אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן קכב

סימן קכא

ב"ה פרעמישלא תרמ"ח. ע"ד השאלה באחד שהי' מתאכסן בביתו אורח אחד שהוחזק בכשרות והצריך הבעה"ע לנסוע מביתו על משך ט"ז ימים ואמר קודם נסיעתו להאורח שיכין לעצמו מקום ללין אצל אחר כי אסור לו ללין בביתו כשהוא נוסע מהבית והשיב האורח הלא יש בכאן שומרים כי יש לבעה"ב שתי בנות האחת בת י"א והשני' בת ח' שנים והשיב הבעל הבית שהם אינם שומרים. עוד אמר הבעה"ב לאשתו למע"ה תראה שלא תתן רשות להאורח ללין בביתו כי זה איסור חמור וכשנסע מביתו בא האורח ללין ואמרה לו אשת בעה"ב הלא בעלה צוה עלי' שלא תתן רשות להאורח ללין והשיב לה האורח אין בזה שום איסור והאשה מחמת בושה לא טענה עמו ולא מיחתה בו וישן ט"ז לילות. והנה יש בבית ב' חדרים בחדר הראשון ישנים הבנות ובחדר השני ישנים בעה"ב ואשתו וילד קטן שוכב עם הבעל וכשאין הבעל ישן עם האשה והאורח ישן בחדר הראשון ויש פתח בין החדרים אך אין עשוי לנעילה. והנה כעת שואל הבעל אם מותר לדור עם אשתו אם אשתו אסורה עליו מצד קנוי וסתירה. והנה הוא אינו חושד לאשתו אך שואל אם אינו אסורה עליו מטעם הנ"ל והנה השכנים יודעים שהאורח ישן בבית הנ"ל בעת שלא הי' בביתו והאשה אומרת שהשכנים יעצו האשה שתניח האורח לישן שם ואמרו לה שאין כאן שום איסור ושעל כן הניחה אותו לישן שם בחדר הראשון:

א תשובה הנה הא דאמרינן בש"ס סוטה לא לימא אינש לאתתי' בזה"ז לא תסתרי בהדי פלוני דלמא קיי"ל כר' יוסי בר"י דאמר קינוי עפ"י עצמו ומסתתרה וליכא הא האידנא מי סוטה למיבדקה וקאסר לה עליו איסורא דלעולם הי' מקום לומר דזה דוקא לכתחלה לא יאמר דלמה לי' ליכנס לבית הספק אבל בדיעבד אם נסתרה לא נאסרה על בעלה דלא קיי"ל כר' יוסי בר' יהודה וכן יש לפרש דברי הש"ע ססי' קע"ח. אמנם ברמב"ם ספכ"ד מה' אישות ובאה"ע ססי' קט"ו מבואר דאם קינא לה בינו לבינה ונסתרה נאסרה על בעלה דאף לענין דיעבד חיישינן לריב"י והנה בב"ח שם הקשה על הרמב"ם דכאן משמע דפוסק כריב"י דקינוי עפ"י עצמו ובפ"ב מסוטה פוסק דאין קינוי אלא בעדים ותי' דדוקא לאוסרה על בעלה חייש לדריב"י אבל כתובה לא תפסיד אלא בקינוי בב' עדים והובא בב"ש ודבריו תמוהים דהרי הרמב"ם כ' דאם קינא בינו לבינה וראה אותה שנסתרה הרי זו אסורה עלי' בזה"ז וכו' וחייב להוציא ויתן כתובה ואם הודית שנסתרה אחר שהתרה בה תצא בלא כתובה מוכח דברישא מיירי שכפרה שלא נסתרה א"כ הרי מבואר דאף כתובה מפסדת דחיישינן לדריב"י אף לענין כתובה א"כ צ"ע על הב"ח. והנלפע"ד דהב"ח מפרש מ"ש הרמב"ם ואם הודית שנסתרה אחר שהותרה בה אין הכונה דהקינוי גופה הוי התראה רק הכונה שהותרה בה בפירוש שבאם תסתרה תפסיד כתובתה דזה היא התראה בעוברת על דת ולעולם דלענין כתובה אין הלכה כריב"י ורק אם אמר בפירוש שבאם תסתר תפסיד הכתובה מפסדת משום עוברות על דת כמ"ש המ"ל רפ"ד מסוטה וזה דלא כמ"ש בב"ש סי' קט"ו אות י"ז בשם ש"ג דא"צ להתרות שתפסיד הכתובה. ובזה מיושב דברי הר"מ דלכאורה תצא דלא בכתובה משום דחיישינן שמא זינתה וקשי' דתהא נאמנת שלא זינתה במיגו דלא נסתרה ול"ח מיגו להוציא אם יש לה שטר כמ"ש הש"ך בסי' פ"ב ולהנ"ל י"ל דנהי דנאמנת שלא זינתה מ"מ הרי מודית שעברה על דת ומפסדת כתובה בהתראה. אמנם אם בעלה ראה שנסתרה או שיש עדים נאסרה ג"כ על בעלה דאין לה מיגו נגד בעלה שראה שנסתרה כנלע"ד ושוב מצאתי במרכבת המשנה שפי' כן דברי הרמב"ם אך שלא הרגיש בדברי הב"ח וגם לא כתב דמשום עוברות על דת מפסדת הכתובה ואין להאריך כאן בפרט זה ועכ"פ כיון דבסי' קט"ו מבואר דנאסרה על בעלה לכאורה יש לחוש בנ"ד לקינוי וסתירה:

ב מ"מ נ"ל להתיר מטעם דל"ה קינוי דקנוי לא מקרי רק היכא שחישד אותה לזנות כדאמרינן בסוטה ג' אין קינוי אלא לשון התראה ור"ל אמר סוטה דף ב' מה קינוי דבר המטיל קנאה בינה לבין אחרים משא"כ בנ"ד שאמר לאשתו שלא תניח האורח ללין בביתו שזה איסור חמור הרי הזהירה משום איסור יחוד ולא משום חשש זנות ול"ה זאת קינוי והכי מוכח בטור שהרי בסי' קע"ח מייתי דברי ספר המצות לא יאמר אדם בזה"ז אל תסתרי עם פלוני דשמא הלכה כריב"י דאם קינא בינו לבין עצמו הוה קינוי ועכשיו אין מי סוטה ותאסר עליו לעולם [והא דמייתי בשם ס"ה אף דהוא דברי ר' חנינא מסורה בש"ס ריש סוטה היינו לומר דהלכה כר"ח מסורה אף דהרמב"ם לא מייתי דברי ר' חנינא] ובסוף הסי' מייתי הטור דברי הרמב"ם שכ' ואין ראוי לקפוץ ולקנאות בפני עדים תחילה אלא בינו לבינה ובנחת בדרך טהרה ואזהרה כדי להדריכה בדרך ישרה ולהצילה ממכשול משמע דס"ל בינו לבינה ראוי לומר לה ובתחילה כ' שלא יאמר לה בינו לבינה ועל כרחך דוקא באומר לה דרך חשד משא"כ כשאומר לה משום איסור יחוד לא מקרי קינוי ולא נאסרה. אך לפמ"ש הפרישה לפרש דברי הטור שיאמר לה בפירוש שלא ע"מ לאסור אותך עלי אני מקנא לך אלא שתזהיר מן הכיעור ומן הדומה לו אין ראי' מדברי הטור אדרבה משמע קצת להיפך ומצאתי בפתחי תשובה סי' קע"ח ס"ק ט"ו דמייתי תשו' בית דוד שכ' ג"כ דכל שהזהירה משום איסור יחוד לא מקרי קנוי ומייתי ראי' מדברי הרמב"ם הנ"ל. והנה מדברי הרמב"ם אין ראי' דלא מייתי דברי ר' חנינא מסורה ואולי אין פוסק כן אך מדברי הטור יש ראי' אך לפמ"ש הפרישה אין ראיה ג"כ מדברי הטור אדרבה מדברי הפרישה משמע קצת להיפך ואין לפני דברי תשו' בית דוד מ"מ בנ"ד גם ההפרישה מודה דהנה באמת ל"ה כאן יחוד דהרי האשה ישנה בחדר הפנימי והאורח ישן בבית החיצון ול"ה יחוד דלדעת הרמב"ם מובא בב"י אה"ע סי' כ"ב הא דאמרינן בקדושין בנשים בבית החיצון ואנשים בבית הפנימי אסור דוקא אם יצא אחד לבית הנשים אבל בלא פירש ל"ה האיסור ואך לשיטת רש"י חיישינן שמא יצא לחדר הנשים והב"י כ' דהלכה כרמב"ם אבל אף לדעת רש"י ל"ה רק ספק שמא יצא ומ"מ אין לאסרה על בעלה מצד קנוי וסתירה דאין כאן ודאי סתירה כיון שהי' בב' בתים ופתח בניהם רק דל"ה נעול. ועוד דהוה ס"ס שמא לא בא לחדרה ואת"ל שבא שמא לא נבעלה וס"ס מהני אף בסוטה כדמוכח בכתובות ט' דמקשה ס"ס והקשה בשיטה דהרי ס"ס לא מהני ברה"י ותירץ דה"מ כשהוחזקה שם טומאה אבל אם לא הוחזקה שם טומאה מהני ס"ס מעתה בספק שמא לא נסתרה מקרי לא הוחזק שם טומאה דדוקא בקנוי וסתירה אסרה תורה:

ג ועוד ל"ה סתירה דהרי יש שם תינוקת פחות מבת ט' ומותר להתייחד עם אשה שיש שם תינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה דהיינו פחותה מבת ט' ונהי דלישן שם אסור דהרי מהרש"ל כ' דבדרך ל"מ תינוקת והב"י כ' בסי' כ"ב דלישן הוה כדרך מ"מ כיון שהי' גם תינוקת בת י"א ומקרי זאת ב' נשים ותינוק והרי לענין יחוד עדיף תינוק מאשה דעם ב' נשים אסור להתיחד ועם תינוק ואשה מותר להתיחד א"כ בשיש ב' נשים ותינוק אפי' בדרך או בשינה מותר ונהי דלענין לכתחילה יש להסתפק מ"מ בדיעבד ודאי דלא מקרי יחוד וסתירה ורק מ"מ בקנוי וסתירה כיון דאפי' פתח פתוח לר"ה דלא מקרי יחוד אסור כמ"ש בת"ה דבקנוי וסתירה אסור והובא ברמ"א סי' קע"ח ס"ח זה דוקא משום דבעל קפיד וכיון שקינה לה וידעה שהבעל קפיד והוא עברה ע"ז אסור אבל היכא דהבעל אמר לה דרך זהירות דלא חשיד לה לזנות ולא קפיד ומ"מ אוסר הפרישה זה דוקא אם הי' סתירה ממש אבל אם לא הי' סתירה שהי' ב' תינוקת עמה וגם הי' בב' חדרים גם הפרישה מודה ועוד יש לצרף להיתר מה שהבעל אמר לה שהוא איסור אם ישן שם האורח והשכנים בקשו מאשה שתניח לישן ואמרו לה שאין כאן איסור וחשבה שהבעל טעה בדין והוי קינוי בטעות. ונהי דאם זינתה אף באומרת מותר אסורה כמ"ש מהרי"ק משום שמעלה בו מעל מ"מ בסתירה באומרת מותר והבעל לא חשיד לה ונהי דאם הבעל קפיד וקינה לה מחמת חשד ל"מ מה שסבורה שמותר לסתור דהרי עכ"פ עברה ע"ז שהוזהר לה בעלה והיא קפיד מ"מ היכא שבפירוש אמר לה מחמת איסור יחוד ואחרים אמרו לה שאין איסור יחוד וטעה הבעל י"ל דל"ה קנוי לכ"ע אף להפרישה:

ד עוד י"ל דהרי המ"ל פ"א מסוטה מצדד לומר דהיכא דקינא לה מאחד ונסתרה והי' עוד אחד עמו לא נאסרה ודוקא שקינה לה משום שמקפיד. א"כ נהי דבנ"ד הבעל ידע שהילדים שוכבים שמה ומ"מ אמר שלא תישן א"כ הקפיד זה דוקא בקינא דרך חשד אבל באמר דרך זהירות ומטעם איסור יחוד והיא נסתר' כשהי' תינוקת עמה גם הפרישה מודה מכל הני טעמא נ"ל דבנ"ד דהבעל יודע שאשתו לא חשידה ח"ו וגם האורח אינו חשיד והבעל אינו חושד באמת ורק ששואל מצד הדין יש להתיר בפשיטות מטעם המבואר ועיין תשו' דברי חיים ח"ב סי' כ"ה שכ' דלא קיי"ל כריב"י בקנוי בלא עדים כמ"ש בפרישה ודבריו צ"ע דבסימן קט"ו וברמב"ם פכ"ד מאישות מבואר דנאסרה בקינוי בלא עדים אולי כונתו דל"ה רק ספק ויש לצרף לשאר היתרים. ע"כ בנ"ד יש לצרף היתרים הנ"ל ולהתיר לאשה על בעלה בלי פקפוק. וד' יצילנו משגיאות:

ה והנני בזה להזכיר דרך אגב במה שתירץ בפרישה על דברי הטור שמבואר דברי הרמב"ם שאין ראוי לקפוץ ולקנאות בפני עדים אלא שיאמר לה בנחת בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה וכו' והרי גם בינו לבינה אל יאמר שלא תאסר עליו. וע"ז תירץ שלא יזכור לה שום איש מיוחד אלא שמקנה לה שלא תסתור עם שום איש ובזה גם הסמ"ג מודה דלא נאסרה ומשמע דבכה"ג לא מקרי קינוי כלל וזה דלא כמ"ש בספר מנחת חינוך מצוה שס"ח דמקרי קנוי אם מקנא לכל באי עולם עיי"ש מ"ש ביושב קו' המ"ל והח"ץ על הרשב"א שכ' דאם הנחשד אומר שנטמאה אמרי' פלגינן דבורא שתמהו בזה דהרי לא נטמאה למי שקינא ממנו עיי"ש ונעלם ממנו דברי הפרישה עיי"ש שמפלפל בזה ודעתו דמקרי קינוי אולי י"ל דפרישה לא קאמר אלא בקנוי בינו לבינה דלא נאסרה ולא בקינו בפני עדים וצ"ע מנ"ל לחלק ודוק כי קצרתי:

והנה בנידון שלפנינו אם אין כאן עדים שישן שם הדבר פשוט להכשיר כמו שהארכתי בתשובה אך כפי הנראה בנ"ד השכנים יודעים מזה ואין לה מיגו ע"כ הוצרכתי להאריך. והנה לפמ"ש החות יאיר סי' ע"ג דיחוד דאורייתא ל"ה רק אם לא הי' שום איש אבל באיש אחד וב' נשים או להיפך ל"ה רק מדרבנן ועיין בבינת אדם כלל כ"ו בית הנשים יש לומר כיון דהי' תינוקת עמה ל"ה רק מדרבנן ולא גזרו לענין דיעבד ואף דבקנוי וסתירה נאסרה אף בפתח פתוח לר"ה זה דוקא מטעם קפידה אבל באומר דרך אזהרה היכא דל"ה יחוד דאורייתא גם הפרישה מודה וזה ג"כ סניף להתיר ואין להאריך כעת יותר והנלפע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה