אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן פד

סימן פג

ב"ה פרעמישלא תרל"ז לפ"ק

להרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מ' פסח יהודא ראב"ד ומו"ץ דק"ק טארנא יע"א:

ע"ד השאלה בש"מ שהי' חולה גדול ולא הי' יכול לזיז באברי' שהי' עמוס בחולי לעהמונג ר"ל ולא הי' ביכולתו לגרש בעצמו ליתן הנייר לסידור ואח"כ לתת ליד האשה ועשה שליח ע"י פקודת כת"ה לאמר בזה"ל איך מאך פב"פ פאר איין שליח ער זאל מאן ווייב פב"פ געבין גט ואח"כ אמר הש"מ להשליח דיא פב"פ איך מאך דיך פאר איין שליח דיין האנד זאל אזוי גיט זיין וויא מיין האנד דאן טהון וויא מיין טהין דיינע ווערטער וויא מיינע ווערטער אין נעם דעם גט פין הרב המסדר הדיין אין גוב מיין ווייב זיא זאל מגורש ווערין פין מיר פין אצינדערט אב אויף דעם תנאי אז איך וועל געזינד ווערין ביז איאהר ר"ח טבת זאל דער גט נישט זיין קיין גט אין זאלסט צו איהר זאגין וויא הרב המסדר וועט מיט דיר זאגען ומחמת שהי' קשה להחולה הדיבור קיצר הרב המסדר וכשקיבל השליח הגט מיד הרב המסדר אמר השליח להאשה בפני הרב המסדר והחולה אשר שמע כל דיבור ודיבור דא האסט דיא דיין גט אין זייא מקבל דיין גט אין זאלסט מיט דעם גט מגורש ווערן פין דיין מאן פין אצינדמרט אב אין זאלסט מעגין נעמין יעדין מענש אויף דעם תנאי אז הש"י וועט העלפין אין דיין מאן וועט געזינד ווערין ביז איאהר ר"ח טבת זאל דער גט קיין גט זיין אין אויב ער וועט ח"ו נישט געזינד ווערין ביז ר"ח טבת זאל דער גט זיין פין אצינד אן אין אויב ער וועט יא געזינד ווערין זאל דער גט קיין גט זיין. ונתן לה הגט ומעולם דרכו של הרב המסדר כשנותן גט על תנאי מקבל המסדר הגט מידה ומשאיל לה מקום שיהי' קני להאשה לבדה שיהי' הגט ברשותה אך מטרדות עש"ק שכח המסדר מלומר לה דבר אך קיבל הגט מידה ולא קרע אך הניחו באיזה ספר ולאחר ג' ימים מת בעלה והיבם בן י"ב שנים ועתה מסופק הרב המסדר אם הגט כשר ויש בו ב' חששות הא' כיון שהוא בעצמו אינו יכול לתת ליד האשה אם יכול לעשות שליח והב' מצד שלא הי' הגט ביד האשה בעת מיתת הבעל ונחלקו בזה גדולי הראשונים בסי' קמ"ה ובתשובות:

א תשובה לפי שהעיקר בזה החשש השני אשר הוא באמת ענין חמור מאוד ע"כ נדבר מקודם מזה. והנה מקור הדבר היא מתוס' גיטין ע"ג ע"ב בשם ר"ת דבאומר מהיום אם מתי נעשה כאומר מעת שאני בעולם שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל ועל כן ס"ל לר"י דבאותן הימים מגורשת ואינה מגורשת ולא הוי מגורשת ודאי רק סמוך למיתה ובעי שיהי' הגט ביד האשה והאריכו בזה בתשו' מהרשד"ם סי' מ"ה ובתשו' מהרלב"ח סי' נ"ב ואמנם הגאון מליסא הקשה בתורת גיטין סי' קמ"ה סעיף א' על שיטה זו דלא מתגרשה רק שעה אחת קודם למיתתו א"כ הוי באומר מהיום אם מתי כמו במגרש לזמן דא"צ משפטי התנאים כמ"ש בטור סוף סי' קמ"ז בשם תשו' הרא"ש ולמה אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ לכפול התנאים והן קודם ללאו ושאר דינים כיון דהוי כאומר שלא תתגרש רק סמוך למיתה הוי כאומר שלא תתגרש רק לאחר ל' יום ודא קו' רבתי וכבר הרגיש בזה הב"ש והלח"מ והב"ש כ' סי' קמ"ה ס"ק א' דמ"ה הוצרך שמואל ת"כ דל"ה כמגרש לאחר זמן משום דבתנאי אם מתי מתגרשת תיכף אבל להפוסקים הנ"ל דגם בתנאי לא מתגרשת תיכף רק סמוך למיתה הק"ל:

ונראה לישב דבאמת כיון דאמר מהיום אם מתי או מעכשיו אם מתי הלשון משמע דמתגרשת תיכף לכשיתקיים התנאי ואם מחמת אומדנא דדעתו הי' לאחר הגט אמרינן דהוי כאומר מעת שאני בעולם שלא יחול הגט רק שעה אחת קודם למיתה והוי כאומר מהיום אם מתי וקשיא איך אמרינן אומדנא לבטל גט ודאי דאם מהלשון משמע שמתגרשת תיכף ואם נקרע הגט מתגרשת ואיך אמרינן אומדנא שלא תתגרש כשיקרע הגט לעקור גט ודאי באומדנא ספק והרי כתב הב"ש והפוסקים סי' צ' ס"ק ד' עיי"ש דלא אמרינן אומדנא בהודאה וע"כ דספק אומדנא אינו מוציא מידי ודאי חיוב וה"ה שאינו מוציא מידי ודאי גט ואמנם י"ל כיון דבלא"ה אינו ודאי גט דהרי כפלי לתנאיה וכל גט על תנאי ל"ה ודאי והב"ש סי' קמ"ה ס"ק ג' כ' דאם שניהם רוצים יכולים לבטל הגט ולדעת בעל העיטור יש מקום לומר דביד הבעל בעצמו לבטל הגט ויבואר לקמן א"כ כיון דבלא"ה ל"ה. ודאי גט שוב אמרינן אומדנא ויש בכח האומדנא לאחר הגט נגד משמעות הלשון ואף אם ימות לא תתגרש רק סמוך למיתה ומעתה כ"ז כשהיתה בת"כ שהתנאי יתקיים עכ"פ ול"ה ודאי גט אבל אם לא היתנה בת"כ והתנאי בטל והוי ודאי גט אין בכח האומדנא לבטלו ומ"ה הוצרך שמואל לתקן שיהי' בת"כ וכשהתנאי בתקפו שוב אנו אומרין האומדנא דלא חל הגט רק קודם מיתה ואין להקשו' דלתקן שמואל שיאמר בפירש שאינו מגרש רק שעה אחת קודם למיתה ולא יצריך לת"כ דזה לא קשיא דכיון שהוצרך לתקן עדיף טפי שיאמר מעכשיו בת"כ ועיקר הקושיא למ"ל לתקן ת"כ והרי אם יגרש בתנאי בלא ת"כ מהני מכח האומדנא וז"א דבתנאי בלא ת"כ דהתנאי אינו מתקיים לא אמרינן אומדנא כנ"ל:

ולפ"ז צ"ל דהא דאמרינן במהיום אם מתי דבאותן הימים מגורשת ואינה מגורשת דהוי כאומר מעת שאני בעולם כפירוש ר"ת מכח האומדנא או דקאי למ"ד דלא בעי ת"כ או דמיירי באמת בכפל לתנאי כמו דאתקן שמואל דזולת זה ל"א אומדנא:

ב ולפ"ז צריך לבאר דברי הרא"ש בתשובה הובא בטור סי' קמ"ז שכ' דמה"ט כשר הגט שם אף שנכתב קודם התורף מעכשיו אם מתי מחולי זה והוי כתנאי קודם התורף דפסול וכ' משום דל"ה זה כתנאי רק כקביעות זמן כמגרש לאחר ל' יום דהוי כאומר שעה אחת קודם מיתתו והרי קודם התורף לא איתנה בת"כ כמו שכ' שם לקמן ולא אמרינן אומדנא כלל ול"ה כאומר מעת שאני בעולם ונ"ל דהרי הב"י הקשה שם אמאי לא כ' הרא"ש דלחוש לדעת הרי"ף והרמב"ם דמעכשיו ל"ב תנאי כפול ואמנם זה באמת הפי' בדברי הרא"ש בתשו' דבתחילה כ' דאם נאמר כדעת הרי"ף והרמב"ם דמעכשיו ל"ב ת"כ והוי מעכשיו אם מתי תנאי ממש והוי תנאי קודם התורף מ"מ כשר כיון דאז אמרינן אומדנא והוי כאומר, מעת שאני בעולם ושוב הוי כקובע זמן כמגרש לאחר ל' יום דלא איכפת לן אם נעשה קודם התורף ושוב כ' ואפי' את"ל תנאי הוי והכונה דבאמת בעינן ת"כ וכיון דלא כפל ל"א אומדנא ול"ה כקובע זמן רק תנאי א"כ כשר דכיון דל"ה תנאי כמשפטו ותנאי בטל ומעשה קיים ולא איכפת לן זאת קודם לתורף ועיקר סמיכת הרא"ש בלא"ה על טעם הראשון כמ"ש הב"י שם:

ג והנה הלח"מ פ"ט מגירושין ה"ב אנהירנא לעיין במילתא חדתא שהקשה שם כמה קושיות וגם למה אמרינן באם מתי משמע ב' לשונות משמע מעכשיו ומשמע לאחר מיתה ומ"ה מעכשיו מהני ובלא אומר מעכשיו משמע לאחר מיתה וכ"כ הרמב"ם. ה' י"ב ולא כתב כן גבי אם לא באתי ולכן כ' דתנאי אם מתי א"א לומר שהוא כשאר תנאים דאם לא באתי אם זרחה או לא זרחה דהתם כיון דהתנאי בדבר אחר ואינה במיתה עצמה אם מת קודם נתבטל הגט שבעת שנתקיים התנאי כבר מת ואין גט לאחר מיתה אבל היכא שהתנאי במיתה עצמה אינו גט לאחר מיתה דבעת המיתה נתקיים הגט והוי גט ומיתה באין כאחד והוי דומיא להא דאמרינן גיטה וחצרה באין כאחד ומ"ה הוצרכה בגמ' לומר דאם מתי לאחר מיתה משמע וסובר הרמב"ם דזה דוקא כשאינו כופל התנאי דאז משמע לאחר מיתה אבל כשכופל התנאי אין כונתו לאחר מיתה אלא ככל תנאי ומיתה וגט באין כאחד ע"כ ובישועות יעקב סי' קמ"ה ס"ק א' דוחה דברי' מש"ס דגיטין דמקשה אהא דמגורשת ואינה מגורשת ולכי מיית הוי גיטא והלא אין גט לאחר מיתה ומה קושיא ודילמא מיירי בכפל התנאי וע"כ צ"ל דא"כ הוי גט למפרע אבל לדברי הלח"מ דל"ה גט למפרע בכפל רק משעת מיתה מה הקשה בגמ' וע"כ דאף תנאי ל"מ בשעת מיתה עיי"ש הנה לפי מה שהלח"מ המציא דבר חדש דמיתתו וגיטו באין כאחד שפיר הקשה עלי' אבל לאחר העיון נ"ל דדברי הל"מ גמ' ערוכה בב"ב קל"ז דאביי ס"ל שם דמיתת שכ"מ קונה עם גמר מיתה ואמרינן שם דהדר בי' אביי וראי' ממשנה דזה גיטך אם מתי זה גיטך מחולי זה לא אמר כלום דאין גט לאחר מיתה וכ' רשב"ם דמזה שמעינן דלאחר מיתה קמגרש דאי עם גמר מיתה א"כ הוי גט ואמאי קתני דלא אמר כלום הרי להדיא דאלו אמרינן עם גמר מיתה הוי גט וע"כ מוכח דגיטו ומיתתו באין כאחד כדברי הלח"מ ומזה מייתי הגמ' כמו במגרש כונתו לאחר מיתה ה"ה במתנת שכ"מ ומעתה קשיא למ"ל לגמ' לשנות אקושיא דמהיום אם מתי דנעשה כאומר מעת שאני בעולם ופירשו התוס' הכונה שעה אחת קודם למיתה ולימא שכונתו הי' עם גמר מיתה דג"כ מהני וע"כ צ"ל דהאמת כן כונת הגמ' מעת שאני בעולם היינו שיתחיל הגט בחיותו ובגמר מיתה יגמר וגיטו ומיתתו באין כאחד וזה ממש כדברי הלח"מ ומעתה מיושב קו' הג"פ וכל הפוסקים שתמהו בכל גט שכ"מ דס"ל לר"ת דאין כונתו לגרש רק שעה אחת קודם למיתה א"כ ע"כ אמרינן יש ברירה כמבואר בגיטין כ"ה ובתוס' שם בביאור הגמ' דכיון דכונתו שיחול הגט שעה אחת קודם למיתה ואותו שעה אינו מבורר ואינו דומה לכל תנאים עיי"ש א"כ הרי אנן קיי"ל אין ברירה ואיך מהני כל גיטא דשכ"מ אמנם להנ"ל ניחא דכיון דעם גמר מיתה חל הגט וגיטו ומיתתו באין כאחד הרי שעת מיתה מבורר והוי ככל תנאים וא"צ לבא לברירה אם בכל תנאים לא תליא לברירה ואמנם הא דמייתי בגיטין כ"ה ממשנה דמה היא באותן הימים לברירה נ"ל דבת"ח בב"ב שם כ' מה ס"ד דאביי דמתנת שכ"מ קונה עם גמר מיתה איך יתרץ משנה דזה גיטך אם מתי וכ' דס"ל לאביי לחלק בין ממון לגט אשה והכונה דבגט גם אם כונתו לגמר מיתה ל"מ דל"א גיטו ומיתתו באין כאחד כן כונת הת"ח אלא שדברי' קצרים ועכ"פ יהי' איך שיהי' י"ל הסוגיא דגיטין קאי למאי דס"ד דאביי דעם גמר מיתה ל"מ בגט וע"כ הכונה שעה אחת קודם למיתה א"כ ע"כ צריך לומר הוברר הדבר למפרע דאז הי' השעה ולכן מייתי דיש ברירה אבל למסקנא דבב"ב דאלו כונתו עם גמר מיתה הי' מועיל א"כ באומר מהיום אם מתי כונתו דעם גמר מיתה יגמור הגט וא"צ לבא לברירה ודא הערה יקרה בעזה"י ושוב נ"ל דלדעת רש"י חולין דבעי פרכוס אחר שחיטה וכ' התב"ש סי' י"ז דס"ל לרש"י דל"א שחיטה ומיתה באין כאחד רק שהמיתה יהי' אחר שחיטה ול"מ גט ומיתה באין כאחד רק שהמיתה יהי' אחר הגט אבל לדעת הרש"ל שם ודעת התוס' וכן י"ל לרב חסדא דמהני פרכוס באמצע שחיט' יסבור דשחיטה ומיתה באין כאחד מהני יסברו דגיטה ומיתה באין כאחד נמי מהני ובזה י"ל ב' הסוגיו' כיון דתליא במחלוקת וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' כ"ה אות ג"ד בענין זה ובסוגיא דתמורה, כ"ה וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ב סי' כ"ה אות י' בענין זה:

ד) אמנם אם כל זה לומר דגיטה ומיתה באין כאחד דבר זה תמוה דמי מגרשה כיון שגמר מיתתו ואינו דומה לגיטה וחצירה באין כאחד דשם קנאתו ומתגרשת משא"כ כאן מי מגרשה ושמא י"ל להבין הדבר דהרי הרשב"א כ' בריש פ' מי שאחזו על שיטת ירושלמי דס"ל בנותן גט לאשתו שתתגרש לאחר ל' דבעי שיהי' בדעת שפוי בעת חלו' זמן הגירושין דש"ס דידן לא ס"ל הכי מדמהני באומר מעת שאני בעולם שהכונה רגע אחת קודם מיתתו ולא בדקינן אי הי' אז בדעת שפוי ע' לקמן הרי דל"ב שיהי' שפוי בעת חלות הגירושין אף דעתה אינו יכול לגרש כיון שבשעת נתינה יכול לגרש ע"כ אין לתמוה אם חלין הגירושין והמיתה ביחד ואמנם מדכתבו תוס' והפוסקים דבעי שעה אחת או רגע קודם המיתה מוכח דס"ל דל"מ עם גמר מיתה שמא פירשו גם גמ' דב"ב עם גמר מיתה הכונה קודם המיתה רגע אחת דתימא לחלוק בענין זה על כל הראשונים או שיש לפרש בגמ' פי' אחר דהאמת בגט ל"מ אף שכונתו הי' שבגמר מיתה יחול הגט רק בעינן רגע אחת קודם המיתה והא דמקשה מגט אמתנת ש"מ היא לפ"מ דמוכח מתוס' פסחים ל"ט ע"ב ד"ה שלוקין דזו ואצ"ל זו ל"א רק ע"צ הדוחק ועדיף לומר לא זו אף זו ע"ש ולדעתי נראה דגוף סברא זאת תליא במחלוקת המבואר בתוס' סוכה כ' וכתובות ס' אי נקט הפשוט תחלה עיי"ש ודוק) א"כ מ"ה הדר בי' אביי משום דקשי' לי' מתניתן דקתני זה גיטך אם מתי זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום ואס"ד דכל מתנת ש"מ כונתו עם גמר מיתה ה"ה בזה גיטך אם מתי ע"כ כונתו הי' עם גמר מיתה ומ"מ קמ"ל דל"מ א"כ מה קמ"ל בזה גיטך לאחר מיתה דל"מ כיון דכבר אשמעינן רבותא יותר וע"כ במתנת שכ"מ כוונתו לאחר מיתה וה"ה בזה גיטך אם מתי כונתו לאחר מיתה ושפיר ל"ה אם מתי רק כמו לאחר מיתה ודוק:

ה ולדאתן עלה הנה בגוף הדין דמהיום אם מתי דמבואר בגמ' לפי' ר"ת דהכונה הי' שיחול הגט שעה אחת קודם למיתה והקשה הרשב"א בר"פ מי שאחזו הרי אז בודאי הי' גוסס ולא הי' שפוי בדעתו וכ' הרשב"א דש"ס דידן חולק על הירושלמי וס"ל דבמגרש שלא יחול רק לאחר ל' יום ל"ב שיהי' שפוי בדעתו בשעת חלות הגט ולי צ"ע דא"כ אמאי בעינן שיהי' הגט קיים ביד האשה בשעת חלות הגט והרי לא בעינן שיהי' שפוי בדעתו ומה שנא וצ"ל דבשלמא לענין דעת המגרש תליא בעת הנתינה כיון דלדעת כמה פוסקים אף אם לא הי' שפוי בעת הנתינה רק בעת הכתיבה לא פסול מה"ת כמבואר בב"ח ופוסקים ולכן אף לשיטת הפוסקים דבעי שפוי בדעתו בעת הנתינה מדאורייתא מ"מ בעת חלות הגט ל"ב לש"ס דידן שיהי' שפוי אבל שיהי' הגט קיים ודאי בעי בעת חלות הגט כדאמרינן בגמ' גבי ע"מ שתתני מאתים זוז דאם היא לכשתתן בנקרע הגט ל"מ:

ובעיקר הדבר מה דקשיא לרשב"א איך חל הגט בעת שהוא בעולם שהיא רגע קודם מיתתו והלא הוא גוסס ואינו שפוי בדעתו עיין בג"פ סי' קכ"א ס"ק ט"ז שכ' כונת הגמ' מעת שאני בעולם מעת שהוא ראוי לגרש ואולם במחנה אפרים ה' זכי' ומתנה סי' ט"ז הרחיב הדיבור והרגיש מגמ' דב"ב שהבאתי לעיל דמשמע דגם גמר מיתה מועיל אע"ג דאותו שעה ודאי ל"ה שפוי בדעתו ולכן כ' דאע"ג דאמרינן בב"ב קכ"ז דאף לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ל"מ להקנות היינו דוקא נכסים שנפלו כשהוא גוסס שלא הי' בידו להקנות מתחלה אבל מה שהי' בידו להקנות מתחלה יכול להקנות שלא יקנה האחר רק כשהוא גוסס ומה"ט מצי הבעל לגרש שיחול הגט כשהוא גוסס עיי"ש:

ולפי דעתו אמינא דכ"ז במגרש בעצמו אבל במגרש ע"י שליח ואומר שלא יחול הגט רק כשהוא גוסס ל"מ והוא לפמ"ש התוס' בנזיר י"ב דאף דלענין שמועיל מה שתורם על קמח קודם הגילגול מועיל הסברא כל שבידו והיינו כיון שבידו לגלגל העיסה ולהפריש מ"ה יכול להפריש גם עתה מ"מ שיעשה שליח להפריש קודם גלגול ל"מ סברת כל שבידו והביאו ראי' מיבמות דל"מ לעשות שליח לגרש יבמתו אף שבידו לבא עלי' עיי"ש ועיין באבני מילואים סי' ל"ה ביאור רחב על דברי התוס' ה"ה מה"ט. ל"מ לגרש אשה ע"י שליח שיחול כשהוא גוסס ול"מ סברת מה שבידו ואם כנים אנחנו בהוצעה זאת י"ל דהא דמגרש מהיום אם מתי ל"ה גט עד סמוך למיתה רגע אחת דדעתו לאחר כל מה שיוכל היינו דוקא כשמגרש בעצמו דמצי לחול סמוך למיתה ממש כמ"ש במחנה אפרים ומ"ה דעתו לאחר כל מה שיוכל אבל במגרש עי' שליח דל"מ לאחר עד סמוך למיתה דאז אינו שפוי בדעתו ול"מ סברת מה שבידו לשוי' שליח שיחול הגט בעת לא שפוי בדעתו אמרי' אומדנא שדעתו לגרש תיכף וזה הי' מקום היתר בנ"ד אמנם לפי שבגוף דברי המח"א יש לפקפק ועיין בקצה"ח סי' רמ"ח שהרגיש בקו' מח"א ובנתיבות קלסי' לסברת מח"א וגם לענין מה שבידו יש לחלק דשם בלושי קמח משוה שליח על דבר שלב"ל משא"כ כאן הוא משוה שליח על הנתינה והנתינה היא בעת שהוא שפוי בדעתו ע"כ שמא יש לחלק בין הענינים:

ו וגם לפמ"ש באבני מילואים סי' ל"ה בביאור דברי התוס' נזיר הנ"ל דמ"ה ל"מ שליח בדבר שלב"ל אף בדבר שבידו משום דבעי ריצוי השליח ושמא לא ירצה אח"כ השליח וע"כ צ"ל בכונתו בהא דאמר כתוב גט ליבמתי דל"מ אף שבידו לבא עלי' משום דבעי ריצוי השליח אף דהשליח עושה עתה מה שצריך לעשות שכותב הגט ואח"כ ל"ב שום ריצוי השליח ואינו דומה לאומר לשליח לושי קמח והפריש חלה דשם בעי אח"כ נמי ריצוי השליח משא"כ בכתוב גט ליבמתו וע"כ צ"ל בכונת דברי האבני מילואים דבעי שיהי' בידו לעשות אח"כ מה שעושה כעת דעתה אומר לשליח כתוב גט והוא דשלב"ל וצריך לומר שבידו לבא עלי' ולומר אח"כ לסופר שיכתוב ומ"ה יכול לכתוב עתה ושפיר קאמר דשמא לא ירצה השליח אח"כ ול"ה בידו:

ומעתה כ"ז בדשלב"ל משא"כ באומר לשלוחו שיגרש שיחול הגט כשהוא גוסס לסברת המח"א דהוי עתה בידו לגרשה תיכף ע"י שליח מהני ג"כ ע"י שליח שיחול, אח"כ ונפל היתר הזה בבירא ודו"ק בשגם שכבר כתבתי דהג"פ לא ס"ל כמחנה אפרים ורק דדעתו שיחול הגט בעת שהוא ראוי לגרש ויהי' שפוי בדעתו:

ז ואמנם בעיקר הדין בנ"ד שלא הותנה בלשון אם מתי רק התנאי הי' מעכשיו אם לא יבריא עד י"ב חודש הוי כמתנה אם לא באתי עד י"ב חודש ומבואר במרדכי פ' מי שאחזו בשאלה המתחלת ידגו לרוב בקרב הארץ מו"ר פרץ לחלק בין מהיום אם מתי בין אם לא באתי עד י"ב חודש דבזה ל"ב שיהי' הגט קיים ביד האשה אולם המעיין שם יראה דמיירי בבריא דהרי הטעם שכ' שם ל"ש בש"מ שכ' דבשלמא במהיום אם מתי י"ל דכונתו שיהי' הגט סמוך למיתה והא דקאמר מהיום משום דאי לא אמר מהיום ודאי ל"ה גט דהוי גט לאחר מיתה משא"כ במעכשיו אם לא באתי עד י"ב חודש אס"ד דכונתו הי' שיחול הגט בי"ב חודש למה אמר מהיום או מעכשיו עיי"ש וזה ל"ש בש"מ כיון שירא שמא ימות והי' כונתו שיגמור הגט סמוך למיתה הצריך לומר מעכשיו דזולת זה הוי גט לאחר מיתה וע"כ לכאורה מוכח מהמרדכי עוד להחמיר אולם י"ל דאין לחוש לילך בתר אומדנא רק מה שיש עכ"פ לכלול במשמעות הלשון כגון באומר מעכשיו אם מתי הי' כונתו מעכשיו יתחיל התנאי והגט יחול קודם המיתה משא"כ אם לא נזכר ענין המיתה בהתנאי אין להסתפק שדעתו הי' שיחול הגט בעת המיתה והמרדכי לא נסתפק רק אם נאמר שכונתו הי' שיחול הגט בי"ב חודש שהיתנה ובכן גם בכאן אין להסתפק אם חל הגט קודם למיתה רק אם חל הגט בי"ב חודש שהיתנה ובזה נאמר דבודאי כיון שבדעתו לגרשה כשימות ע"כ כונתו שתתגרש תיכף כשימות. ואמנם אם לא ימות רק לא יהי' בריא בי"ב חודש שייך הספק של המרדכי ואס"ד שהי' כונתו שיחול אז הגט למה אמר מעכשיו וי"ל שבאמת הי' כונתו שלא יחול רק אז אמר מעכשיו שמא ימות קודם ובדין של המרדכי הי' בריא ולא חשש למיתה ושייך הוכחת המרדכי דל"ל שאמר מעכשיו שמא ימות קודם כיון דהוא בריא סתמא לא חשש למיתה ושיטת החולקים על המרדכי והובאו בשיבת ציון סי' צ"ב דגם בבריא הי' חושש לשמא ימות ולכן אמר מעכשיו וע"כ אם אמת הי' כונתו באופן זה שלא יחול עד י"ב חודש באופן דבנ"ד אם לא הי' מת עד י"ב חודש אך שלא הי' בריא כל אפין שוין דבעי שיהי' הגט קיים בי"ב חודש אבל כשמת קודם ודאי הי' כונתו שתתגרש תיכף דהרי לזה אמר מעכשיו דאין לומר שהי' כונתו שיחול הגט סמוך למיתה כיון שלא הוזכר ענין המיתה. והנה אין לבנות היתר מסברא בלי ראי' אמנם כדברינו לעיל מבואר בתוס' כתובות ט' ע"ב ד"ה כל היוצא שהקשו אפי' רש"י שפי' שגירש על תנאי הרי מהיום אם מתי ל"ה גט עד שימות ותרצו דלאו דוקא שאם ימות במלחמה אלא הי' מתנה אם לא יחזור מן המלחמה והשתא מהיום דהכא אין לומר מעת שאני בעולם אלא מהיום משעת כתיבה ואס"ד דבמתנה אם לא יהי' בריא בי"ב חודש ומת תוך י"ב אמרינן דעתו הי' שיחול קודם מיתה ה"ה במתנה אם לא יחזור בסוף המלחמ' נימא ג"כ דדעתו הי' כשימות שיחול הגט קודם המית' ועדיין עשה דוד איסור שבא עלי' קודם שמת אורי' וע"כ ס"ל לתוס' דכיון דלא הוזכר ענין המיתה אף שגרשה מחשש מיתה כמו היוצא למלחמ' מ"מ הי' דעתו שתתגרש תיכף וזה מבואר כדברינו ובשטמ"ק שם מביא בשם רמב"ן על רש"י שפי' אם לא ישוב מן המלחמ' והקש' כקו' תוס' במהיום אם מתי דהוי א"א אבל לפ"מ שפרשתי דברי התוס' דכתובות דברי רש"י שהביא רמב"ן נכונים בטעמן והא דלא פי' ר"ת כרש"י ופי' שהי' מגרש בלי תנאי לא משום קושיתו דמהיום אם מתי חזר דלפירושם שהותנה אם לא יחזור מן המלחמ' ניחא רק שהי' קשה לו דהרי משמע דדוד לא עשה איסור כלל והרי עשה איסור שמא יחזור בסוף המלחמ' ולכן פי' שהי' מגרש בלי תנאי הגם דבשטמ"ק קצת לא משמע כן מ"מ מתוס' כתובות הדבר מבואר כדכתיבנא והכי מוכח דר"ת חזר מטעמא דכתיבנא דהרי התוס' תירץ בכתובות בתי' א' הותנה בפירוש שיחול משעת כתיבה וע"ז לא יחלוק ר"ת דמהני ואמאי פי' שגירש בלי תנאי ולא פי' שהותנה בפירוש וע"כ מ"ה פי' ר"ת שהי' בלי תנאי מטעמא דכתיבנא:

ח והנה בתשו' מהרשד"ם סי' מ"ה מתיר בנקרע הגט קודם מיתת הבעל מטעם ס"ס כיון דאף לשיטת ר"ת ל"ה בחז' הבעל רק ספק א"א כר' יוסי דבאותן הימים היא תלוי ושמא הלכה כשיטת רש"י דבמהיום אם מתי מגורשת מיד עיי"ש ובסוף תשו' מייתי לרשב"א דס"ל ס"ס מותר אפי' באיתחזק איסורא וכפי הנראה מהרשד"ם ס"ל בשיטת הרשב"א דאפי' בחזקה גמורה מועיל ס"ס אבל כבר דחה הטו"ז בסי' ק"י ס"ק ט"ו שיטה זו וכ' דבחזקה גמורה כגון חזקת אמ"ה גם הרשב"א מודה עיי"ש ולפ"ז ליתא להיתר דמהרשד"ם וכת"ה כ' בסוף דברי' להתיר בנ"ד מטעם ס"ס שמא כתוס' יבמות צ"ג דבנתינה אריכתא אין צריך להיות הדבר ברשות הקונה ולפמ"ש הפוסקים בשיטת ר"ת דבעכשיו מתחיל התנאי ואינו נגמר רק בשעת מיתה והוי כנתינה אריכתא ואת"ל דבעי שיהי' הגט ברשותה ממש בנתינה כזו כדעת החולקים על התוס' שמא כשיטת רש"י דמעכשיו אם מתי הוי גט תיכף וזה ג"כ אין מועיל לשיטת הפוסקים דס"ס במקום חזקה ל"מ אבל אם נצרף דברי' לדברי מהרשד"ם ונאמר דהוי ג' ספיקות שמא כרש"י דמעכשיו אם מתי מתגרשה תיכף ושמא אף אם הוי כמעת שאני בעולם מ"מ ל"ב שיהי' הגט ברשות האשה כדעת תוס' יבמות ואף להחולקים כיון דמעת שאני בעולם הוי ספק שמא ל"ה א"א גם בזה וכבר כ' הש"ך דג' ספיקות מהני גם נגד חזקה וע' פמ"ג סוף סי' ק"י בדינים המחודשים סוף אות ד' שכ' דס"ס בפלוגתא דרבוותא אף במקום חזקה יש להקל דבשביל חזקה לא ישתנה הדין ובזה עדיין יש להסתפק לדעתו מ"מ בג' ספיקות יש לצדד להקל בשגם שי"ל כיון דבנ"ד ודאי יצאה מחזקת א"א והספק אי זקיקה ליבם ל"ה כחזקת אמ"ה דהוי ספק בשחיטה ויש חזקה דשאינה זבוח ומ"ה מודה הרשב"א לשיטת הטו"ז משא"כ בזה דבודאי יצאה מחזקת א"א במיתת הבעל וספק אי זקיקה ליבם הוי כספק דרוסה שנתערב דתליא או מחזיקינן מאיסור לאיסור ובזה ס"ל לרשב"א דמהני ס"ס כמ"ש הטו"ז שם ולפ"ז אם לדעת הטו"ז החולק על הש"ך סי' ק"י וס"ל אפי' ג' ספיקות ל"מ במקום חזקה וכ"כ המ"י הובא בפמ"ג סי' ק"י בש"ך ס"ק כ"ח מ"מ בכה"ג מודה ומ"מ מי זה יהין להורות היתר במחלוקת הראשונים אך בנ"ד שלא הותנה אם מתי רק אם לא יבריא עד י"ב חודש דכבר כתבתי דיש ראי' מתוס' כתובות דאין לחוש שמא כונתו סמוך למיתה בכה"ג יש לצרף גם הס"ס שכתבתי ושוב עיינתי בתוס' יבמות צ"ג שהביא כת"ה וראיתי שהתוס' כתבו להיפך דגם במעכשיו ולאחר ל' בעי שיהי' בסוף ל' באגם מקום הראוי לקנין ורק דלא איכפת לן אם באמצע היא יצאה מאגם דלא כשיטת השיטמ"ק ר"פ המפקיר הובא בקצה"ח סי' קצ"ז אות ג' וכיון דגם לתוס' בעי בגמר הקנין מקום הראוי לקנין בנ"ד שהגט ביד הרב המסדר וברשותו ל"ה מקום הראוי לקנין להאשה אף לתוס' ל"מ וליתא לס"ס שכ' הרב השואל כפ"ה. ועל ס"ס של מהרשד"ם כבר כ' לו הרדב"ז שאינו מתהפך ח"א סי' קס"ה עיי"ש ודוק:

ט והנה לשיטת מהרשד"ם סי' ע"ג דבאם האשה נתנה הגט בפקדון ביד אחר מגורשת דהו"ל כאילו בידה עוד כ' דהנפקד נעשה שליח לקבלה אפי' לא אמרה לו בפירוש הו"ל מעצמו שליח לקבלה ויבואר לקמן א"כ י"ל דגם בנ"ד הו"ל הרב המסדר כנפקד או כשליח לקבלה ואף דיש לחוש כיון דלא אמרה להרב המסדר שנותנת לו בתורת פקדון והיא נתנה לו בתורת מתנה או להפקירה הגט כמו שמקבלין כל הגיטין אצל הנשים לאחר גירושין כיון שהרב המסדר לא אמר לה שמשאיל לה המקום ומקבלה בתורת פקדון ע"מ י"ל כיון שלא קרע הגט כדרך כל הנשים המתגרשות לא הי' החזרה בתורת הפקר או מתנה אך אף אם הי' בדעתה לזה כיון שמבואר ברמב"ם פ"ט מגירושין ה"ה שהתול' גירושין בזמן או במעשה לא הגיע גט לידה בתורת גירושין רק בתורת פקדון עד הזמן שקבע או עד שתעשה מעשה א"כ אם נחוש לשיטת ר"ת דמהיום אם מתי הי' כונתו שתתגרש סמוך למיתה והו"ל כקובע זמן א"כ הגט בידה בתורת פקדון עד הזמן ולא הי' בידה לתת מתנה או להפקיר ועוד דהו"ל הפקר בטעות ומתנה בטעות והתוס' כ' בפסחים נ"ז ד"ה אלא דהפקר בטעות ל"מ וע' בספרי בית יצחק חא"ח סי' ע"ו דגם כאן היא סבורה שהגט שלה ובאמת ל"ה לע"ע רק כפקדון א"כ עדיין הו"ל הרב המסדר נפקד של האשה ואין לומר דכיון דהאשה ל"ה רק נפקד של הבעל שוב הרב המסדר לא נעשה רק נפקד של הבעל דז"א דמבואר בב"מ ל"ו בגמ' אהא דמקש' א"ה לבעלים בעי לשלומי ומשני דא"ל לדעתך ומ"ה הו"ל השואל שואל של השוכר וה"ה בזה הו"ל כאמר לה לדעתך כדמוכח ממשנה דגיטין כ"ט דבגט גופי' ל"ש אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ובחדושי רע"א הקשה במשנה דגיטין שם אמאי ל"א בגט גופי' אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר כמו בטול חפץ שם וע"כ צ"ל דבשטרות אתמעטו מדין שומרין ל"א הכי ועכ"פ כיון דהו"ל כאילו אמר לדעתך הו"ל נפקד של האשה ושייך היתר של מהרשד"ם גם בנ"ד ואף אם נאמר דהרב המסדר לא כיון שיהי' בידו פקדון מ"מ הו"ל כשומר אבידה ע' קצה"ח סי' רצ"א ס"ק ד' שצידד לומר דל"ב כונה עיי"ש:

י וראיתי בישי"ע בתשובת נכדו הגאון מהר"ץ א"ש האבד"ק הנדפס בסוף סי' קנ"ה מביא בשם מכתב מאליה' שהקשה על מהרשד"ם דמועיל כשהאשה הפקידה הגט ביד אחר דהרי בש"ס דכתובות פ"ו אמרינן דאם אמר לאשה לא תתגרש אלא לאחר ל' והלכה והניחתו בצידי ר"ה תליא בדין המבואר בכתובות שם לענין דאם מטלטלי דיתמי הוי ברשות היתומים ה"ה באשה מגורשת וכיון דמבואר שם בהי' לו פקדון ביד אחרים ינתן לכושל שבהם דל"ה ברשות היורשים מוכח דבמגרש ואמר שלא תתגרש עד לאחר ל' יום ונתנה בפקדון הגט ל"מ דלא כמהרשד"ם והגאון מהר"ץ השיב עלי' דשם ל"ה ברשות היורשים משום שהם לא הפקידו רק אביהם ול"ה ברשות היורשים משא"כ כשהאשה הפקידה בעצמה ובאמת הדבר צריך להבין דבודאי כשאחד הפקיד חפץ ומת ודאי היורש יכול להקדיש החפץ כמו אבי' דפקדון ברשותא דבעלים והבן במקום אב קאי (ואף דבודאי גם פירות המונחין ברה"ר יכול להקדיש ואמאי ל"ה בחזקת יורשים הן דהקצה"ח סי' ר"ב ס"ק ז' כ' דל"ה מוחזק היכא שמונח במקום שאינו ראוי לקנין ומ"ה לא מיקרי היורשים מוחזקים משא"כ בפקדון הוי כאילו ברשותן ומ"ה צריך לומר משום שעבודא דר"נ ודו"ק) ואמנם ממשנה שם אין ראי' כלל דשם בהי' לו פקדון ביד אחרים אישתעבד הנפקד בשעבודא דר"נ מחי' דאביהם ומ"ה בע"ח גובה מהם ומה ענין לאשה שהפקידה הגט דהוי ברשותה וכ"כ הרי"ף שם דכיון דלא אתי לרשות יורשים משתעבדי מדר"נ עיי"ש ואף שהתוס' כ' בכתובות פ"ב ד"ה לא אשכחן דכיון דאין היורשים מוחזקין מן הפקדון והמלוה א"צ לדר"נ ודאי כונתם דגם רבנן מודה לדר"נ בכה"ג וכ"כ התוס' בבכורות ועיין שיטה מקובצת שם ובודאי דפקדון ברשות המפקיד קאי ורשותו של נפקד הו"ל כרשותו של מפקיד כמ"ש הרשב"ם בב"ב שם והרא"ש בפסחים דביתו קרינן עיין חי' ת"מ בא"ח וע' קצה"ח סי' פ"ו ס"ק ד' מה שכ' בענין שעבודא דר"נ בפקדון ולא הביא דברי הרי"ף הנ"ל דבפקדון ביד אחרים הטעם דיתנו לכושל שבהם משום שעבודא דר"נ ואכ"מ ועכ"פ יהי' דברנו הנ"ל מועילים לסניף:

יא וכת"ה מורה ודאין להתיר מטעם שאמר מעכשיו בלשון אשכנזי פין אצונד אן וזה עדיף ממה שאמר בלשון הקודש דמשמע לא בהחלט משא"כ בלשון אשכנזי ולא אדע החילוק דודאי לשון מעכשיו בלשון הקודש משמע נמי מעתה אך דאזלינן בתר אומדנא דכונתו לאחר הגט כל מה שיוכל ומעכשיו מתחיל התנאי כמ"ש הפוסקים האלו ומה מועיל מה שאמר בלשון אשכנז עוד הוא דן להתיר לפי שבספר גט מקושר תמה על הב"ש והרב המסדר שנראה מלשונם שיאמר תחלה הרי זה גיטך קודם שיתנה התנאי והרי הוי מעשה קודם לתנאי. ואמנם המ"ל בפ"ו מאישות כ' על דברי הרמ"א שצוה להתנות בש"מ ולומר הרי זה גיטך והתקבלי גיטך ובו תהי' מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם ע"מ אם לא באתי דהרי הוי מעשה קודם לתנאי. וכן הקשה לעיל אהא דגט ש"מ שאומר הרי זה גיטך אם לא מתי מהיום עד סוף ל' לא יהא גט וכ' דהרי הוי מעשה קודם לתנאי וכ' דבש"מ שאני שאומר אם לא מתי לא יהא גט היפך ממ"ש הר"ז גיטך ל"ה תחלת דברי' אלא כהקדמת דברים ואמנם המ"ל גופי' מסיק דבכל ענין ל"ה תחלת דברי' אלא כהקדמה ולא חשוב מעשה קודם לתנאי ולפ"ז דן כת"ה דכיון דבתחלת דברי' אמר ג"כ מעכשיו וע"ז לא אמר שום תנאי וע"כ משמעותו תיכף וע"כ אף בסוף שאמר מעכשיו בהתנאי כונתו תיכף ולא שעה אחת סמוך למיתה וכל הפוסקים מיירי באומר הר"ז גיטך אם מתי ולא אמר תחלה הקדמת דברים וי"ל משמעות התנאי משמע שעה אחת קודם למיתה משא"כ באומר הקדמת דברים ולדעתי על סברא זאת אין לסמוך רק אם נאמר דמעכשיו אם מתי משמעותו שעה אחת קודם למיתה יש לצדד דכיון דבתחלה קודם שהיתנה אמר ג"כ מעכשיו יש להשוות הלשונות אבל קצת פוסקים כ' דמעכשיו באמת משמעותי' מעכשיו ול"ה כמו מהיום שכ' רש"י משמעותי' מחיים ומ"מ אזלינן בתר אומדנא להוציא ממשמעות הלשון משום דאמדינן דעתו דכונתו לאחר הגט ומה יועיל אם אמר בתחלה מעכשיו ג"כ ועוד דע"כ אין דנין על תחלת דברי' דאל"כ הו"ל מעשה קודם לתנאי וע"כ מחזיקינן זאת רק להקדמה ולא לעיקר מ"ש הרי זה גיטך מעכשיו על כן אין למדין מזה:

יב אמנם מ"ש כת"ה דבנ"ד שלא התנה אם מתי רק אם לא יבריא עדיף דברי' נכונים וכבר כתבתי לעיל מדברי המרדכי ותוס' כתובות ראי' ע"ז. ולכאורה יש קצת לדחות הראי' מתוס' כתובות שכ' אם לא אחזור מן המלחמ' דשם התנה שאם לא יחזור והי' שהבעל ימות או ילך בשבי והי' הגט גט ומ"ה אין לומר שכונתו שיחול שעה אחת קודם למיתה כיון שהתנה מחשש שילך בשבי' ג"כ משא"כ בנ"ד שלא התנה רק מחשש מיתה שמא הי' כונתו שיחול שעה אחת קודם למיתה וליתא דשם ג"כ הי' עיקר החשש חשש מיתה ואף מי שיש לו בנים שהי' עיקר החשש שמא ילך בשבי ולא יחזור נימא ג"כ דעתו שיחול בעת שילך בשבי כמו במיתה דאמרינן אומדנא כן נימא אומדנא במלחמה וע"כ על מה שלא התנה בפירוש לא אמרינן שכונתו הי' ודוקא באומר אם מתי וה"ה בנ"ד שלא התנה אם מתי אין לומר שכונתו הי' סמוך למיתה ומ"מ גם ע"ז לבד לא אוכל לסמוך:

יג וכת"ה כ' עוד היתר לפי שאמר המגרש שעושה השליח באופן שיאמר כמו שיאמר לו המסדר וסומך על דעתו של המסדר והמסדר לא הי' דעתו רק שיחול תיכף וזה דבר שיש בו טעם וסברא והנה בגוף הדבר אשר לא הוכפל התנאי בשעה שעשאו לשליח כפי הנראה סמך עצמו על דעת הר"ן והפוסקים שהובאו בתשו' פרח מטה אהרן ח"ב סי' פ"ו דבאמירת הבעל לשליח ל"ב משפטי התנאים ואמנם אף לשיטת החולקים י"ל כיון שאמר כמו שיאמר המסדר והמסדר אמר בשעה שנתן השליח ליד האשה בת"כ גם הבעל עשאו שליח באופן המועיל ועיין באבני מילואים סי' ל"ח ס"כ שכ' דהיכא דהשליח עושה תיכף המעשה כגון במשה שאמר ליהושוע שיתן תיכף לבני ראובן וגד הארץ (עיין באבני מילואים דמייתי ירושלמי שכ' שכבר הוחזקו בארץ וכ' באבני מילואים כי הקרא אם יעברו ונתתם הכונה שיתנו קודם ונ"ל שהוא על דרך הגמ' פסחים נ"ט ובהעלות אהרן את הנרות יקטירנה בעידן דמדלקה נרות תהא מקטרא קטורת ע' פנ"י פ' אך ביום הראשון תשביתו שיהי' כבר מושבת וכן כאן ונתתם שיהי' כבר נתון ודוק) בעי גם בעת שעושה אותו לשליח ת"כ עיי"ש שמישב בזה קושיתו הגדולה בהא דהתנה משה עם יהושיע ת"כ והרי הר"ן כ' דבהתנה עם שליח ל"ב ת"כ אמנם לפ"ז יהי' בהתנה עם שליח לגרשה תיכף בתנאי אם לא באתי בעי ת"כ ומבואר להיפך מזה בתשו' מהרא"ש ח"ב סי' כ"ב המובא במ"ל פ"ו מגירושין:

יד והנה מה דמבואר בתשו' פרח מטה אהרן ח"ב סי' פ"ו דבאמירת הבעל לשליח א"צ לכפול התנאי אבל באמירת השליח אח"כ להאשה צריך לכפול התנאי עיי"ש דמייתי זאת בשם מהריב"ל ובשם סדר הגט למהרשד"ם סי' ק"ח צ"ע דבודאי אם לא כפל השליח התנאי בשעה שנתן להאשה ל"א תנאי בטל ומעשה קיים דהרי הוי שינוי בשליחות והרי הוא לא נעש' שליח רק לגרשה על תנאי וא"כ למ"ל לכפול התנאי בשעה שנותן להאשה ושמא באמת אם לא כפל התנאי ל"ה הגט כלל אף אם נתקיים התנאי כיון דשינה בשליחות ומ"ה הצריך המהריב"ל שהשליח יכפול התנאי. ואמנם נראה לפמ"ש בספרי בית יצחק חא"ח סי' ק"ו אות א' דהא דבעי משפטי התנאים דוקא היכא שהתנאי מבטל המעשה וכמ"ש התוס' אבל היכא שזולת התנאי ל"ה המעשה קיים והתנאי מחזיק המעשה ל"ב משפטי התנאים א"כ כשהבעל עשה שליח לגרש על תנאי דל"ב משפטי תנאי לשיטת מהריב"ל ומהראנ"ח ומהרא"ש כנ"ל גם באמירת השליח לאשה ל"ב משפטי התנאים דכיון דאם יגרש השליח לאשה בלי תנאי אין מועיל כלום דהוי שינוי בשליחות כמו שהאריך בפמ"א הנ"ל א"כ המעשה ל"מ כלום בלי תנאי והתנאי בא לחזק המעשה ל"ב משפטי התנאים ומהריב"ל שצוה לכפול התנאי לרוחא דמילתא צוה כן אבל אף אם לא כפל התנאי בתקפו ולשיטת האבני מילואים הנ"ל דהיכא דהשליח עושה תיכף המעשה בעי שיתנה עם השליח ת"כ הדבר מבואר להפך מדברי מהריב"ל ומהרשד"ם דהבעל עם השליח בעי ת"כ והשליח עם האשה א"צ לת"כ ומ"מ מי זה יהין לחלוק על הראשוני' ולא באתי רק לעורר על המעיין:

טו וראיתי במהרשד"ם סי' מ"ה שכ' דהיכ' דאמר מעכשיו וגם כפל התנאי לכ"ע ל"א דדעתו שיחול הגט שעה אחת קודם למיתה רק דעתו שיחול תיכף וברדב"ז ח"א סי' קס"ה חלק עלי' דמה לי אם כפל התנאי או לא כפל ונ"ל דדברי מהרשד"ם שרירים וקימים לפמ"ש במרדכי פ' מי שאחזו דבאמר מעכשיו אם לא באתי עד י"ב חודש ודאי דעתו שיחול הגט תיכף דאס"ד דדעתו שלא יחול רק בי"ב חודש למה אמר מעכשיו משא"כ באומר מעכשיו או מהיום אם מתי הוצרך לומר מעכשיו דזולת זה הוי גט לאחר מיתה עיי"ש ולפ"ז י"ל לשיטת הרמב"ם פ"ט מגירושין דשמואל דתיקן לכפול התנאי בגט ש"מ מיירי בלא מעכשיו ול"ה גט לאחר מיתה גם בלא מעכשיו א"כ היכא דכפלי' לתנאי דא"צ לומר מעכשיו ואמר מעכשיו ושייך סברת המרדכי דכונתו לגרש תיכף והגם דמהרשד"ם לא כיון לזה אבל הענין נכון. ואף דזה רק לשיטת הרמב"ם דס"ל תקנתא דשמואל הי' בלא מעכשיו והרמב"ם בלא"ה ס"ל פ"ט מגירושין ה' י"ט כגירסת הרי"ף דחכמים ס"ל מגורשת גמורה באותן הימים ואין להסתפק שמא נגמר הגט סמוך למיתה מ"מ ל"מ בדברנו דיש ב' סברות להקל שמא כשיטת הרי"ף והרמב"ם דהיא מגורשת גמורה באותן הימים ואת"ל כגירסת רש"י והרא"ש דבאותן הימים מגורשת ואינה מגורשת שמא הלכה כשיטת הרמב"ם דתקנתא דשמואל הי' בלא מעכשיו ונמצא דבמעכשיו ות"כ מגורשת תיכף כנ"ל ודו"ק:

ובעמדי בזה בחילופי גרסאות שבין הרי"ף ורש"י ותוס' דהרי"ף גורס וחכמים אומרים מגורשת ורש"י ותוס' גורסים וחכ"א מגורשת ואינה מגורשת ראיתי כי בר"ן על הרי"ף ט"ס וחכ"א מגורשת ואינה מגורשת וצריך למחוק תיבות ואינה מגורשת דר"ן גופי' גרס חכמים היינו ר"מ וזה כגי' הרי"ף:

טז ולא אמנע מה שנ"ל בישוב דברי התוס' גיטין ע"ג ד"ה אשם תלוי שכ' ושמא אי הוי מספקא לן אם מת מאותו חולי הי' לר"מ מייתי אשם תלוי וכ' מהרש"א משום דמספקי להו אי בעי לר"מ חתיכה אחת משתי חתיכות ומאוד תמוהין דבריהם מגמ' ערוכה כריתות י"ח דס"ל לר"מ בשוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב ומייתי שם בהדיא דר"מ ל"ב חתיכה מב' חתיכות וכבר תמה ע"ז בספר שמלת בנימן הנדפס מחדש בירושלים ונ"ל לישב בפשיטות דשם מייתי לר"נ דס"ל טעם דבעי ב' חתיכות משום איקבע איסורא א"כ שוחט אשם תלוי לא איקבע איסורא ומוכח דל"ב חתיכה מב' חתיכות אמנם למ"ד טעם דב' חתיכות משום דאפשר לברר איסורו א"כ באכל חתיכה מב' חתיכות דחייב אשם תלוי משום דאפשר לברר ושוחט אשם תלוי בחוץ גם איסור זה אפשר לברר ע"י בורר הב' חתיכות שאכל ומ"ה ר"מ מחייב אשם תלוי ומ"ה דברי הגמ' מדוקדקים דלעיל כשהקשה בגמ' ממשנה דנדה ל"מ רק ה"מ ר"א וכשהקשה על ר"נ משני ה"מ ר"מ הוא דקאי בשיטת ר"א ולמה לא משני לעיל כן ולפמ"ש דבריהם מזוקקים דלטעם אפשר לברר אין ראי' מר"מ וי"ל דר"מ בעי חתיכה מב' חתיכות וזה ספיקו של התוס' ולטעם דבעי ב' חתיכות מקרא דמצות י"ל דהוה כמו לר"נ ומוכח דר"מ ל"ב ב' חתיכות אמנם התו' גיטין י"ל דקאי לר"ז ודו"ק מיהו לפ"ז צ"ע אמאי לא אמרו בגמ' דמקשה מאי איכא בין רבה לר"ז איכא ביניהו שחוטי חוץ דטעם אפשר לברר איתא ומטעם מצות ליתא ודוק (וע' לעיל סי' ג' אות ט' שהארכתי בישוב קו' זו בדרך אחר):

יז וראיתי לתשו' רדב"ז דאתיא לידן ח"ב סי' תס"א בענין שאלה שקרעו גט ש"מ במעת שאני בעולם לאחר שנעשה גוסס ופוסל הגט ומדברי' יש להוכיח דלא כג"פ הובא לעיל שפי' מה שאמרו בגמ' מעת שאני בעולם וקשיא דהרי אז אינו שפוי בדעתו כקושית הרשב"א ופי' מעת שאני בעולם והוא ראוי לגרש עוד א"כ בקרעו הגט לאחר שנעשה גוסס דאינו ראוי לגרש כבר נתגרשה והרדב"ז מסופק שם אולי הוא ראוי אף ליבם ומוכח מדברי' דלא כג"פ ודו"ק:

ובתשובה הנ"ל הוסיף הרדב"ז דאם הגט אינו לגרש תיכף רק שתתגרש לאחר מכאן או בתנאי ל"מ עדי מסירה לחוד בלא עדי חתימה אף לר"א דבשעת גמר הגט לא הי' עדי מסירה וצריך עיון לדברי' מגיטין כ"ב דלא הכשיר ר"א אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים פסול שמא תנאי הו"ל וזייפי' ומשמע דלאלתר כשר אף בתנאי אם לא זייפי' והרי העדי חתימה אין מועילים רק העדי מסירה ובשעת קיום התנאי ליכא עדי מסירה ואמנם י"ל דמיירי בתנאי דמעכשיו דמהני עדי מסירה גם להרדב"ז:

אולם קשיא בהא דס"ל ר' יהודא נשיאה כר' יוסי באם לא באתי עד י"ב חודש ומת זמנו של שטר מוכיח עלי'. והיינו מדכתבו זמן ע"כ לאלתר מגרש ואף דבע"כ הוצריך לכתוב זמן כעין שהקשו תוס' כתובות ב' ד"ה דילמא לאפוקי מרבותינו ומה שתירצו שם דהו"ל לכתוב בלא זמן דכשר כבר הקשה מהרש"א דרצו לכתוב זמן שתנשא לכתחלה וע"כ צ"ל כמ"ש הפ"י שם בשם הרשב"ם דלר"א בעדי מסירה בלא עדי חתימה תנשא לכתחלה בלא זמן ולמה כ' זמן וע"כ מעכשיו מגורשת ואס"ד כרדב"ז דעדי מסירה אין מועיל באם לא באתי שתתגרש אף אח"כ הוצרך לחתום עדים ושוב הוצרך לכתוב זמן שתנשא לכתחלה ואין הוכיח זמנו של שטר ומזה מוכח דלא כרדב"ז ובאמת הרבה יש לפלפל בדברי הרדב"ז שם וכאן הנני מוכח לשום מחסום לעטי:

יח ושם בתשו' הנ"ל כ' דמגרש על תנאי באם בלא ע"מ ובלא מעכשיו מגורשת אעפ"י שאין הגט ביד האשה בשעת קיום התנאי דקבלה אריכתא היא והביא זאת מפ' המגרש ולא ידעתי מנ"ל זאת ואי משם דאמרו שם ד' ע"ד גבי פלוגתא והיא תתן א"ב שנקרע הגט או שאבד ול"א שאינו ביד האשה אלא ע"כ דכשאינו ברשות האשה מגורשת שמא כשאינו ברשות האשה הוי כנקרע או נאבד ושמא כונת הרדב"ז כשהגט באגם וכונתו לגמ' כתובות פ"ו דמגרש לאחר ל' יום והניחתו בצדי ר"ה או באגם אבל כשאין הגט בעת קיום תנאי דאם במקום הראוי לקנין ל"מ ומ"מ לענין עדי מסירה נ"ל דניתן להאשה הגט בפני עדים על תנאי שתתגרש בעת קיום התנאי מועיל לר"א והם עדים שתתגרש בעת קיום התנאי ובתנאי דקום ועשה צריך עדים בקיום התנאי כמבואר סוף סי' ל"ח אבל א"צ שוב עדי מסירה כמו שא"צ מסירה מחדש כן נ"ל וכפי הנראה גם הרדב"ז אך כמסתפק בזה ודוק:

ודע דבנ"ד שגירש ע"י שליח בתנאי לכאורה י"ל דע"כ הכונה לגרש תיכף ולא שהגט יחול בשעת מיתה או קודם למיתה דאם נימא דתתגרש סמוך למיתה לע"ע הו"ל כפקדון בידה כמבואר ברמב"ם והו"ל שליח שלא נתן לגירושין כעין דאמרינן בגיטין כ"ט גבי אבא בר מניומי ול"מ השליח לעשות שליח אחר ואיך מצי להתנות תנאי דהו"ל תנאי שא"א לקיים ע"י שליח דכיוצא בזה כ' הא"מ סי' קמ"א ס"ק ד' דמה"ט כתב הרי"ף דבשליח לקבלה אינו יכול להטיל תנאי עיי"ש אך זה ליתא דהרי זולת התנאי הוי המעשה אפשר לקיים ע"י שליח ושוב מהני התנאי כמ"ש בספרי לא"ח סי' ק"ד אות ד' עיי"ש וגם באמת הוי שליח שניתן לגירושין כיון שתתגרש סמוך למיתה ע"י נתינה דהשתא כדאמרינן בגמ' ד' כ"ט כיון דלבסחף תלתין יומין מצי מגרש הוי שליח שניתן לגירושין:

ולא נחתי בזה אלא להתוכח על גוף הדין שכ' בא"מ סי' קמ"א ס"ק ד' דמהאי טעמא אם אשה עשתה שליח לקבלה על תנאי ל"מ כיון שהבעל אינו יכול לעשות שליח להולכה שיתן לשליח קבלה דאין שליח לקבלה מקבל מיד שליח בעלה הו"ל תנאי שמתנה הבעל עם שליח לקבלה תנאי בדבר שא"א לקיים ע"י שליח ובזה מיושב דברי הרי"ף וזה ליתא דכיון דהאשה אמרה בעינא בתנאי בעת שעשת' אותו שליח א"כ כשהשליח מקבל בלי תנאי הוי שינוי בשליחות ואין מועיל כלום וא"כ לולא התנאי ל"ה גט א"כ שוב התנאי מחזיק המעשה וא"צ למשפטי התנאים דהטעם דהתנאי מבטל המעשה משא"כ היכא שהוא מחזיק המעשה ומ"ה מהני תנאי שמתנה הבעל אף דא"א לקיים ע"י שליח וכבר כתבתי כעין זה לעיל ודו"ק:

יט והנני חוזר לגוף הדין עיין בתשו' מהרי"ט סי' י"ט חלק אבה"ע שכ' דלעיקר הדין רוב הפוסקים מתירין אף בנקרע הגט קודם שמת ומונה והולך כל צדדי ההיתר מ"מ לא מלאו לבו להקל בדבר שאסרו גדולי המורים זולת במפרש בהדיא שיחול הגט בשעת מסירה אמנם בנ"ד שהגט נשאר קיים ביד הרב המסדר י"ל נהי דהיא לא עשאו שליח לקבלה מ"מ זוכה עבורה בשעה שהגט ראוי לחול מתורת זכי' ואף דמזכה גט לאשתו במקום יבם היא איבעי דלא אפשטא ומבואר סי' קמ"ה דהוי ספק מגורשת מ"מ כבר כ' הטו"ז שם דבזה"ז דאין מיבמין ודאי הוי זכות וכש"כ בנ"ד שכבר קיבלה הגט והו' ספק מגורשת בלא"ה אסורה ליבם ודאי זכות הוא לה והרב המסדר זוכה בשבילה אלא שיש ריעותא שהרב המסדר לא כיון בשעה אחת קודם למיתה לזכות בשבילה בזה אני אומר כיון שזכי' מטעם שליחות היא מסברא שהתורה עשאה שליח לכל ישראל לזכות לישראל חביר' וכ"כ בקצה"ח סי' ק"ה דזכי' מתורת שליחות מגזה"כ ולא משם אנן סהדי וזה טעם דמ"ד זכין לקטן ולנכרי אין זכין כדאיתא בב"מ ע"א דלקטן התורה עשאו שליח ולא לנכרי דהתור' לא עשאו שליח לזכותו ואמרינן בירושלמי חצירו של שליח מה שתעשה כידה ופסקינן באה"ע סי' ק"מ דגם בנתן ליד חצר של שליח מהני ועיין בטו"ז וב"ש ושעה"מ פ"ו מגירושין א"כ כאן דזכות היא לאשה וכל ישראל שליחי התור' לזכות בשביל האשה א"כ חצירו של השליח שהוא הרב המסדר שליח שעשאו תור' קונה בשבילה ובנ"ד עדיף טפי דהרי בנתן בחצר האשה והיא ישנה מבואר בסי' קל"ח שיטת הר"ן דל"מ ובנתן בידה והיא ישנה מבואר במשנה דל"מ ובאם נתן לה גט ואמר מעת שאני בעולם ודאי אף שהיא ישנה בשעה אחת קודם למיתה מתגרשת דל"ב קבלה חדשה רק נתינה ראשונה קיימת אבל א"צ כונה חדש' ואנו צריכין לקבל באימה דברי הראשונים דבעי שיהי' הגט קיים אבל אף אם היא ישנה מהני דמה שנתן בתחלה נתן אדעתא דהכי שיהי' בתחלה פקדון ואח"כ שלה בלי כונה ובלי הקנאה דהרי אינו שפוי בדעתו להקנות כדכתיבנא לעיל מדעת הרשב"א א"כ ה"ה כשהגט ברשות ישראל אחר שהוא שליח שעשאו תורה לזכות בשבילה מהני בלי כונה כנלע"ד עפ"י דברי הירושלמי הנ"ל ודוק:

ואין לדמות זאת לשאר זכיות דבעינן כונת הקונה או המקנה משא"כ בזה דל"ב שום כונה לא מצד המגרש ולא מצדה כאמור ולעיל הקשיתי בהא שכ' הרשב"א דמהני באומר מעת שאני בעולם אף שהוא אינו שפוי בדעתו ואמאי בעינן שיהי' הגט ביד האשה בעת מיתת הבעל ואמנם ראיתי במח"א ה' זכי' ומתנה סוף סי' ט"ז המובא לעיל שמחלק בין המקנה דל"ב שיהי' שפוי בדעתו בעת חלות הקנין ובין הקונה דבעי שיהי' שפוי בדעתו ולפ"ז מה"ט י"ל דאף דל"ב שיהי' שפוי בדעתו הבעל המגרש מ"מ בעי שיהי' הגט בידה שתקנה אותו אבל בנתיבות המשפט סי' רמ"ח לא ניחא לי' בחילוקו של המח"א עיי"ש ודו"ק:

כ וקצת נ"ל ראי' דבאומר מהיום אם מתי אין הגט חל משעת הגירושין כשיטת ר"ת דהנה שיטת הבעל העיטור הובא בטור סי' קמ"ג ובפוסקים דבמגרש על תנאי אף במעכשיו יכול הבעל לבטל הגט קודם קיום התנאי והובא לעיל בדברנו בראשית התשובה ולדברי' ע"כ צ"ל דבעת שנתן על תנאי הי' דעתו לכך שכל עוד שלא יתקיים התנאי יהי' בידו לבטל הגט ולפ"ז קשיא בגמ' דגיטין כ"ה דמייתי דר"י אית לי' ברירה בתולה בדעת אחרים מדס"ל לר"י הרי היא כא"א לכל דברי' ולכי מיית הוי גיטא עיין ברש"י ותוס' וקשיא דהרי זה הוי גם תולה בדעת עצמו כיון שיכול לחזור מהגט וצ"ל דשם כיון דמיירי באמר מעת שאני בעולם ל"ה הגט רק בשעת המיתה או קודם שעה אחת ומ"ה יכול לחזור ואין זאת בגדר תנאי רק הואיל ולא התחיל הגירושין יכול לחזור ולפ"ז קשיא לדידן דס"ל במהיום אם מתי או בתנאי כפל דשמואל הוי גט וע"כ צ"ל דל"ק מברירה כמו שהקשה בר"ן פ' כל הגט וע"כ משום דבודאי סופו להתברר וקשיא לשיטת העיטור דאף במעכשיו יכול לבטל הגט קודם קיום התנאי הוי זאת ג"כ תולה בדעת עצמו וע"כ כשיטת ר"ת דהגט גם בתנאי חל קודם המיתה ומ"ה יכול לבטל ואין זאת בגדר התנאי רק הואיל ולא חל עדיין אמנם ראיתי לספר דברי אמת שכ' בתנאי אם מתי כיון שהתנאי אין בידו גם העיטור מודה דא"י לבטל עוד אפשר לומר לפמ"ש הר"ן שם דדוקא באומר ע"מ שיאמר אבא הי' תליא בברירה אבל ע"מ שלא ימחה אבא לא תליא בברירה א"כ בכל תנאי אף דס"ל לבעל העיטור דיכול לבטל וע"כ כונתו הי' כן בהתנאי מ"מ הוי כע"מ שלא ימחה ולא תליא בברירה וקצרתי בענין שיש מקום להאריך:

כא סוף דבר לדעתי נראה שיש להתיר בנ"ד מכמה טעמים א' והוא העיקר הואיל ולא הי' תנאי אם מתי רק אם לא יבריא עד י"ב חודש הוי כאם לא באתי וראי' ממרדכי ותוס' כתובות ט' ב' מטעם שהאשה נתנה הגט להרב המסדר והוי כפקדון בידו אף שלא אמרה כלום הואיל וממילא נעשה שומר הגם דמ"ש מהרשד"ם סי' ע"ג דנעשה שליח לקבלה אולי ל"ש בכאן דשמא גם הרב המסדר לא כיון לזה מ"מ טעם הראשון של מהרשד"ם דמה שהיא ביד הנפקד הוי כמו ביד האשה שייך גם בזה הואיל ולא הי' ביד האשה להפקיר הגט או ליתן במתנה דהי' פקדון בידה אם באנו לחוש לשיטת ר"ת ע"כ לא הוי הפקר או מתנה ושלה היא בכל מקום והרב המסדר נעשה נפקד שלא מדעת ג' יש לצרף שיטת מהרשד"ם דבמעכשיו עם כפל התנאי מהני ועכ"פ יש כמה ספיקות ספק א' שמא כדעת הרי"ף ורמב"ם ורש"י ספק ב' שמא כדעת הר"מ דבכפל התנאי ל"ב מעכשיו וכשאומר מעכשיו לטפוי' אתי כמ"ש במרדכי באם לא באתי וכיון דאף לדעת ר"ת מ"מ הוי ספק א"א שוב הוי ס"ס ולהפמ"ג מהני ס"ס בפלוגתא דרבוותא אף באיתחזק איסורא בשגם די"ל דיבמה לשוק לא מיקרי איתחזק איסורא ד' י"ל כדעת מהרלב"ח דהיכא דהמגרש אינו ת"ח כונתו לגרש תיכף אולי הואיל ותלה בדעת הרב המסדר שלא אמר רק כפי מה שיאמר הרב המסדר מ"מ אולי כונתו לתלות בדעת הרב המסדר והרב המסדר אומר שלא הי' כונתו לתלות שתתגרש קודם המיתה ולזה צריך לשמוע מה שיאמר הרב המסדר ו' יש לצרף לסניף דהרב המסדר זכה הגט בשבילה כמו שמבואר לעיל באריכות:

כב והנה הי' מקום לומר דבר חדש דאף דשיטת ר"ת היא פי' בגמ' והרא"ש כ' דאמדינן דעתו דכונתו הי' לאחר הגירושין מ"מ לפמ"ש תוס' כתובות מ"ז ע"ב ד"ה שלא כתב לה דאומדנא שאינה מבוררת כ"כ לא אמרינן רק אם לא איכפת להצד השני א"כ מנא ידעינן דהאשה הי' מקבלת גט על אומדנא זו שתצטרך לשמור הגט שיהי' בידה בעת המיתה ולפ"ז אין ראי' מגמ' דאז הי' מגרשין בע"כ ואין הדבר תולה רק בדעתו לבד אמרינן אומדנא משא"כ בזה"ז וכש"כ כשמגרשה ע"י שליח דבודאי אין בידו לגרשה בע"כ דאשלד"ע וע"כ בעינן דעתה ומי יודע אם האשה היתה מרוצת לכנוס לבית הספק ולקבל הגט ואין ראי' מגמ' וגם משיטת ר"ת דהיא בלא שליח ואף דאיכא חרם בידו לעבור על החרם ולגרשה בע"כ משא"כ בגט ע"י שליח דתליא גם בדעתה והי' זה סברא חזקה אך מ"מ שמא גם האשה לא היתה מקפדת על אומדנא כזו היא ועיקר כונתה ג"כ אך שלא תהי' זקיקה ליבם וע' בשטמ"ק כתובות ט' דדוקא באומר מהיום אם מתי הוא כא"א אבל באומר אם לא יחזור מן המלחמה חל הגט תיכף משעת נתינה דחיישינן שמא יקרע הגט או נאבד או לא יהי' ברשותה עיי"ש א"כ י"ל דאולי האשה לא היתה מסכמת על האומדנא זו (ואם כנים דברינו דע"י שליח ל"א אומדנא י"ל דברי רש"י שבת נ"ו ע"א ד"ה שביקש שכ' שהי' שולח לה מן המלחמה ולמ"ל שהי' שולח לה ולא פ' שנתן לה קודם יצא למלחמה ולהנ"ל לפמ"ש נוב"י דגם לדינא דגמ' לא הי' יכול. לגרש בע"כ עיי"ש ולכן ל"א אומדנא ומ"ה גרש ע"י שליח שיחול הגט תיכף ודו"ק) ומ"מ לא אוכל לסמוך בכ"ז להתיר עד שיצטרפו ב' גדולים אשר כל אחד יעיין בענין זה ויצא הדבר בהיתר מפיהם:

כג ועתה נדון על הספק הראשון שנתעורר כת"ה הואיל ולא הי' בידו לזוז בשום אבר אי אמרינן כ"מ דאיהו ל"מ עביד וכבר ראה דברי המח"א בסוף הספר ה' גרושין פ"ג דין ט"ו שהביא ראי' ממגיוד או צלוב דכותבין גט לאשתו אף דאיהו ל"מ לכתוב ול"ש כל מילי אלא דקשיא למח"א מב"ק ק"י דאמרינן שם אם הי' זקן או חולה נותנו לכל כהן שירצה ומקשה אי דלא מצי עביד שליח היכ' משוה הרי דאם לא יוכל לעבוד מחמת חולה ל"מ עביד שליח וקשיא ממגיוד ולכן נסתפק כת"ה לענין דינא. אמנם הדבר פשוט ומבואר דהיכא דלא פתיך בי' דין איסור והוא ראוי לעשות אך שאינו יכול לא מיקרי כ"מ וראי' ממגיוד וצלוב ראי' חותכת ויותר מזה כתבו תוס' יבמות מ"ה ד"ה כל דחרש לא מיקרי כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום דפומי' היא דכאיב לי' וע' בהגהות אשרי חולין ר"פ הכל שוחטין מסופק אי אלם יוצא בברכת אחר הואיל ואינו יכול לברך ועי' בשאג"א סי' ו' ועכ"פ לענין כ"מ דאיהו ל"מ עביד הדבר ברור דמיקרי איהו מצי עביד אף שאינו יכול לכתוב בעצמו אולם מה דקשיא מב"ק מחולה וזקן לק"מ לפי המבואר במשנה דזקן וחולה ומזוהם חשיב בהדי מומין דבהמה ע' רמב"ם פ"ז מביאת מקדש ה' י"ב דחשוב בהדי מומין דכהנים הזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד החולה כשהוא רועד מפני החלי' וכשלין כחו ומשמע דזה דינו כבע"מ עובר ומחלל עבודה וגם בבהמה פסולה בדיעבד ומה שכ' תויו"ט פ"א דפרה מ"ב דלר"י זקן בבהמה ל"ה רק למצוה ע' מ"ל פ"ב מאיסורי מזבח ה"ו דמיירי שלא הגיע לשיעור זקינה אבל בזקן שהגיע להיות רותת אם עבר והקריב לא הירצה בין באדם בין בבהמה ולפ"ז שפיר מקשה אי דאינו יכול לעבוד ע"י הדחק והיינו שהוא רועד מפני חלי' דדינו כבע"מ שליח היכא משוה והרי בע"מ מחלל עבודה, ומבואר בברייתא לעיל אם הי' בע"מ נתנה לכהן שבאותו משמר, וזה שכתבו תוס' דל"מ בכהנים פסול בשנים אלא שנתנו חכמים שיעור עד שירתת ובזקן רותת הוה כבע"מ וה"ה דבגמ' מצי להקשות אי דלא עביד עבודה הוי כבע"מ ויהי' עבודתו ועורה שלו אך האמת משני דל"מ לאכול ואין דינו כבע"מ לענין אכילה ואי דקשיא לגירסא ראשונה דרש"י דבע"מ עבודתו שלו א"כ חולה דהוי כבע"מ יהי' העבודה שלו ואי דל"מ לאכול יתן לאחר בתורת שליחות זה ל"ק דבמצות שבגופו ל"ש שליחות כמ"ש התוס' רי"ד בקדושין ואי מצי אכיל ע"י הדחק עבודה שלו אבל כיון דאכילה גסה ל"ש אכילה מ"ה עבודה לאנשי משמר וכש"כ דניחא ללשון שני ברש"י וכן דעת הרמב"ם דבע"מ העבודה לאנשי משמר באופן דקו' המח"א לק"מ וגדולי האחרונים הקשו מסוגיא זו על סוגיא דקדושין כ"ג והיינו מטמא או אף מחולה והיינו דכיון דאיתא לפעמים במצוה זאת מצי מצוה שליח ועיין בנובי"ת סי' ס"ט חלק אה"ע שכ' ג"כ בישוב דברי הגמ' דב"ק מזקן או חולה ולפמ"ש ל"ק והנה מ"ש נוב"י דזקן או חולה אין יכולים לשלוח קרבנותיהם ודברי' מרפסין איגרא דהכי בע"מ אין יכול לשלוח קרבנותי' רק שיקריבו אנשי משמר ועכ"פ גם לפירוש הנוב"י בגמ' ל"ק קו' המח"א אבל הפי' שכתבתי ת"ל נכון וברור וע' תוס' זבחים נ"ט ד"ה והא איזקן מה שהקשו מקרבנות נשיאים שהי' זקנים ולפמ"ש המ"ל פ"ב מאיסורי מזבח דזקן שהגיע להיות רותת פסול בדיעבד ומדאורייתא דהו"ל בע"מ וזקן בשנים בבהמה לא פסול רק מדרבנן ל"ק קו' תוס' ודו"ק:

כד וכת"ה העיר בענין זה דהוי ספק אם הי' החלוקה שעשה משה רבינו בסדר המשמורות על כל העבודה רק בחלק שהכהן מקריב לצרכו לא הי' החלוקה ומצי משוה שליח אף דנ"מ עביד או דוקא אם הוא יכול לעבוד בעצמו לא הי' בכלל החלוקה הנה מה שפי' עפ"ז דברי הגמ' דב"ק לא נהירא אולם מה שפי' דברי ירושלמי יבמות פ' נושאין הובא בתוס' יבמות צ"ט ע"ב דמדמי בני התערובות לחולה וזקן וירושלמי מסופק אי נדמה לטמא ובע"מ או לחולה וזקן ומסיק דדומה לחולה וזקן וירושלמי מסופק אי נדמה לטמא ובע"מ או לחולה וזקן ומסיק דרומה לתולה וזקן ופירש הוא דירושלמי מיירי בחולה וזקן שאינו יכולין לעבוד ע"י הדחק ומ"מ מחמת ספק אין מוציאין ומ"ה ס"ל לירושלמי דבני התערובות ג"כ אין מוציאין מספק דדמי לחולה וזקן יפה פירש לפי שיטתו אבל הרי בש"ס דידן ס"ל בחולה וזקן שאין יכולין לעבוד נותנין לבני משמר ומנ"ל לעשות מחלוקת וגם לפמ"ש לעיל לפי המבואר בר"מ דהוי כבע"מ ודאי ליתא לפירושו והמובחר כמ"ש בא"מ סי' ל"ה ס"ק י"ד בטעם דבני התערובות כיון דאינהו ספק מצי משוה שליח שיהי' ספק שלוחם וכיון דהוא כהן וספק שלוחם אין יכולין להוציא מידו ומה דמייתי ירושלמי לדמוי לחולה וזקן אולי י"ל לפמ"ש בספרי לא"ח סי' י"ג אות ז' ח' ט' בסוגיא זו להוכיח כדברי המ"ל דהיכא דמדרבנן ל"מ עביד מצי מצוה שליח אולי חולה וזקן גם באינו רותת מדרבנן ל"מ עביד ומ"מ משוה שליח וה"ה בספק משוה שליח שיהי' ספק ומ"ה אין מוציאין מידו ועיין ספרי סי' הנ"ל פלפול עצום בסוגיא וע' מה שנתוכחו גדולי הדור בענין גט שנשתטית מסוגיא זו וסוגיא דנזיר י"ב ואין להאריך בזה יותר:

כה ושוב נ"ל פי' בירושלמי הנ"ל בדרך פלפול קצת הנה בספרי חא"ח סי' י"ג אות ט' הוכחתי מש"ס דידן דאמרינן בכהן טמא בקרבן צבור אי טומאה דחוי' כ"מ דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוה שליח אף דבדיעבד לא חילל העבודה דלא כדברי מח"א עוד הוספתי בספרי שם סי' ל"ה אות ג' דכהן וזר שעבדו יחד עבודה אינה מחוללת עיי"ש באריכות:

ומעתה י"ל דירושלמי סובר דלא כש"ס דידן רק כשיטת המח"א דהיכא דבדיעבד מהני מצי משוה שליח ולפ"ז י"ל אם הירושלמי מיירי בחולה וזקן שאין יכולין לעבוד ע"י הדחק ס"ל דלא כשיטת הרמב"ם הנ"ל דזקן וחולה הוי כבע"מ וכ' המ"ל פ"ב מאיסורי מזבח דבדיעבד פסול דבאמת דבר זה חידוש גדול ויסבור הירושלמי דבדיעבד עבד אין מחלל כעין שכ' התיו"ט פ"א מפרה בשיטת ר"מ לענין בהמה זקנה ואם הירושלמי מיירי בחולה וזקן שיכולין לעבוד ע"י הדחק ס"ל לירושלמי דגם באלו לכתחלה אין רשאין לעבוד אך בדיעבד עבודתם לא חיללו. והנה גם בהך דבני התערובות דאחד כהן ואחד זר אם מייתי קרבן בשותפות אין מוציאין מידם מה"ט דכיון דבדיעבד לא חיללו לפמ"ש לעיל ובספרי הנ"ל ומצי משוה שליח וזה מייתי ירושלמי אם מדמינן לטמא ובע"מ או לחולה וזקן כיון דבדיעבד לא חיללו אם עשו שתיהם לבסוף מסיק דמדמי לחולה וזקן מטעמא דכתיבנא דס"ל כשיטת מח"א וזה דבר חריף ומ"מ בגוף הדבר בכהן וזר שעשו עבודה אם כי הארכתי בספרי לבאר הענין עוד צריך ראי' כי הוא דין חדש ועדיין צ"ע (וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ב סי' ס"ג אות א' בדין זה):

כו ובעיקר הדבר שכ' דחולה וזקן רותתים הוה כבע"מ עוברים ומחללים עבודה כמבואר במ"ל פ"ב מאיסורי מזבח ומשמע כן מלשון הרמב"ם דמונה אותם בהדי מומים הפוסלין בין באדם ובין בבהמה וכן מבואר בר"מ פ"ז מביאת מקדש ה' י"ג דמזוהם, שעבד בזוהם חילל עבודה וכ' הכ"מ משום שנמנה בהדי בע"מ צ"ע דאף דילפינן אדם ובהמה בגז"ש בריש פ' מומין אלו דף מ"ג מ"מ זה דוקא מה שנכתב בקרא דמומין משא"כ בזקן וחולה ומזוהם דילפינן מקרא דמן הבהמה דף מ"א לא ילפינן אדם מבהמה דאל"כ נילף נרבע באדם מבהמה וע"כ כיון דיש חילוק בין אדם לבהמה כדאמרינן ר' פ' מומין אלו לא ילפינן בג"ש רק מה שנכתב בהדי קרא דמומין ולא מה דילפינן מקרא דמן הבהמה ע"כ צ"ע ואמנם אף אם נאמר דלא מחלל כיון דלכתחלה ודאי אינו עובד נכון הסוגיא דב"ק לפמ"ש לעיל דסוגיא דב"ק ס"ל אף היכא דבדיעבד מועיל אמרינן כ"מ דאיהו ל"מ עביד ומ"ה ס"ל גם בזקן וחולה כן והירושלמי חולק כמו שהארכתי ודוק:

סוף דבר דמצד חשש כ"מ דאיהו ל"מ עביד אין כאן בית מיחוש אך מפאת שהגט לא הי' ביד האשה בשעת מיתת הבעל הדבר צריך התיישבות וכבר כתבתי כמה טעמים להיתר ובלבד שיסכים גדול הדור גם אני מסכים:

והנני ידידו הד"ש

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה