בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
סימן קט
ב"ה פרעמישלא תרמ"ז לפ"ק
ע"ד השאלה באחד שנחלה ר"ל ובאו לפנינו שנסדר לו גט. כי אין לו בנים למען לא תהי' זקיקה לחליצה. ובאה האשה לפנינו ומצאנו שאין בהאשה דעת צלולה ואינה יודעת להבחין בשום דבר. אף בין מטבע למטבע ואין לה שום הבנה הגם שלא נדע אם מקרעת כסותה או מאבדת מה שנותנים לה וגם אף אחד מאלו סימני שוטה המבואר בגמ' מ"מ לא נדע אם יש בה עכ"ז היא אינה בדיעה צלולה ומיושבת כלל. ובודאי אינה יודעת לשמור פתחי נדה ושאלנו לאמה ואמרה שהיא היתה בודקת אותה כללו של דבר אין בה דעת כלל ובודאי אינה יכולה לשמור את גיטה וזאת לא נודע לנו אם היתה כן בשעת נשואין רק כפי הנשמע היתה ג"כ בשעת נשואין כן. ולא גירשה בעלה ושבק לן חיים. ויש לבעלה, אח אלמון שיש לו ד' ילדים והוא עני ורוצה לישא אשה ועדיין לא עבר ג' חדשים ממיתת אחיו אם מותר לישא אשה כי אין לו מי שיטפל עם ילדיו:
א
תשובה הנה בסי' קנ"ט מבואר ברמ"א דאם לא עשה שידוך קודם מיתת אחי' אסור לישא אשה עד שיחלוץ ליבמתו. אמנם בנ"ד שלא יוכל לחלוץ כי היא נשתטת יש ספק אם יוכל לישא אשה:
ונלפע"ד להתיר מכמה טעמים. א) הנה זקיני ח"ץ סי' קט"ז חולק על מהר"י מינץ ורמ"א ושורש דברי' דכיון דכ' הרמ"א בסי' א' דבארוסה וביבמה לא החרים א"כ אמאי לא ישא אחרת עוד כ' דכיון דיש זיקה ל"ה רק מדרבנן וחרם ר"ג תקנתא תקנתא לתקנתא לא עבדינין כדאיתא בב"מ דף ה' בהאי רעי' ובנאות דשא סי' ל"א חולק על הח"ץ ועיין בעצי ארזים סוף סי' א' כ' ג"כ דטעם הרמ"א דאסור לישא אשה משום שלא יהי' חליצה פסולה דכיון דאם ישא אשה לא יוכל אח"כ ליבם דהפי' הוא דביבמה לא החרים הכונה שאין כופין לחלוץ אבל ליבם אין מניחין לו. על כן ההכרח לחלוץ ולא יהי' ראוי ליבום ונהי דאינן חוששין לזה בדיעבד ולא חשבינן אין עולה ליבום כיון שאיסור דבר אחר גרים מ"מ לכתחלה לא שבקינין משום האי טעמא. וגם י"ל טעם רמ"א סי' קנ"ט משום ביטול מצות יבמין. ועיין בתשו' הגאון ר' אברם ברודא בתשו' אבן השוהם סי' ל"ה. ובדבר מ"ש הח"ץ תקנתא לתקנתא לא עבדינין הנה בשבועות מ"ז יש פלוגתא בזה בין רבנן ור' יהודה. ובגוף הדבר כבר נתוכחו גדולי המורים אי במים שאין להם סוף מתירין בסימנים דרבנן. עיין בית מאיר והרבה פוסקים וע' תוס' נדה נ"ז ד"ה מבין הנכרים. ואין להאריך כאן דמי יהין להורות נגד רמ"א מ"מ בנ"ד דיש ספק שמא לא הי' קדושין כלל. דכיון דידעינין שלא הי' מעולם דעתא צלותא. רק דמ"מ אין מתירין אותה מטעם זה כיון שלא נודע בבירור אם הי' כן בשעת נשואין. א"כ עכ"פ מידי ספקא לא נפקא א"כ מותר לישא מטעם ס"ס שמא הלכה כח"ץ והרי יש מחלוקת בדבר דהרי רמ"א התיר בשידך ושמא ל"ה קדושין כלל:
ב ועוד דאם הטעם של רמ"א שלא יהי' חליצה פסולה א"כ בנשתטית דבלא"ה אינה בת חליצה ל"ש טעם זה ואין לומר דהוה ביטול מצות יבמין כיון שלא יוכל ליבם אותה. דגם זה אינו דבודאי אף אם נאמר כונת הרמ"א כדברי עצי ארזים היינו דוקא היכ' דאפשר לחלוץ וכל היכא דאי אפשר בחליצה י"ל דל"ג רבינו גרשון כפשטא לישנא דרמ"א דביבמה לא החרים ומותר ליבם על כן ל"ש בנ"ד ביטול מצות יבמין ונהי דאם לא הי' ספק קדושין לא היינו מתירין מטעם זה. מ"מ אם היא ספק קדושין יש להתיר והרי הח"ץ ואבני שוהם והגאון ר' אברם ברודא מתירין בקטן שלא הביא ב' שערות מתירין לישא אשה הואיל ואין יכול לחלוץ עתה. והסכים ע"ז בנאות דשא סי' ל"א:
ובנאות דשא מתיר במעוברת שישא היבם אשה. וה"ה כאן שאינו יכול לחלוץ ואין לומר דשם בעובדא דח"ץ אינו יכול ליבם כמ"ש שם משא"כ בנ"ד דיכול ליבם דצ"ע גם בהך דח"ץ יכול ליבם דהלכה דיבם קטן מיבם כדאיתא בש"ס קי"א אך כונתו דעכ"פ אינם מקיים המצוה בקטן משא"כ בזה שיכול לקיים המצוה דזה אינו דהרי בזה"ז אין מיבמין. ואף שכבר קרה שהתירו ליבם ביבם גודם. מ"מ לא התירו רק שיגרש תיכף משא"כ בזו שלא יוכל לגרש אח"כ כיון שכעת היא אינה יכולה לשמור גיטה א"כ לא נתיר ליבם בזה"ז:
ג עוד יש סניף להתיר מטעם שלא עברו ג"ח ממיתת הבעל. ואסורה כעת לחלוץ וליבם וי"ל שהוי מצוה לא משהינין. כמו שהתירו מטעם זה בקטן. וכ' בספר נאות דשא דלפ"ז קודם ג"ח יש להתיר אך שכ' דמפשטא דברי הרמ"א לא משמע כן. א"כ בנ"ד דהוה ספק קדושין י"ל דגם רמ"א יודה לזה. והגם דממה שהותר בנאות דשא במעוברת אין ראי' דשם איכא רוב נשים יולדת ולד קיימא משא"כ תוך ג"ח מ"מ ממה שהתירו בקטן לישא במלאו לו י"ג שנים, רק שלא הביא ב' שערות מטעם שהוי מצוה ה"ה בזה:
ובתשו' דברי חיים להגאון מסאנץ ח"ב סי' קע"ח הותר בנשתטית שנפלה ליבום לישא אשה אחרת רק שכ' שטוב יותר להתיר ע"י מאה רבנים. ושם כפי הנראה מיירי שנשתטית אח"כ באופן דהי' ודאי קדושין משא"כ בספק וקרוב לודאי שהיתה שטיא מעיקרא. וגם הוא קודם ג"ח ואם נמתין עד שיהי' לו מאה רבנים יעברו הג"ח ועל כן א"צ להיתר מאה רבנים דבודאי בספק כה"ג ל"ג ר"ג:
ועיקר ההיתר הוא מטעם דהוה ספק זקוקה ליבם והח"ץ פוסק דזיקה דרבנן והי"ל ספקא דרבנן והגם דב"ש חולק על ח"ץ והביא ראיות דזיקה דאורייתא עיין ברשב"א יבמות כ"ז שמבואר דזיקה דרבנן ובספר ישרש יעקב יבמות ח' חולק על נאות דשא וכיון דנאות דשא עיקר ההיתר שלו משום ספק כמבואר היתר ב' שלו גם אנן הסכמנו להיתר והסכימו עמי בית דיני להתיר. באופן לישבע ע"ד רבים שאם תוכל לחלוץ שיחלוץ לה כמו שכ' בפתחי תשובה סי' קנ"ט בשם מנחת עני וכן נעשה מעשה: