אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן עט

סימן עח

ב"ה פרעמישלא תרמ"ה לפ"ק. להרב המאור הגדול החריף ובקי מ' מרדכי יאליש נ"י אבד"ק

פוסטאן יע"א.

בדבר השאלה באחד מק' קאסיב שנשא אשה מויזניצא ולא מיתדור לי' והתפשרו בפני ג' רבנים שיגרשה והרבנים אומרים שהבעל הי' מחזיר אחר הגט כי לא מצאה האשה חן בעיניו והאשה רצתה לדור עמו והם הפצירו לרחק ולא קיבלה אף חצי כתיבתה המגיע לה ע"פ ד"ת והיתה מוכרחת לקיים הפסק כי כל רכושה הי' מושלש לקיום הפסק ובא האברך לק' פוסטאן לסדר הגט ע"י שליח להלכה ואח"כ נשא האברך אשה מק' יאבלינוב וגם המתגרשת באה בקשר החיתן וכאשר שמע מזה המגרש הביא שני עדים לפני המו"צ דק' קאסוב שהעיד איך שהמגרש מסר מודעא על הגט קודם נסיעתו לפוסטין לסידר הגט ואמר בפניהם איך שמגרש מחמת אונס שנטלו ממנו ממון וביטל בפניהם כל הביטולים שיבטל אח"כ בפני ב"ד ואינו מגרש אותה להיות מותרת לכל אדם רק לאחר שלשים שנה וכן בשעת כתיבת הגט ובין כתיבה למסורה ליד השליח מסר מודעא כנ"ל ולאחר שנתן הגט ליד השנית בעת נסיעתם בחזרה לקאסוב מסר ג"כ מודעא בלשון הנ"ל ושאינו מגרשה להיות מותרת לכל אדם רק לאחר ל' שנה וגם ע"א העיד שבשעה שביטל המודעות בפני ב"ד הי' פונה אליהם ואמר להם כנ"ל ושאינו מגרשה רק לאחר ל' שנה. עוד אמר העד הזה שמו ר' מנחם מענדל בר' זאב שהמגרש אמר שאם תנשא האשה תחלה לא יאמרו העדים ממסירת מודעא אך אם ישא הוא תחילה יאמרו העדים מה שאמר להם גם אמרו העדים שהמגרש, קרא לפניהם המסורות מודעא מתוך הכתב בזה"ל איהר זאלט וויסען איך גט זא מיין ווייב ווייל מען צווינגט מיך דערצי מען וויל מיר מיין געלד ניט ארויס געבין ע"כ זאלט איהר וויסען אז איך גט דאס ווייב מאנס באופן זה אז זיא זאל זיין גיגט פין היינט אין 30 יאהר מעכשיו ולאחר ל' שנה אין איהר זאלט וויססען חאטשי איך וועל מבטל זיין אצל הרב כל המודעות ומודעות דמודעות אבער דיא מודעא בין איך ניט מבטל אין וויל זיא ניט מבטל זיין אין איך בין ניט חלילה מוצא לעז אויף דעם גט:

א) תשובה מה שמסר מודעא קודם הכתיבה וכן מה שמסר מודעא בין כתיבה לנתינה הרי ביטל אח"כ המודעא ואין לחוש בדבר רק לחוש לדעת הרמב"ם דאם ביטל הגט אינו חוזר ומגרש ובכאן הרי לא ביטל הגט רק שאמר שתהא מגורשת מעכשיו ולאחר ל' שנה הרי לא ביטל הגט בפרט לפמ"ש בבית אפרים סי' קכ"ה דסברת הרמב"ם דמהני ביטול הגט משום דעוקר למפרע השליחות של העדים והסופר דכאן שאמר שתהא מגורשת לאחר ל' שנה ל"ש זה וכ"כ סברא זו בבא"פ בעובדא דידי' שאמר איך בין מבטל ביז שפעטער וה"ה בנ"ד י"ל כנ"ל ובגוף סברת הרמב"ם שהרחיבו הדיבורים בבית אפרים ובדברי חיים ח"א סי' פ"ג שהביא כ"ת ושורש דבריהם איך יכול לבטל גוף הכתיבה כמו שהרגישו גם התו'. הי' נ"ל לכאורה דה"ט דיכול לבטל בעירובין ע"א הביטול רשות משחשיכה סברי ב"ה דמהני דהוי כאומר כלך אצל יפות ופרש"י כמו דאמרינן בכלך אצל יפות כיון דהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' ה"ה בביטל רשות מעיקרא נמי ניחא לי' אלא ששכח ובקצה"ח סי' רס"ב למד מזה באחד ששכח מחמת אונס לבטל חמץ קודם זמן אסורו וביטל לאחר שש עיי"ש שכ' דסוגיא דערובין חולק אסוגיא דפסחים דף ז' א"כ י"ל נהי דעשה שליח לכתוב הגט מ"מ כשאח"כ מבטל אמרי' מעיקרא נמי לא ניחא לי' ונעקר דיבור הקודם והו"ל שלא לשמה כיון שנעקר ציווי הבעל אך אמנם בספרי חא"ח סי' ע"ז דחיתי דברי הקצה"ח דשם בעירובין מהני הביטול בשבת רק שאסור לבטל אמרינן כיון שמהני למפרע ל"ה אקמו' רשותא בשבת משא"כ בחמץ דאין בידו לבטל איך מהני למפרע עיי"ש שישבתי בזה דברי הטור. ובלא"ה בנידון דידן דל"ה מצוה לבטל ל"ש לומר מידי דהוה כאומר כלך אצל יפות. כיון דהלכה כאביי. וגם הנתיבות חולק על הקצה"ח עיי"ש. ואין להאריך בזה דבלא"ה נראה דאין לחוש לשיטת הרמב"ם בנ"ד מטעם שכתבתי. אמנם בנ"ד שביטל באמצע הכתיבה ע"כ י"ל דל"מ ביטל מודעי שאח"כ לפי מה שכ' הרמב"ן והביאו הרשב"א בגיטין דף פ"ח אהא דמקשה דלמא אימלוכי אימלך פירש"י אחר שכ' מקצתו נמלך שלא לגרשה ואח"כ נמלך לחזור ולגמרו דנמצא הראשון בטל והקשה בתוס' הא קיי"ל כר"נ דחוזר ומגרש וכ' הרמב"ן כיון שנמלך בנתים ובטלו קודם שנגמר כשחזר וצוהו לגמרו נמצא שלא הי' שליח אלא לחצי הגט אפי' לר"נ והרשב"א הקשה עליו כיון כיון שמתחילתו ועד סופו נעשה כמצותו המלכה שבנתים למה פסלו לר"נ דאית לי' חוזר ומגרש אמנם יש לישב ד' הרמב"ן עפמ"ש הר"ן ר"פ נערה המאורסה דמה"ט בהדר האב וקיים הבעל ונשאל על הקמתו לא אמרינן מה דאוקים הא עקרה והק' הרשב"א אמאי בטל הפרה קמייתא כיון דחכם עוקר הקמה הו"ל כאלו לא הוקם כלל. וכ' הר"ן דכיון דהפרה דחד קלשה לה טובא דבאפי נפשה לאו מידי הוא אלא בצרופי דאידך כל היכא דהוקם כיון דהאי שעתא לא חזיא לאצטרופי בטלה לה לגמרי ול"א חזיא נמי בתר זימנא עיי"ש וזה סברת הרמב"ן כיון דחצי כתיבה לאו מידי היא ול"ח רק בצירוף כשנמלך באמצע הכתיבה וביטל השליחות על להבא ל"ח אח"כ לאצטרופי אף בחזר ונמלך. מ"מ בשביל זה הי' אפשר לדון ולהתיר כיון שהרשב"א חולק על הרמב"ן ואולי לא מיקרי זה ביטל גוף הגט כיון שאמר שלא יגרש רק מעכשיו ולאחר ל"ש מ"מ בנ"ד כיון שאמר לאחר שנתן לשליח בפני עדים לדעתי אין מבוא להתיר האשה:

ב הנה מה שכ' כ"ת בשם הרב הגאון אבד"ק רומלאב ני' שאין כאן חשש ביטול השליחות כיון שלא אמר בלשון עתיד שלא יגרע האשה עד שלשים שנה דאז הוה משמע דביטל השליחות דמעיקרא אבל הכא אמר שאינו מגרשה עד שלושים שנה א"כ מזה נשמע שלא ביטל השליחות כלל וברצונו שהשליח יתן לה בלי שום תנאי ודמי להא דאמרינן בפ' השולח גט זה אינו משלח גט זה אינו מגרש לא אמר כלום. וזה ודאי ליתא אחר מכ"ת דבנידן דידן שאמר שאינו מגרש אותה להיות מותרת לכל אדם רק לאחר ל' שנים ובלשון אשכנז:

איהר זאללט וויסען אז איך גט דאם ווייב מיינש באופן זה אז זיא זאלל זאן גיגעט פין היינט און 30 יאהר ואף בלשון הגמרא כשאמר אינו מגרש היינו כשאמר על לשון הגט גט זה אינו מגרש אבל אם אומר אני איני מגרש מיקרי זה ביטל הגט כש"כ כשאמר בלשון שכתבתי. והרי הוא דומה למה שכ' הר"ן בתשובה סי' מ"ג הוא ברמ"א סוף סי' קמ"א בשאמר לא תצא לצמיתות ובלשון הר"ן מבואר לא תהא לצמיתות ומדהביא ב"י ורמ"א לא תצא לצמיתות משמע דבכה"ג ג"כ ל"מ ומכ"ש בשאמר לא תהא מותרת רק מעכשיו ולאחר ל' שנה ע"כ בנידן דידן הו"ל ביטול שליחות שהרי עשה שליח לגרשה שתהי' מותרת תיכף וכשאמר קודם נתינת השליח לאשה שאין מגרשה רק מעכשיו ולאחר ל' שנים הרי מבטל מקצת השליחות ומה לי בטלה כולה מה לי בטלה מקצתה וכת"ה כ' כיון שלא אמר שחוזר מהשליחות רק שהוא אינו מגרשה והוא כבר מסר כחו להשליח וכונתו שהוא לא יגרש רק השליח יגרשה כמו שצוה לו בתחילה זה ליתא דהרי יכול לחזור מהשליחות ובמה שאמר שאינו מגרשה רק לאחר ל' שנה מיקרי זה חזרה ומה שהביא כת"ה היתר לסניף מדאמרינן בגמרא ולא אמרינן לצעורה קמכוין משמע דאם לא חזר מגוף הגט רק לצעורה ל"ה ביטול ע"כ בכאן שאמר בפירוש שרוצה לצערה ל"ה ביטול עיין ברשב"א גיטין ל"ב שהקשה מה נפקא לן אם מכוון לצערה ולעכבו מליתן עכשיו בין כך ובין כך אין רשאי ליתנה עד שיאמר לשליח ליתן לה ותירץ דס"ד דעכ"פ יועיל הגט להחמיר לפסלה מכהונה קמ"ל דאפי' ריח הגט אין בו א"כ אין מגמ' ראי' כלל ואף לפ"מ שתירץ בבא"פ קי' הרשב"א דכונת הגמרא כיון דבטל ב' לשונות משמע רק דאמרינן בגט לישנא דמהני בי' קאמר א"כ ס"ד דלצעורה קמכוין ולא אמר לישנא דמהני בי' מ"מ הרי קי"ל דלישנא דמהני בי' קאמר ועוד הרי בנ"ד הרי אמר לישנא דלהבא:

ג ומצאתי בתשובת תפארת צבי סי' ק' באחד ששלח גט ע"י שליח ושלח עדים להב"ד לומר להם, דער גט איז קיין גט ניכט עיי"ש שהתיר מטעם דזה הוה לשון עבר כמו אינו מגרש רק דכל פלפולו שם אם יש לחוש שמא ביטל באמת ומה שאמר אינו גט הכונה שביטלו כבר ומפלפל שם בדברי הרשב"א ובדברי הב"ש שיהי' נאמן מטעם מגו וצ"ע על סוף דבריו שכ' שאינו נאמן לומר שביטלו כבר במיגו דיכול לבטלו משום דאין אדם משים עצמו רשע ואפי' במיגו לא מהימן כמבואר בש"ס עיי"ש שהאריך ולפענ"ד צ"ע דהרי הר"ן פ' האומר בקדושין כ' דאע"ג דלא אמרינן מיגו במקום חזקה מ"מ שבידו לעשות מהני במקום חזקה. א"כ הא דאין אדם משים עצמו רשע הוא מטעם חזקת כשרות ומיגו שבידו לעשות עדיף וגם יש כאן חזקת א"א. והוא מהדר לבטולו ועכשיו רשע והו"ל תרתי לריעותא נגד חזקת כשרות שלו והערני לזה הרב החריף מ' משה עבערשטארק אך י"ל בהך דתפארת צבי אם אמר בלשון עבר אולי לא נעשה רשע מכאן ולהבא משא"כ בנ"ד:

ד סוף דבר לדעתי אין כאן היתר רק מה שצידד להתיר בתשו' ברית אברהם דכיון דלא צוה לגלות תיכף העדים אין מוצאין קול ויש חשש ממזרות ומודה רבי דבטלו אינו מבטל עיי"ש בתשו' סי' קכ"ד שהרחיב הדיבור בזה ומ"מ לדינא קשה לסמוך על זה ההיתר עיי"ש שבעצמו לא רצה לסמוך על היתר זה ולכאורה י"ל כיון דכפי הנראה הי' הביטול על תנאי אם היא תנשא תחילה אזי הדבר פערפאללען אין איהר זאללט גאהר ניט זאגען. הרי נראה שביטל רק על תנאי וכיון דהוה דבר עבירה לבטל ואם יבטל ע"י שליח נימא אשלד"ע הוה תנאי בדבר שא"א לקיים ע"י שליח אך לפ"ז אדרבה הביטול מועיל והתנאי לא הועיל אך י"ל בלא"ה כיון דל"ה רק דיבור ל"ב בביטול משפטי התנאים:

וקצת צ"ע בענין זה על הב"ש סי' קמ"א ס"ק צ"ט שהקשה בבטל ולא אמר הוא דמיבעי לן בש"ס אמאי לא נימא דכונתו שביטלו כבר ונאמן במיגו דאי בעי מבטל עכשיו ומה קושיא דילמא בגמ' מיירי שצוה להסופר ולהעדים והשליח בפנינו ויודעים אנו שלא ביטלו כעת דאף דלרב ששת מהני ביטל מקודם. ואינו יכול לחזור ולגרש א"כ שמא ביטל מקודם מ"מ כבר כ' בתשו' רמ"א סי' ק"ה דקודם שצוה לכתוב ל"מ ביטול לכ"ע דהוה דבשלב"ל א"כ דילמא מיירי שצוה לכתוב ולהשליח ליתן בפנינו דאף אם ביטל השליחות הרי חזר וצוה בפנינו והאיבעי היא אם הוה זאת ביטול ושמא משמע להב"ש מדבעי סתמא ולא פירש דמיירי בכה"ג לכן שפיר הקשה גם מלשון הב"ש סי' קל"ד משמע קצת דאף קודם שצוה לכתוב מהני ביטול להרמב"ם ודו"ק:

ה והנה בנידן השאלה מהבית אפרים באחד שביטל גט ועד אחד לא שמע רק איך בין מבטל ולא יותר (והוא המביא שמוזכר בתורת גיטין סוף סי' קמ"א) הרבה התירו עיין בתפארת צבי סי' צ"ט שמצדד להתיר ומ"מ לא מלאו לבו להקל ומסיק לבסוף שיכופו המגרש בכל מיני כפיות לגרשה מחדש וכן לדעתי יעשה כ"ת לכתוב מרורות על המגרש איש רע מעללים שיגרש מחדש בלי שום תנאי ואף דלדעת הרא"ש בתשו' בתנאי דע"מ שלא תנשאי ל"מ גט מחדש עד שמקדשה מ"מ יעיין מחנה אפרים ה' גירושין בדין ל"ג שהתיר באופן שימחול מקודם התנאי ויתן גט מחדש ומותר מטעם ס"ס וכן בנ"ד יבטל מקודם התנאי ויגרש מחדש וס"ס בפלוגתא דרבוותא יש לצדד דמהני במקום חזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין כמ"ש הפוסקים ועוד כיון שכבר נתגרשה ואינה אסורה רק מחמת התנאי אולי לא מקרי חזקת איסור ועוד יש לומר כיון שעשה השליח בסתם וכשחזר שלא בפני השליח וביטל מקצת השליחות אולי לא הי' רוצה השליח להיות שליח באופן זה ובטל השליחות וע"כ יכול לגרשה מחדש אך ע' תשובות פני יהושע סי' פ"ה דמהני שליחות באונס ולא תליא בדעת השליח והרבה יש לדבר בזה (עמ"ש בס' ליו"ד ח"ב סי' ח' אות ז') ומ"מ לענין שיגרשה מחדש יש לסמוך על המחנה אפרים ובתשובת שואל ומשיב מ"ק סי' קכ"ה כ' דכהן שגירש ובשעת גירושין אמר הרי את מותרת לכל אדם לאחר ל' שנה לא מצא תקנה להתירה ולדעתי הי' נראה תקנה שיקדשה מחדש ע"י שליח דקידש ולא בעל ל"ה רק איסור דרבנן ויש לומר אשלד"ע אף בדרבנן ומ"מ השליחות לא בטל באיסור דרבנן ואין עושה איסור לא השליח ולא המשלח ועי' בספרי חא"ח סי' מ"ג אות ה' שכתבתי בסוגיא דסוטה מ"ד ע"א בקידש ולא בעל מיירי בהכי ומיושב קי' שעה"מ פ"ז דמעילה עי"ש ואין להאריך בפרט זה דבנ"ד א"צ לקדש מחדש ויש לסמוך על מחנה אפרים וקצרתי במקום שיש להאריך מרוב הטרדה וד' יחזיק בידו לכוף כאגמן ראש המגרש להתיר האשה מכבלי העיגון בלי שום חשש:

והנני ידידו

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה