אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן צב

סימן צא

המשך התשובה (א)

והנה כבר כתבתי לעיל דלשיטת מהרש"א דלא תלינין טעות בב' עדים יש כאן הכחשה וכן לפשטות לישנא דהרמב"ם דלא תלינין טעות רק בשעה אחת יש הכחשה מב' נגד ב' רק שכתבתי דגם ב' נגד ב' האשה בחזקת א"א קיימה דלא כמשמעות תשו' הר"ן ובאמת הדבר מבואר בנוב"ת אה"ע סי' קנ"ו דבספק אם הי' חליצה כשירה אף ע"א נאמן לאסור כיון שהוא אומר שלא נעשה דבר המתירו. אך בגמ' דגיטין ד' ט' דמקשה והא אר"י אין ערעור פחות משנים לא משמע דמהני ערעור חד וע' פנ"י שכ' דהוא מטעם רוב דרוב אין מזייפין וה"ה שי"ל דרוב אין מבטלין כיון שנשבע שלא לבטל ע"כ ל"מ ע"א. רק בב' נגד ב' אסורה, ואמנם יש להסתפק בב' נגד ב' אם חזרו העדים הראשונים כגון בנ"ד שהעד אברהם משה אמר שקר העדתי אם מקבלין דברי' ול"ה חוזר ומגיד כיון שב' עדים אומרים ששקר הגיד וכבר מפלפל בענין זה בשער משפט סי' כ"ט סק"ב והנה בתחלה הביא ראי' מש"ס דכתובות כ' דיכולים לחזור מעדותן מדאר"נ אלו הוי קמן ומכחישין להו הוה הכחשה השתא דליתניהו קמן דאלו הוי לקמן דילמא הוי מודה להו מהימנא משמע דאלו הוה מודה להו לא היו חוזרין ומגידין כיון דב' עדים אומרים כדבריהם וכן מייתי ראי' מתוס' שם ד"ה אלא אר"נ שכ' דמ"ה לא מוקמינין אחזקה משום דאלו היו קמן שמא הי' מודה להו והוא ראי' גדולה וכבר התפלא מהר"ם שיף בגמ' ע"ז מה מהני הודאתם אבל אם נאמר דיוכלו לחזור אתי שפיר דברי הש"ס בשגם שי"ל דנהי דרש"י כ' בכתובת י"ח בטעמא דכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד דגבי עדות חדא הגדה כתיב מ"מ י"ל בטעמא דקרא דאינו חוזר ומגיד משום דכיון שאומר שבתחלה שקר העיד אין אדם משים עצמו רשע לומר ששקר העיד ואף שנותן אמתלא לדברי' שאמר שהי' אנוסים מחמת נפשות ל"מ אמתלא ולפ"ז בב' עדים שמעידין ששקר העידו יכולין בעצמם לחזור אמנם בשער משפט לבסוף מייתי ראיה מריב"ש סי' רס"ו שכ' בזה הלשון והזמה שלא בפני' נהי דהזמה ל"ה הכחשה מיהו הוה וכיון דל"ה רק הכחשה הו"ל תרי ותרי אח"ל שווידאל אברם זה הנזכר אין ממש בחזרתו וחזר הדן להיות ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה ומזה הוכיח בשער משפט להלכה דאין יכולין לחזור אף בכה"ג. ואם לדין יש תשובה דכיון דהריב"ש כ' לבסוף דהזמה שלא בפני' מבטל כל העדות ול"ה תרי ותרי ע"כ כ' ליתר שאת דאף את"ל דל"מ חזרת העדים והו"ל תו"ת מ"מ ל"ה תרי ותרי דהזמה שלא בפניהם מבטל כל העדות אבל באמת י"ל דה"ה דיכולין לחזור מעדותן כיון די"ל דמה שריבתה תורה דוקא באין עדים מעידין כדברי חזרתן. ועוד י"ל דכונת הריב"ש דאת"ל שאין יכולין לחזור מ"מ ל"ה לי' תרי ותרי אבל י"ל שיכולין לחזור מטעמא דכתיבנא:

ב והנה לפע"ד נראה דהרב הגאון רב האי סובר כסברא הנ"ל דבתרי ותרי לא הוי חוזרין ומגידין שכ' במשפטי שבועות שער ה' בנשבעין ונוטלין (כפי מה שהביא בח"ס ח"מ סי' קמ"א. כי לע"ע חפשתי ולא מצאתי) אין עדים זוממין נעשים זוממים עד שיזומו את עצמם ולא תושלם ההזמה אלא בפני הני זוממין שיודו או ישתקו ואם אינו בפניהם או שלא שתקו (צ"ל ל"ה הזמה) אלא הכחשה ובטלה העדות והנה דברי' תמוהין דמאין הוציא זאת ואיזה סברה יש בזה ונ"ל דס"ל הנה רבא ס"ל עדים זוממין חידוש והיינו כיון דאין מעידין בגופו של עדים שהם גזלנים או פסולין הו"ל למימר מאי חזית דציית להני וא"כ אמאי ס"ל לאביי דל"ה חידוש ע"כ כ' דאין דנים דין הזמה עד שיודו או שישתקו דהוה כהודאה ול"ה חוזרין ומגידים כיון שב' אומרים כדבריהם ושוב ל"ה חידוש. אמנם אם עומדין בעדותן הו"ל תרי ותרי ואין דנין דין הזמה ומה שהקשה ח"ס דא"כ כל עדות אין יכולין להזים שהעדים יכחשו י"ל כמש"כ הרמב"ן בשלש שיטות במכות דף ה' גבי איסטטית שהקשה דאת"ל דהכת ד' אין מקבלין הזמה כת ג' נמי ל"מ עדותן דהו"ל עשאאי"ל ותירץ דכיון דמשום חששא בעלמא מבטלין עדותן ואלו יודעין דקושטא קאמרו מקיימא הזמה מ"ה ל"ה עשאאי"ל ומ"ה היכ' דהכחשו העדים אנן אין יודעין אם המזימין קושטא קאמרו ולא ידענין רק היכ' דאישתקו או מודים משא"כ היכ' שהעדים אין אומרים היום או השעה הו"ל עשאאי"ל דכיון דהעדים אין מכחישים היום או השעה ויכול להיות שהאמת כדברי העדים הראשונים דלא מוכחשים שוב הו"ל חוזרין ומגידים ואין נאמנים לחזור ואם מ"מ אומרים שקר העדנו אין נאמנים להמית א"ע וכן היכ' שיכולים לומר שטעו בעיבורא דירחי ודוקא היכי שב' עדים מזימים בבירור ומסירין כל העדות נאמנים ואף נענשים מגזה"כ וחתני הרב הגדול מ'

נתן נ"י כעת אבד"ק ראהטן הקשה דא"כ לא משכחת זוממי זוממין כיון שהעדים מודין כדאמרינן בב"ק ע"ה ע"ב דהיכ' שמודה ואמר גנבתי אין דנין דין הזמה ולק"מ דהיש"ש כ' בב"ק שם דזה דוקא כשהודה קודם שבאו עדים אבל כשהודה לאחר שבאו עדים דנין דין הזמה עיי"ש וע' בתומים ר"ס ל"ח שכ' דבמלקות ומיתה ל"ש זה ואין להאריך בפרט זה כיון דבאמת דברי רב האי דברי תימא ובכ"ז י"ל לדברי' דמדין הזמה יש ללמוד דבכל הכחשה דבי תרי העדים יכולין לחזור ונהי דחלוק מדין הזמה דאין מענישים העדים רק בהזמה מ"מ גם בהכחשה בטל העדות אם חוזרין מדבריהם ולהלכה מי יהין להורות נגד משמעות הריב"ש מ"מ אולי יועיל זה לסניף ויבואר אי"ה בסוף התשוב':

(ועמש"ל ח"ר סי' ק"ב):

ג והנה ראיתי התשובה שכ' בזה ש"ב הגאון המפורסם מ' יצחק אהרן איטינגא אבד"ק לבוב והנה מה שדן מתחילת דברי' להתיר בנ"ד מכח מה שהעד ר' חיים כ"ץ הזים את העד אברהם משה שהוא העיד שבי"ג טבת אחר צהרים ביטל הגט והשליח ור' חיים העיד שהי' אברהם משה עמו בכפר משעה ו' עד שעה שביעית ושם לא הי' המגרש רק העד, ע"כ הוה הזמה גמורה ורק שהזמת ע"א ל"מ מ"מ כתב כיון דהלכה בע"א המכחיש ע"א אין לצרף שניהם ביחד דממנ"פ איכא חד פסול כמש"כ הש"ך בסי' ל"א בשם חכמי בריסק ומ"מ כל א' בפ"ע כשר דמוקמינן אחזקה משא"כ בכאן דאנו צריכין לדון על שני עדים ביחד על אברהם משה ועל ר' חיים כ"ץ ולא אוקמינן אחזקה ונמצא שלא הי' ביטול הגט רק בפני ע"א לדברי ר' חיים כ"ץ והתוס' כתבו דביטול בפני ע"א מדינא מהני רק מפני מה כח ב"ד יפה ל"מ דאפקעינהו רבנן לקדושין אף לרבי ונמצא דל"ל כיון דע"א מכחיש ע"א שמא האמת כדברי אברהם משה דמוקמינן האשה בחזקת א"א דכיון דלדברי העד חיים כ"ץ אפקעינהו רבנן לקדושין אין כאן חזקת א"א. זה תוכן דבריו וזה ליתא דלמה אנו צריכין בנ"ד לדון על שני עדים ביחד דכיון דע"א אין יכול להכחיש ע"א עדותו בתקפו וכל א' כשר לעדות אחרת וה"ה וכש"כ לעדות שהעיד כבר שהי' ב' עדים ואין א' מכחיש ב' עדים:

וגם מש"כ דל"ש לאוקמי האשה בחזקת א"א כיון דלדברי העד ר' חיים כ"ץ המזים לא הי' הביטול רק בפני ע"א אפקעינהו רבנן לקדושין כבר כתבתי לעיל דאף בספק אם אפקעינהו קדושין מוקמינין בחזקת א"א כדמוכח מש"ס דיבמות ר"פ האשה דאם ע"א אומר על הקדש דאיתשל מרי' עלי' הוה נגד חזקה אף דשאלה עוקר ההקדש מעיקרא דהקדש ל"מ חרטה דהשתא כמש"כ הראשונים ומ"מ הוה נגד חזקה כיון שכבר החזקנו זאת להקדש וה"ה בחזקת א"א והיא כעין סברת זקיני ת"ש סי' י"ח ס"ק כ"ט והגם דעל דברי זקיני יש לדון כמש"כ לעיל מ"מ דבר זה ברור דהאשה בחזקת א"א עומדת:

ועוד לדברי ר' חיים כל העדות בטל כיון שהעידו ב' עדים ונמצא אחד פסול בטל כל העדות ולא נשאר אף אחד שנאמר אפקעינן לקדושין דבשני עדים ונמצא אחד קרוב או פסול לא נשאר אף א' לחייב שבועה על ידו כמש"כ הסמ"ע סי' ל' דלא כמש"כ הב"ש סי' מ"ב דנשאר ע"א עכ"פ. וכשלא נשאר אף ע"א איך נאמר אפקעינהו רבנן לקדושין כיון שאין כאן עד המעיד על הביטול ונמצא לדברי' האשה בחזקת א"א רק שנתגרשה ושוב איכא חזקת א"א א"כ שמא האמת כדברי אברהם משה כיון דאיכא חזקת א"א ע"כ אין לדברים אלו מקום כלל אחרי מחילת כת"ה ושוב ראיתי שגם הרב הנ"ל לא סמך על זה:

ד עוד כתב דכיון דבנ"ד שהי' דין מרומה הי' צריך דו"ח מדאורייתא ובהגדת העדים נחסר איזה שעה שהב"ד לא שאלו ע"ז ומ"ה העדות בטל וגם הי' אברהם משה יכול לחזור כל עוד שלא נגמר החקירה ולא נשאר רק ע"א על הביטול ובזה לכ"ע בטלו אינו מבוטל. הנה דבר זה אמת דהיכ' שלא נגמר החקירה והדרישה העדים יכולים לחזור כמבואר בתוספתא ומ"ש הרב הנ"ל דהתוס' בפסחים י"א חולקין ע"ז על דברי התו' כבר תמהו התומים והנתיבות ואנכי הראיתי באיזה מקומן דתוס' גופי' מייתי תוספתא הנ"ל בסנהדרין ל"ב ע"ב ד"ה היכי אמר להו דלא כתומים שכ' דתוס' לא כתבו כן. ואמנם כפי הנראה לא הי' למראה עיני' הגב"ע דבגב"ע שלפני מבואר שאמרו שביום ד' י"ג טבת בשעה ג' בא לפניהם ואמר שבשעה זו הוא הולך מהגט שסידר לשליח א"כ יש כאן השעה ויום החודש והשבוע. ואי משום שלא אמרו השנה הרי השנה ידוע שהרי אמרו שבאותו יום סידר גט לשליח וידוע לב"ד השנה והיום שסידר ע"כ ידוע מעדותן על איזו שנה העידו וגם המקום ידוע שהרי אמרו שקודם שהלך לסדר הגט הי' בפניהם ומסר מודעה ותיכף אחר שנכתב הגט בא לפניהם ובטל הגט וכיון שידוע שהגט נכתב בק' בראדי ונמסר לשליח בק' בראדי גם המסירת מודעה וביטול הגט שאחרי' שהי' באותו יום תיכף וסמוך להגט הי' בק' בראדי ומה הי' להב"ד לשאול עוד:

ה איברא די"ל כסברת הרב הנ"ל והיינו דכיון דלא אמרו השנה והמקום בפרוטרוט ל"ה עדות בדין מרומה ומה שכתבתי דכיון שאמרו שביום שסידר הגט והשליח בא לפניהם והמקום והשנה ידוע לב"ד א"צ לשאול אותם ע"ז זה אינו דהרי מבואר בש"ס דסנהדרין פ' הי' בודקין שהקשה ר' יוסי לחכמים מי שבא ואמר אמש הרגו צריך לשאול באיזה שנה וכו' אלא אע"ג דל"צ רמינין עלי' כר"ש בן אלעזר עיי"ש וכיון דהלכה כחכמים הרי אע"ג דבאמרו אמש הורגו ידוע להב"ד היום והשנה והשבוע והחודש ומ"מ צריכין לדרוש שמא תטרוף דעתו ויחזור דז' חקירות מדאורייתא ה"ה בדין מרומה דצריך מדאורייתא דרישה וחקירה אם נחסר השנה והמקום, אף שידוע להב"ד ומוכח מתוך עדותן ל"מ עד שיעידו בפירוש אמנם מצאתי בחידושי הר"ן ר"פ הי' בודקין שנחלקו בזה והר"ן מייתי שיטת הרז"ה דהיכ' דאמר בחודש זה א"נ שנה זו אעפ"י שאינו יודע כמה היא בשבוע לא נפסל עדותו וכן נמי אם אינו יודע שם החודש א"נ אם אמר אתמול או שלפני' אבל אינו יודע כמה ימים עברו מן החודש אין עדותו נפסלת בשביל כך ונראה שאם אמר זכור אני בכמה בחודש אבל איני זכור באיזה יום בשבת הי' אין עדותן נפסלת עיי"ש והר"ן כ' וכן נראה מסברה מכרעת אבל פשטא דגמ' לא משמע כן מדאמרינן א"ל ר' יוסי לחכמים מי שבא ואמר הורגו אלא אע"ג דל"צ ומשמע דלעיכובא בעינין הני ז' חקירות ואע"ג שאמרו אמש הורגו צריכין לומר הז' חקירות ואם הוכחשו בחקירות ואע"פ שאמרו אין אינו יודעין עדותן בטלה וכן דעת הר' דוד וכן דעת הרמב"ם אע"ג דהא מילתא הילכתא למשיחא נ"מ לדין מרומה דבעינין דו"ח אם אמרו בכמה ימים בחודש או באיזה יום מימי השבת זו א"צ לומר באיזה שנה ובאיזה שבוע לדעת הר"ז הלוי ע"כ הנה מדכתב דפשטא דגמרא לא משמע הכי ולא הקשה עלי' נראה דדעת הר"ז הלוי דאם אמרו אמש הרגו אף רבנן מודה דהעדות אינו פסול ורק לכתחלה צריך לשאול שמא תטרוף דעתו ויחזרו ויכולין לחזור כל עוד שצריכין לומר לכתחילה החקירות והדרישות אף שהעדות כשר בלא הגדה זו ל"ה חוזרין ומגידים כיון שלא נגמר דבריהם דלכתחילה צריכין להגיד ואמנם אם לא הגידו או שאמרו בחודש זה ולא אמרו השנה כיון שהשנה והשבוע ידוע לב"ד שהרי אמרו בחודש זה אין העדות נפסל בכך ולפ"ז בנ"ד כיון שהשנה והמקום ידוע לב"ד לא נפסל העדות:

(ואף דע"כ מוכח מגמ' דאף לדעת הרז"ה העדים יכולין לחזור כשאמרו אמש הרגו דאל"כ למה שאלינין להו כר"ש בן אלעזר שיחזרו מעדותן כיון דל"מ חזרתן י"ל דדוקא בעוד שעומדין לפני הב"ד דשיילינין להו לכתחלה ולא נגמר העדות ויכולין לחזור אבל היכא שכבר הגידו והב"ד בטלו הקביעות ישיבתן והעדות נגמר כיון דלדעת הרז"ה העדות לא נפסל כיון שנודע להב"ד היום והשנה אין העדים יכולין לחזור ויבואר אי"ה לקמן) אבל לדעת הר"ן גם אם הדבר ידוע לב"ד ל"מ עד שיעידו בפירוש וכפי הנראה גם בדין מרומה ס"ל הר"ן הכי:

עוד כתב הר"ן דר' דוד חולק על הר"ז דאפי' אמרו העדים בכמה בחודש צריכין לומר באיזה יום בשבת דכשאמרו באיזה יום בשבת תלינין שטעו בעיבורא דירחי כיון שמכונים ליום השבת עיי"ש והנה התוס' נראה שחולקין על הרז"ה שהקשו בסנהדרין מ"א ובפסחים איך דייק בגמ' דאזלינין בתר רובא דטעו בעיבורא דירחי דילמא שאני הכא שכוונו ליום א', ומנ"ל שכוונו ליום אחד דילמא אמרו העדים בחודש זה בכמה בחודש ולא ידעו יום השבת שכתב הרז"ה דלא נפסל העדות בכך ומ"ה מוכח דרובא דאינשא טעו וע"כ לא ס"ל כרז"ה אך י"ל דתו' הוכיחו דכיונו יום השבת דאל"כ קשי' אמאי מתרצין העדים ולא דייקינן וע"כ מיירי שכיונו יום השבת כמש"כ מקודם ושפיר הקשו ויש לפלפל בזה אבל אכ"מ:

ו ומ"מ אף שהר"ן כאן חולק על הרז"ה ויש מקום לומר בנ"ד כיון דנחסר השנה והמקום אף שידוע לב"ד מתוך העדות נפסל העדות אבל בחידושי הר"ן פ' אחד דיני ממונות כ' בשם הר' דוד דהא דבדין מרומה צריך דו"ח אין הכונה שצריך כל דיני דו"ח כמו בדיני נפשות רק שצריך לחקור לפי ענין הרמאות ורק היכא שהדין חושש בכל הענין שהיא מרומה צריך לעשות דו"ח:

בשלימות מ"מ אם נודע להב"ד השנה והחודש או המקום כגון בנ"ד לא נפסל העדות כיון דדין מרומה חלוק מדיני נפשות ומה שנודע להב"ד מתוך העדות למה צריך לדרוש ע"כ צ"ע לדעת הר"ן אם נפסל העדות ואם יוכלו העדי' לחזור:

ז והנה הריב"ש סי' רס"ו והובא בח"מ סי' ט"ו כתב להדי' דבדין מרומה א"צ דרישה וחקירה ממש כמו בדיני נפשות רק שצריך לחקור ולדרוש כפי מה שאפשר אבל לא נפסל העדות אם לא אמרו הז' חקירות והרי בעובדא דהריב"ש הי' חשש רמאות בכל העדות ומ"מ פסק דלא נפסל העדות ומבואר דלכתחלה צריך דו"ח אבל אם לא הי' דרישה וחקירה אף העדים אין יכולין לחזור דהרי בעובדא דריב"ש חזרו העדים ופסקו דאין יכולין לחזור דאין חוזרין ומגידים ואי סלקא דעתך דגם לריב"ש כיון דלכתחלה צריך דרישה וחקירה יכולין לחזור אף לאחר שבטל ועד המושב מישיבת הדיינים אמאי פוסק בעובדא דידי' דאין יכולין לחזור, וע"כ אין יכולין לחזור. אמנם קשי' על הריב"ש ממרדכי ר"פ אחד דיני ממונות הובא בב"י חו"מ סי' ל' וב"י אה"ע סי' מ"ב שנשאל ר"י על אחד שהטעה להעיד עדות שקר והשביעם להעיד שקידש אשה אחת ולבסוף חזר בו אחד מן העדים והשיב ר"י והצריך גט מפני לעז ולולא כן לא הי' מצריך גט כי עדים שבאו לאוסרה צריך דו"ח וכ"ז שלא נחקרה יכולים לומר אנוסים היינו כדתני' בתוספתא ועוד כי זה המעשה שייך לדין מרומה וכל דין מרומה צריך דו"ח ואס"ל דדוקא לכתחלה צריך דו"ח אבל אם לא הי' די"ח ל"מ חזרת העד למה פסק ר"י דא"צ גט ונראה לישב דהריב"ש יסבור כמו שכתבתי לעיל בדעת הרז"ה שכ' להדי' דלא נפסל העדות וע"כ ס"ל דמ"מ שיילינין באומר אמש הרגו כדי שיחזרו העדים כדברי ר"ש בן אלעזר דכיון דלכתחלה שואלין לא בגמר העדות ויכולין לחזור וזה דוקא כל עוד שיושבין הדיינים ועוסקים הדיינים באותו עדות וא"כ בעובדא דר"י במרדכי הי' ג"כ עובדא הכי שהעד חזר לאחר כדי דיבור אך באותו ישיבת הדיינים ולכן כ' כיון שעדיין צריך דרישה וחקירה על כן העד יכול לחזור ובעובדא דהריב"ש שנגמר העדות ונסתלק ישיבת הדיינים מ"ה פסק שלא הי' יכולין העדים לחזור באופן דבנ"ד ל"מ חזרת העד:

ח ומ"מ גוף הדין צריך ראי' בשגם כי בנתיבות סי' ל' ס"ק א' כתב דאם עדים העידו בניסן והדריש' והחקיר' הי' בתשרי והוזמו נפסלין משעה שהעידו א"כ לפ"ז ה"ה כשהעידו ולא חקרו בדין מרומה כיון שיכולין לחקור עוד העדים יכולין לחזור אך הגאון מליסא שם כתב דהוא דבר ברור דעדים בדיני נפשות שהעידו והחקירות אמרו אחר כדי דיבור והוזמו נפסלין למפרע, ועפ"י זה בנה כל יסוד שלו ואני אומר דהיסוד שלו צריך ראי' וכל עוד שאין מביא ראי' אין לבנות דין ע"ז:

ולכאורה יש לפלפל ע"ז מש"ס דב"ק ע"ג בהעידו על הגניבה וטביחה דנפסלין משעת הגניבה ודילמא הי' החקירה אחר כדי דיבור שהעידו על הטביחה וע"כ כדברי הנתיבות אבל יש לדחות הראי' ואכ"מ:

ומ"מ גוף הדין להלכה בנ"ד צ"ע. והנה לדעתי העני' מגמ' משמע כדברי הריב"ש דדין מרומה ל"ה רק לכתחלה בדו"ח אף שהיא מדאורייתא מצינו ג"כ מדאורייתא חילוק בין לכתחלה לדעבד בתוס' כתובות ל' ד"ה א"ב בעילה ועיין פ"מ יו"ד סי' כ"א דבעוף לכתחילה צריך ב' סימנים מדאורייתא וע' בספרי הקטן סי' צ"ג אות ג'. דקשי' בשטר שהי' כתוב באחד בניסן בשמטה והוזמו עדים דשטר כשר משום שאנו אומרים שאחרוהו ומזה הוכיח בש"ס דסנהדרין ל"ב דל"ב דו"ח והכי כתב במהרי"ק סי' כ"ז ובתומים ר"ס ל' דהיכ' דאיכא הכחשה הוי דין מרומה ולפי"ז ה"ה בהזמה הוי דין מרומה ובע' דרישה וחקירה ושוב אמאי אמרינן כמו שנחקרה עדותן בב"ד דהרי בהזמה נמי הוה דין מרומה ובמהרי"ק סי' ס"ז הקשה כן בעדים שאמרו אנוסים היינו הרי הוה דין מרומה ויכולין העדים לחזור ותירץ במחנה אפרים ה' עדות סי' כ' דכיון דבעת שהעידו העדים. לא הי' דין מרומה אמרינן כמי שנחקרה העדים ול"מ הגדתן אח"כ וזה שייך דוקא בהגדת העדים אבל כשנמצאו מזימין הרי אנו רואין ריעותא מצד עדי' אחרי' ואמאי הוי כמו שנחקרו וע"כ מוכח כריב"ש דדוקא לכתחלה בעי דו"ח אבל אם לא חקרו העדות קיים וגובין בו ומיושב קו' מהרי"ק בפשיטות ותשו' הריב"ש שהביא מהרי"ק לא קאמר רק שבדין מרומה צריך לחקור ולדרוש אבל לא שהעדים יכולין לחזור ולהגיד ומ"מ מדברי מהרי"ק גופי' מוכח דיכולין לחזור ולהגיד ומה דקשי' למהרי"ק ממשנה דהעדים שאמרו יפה השיב במחנה אפרים ואדרבה יש ראי' לשיטה הנ"ל דבדין מרומה יכולין לחזור דקשי' בכתובות כ' דאמרינן אלו הוי קמן הוי הדרי וכ"כ תוס' שם ומה מהני חזרתן כקו' מהר"ם שיף ושער משפט אבל להנ"ל א"ש דבשטר לא הי' דרישה וחקירה דשמא מאוחר היא כדברי ש"ס סנהדרין ל"ב רק דל"ב דרישה וחקירה אבל כשהעדים מעידים אנוסים הי' או פסולי עדות שוב הוה דין מרומה ובעי דרישה וחקירה ושוב יכולין לחזור ונכונים דברי הגמ' ומצאתי בס' היקר אמרי בינה דיני עדות סי' ט"ז שזכה בהערה זו ועכ"פ אם כנים הדברים יש לנו עמודי הגדולים מהרי"ק והר"י שבמרדכי לסמוך עליהם. אך הריב"ש ודאי חולק ולפי הנ"ל צ"ל דהזמה כיון דיש לתלות שהעדים אחרוהו וכתבוהו ל"ה אפי' דין מרומה. ואינו דומה להכחשה דבי תרי:

ובקצה"ח סי' ל' מייתי תשו' ר' בצלאל אשכנזי שחולק על הריב"ש וס"ל דבדין מרומה בעי דרישה וחקירה כדיני נפשות ומעכב אף בדיעבד וכבר כתבתי לעיל דברי חידושי הר"ן דמבואר בדברי' כדברי הריב"ש ועכ"פ הדבר תלי' באשלי רברבי ובנוב"י סי' ע"ב מפלפל על הריב"ש במ"ש באם אינו יודע בחקירות העדות לא נפסל עיי"ש:

ט מ"מ אף שבודאי הלכה כרוב פוסקים דבדין מרומה אם לא הי' דריש' וחקירה יכולים לחזור לדעת זה דוקא בלא הגידו השעה או היום והב"ד ג"כ לא ידעו דבכה"ג הוה עשאאי"ל ומדאורייתא בעי דריש' וחקירה אף בממון וגם בעי עשאי"ל דלא כנוב"י אלא כש"ך ורק משום נעילת דלת ל"ב י"ל דבעדות נשים לא שייך נעילת דלת וגם בדין מרומה ל"ש נעילת דלת כמש"כ בנוב"י. משא"כ דהעדים הגידו השעה והיום רק שהשנה והמקום לא הגידו והשנה והמקום מוכח מתוך עדותן שהרי הגידו שביום שכתב הגט ומסר לשליח בו ביום הי' אצלם וביטל השליח ומוכח מתוך עדותן המקום והזמן רק שכתבתי דהוה כאומר אמש דידוע להב"ד וא"צ דריש' וחקירה רק כדר"א בר"ש להלאות העדים י"ל דלא אמר זאת רק בדיני נפשות דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה ולא בדיני נשים ובדין מרומה י"ל גם כן כסברת ראב"ש אך הדבר ספק וע"כ קשה עלי לסמוך על היתר זה אך לצירוף יועיל כאשר יבואר:

י ואמנם מה שכתב הרב הגאון מ' יצחק אהרן אבד"ק לבוב בנידן עדות שנטלו שכר להעיד דהיכ' דנוטלין מצד אחד הוי נוגעין ופסולין מדאורייתא ע"ז ההיתר יש להשען ומגוף הדין כבר דברתי:

אמנם עוד יש לבאר מה שמפקפק הרב הנ"ל בהיתר זה דכיון דהעדים הוכרחו ללכת ללבוב להעיד (כפי הגב"ע שנשלח לו נראה שהגב"ע הי' בבראדי אך בל"ס טעות בהעתק שלי) א"כ לפמ"ש הטו"ז בח"מ סי' ל"ד דשכר טירחות ההליכ' רשאין ליקח א"כ ל"ה נוטל שכר להעיד וע"ז כתב דדוקא בשכר מילוי המים דליכא אפרושי מאיסור' רשאי ליטול שכר הבאה משא"כ היכ' דבעדותן איכא אפרושי מאיסור' אסורן ליטול אף שכר טורח הליכ' דמחייבין בחנם לטרוח הנה שכר בטילה דמוכח ודאי מותר ליקח כמבואר בטוש"ע יו"ד כמו דבלימוד מותר ליקח שכר בטילה דמוכח וכן רופא מותר ליקח שכר בטילה כדאיתא סי' של"ו וה"ה ללכת מעיר לעיר להעיד דבטל ממלאכתו ודאי מותר ליקח. וצ"ע על הטו"ז שכ' דבמקום שיש טירחא מותר ליטול שכר ההליכה במאי איירי, אי מיירי שבטל ממלאכתו ונוטל שכר בטילה הנה שכר בטילה מותר ליקח העד אף אם אינו הולך מעיר לעיר רק שהולך להעיד והוא בטל ממלאכתו מותר ליקח שכר בטלה כמבואר מירושלמי רפ"ק דסנהדרין ר"ה הוה רעי תורין והוה ידע סהדי לבר נש א"ל איתא שהד עלי א"ל הב לי אגרי ותני כן נותנין לדיין שכר בטילו ולעד שכר עדותו והובא ברמב"ן ה' בכורות ובב"ח ח"מ סי' ט'. ואי דאינו בטל ממלאכה רק שנוטל שכר טירחא ודאי אסור דהסמ"ע ח"מ סי' רס"ה ס"ק ג' כ' דשכר טירחא אסור ליטול בהשבת אבדה רק שכר בטלה וה"ה בעדות והרי בהשבת אבדה נמי הולך ומ"מ אסור ליטול וה"ה בעדות:

ואמנם כדברי הטו"ז מבואר ברמב"ן ה' בכורות דף כ"ט ע"ב וז"ל אוקימנא בשכר הזאה וקידוש אבל שכר הבאה ומילוי שרי למישקל דאגר טירחא היא ולא שכר מצוה היא וכן לענין עדות ודין כה"ג שרי ואח"כ מייתי ירושלמי הנ"ל ואם כונת הרמב"ן והטו"ז דשכר הליכה שרי ליקח אף אם לא בטל ממלאכה צ"ע גם עלי' מהשבת אבדה ושמא יש לחלק דבשלמא בהשבת אבדה ההליכה בכלל המצוה משא"כ בהזי' הזי' לחוד והבאה לחוד ע"כ מותר ליקח עבור הבאה אף שכר טירחא בלא שכר בטילה וה"ה בעדות יסברו דהעדות היא מצוה בפ"ע וההליכה היא בפ"ע ומותר ליקח שכר טירחא אבל זה ליתא דבשלמא בהבאת המים כיון שמי שהביא אינו מקושר עם מי שמזה דאחר יכול להזות ע"כ מותר ליקח שכר טירחא משא"כ בעדות כיון שהוא הולך להב"ד להעיד ומחיוב לילך להעיד איך יקח שכר טירחא ושמא מיירי היכא דאיכא ב"ד בעירו והוא הולך לעיר אחרת דאותה ההליכה ל"ש להעדות דאפשר להעיד זולת ההליכה ומ"ה מותר ליקח אף שכר טירחא בלא שכר בטילה. והנה בצאן קדשים בכורות כ"ט כתב לישב הא דלא מוקי לישב משנה דקדושין בשכר בטילה דמוכח וכתב דכיון דרחמנא רמי' על הכהן דשייך בעבודה אסור ליקח אף שכר בטילה דמוכח ובשעה"מ פ"ה דאישות הקשה עלי' מירושלמי הנ"ל דאף עדים מותרין ליקח שכר בטילה דמוכח ואני תמה עלי' דכיון דזר כשר להזות ולקדש כמבואר במשנה דפרה וביומא מ"ב רק דרש"י כתב בבכורות דכהנים נוהגין להזות איזהו חיוב רמי' על הכהנים ולענין מה שהקשה השעה"מ מעדות דמותר ליקח שכר בטילה אף דמצוה רמי' עלי' נ"ל דכיון דמבואר במשנה דבכורות דאם הי' זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל בטל וע"כ הצאן קדשים יסבור דדוקא להזות אסור לקבל אף שכר בטילה אבל בהולך להזות יש הוכחה שישהה עצמו הוי שכר בטילה דמוכח ומותר לקבל שכר ה"ה בעדות מיירי ירושלמי דר"ה הי' צריך לילך לעיר אחרת ולשהות עצמו ולכן מותר לקבל שכר בטילה וזה גופא דברי הטו"ז ורמב"ן משא"כ בעירו אסור בעד דלא מוכח הבטלה ואינו דומה לדיין כיון שדרכו לשהות בזה ולעיין בדיני מוכח הבטלה:

יא והנה לדברי הטו"ז והרמב"ן דבהולך לעיר אחרת מותר ליקח שכר בטילה יש לעיין אם מותר ליקח מצד אחד ונראה דשרי כיון דאם אינו נותן לו שכר בטילה דמוכח אין מחויב להעיד א"כ ע"כ מי שצריך לו מחיוב לשלם ונוגע ל"ה כיון שאינו נוטל אלא מה שיכול להרויח ול"מ לטו"ז דיו"ד סוף סי' ק"ס דמה שנותן לו מלאכה ל"ה ריבית ה"ה דלא מיקרי נוגע אך אפי' להחולקי' כיון שבכאן אין משלם רק שכר בטילה שבטל אותו והפסידו בבירור אין זה שום נגיעה:

וע' תשו' רדב"ז ח"ב סי' תק"ז מבואר ג"כ דשכר בטלה דמוכח מותר לעד לקבל ומשמע אף מצד אחד מדכתב דאם א"ל בא והעיד ואם יקבלו עדותך אתן לך כך וכך ואם לא יקבלו לא אתן לך הוי נוגע ועדותו בטל משמע דמקבל שכר בטילה מצד אחד לא הוי נוגע ואינו דומה לדיין דשם שייך איקרובא דעתא ומ"ה אסור לקבל מצד אחד משא"כ בעד דל"ש איקרובי דעתא רק בעי נוגע ובזה ל"ה נוגע ועדיין צ"ע:

ומ"מ יש לומר כסברת הרב הגאון מ' יצחק אהרן דלאפרושי מאיסורא אף שכר בטלה דמוכח אסור לקבל ושורש הסברא לפמ"ש הרמ"א בסוכה סי' תרנ"ו דלמצות עשה א"צ לפזר כל מעותיו והביא בשם הרשב"א דדוקא במ"ע אבל במצות ל"ת צריך לפזר כל מעותיו ופמ"ג כתב שם דזה דוקא בקום ועשה משא"כ בשוא"ת עיי"ש. א"כ זה החילוק דבהשבת אבדה דהוי עשה א"צ לפזר מעותיו ורשאי לקבל שכר בטילה וה"ה בדין וברופא ואף דבהשבת אבדה איכא ל"ת דלא תוכל להתעלם מ"מ הוא יעבור בשב וא"ת וא"צ גם לפזר מעותיו ובעדות כשמעיד בשביל ממון אולי ג"כ י"ל כן משא"כ במפריש מאיסורא וחברו יעבור במעשה שכ' תוס' שבועות ל' ע"ב דמיקרי קום ועשה בכה"ג חייב לפזר מעותיו וכש"כ שבטל ממלאכתו ומחיוב לעשות בחנם ואף שכר בטלה אין לו. אך גם בהשבת אבדה משכחת שחבירו יעשה מעשה כמש"כ תוס' בשבועות ל'. ומ"מ מותר ליקח שכר בטלה ע"כ נראה דאין לחלק. ויהי' איך שיהי' כיון דרק שכר בטילה דמוכח מותר ליקח ובנ"ד נראה שהבטיח יותר ומה כתב שניתן להם על משקה ועוד יתן להם אם יהי' ביכולתו יראה שלא נתן להם שכר בטילה דמוכח ועוד עיין בנתיבות סי' ל"ד ס"ק י' דאפי' נוטל שכר לראות כדי להעיד דוקא בנוטל מב' צדדין והא דמתירין בגט אף בנוטלין מצד א' שם יש טעמים אחרים ולפ"ז נראה דה"ה באגר בטילה דמוכח דמותר העד לקבל דוקא מב' צדדין דמצד אחד מיקרי נוגע שלא יפסוד לשיטה המבואר סי' ק"מ סעיף ט' דאם נותן להם השכירות שלא יפסידו הוה נוגעין משום הנאה שלא יפסידו ועוד עיין בסי' ל"ז דלחד דעה אריס אינו מעיד אף אם אין השתא פירות דהוה נוגע שיהי' לו אח"כ עבודה בשדה אף דאינו נוטל רק שכר פעולה ולפ"ז י"ל דנוטל מצד אחד הוי נוגע ובירושלמי שקיבל ר"ה שכר בטילה י"ל משניהם קיבל והירושלמי קיצר בדבר ויותר משכר בטילה ודאי אסור ליקח ומכל הנ"ל יראה דהעד אברהם משה עדותו בטל:

יב ואבאר בקצרה צדד ההיתר מאשה זו אחת לאחת. ומקודם נדבר עוד בהיתרי' המבוארים בתשו' ברית אברהם מסי' ק"כ עד קכ"ד ואכתוב בקצרה:

הנה מה שעלה על דעת הרב המתיר בסי' ק"כ דכיון דהבעל פסל העדים שיעידו על שדיבר על הגט ועל השליחות שוב אין כאן עדים שמעידים על הביטול והברית אברהם דחה דברי' מתשו' הר"ן סי' מ"ג שכ' דבאמת מה מועיל פוסל עדים והרי מ"מ הם עדים כשרין וע"כ ל"מ רק מטעם דכיון דפוסל עדים ע"כ ביטל המודעה בלב שלם משא"כ למה שעושה אחר שפיסל העדים דל"ש סברה זו ל"מ פיסל עדים וראי' מחתנא דר' ירמי' דאשקלי' וביטלי' ואמר ר"י לסהדי אותיבו קרי באוניכי ואמאי לא פסיל עדים ולא הי' לחוש לביטול ומביאו ב"י סי' קל"ד. ולפע"ד יש לדחות ראי' הר"ן הנה זה ברור דיכול לפסול עדים לגבי עצמו שיודה שהם פסולין כדאיתא בש"ס כתובות מ"ד איכא ביניהו אורועי סהדי ובר"ן ובמ"ל פ"א משחיטה ה' כ"ו אך לגבי אחרים אין בידו לפסלן והנה עדים המעידין על ביטל גט או שליחות הם מעידים ב' דברים שמעידים שהאשה אסורה לעלמא וגם מעידים זכות להבעל שהאשה ברשותו בכל חיובים שהאשה חייבת לבעלה ואמנם כשפסל הבעל העדים והעדים מעידים זכות לבעל וחוב לעלמא בדיבור אחד הוה כמו עדים שקרובים לזה ורחוקים לזה ובטל כל העדות כמבואר בירושלמי ובח"מ סי' נ"א סעיף ו' ומ"ה מהני פוסל עדים גם על הביטול שיבטל אח"כ משא"כ בחתנא דר' ירמי' דאשקלי' גיטא בע"כ שהי' מהנך שכופין להוציא והבעל כבר אבד כל הזכותים שיש לו על אשתו וכשבאין אח"כ להעיד על הביטול אין מעידין לזכותו של בעל כלל רק שמעידין שלעלמא היא א"א ולעלמא הם כשרין ולזכותו לא העידו כלל וע"כ אין מועיל פוסל עדים על להבא והוצרך לומר לעדים אלו אטמירו אך מ"מ דין של הר"ן והב"י נכון שהרי אין פוסלין עדים רק שיעידו שכבר דיבר או מסר מודעה על הגט או על השליחות ולא פסל עדים שיעידו על להבא א"כ כשבאו עדים שאחר כתיבות הגט בטל הגט או השליחות אותן עדים לא פסל. משא"כ בנ"ד שהעדים העידו שקודם כתיבת הגט מסר מודעה לפניהם ואחר כתיבת הגט בטל הגט והשליחות וכיון שכבר פיסל עדים שיעודו על מודעא שוב שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כן נ"ל לכאורה אך יש לדחות דזה הוי ב' עדיות ולא אמרינן עדות שבטל מקצתו כדאיתא בח"מ סי' נ"א וגם בגוף הדבר וסברא הנ"ל. יש לומר דאינו דומה לקרובים שהם פסולים באמת משא"כ מה שהוא פסיל אותם נהי דלעצמו יכול לפסלן אבל שיבטל מפאת כן מה שיש תועלת בעדות זה לאחרים זה לא שמענו ומ"מ כתבתי אולי יועיל זה לסניף:

יג והנה הרב המתיר בסי' ק"כ בברית אברהם כ' עוד בזה"ז שמשביעין הבעל שלא יבטל הוה העדות על הביטול עדות שאאי"ל דהעדים יאמרו לפסלו לעדות באנו כיון שנפסל הבעל מפאת השבועה והברית אברהם דחה דבריו דכיון דבהזמה אין אוסרין נשותיהן רק שמלקין אך כשבאו לפסלו לעדות נמי מלקין והוה עשאי"ל שמתקיים כאשר זמם במלקות ובחנם תפס עלי' דהמתיר אזיל בשיטת נוב"י סי' ע"ב וע"ד דהיכא דפסלו אחד לעדות והוזמו אין לוקין והובא לעיל והגם שלעיל כתבתי דלא כנוב"י מ"מ אין לדחות דברי השואל המופלג אם כתב עפ"י נוב"י אך בעיקר הדבר כתבו תוס' סנהדרין ט' ע"ב דהיכ' דהעדים יודעין שמתחייב מיתה ל"ש לומר שלא באו לזה ורק באשה חבירה יכולין לומר אין אנו הי' יודעין שהיא חבירה א"כ אין יכולין לומר שלפסלו לעדות באו כיון שידעו שהאשה נאסרת לעלמא ע"כ לא צדקו דבריו:

ושוב ראיתי שדבריו נכונים בדרך זה דכיון שיש סברא דל"מ הביטול משום כמדא"ר ל"ת א"ע ל"מ ומ"מ לקו וה"ה שנפסל לעדות א"כ העדים יכולין לומר דלא ידעו שנאסרה לעלמא מה"ט והו"ל עשאאי"ל:

יד והנה מה שמפלפל הברית אברהם בסי' קכ"א להתיר האשה מטעם כיון שנשבע הבעל שלא לבטל אמרינן כמדרל"ת אעל"מ לשיטת המרדכי דגם בשבועת אמרינן אעל"מ יש להעיר לשיטת הרמב"ם ורש"י דשבועה בלא שם ובלא כינוי אין בו מלקות רק איסורא בעלמא כמו שהביא ב"י בסי' רל"ז לדעת הראב"ד דלשעבר בעי שם וכינוי ולא להבא ומ"מ אין לוקין להראב"ד והרא"ש ש ס"ל דלוקין בכל מקום ונמצא להרמב"ם ורש"י ל"א אעל"מ לפמש"כ הפנ"י סוף גיטין דל"א אעל"מ רק בל"ת ובנוב"י קמא סי' ע"ז ובתנינא אבה"ע קכ"ט חולק עלי' וראי' ממה שהקשה בגמ' מתורם משאינו מינו מ"מ י"ל דבאיסורא בעלמא אף נוב"י מודה וביוחד י"ל לפמש"כ הר"ן פ' שבועות העדות בדעת רש"י ורמב"ם דאיסורא דשבועה בלא שם וכינוי ילפינין מדברי קבלה מדכתיב ויואל שאול את העם עיי"ש וכיון דבגמ' אמר רבא כמד"א רחמנא ל"ת בלשון רחמנא אין במשמע דברי קבלה כדאמרינן רחמנא אמר תקעו ע"כ צ"ע אם אמרינן בשבועה בלא שם וכינוי דל"מ לשיטת רש"י ורמב"ם ואף דאומר שנשבע בשבועת התורה מ"מ י"ל דלרש"י כיון שהיא בלא שם וכינוי ל"מ שבועה זו למלקות ואף דנשבע בתורה צריך התרה כמבואר סי' רי"ב וכש"כ באומר בשבועת התורה מ"מ ל"מ זאת למלקות ומ"מ כיון שדעת הרא"ש שחייב מלקות א"כ הדבר תלוי באשלי רברבי וביוחד שגם לשיטת רש"י כיון שאומר שבועת התורה ודאי מדאורייתא הוה שבועה ושייך כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ כיון דעכ"פ אסור מן התורה והרבה יש לדבר בפרט זה ואקצר ושוב הערנו חכם אחד דמצינו ביבמות צ"ח ע"א בגמ' דקרי' רחמנא ללימוד מדברי קבלה עיי"ש:

טו וכת"ה מפלפל בדברי התוס' תמורה מה שכתבו בנשבע שלא לגרש אמרינן אעל"מ לרבא דלולא דהיא איסור שבדה מלב ולעיל כתבו תוס' דל"ש לומר אעל"מ שלא יועיל הגט כלל דאתקש גירושין למיתה וכבר תמהו בזה וכ' לפמש"כ הקצה"ח סי' ר' דגט ל"ה אלא מחילת השעבוד שיש לו עלי' מ"ה ל"ש אעל"מ דזה כונת התוס' דאיתקש גירושין למיתה הכונה כמו דמיתה ל"ה רק סילק שעבודו כן גירושין משא"כ בנשבע שלא לגרש דהיא אגידה בי' מצד אחר ואז הגט ל"ה סילק בעלמא:

הנה כבר חשבתי זאת למשפט דגט ל"ה רק סילק השיעבוד, ומ"ה רציתי לומר בטעם הרמב"ם שכ' בכתוב גט לאשה דעלמא וכשיכנסנה יגרשנה ל"ה גט משום דל"ה לשמה ולא משום דשלב"ל כמש"כ הטור בסי' קל"ב דסובר סילק מהני מדבר שלא ב"ל אמנם הדבר ברור דגט ל"ה סילק רק קנין שהבעל מקנה אותה לעצמה כדאיתא בקדושין דף ט' בגמ' מה יציאה בעינן דעת מקנה ופירש"י היינו בעל שהקנה אותה לעצמה בגט זה והקצה"ח סי' ר' ואבני מילואים סי' ל"ה לא כתבו רק בגירושין שהיא בע"כ ל"ב שתזכה בגט רק שיתן בידה עיי"ש אבל שיהי' גוף הגירושין רק סילק השיעבוד לא נמצא בקצה"ח. וראי' מש"ס הנ"ל ודוק ובדברי תוס' תמורה כבר דברתי במקום אחר ואין עת האסף פה:

טז ואמנם מה שעלה בדעת הב"א בסוף התשובה דכיון דביטול הגט ושליחתו היא במחשבה ודיבור ולא במעשה ל"ש כמד"ר ל"ת א"ע ל"מ ואינו דומה לתרומה והקדש ותמורה דאנו דנין על המעשה שנעשה עפ"י דיבורו אנא לא ידענא דתרומה נטלת במחשבה ומקדים תרומה לביכורי' אף שלא הפריש כלל רק אמר שיהי' תרומה אנו דנין על הדיבור ובאומר לשליחו צא וקדש אשה גרושה כתבו תוס' דשליחות בטל ולפי דעת השואל בנוב"י קמא תלי' ב' תירוצי תוס' ב"מ אי כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ ושליח עושה בדיבור בעלמ' ואפי' השליח נתן משלו וקדשה לפלוני בשליחותו מקודשת דל"ה רק דיבור ובדבר עבירה אמרינן א"ע ל"מ והיינו דהדיבור לא הועיל ועיין בספרי הקטן סי' ל"ח אות ב' וגם בעשות השליח וביטל שליחתו אנו דנין על המעשה שאח"כ אם חלין הקדושין או הגירושין שאח"כ כמו בתרומה והקדש ומה שהוכיח דינו מהא דצריך קרא בנשבע לבטל המצוה לא חל ותיפק לי' כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ לק"מ דבשלמא בתמורה ומקדיש בעל מום וכדומה מתוקן האיסור אי ל"מ ומ"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא כמ"ש מהרי"ט משא"כ בנשבע לעבור על דברי תורה לולא קרא ה"א דחל דל"ש לומר א"ע ל"מ דאם ל"מ יעבור על שבועת שוא ומה העבירה שיעשה או שבועת שוא ומיקרי לא תיקן האיסר ע"כ לולא קרא ה"א דשבועה חלה ול"ה שבועת שוא מ"ה איצטריך קרא דלא חל והוה שבועת שוא משא"כ בנשבע שלא לבטל או שלא למכור השבועה קיימת והביטל שאח"כ ל"מ ואף דנדר שוא לא אשכחן לשיטת הר"ן הרי בנדר קמ"ל קרא דהנדר חל ואקרא ל"ק וגם מה שהקשה אמאי חל שבועה בכולל ג"כ לא קשה מטעם הנ"ל דלא יתוקן האיסר דאם א"ע ל"מ יהי' שבועת שוא ע"כ איני רואה בסברתו ממש:

ובתשובה אחת הקשיתי בנזיר ג' באומר שבועה שאשתה והדר אמר הריני נזיר דאתי' נזירות חלה ונימא כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ ושם ל"ש מה שתירצתי לעיל וגם על רש"י שם דס"ל דשבועה חלה נגד שבועה. וגם על רש"י י"ל בתירוץ הנ"ל, אבל בנזיר דלא אסור משום נזירות שוא וגם לא גלי קרא כמו בנדר קשי' איך חל נזירות ומזה מוכח קצת כדברי הברית אברהם אם לא נאמר כתוס' דאיסור שבדה מלבו ל"א אי עבד ל"מ וגם לא כתשו' הרא"ש דאיסור שאפשר לבטל ל"א א"ע ל"מ אך גם שם י"ג דהיינו דקמ"ל קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות דל"א אעל"מ ודוק כי ההכרח לקצר. ובתשו' הנ"ל הקשיתי על הרא"ש בתשו' שכ' דהיכ' דאפשר לבטל האיסור ל"א אעל"מ והרי בתמורה נהי דמבואר בירושלמי נזיר פ"ה דאין נשאלין על התמורה מ"מ יכול לשאול על גוף ההקדש ונעקר התמורה כדמשמע מש"ס נזיר ל"ב ובכ"מ פ"ו מעירוכין והארכתי בפרט זה בישוב הדבר כי אין להאריך בכאן יותר. ודע דמעובדא דחולדה ובור המובא בתענית ח' משמע דאי עביד מהני בשבועה שהרי שם נשבע שלא ישא אחרת ונשא אחרת והוצרך לגרשה ואס"ד אעל"מ לא היתה צריכה גט ושמא שם נשבע שלא ישא אחרת ע"כ על הקדושין לא הי' שבועה כלל ומ"ה הוצרכה גט ודו"ק:

יז והנה מ"ש הברית אברהם סי' קכ"ב דהעדים אם נזדמנו להביטול המה פסולין שהיו מסייעים ידי עוברי עבירה ועברו אלפ"ע והרחיב הדבור אמת דבלפ"ע ל"ה רק פסולין דרבנן ובעי הכרזה אך לאותו עדות ל"ב הכרזה אך בתומים סי' ל"ד סקכ"ב כ' דיש מחלוקת בדבר וגם בהך ענינא דאין אדם מע"ר יש לעיין בדבר דלא משמע לאינשי איסורא ונהי דלא נפסלו לעדות אם אחר מעיד עליהם שעברו על איסור דלא משמע לאינשי איסורא כמבואר בקוברי מת ביו"ט וביתומים בריבית קציצה אך על עצמם אינם נאמנים לפמ"ש השטמ"ק כתובת י"ט דאפי' במדת חסידות אין אדם מע"ר ואמנם גוף דבר זה במחלוקת שנוי' ע' נוב"י אה"ע סי' ע"ד וע"כ כל היתר זה במחלוקת שנוי':

וגם מ"ש כ"ת בשם הרב הגאון מ' חיים יהודה נ"י מבראדי דבנ"ד שהעדים לא העידו עד לאחר ג' חדשים והאשה היתה יכולה להנשא ומשוי' נפשי' רשיעא שלא העידו עד עתה גם זה תליא באשלי רברבי דבנובי"ת אה"ע סי' קנ"ו כ' דל"ש אאמע"ר רק היכא שנפסל לעדות דהתורה קראו רשע ולא מה שרצה להכשיל וע' בש"ש שמעתתא ז' פ"ה דמסקנת דברי' ג"כ כן הוא, אמנם בתשו' אחת דחיתי דברי' ודברי הנוב"י בעניותא ומ"מ מי יהין לסמוך ע"ז לבד ואמנם בהצטרף ההיתרים אשר יבארו נחזי מה דקמן:

יח ונבאר אחת לאחת בקצרה דבר דבור על אופניו:

(א) הנה יש כאן הכחשה בגוף העדות ולדברי מהרש"א דאין תולין הטעות בשעות רק במקום שע"א אומר כן וע"א אומר כן וגם לפשטות לשון הר"מ בה' עדות דלא תלינן בטעות יותר משעה אחת וע' בתומים סי' ל' סקי"ג בישוב דברי' ובספרי הובא לעיל א"כ יש כאן הכחשה דתרי ותרי ויש מקום לומר כיון דרוב אין מבטלין וכ"ש בזה"ז כיון שמשביעין ודאי רוב אין עוברין על שבועה ומהני רוב בתרי ותרי:

(ואף שכתבתי לעיל בשם ש"ש שמעתתא ו' פ' כ"ב דתרי נגד תרי ל"מ רוב מ"מ מצאתי בשער משפט סי' מ"ו סקי"ד שצידד לומר דוקא מיגו דעדים ל"מ אבל מיגו דבע"ד מהני ועיי"ש שצידד לומר דחזקה דאתי' מכח סברה מהני וראי' דמהני סברת אם איתא דעכשיו גירשה אחוי גיטך בתרי ותרי וה"ה די"ל דחזקת כשרות דבעל מהני בתרי ותרי ודו"ק):

ואוקמינן השליח בחזקתו כמש"כ הפנ"י ר"פ השולח דחזקת השליח מהני נגד חזקת א"א וכן יהי' זאת הפירוש בדברי הר"ן בתשובה שהובא בב"י קל"ד ובשגם שהאשה כבר קיבלה הגט ויצא הדבר בהיתר לא מוקמינן בחזקת א"א ואף שע"י דברי זקיני הת"ש י"ח שהביא ראי' מהך דגדולה חזקה תמהתי לעיל מ"מ משיטת רש"י כתובות כ"ו ע"ב שכתב דמוקמינן אחזקת כשרות הואיל והכשרנו אותו מוכח כסברת הת"ש אך התוס' לא ס"ל כן:

ולפענ"ד יש ראי' לסברה זו גם מתוס' ר"פ השולח ד"ה מהו דתימא שכתבו דהא דגילוי דעתא בגיטא מילתא היא היינו שנודע הגילוי דעת קודם שהגיע גט לידה אבל אם לא נודע עד אחר שהגיע גט לידה לאו כלום היא כגון דרהיט בתר השליח דסבר השליח דבעי אשיר הב לי' וכי מבטל לי' אחר שהגיע לידה שהי' סבור שעוד ביד השליח אע"ג דהשתא הגלאי מילת' למפרע ל"מ דהוה דברי' שבלב ולא נודע הסברה דהרי השתא אגלי מילתא למפרע ונ"ל דה"ט דקודם שנתן הגט לא אלים הגט והשליחות ומ"ה כשנודע הגילוי דעת בידו לבטל הגט שלא ליתן ואם נתן אח"כ כיון דכבר נתבטל לא יועיל אבל אם לא נודע עד אחר שנתן הגט כיון דגילוי דעת הוי ענין חליש אין בכוחו לבטל ולומר תגלי מלתא למפרע וכיוצא בזה כתב הר"ן בנדרים בהפר אחד וקיים אחד ונשאל על הקמתו עיי"ש הרי מוכח דאחר שנתן הגט בחזקת כשרות אלים טובא וה"ה לענין תרי ותרי כל הביטל י"ל דהגט אלים:

(ב) אף אם נאמר דהאשה בחזקת א"א ול"מ תרי ותרי להוציאה מחזקת א"א מ"מ יש לסמוך על הסברה שכתבתי דבתרי ותרי העד יכול לחזור מעדותו כסברת השער משפט וכפשטי' דגמ' כתובות כ' והריב"ש לרוחא דמילתא כ' דל"מ חזרה כיון דאף אם ל"מ חזרה יש היתר בנ"ד אבל לדינא גם הריב"ש מודה:

(ג) אף אם נאמר דלא כמהרש"א אלא דאדם טועה ב' שעות ותלינן הטעות בשנים ול"ה תרי ותרי מ"מ כיון דנתברר שהבטיח לאחד שכירות וכבר נתן מקצת בטל עדותו מדאורייתא מטעם נוגע מטעם קרוב או מטעם משקר. ולדעתי ל"ה כתרי ותרי היכ' דנתברר שהוא נוגע וכש"כ אם נוגע מטעם קרוב דכמעיד לעצמו ולעצמו גם עתה קרוב אלא אפי' אם היא מטעם משקר מ"מ לא הוי כתרי ותרי. והוא עיקר ההיתר:

(ד) אפי' אם נאמר כדעת הרב מקוטנא דהוה תרי ותרי מ"מ מהני חזרתו לפמש"כ לעיל אות ב' דבתרי ותרי מהני חזרה:

(ה) כיון שהוא דין מרומה ובעי דו"ח י"ל כיון שלא אמרו השנה והמקום בפירוש ל"מ העדות לשיטת ה"ר בצלאל דבעי ז' חקירות בפירוש ול"מ אם אמרו אמש הרגו כמו שהארכתי בפנים וכש"כ בדיני נשים דיש כמה פוסקים דבעי דרישה וחקירה כמו בדיני נפשות:

(ו) אף אם נאמר דל"ב דרישה וחקירה בדין מרומה רק לכתחלה מ"מ יכולין לחזור מעדותו לשיטת הריא"ז שהובא בחידושי הר"ן בסנהד' דלדעתו ע"כ באמש הרגו ל"ב דרישה וחקירה רק לכתחילה ומ"מ שואלין כראב"ש כדי שיחזרו כמו שכתבתי בפנים. וגם בזה נאמר דהריב"ש לרוחא דמילתא כתב שאין יכולין לחזור כיון דאף אם נאמר כן מ"מ יש היתר בנ"ד אבל לדינא ס"ל בדין מרומה דבעי דרישה וחקירה לכתחילה יכולין

(ז)

לחזור כשיטת המרדכי ריש פרק אחד דיני ממונות שהובא לעיל:

יש לומר דל"מ הביטול כיון שנשבע שלא לבטל כדעת המרדכי דאף בשבועה המרינין א"ע ל"מ:

(ח) יש לומר כיון דפסל העדים שיעידו על מודעא והעדים העידו ביחד על מודעה ועל ביטול השליחות עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה:

(ט) יש לומר דהעדים אין נאמנים שהי' מסייעין ידי עוברי עבירה ואין אדם משים עצמו רשע:

יט ובכן אף אם בכל אחד מהיתר יש דעה החולקת מ"מ לא יהי' אלא ספק כבר כ' הש"ך דבג' ספיקות מתירין אפי' נגד חזקה והפמ"ג כתב בסי' כ"ג ביו"ד ובכמה מקומות דבספיקא דדינא אין החזקה מגרע כח הס"ס וכאן הוי בכל ספק ספיקא דדינא ע"כ האשה מותרת בכמה ספיקות והגם דתוס' כתבו בכתובות ט' ד"ה אי למיתב דל"ח ס"ס שמא לא הי' פ"פ ושמא באונס משום דבספק גופי' שמא באונס יש ספק שמא קודם שנתארסה וה"ה בנ"ד בהיתרים הראשונים שאתה אומר שמא יש תרי ותרי בהכחשה כמו באות א וב' ואת"ל דליכא תרי ותרי בהכחשה מ"מ שמא הוי תרי ותרי מצד שקיבל המעות וע"ז נא' דל"ה ס"ס כיון דאף דאיכא תרי ותרי עדיין ספק שמא גם בתרי ותרי מוקמינין בחזקת א"א והעד אינו יכול לחזור מ"מ ע"כ כונת התוס' בכתובות דכמו שיש ס"ס להקל כמו כן יש ס"ס להחמיר שמא ברצון ושמא באונס קודם שנתארסה והוה ס"ס נגד ס"ס. משא"כ בנ"ד שיש כמה ספיקות להקל ולהחמיר ליכא ספיקות כאלו ע"כ הדבר ברור להקל בשגם שכבר הבאתי לעיל ראיות לכל אחד מהיתרים:

ועיקר הדבר נראה כדבר ברור שהעדות שקר אחרי שהמגרש הי' מהדר אזיופא ע"כ מכל הלין טעמי אצרף להיתרא באופן שיתקרו בק' בראדי על העד החתום על המכתב הראשון זאב בר' צבי או שלא נמצא כזה שיודע להגיד עדות בע"פ או שיבוא ויעיד ויאמר ששקר ענו בו כי הוא נחוץ כמ"ש הב"ש סי' מ"ב שיש לחוש שיבוא להעיד אח"כ בע"פ הגם שכעת הוה מפי כתבו והי' אם יבורר אודות זה וא"א בנקל להשיג גט אחר ע"י פשרה ויש מקום עיגון הנני לצרף עם הגאונים המתירין באופן שהרב הגאון המפורסם מ' יצחק אהרן נ"י שהוא ראש המדברים בזה וחד דעמי' מגדולי הדור יסכימו להיתרא ואצרף עמהם כי היכ' דלימטייהו שיבא וכו' ואם אפשר להשיג גט אחר זה טוב. ועל שנוי השם שהמגרש אמר לא דנתי כי כפי הנראה הוא נקרא בפ"כ משה מיכל ואינו נאמן על השינוי בשגם שכתבו שם הנקרא בפי כל וד' יצילני משגיאות:

והנני ידידו דו"ש באהבה:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה