בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
סימן קיא
ב"ה פורים תרנ"ו. (א) בש"ס דמגילה י"ב ע"ב ס"ל לרבי מונא אם קראה סירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ופליגי לחד לישנא ס"ל לשמואל אין הלכה כרבי מונא ולרב ביבי ס"ל לשמואל הלכה כרבי מונא א"ר יוסף נקוט דרב ביבי בידך דשמואל הוא דחייש ליחידאי דתנן שומרת יבם שקידש אחי' את אחותה משום ר"י בן בתירה אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה אמר שמואל הלכה כריב"ב הדבר צ"ע משום דחייש ליחידאי בחד מקום ההכרח לחשוש בכל מקום ליחידאי ועוד הרי בגיטין ל' אמרינן לשמואל דלא מוקי מתני' כיחידאי וכ' תוס' בכורות י"ח אף דשמואל פוסק כר' יוסי זה דוקא בהך דב"מ י"ב אבל בהך דגיטין ל' לא ס"ל כרבי יוסי דעשו שאינו זוכה כזוכה הרי דלא בכל מקום פוסק כיחידאי:
ונ"ל לפרש דרך פלפול דהגמ' דייק מדפוסק שם כרבי יהודה ב"ב על כרחך פוסק כרבי מונא דהנה בהא דס"ל לרבי מונא אם שהה חוזר לראש ורבנן ס"ל אאינו חוזר לראש ופוסק רב אין הלכה כרבי מונא הקשה תוס' מברכות כ"ב ע"ב ד"ה אלא לכולי עלמא ושייך לדף כ"ג דאמרינן שם בהי' מים שותתין על ברכי' פוסק עד שיכלה המים ולכ"ע אם שהה חוזר לראש וכן ס"ל לר' אבהו דף כ"ד ע"ב אם שהה במבואות המטונפות חוזר לראש. ותירצו דשאני התם דאינו ראוי לקרות משא"כ בהך דמגילה. הנה תירץ תוס' ניחא אם נימא דאף בדיעבד אם התפלל תפלתו תועבה על כן ל"ה ראוי אבל אם נימא דבדיעבד מהני תפלתו. שוב הו"ל ראוי כמ"ש תוס' חולין מ' ד"ה חייב ג' חטאות. (וזה דלא כמ"ש תוס' פסחים י"א והארכתי מזה בספרי (ע' ח"ר סי' ג'). והנה בברכות כ"ב פליגי רבה ורבא בהי' צואה במקומה וס"ל לרבא אעפ"י שהתפלל תפלתו תועבה וכ' הרב פמ"ג בא"ח סי' ע"א בא"א דרבא כשיטתי' דס"ל אי עביד ל"מ. ואמנם בתשו' ברית אברהם באה"ע סוף סי' קכ"א כ' דדוקא במעשה אמרינן אעל"מ. ולא בדיבור והובא בספרי חיו"ד ח"ב בהגהות ומפתחות סי' ס"ב בהגה ולפ"ז בתפלה א"ע מהני דלא כפמ"ג. והנה שמואל יסבור הלכה כרבי מונא דהלכה כר' אבהו וכסתם גמרא דאין לחלק דשם ל"ה ראוי דס"ל לשמואל בדיבור לכ"ע אע"מ ושוב הוה ראוי ומ"מ אם שהה חוזר לראש וה"ה במגילה חוזר לראש. ורב יסבור אעל"מ אף בדיבור. על כן יש לחלק בין מגילה להך דברכות:
ב והנה יש להוכיח מר' יהודה בן בתירה דאמר המתן עד שיעשה אחיך מעשה דס"ל בדיבור אע"מ. דהתו' הקשו ביבמות י"ח ע"ב ד"ה אומרים לו המתן אמאי לא אמרי' דקדושין מפקיעין הזיקה ונ"ל לתרץ דהתוס' הקשו יבמות דף ט"ז ד"ה בני צרות אמאי חיישינן לב"ש לבני צרות דב"ה לחללים והלא קדושין מפקיעין הזיקה כמו דס"ל לרבנן בשומרת יבם שקידש אחי' את אחותה ותירצו דשם אין תקנה אף אם יגרשה תהי' אחות אשה אבל ביבמה לשוק יוכל לגרשה ולכן אין הקדושין מפקיעין הזיקה וע' נובי"ת חאה"ע סי' ק"נ. ואמנם אם נאמר בביטול שלא בפני השליח אינו מבוטל משום מה כח ב"ד יפה ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני' כדאמרינן בגיטין ל"ג א"כ אף בשומרת יבם שקידש אחי' את אחותה יש תקנה שישלח גט ויבטל שלא בפני השליח ויפקיעו הקדושין ותהי' מותרת להתיבם מדאורייתא. על כן ס"ל לריב"ב דאין הקדושין מפקיעין הזיקה ואומרים המתן וע' בספרי לא"ח סי' ק"ו אות ג' שהקשיתי באמת על התוס'. והנה בהא דס"ל בגיטין בטלו אינו מבוטל משום מה כח ב"ד יפה שתמיד יבטל קשי' ונשביע להבעל שלא יבטל אלא בפני השליח כמו שנוהגין ולא מהני הביטול דאעל"מ ולא יהי' שום תקלה ואמאי הוצרכו לתקנה ולהפקעת קדושין ועל כרחך מוכח כדברי הברית אברהם דבדיבור ל"ש אעל"מ. על כן הוצרכו להפקעת קדושין וזה דברי הגמ' נקוט דר' ביבא בידך דשמואל ס"ל הלכה כר' מונא מדפסק כבן בתירה דאמרינן המתן ופוסק כיחידאי. וע"כ ס"ל כרבי מונא כמו שהוכחתי לעיל:
ג עוד נ"ל לפרש עפ"י הנ"ל דהנה בספרי לא"ח סי' ק"ו אות ג' תירצתי דברי התוס' יבמות הנ"ל שכתבו דאין תקנה בשומרת יבם שקידש אחי' אחותה והרי יכול לגרש ולבטל שלא בפני השליח וכתבתי דכיון דאחי' עשה איסור שקידש אחותה שהיא אחות זקיקתו א"כ אם יקדש ע"י שליח נימא אשלד"ע והשליחות בטל א"כ ל"מ תנאי שקידשה על מנת שיסכימו חכמים כמו שאומרים כדת משה וישראל דהוה תנאי בדבר שא"א לקיים ע"י שליח ומ"ה ל"מ להפקיע הקדושין ושפיר כתבו תוס' דאין תקנה אמנם כל זה אם נימא אעל"מ ואשלד"ע והשליחות בטל כמ"ש השואל בנובי"ק סי' ע"ו דתירץ תוס' ב"מ י' תליא בפלוגתא דאביי ורבא וע' בס' לא"ח סי' ל"ח אות ב'. ולפ"ז יסבור ריב"ב כמ"ד אע"מ ומהני קדושין ע"י שליח אף בעבירה ושוב יש תקנה בהפקעת קדושין ומ"ה ס"ל קדושין אין מפקיעין הזיקה ואומרים לו המתן. ואם אע"מ הלכה כרבי מונא דאין לחלק דבהך דברכות ל"ה ראוי דשם מהני בדיעבד התפלה ע"כ אמרינן דהלכ' כרבי מונא מדפסק כרבי יהודה ב"ב:
והנה בספרי לא"ח סי' נ"ב אות ח' כתבתי להקשות על תוס' יבמות הנ"ל שכ' דבידו לגרשה והרי יבמה שהותרה ונאסרה לא תחזור להיתרה לשמואל ביבמות מ"א והרי נאסרה שעה אחת ומה מועיל הגירושין וכתבתי דטעמא דשמואל משום דיחוי וכל שיש תקנה ל"ה דיחוי על כן תחזור הזיקה ואינו דומה ליבמה שנאסרה דשם אין תקנה ושפיר נדחה:
ד ובדרוש ביארתי דברי הגמ' דפסחים ס"ו הלכ' זו נתעלמה מבני בתירה פעם אחת חל ארבע עשר להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת. דהלשון שכחו ולא ידעו כפל לשון. דהנה המפרשי' הקשו מה נסתפקו בני בתירה הלא לעיל דף נ"ט הקשה. מלא ילין לבקר זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט ומשני דקרא מיירי בארבעה עשר שחל בשבת הרי דפסח דוחה שבת ומה הי' מסופקין אך בירושלמי פ' אלו דברים הובא בתוס' שם הקשה מלא ילין חלב חגי ואס"ד די"ד חל בשבת הרי חגיגת י"ד אינו דוחה שבת ומשני שמרהו שלא יבא לידי בל ילין ולעולם מיירי בחול עוד תירץ דמיירי בשבת ובעבר ושחט. וכבר כתבו המפרשים דאם אמרינן אי עביד ל"מ אף באיסור התלוי בזמן ליכא למימר בעבר ושחט וע"כ מיירי הקרא בחול ושמרהו שלא יבא לידי לא תלין וה"ה בקרא דלא ילין לבקר י"ל כן. והנה לעיל הוכחתי מבן בתירה דס"ל בקידש אחי' את אחותה אומרים לו המתן דקדושין לא הפקיעו הזיקה משום שיש לאחי' תקנה שישלח גט ויבטל שלא בפני השליח תיקנו חכמים שיפקיעו הקדושין דבטלו אינו מבוטל משום תקנת ממזרים והא דלא תקנו שישבע הבעל שלא יבטל שלא בפני השליח דאז לא יועיל הביטול וליכא תקנות ממזרות משום דס"ל כמדארל"ת א"ע מהני. וכיון דס"ל א"ע מהני מיירי קרא דלא ילין בשבת ועבר ושחט החגיגה. הרי דפסח דוחה שבת דבשלמא בחגיגה י"ל דעברו ושחטו דס"ל כמו דפסח דוחה שבת ה"ה חגיגה כמו דס"ל לבן תימא לתוס' ד"ע דלבן תימא דוחה שבת אבל אי ס"ד דפסח אינו דוחה שבת במה טעו. על כן אמרו בגמ' שכחו ולא ידעו הכונה דבני בתירה שכחו שיטתם דס"ל לר"י בן בתירה א"ע מהני והי' סבורים אז אעל"מ וליכא לאוקמי' לקרא דלא ילין בשבת. ע"כ נסתפקו אם פסח דוחה שבת. וחדאי קב"ה בפלפולא וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' נ"ד אות ח':