשעשאו טריפה ומאי יורשים נפשי'. וקשיא לתוס' דלמשנה אחרונה ודאי אין לו קנס רק כשמת דאינו עומד לשחרר. ולפ"ז בעשאו טריפה דהוא עומד לשחרר ודאי אין לו קנס ומאי משני ודוחק לומר דזה קאי למשנה ראשונה כדמשני לעיל אברייתא זו דזה דוקא אם מחוסר גט שחרור אין לו קנס ע"כ צריך לדחוק דקאי למשנה ראשונה אבל אם מחוסר גט שחרור יש לו קנס סתמא קאי ברייתא למשנה אחרונה ואיך מוקי בעשאו טריפה. אמנם הדבר נכון דכיון שעשאו טריפה וטריפה אינו מוליד שוב אינו עומד לשחרר דהרי לא כפינין רק שיקיים מצות שבת או פו"ר וזה ל"ש בטריפה. ובזה מיושב מה שהקשה בתשו' מוח"ז ר"ע איגר סי' ר"ד במה שנסתפק שם אי טריפה זכר מוליד. (וכבר נסתפק בזה הפ"ח בקונטרס מים חיים) והקשה דאם זכר מוליד למה משני מאי יורשים נפשי' והרי אפשר שעשאו טריפה ונשתחרר והי' לו בנים. והגאון ר"ע הקשה דאף אם נימא דזכר כנקבה מ"מ לוקמא לברייתא כמ"ד טריפה יולדת דפלוגתא היא (וצ"ל דס"ל לר"ע דגם למ"ד טריפה יולדת אינה חי י"ב חודש דלא כמ"ש השעה"מ ה' מאכלות אסורות פי"א או דס"ל אף למ"ד טריפה חי' מ"מ משלם כופר וקנס דסופו למות ע"י כן כמ"ש תוס' סנהדרין ע"ח דהורג טריפה פטור גם למ"ד טרפה חי' ה"ה דחייב קנס וכופר מה"ט ויש לעיין בזה די"ל דוקא לפטור כתבו התוס' דלמ"ד טרפה ח' מ"מ הוא בספק משא"כ לחייב כופר וע' מ"ש בבית יצחק או"ח סי' י"ח אות טו ויש לעיין בזה):
ומה שתי' בספר הנ"ל דלמ"ל לברייתא לאשמעינן שמשלם כופר ליורשים והו"ל לאשמועינן שמשלם לחצי' ב"ח גופי' זה תמוה דהרי רבא הקשה אח"כ הרי כופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה והוצרך לתרץ ראוי ליטול ואין לו ואם משכחת לה ביורשים הו"ל לשנוי דמיירי בטריפה וכופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה ומ"ה לא נקט אך ליורשים כגון שנשא אשה אחר שחרור והוליד בנים ומת ומשלם בעל השור כופר. אמנם לפמ"ש לעיל מיושב קושיא הנ"ל בטוב טעם דליכא למימר זכר מוליד או דנוקא לברייתא כמ"ד טרפה מוליד דא"כ שוב מצי לקיים פו"ר וכופין רבו, וא"כ הו"ל כמשחרור דל"ש תי' התוס' בחגיגה ואמאי משלם חצי קנס לרבו. הרי הו"ל כמשחרור ומ"ה ע"כ מוקי לברייתא כמ"ד טרפה אינו מוליד וגם זכר אינו מוליד ושפיר הוצרך לומר מאי יורשי' נפשי' דדוחק לי' לוקמא כמשנה ראשונה ומ"מ יש הוכחה מסוגיא זו דזכר אינו מוליד דאל"כ הק"ל הרי עומד להשתחרר. אך קו' ר"ע דלוקמא כמ"ד טריפה מוליד מיושב כנ"ל ושוב מצאתי בשעה"מ פי"א ממאכלות אסורות שהביא בשם הפ"ח שהקשה כקו' הראשונה בתשו' ר"ע הנ"ל. והשעה"מ תי' כתי' רע"א הנ"ל דלמ"ל לאשמועינן ליורשים הו"ל לאשמועינן שנותן לעבד ודבריו תמוהין כמו שתמהתי לעיל עליו. שוב ראיתי שהשעה"מ בעצמו כ' על דבריו שהם טעות מטעם הנ"ל:
ג ודרך אגב הי' נ"ל קצת סברא דאף לצד האיבעי דחצי' ב"ח אין לו קנס למשנה אחרונה משום דכסף ל' שקלים יתן לאדוניו והאי לאו אדון מ"מ בעשאו טריפה חייב קנס דבשלמא במת ממנ"פ השתא שמת ל"ה אדוניו אך פי' הקרא יתן לאדוניו שהי' אדון קודם מיתתו א"כ בחצי ב"ח קודם מיתתו הי' בר כפי' ול"ה אדונו משא"כ בעשאו טרפה השתא הוא אדונו דמעשה ידיו שלו ומתקיים כסף ל' יתן לאדוניו. ולפ"ז ק"ק בגמ' דמקשה מבריי' מאי לאו כמשנה אחרונה ולישני בשעשאו טרפה דבכה"ג משלם קנס לרבו למשנה אחרונה כיון דהשתא הוא אדונו. ומזה מוכח דכיון דקרא מיירי במת והכונה לאדוניו שהי' קודם מיתה אדונו. א"כ ה"ה בטריפה אף דעתה א"צ לשחררו מ"מ כיון דקודם שעשאו טרפה ל"ה אדון שהי' עומד לשחרר שפיר פטור מקנס ודוק:
והנה קשה לי לשיטת התוס' דאם חצי' עבד קדושיו קדושין זרעו מיוחס אחריו ויש לו יורשים ומשמע שמקיים פו"ר. א"כ מה מקשה בגמ' לעיל מחצי עבד לשיטה דאין לו קנס מברייתא מאי לאו כמשנה אחרונה והרי בברייתא קתני נותן חצי כופר ליורשים ואם חצי ב"ח קדושיו קדושין הברייתא כפשטא שהי' לו יורשים מבת חורין א"כ משכחת לה שהי' בן ובת וכבר קיים פו"ר ושוב אין כופין לרבו ומ"ה משלם קנס לרבו ואין לומר דהצד עבדות לא קיים פו"ר דזה אינו דהרי התוס' כתבו ד"ה לא תהו בראו דמש"ה נקט לא תהו בשביל צד עבדות דמצווה על שבת ולא על פו"ר. א"כ כשהי' לחצי' עבד בן ובת מבת חורין כבר קיים שבת והצד חירות קיים פו"ר ושוב אין כופין ומה מקשה ושמא לא רצה לתרץ כן דלא נפשטה האיבעי שני' דחצי ב"ח שקידש קדושיו קדושין:
וקצת י"ל בזה דברי הראב"ן הובא בט"ג שפירש דאי אמרת קדושיו קדושין משכחת לה שקידש ב"ח והיא גובה הכתובה מהכופר. ולמה לא פירש כתוס' דזרעו מיוחס אחריו. אך לפמ"ש לעיל הראב"ן הוכיח מסוגיא דלעיל דלא כתוס' ובאמת אין זרעו מיוחס אחריו ולא קיים פו"ר ולפ"ז עדיין כופין משום מצות פו"ר אך הפי' בגמ' דמשכחת יורשין בארוסה לענין כתובה ואף שכתבו התוס' לעיל דאם הי' יכול לקיים שבת. לא כפינין דברי התוס' צ"ע דאמאי לא חילקו אם החצי' ב"ח הי' לו בנים בהיותו עבד וקיים שבת לא כפינין ושמא ס"ל לתוס' נהי דאם הי' לו בנים בהיותו עבד כבר קיים שבת מ"מ על חצי חירות חל חיוב חדש כיון דעתה גופה אחרינא הוא ועדיין צ"ע:
ד ולפמ"ש יש לישב דברי הרמב"ם פי"א מנזקי ממון שפסק המית מי שחצי' עבד נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ראוי ליטול ואין לו מי שיטלנו ולעיל פסק דמעוכב גט שחרור אין לו קנס דהוא איבעי' דלא איפשט' והרי הוא פסק כמשנה אחרונה. וכבר תמה בזה המגיד והכ"מ להנ"ל י"ל דהר"מ פסק דחצי' עבד שקידש בת חורין הוה ספק קדושין. ומ"מ כתב הכא דחצי כופר ראוי ליטל ואין לו אף דמשכחת ביש לה בנים מבת חורין מ"מ הו"ל ספק יורשים דלמא קדושין ל"ה קדושין, ואין יכולים להוציא מספק וכן כתיב בטוב גיטין ולפ"ז לחלק חצי קנס מרבו הו"ל ס"ס שמא כצד האיבעי דמשלם קנס מחצי ב"ח אף דהוא בר כפי' ואת"ל דאין לו קנס שמא קדושיו קדושין וכבר קיים פו"ר ול"ה בר כפי' ובודאי חייב קנס. בשיטת מהריב"ל דבס"ס מוציאין צמון ומ"ה חייב קנס. ולדינא בהי' לו בנים עב"ח אם כופין אותו יש לומר דבאמת אין כופין מספק דלדעתי גם בעבד גט שחרור המעושה שלא כדין ל"ה גט כמו בגט אשה. מיהו י"ל דהוי תלוי' וזבין כיון שנותן מטר על חצי דמי'. ועוד כיון דבלא"ה מעשה ידיו שלו כמו שכתבו תוס' אין לו פסידא. מיהו בזה שיש לו בנים אולי כיון שאין כופין שוב מעשה ידיו לרבו וצ"ע אם כופין מספק. אמנם אף אם נאמר כיון שספק אם קיים פו"ר עשו רבנן תקנה לכופו מ"מ כיון שמטעם ספק כופין א"כ היכא דאיכא ס"ס כנ"ל הבעלים חייבין קנס ומיירי הר"מ בהי' לו בנים מפני' ב"ח וסמך על מ"ש ב"ה דהוי ספק קדושין:
והנה מ"ש לעיל בביאור דברי תוס' גיטין שכתבו דאם הי' יכול לקיים שבת לא היו כפינין והקשיתי דא"כ כשכבר יש לו בנים כשהי' עבד דקיים כבר שבת לא כפינין וכתבתי דמ"מ על חצי חירות חל חיוב חדש. הנה זה תליא בפלוגתא דר"י ור"ל ביבמות ס"א דלמ"ד בהי' לו בנים בהיותו נכרי ונתגייר קיים פו"ר ה"ה, דלא חל חיוב חדש על חצי חירות למצות שבת. ולמ"ד גר שנתגייר כקטן שנולד לענין פו"ר ה"ה לענין שבת י"ל הכי והרבה יש לדבר מזה: