אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן קיח

סימן קיז

ב"ה לבוב תרנ"ו לפ"ק. להרב המאוה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מ' יעקב שור נ"י האבד"ק קיטוב יע"א:

ע"ד השאלה באשה אחת הזקיקה לחליצה והיא ילדה בן אחר מות בעלה ומת תוך ל' ולבעלה שני אחין אחד גדול נשוי והקטן פנוי אם צריכה לחלוץ שני אחין לחוש לדעת מהרשד"ם סי' קי"ח דצריכה חיזור ואם נפסוק דא"צ חיזור מי עדיף הגדול הנשוי או הקטן הפנוי:

א תשובה כבר הסכימו רוב הפוסקים כשיטת ז' הח"צ וב"ש דא"צ חיזור במת הולד תוך ל' כמ"ש הב"ש בסי' קנ"ו סק"ג דממ"נ אי ולד מעליא א"צ חליצה כלל ואי לאו ולד מעליא הו' חליצה כשירה. וכת"ה כ' דהמרדכי סוף גיטין כ' דהוי חליצה פסולה וצריכה חיזור ואין ראי' מהמרדכי דשם קאי על חליצה פחות מג"ח לאחר מות בעלה דל"ש ממ"נ כדאמרינן ביבמות מ"א דל"ש אם יבוא אליהו דאפי' קטנה צריכה להמתין משא"כ בספק אם הולד כלו לו חדשיו דשייך אם יבא אליהו כדאמרינן בש"ס שם גבי ספיקות. איברא דגם בהך דחלץ תוך ג"ח נראה מהפוסקים דאין הלכה כהמרדכי סוף גיטין אף דרמ"א חושש לדעת המרדכי בסי' קס"ד ע' בפ"ת שם בשם זכרון יוסף ומזה הארכתי בתשובה אחת. וכעת נלפע"ד הנה בבית מאיר בצלעות הבית סי' א' האריך בדין זה ושם מביא קו' השואל אהא דאמרינן ביבמות מ"א ע"ב דהיכ' דמחמת ספק מיקרי ראוי' ועולה לחליצה ובב"ב פ"א ע"ב אמרינן דהיכא דאינה ראוי' לקריאה מחמת ספק קרי' מעכבת אף דשם שייך ג"כ ממ"נ. והנה מה שתי' שם לחלק בין ספיקא דמעשה דמהני אם יבא אליהו כהך דיבמות ובין ספיקא דדינא כהך דב"ב דל"מ אם יבא אליהו הבית מאיר הקשה על סברא זו ואני בעניי הארכתי בזה בספרי ליו"ד ח"א סי' קכ"ז אות ח' י"א י"ג:

ב וכעת י"ל דגוף הדין תלי' במחלוקת אביי ורבא דהנה אביי ס"ל קדושין שאין מסירין לביאה הוי קידושין והקשה הרשב"א בחידושיו א"כ אמאי לאביי מקדש אשה ובתה או ב' אחיות אינן מקודשת הרי אביי ל"ל כל שאינו בזא"ז בב"א אינו כדמוכח מגמ' שם דמקשה עלה דרבה ממעשר וכ' ואפשר לאביי מודה כשאין מסורין לביאה באשה ובתה כאחת שהאחת אוסרת ביאה השני' אלו חלו הקדושין שאינן קידושין וכמו שתי' בתוס' לדעת רבא ע"כ. וביאור באבני מלואים רסי' מ"א כונתו דדוקא בקידש א' משתי אחיות דא"ר לביאה מחמת ספק הוה קידושין לאביי (וכונתו דשייך באמת ממ"נ אם קידש רחל הוה ראוי' אלו ידעינן אם יבא אליהו רק דאנן לא ידעינן כדאמרי' ביבמות מ"א) משא"כ במקדש ב' אחיות כאחת דבודאי א"ר לביאה מחמת הקדושין גם אביי מודה. ורבא ס"ל גם מחמת ספק הוה א"ר לביאה וע' ברש"י קדושין מ"א ד"ה הרי כולכם שכ' רש"י דמקדש נכריות ואחת מב' אחיות ל"ה קני את וחמור לרבא כיון דהא דאינה מקודשת מחמת ספיקא היא ואינו מובן דמ"מ האחת מאחיות לא קידש כלל ואמאי ל"ה קני את וחמור להנ"ל ניחא דבאמת הי' ראוי להיות קדושין מטעם ממ"נ רק דהתורה גילתה דאם א"ר לביאה מחמת ספק ל"ה קדושין דבעי ודאי ראוי' לביאה א"כ דהיא חידוש אין לך בו אלא חידושו לא שיגרור ג"כ קידושי הנכריות מחמתו. וכיוצא בזה כי הב"ש סי' ל"א ס"ק י"ז לענין אם מדאורייתא מעות קונות ל"ה קני את וחמור. והיוצא לנו מזה דאביי ס"ל דמחמת ספק חשוב ראוי משום סברת ממ"נ. ולרבא לא חשוב ראוי. ואי דקשיא לרבא מהך דספיקות דמקשה ביבמות מ"א וצ"ל דשם שייך אם יבא אליהו כיון דהוכרו ולבסוף נתערבו משא"כ במקדש אחת מב' אחיות דלא הוכרו מעולם ול"ש אם יבא אליהו. ואביי ס"ל דהוי ראוי מטעם ממ"נ אף דל"ש אם יבא אליהו. וע"כ לפ"ז סוגי' דב"ב פ"א דלא כאביי ונמצא לדינא דקיי"ל כאביי בקדושין שאמס"ל שפיר קאמר הב"ש סי' קנ"ו הנ"ל דבחליצה ספק הוה עולה ליבום מטעם ממ"נ וכ"ז דלא כבית מאיר בצלעות הבית סי' א' שכ' לתרץ קו' התוס' יבמות כ"ג ד"ה דיקא נמי שהקשו לאביי אמאי לא קתני אינו ידוע וכ' הוא לישב דבקידש אחת משתי אחיות ולא הוכר מעולם הוי חליצה פסולה דל"ש אם יבא אליהו וצריכה חיזור כקו' הח"צ עיי"ש ולפמ"ש דלאביי אפי' היכא דל"ש אם יבא אליהו מיקרי ראוי משום סברת ממ"נ דה"ט לדידי' קשאמס"ל הוי קדושין שוב ל"ה חליצה פסולה אפי' בלא הכירו מעולם:

ג אלא שעומד לנגדנו דברי הרמב"ם שפוסק כאביי דקשאמס"ל הוי קדושין ופוסק פ"ד מבכורים הקונה שתי אילנות מביא ואינו קורא וצריך לשגרו ע"י שליח דאל"כ הוה א"ר לקריאה וזה כהסוגי' דב"ב דאף דא"ר מחמת ספק קריאה מעכבת והרי הוא פוסק כאביי אמנם י"ל דהא דהלכה כאביי דקשאמס"ל דוקא לחומרא שצריכה גט אבל לקולא אין הלכה כאביי וכן משמע מלשון הב"ש סי' מ"א סק"ג שכ' קיי"ל כאביי דאמר קשאמס"ל הם קדושין לחומרא וצריכה. גט משמע דהיכ' דיצא קולא מזה כגון שקידש אח"כ אחותה נמי צריכה גט א"כ בה' בכורים, חשש הרמב"ם לסברת רבא וכן הגמ' דב"ב חששו לסברת רבא ולכאורה מנ"ל לב"ש דקיי"ל רק לחומרא כאביי וצ"ל דטעם דפסקינן כאביי משום דדברי רבא אסקינין בתיובתא וברייתא דתני' צריכה גט א"כ דוקא לקולא איתותב רבא אבל היכא שתצא חומרא מדברי' לא אתותב. ע"כ פסקינן רק לחומרא כאביי אך לפ"ז שוב בחליצה דהוא קולא דלאביי א"צ חיזור חיישינן לדברי רבא. אך כיון דחיזור ל"ה רק מדרבנן מסקינן לגמרי כאביי:

ד עוד צריך לבאר לפמ"ש בשם הרשב"א ואכ"מ דגם לאביי בעי ראוי' לביאה רק דמחמת ספק מיקרי ראוי לביאה אמאי באמר אחת מבנותיך הראוי לביאה גם לאביי ל"ה קידושין כדאמרי' בש"ס דקדושין והרי גם היא ראוי לביאה רק מחמת ספק אינו ראוי ולדידי' מיקרי ראוי וצ"ל היכ' דאמר בפירוש הראוי לביאה קפיד דאפי' ספק לא יהי'., ובא"מ סי' מ"א הקשה על סברת הרשב"א הנ"ל דא"כ מאי מבעי לי' בגיטין מ"ג בחצי עבד וחצי ב"ח שקידש אם מהני הואיל ולא שייר בקנינו תיפוק לי' דהוי קדושין שאמס"ל דאתי צד עבדות ומשמש בצד א"א כדאמרינין ביבמות מ"ה ולסברת הרשב"א תיקשי גם לאביי דזה בודאי הוה קדושין שאמס"ל (ולפמ"ש במקנה קדושין דבקידש בביאה לכ"ע קשאמס"ל הוי קדושין י"ל דבגיטין מבע"ל בקידש בביאה ועבר וקידש דבזה הוה קידושין) ונלפע"ד האבעי' בגמ' בחצי עבד וחב"ח שקידש ואמר חוץ מצד עבדות שני. דמבואר בגיטין פ"ב דלרבנן בקידושין הוה שיור באומר חוץ מפלוני דאיתקש הוי' ליציאה. ומבואר במשנה ד' פ"ה דבגט באומר חוץ מנכרי ועבד ל"ה שיור. ולפ"ז ה"ה בקדושין ולפ"ז באומר חוץ מצד עבדות ונהי די"ל דבמקום שכופין על שחרור כגון למשנה אחרונה מיקרי צד עבדות עבידי דאתי כמ"ש תוס' ב"ב ד' פ' והוה כמו חוץ מקדושי קטן דהוי שיור כדאמרי' בגיטין שם היכא דעבידי לאתגייר מ"מ משכחת לה בעבד של קטן שאין כופין או למשנה ראשונה והנה ל"מ לפי מה שצידד בא"מ סי' נ"א סק"ג ודקדק מלשון הרמב"ם שכ' חוץ מפלוני כלומר שלכל העולם תהי' א"א ולפנוני תהי' כפנוי' ומשמע דמותרת לגמרי לפלוני עיי"ש א"כ בחצי עבד וחב"ח ואמר חוץ מצד עבדות דהוי קידושין כמס"ל שהרי צד עבדות מותר דהוי כפנוי' וה"ה דהאשה מותרת לו. אלא אפי' להרשב"א בחידושיו שמבואר מדבריו דבאומר חוץ לפלוני אסורה לפלוני משום דהוה א"א לעלמא עיי"ש בר"פ המגרש וכן מדייק בא"מ בסי' קל"ז בהגהות אות א' מדברי הירושלמי כהרשב"א עיי"ש ודאי אין כוונתם דאסורה לפלוני בחיוב כרת ומיתת ב"ד דא"כ אמאי קדושי דפלוני אהני לאוסרה אכ"ע והרי אין קדושין תופסין בחייבי כריתות וע"כ לפלוני ל"ה רק איסור בעלמא וה"ה במקדש חוץ מצד עבדות א"כ הרי התוס' הקשו בד' מ"א בגיטין דליתי עשה דפו"ר ולידחי ל"ת דלא יהי' קדש ותי' בתירוץ א' דאפשר לקיים ע"י כפי' ומ"ה לא דחי דתוס' לא ס"ל כטורי אבן ריש חגיגה דאין עשה דצד חירות דוחה ל"ת דצד עבדות א"כ בחצי עבד של קטן דל"ש כפי' אם לא הותנה חוץ מצד עבדות שיש חיוב כרת ומיתת ב"ד על צד עבדות אין עשה דוחה לל"ת והוה קשאמס"ל משא"כ בהותנה חוץ מצד עבדות בכה"ג ליכא כרת ועשה דוחה לל"ת ומותר צד עבדות והוי קדושין המס"ל ובכה"ג מבעי' לי' לש"ס:

ה ובזה יש לישב קו' הרשב"א בחידושי גיטין מ"ג אהא דמשני רבא בריית' דונתן חצי קנס ליורשי' ראוי ליטול ואין לו ומשמע דס"ל לרבא בקידש ח"ע וחצי ב"ח ל"ה קדושין וביבמות מ"ה ע"ב אמרינן דח"ע שבא על א"א הולד ממזר וע"כ צד חירות יש לו קדושין דאל"כ גם מצד חירות ל"ה ממזר כדאמרינן שם. להנ"ל י"ל דהרי בגמ' ד' מ"ב מוקי לבריית' דנותן חצי קנס כמשנה האחרונה לצד האבעי' דמעוכב גט שחרור יש לו קנס, ולצד האבעי' דאין לו קנס אתי' כמשנה ראשונה. והנה למשנה אחרונה דכופין לשחרר הוה עבידי דאתי והוה כמקדש חוץ מצד עבדות שיור, כמ"ש מגיטין פ"ה ובלא אמר חוץ מצד עבדות הוה קדושין שאמס"ל ע"כ משני רבא ראוי ליטול ואין לו דל"מ קדושין ושלא נפשוט האבעי' משני רבא דאתי' למשנה אחרונה וראוי ליטול ואין לו. ובש"ס דיבמות מיירי בח"ע וחב"ח של יתומים שאין כופין ול"ה עבידי לאתגייר או דקאי למשנה ראשונה והוי צד חירות בר קדושין דיכול לקדש חוץ מצד עבדות ע"כ אם בא על א"א הולד ממזר וזה נכון אך מצד הסברא נראה דאף למשנה אחרונה צד עבדות ל"ה שיור בקדושין כצד חירות כיון שהוא גוף אחר ואין להאריך בפרט זה נמשכתי קצת מענין לענין:

ו ולדינא הדבר ברור דא"צ חיזור כשי' הב"ש וז' הח"צ. וכת"ה נסתפק אם אח הקטן הפנוי צריך לחלוץ או אח הגדול שיש לו אשה ואף דהלכה כב"ש בשם הריטב"א ססי' קס"א דהאח הקטן הפנוי עדיף והגדול יש לו אשה והוה מחמת החרם קצת כחליצה פסולה מ"מ בגוונא שמת הולד תוך ל' דבלא"ה הוי חליצה פסולה חליצת הגדול שיש לו אשה עדיף, ואמנם לפמ"ש דחליצה במת הולד ל"ה חליצה פסולה מטעם ממ"נ כמ"ש הב"ש משא"כ בחליצה במי שיש לו אשה דאינו עולה ליבום משום החרם ל"ש ממ"נ אף בכה"ג חליצת הקטן הפנוי עדיף הן אמת שיש לומר דדוקא אם חליצת הקטן אין בו ריעותא כלל דוחה למעלות חליצת הגדול אבל אם יש ריעותא גם בחליצת הקטן אף שיש בחליצת הגדול ב' ריעותות אין בכח חליצות הקטן לדחות מעלת חליצות הגדול. אך מצאנו לענין ברכות שמעלת ארץ הראשון קדים לארץ השני היכ' שהם שוין לארץ כמ"ש תוס' ברכות מ"א ד"ה זה שני מ"מ אם שני שבארץ שני קדים לשלישי שבארץ ראשון כמבואר בגמ' שם ובסי' רי"א במחבר אע"ג דאית בי' ריעותא שמאוחר בפסוק מ"מ המעלה שהוא סמוך לארץ דוחה הריעותא ה"ה הכא אע"ג שיש גם ריעותא בחליצת הקטן כיון שיש בחליצת הגדול ב' ריעותות דוחה חליצתו שיש בו מעלות חדא לריעותא מחמת חליצת הגדול מ"מ יש לחלק בין הדבקים דאין הדמיון טוב והנה בתשו' מוח"ז הגאון רע"א במהד"ת סי' מ"ג בסופו כ' בשאלה כנ"ד רק ששם לא רצו שניהם ושאל אי כופין וכ' בסוף התשובה בזה"ל דנראין דברי הב"ש רק לענין לכתחלה בשניהם רוצין דבוחרין יותר בקטן אבל בשניהם אין רוצין כופין לגדול בפרט בנ"ד דאין שייכות יבום גם בקטן מחמת ספק ערוה. ומדלא כ' בנ"ד דאין שייכות יבום גם לקטן מחמת ספק ערוה דבכה"ג גם בשניהם רוצים הגדול קודם מוכח קצת דל"ה אלא כ"ש דכופין לגדול אבל אם שניהם רוצים הקטן קודם ובשגם דאין ראי' מ"מ עפ"י סברא ראשונה ס שכתבתי נראה שהדין כן אם כי יש עוד לעיין בדבר:

והנני ידידו

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה