אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן סד

סימן סג

ב"ה לבוב תרנ"ז לפ"ק

הרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסים כש"ת מ'

שמואל

נאטינזאהן נ"י האבד"ק

פידקאמען יע"א:

ע"ד הגט שבא לידו ע"י בי דואר מעיר מילוואקא אשר באמעריקא ויש בו כמה ריעותות א. שאין יכול לקיים החתימות מהבד"ץ ב) שנכתב בגט דמתקרי על שם האשה (ג) בהרשאה מהבעל לשליח ראשון נמצא מחק ונכתב עלי' תיבת מסר וגם נמצא בהרשאה כמה אותיות דבוקים זל"ז והמנהג לכתוב כל אות בפ"ע (ד') בתיבת מתא בגט המ"ם כמו כ"נ אך נדבק היטב וניכר שהוא מ"ם (ה) שבתיבות והרי ובתיבת די היודין כמו ו' ותינוק אחד אמר שהוא יו"ד ותינוק אחד אמר שהוא ואו אך שאינו דומה לשאר ווין שבהכתב הזה (ו) נמצא הרבה יודין בהגט שאין להם עוקצין:

א תשובה הנה בדבר שאין מכירין כאן חתימת הבד"ץ החתומים על ההרשאה ועל המכתב כבר ביארו הפוסקים האחרונים שבמקום עיגון יש לסמוך על הר"ש בן הרשב"ץ דמעשה ב"ד א"צ קיום כמבואר בתשב"ץ ח"ג סי' כ"ב שכ' בסוף דבריו ששטר שליחות קבלה שקיבל השליח הגט סומכין על השטר השליחות אעפ"י שלא נתקיים משום עיגונא אך משם אין ראי' שהשליח קיבל הגט והוא עד אחד עכ"פ משא"כ בנשלח על הבי דואר דאין כאן עד אחד כמ"ש בטו"ז ס"ס קמ"ב אך מסי' ס"ו ח"ג בתשב"ץ משמע דמקיל אף שהשליח לא הביא המעשה ב"ד והאריך בדין זה בפ"ת ס"ס קמ"ב וסי' קנ"ב בשם תשו' בגדי ישע ושם מייתי דברי תשו' פני ארי' סי' כ"א שכ' במכתב שבא ע"י בי דואר ודאי צריך קיום ואין להקל משום עיגונא וכפי הנראה סברתו כעין סברת הש"ך סי' מ"ו סס"ק ט' דשטר שאינו יוצא מתחת יד אדם צריך קיום מן התורה הגם דלא מזכיר זאת בתשו' פני ארי' אמנם הקצוה"ח שם ס"ק ד' תמה על הש"ך מתוס' כתובות צ"ב ומדאמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק יחזיר ושם יצטרך קיום מדאורייתא וניחוש שמא יקיים ע"י דימוי החתימות דל"מ היכא שצריך קיום מדאורייתא ולכאורה י"ל דהש"ך לא קאמר רק בטוען ברי שהוא מזויף דאז צריך קיום מדאורייתא וגבי קדושין מה שפסק כרמ"א סי' מ"ב במצא כתוב בשטר פ' קידש פלוני' דאין חוששין לקידושין מיירי שהאשה מכחשת אמנם בדברי שמואל שאמר המוצא שטר הקנאה דמיירי שאין הלוה בפנינו לטעון ברי כמ"ש תוס' ב"מ י"ג ע"ב ד"ה הא קאמר להד"מ ע"כ לא חיישינן לזיוף מן התורה אף באינו יוצא מתחת יד אדם א"כ לפי"ז בקיום בי"ד דאין הבעל לפנינו לטעון ברי יש להקל משום עיגונא ול"ח שמא יבא הבעל ויערער ויטעון ברי כיון שכבר הכשרנו הגט כמ"ש הב"ש סי' קמ"ב ס"ק ב' לדעת רבינו אביגדור דבטוען מזויף צריך קיום מדאורייתא והנה בעיקר קושית הב"ש לדעת רבינו אביגדור דבטוען מזויף צריך קיום מדאורייתא אמאי כי אתא בעל ומערער לא משגחינן והש"ך הקשה בפשיטות על הר' אביגדור מסוגיא דגיטין יש ליישב דהטעם דמדאורייתא א"צ קיום דל"ח לזיוף הוא מטעם דלא חשיד אינש לזייף דרוב אין מזייפין ולכאורה אין הולכין בממון אחר הרוב להוציא והיינו טעמא דרב דס"ל בכתובות כ' מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו דכשיטתי' ס"ל הולכין בממון אחר הרוב ואינו נאמן במגו דמזויף וכ"כ הפנ"י דאם אין הולכין בממון אחה"ר חיישינן לזיוף ול"ש לומר שטר העומד לגבות כגבוי דמי כיון שיש ספק בעיקר השטר אך לפמ"ש תוס' כתובות ע"ו ד"ה על בעל החמור דטעמיה דשמואל דלא מוקי המעות בחזקתו דיכול לטעון ברי דלשחיטה לקח דאם איתא דלרדיא הו"ל לפרושי ומשמע דרק בטענת ברי ס"ל לשמואל אין הולכין בממון אחה"ר ועיי' במח"א ה' שומרין סי' כ"ו א"כ מה"ט א"צ קיום מדאורייתא בגובה מיתומים דאין טוענין בברי אך אפי' לדעת תוס' בכורות כ' דאפי' בשמא אין הולכין (בממון) אחה"ר מ"מ רוב בני אדם שאינם זייפין הוי רובא דאיתא קמן שכ' התה"ד סי' שי"ד דהולכין אחה"ר כמ"ש הר"ן רפ"ג דע"ז דרוב עיירות שאינן עובדין הוי רובא דאיתא קמן ועי' בספרי לאו"ח סי' ק"ח אות א' ואולי מה"ט כ' תוס' יבמות קי"ט ד"ה מחוורתא ליישב קו' לר"מ דחייש למיעוט מה"ת בחזקת איסור אמאי דמאי דרבנן ותירצו דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו ואין מובן הסברא אולי כונתם מה"ט הוי רובא דאיתא קמן דמהני אף לר"מ אף מסקנת התה"ד לא כן הוא ועכ"פ גם לשמואל א"צ קיום מדאורייתא כמ"ש תוס' לר"מ דל"ח למיעוט שאין מעשרין ומה"ט ס"ל לרבינו אביגדור בטוען מזויף צריך קיום מדאורייתא דאין הולכין בממון אחה"ר א"כ בהך דגיטין בשולח גט דל"ה הוצאת ממון אף במערער הבעל א"צ קיום מדאורייתא הן אמת דהחוו"ד ס"ס ק"י סוף בית הספק כ' דלהוציא אשה מחזקת א"א הוי כהוצאת ממון דילפינן דבר דבר מממון אבל כ"ז מדרבנן כמו דלא אזלינן בתר רוב במים שאין להם סוף אך לא מדאורייתא:

ב והנה לפמ"ש הקצוה"ח בקונטרס הספיקות בטעם דאין הולכין בממון אחה"ר דסמוך מיעוטא לחזקה י"ל אין הולכין בממון אחר הרוב הוא מדרבנן וכ"כ בראש יוסף חולין י"א ד"ה התנאי חה"ג דל"ה רק מטעם הפקר ב"ד הפקר כמו סמוך מיעוטא לחזקה לדידן אמנם לפמ"ש בעניתא בספרי חיו"ד ח"ר סי' ח' אות ד' דרב ושמואל פליגי במצמצם דאמרי' סנהדרין ע"ז דמצמצם חייב מיתה ופטור מממון וילפינין מקרא וס"ל לרב מצמצם חייב בנזקין כרבינא ויליף ק"ו ממון מנפשות כמו דאמרינן בסנהדרין ג' ואין לומר מצמצם יוכיח דס"ל מצמצם חייב ממון ושמואל סובר מצמצם פטור בנזקין ואין ללמוד ממון מנפשות בק"ו די"ל מצמצם יוכיח ולפ"ז י"ל דלשמואל אין הולכין בממון אחה"ר מדאורייתא ומ"ה בעי קיום מדאורייתא בטוען מזויף משא"כ בגט הולכין אחה"ר מדאו' ומ"ה מדאו' א"צ קיום ואם כי דברי הר' אביגדור מיושבים בט"ט מ"מ י"ל דלדידן דפסקי' מצמצם חייב ממון כרבינא גם לשמואל ס"ל מדאו' הולכין בממון אחה"ר דיליף מק"ו ורק מדרבנן אין הולכין אחרה"ר מטעם סמוך מיעוטא לחזקה ומיושב מה שכ' תוס' ב"ב קנ"ה ד"ה אלא לדידך דשמואל ס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וע"כ כונתם דשמואל ס"ל שם ע"א דחכמים ס"ל א"צ לקיימו ור"מ ס"ל צריך לקיימו וע"כ הלכה כחכמים נגד ר' מאיר וקשה דהרי הטעם דמודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו משום דמדאורייתא אינו נאמן לטעון מזויף וא"צ קיום מדאורייתא כמ"ש תוס' כתובות י"ט בשם רש"י והרי שמואל ס"ל אין הולכין בממון אחה"ר להוציא ואם טוען מזויף צריך קיום מדאורייתא ודא ודאי קושיא אמנם להנ"ל נאמר דרב יהודא דאמר זאת משמי' דשמואל ס"ל מצמצם חייב ולדידי' שמואל ס"ל אין הולכין בממון אחה"ר רק מדרבנן ומדאורייתא א"צ קיום ומ"ה אינו נאמן לטעון פרוע במיגו דמזויף ומהאי טעמא אמרי' בב"ב שם דר"מ ס"ל צריך לקיימו דכשיטתי' ס"ל דסמוך מיעוטא לחזקה מדאוריי' ומש"ה צריך לקיימו דנאמן לטעון מזויף דמדאורייתא א"ה בממון אחה"ר:

ג והנה קצת יש ראי' לשי' הר"ש בן הרשב"ץ דקיום ב"ד א"צ קיום דל"ח לזייף חתימת עדים וחתימת דיינים דרש"י בב"מ ט"ז ע"ב ד"ה כל מעשה ב"ד כ' קס"ד שיש בו הנפק וכו' דליכא למיחש שמא לא לוה שהרי אין מקיימין אלא בפני בעל דין והקשה מהרש"א דלמה הוצרך לכך תיפוק לי' דמלוה מקיים שטרא ולא הלוה ומדמקיים שטרא ע"כ ביד המלוה הי' וע"כ הלוה דאם לא הלוה השטר ביד המלוה מאי בעי ותי' דכיון דנפל איתרע וחיישינן שזייף המלוה השטר עד שכמדומה לעדים שהוא חתימתן ומש"ה קיימו להמלוה השטר ותמה המהר"ם שיף דא"כ מאי מהני שאין מקיימין אלא בפני הלוה שמא לא לוה והשטר מזויף וגם בקיום מזויף. אמנם לשי' ר"ש בן הרשב"ץ דקיום ב"ד א"צ קיום דל"ח שמא זייף העדים וגם הקיום נכונים דברי רש"י ומהרש"א וכן מצאתי ביד יוסף שם שתירץ כן ומזה ראי' לדברי הר"ש דאפי' בנפל ל"ח שזייף העדים והקיום מ"מ יש לדחות הראי' דכולי האי ל"ח שזייף העדים והקיום שיהי' נדמה להעדים והב"ד שזה חתימתן אבל בלא קיום על הקיום חיישינן ודו"ק:

ד ובנ"ד שהגט בא על ידי שאלה שכת"ה כתב להרב מלאוואקע שהבעל ישלח גט לאשתו ואיך יכתוב הגט והגט בא מהרב ששאל ממנו ובזה כ' החת"ס סי' מ"ד דכתב הבא ע"י בי דואר לבעלים ידועים ובא מהם תשובה הדבר ידוע שהוא מבעלי' וא"צ שום קיום ע"כ גם בגט יש לסמוך ע"ז במקום עיגון הגם שהחת"ס כ' לענין מת בעלה דמהני אומדנא דמוכח ועד מפי עד וכש"כ דמהני ידיעה בלא ראי' משא"כ בגט דלא מהני ידיעה בלא ראי' אמת דכבר כ' כן התומים סי' מ"ו ס"ק ד' לחלק בין שטר ממון לשטר קדושין דל"מ ידיעה בלא ראי' בעינן קיום אבל ראיתי שחלקו עלי' דזה דוקא בעיקר הגט ל"מ ידיעה בלא ראי' אבל בקיום הגט מהני אומדנא וידיעה ברורה דמה"ט ל"ב קיום מדאורייתא דל"ח לזיוף אף דהוי ידיעה בלא ראי' ורק מכח אומדנא. סוף דבר במקום עיגון יש להכשיר אך בנ"ד אם יכול להשיג מכתב מהרב המסדר שיקיים החתימות ע"י דימוי יראה להשיג כתב ואם אי אפשר לקיים מותר במקום עיגון וכת"ה כ' דנמצא שני חתימות על המכתב אך שכ' דהוא רק כחותם אחד ובהדי סימנים שבגט המבואר בהרשאה הוי כשתי חתימות שכ' באמונת שמואל דלא חשיד לזיוף ובזה יש לעיין אך בצירוף דבק החתימה שבקאפערט שכ' דהוי שתי חתימות ממש יש לצרף להיתר:

ה ונדבר מגוף הטעותים שבגט ובהרשאה. הנה נכתב בגט רחל דמתקרי רחל לאה וצריך לכתוב דמתקריא (ולפלא שכת"ה והגאון אבד"ק ראווא לא הרגישו בזה) הנה מה דכתב לשון זכר על נקבה כיון שא"א לטעות בגוף השם והענין כשר במקום עיגון כעין שכ' בשבות יעקב סי' קי"ח הובא בפ"ת דאם כ' רשאי ביוד שהוא לשון זכר כשר במקום עיגון ואף שכ' שם הטעם שאינו מעיקר הגט ותיבת דמתקריא היא בשמה שהוא עיקר הגט מ"מ גם בתורף אם לא ישתנה הענין כשר כמו לבריאת עולם שכתב עלמא באל"ף שהכשיר הב"ש והזמן הוא מהתורף ודוקא בכתב עלמה בה"א פוסל רמ"א שהענין משתנה דעלמה לשון נערה וע' פ"ת סי' קכ"ח אות יו"ד בשם שיבת ציון דבשם נהר יש לכתוב דמתקרי ובדיעבד כשר בכתב דמתקריא הגם שיש לומר דשם יש קצת פוסקים שיש לכתוב על נהר לשון נקבה משא"כ על אשה אין לכתוב לשון זכר מ"מ היכא שאין לטעות בהענין פשוט דכשר אך לכאורה יש לטעות בהענין לפמ"ש בנו"ב תנינא סי' קי"ט מדכותבין על איש דמתקרי ועל האשה דמתקריא וכן כשכותבין המכונה קורין על האיש בסגול ועל האשה בקמץ מוכח דהמכונה קאי על האדם דאם קאי על השם אין חילוק בין זכר לנקבה ולפי"ז בכתב דמתקרי על האשה יסברו דקאי על השם דשם רחל מתקרי רחל לאה זה שקר דהאשה נקראת כן ולא השם אמנם מלבד די"ל דהנו"ב לא קאי רק על המכונה ולא על דמתקרי אך גם גוף דברי הנו"ב צ"ע שוב מצאתי בחת"ס סי' ל"ט בשם פסקי מהרי"א ומהרי"ו דאם כתב על נקבה דמתקרי ודאי כשר שבתרגום שני באסתר לא דקדק פעם כ' דמתקרי בלא אלף ופעם כ' באלף ולא נסתפק רק בכתב על זכר דמתקריא על כן אין לדבר מזה יותר ועי' שדה חמד מערכת גט סי' וא"ו אות ז' שהאריך בזה:

ו והנה מה שבהרשאה מבעל לשליח ראשון תיבה מסר על המחק ונכתב על גבי' והמחק אינו מקיום בסוף. הנה בשליח ראשון דאומר בפני נכתב ומדינא נאמן ג"כ על השליחות וההרשאה רק מצד המנהג כבר כ' הרמ"א בסי' קמ"א סעיף כ"ד דלכתחלה נוהגין שלא לכתוב ראשי תיבות ושלא לשנות בדברים הכתובים בגט וכ' הב"ש ס"ק ל"ג משמע אם שינה דינו כמו בר"ת וכשר ולכאורה ה"ה במחק אך י"ל דמחק גרע דלמא הי' תנאי ומחקו מ"מ כיון שהשליח מביא הגט בידו ואי ס"ד שהי' תנאי בשליחות הי' אומר לב"ד וע"כ לא הי' השליחות בתנאי וגם בלא"ה יפה כ' כת"ה כשהמחק מקום קטן א"א שהי' כ' בו תנאי אך שי"ל דתיבות מסר שנכתב על המחק הוה כלא כתב כלל ונחסר גוף השליחות מ"מ כיון שהגט בידו הי' נאמן בע"פ שהבעל מסר בידו הגט והב"ד שסידרו הגט בעצמן ראו שמסר הבעל הגט ליד השליח בפני עדים והעדים חתמו בתורת עדות על הרשאה שנכתב תיבה מסר על המחק הם והב"ד עדים על השליחות ויכולים לעשות שליח אחר ע"כ במקום עיגון יש להכשיר ובכן אף שיש כמה דבוקים אות לאות יש להכשיר במקום עיגון ועיין מחנה אפרים פ"ז מגירושין שכ' דטעות דמוכח יש להכשיר עיי"ש בתשובה:

ז ועל דבר אשר המ"ם דתיבה מתא צורתה כ"נ ולא כ"ו רק שנראה לכל שהיא מ"ם ומדובק למעלה הדבר פשוט שהיא כשר. וע"ד שנמצא בגט יודין בלא קוצין שמאלית הביא כת"ה דברי הנובי"ת סי' קי"ג הובא בפ"ח סי' קכ"ה ס"ק ל"ג שצוה לתקן אחר הנתינה וליתן שנית ליתר שאת:

ח וע"ד אשר בתיבות והרי את מותרה היוד של והרי כמו וא"ו וכן בתיבות ודן די יהוי היוד של די כמו ואו ושאלו לתינוק אחד ואמר שהוא ואו ותינוק אחד אמר שהוא יו"ד והסופר אומר שכפי הכתב הזה אינו דומה לשאר ווין ואין לטעות ומ"מ אם יכתוב בס"ת ו' כזה יהי' כשר. והנה בתיבות והרי אי אפשר שיהי' נשתנה הענין אך בתיבות די מסתפק כת"ה כי די ביו"ד הפירוש אשר ודו בואו הפירוש שנים. ויש לפרש שרצה לגרש בשני גיטין. הנה שנים בלשון תרגום הוא דיו כדאמרינן בעירובין י"ח דיו פרצופין. ובריש ויקרא רבה דיו פרצופין הי' הדיבור יוצא וכן כ' בערוך. ומה שאמרו טב למיתב טן דו ופירש"י טן גוף דו שנים בערוך גורס טנדו תיבה אחת והר"ח פי' טוב לאשה לישב באישות אפי' בעלה כיעור. אך מרש"י משמע שהוא ב' תיבות מ"מ כיון שמבואר בסי' קכ"ו סעיף כ' כיון שאנו מכירין בגוף הדבר אין לפסלו בשביל דלוג אות אחת שהכל יודעין שהוא טעות וה"ה בזה הקורא לא יטעה לפרש שמגרש בשני גיטין שהרי כתב ודן שהוא לשון יחיד וע"כ או שיאמר שהוא יו"ד שהרי אינו דומה לשאר וואיין ובאם תימה לו שהוא ואו יתלה בטעות:

והנה בעיקר הדין אם ודן הוא תורף תליא במחלוקת והרמב"ם סותר דבריו דבפ"א מגירושין כ' גופו של גט הרי את מותרת ולא חשיב ודן ובפ"ד כ' דצריך לכתוב ודן וכתב הלח"מ דלרמב"ם א"צ לכתוב ודן רק לכתחלה והג"פ סי' קכ"ו ס"ק ל"ט כ' דלדעת רוב הפוסקים ודן דינו כטופס אך להר"ן דינו כתורף ולדעתי אף לדעת הפוסקים דדינו כתורף מ"מ תיבת די ודאי ל"ה כתורף דאף אם יכתוב ודן יהוי וכו' וחסר תיבות די הוה יד מוכיח על כן וודאי יש להכשיר במקום עיגון דלפי הכתב הזה אין לטעות ואף אם נאמר דבשינוי אות פסול מדרבנן כשיש ספק הוא ספיקא דרבנן. וע' צ"צ החדש סי' קס"ח בגט שהיוד שבתיבת ליכי הי' נראת ממש כמו ריש וכ' שאף שהיוד גדולה יותר מדאי מוכרח בגוף הדבר דהוא תיבת ליכי ודמיא קצת לסעיף כ"ב שהבאתי לעיל ע"כ נראה להקל בנ"ד במקום עיגון. ועוד דהרי מבואר בסי' קכ"ו סעיף כ"ב דאם לא כ' היודין היתרות או שלא האריך בווין אעפ"י שיש בו חשש שני ענינים אם לא ערער הבעל ולא כתב הבעל והסופר לא כתבו מפי הבעל כשר ובזה"ז הסופר אין כותב מפי הבעל כמבואר בסדר הגט אות נ"ט ורמ"א סי' קכ"ג ול"ח שיערער ע"כ בכה"ג כשר. ול"ד לכתב עלמה בה' שכ' הב"ש דאפי' באין הבעל מערער פסול ומשמע אפילו בלא כתב הסופר מפי' דשם הטעם משום דעלמה בה' סובל יותר לשון נערה מלשון עולם כמ"ש הב"ש משא"כ בדו ושמא גם בכתב עלמה ולא כ' הבעל או הסופר מפי' תרתי לטיבותא שהבעל אינו מערער כשר. דב"ש מיירי בכתב הסופר מפי הבעל אך מסתימת לשון הב"ש משמע דפסול בכל גונא וע' ג"פ אות ק"ז שכ' דבעצמה ג"כ כשר. וכש"כ בנ"ד דלדעת רמ"א א"צ לכסות מן הצדדים ואם יראה לתינוק גם צדדי התיבה ושאר תיבות יאמר בודאי שהוא יו"ד ע"כ כשר:

ט ובדבר שנמצאו שורות שאינם מעורות כבר כ' רמ"א דכשר במקום עיגון ולדעת קצת פוסקים אף שלא במקום עיגון ובדבר שאר שינוים שבגט שחתם גרשון בואו ובהרשאה נכתב בלא ואו ובגט נכתב שם הים משיגען בע' ובהרשאה כ' פעם אחת בא' ובגט כ' שם העיר מילוואקע בעין ובחתימות הרב ביוד יפה כ' כת"ה שאין קפידא ועל דבר החשש כיון שאנו רואין שיש כמה ריעותות בגט יש לחוש על מסדרי הגט שהם הדיוטות כעין המבואר ברמ"א סי' קמ"א סוף סי' ל' והוא מדברי הריב"ש. עיין בפ"ת שם ס"ק כ"ח דמייתי בשם פנ"מ דהיכ' שאין ידוע ומפורסם ויש לתלות שלא דקדקו אין לחוש. וע' שדה חמד מערכת גט סי' כ"ד אות ג' שהביא בשם מהרי"ט דלא פסל הריב"ש אלא באפשר להשיג גט אחר ולא במקום עיגון אך מדברי הכנה"ג נראה שחולק ע"ז בשם מהרח"ש מ"מ בנ"ד שנראה מהמכתב ומהחתימה שהמסדר רב הכולל מספרדי' בודאי אינו הדיוט רק שיש לתלות בטעות ע"כ יש להתיר במקום עיגון וע' בשו"מ להגאון מלבוב מ"ג ח"ג סי' ק"כ שכ' ג"כ להתיר במקום עיגון גדול והנה בנ"ד אם יסכים גדול בתורה להתיר גם דעתי מסכמת ליתן הגט להאשה ולכתוב להרב המסדר הטעמים שצריכה גט אחר ואם אפשר להשיג גט אחר מה טוב ואם אי אפשר להשיג גט אחר יקיים חתימות הב"ד מתוך המכתב שישיג. גם יתקן היודין אחר הנתינה ויתקן גם היוד של די והרי שלא יהיה נראה כויו דהרי הנוב"ת סי' קי"ג שהבאתי לעיל שצוה לתקן היודין שאין בהם עוקצין ולחזור וליתנה ע"כ נשען על תשובת הרא"ש כלל מ"ה אות ט"ו שצוה לתקן ע"י אחר כי באם לא כתב הסופר כראוי ניחא לי' לבעל שיתקנהו ושליחותא דבעל עבדי והובא בטור ס"ס קכ"ו ומ"מ דוקא היכא שבדיעבד עבד כשר בלא תיקון צוה לתקן משום מראית העין ובג"פ סי' קכ"ה ס"ק כ"ו מייתי דברי הרדב"ז שעשה מעשה כדברי הרא"ש ודוקא בפסול דרבנן. אבל פסולא דאורייתא אינו יכול לתקן רק הסופר ששמע מפי' ומשמע דבפסול ממש דרבנן מותר לתקן ובאמת משמע מהרא"ש דדוקא בפסול דכבר בדיעבד צוה לתקן. ועכ"פ כיון דסברת נוב"י מטעם הנ"ל ה"ה היודין שיש לטעות שהם ואיין יש לתקן שיראו כמו יודין ולחזור וליתן כמ"ש הנוב"י ודברי פלפולו ראיתי אולם רוב טרדותי לא יתנני לפלפל יותר:

והנני ידידו

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה