אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן צט

סימן צח

אמרתי להעתיק פה הדרשה אשר דרשתי בשבת הגדול תר"נ בסוגי' דר"ח סגן הכהנים פסחים י"ד ובמשנה דעדיות פ"ב ארבעה דברים העיד ר"ח סגן הכהנים. כי המה נוגעים במקצת לאה"ע ה' גיטין:

א במשנה אמר ר"מ מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח ופי' בגמ' קסבר ר"מ מתני' באב הטומאה דאורייתא ולד הטומאה דרבנן דמדאורייתא טהור מעליא. ולמ"ד אוכל מטמא אוכל מדאו' ס"ל לר"ח סגן הכהנים דמותר לעשות משלישי דרבנן שני דאורייתא. וה"ה דמותר לעשות מאיסור דרבנן כגון בחמץ בשש שני דאורייתא ס"ל לר"ח דמותר לעשות משלישי דרבנן שני דאורייתא. ור"מ יליף מזה דמותר לשרוף תרומות חמץ בשש ולעשותה טומא' דאוריי' ור"ע ס"ל למ"ש תוס' ד"ה התם פסול וטמא דמיירי בטבול יום דרבנן ומותר לעשות מפסול דרבנן היינו משלישי דרבנן ראשון דאורייתא ולמ"ד אין אוכל מטמא אוכל ס"ל ס"ל לר"ח דמשלישי דרבנן מותר לעשות שני דרבנן ור"ע הוסיף דמותר לעשות משלישי דרבנן ראשון דאור'. וזה דוקא לר"מ דטומאת משקין דרבנן א"כ למ"ד אוכל מטמא אוכל מ"מ ר"ח מיירי בולד דרבנן דהיינו ע"י משקין כדמוקי ר' ירמי'. וס"ל לר"ח דמותר לעשות מטומאה דרבנן טומאה דאורייתא א"כ קשי' דר"ח מוסיף אר"ע כקו' ירושלמי וצ"ל דר"ע מיירי ג"כ בטבול יום דרבנן כתי' הירושלמי ואפי' למ"ד אין אוכל מטמא אוכל וא"כ ס"ל לר"ח דמותר לעשות משלישי דרבנן שני דרבנן וא"כ אי ר"מ מיירי בטב"י דאורייתא א"כ קשי' דר"ח מוסיף אר"ע לפי סברת התוס' ד"ה התם פסול דניקל לעשות משלישי דאורייתא ראשון דאורייתא מלעשות משלישי דרבנן שני דרבנן. וצ"ל ג"כ כתי' הירושלמי דר"ע מיירי בטב"י דרבנן. אבל ר' יוסי פליג אר"מ ואמר אין זה מן המדה. הנה הא דלא יליף מר"ח כמו ר"מ משום דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וס"ל לר"ח משלישי דאורייתא מותר לעשות שני דאורייתא למ"ד אוכל מטמא אוכל ולמ"ד אין אוכל מטמא אוכל מותר לעשות שני מדרבנן ואין ללמוד מזה דאיסור דרבנן מותר לעשות אפי' טומאה דרבנן. ומ"מ קשה אמאי לא יליף מר"ע אם נאמר דר"ע קאי אטב"י דרבנן ומותר לעשות מפסול דרבנן טומאה דאורייתא ה"ה מאיסור דרבנן מותר לעשות טומאה דאורייתא למ"ד אוכל מטמא אוכל או טומאה דרבנן למ"ד א"א מטמא אוכל. ואין לומר דאיסור מטומאה לא יליף דהרי בשבע ד"ה שורפין כיון דאיסור שוה לפסול. ועל כרחך צ"ל דר' יוסי לא מוקי לר"ע בטב"י דרבנן רק בטב"י דאורייתא ומ"ה לא יליף מר"ע כסברת התוס' דמדאורייתא אדאורייתא מותר להוסיף ומדרבנן אדרבנן אין להוסיף. מיהו לא נהירא דר"מ ור' יוסי יפלגו במה ר"ע מיירי ע"כ נראה דתוס' לא הביא דברי הירושלמי דמוקי לר"ע בבית הפרס דרבנן וס"ל ג"כ כירושלמי דא"כ תיקשי אמאי לא יליף ר"מ שם מר"ע לבד ועוד דהרי התוס' ד"ה דאורייתא טהור מעליא כ' וילפינן איסורא דרבנן מפסול דאורייתא לר"ע הרי דר"ע מיירי בדאורייתא וסתרו תוס' דבריהם. ע"כ נראה דהתוס' לא הביאו דברי הירושלמי לומר דבבלי ג"כ מוקי כן וקו' תוס' כבר ישבו תוס' בזבחים ד' ג'. ולש"ס דידן מיירי ר"ח בולד הטומאה דרבנן ור"מ יליף מר"ח דר"ע מיירי בפסול דאורייתא ור"י ס"ל על טומאה דרבנן אסור להוסיף דבין ר"ח בין ר"ע מיירי בטומאה דאורייתא:

ב והנה גוף הדין שהוסיף ר"ח סגן הכהנים דמטומאה דרבנן מותר לעשות טומאה דאורייתא למ"ד אוכל מטמא אוכל היא תמוה וכן לר"מ למ"ד אוכל מטמא אוכל. וכן מאיסור דרבנן לר"מ מותר לטמא מדאוריי' וכן לר"ע לשיטת ירושלמי דר"ע מיירי בטב"י דרבנן דמותר לטמא מדאורייתא תמוה לפי המבואר בביצה ד' דאיסור דרבנן מבטלין לכתחלה. וש"פ הרמב"ם בפט"ו ממאכלות אסורות והוא לא ס"ל דדוקא באין לו עיקר מן התורה דהרי אפי' בשר עוף בחלב ס"ל מבטלין ע' כ"מ וב"י סי' צ"ט וא"כ אמאי מותר לטמא יותר ואין מוזהר על משמרת תרומתי וצ"ל הטעם משום דאין ראוי לך כדפירש"י אליבא דר' יהושע בד' ט"ו. ואף שאינה ראוי' מדרבנן ס"ל דאינה ראוי' מדרבנן הוה כאינה ראוי' מדאורייתא כמו שיבואר לפנינו. והרי גם מדרבנן הוא ראוי' לך ע"י ביטול ברוב., ואף דגם בדרבנן אין מבטלין לכתחלה רק אם נפל לאיסור מותר להוסיף כדמוכח בביצה ובש"ע סי' צ"ט ע"כ צ"ל דאיסור דרבנן שהיא אסור ועומד למכור לנכרים או לשרוף ל"ה הפסד כלל כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קל"ב דהיכא דעומד למכור לעכו"ם ובדעתו למכור לנכרים ל"ה הפסד. וכ"כ הנוב"י חיו"ד סי' ל"ט. אבל בתרומה שנטמא בדרבנן דהוה הפסד או שנאסר מדרבנן י"ל דמותר לבטלו משום הפסד כמו בעצים שנשרו לתוך התנור. גדולה מזה אמרו בסוגיין ד' ט"ו ע"ב דיש חילוק בין הפסד מרובה להפסד מועט לר' יוסי דמשום הפסד מרובה מותר לר' יהושע לטמא יותר. וכ"ש דמותר לבטל איסור או טומאה דרבנן משום הפסד למ"ד דאיסור דרבנן מבטלין לכתחלה וא"כ הוה ראוי לך. וע' פ"ח סי' צ"ט סקי"ז שכ' אדעת הרשב"א דלבטלה ברוב אסור דמפשט סוגי' דבכורות לא משמע כן וכן דעת שאר מפורשים דאף לבטל לכתחלה שפיר דמי. והרשב"א בת"ה ד' ב' כ' דתרומה עצמה יכול לערב ברוב ולבטלה ולדידי' ודאי שרי בכל גוונא וכ"כ בתשו' פנ"י חא"ח ססי' נ"ג בדעת הרמב"ם דאפי' לבטל לכתחלה מותר (ועמ"ש בח"ר סי' צ"ג אות ה' ו') וכבר הקשיתי כן בס' חיו"ד ח"ר סי' ל"ו אות ג' בקצרה. ואין לומר דבעי שיהי' ראוי לך בעודו תרומה וכאן אם יבטלה לא יהי' תרומה לא מיקרי ראוי לך. דז"א דכאן יוכל לבטל בתרומה טהורה או בקדשים דכשהוא שלישי בתרומה או רביעי בקודש לא יפסול יותר. ויתבטל כמו דאמרינין נבילה בטלה בשחיטה במנחות כ"ג. ולנובי"ת ביו"ד סי' נ"ד דיבש ביבש מה"ת אין מבטלין י"ל ה"ה איסור דרבנן דוקא לח בלח מבטלין ולא ביבש דנחית חד דרגא כמו שיבואר אבל לחולקים על נוב"י קשיא. גם לפמ"ש אבני מלואים בתשו' סי' ל' דמבטל תרומה הוה כמאבד מן העולם יש לישב קצת אבל כבר כתבתי בספרי חא"ח סי' נ"ד אות ט' דלמ"ד מיעוט כמאן דאיתא דמי סברתו ליתא ע' תוס' מנחות כ"ב. אולי יבואר עוד לקמן:

ג והנ"ל לישב ד' בספרי חא"ח סי' ס' אות ה' וחיו"ד ח"ר סי' קל"א אות ז"ח הארכתי אי הא דאזלינין בתר רוב וכן הא דאיסור בטל בהיתר מטעם אחרי רבים להטות אם היא דחוי' או הותרה. ונ"מ דאם נאמר הותרה מותר לבטל לכתחלה מדאורייתא וכן א"צ לברר. אבל אם נאמר רוב דחוי' היא אמרינן מדאור' כל היכא דאיכא לברורי מבררינן. וכן אסור לבטל איסור מדאורייתא דרוב ל"ה רק דחו'. וע' שטמ"ק ב"מ ו' שכ' בשם ר"ש מפליזי דביטול ברוב ל"ה רק ספק ורק דהתורה התירה ספק זה. ומ"ה פטור ממעשר דעשירי ספק היא ובספק טומאה ברה"ר תליא ג"כ בספק הנ"ל אם דחוי' או הותרה (ועמ"ש בח"ר סי' צ"ב אות ו') וי"ל דתולה כ"ז בפלוגתא אי טומאה הותרה בציבור או דחוי' כמ"ש הב"י או"ח סי' שכ"ח דאם דחוי' שבת או איסורין לחולה או הותרה תליא בפלוגתא הנ"ל. עוד י"ל דתלי' בפלוגתא אי חיישינן למיעוט והיינו דלר"מ דחייש למיעוט ברובא דליתא קמן נהי דברובא דאיתא קמן מודה מ"מ גם ברובא דאיתא קמן ל"ה רק דחוי' אבל למ"ד דלא חייש למיעוט ברובא דליתא קמן ס"ל ברובא דאיתא קמן הותרה לגמרי. ובזה יש לישב הא דיבמות קי"ט דאמרינין כי אזלי רבנן בתר רובא כגון ט' חניות וסנהדרין. והקשה תוס' דבט' חניות וסנהדרין לא פליג ר"מ כלל. וכן קשיא ברש"י שפי' בסנה' י"א מחייבין וי"ב מזכין. ובזה א"צ לרוב כלל דאפי' בשאין יצא זכאי דספק נפשות להקל. להנ"ל י"ל ג"כ דפליגי ג"כ בט' חניות וסנהדרין אם רוב הוה הותרה או דחוי' וכן אם רוב הוה כודאי או ספק. ונ"מ אם פטור מממון מחמת קלבד"מ. דאם מחמת ספק נפשות פוטרין אותו פטור ג"כ מממון כמו חייבי מיתות שוגגין דילמא חייב מיתה כמ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת לה' שבת ועמ"ש בספרי חא"ח סי' נ"ג אות י"ט אבל אם י"ב מזכין וי"א מחייבין הולכין אחה"ר ובודאי פטור ממיתה וחייב ממון. ושפיר כ' רש"י י"א מחייבין וי"ב מזכין ודאי פטור ממיתה וחייב ממון בקרע שיראין ומעתה י"ל. הנה ר"ח סג"ה ס"ל ביומא ח' כהן השורף את הפרה מזין עלי' כל שבעה כ"ג ביו"כ אין מזין עלי' אלא שלישי ושביעי ואמרי' שם אי ס"ל טומאה הותרה בצבור למ"ל הזי'. וע"כ ס"ל טומאה דחוי' בציבור וה"ה לדידי' רוב ל"ה אלא דחוי'. ולדידי' אין מבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא כדכתיבנא ואי' דרבנן מדרבנן א"מ ע"כ ס"ל כשיטתי' דמן שלישי דרבנן מותר לעשות שני דאורייתא דמעיקרא נמי ל"ה ראוי לך דאין מבטלין איסור לכתחלה אף בדרבנן. ור"ע כשיטתי' דחייש למיעוטי מדאורייתא כדאי' במכות ז' ובתוס' חולין י"ב. ולדידי' גם רובא דאיתא קמן ל"ה רק דחוי' וג"כ אין מבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא, וע' בספרי חא"ח סי' ס' אות ה' שהוכחתי ג"כ דר"ע ס"ל א"מ איסור לכתחלה מדאורייתא ומ"ה ס"ל תשביתו הבערה דל"ל תשביתו ביטול דלאח"ז איסורו ל"מ מבטל וליכא למימר דברשותו הוא דיכול לבטל ברוב דלר"ע מדאורייתא א"מ איסור לכתחלה וה"ה איסור דרבנן מדרבנן אין מבטלין ומ"ה ס"ל לר"ע לשטת ירושלמי דמוקי לר"ע בטב"י דרבנן דמותר לעשות מטומאה דרבנן טומאה דאורייתא דבלא"ה לא חזי ור"מ כשיטתי' דחייש למיעוטא. ורובא דאיתא קמן ל"ה רק דחוי' וא"מ איסור לכתחלה כנ"ל. וכן ר' יוסי קאמר אינו מן המדה ולא דחי דמדבריהם אין ראי' דאינהו כשיטתייהו, משום דס"ל ג"כ חיישינין למיעוטא כדאי' ביבמות ס"ז וס"ל ג"כ א"מ איסור לכתחלה ומ"מ מדחי דמדבריהם אין ראי' דס"ל טומאת משקין דאורייתא והו"ל בדר"ח טומאה דאורייתא:

ד ושמא יש לישב בזה דברי הרמב"ם בפה"מ בפסחים שכ' דר' יוסי דאמר אינה מן המדה משום דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ושוב כ' דהלכה כר' יוסי. והרי הוא פסק טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאוריי'. א"כ שפיר יש ללמוד מר"ח סגה"כ ואמאי אינו מן המדה, ואמאי הלכה כר' יוסי וכבר הקשה כן בצל"ח אות ע'. ולהנ"ל י"ל הנה מצד דטומאה דחוי' בציבור אין ללמוד דא"מ איסור לכתחלה מדאו' רק דרי יוסי ור"מ ור"ע ס"ל חיישינן למיעוטא ור"ח סגה"כ י"ל דס"ל כוותייהו ומ"ה רוב ל"ה רק בדיעבד אבל לכתחלה אין מבטלין ומ"ה ס"ל דמדרבנן מותר לעשות טומאה דאורייתא. והרמב"ם פוסק דאין מבטלין איסור לכתחלה ל"ה רק מדרבנן ובדרבנן מבטלין לכתחלה ומ"ה פוסק כר' יוסי דאסור לעשות מטומאה דרבנן טומאה דאוריי':

ה עוד אפשר לומר בישוב דברי פי' המשנה הנ"ל הנה הצל"ח אות ס"ז וס"ט הוכיח דהרמב"ם ס"ל אף דאין משקה מטמא אוכלין רק מדרבנן מ"מ בקדשים מטמא אוכל מדאורי' והוכיח כן מדפסק פ"י מאה"ט ה"ט האוכלים לא יהי' אב הטומאה לעולם לא מד"ת ולא מדבריהם ויהי' ראשון ושני מדברי תורה שהאדם או הכלי שהוא ראשון לטומאה אם נגע באוכל עשאוהו שני ויהי' שלישי או רביעי לטומאה מדבריהן לבד. הרי דס"ל שלישי או רביעי ל"ה אף בקדשים רק מדרבנן ובפי"א ה"ג כ' ששלישי או רביעי בקודש דבר תורה. וע"כ פי' דע"י משקין הוה ג' או ד' בקדשים וכן ס"ל לר' יוסי דכיון דכתיב בקדשים והבשר אשר יגע בכל טמא יטמא ודרשינין יטמא ה"ה אם נגע במשקין שניים יטמא, והא דכתיב ויהי' שלישי או רביעי לטומאה מדבריהן היינו שישאר ג' או רביעי דאם בא ע"י משקין הו"ל שני דמשקין תחלה מדבריהן ושלא ע"י משקין ל"ה רק מדרבנן דאין אוכל מטמא אוכל עיי"ש שהאריך. אך דקשה לפי דברי' שמישב גם דברי הרמב"ם באות ע' דא"כ אמאי אמרינן בגמ' דר' יוסי דאמר אינה מן המדה משום דר"י לטעמי' דס"ל טומאת משקים לטמא אחרים מדאורייתא והיינו אף בחולין דסבר ספק משקין לאוכלין טמאים. והרי אף אם ס"ל ספק משקין לטמא אחרים טהור מ"מ אם בקדשים טמא מדאורייתא אין ללמוד מדר"ח סגן הכהנים:

ו ע"כ נלפע"ד הנה דעת תוס' כריתות י"ג דלאחר שנזרק כהלכתו ל"מ לשאול עליו וברכת הזבח הקשה ע"ז דמסוגי' שבועות כ"ד ע"ב מוכח דגם בזה איתא בשאלה דהרי משני מידי דאיתא בשאלה לא קתני. הרי דאף לאחר שנזרק דמו כהלכתו איתא בשאלה. ואמנם דעת הש"ך סי' רנ"ה בח"מ דלאחר שבא ליד גזבר ליתא בשאלה וע' במ"ל פי"א ממעה"ק שתמה באמת אמאי בתרומה ביד כהן ליתא בשאלה. ובהקדש משמע דאף לאחר שבא ליד גזבר איתא בשאלה כדמשמע שבועות כ"ד. וכתבתי בספרי חא"ח סי' כ"ז דתרומה דין ממון פתיך בי' ומ"ה ל"מ שאלה בבא ליד כהן דכהן יוכל לומר איני מאמין לבעה"ב דאדעד"ה הפריש תרומה כמ"ש הנובי"ת חיו"ד סי' קנ"ד. וכ"פ בתשו' ושב הכהן משא"כ קדשים ל"ה דין ממון דהחפץ לד' בעולו' ול"ה רק דין איסור כמש"כ שם ד' הר"ן רפ"ג דקדושין ומ"ה מהני שאלה דלא כש"ך סי' רנ"ה והנה ביבמות ד' ה' אמרינין דאיסור שישנו בשאלה קיל טפי דעול"ת נדחה מפני עשה עיי"ש ולפ"ז ה"ה טומאה שישנו בשאלה. ולפי דברינו הנ"ל מיושבין דברי פיה"מ. דבגמ' הוצרך ר"י לומר אינה מן המדה משום דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא אף בחולין. דליכא למימר דר"י קאמר אינה מן המדה משום דבקדשים טומאת משקין דאוריי' לטמא אחרים ואין ללמוד לשרוף חמץ בשש דל"ה רק מדרבנן דבגמ' דידן קאי לפי הסוגי' דיבמות ד' ה' דאיסור שישנו בשאלה קיל דעול"ת נדחית מפני עשה. וה"ה טומאה שישנו בשאלה קיל דהרי בחולין אין משקה מטמא אוכל רק בקדשים ואם ישאל פרח טומאה ממנה (וע' בספרי ליו"ד ח"ר סי' מ"ז מבואר כ"ז באריכות) ע"כ שפיר יש ללמוד כמו שמותר להוסיף על טומאה קלה שישנו בשאלה ה"ה דמותר להוסיף על טומאה דרבנן ואמר ר' יוסי אינה מן המדה. ע"כ הוצרך בגמ' לומר דר"י ס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא אף בחולין ולא פרח טומאה אף בשאלה ומ"ה קאמר ר"י אינה מן המדה. אבל הרמב"ם דס"ל פ"ז מנזירות דטעם נזיר מצורע מותר לגלח משום דל"ה קדוש ואין כאן עשה. ולא ס"ל עול"ת שישנו בשאלה קיל. וכתבתי בספרי שיח יצחק דסמך אסוגי' דזבחים צ"ו דאין עשה דוחה ללתו"ע אף בישנו בשאלה. עוד כתבתי שם דהא דאמרינן ביבמות דישנו בשאלה קיל קאי לסוגי' דברכות כ' דס"ל אין קבורה מדאו' אלא משום בזיוין ומשום כבוד הבריות נדחה פסח ומילה מפני מת מצוה וצ"ל שב וא"ת שאני. וקשיא מנזיר דמטמא וצ"ל ישנו בשאלה נדחה מפני דכבוד הבריות וה"ה דעול"ת נדחה מפני עשה בישנו בשאלה אבל הרמב"ם ס"ל קבורה דאורייתא בה' אבל פי"ב ומת מצוה דוחה נזירות משום דעשה כבוד הבריות דוחה ולא מוכח דישנו בשאלה קיל ומ"ה לא פסק כהך דיבמות עיי"ש ע"כ שפיר פסק כר' יוסי דאינה מן המדה דנהי דפוסק בחולין אין משקה מטמא אוכל מדאורייתא מ"מ כיון דבקדשים מטמא מדאורייתא אין ללמוד איסור דרבנן מטומאה דאוריי' אף שישנו בשאלה והסוגי' דפסחים אזדא כסוגי' דיבמות ע"כ הוצרך לומר דר' יוסי כשיטתי' ורמב"ם פוסק כשיטתי' פ"ז דנזירות וזה תי' נכון לשיטת הרמב"ם בעזהי"ת. אמנם רחוק הדבר לומר דנאמר שנזרק כהלכתו איתא בשאלה נגד דעת התוס' ומה דקשיא לברכת הזבח מסוגי' דשבועות ע' בנתיבות סי' ר' מישב קושיתו וע' בספרי ליו"ד ח"ר סי' פ"ח אות י"ד ויבואר אי"ה עוד לפנינו. והנה מה דקשה דהרי חולה שאב"ס מותר להתרפאות באיסורי הנאה דרבנן כמבואר ביו"ד סי' קנ"ה ברמ"א והתוס' בפסחים מ"ו ע"ב כ' דחולה שיש בו סכנ' לא שכיח הא חולה שב"ס שכיח א"כ איך מותר לטמא יותר והרי חזי לחולה י"ל לפמ"ש הש"ך שם סקי"ד ובלבד שלא יאכל וישתה האיסור. ע"כ שוב לא חזי לאכילה עוד י"ל דאף דחולה שאב"ס שכיח מ"מ לא שכיח שאין לו להתרפאות רק בזה ודו"ק וקצרתי:

ז והנה מה דקשה לי על רחסה"כ ור"ע ור"מ דמותר להוסיף ולעשות מטומאה דרבנן טומאה דאורייתא כיון דבלא"ה ל"ה ראוי לך ואין אתה מצוה על שמירתה כפירש"י דף ט"ז וקשה להרשב"א בחידושי' ליבמות קי"ד ובשבת קכ"א דאיסור דרבנן מותר לספות לקטן בידים א"כ הרי בשר קודש שנטמא מדרבנן חזי לתינוק. וע' קצה"ח סי' רמ"ג דקטן זוכה במתנות כהונה. ואיך יעשה אותה לטומאה דאורייתא ובודאי מה דחזי לקטן מיקרי ראוי לך דהרי ב"ה ס"ל בעירובין מערבין לנזיר ביין. וב"ש ס"ל אין מערבין א"ל ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביו"כ. ופירש"י הואיל וחזי לקטן שאינו בר עונשין. וה"ה מה"ט אסור לטמא מדאורייתא ומצוה על שמירתה הואיל וחזי לקטן והנה אדר"ח סגן הכהנים אפשר לישב דכיון דבשר קדשים שנטמא אסור בהנאה כדאמרי' בשבת כ"ה ע"א א"כ הגדול אינו רשאי לתת לקטן דהרי הוא נהנה מה שנותן לקטן. וכבר כ' כעין סברא זו במרכבת המשנה ובישי"ע סי' שמ"ג בישוב כמה קו' על הרשב"א אך משמן של תרומה דמותר לכהן ליהנות ממנו רק דל"ח לאכילה וס"ל לר"ע דאם נטמא בטב"י דרבנן מותר לטמא משקין מדאורייתא והרי הכהן יכול ליתן לקטן וחזי לאכילה. ולכאורה י"ל לפמ"ש בספרי חיו"ד ח"ר סי' י"ז אות א' ב' דהא דמותר ליתן איסור דרבנן לקטן משום דאיסור דאורייתא נמי לא אסור לספות לקטן רק מדרבנן כשיטת הטור הובא בפמ"ג סי' שמ"ג דלמ"ד קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו וקראי דמייתי ביבמות קי"ד דלא לספות בידים וגם לענין זה הו"ל ב' כתובים. וכתבתי דלפ"ז לר"י דס"ל ב' כתובים הבאים כאחד מלמדין אסור לספות בידים מדאורייתא. וה"ה איסור דרבנן מדרבנן אסור. ולפ"ז י"ל דכיון דכתיב אמור אל הכהנים להזהיר גדולים על הקטנים אסור לטמא כהן קטן בידים מדאורייתא וה"ה טומאה דרבנן אסור מדרבנן ומ"ה אין להאכיל כהן קטן. אבל זה ליתא דדוקא לטמא במת אסור לכהן מדאורייתא. אבל שלא לאכול טומאה שני' או שלישית או אפי' ראשון אין כהן מוזהר כדאמרי' בכורות כ"ט בשאר טומאות דאין כהן מוזהר. והא דאסור לפסול גופו היא מדרבנן כדאמרינן ביומא פ' וע' תוס' חולין ל"ד ודברי רש"י יומא פ' ד"ה ולא תטמאו דמשמע דכהן מוזהר צ"ע וכבר הקשה כן מוח"ז הגאון ר"ע והגאון מלבוב בהגהות יד שאול סי' ש"ע א"כ א"א לתרץ כנ"ל אמנם י"ל דכיון דאמרי' בגמ' דיבמות קי"ד דמה"ט לא ילפינין מכהנים ואיצטריך למיכתב שרצים ודם משום דשאני כהנים הואיל וריבה בהן מצות יתירות. א"כ נהי דאיסור דרבנן מותר לספות לקטן משום דליספות לי' איסור דאוריית' נמי לא אסור רק מדרבנן דלא ילפינין משרצים ודם וטומאה דהו"ל ב' כתובים כמ"ש הפמ"ג בביאור דברי הטור סי' שמ"ג אבל לכהן קטן ילפינין מטומאה ואסור מדאורייתא באיסור תורה ובאיסור דרבנן אסור מדרבנן ע"כ אין מאכילין תרומה טמאה מדרבנן לכהן קטן ומיושב קו' הנ"ל לר"ע לשי' הירושלמי. דר"ע מיירי בטב"י דרבנן:

ח והנה הא דיליף ר"מ מדברי ר"ח ור"ע דמותר לשרוף חמץ בשש עם הטמאה י"ל בפשיטות דחמץ בשש אסור בהנאה ובודאי אסור ליתן לקטן דהישראל הגדול נהנה כמ"ש המרכבת המשנה דאיסור הנאה ודאי אסור ליתן לקטן אך לפ"ז קשה אמאי לא אמרו בגמ' דר"י אומר אינה מן המדה כשיטתי' דס"ל חמץ בפסח מותר בהנאה דמהרש"ל גורס בד' כ"ג ר' יוסי אומר תמה על עצמך איך חמץ אסור בהנאה כל שבעה וכ' מהרש"א בטעמו דתוס' כ' שם וא"ת ונכתוב לא תאכל ולא בעי לכם. והקשה דהרי בגמ' שם אמרינן בד' כ"ג ע"ב דריה"ג ס"ל לא תאכל נמי משמע איסור הנאה. ומה הקשה תוס' וע"כ גירסת תוס' ר' יוסי, והפ"י וצל"ח ומהרש"א גופי' חולקים עלי'. ואני תמה לגירסת מהרש"ל איך אמרינן בגמ' מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין והרי לר' יוסי מותר בהנאה ומותר ליתנו לבהמה או לעכו"ם וצ"ל כמ"ש במקור חיים סי' תל"ו דגם לריה"ג ס"ל חייב לשרוף חמץ מתשביתו ואסור ליתן לנכרי. ומה שהקשה הגאון ר"ז מרגליות מתוס' פסחים כ"א ע"ב ד"ה עבר זמנו כבר כתבתי בספרי לא"ח סי' פ"ה דכונתם דבתחלת שש לר' יוסי הגלילי א"צ לשרוף ובפ"ק דף י"א מבואר דשורפין בתחלת שש וע"כ דלא כריה"ג עיי"ש שהארכתי אך להנ"ל הדרא קושיא לדוכתא דהרי ר' יוסי מיירי בשש ובשש ס"ל לר"י לגירסת מהרש"ל דמותר ליתן לנכרי וצ"ל דזה מיקרי ג"כ הולך לאיבוד דלנכרי נ"ל דאסור ליתן תרומה וכן נראה מתוס' פסחים ל"ד ד"ה טהרו מלטמא בסופו דדוקא ליזרע תרומה דהוי גדולי תרומה מותר ליתן לנכרי ולא תרומה. אך תרומת חמץ מבואר בגמ' דף ל"ב דלריה"ג כהן מריצה לפני כלבו עיין תוס' ביצה כ"ז. וקשה על דברי מק"ח שכתב דלריה"ג דוקא לשרף מותר ליהנות בשעת שריפה מגמ' הנ"ל וצ"ל דכונת המק"ח ג"כ דלנכרי אסור ליתן אבל להריץ לפני כלבו מקיים מ"ע דתשביתו ועכ"פ גם בזה הולך לאיבוד, ול"ק על גירסת מהרש"ל לפי"ז להרשב"א דאיסור דרבנן מותר ליתן לקטן הק"ל אמאי ל"א ר"י אינה מן המדה משום דמותר ליתן לקטן כיון דמותר בהנאה לגירסת רש"ל וצ"ל כיון דר"י בשיטת ר"ע קאי כמ"ש תוס' דף ט"ו ד"ה ר"י לטעמי' ולר"ע חמץ בפסח אסור בהנאה ג"כ ל"ק על גירסא הנ"ל מ"מ כבר דחי גירסת רש"ל דבכל הספרים גרסינן ריה"ג ואקצר בזה:

ועפי"ז יש מקום לישב דברי הר"מ בפי' המשנה אם נאמר דאיסור דרבנן מותר ליתן לקטן ואף איסור הנאה לדידי' ל"מ זאת הנאה מה שנותן לתינוק שאינו שלו כדמשמע מרשב"א שהקשה אמאי אין מערבין בטבל והרי חזי לקטן אף דטבל אסור בהנאה של כילוי וכן משמע מרש"י פסחים דף ה' דהוכיח בגמ' דאין ביעור חמץ אלא שריפה דאל"כ יתנו ביו"ט לכלבים של הפקר. וע"כ דל"מ זאת הנאה דהרי חמץ אסור בהנאה ועיין תשו' פנ"י חלק א"ח סי' י"ב שהוכיח מרש"י דלא ס"ל כהירושלמי דמלא יאכל ילפינן דאפי' לכלבים של הפקר אסור ליתן. אמנם אף לדידי' דאסור ליתן לכלבים של הפקר מ"מ לתינוק שאינו שלו י"ל דל"ה הנאה דלא כמרכבת. ולפ"ז י"ל הנה המג"א סי' רס"ט כתב לחלק בין אכילת איסור לאכילת היתר בזמן איסור. ועיין במג"א סי' שמ"ג דביו"כ נותנין לקטן לאכול וע"כ כנ"ל ושם כתב דנותנין לקטן חמץ ומה דקשה על המג"א מרש"י יומא ע"ח ע"ב ד"ה אינשי עבדו לי' דמבואר שאפי' איסור זמני אסור לספות לקטן י"ל דלמסקנא בגמ' דמשני הנך דרבנן ל"ג חזר הגמרא מסברא הראשונה ודברי המג"א למסקנת הגמרא ודו"ק. ויש סברא דחמץ מיקרי ג"כ אכילת היתר בזמן איסור ועיין במלא הרועים אות קטן אוכל נבילות וזה תליא אי חמץ שעבר וליו הפסח מותר ל"ה אלא אכילת היתר בזמן איסור. משא"כ אם חמץ שעבר עליו הפסח אסור הו"ל אכילת איסור. והנה בספרי לאו"ח סי' פ"ה הוכחתי דלא כהמהרש"א דלריה"ג חמץ אחה"פ מותר ורק דחמץ לאחה"פ אסור מדס"ל מפריש תרומת חמץ ל"ה תרומה דתתן לו ולא לאורו. והרי יכול ליתנו לנכרי ולאחה"פ יאכלנו עיי"ש דקאי לריה"ג. ולפ"ז נאמר דהא בגמ' ל"א דר' יוסי אמר אינו מן המדה משום דשאני בשר קודש דאסור בהנאה עולמות ואסור ליתן לקטן ומדר"ע בלא"ה אין ללמוד לשיטת ש"ס דידן דר"ע קאי אטבול יום דאורייתא אבל חמץ ל"ה רק איסור זמני ומותר ליתן לקטן משום דקאי לר"י ולגרסת רש"ל ר"י ס"ל מותר בהנאה ולאחה"פ ג"כ אסור באכילה. ול"ה חמץ בפסח איסור זמני ואסור ליתן לקטן ומ"ה הוצרך בגמ' לפרש דר' יוסי ס"ל דגם ר"ח סגה"כ מיירי בדאורייתא אבל הרמב"ם דס"ל חמץ לאחה"פ מותר ול"ה חמץ בפסח רק איסור זמני ומותר ליתן לקטן ואין ללמוד מבשר קודש דל"ה איסור זמני ואסור ליתן לקטן ומ"ה פסק כר' יוסי בפי' המשנה אף דפוסק דמשקין אין מטמאין אלא מדרבנן ודו"ק. ומ"מ הרבה יש לפלפל דרבים חולקים על המהרש"ל בגירסתו כנ"ל:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה