אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן פ

סימן עט

ב"ה פרעמישלא תרום לפ"ק

להרב המאור הגדול החריף ובקי מ' נטע ליפשיץ אבדד"ק

וויעליפאליא יע"א

ע"ד השאלה ב"א מ"ק וויעליפאליא שהתפשר עם אשתו ליתן לה ג"פ והשלישו עבור הבעל סך ליתן לו כפי הפשרה ועשו כתב ביניהם ליתן זל"ז אחר הג"פ ונשארו איזה חפצים של הבעל ביד האשה וכפי הפשרה היתה מחויבת להחזיר להבעל וכשנסעו ל"ק דעמביטץ להב"ד דשם לסדר הגט נתעקש הבעל ולא רצה ליתן הג"פ ביען שחפצים שלו ביד האשה רק שתחזור לו קודם הגט והבטיח לו המסדר הגט שיהי' בטוח על החפיצים שלו ע"י הגט שיתן לה וסידר הגט כפי הסידור המבואר בש"ע ואחר שנתן הג"פ כדת ובא בחזרה לוויעליפאלא הביא הבעל בידו מכתב ממסדר הגט להב"ד דק"ק וויעליפאלא שיראה שהאשה תתן החפיצים ליד בעלה המגרש ובאם לאו יהי' לפוקה כי על דעת כן נתן לה הגט ועל דעת כן נתן היתר להאשה וכאשר האשה לא רצתה תיכף להחזיר לו החפיצים ביטל הבעל הגט מכח שלא קיימה התנאי ואח"כ נתנה לו החפיצים והנה המסדר הכחיש אח"כ מכתבו ואמר שלא הי' שום תנאי רק כתב זאת לפנים להפחיד האשה ואמר לה שיכתוב לוויעליפלא שבאם לא תרצה להחזיר יהי' הגט בטל והבעל אמר לפני הרב דוויעליפאלא שבשעת נתינה אמר המסדר להאשה פעל דעת כן נותן הבעל ודעתו הי' ג"כ על תנאי זה והמכתב נאבד כבר גם יש עיקולי ופשורה ביניהם שהמעות שהשליש ליתן להבעל אחר הגט אינה רוצה השליש להחזיר להבעל כי נדבר ביניהם שיתנו פטורים זל"ז והבעל אינו יכול ליתן פטור ע"פ נימוסי המדינה אף שהוא יותר מבן עשרים כיון שלא בא ליכלל כ"ד כדת מה דינו של האשה הזאת אם מותרת להנשא בגט זה:

א תשובה אם לא הותנה בשעת כתיבת ונתינת הגט אף שהבטיחוהו ליתן להבעל חפיצים אין הגט תלי בנתינת החפצים כמבואר בתשובות מהרי"ט חלק אה"ע סי' י"ג ואף דשם בעובדא דידי' אמרו לו שאל יגרש על תנאי ולא יתלה הגט בהחפיצים הרי גם בנ"ד שאל המסדר את הגט אם הבעל רוצה לגרש בלי אונס ובלי תנאי ואמר הן כפי סידור הגט ע"כ ודאי ל"ה נתינת חפצים תנאי. והנה מה שאמר המסדר הגט שיהי' בטוח ע"י הגט שיתן לו הדבר פשוט דכיון דהבעל לא הותנה בשעת כתיבת ונתינת הגט לא אכפת לן מה שאמר המסדר כדאמרינן בש"ס דב"מ פ' איזהו נשך דף ס"ו בהאי ש"מ דכ' גיטא לדביתהו אנגיד ואתנח א"ל אמאי קא מתנחת אי קיימת דידך אנא ואמרינן שם ואי לאו פטומי מילי בדידה קיימה למשדי תנאי בגיטא וכן בנ"ד וכי ביד המסדר קיים למשדי תנאי בגט זה רק ביד הבעל והבעל לא הותנה ואע"ג דאמרינן שם מ"ד הוא גופא אדעתא דידה קגמר ויהיב גיטא קמ"ל וחששו הפוסקים לומר דהיכא דאמרה קודם כתיבה אמרינן אדעתה דידה קא גמר ויהיב גיטא עי' בנ"י ובתשובות הב"ח סוף סי' צ' מ"מ הרי הב"ח שהחמיר בדבר וחשש לאומדנא ולגילוי דעת קודם כתיבה דלדעת הב"ח קודם כתובה מהני גילוי דעת הרי מסיק להקל מטעם דכיון שאמר אח"כ שמגרש בלי תנאי חזר מאומדנא וגילוי דעת ותנאי ואמר שמגרש בלי תנאי ואתי דיבור ומבטל דיבור וכ"ש שיבטל גילוי דעת ואומדנא עיי"ש וכש"כ בזה שאף שהבטיחו המסדר שיהי' בטוח על החפיצים ע"י הגט הרי אח"כ לא הותנה התנאי אדרבה שאל אם מגרש בלי תנאי ואמר הן הרי הטעהו בעלמא אבל באמת לא הי' בטוח ע"י הגט כיון שלא הותנה ואין לומר דא"כ היה גט מוטעה כמו חלץ לה ע"מ שתתן לי מאתים זוז כבר כ' הב"ח בתשובה סוף סי' צ"א דל"ה גט מוטעה כיון שהאשה לא הטעתו ואין כח במה שהטעהו המסדר להבטיחו על משענת קנה רצוץ לבטל הגט שנתן ליד האשה מאחר שאשה עצמה או שלוחי' לא הטעתו עכ"ל הב"ח ולכאורה דברי הב"ח צ"ע דבגמ' משמע גבי חלץ לה ע"מ שתתן לו מאתים זוז שהב"ד או העדים אמרו לו ולא האשה אך הב"ח מפרש שהב"ד או העדים אמרו לו בשליחותה ובישועות יעקב סי' קס"ט כ' דאף בחליצה דוקא שהב"ד אמרו לו חלוץ ע"מ שתתן מאתים זוז א"צ ליתן אבל כשהאשה אמרה לו חלוץ ע"מ שתתן לו מאתים צריכה ליתן לו עיי"ש והנה לפנינו דעת הב"ח דבגמרא איירי שאמרו לו בשליחה או שהיא בעצמה אמרה לו ומ"מ א"צ ליתן ועיקר סברת הב"ח נכונה לפמ"ש רש"י ביבמות ק"ו גט מוטעה פסול הכונה שהיתנה תנאי ע"מ שתתן כו' דהוה תנאי גמור שאפשר לקיים ע"י שליח א"כ דוקא כשהאשה אמרה לו אבל כשהמסדר הטעהו אטו בדידי' קיימא לאתניי תנאי כדאמרי' ר"פ איזהו נשך אך לפ"ז לא הצריך הב"ח לשום סברה דכבר כ' בסימן הקודם דהואיל ואמר לו המסדר שיגרש בלי שום תנאי הרי ביטל לתנאי ואולי חשש הב"ח לגט מוטעה הואיל והמסדר אמר לו קודם כתיבה וגם המגרש אדעתא דתנאי קא יהיב גיטא אבל כבר דיבר מתנאי בסימן הקודם ונראה מדברי הב"ח דגט מוטעה לאו משום תנאי פסול אבל לא מצאתי מבואר מי שיאמר כן דמרש"י לא משמע כן ושמא חשש המערער בב"ח הואיל והמסדר הטעהו הו"ל כהתנה המסדר גופיה ובסי' צ' בב"ח משמע קצת דאם המסדר הסכים לתנאי יש חשש ולכן כ' דבאמת ל"ה תנאי רק שהטעהו ומה שהטעהו המסדר לא איכפת לן אבל לא הי' צריך לזה דגם אם הטעתו האשה ולא הי' תנאי נמי לא איכפת לן דגט מוטעה דוקא שהי' תנאי כפרש"י והרי הטור ופוסקים דלא הזכירו כלל דגט מוטעה פסול רק שכתבו דתנאי מועיל בגט ומצאתי בתשו' מהרש"ל סי' כ"ה שכ' ג"כ דגט מוטעה ל"ה רק בתנאי וצ"ע ועכ"פ לדינא הרי כ' הב"ח דאם המסדר הטעהו ל"ה גט מוטעה וה"ה בנ"ד שאמר לו שבהגט יהי' בטח על החפצים ולא עשה בהגט תנאי לא איכפת לן דברי' וכש"כ שי"ל שגם מתחילה כונתו שבההיתר שיתן אח"כ יפחידה להאשה כאשר קיים באמת אבל אין בו שום חשש מדינא תנאי ואומדנא וגילוי דעת כיון שהמסדר שאל אותו אם רוצה לגרש בלי תנאי ואמר הן:

ב והנה מה שכ' המסדר במכתבו בתחלה שבאם לא תתן האשה החפצים יהי' לה לפוקה כי על דעת כן נתן לה הגט ואח"כ הכחיש מכתבו ואמר שכ' זאת אך לפנים וכפי הנראה כונת לשון השואל לא שהכחיש שלא כ' כן רק שמודה שכ' כן אבל אומר שבאמת לא נתן על דעת כן שיהי' מחמת כן פסול בגט רק שלהפחידה כ' כן ומעתה יש לדון אם נאמן להכחיש דברי הראשונים או ליתן אמתלה לדבריו הראשונים מה שכ' שעל דעת כן נתן לה הגט ושיהי' לה לפוקה אם לא תתן החפצים והנה בתשו' הר"ן סי' מ"ז כ' דבעדות באיסורין או בעדות אשה כל שלא העיד בב"ד יכול לחזור מדברי' ולפ"ז ה"ה בנ"ד מה שכ' המסדר אף שכ' הן להרב ד"ק וויעליפאלא מ"מ כיון שלא אמר בע"פ בפני ב"ד וגם לא אמר בת"ע רק כתבו כן דרך זהירות להזהיר להאשה יכול לחזור הדברי' כמ"ש בתשו' הר"ן דכל שלא נחקר העדות יכול לחזור אך בתשו' ב"י דיני מסל"ת סי' ד' מבואר דלא כתשו' הר"ן רק אף בנכרי מסל"ת אינו יכול לחזור מדבריו דהוה כעדות שחקר בב"ד אמנם י"ל דהב"י מיירי שהעד ששמע מפי הנכרי כבר העיד בב"ד ובזה מודה הר"ן כמו שעלה בדעת הח"מ סי' י"ז ס"ק י"ז רק דהח"מ כ' דלא משמע כן מר"ן וב"ש שם ס"ק כ"ג מציינן לקונטריס עגונות סי' קמ"ט וסי' רצ"ז וכונתו דברי הר"ן עם דברי הב"י ועיין עוד שב שמעתתא שמעתתא ו' פי"ד ועיין בחו"ד סי' קפ"ה מה שמפלפל אם מהני אמתלא במה שהעיד חוץ לב"ד עיי"ש ובנתיבות המשפט סי' מ"ו ס"ק כ"ו כ' דעד א' התחום בשטר כל עוד שלא נראה השטר בב"ד יכול לחזור מדברי' אבל לאחר שנראה השטר בב"ד אינו יכול לחזור בו א"כ בנ"ד שכבר נראה הכתב בב"ד והמסדר כפי הנראה נתן המכתב ליד האשה או שכ'. להרב לכאורה י"ל שאינו יכול לחזור מדברי' מ"מ נלע"ד שיכול לומר אמתלא לתרץ דברי' שכ' כן רק להפחיד האשה חדא די"ל דעד א' אינו נאמן לאסור ע"כ אף לשיטת הב"י דבאיסורין אינו נאמן לסתור דברי' היינו דוקא היכא שע"א נאמן ועוד י"ל דגם מה שכ' הנתיבות דאחר שנראה בב"ד אינו נאמן לסתור דברי' זה דוקא בע"א בשטר אבל זה ל"ה שטר והעיקר בזה דכיון דבשתי עדים המכחישים יש לתרץ דבריהם שלא יסתרו דבריהם ה"ה בע"א יש לתרץ דברי' ובכאן נמי אינו סותר דברי' דגם מתחלה לא כ' שהי' תנאי מפורש בדבר רק שכ' שבאם לא תחזור החפצים יהי' לה לפוקה כי על דעת כן נתן לה הגט הכונה שהי' בדעתו שתתן לו החפצים וע"ד כן מגרש אבל לא היתנה בהדי' בתנאי א"כ אף שהי' בדעתו דברים. שבלב אינם דברים על כן אף לפי דברי' הראשונים לא היתנה בהדי' ונאמן אח"כ לומר שכ' כל זה להפחיד ולא כוון שיהי' פסול באמת בגט וכש"כ בנ"ד שכפי הנראה מהשאלה מסר תיכף להאשה היתר וסהדותא איך שנתגרשה ומותרת להנשא ואח"כ כ' להרב מוי מוויעליפאלא כפי המכתב המבואר בהשאלה א"כ כיון שכבר העיד שהאשה מותרת להנשא ולא נזכר מהתנאי לא הי' נאמן אח"כ לומר שהי' תנאי ע"כ בודאי נאמן אח"כ לומר דלא כ' רק להפחיד להאשה:

ג והנה בענין נאמנות ע"א על התנאי הנה לענין ע"א אומר תנאי הי' דברינו מבואר בסוף סי' מ"ו בח"מ דדוקא בשיש לו מיגו נאמן אבל בשכתב ידו יוצא ממק"א אינו נאמן אבל באיסורין כגון בגט הדבר תליא באשלי רברבי דבתשו' בית אפרים אה"ע סי' צ"ה מצדד לומר דאפי' ע"א ל"מ שאומר שנכתב השם שלא כדין דל"מ ערעור חד עיי"ש שמפלפל בדברי הב"י סי' קכ"ט בשם מה"ר ישראל דע"א נאמן ומיישב זאת ומדברי' מבואר דל"מ ערעור ע"א וכן משמע פשטא דש"ס גיטין ט' אילימא ערעור חד והאר"י אין ערעור פחות משנים ומשם משמע דהאשה יש לה חזקת פנוי' כיון שכבר נתגרשה וע' פנ"י שם ובפנ"י ר"פ השולח תד"ה מהו דתימא ובתשו' הר"ן סי' מ"ג הובא בב"י סי' קל"ד מבואר דאם כבר נתגרשה עומדת בחזקת פנוי' ולעומת זה יש לחוש לדברי הנוב"י תניינא אה"ע סי' קנ"ו לענין חליצה דאף לאחר שנחלצה ועד אחד מערער על החליצה שכ' דמקרי חזקת איסור הגם שלא הביא כלל דברי הר"ן בתשובה מ"מ יש לדברי' מקום גדול בהלכה והארכתי בפרט זה בכמה מקומות (ועי' לעיל סי' כ"ד וסי' כ"ו) ולדינא כתבתי בתשובה לפמש"כ הפמ"ג ביו"ד סוף סי' כ"ה בשפתי דעת בשם מהרי"ק בספק שמוטה מוקמונין בחזקת איסור אע"פ שיצא בהיתר הואיל ונולד ריעותא עיי"ש שכ' מי יביא אחרי המלך על כן אף שנתגרשה האשה ויצא בהיתר מ"מ הואיל והאשה בחזקת א"א היתה וספק אם הי' גט וע"א מעיד שלא הי' גט מוקמינין בחזקת איסור אך שצ"ע גם על המהרי"ק מש"ס הגיטין ט' דל"מ ערעור חד וצ"ל כמ"ש הפנ"י שם בגיטין ט' דאיכא חזקה או רוב הואיל ועדים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואף דהפנ"י לא כ' רוב משום דס"ל ע"א נאמן נגד רוב עכ"פ מכח החזקה לא מהני ערעור חד אמנם בע"א שאומר שתנאי הי' בגט י"ל כיון שהפנ"י כ' בגליון הפנ"י קדושין ס"ה דע"א מטיל ספק ורק לענין קדושין ל"מ ע"א כיון שיש חזקת פנוי' (הגם דפנ"י לא כ"כ) א"כ כיון שע"א מטיל ספק הוה כספק שמוטה שכ' מהרי"ק דל"מ יצא בהיתר ע"כ צדקו דברי הנוב"י אהע"ז סי' קנ"ו ועכ"פ לחומרא חוששין לדברי' אמנם כבר כתבתי דבנ"ד הע"א נאמן אח"כ לסתור דברי' באופן דליכא חשש מצד העד:

ד עוד יש לומר בזה כיון שהמגרש אמר בפירוש לפני העדים שהוא מבטל כל המודעות וכל הדברים שפוסלין בגט או שמבטלים הגט א"כ אף התנאי בכלל הביטול דהרי הבעל אומר שביטל הגט קודם קיום התנאי מועיל אף בתנאי מעכשיו שהרי רמ"א כ' בסי' קמ"ג סעיף א' ויש אומרים שאפי' בתנאי דמעכשיו יכול לבטל ויש להחמיר ויש לפרש ב' פירושים הפי' האחד דבתנאי דמעכשיו יכול לבטל הגט כ"ז שלא נתקיים התנאי והרמ"א כ' ע"ז דיש, להחמיר דחשש גם לזה לדעת העיטור וכן פי' בישו"ע או דהפי' ברמ"א דיכול לבטל התנאי שיהי' גט אף שלא יתקיים התנאי וע"ז כ' רמ"א דיש להחמיר והכונה דיש להחמיר שלא יועיל ביטול התנאי אבל לבטל הגט לא נזכר ברמ"א אך דהרי דברי רמ"א נובעים מהטור ובטור השוה דעת הרא"ש לדעת בעל העיטור וכן ברמ"א ציין בעל העיטור ורא"ש והרי הראש לא מיירי מביטול הגט רק בעל העיטור וכן מבואר בב"ש סי' קמ"ד ס"ק ט"ו דלבעל העיטור יכול לבטל הגט משא"כ להרא"ש יכול לבטל התנאי אבל לא הגט וע"כ לא קאי רמ"א רק אביטול תנאי ומ"ש ויש להחמיר הכונה דאם לא קיים התנאי ומת אח"כ ל"ה גט לדעת הרמב"ם ומתורת לכהן ולדעת העיטור והרא"ש דמועיל ביטול התנאי היא מגורשת ואסורה לכהן אמנם מביטול הגט לא מיירי וכן בטו"ז הגירסא ויש אומרים דיכול לבטל התנאי ומעתה מה יש לחוש בגט שלפנינו דמחמת שהי' תנאי שמחיובת להחזיר החפצים הרי החזירה החפצים ואף שלא רצתה בתחילה מה בכך ואין לחוש רק לדעת בעל העיטור שקודם קיום התנאי יכול לבטל הגט והבעל אומר שביטל. הנה לפי' ה"א שפרשתי אין ראי' מדברי רמ"א שחשש לבעל העיטור כיון שרוב פוסקים חולקים עלי' אך אף אם נרצה להחמיר לחוש לבעל העיטור יש לומר בזה דהנה בעת סידור הגט אומר הבעל שמבטל כל דיבור שמזיק לגט ומעתה י"ל שתנאי ג"כ, בכלל דיבור שמזיק להגט אך יש לומר בתנאי שבידה לקיים התנאי התנאי אינו מזיק לגט ואם אח"כ לא יקיים התנאי היא מזקת לעצמה כמו שאמרינן בכתובות כ' ע"ב תנאי מלתא אחריתא הוא ואינו מגרע להשטר עיי"ש אמנם לדעת בעל העיטור שהבעל יכול לבטל הגט אחר נתינה קודם קיום התנאי ואז לא מהני קיום התנאי א"כ הרי התנאי מזיק לגוף הגט וא"כ התנאי בכלל ביטול וכשביטל כל דבר שיזיק להגט גם התנאי בכלל ועוד הרי פיסל כל העדים ואין לו עדים על התנאי ואף שאין בידו לפסול העדים מ"מ כ', הר"ן דמהני פיסל העדים משום דע"י כן גומר ומגרש ומבטל המודעה בלב שלם וה"ה בתנאי, ואין ראי' מגט ש"מ דמגרש על תנאי ומ"מ סידור הגט וביטול מודעה כדרך כל מסדרי גיטין דהרי בתחילה קודם כתיבה אין אומר בלא תנאי רק בלא אונס ואמנם התנאי אינו מתנה קודם נתינה רק בשעת נתינ' אחר שמבטל המודעות א"כ הביטול והפיסול עדים רק על הדיבורים שכבר דיבר שיזיק לגט אבל לא במה שידבר אח"כ והתנאי משכיב מרע הוא אחר הדיבור אבל בנ"ד שאמר הכל קודם כתיבה וקודם הביטול א"כ הביטול והפיסול עדים קאי גם אתנאי כן נלע"ד:

ה ובאמת דברי בעל העיטור צ"ע נהי דנאמר כמ"ש בשעה"מ פ"ח מגירושין דדוקא שתנאי דקום ועשה ס"ל להעיטור דיכול לבטל להגט דכיון דאסורה להנשא אכתי אגודה בי' ולא בתנאי דשב ואל תעשה והוכיח זאת דאל"כ איך מותרת להנשא קודם קיום התנאי שמא יבטל הגט עיי"ש מ"מ עדיין קשי' דלמ"ל לגמ' דגיטין דף פ"ד לומר במגרש ע"מ שתנשא לפלוני לו היא דלא תנשא הא לאחר תנשא והא בעי לקיומא לתנאי וכי תימא אפשר דמינסבה היום ומגרשה למחר וכו' הכא בדידה קיימא לאגרושי דזה ל"ה קושי' חמורה כל כך כמו שהקשה הרשב"א דאפשר שתנשא לאחר בע"מ שיגרשה ותתגרש למחר ועיין בית מאיר ר"ס ל"ח מ"ש בזה ואמאי לא הקשה בפשיטות איך תנשא לאחר קודם קיום התנאי שמא יבטל הבעל הגט ותהי' אשת איש כמו שהוכיח בשעה"מ דבהכאי דשב וא"ת אינו יכול לבטל הגט מהוכחה זו אמנם יש לישב דהוי אמינא דמותרת להנשא ושוב לא אגידה בי' גם בתנאי דקום ועשה אינו יכול לבטל הגט כמ"ש בתנאי דשב וא"ת ומ"ה ל"ה הגמ' יכול להקשות כקי' הנ"ל שמא יבטל הגט דאם מותרת להנשא אינו יכול לבטל הגט רק לבתר דמסיק בגמ' בדידה קיימא לאגרושי ואנן פסקינין דבתנאי דקום ועשה אסורה להנשא שמא לא תקיים התנאי ומטעם זה פוסק בעל העיטור דיכול לבטל הגט ע"כ ל"ה מצי להקשות בגמ' אמנם לפ"ז אין לחוש לשיטות העיטור דיש לצרף עוד ספק להתיר שמא הלכה כשיטת הרמב"ם דס"ל אף בתנאי דקום ועשה כל שבידה לקיים התנאי רשאי להנשא והא דתניא בברייתא בע"מ שתתני לי מאתים זוז לאחר לא תנשא נדחה מסוגיא דפ' המגרש כמ"ש המגיד ע' בב"ש סי' קמ"ג ס"ק ד' ולשיטה זו גם העיטור מודה דאינו יכול לבטל הגט ונמצא דיש ס"ס שמא אין הלכה כבעל העיטור כיון דרוב פוסקים חולקים ואת"ל הלכה כבעל העיטור שמא הלכה כשיטת הרמב"ם ולשיטתו גם בעל העיטור מודה דבתנאי שבידה לקיים אף בקום ועשה אינו יכול לבטל כיון דלא אגודה בי' איברא דהרב החריף מ' חיים בערינשטין מפה"ק עוררני בעיקר קי' על העיטור איך תנשא שמא יבטל הבעל הגט דל"ח לזה דלא חשוד הבעל לקלקלה שתעבור באיסור א"א כמ"ש תוס' גיטין דף ב' ע"ב ד"ה דאתיהו בי תרי דל"ח שמא החתים במזיד עדים פסולים דל"ח להכשילה ולפ"ז נדחה ראיות השעה"מ די"ל דאף בתנאי דשב וא"ת ס"ל לבעל העיטור דיכול לבטל הגט אך השעה"מ כ' כן גם בלי ראי' הנ"ל ועוד הביא ראי' לדין זה דהיכא דלא אגידה בי' לכ"ע אינו יכול לבטל על כן הס"פ שכתבתי נכון וקיים ובגוף סברת הרב ר' חיים יש לעיין ממה שכ' הר"ן פ' האומר בקדושין בע"מ שירצה אבא איך נתירה להנשא שמא אח"כ יאמר אין ואמאי לא נימא דאין חשוד להכשילה שוב ראיתי דהר"ן כ' ג"כ שם וז"ל ועוד דהוה מצי למדחי' דל"ח לשמא יקלקלה בכך אמנם מסיק מיהו ודאי אין נראה להתירה לכתחלה מספק זה אך גם על הר"ן צ"ע מדברי תוס' גיטין הנ"ל ודוק:

ו אמנם בנ"ד א"צ לס"ס זה דבלא"ה הגט כשר והבעל לא הי' יכול לבטל דבאמת אין כאן עדים על התנאי דהרי הבעל אילו נאמן שהותנה תנאי והמסדר ג"כ מתרץ דברי הראשונים ואומר דלא הי' תנאי רק שיש לחוש לשיטת הב"ח בתשו' סי' ץ' ובח"מ סי' ר"ה דגילוי דעת קודם כתיבה מהני ואיכא אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי יהיב גיטא והוה כהתנה אע"ג דלא הי' תנאי וכמ"ש תוס' בכמה דוכתא דאיכא דוכתא דאפי' תנאי א"צ א"כ בזה אף בעל עיטור מודה דאינו יכול לבטל הגט דדוקא בהותנה תנאי גמור אמרינן כיון דגט לא נגמר דעדיין תלוי בקיום התנאי יכול לחזור מהגט ולבטלו דכיון דלא נגמר המעשה לגמרי אתי דיבור ומבטל דיבור אבל בלא הי' תנאי רק אומדנא וגלוי דעת אמרינן להיפך כמו שהי' אומדנא דבאם לא תקיים האשה התנאי הגט אינו גט כן יש אומדנא שבאם תקיים התנאי לא יכול הבעל לבטל אף הגט אף קודם קיום התנאי ע"כ אף העיטור מודה בזה וכיון דבעובדא דידן קיימה האשה התנאי והחזירה החפצים רק שהבעל אומר שביטל קודם ואולי יש עדים ע"ז אבל לא הועיל הביטל אף לשיטת העיטור:

ז ובמה שכתבתי מיושב קי' הרשב"א בחידושי לגיטין ד' ע"ו סוף סוגיא דע"מ שתשמשי את אבא שהקשה על הבעל העיטור מהא דאמרינן בקדושין אמר ר"א התקדשה לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים כיון דאמר לה מנה ויהיב לה דינר כמאן דאמר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואקשינין עלי' מהא דתניא התקדשה לי במנה והי' מונה והולך ורוצה אחד מהם לחזור אפי' בדינר האחרון הרשות בידו לומר שאינו כמתנה ע"מ שאתן אלמא באומר ע"מ אינו יכול לחזור דאי יכול לחזור מאי קשי' לעולם מקודשת למפרע לכשישלים ואי פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר אינה מקודשת לשני והיינו דר' אלעזר אבל אי חזרו בהם עד שלא ישלים הרשות בידו והיינו דברייתא אלא ודאי כל האומר אינו יכול לחזור עכ"ל (ומרשב"א משמע דמה שפשטה ידה וקבלה קדושין ל"ה חזרה כדעת הר"ן הובא בב"ש סי' מ' ס"ק ה' ועי' בר"ן ר"פ האומר בקדושין באריכות אמנם הח"מ ס"ק ז' הביא בשם הרשב"א דס"ל דהוה חזרה ואם כן הרשב"א סותר דברי עצמו אמנם יש לחלק דשם בקדשה לאחר ל' דאינו מחוסר מעשה רק זמן כשקיבלו אח"כ קידושין מאחר הוה חזרה משא"כ בקדשה ע"מ שיתן מאתים זוז הפשיטות קידושין ל"ה חזרה דכונתה אם לא יתן לה תהי' מקודשת לשני ואם יתן לה לא יהי' קידושין השני כלום ומ"ה ל"ה חזרה ודו"ק היטב ולפמ"ש מיושב קושית הרשב"א דהרי הרא"ש כתב שם בקידושין דאף שלא הותנה תנאי הוה כאילו הותנה וכפל וכ"כ הב"ש סי' כ"ט ס"ק י"ב והטעם דהוה אומדנא וגלוי דעת ועדיף מתנאי א"כ כיון דהתנאי ל"ה רק מכח אומדנא כשנתקיים התנאי ודאי אינו יכול לבטל הקידושין אף קודם קיום התנאי דאיכא אומדנא להיפך ע"כ ל"ק קושית הרשב"א ודו"ק ולפמ"ש האבני מלואים שם דבאמת ל"ה תנאי רק שמחויב להשלים מתורת שכירות ומישב ג"כ קושית הרשב"א אבל במחכ"ת דברי' לא נהירא דבגמ' משמע דהוה כתנאי ומה שהקשה בשם אחי' מה הקשה בגמ' דילמא הכונה דיכול לחזור וליתן ולא מקיים התנאי והיא יכולה לחזור שלא תקבל וקיום תנאי בע"כ ל"מ נ"ל דל"ק דמשמע שיכול לחזור מקידושין ואף שיתן אח"כ ל"מ וכן אם היא תקבל אח"כ ל"מ הקדושין דאם הכונה שיכול לחזור שלא ליתן זה פשיטא דכן הוא בכל תנאים אמנם מה שהקשה הרשב"א על העיטור קשה דהרי לעיטור יכול לחזור מקדושין ול"מ קיים התנאי אח"כ אך התי' שכתבתי עולה יפה ת"ל ודוק כי קצרתי:

ח והנה לכאורה יש לחוש שמא אמר הבעל בלשון זה אם לא תרצה לחזור החפיצים אזי לא יהי' גט וכשאמר בלשון זה קודם נתינה אזי אם לא רצתה תיכף לחזור ל"מ מה שנתנה אח"כ כיון שפעם אחת לא רצתה כעין שמבואר בע"מ שירצה אבא דאם לא רצה פעם אחת ל"מ אח"כ הריצוי כמבואר בסי' ל"ח. והנה אם הותנה בלשון זה אם ע"מ שתחזיר החפיצים ואם לא תרצה אינו גט יש סתירה בענין התנאי והוה כב' תנאים דמתחלה התנה ע"מ שתחזור והכוונה כל זמן שתחזור תהי' מגורשת כמבואר בסי' ל"ח סעיף י' דע"מ שיאמר הן אעפ"י שאמר בתחלה אינו רוצה ואפי' לדעת הרמב"ם דגם ע"מ שיאמר הן הכונה על שעת שמיעה מ"מ בע"מ שתחזור הכונה לעולם ואח"כ כשאמר אם לא תרצה י"ל דאם לא רצתה בתחלה כבר בטל הגט אך לר"מ דבעי תנאי כפול א"כ בתנאים הסותרים במה שאינו סותר התנאי קיים ובמה שסותר כגון שמתחלה לא רצתה ואח"כ נתנה התנאי השני בטל דלא הי' תנאי כפול אך לפוסקים דל"ב תנאי כפול ומהני תנאי ראשון דמכלל הן אתה שומע לאו ותנאי שני דמכלל לאו אתה שומע כדמוכח בנדרים ע"כ י"ל דגם תנאי השני קיים וי"ל דתליא בזה אי בגמר דברי' אדם נתפס כמ"ש הר"ן גיטין לענין הן קודם ללאו דאם יאמר ההן לבסוף בכה"ג בגמר דברי' אדם נתפס שיהי' גט (וקצ"ע בדברי הר"ן דהרי לר"מ אמרינן בתחילת דברי' אדם נתפס בתמורה כ"ו ובזבחים ל' ורבנן ס"ל אף בגמר דברי' אדם נתפס ושמא מ"ה דיקדק הר"ן וכ' דבכה"ג אמרינן בגמר דברי' אדם נתפס) אמנם י"ל דבודאי כונתו שלא יסתרו דבריהם זא"ז וגם מה שאמר שאם לא תרצה אין הכונה דוקא על הריצוי אך הכונה שלא תחזור דהרי קי"ל כר' יוסי בתמורה דאמר בתמורת עולה תמורת שלמים אם לכך נתכוין תחלה הואיל וא"א ב' למות כאחת דברי' קיימים דבודאי לא רצה לסתור דברי' ה"ה בתנאי י"ל כן ועדיין צ"ע אמנם אם לא אמר תנאי כפול אך הותנה שבאם לא תרצה לחזור אזי יהי' הגט בטל כיון דחיישינן לפוסקים דל"ב תנאי כפול א"כ אין סתורה לתנאי זה וכשלא רצתה י"ל דבטל הגט שוב הראני חתני הרב מהר"נ נ"י דמהרי"ט נסתפק בזה בישנות ח"מ סי' צ"ט באחד שהתנה בתנאים אם לא יסרב ולא ירצה חייב בקנס אם לא רצה בתחלה ל"מ הריצוי שאח"כ או מהני הריצוי שאח"כ וכ' מהרי"ט דתלי בפלוגתת הרמב"ם ורמב"ן עיי"ש וה"ה בנ"ד י"ל דתליא בפלוגתא אבל יש לעיין בגוף נידן שלפנינו ובדברי מהרי"ט דנלפע"ד דע"כ לא פליגי הרמב"ם והרמב"ן אלא בתולה תנאי באיש זר שא"צ לעשות שום פעולה דלרמב"ם הכונה שיאמר הן ולרמב"ן שלא ימחה אבל בתולה תנאי באדם שצריך לעשות פעולה ולא קבע זמן אף שאמר שלא ירצה הכונה שלא יעשה הפעולה דלא כאמהרי"ט באופן דגם בנ"ד מהני הריצוי שאח"כ ודו"ק. מ"מ בנ"ד כיון שהבעל אינו נאמן שהתנה תנאי והמסדר נאמן לסתור דברי הראשונים כמ"ש לעיל אך שיש לחוש מכח אומדנא וגלוי דעת לחוש לדעת הב"ח דגילוי דעת קודם כתיבה מהני ע"כ בזה ליכא אומדנא וגלוי דעת דאדרבה האומדנא הוא שבאם תחזור הגט גט ע"כ אין לנו לחוש על מה שלא רצתה בתחלה סוף דבר לדעתי נראה אף כי המסדר לא טוב עשה וראוי למתחו על העמוד מה שאמר דברים כאלה ומה שכ' אח"כ מכתב כזה מ"מ אין לפסול הגט מצד החפיצים אך מצד מה שהשליש אינו רוצה להחזיר המעות המושלש בשבילו בזה הגם שלא הי' תנאי מ"מ איכא אומדנא טובא דאדעתא דהכי לא גירש שיעקלו המעות ולא יחזרו לו ובכל כה"ג אין לנו לחפש אחר היתרים ומה שיאמרו שאינו יכול לחתום פטורים הי' להם לומר בתחלה שלא יתנו המעות עד שיהי' פאליעריג ע"כ בדבר זה יש קפידא לפע"ד ובאם שיחזרו להבעל המעות לדעתי יוכל להתירה להנשא באופן שיסכים עמו עוד גדול אחד הנה כל זה כתבתי לפ"מ שכ' כ"ת השאלה כמו שהעתקתי בראשית דברי השאלה אות באות כפי מה שכ' כת"ה:

ט אמנם ראיתי בהתשובה ששלח כת"ה אלי והוא מהרב הגדול מ' חיים זאב אבד"ק סאטינאב וכעת ראבד"ק רישא ושם נאמר השאלה בשינוי לשון והוא דשם מבואר שקודם נתינת הגט אמר המסדר הגט להמגורשת בפני המגרש שאם יחסר שום דבר להמגרש מכפי המדובר לא יהי' גיטה גט ותיכף ומיד נתן המגרש הגט למגורשת וכן כ' מסדר הגט לכת"ה שיראה שלא יחסרו שום דבר להמגרש שלא יהי' לפוקה ושאלה על הגט כי כן התנה בתנאי קודם למעשה על אופן זה נתן התרה הנה באופן זה אם אמת הדבר שהבעל בעצמו היתנה כן קודם הנתינה ל"ש ההיתר שכתבתי בתחלה מכח שהבעל אמר שמגרש בלי תנאי ושמבטל כל הדיבורים ושפוסל כל העדים דזה דוקא מועיל למה שאמר אח"כ אך עכ"פ הרי קודם התנאי מ"מ לשיטת העיטור הי' יכול לבטל הגט קודם קיום התנאי אך שכתבתי דהיכא דל"ה רק אומדנא מודה בעל העיטור וכפי לשון השאלה וכפי דברי המסדר התנה הבעל בפירוש ובשלמא כפי הלשון שכ' כת"ה כי על דעת כן נתן הגט יש לומר שהי' מכח אומדנא משא"כ כפי הלשון שכ' הרב מסאטינאב ולא נשאר רק ההיתר שכתבתי דהמסדר נאמן לחזור מדברי' ולומר אמתלא כמו שהארכתי ועל היתר הזה לא סמיכנא רק במקום עיגון ע"כ אם השאלה הי' כמ"ש כת"ה אלי יכול לסמוך על כל היתירים שכתבתי לעיל ובאם שהי' השאלה כמו שמבואר בהמכתב. מהרב מסאטינאב ויכול להשיג. גט אחר יתאמץ להשיג גט אחר והנני ידידו:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה