אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן פג

סימן פב

ב"ה לבוב בונה ירושלים לפ"ק:

להרב המאוה"ג החו"ב בכל חדרי תורה כש"ת מ' ישראל יוסף

גלאטט נ"י מו"ץ דק"ק

בירטשא:

ע"ד השאלה בנידן שנשלח לאשה גט מנעוויארק ע"י בי דאר מבד"צ דשם להב"ד דפה משליח ראשון שמינה שם המגרש בפני הב"ד דשם לשליח שני שהוא פה ומינו שלא בפני' שמינו אותו השליח ראשון והב"ד ונמצא בהרשאה ב' טעותים שהגט נכתב ברביעי בשבת ביום החדש כראוי כמבואר בהגט ובהרשאה ראשונה ובשני' מבואר זמן כתיבת הגט בחמישי בשבת ביום החודש שהי' בחמישי והגט בא לכאן בחודש אדר תרנ"ח ולא רצתה האשה אז לקבל הגט ואמרה להב"ד שיכתבו לשם שהבעל יעשה טאביליציא על שם הילד ואז תקבל הגט וכ"כ להב"ד דשם ובא תשובה בחודש אלול ששלחו להמגרש והשיב שיתישב בדבר ויגיד להם תשובה ושוב לא השיב להם וכעת האשה רוצה לקבל הגט והנה הב"ד שלחו ב' הרשאות בחזרה והגט נשאר פה ושלחו הב"ד דנוויארק ב' הרשאות הישנות ועוד הרשאה חדשה משליח ראשון לשליח שני והזמן כתיבת הגט נכתב כהוגן אך זמן כתיבת הרשאה נכתב בחדש כסליו תרנ"ט ויש חשש שבהרשאה מבואר דבר שקר שנכתב שבחודש כסליו בא לפניהם שליח ראשון ובידו גט וכו' כמו שכותבין בהרשאות ובאמת לא הי' בידו גט ויש ספק אולי לא מינה מחדש אך אף נאמר שמסתמא עשו כהוגן ומינה בפניהם מ"מ נכתב בהרשאה דבר שקר. עוד יש חשש שבמשך הזמן בחדש אלול תרנ"ח אמר השליח שני פה שאינו רוצה להיות שליח. ואחר כמה הפצרות נתרצה עוד יש חשש שהשליח שני שהוא גיסה שאשתו אחות המגרש אמר בשם המגורשת שאמרה לו אחר שבא הגט שיכתוב להבעל שישלח לה שיפסקארטע ותסע לשם לדור עמו וכן כתב ולא השיב לו הבעל והאשה מכחשת שלא אמרה לו והנה הבעל יצא לתרבות רעה וקשה להשיג גט אחר והיא מקום עיגון גדול ועוד יש לעיין הואיל ונמצא ריעותא בהרשאה אם לא פסול הגט דחזינין שהמסדרים אינם בקיאין:

א תשובה הנה בדין שיש הכחשה בין הגט והרשאה ראשונה לבין הרשאה שני' בזמן כתיבת וחתימת הגט הדבר מבואר דתלינין הרשאה שני' בטעות כמ"ש בתשו' הרא"ש הובא בח"מ סי' מ"ג ס"ה דהיכ' דהוה טעות דמוכח תלינין בטעות הגם דהסמ"ע שם סקי"ד כ' דבעי דוקא שיהי' הטעות מוכח מתוך השטר י"ל דכאן מוכח הטעות מתוך הגט והשני הרשאות דהרי הב"ד סדרו הגט ולאחר הכתיבה קראו הגט וקיימו לאחר נתינה לשליח ראשון כתיבת הסידור והחתימות וקיימו ההרשאה וראו זמן המבואר בגט יום חתימת העדים ואם נכתב בהרשאה שנית יום אחר לזמן כתיבת הגט ע"כ טעות הוא וא"ל דחיישינן שמא ההרשאה שנית נעשית על גט אחר הנכתב בחמישי בשבת וזה הגט והרשאה ראשונה לא נשלח לכאן ושוב השליח שני אין לו גט שנעשה שליח עלי' לגרש האשה דכיון דנודע מתוך הרשאה ראשונה שהבעל ששמו כך כ' גט לאשתו ששמה כך ושלח ע"י שליח ששמו כך למה חזר וכ' ביום שאחרי' גט שני וע"כ טעות הוא אך יש לחוש שמא הי' נדמה להם איזה פסול כגון שביטל הבעל השליחות וע"כ כ' גט שני ביום שאחרי' והב"ד טעו ושלחו גט ראשון והשליח שני לא נעשה שליח עלי' וכעין חשש זה. כ' בעבודת הגרשוני סי' ל"ח עיי"ש וכיון דאין הטעות מוכח שוב ההרשאה פסולה כמבואר ברמ"א סי' קמ"א סעיף כ"ד ואף דמבואר שם בשם תשו' מהרי"ק דנאבד ההרשאה אינו מעכב בדיעבד דוקא באמר השליח בפני נכתב והשליח מביא הגט משא"כ בשליח שני הנעשה ע"י בי דואר הדבר פשוט דהרשאה מעכב בדיעבד ובתשו' בית אפרים סי' קכ"ג וקכ"ד האריך להתיר בנחסר בהרשאה תיבת ושבעים ושם הוה טעות דמוכח יותר דלפני שבעים שנה לא הי' אותו הזוג בעולם גם שם מיירי ששליח הביא גט גם שהעדים לפנינו ואמרו שטעו משא"כ בהגט שלפנינו וכת"ה מייתי דברי מחנה אפרים ה' גירושין פ"ז ד"ה האמנם שכ' דדוקא בעי מוכח מתוכו וזולת זה לא תלינין בטעות אבל בשטר הרשאה תולין בטעות אף בלא מוכח מתוכו אמנם לפמש"ש עוד סניף להקל משום דדל ההרשאה הרי שליח נאמן זה ל"ש בנ"ד דאם אין הרשאה אין כאן שליחות כלל גם מתשו' צ"צ סי' ק"י אין ראי' להכשיר ג"כ בטעות גדול בהרשאה דגם שם מיירי שהשליח בפנינו ודל הרשאה מהכא כמו שנאמן לומר בפ"נ כמש"ש להדי' משא"כ בנ"ד. אמנם ההרשאה ששלחו כעת מעידה שהשליח שני נתמנה משליח ראשון על גט שנכתב ביום ד' ואין לחוש שמא הב"ד לא קראו השליח ראשון ביום שנכתב ההרשאה ולא נעשה שליח שני מפי השליח הראשון כמו שנאמר בהרשאה דמסתמא כדין עשו דנאמנים בסהדותן:

ב אך מה שצ"ע שהרי אמרו בזמן פלוני בא לפנינו השליח ובידו גט וזה שקר שאז לא הי' בידו גט שהגט הי' פה א"כ הרי העידו שקר. אך י"ל כמ"ש תוס' בגיטין פ' ד"ה ושם עירו דמה שא"צ לכתוב אם שינה כשר וע"כ צ"ל דל"ה עדות שקר כיון שאצ"ל העדים לא מסהדי ע"ז וכ"כ תוס' שם וראי' מהא דאין מעלין משטרות ליוחסין אף שכ' כהן אלמא אפי' אינו כהן השטר כשר דסברא הוא דעדים לא קיימו אלא אעיקר המעשה ה"ה בנ"ד כיון שעושין שליח שני שלא בפני' למה כתבו ובידו גט וכיון דא"צ לכתוב הב"ד לא העידו ע"ז ואף אם שינו כשר ומצאתי בישי"ע סי' קמ"א סקי"ב שכ' מעצמו סברא זו והפלא שלא הביא דברי התוס' אמנם כת"ה העיר שצריך באמת שיהי' הגט ביד שליח ראשון בעת מינוי שליח שני דהרי באמת ל"מ שליח שני דמילי לא מימסרו לשליח רק כשמוסר הגט לשליח שני ל"ה מילי כמבואר באה"ע סי' ל"ה אבל אם בעת מינוי השליח שני לא מסר הגט כי הי' מונח ביד הב"ד דפה הוה מילי ול"ה שליח שני דמילי לא מימסרן לשליח. וכבר העיר ע"ז בתשו' שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סי' קפ"ד דל"מ אם שלחו הרשאה אחרת והגט נשאר פה מטעם הנ"ל איברא דדברי' תמוהין דדוקא כשנעשה שליח ראשון במילי אין לעשות שליח שני אבל כנעשה שליח ראשון שלא במילי רק במסירת גט הוא יכול לעשות שליח שני אף במילי ולזה העירני חתני הה"ג אבד"ק ראהטין ויש לעיין בזה. והנה כת"ה העיר דאם כותבין הרשאה לשליח שני ל"ה מילי דהתוס' כ' בב"ב ע"ז ד"ה אותיות מילי נינהו ואע"ג דמסירת השטר קרי מילי דנאמר לי' קני לך שטר זה דהיינו מילי בעלמא אבל כשכותב שטר על השעבוד אין לך מעשה גדול מזה. ע"כ לדעתו מהני הרשאה בכתב אף בלא מסירת הגט ובזה מיישב קו' הישי"ע סי' קמ"א וקצה"ח סי' קפ"ב ונובי"ת סי' קי"ב לדעת הקדוש דמה"ט ל"מ בקדושין שליח עושה שליח דבעי ריצוי האשה והוה מילי משא"כ בגירושין דמהני בע"כ א"כ בזה"ז דאיכא חרם שלא לגרש בע"כ ואיך שליח עושה שליח דכיון דכותבין הרשאה הוה מעשה. אמנם באמת אינו דומה לכתיבת שטר דשם בשטר מקנה לו שעבוד נכסים והוה מעשה כשכותב שטר על השעבוד משא"כ כשכותבין הרשאה איזה דבר מקנה לו וכי אשה לגרש בר קנין היא. ועוד דמה דאמרינין בב"ב דמה"ט ל"מ מסירת השטר דהוה מילי מילי אינו דומה לענין מילי דלא מימסרן לשליח אף שהלשון א' דהרי שטר לא מקנה במסירה ובגט שמוסר לשליח הולכה שלו עושה שליח וע"כ הענינים נפרדים איברא דיש מקום להחזיק בסברא לפמ"ש הרשב"א רפ"ב דקדושין בשם הר"י אברצלוני שהקשה איך שליח שעשתה היא בקדושין עושה שליח והלא מילי לא מימסרן לשליח ותי' דכיון דעשתה שליח בקנין מהני והנה בקנין זה לא אקני' לשליח מידי דכסף קדושין נותן לה ועוד דהוה דשלב"ל וע"כ כיון דאלמוה לשליחות בקנין הוה מעשה וה"ה בנכתב שטר הרשאה השליחות אלים טפי א"כ לפי הנ"ל דא"צ ליתן הגט בפני הב"ד שוב י"ל דא"צ למה שכ' בהרשאה ובידו גט ושוב לא איכפת לן מ"ש שקר דע"ז לא מסהדי כמ"ש תוס' ד' פ' הנ"ל אמנם מי יודע אם הלכה כר"י אברצלונא דמדברי הפוסקים נראה דאין הלכה כדברי' הגם דמלשון הש"ע סי' קמ"א סכ"ו שכ' נהגו להקנות לעושה שליח להודיע שגמר בלבו ולא כ' טעם שיכול לעשות שליח אחר נראה דאין זה מועיל לשליחות:

ג אמנם מצאתי בקצה"ח סי' רמ"ד דמייתי ראי' מש"ס דדוקא בכתיבת הגט וחתימה שייך מילי לא ממסרן לשליח אבל בנתינת הגט יכול הבעל לעשות שליח והשליח יכול לעשות שליח אחר אף כשאינו מוסר לו הגט דהגט לא נכתב עוד וכ"כ בג"פ סי' ק"כ סקכ"ג והובא בקצה"ח ונראה מדבריהם דהשליח שני נעשה תיכף אף קודם כתיבת הגט ולא דנעשה בעת שמוסרין לו הגט רק דנעשה שליח למפרע ולפ"ז ה"ה בעושין בב"ד שליח שני שלא בפני' אף שלא מסר השליח ראשון הגט בפני הב"ד שהגט נמצא פה אצל הב"ד מהני השליחות ואח"כ כשהב"ד דפה נותנין לשליח שני הגט הוה שליח למפרע דלא כמש"ל בשם תשו' שואל ומשיב דזה הוה מילי דבנתינה ל"ה מילי ולפ"ז י"ל אף אם נאמר דלא כג"פ וקצה"ה דל"מ עשיית שליח שני קודם שנכתב כדמשמע מרש"י גיטין ד' ס"ג ע"ב שכ' כתבו ותנו לשליח שני שמניתי משמע דתנו לשליח סתם אינם יכולין לתתו דהוה מילי בשעה שאמר הבעל היינו משום דהוה דשלב"ל דהגט לא נכתב עדיין ואף דמהני בגט באמר הבעל כתבו ותנו כמ"ש הנתיבות סי' רמ"ג סק"ו דל"ק מתוס' נזיר י"ב היינו כמש"ש דהבעל עושה השליח כמו הבעל משא"כ באומר לשליח שיעשה לאחר שליח שאינו עושהו כבעל רק שימסור הגט הו"ל דשלב"ל ולכן צריך שהבעל ימנה השליח השני ועושהו כגופו אבל כשהגט כבר נכתב בשעה שהבעל עושה לשליח ראשון זה דל"ה מילי גם רש"י יודה בזה דא"צ שהשליח ימסור הגט להב"ד ומהני אף שהגט ביד הב"ד דפה ואף למסקנת הקצה"ח דהוה מילי דוקא כשהשליח בידו לכתוב גט אחר כמ"ש הקצה"ח שם משא"כ משליח הנתונה לשליח שני גם למסקנא ל"ה מילי עיי"ש ונמצא דדברים אלו שכתבו ובידו גט א"צ לכתוב ולא חתמו ע"ז הב"ד ויש לתלות בטעות כיון שנכתב בכל הרשאות כן טעו וכתבו כן גם בזה ע"כ יש לסמוך בזה על שיטת הג"פ והקצה"ח ועוד יש לעיין בזה:

ד והנה בדבר החשש השני שהשליח השני אמר בתחלה שאינו רוצה להיות שליח וזה הי' לאחר שכבר בא הגט ואח"כ נתרצה הנה יש בזה מחלוקת הפוסקים דדעת הטו"ז סי' קמ"א סקמ"ד דאם השליח ביטל שליחותו ל"מ השליחות אף שאח"כ נתרצה ומדמייתי תשו' ריב"ש משמע אף קודם קבלת הגט לידו אם ביטל ל"מ אח"כ ריצוי דידי' שכבר בטל השליחות ודעת תשו' פנ"י ח"ב סי' פ"ה דא"צ למנותו מחדש רק דמהני ריצוי דידי' והאריכו בזה הפוסקים הנה בעיקר הדין י"ל דתליא במה שהמציאו הפוסקי' האחרוני' ספק בענין כח השליח אם המשלח מסר כחו להשליח או השליח מסר כחו להמשלח שכל מה שיעשה הוא כאלו עשאו המשלח ומקצת אחרונים הביאו זאת בשם הרשב"א ובאמת לא נמצא בהרשב"א וע' בספרי חיו"ד סי' י"ד אות ה' הבאתי דברי ס' היקר אמרי בינה להגאון ר"מ אויערבאך ה' גביית חוב סי' כ"ט שכ' דהרמב"ם והטור פליגי בסברא זו ומפלפל בדברי קצה"ח סי' קפ"ט ובדברי בית מאיר ופ"ח סי' ק"כ וגם אני כתבתי דדברי נוב"י אה"ע סי' ס"ט שכ' דכל מילתא דלא מצי עביד השתא ל"מ משוי שליח תליא בהשליח אי מצי עביד השתא משום דס"ל דהשליח מוסר כחו להמשלח. אמנם אם נאמר דמשלח מוסר כחו לשליח ל"ש סברת הנוב"י עיי"ש:

ה ומעתה הפלוגתא שבין הטו"ז לתשו' פנ"י הנ"ל תליא ג"כ בזה דאם המשלח מוסר כחו לשליח אף שחזר בו השליח והמשלח לא ידע ולא לקח הכח ממנו כשאח"כ נתרצה לא בטל השליחות וחוזר ומגרש וכן יסבור תשו' פנ"י. אמנם אם נאמר דהשליח מסר כחו להמשלח כשהשליח חזר בו בטל השליחות ונפסק כח המשלח ול"מ אח"כ ריצוי של השליח וזה דעת הטו"ז וכ"כ בס' אמרי בינה סי' כ"ט הנ"ל אות ח'. והנה בענין אם עושין שליח שלא בפני' שנחלקו הפוסקים י"ל ג"כ דתלי' בזה דאם המשלח מוסר כחו לשליח יכול לעשות שליח שלא בפני השליח אבל אם השליח מוסר כחו למשלח אין יכול לעשות שליח שלא בפני השליח וכ"כ בס' הנ"ל אות ד' באריכות א"כ בגט הנשלח ע"י בי דואר דעושין שליח שני שלא בפני' דסמכינן אשיטת הרי"ף דעושין שליח שלא בפני' וע"כ סמכינן אסברא דהמשלח מוסר כחו לשליח אף שלא בפני' ולשטה זו כבר כתבנו דאף אם השליח לא נתרצה בנתיים לא בטל כחו שנתן לו המשלח ואם נתרצה אח"כ א"צ מינוי אחרת. ובזה ודאי הלכה כתשו' פנ"י הן אמת שעדיין יש לדון בזת דבס' אמרי בינה שם הוכיח דע"כ כשעושה שליח שלא בפני' על כרחך נעשה שליח תיכף וע"כ המשלח מוסר כחו לשליח דליכא למימר דנעשה שליח בשעה שנודע לשליח דהרי אז כלתה אמירתו כמו שהאריך שם וע"כ נעשה שליח תיכף וזה דוקא בעושה שליח באמירה אבל אנן שעושין שליח שני בכתב הרשאה הוה כקונה בשטר לאחר ל' דהשליח נעשה אח"כ כשבא לידו או תיכף כששמע כיון שהרשאה קיים א"כ י"ל דהשליח מוסר כחו למשלח וכשחזר הוא מבטל שליחותו ול"מ ריצוי אח"כ. ע"כ עדיין צ"ע:

ו ומצאתי בצ"צ החדש סי' רפ"א רפ"ב שהאריך בדין זה ובאמת מה דמשמע מדברי ריב"ש דמהני ביטול השליחות קודם שקבל הגט יש לעיין אם נאמר דלא נעשה שליח רק בשעת קבלתו איך מהני ביטול קודם שנעשה ומה יש עוד לבטל אמנם בתשו' מהרי"ט חאה"ע סי' כ"א למד ק"ו שיכול למחול עד שלא נעשה החוב מק"ו דאמרינן בנדרים אם מיפר נדרים שבאו לכלל איסור א"ד שמפר נדרים שלא באו לכלל איסור וע' בספרי ליו"ד ח"ב סי' ל' אות כ"ג שהארכתי בפרט זה וכתבתי דהיכא דאיכא סברא ל"א ק"ו. ובכ"ז יש לעיין הרבה וט"ס בספרי חחו"מ וצ"ל מהרי"ט חאה"ע ובתשו' צ"צ החדש סי' רפ"א הקשה במ"ש הטו"ז בשם הריב"ש דאפי' קודם שקיבל הגט לידו מהני ביטול השליחות ול"מ ריצוי אח"כ מרש"י ב"מ ע"ו ע"ב ד"ה אלא התם. שכ' דעקר לי' לשליחות לגמרי כו' הלכך אפי' נמלך והגיעו אין זה שליח שניתן לגירושין שכשקבלו לא קיבל ע"מ כן משמע דהא דאחר שעקר שליחות ל"מ מה שנמלך אח"כ והגיעו משום דבשעה שקבלו עקר לשליחותו אבל אם מתחלה קודם קבלה עקר שליחותו מהני אם נמלך וקבלו מהבעל כהוגן ולא נתבטלה שליחותו עי"ז דלא כריב"ש. ולפענ"ד כיון דדבר זה במחלוקת תלי' אם מהני הביטול קודם שנעשה אם אמרינן ק"ו דסוף פ' נערה ע"כ רש"י בב"מ נקט מילתא דפסיקתא דהיכ' דבשעה שקבלו עקר לשליחותי' בודאי בטל השליחות ואם קודם שקבלו בטל הדבר תלי' במחלוקת אם אמרינן ק"ו והריב"ש ס"ל דדרשינין ק"ו כמ"ש במהרי"ט הנ"ל ע"כ אף קודם שבא לידו מהני ביטולו וע' בספרי הנ"ל אות הנ"ל הקשיתי על מהרי"ט אמאי לא מהני גירושין קודם קדושין מק"ו י"ל דזה טעם הרמב"ם פ"ג מגירושין שכ' דכתב גט לאשה דעלמא אינו גט דל"ה לשמה ע' במ"ל פ"ו ה"ג ולא משום דהוה דשלב"ל כדמשמע מיבמות נ"ב משום דס"ל הק"ו הנ"ל דאם יכול לגרש לאחר קדושין כ"ש שיכול לגרש קודם קדושין מ"ה כתב דל"ה לשמה ואין להאריך כאן וע' בתשו' בסוף ה' קדושין מ"מ דעת הצ"צ ברש"י הנ"ל נכונה דמה שלא רצה השליח לעשות השליחות ל"ה כביטול השליחות בפירוש ומהני ריצוי ע"כ בנ"ד לא מבעי אם הב"ד בעת כתיבה ההרשאה השלישית עשה השליח ראשון השליח שלו הרי היא מינוי חדשה אך אפי' בלא זה י"ל דרצה שיוסיפו לו מעות אבל לא ביטל השליחות ומהני ריצוי שאחרי' ודו"ק ובזה עדיין צ"ע:

ז ובצ"צ הנ"ל מביא ראי' להטו"ז מתשו' הרשב"א הובא בב"י ססי' קמ"א דאם א' שלח גט לאשתו וביטל השליחות שלא בפני' ואח"כ נמלך לבטל הביטול לא מצא להקל רק משום שיעשה שליח שלא בפני' משמע דעכ"פ השליחות הראשון לא חזרה למקומו ואין משם ראי' דהמשלח מסר כחו לשליח ואם השליח חזר והמשלח לא ידע עדיין הכח ביד השליח ומהני ריצוי משא"כ באם המשלח ביטל ולקח הכח ל"מ ריצוי המשלח.

ח והנה בדבר החשש הואיל ועבר זמן רב שלא נתן הגט ניחוש שמא ביטל הבעל הגט או השליחות יפה כ' כת"ה דל"ח לזה כיון שנשבע והביא דברי השב יעקב סי' ל"ה ודברי הפ"ת בסדר הגט סקי"ח דאפי' בעוזב דת ל"ח במקום עיגון שמא ביטל וכ"ש בנ"ד דליכא עדים המוציאין אותו מחזקת כשרות ודרך אגב ראיתי בשב יעקב שם שכ' דמה שמבואר בסי' קמ"א סכ"ו נהגו להקנות לעושה שליח וכו' קאי על הבעל וסוף דברי המחבר שיאמר בלב שלם אמרתי וכו' קאי ג"כ על הבעל ע"כ תמה על סדר הגט שסידר זאת להשליח אמנם לפמש"ל מדברי הרשב"א רפ"ב דקדושין דמהני קנין על השליחות י"ל כונת המחבר שהשליח יקבל הסידור שהוא הקנין ולפ"ז האמירה קאי ג"כ על השליח כמו שהיא בסדר הגט. והנה מה שאמר השליח שני בשם המגורשת שאמרה לו שיכתוב לבעלה שישלח לה שיפסקארטע ותסע לדור עם בעלה וזה הי' לאחר שבא הגט ובעלה לא השיב ע"ז יפה כ' כ"ת שאינו נאמן כיון שהוא גיסה אך אף אם נאמינו במיגו כיון שהוא שליח שני והגט בידו והתוס' כתובות כ"ה ע"ב ד"ה הרי דמגו שבידו לעשות אפי' קרוב מהני מ"מ אף אם הוא אמת שרצתה לעשות שלום כשהבעל לא השיב מסתמא לא רצה להשלים ומותר להשליח לתת לה גט דאין זה ביטול אף מצדה כמבואר ברמ"א סי' קמ"א סעיף ס"ב. השולח גט ואמר לשליח אם תרצה האשה לבא אלי אקיימנה ובאתה האשה לעיר מותר השליח ליתן לה הגט דל"ה רק גילוי דעת שאינו כלום וכ"ש דמהבעל שלא השיב כלום ודאי ל"ה שום ביטול וגילוי דעת וכת"ה מביא דברי מהר"מ מינץ הובא בכנה"ג אות קע"ב דבזה"ז שיש חרם דר"ג שלא לגרש בע"כ אם נתרצה האשה להתגרש ונכתב הגט וקודם גמר הגט חזרה ואמרה שאין רצונה להתגרש שוב אין ראוי לגרש באותו הגט דהוה כביטול הגט. והתפלא עלי' ובאמת הדברים תמוהים וכי יכולה היא לבטל גט ושמא כוונתו שגמרו הגט בעת שלא נתרצתה לגרש דנגמר באיסור דגם על הכתיבה איכא חרם או שכונתו דכיון דאמרה אין רצונה להתגרש וההכרח להפסיק מלכתוב כמ"ש חיישינן שמא נתיאש הבעל מלגרש וביטל הגט:

ט וע"ד החשש כיון שנמצא פסול בהרשאה שני חיישינין שמא מסדרי הגט המה ע"ה וגם הגט פסול כמבואר ברמ"א סי' קמ"א ס"ל בשם מהר"א מזרחי ובשם הריב"ש הנה אם יש לתלות בטעות אין לפסול הגט דבאמת כמו דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כן אמרינן רוב מצויין אצל גיטין מומחין הן ובתוס' מנחות מ"ב ע"ב ד"ה ואין דרוב מצוין אצל תכלת מומחין הן וע"כ צ"ל כיון דחזינין ריעותא בהגט חיישינין שהדיינין הם ממיעוט אמנם כשיש לתלות בטעות דעבידי למיטעי תלינין בזה ול"ח למיעוטי שהדיינין הם ג' ולחוש לשנים דלא בקיאי הוה מיעוטי דמיעוטי כמ"ש הפנ"י ריש גיטין דבשני' ל"ג וע' תשו' עבודת הגרשוני סי' ל"ח ופתחי תשו' סי' קמ"א סקכ"ז כ"ח הגם דבכאן בגט שנשלח ע"י הבי דאר דליכא שום עדות על השליחות זולת ההרשאה גרע טפי משאר הרשאות מ"מ כיון דכאן מקום עיגון גדול י"ל דהר"א מזרחי לא פסל רק שלא במקום עיגון אבל במקום עיגון גדול יש לסמוך על הרוב וכת"ה מייתי דברי נאות דשא סי' ל"ג דמייתי להלכות קטנות שכ' דדוקא במסדרי הגט עצמם שיש בו מהלכות חמורות משא"כ במסדרי השליחות שהי' טעות ופסול ל"ח שאינם בקיאים ובאמת זה נגד דברי מהר"א מזרחי שהובא ברמ"א מ"מ במקום עיגון גדול בנ"ד שא"א להשיג גט אחר יש להכשיר בנמצא טעות בהרשאה ול"ח שהמסדרין אינם יודעין:

י ולדינא נ"ל כיון דלשליח גט ע"י הבי דאר ולעשות שליח שלא בפני' הרבה פוסקין אוסרין ואין מתירין רק במקום עיגון ע"כ. אם יש איזה ריעותא אין לגבב קילות קילות ע"כ לדעתי יש לשלוח הגט וההרשאות בחזרה והשליח ראשון והב"ד יעשו עוד הפעם שליח שני אך ביען שהאשה יראה אולי לא תשיג הגט כי יאבד בדרך ע"כ דעתי שיסדרו הגט שנתן השליח ליד האשה ואח"כ יקחו הב"ד וישלחו הגט וההרשאה בחזרה והב"ד משם יחזירו הגט וההרשאה בפני שליח ראשון ובצירוף הב"ד לשליח שני ויחזור ויתן להאשה שיהי' כשר בלי פקפוק ואם ח"ו לא יבא עוד הפעם תוכל להנשא בצירוף רבנים המתירין. ואף דלכאורה קצת ריעותא בזה שכשיתן הגט להאשה כבר כלתה שליחותו של ראשון דבשלמא קודם שנתן להאשה יכול השליח ראשון למנות שנית השליח שני כיון דמכחו בא ולא כלתה שליחותו כמ"ש כת"ה והביא דברי הת"ג המובא בפ"ת סי' קמ"א סקמ"ב דלא כיד המלך אמנם אם יתן לה הגט בודאי כלתה שליחותו מ"מ יועיל מטעם ממנ"פ אם השטר הרשאה לא פסול והשליח שני כדין נעשה א"צ להשליחות והיא מגורשת ואם השליח שני לא נעשה שליח דהוה מילי ולא מימסרן לשליח בלא הגט כדעת השואל ומשיב או דהרשאות שניהן פסולות כיון שיש בהם פסול בראשונה משום שנוי זמן כתיבת הגט ובשני משום שנאמר בה ובידו גט או שהשליחות השני פסול משום שחזר א"כ אף שנתן ליד האשה לא נעשה שליחות הראשון ולא נסתלק הראשון כשחוזר ומקבל הגט ויכול לעשות שליח שני ובאמת לא היצרך רק להעדפה דמצד הדין האשה נתגרשה רק דמסתפינא להקל הואיל ויש חשש על הרשאה ע"כ לדעתי מה טוב לעשות כן באופן שיסכים עמי גדול א' ואם ישלח הגט בחזרה לקבל הרשאה אחרת קודם גירושין בודאי טוב יותר וכת"ה רוצה להתיר שיעשה השליח שני שליח גם בלא מינוי מטעם זכי' ובאמת כל היכא דאיכא קצת חוב ל"מ זכי' מטעם שליחות ומה"ט כתבתי בספרי חיו"ד ח"ב סי' קכ"ח אות ד' דל"מ שליחות בשחיטה מטעם זכי' כמ"ש הריטב"א משום דהוה קצת חוב דשוב אינו יכול לשאול על הקדישו כמ"ש ג"כ באור חדש ובספרי ליו"ד ח"ב סי' ס"ג אות כ' דמה"ט בתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי ל"מ לפרוש בלא דעתו משום זכי' דהוה קצת חוב שלא יוכל לשאול על התרומה א"כ כיון דקשין גירושין הוה קצת חוב ול"מ מטעם זכי' באינה מקנה לו דבר ודו"ק. והנני ידידו דו"ש:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה