בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
סימן מז
ב"ה פרעמישלא תרנ"ב לפ"ק. להרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה זן הרעיון המפורסם כש"ת מ'
יחזקאל
פרענקיל נ"י האבד"ק
הושאטין יע"א:
ע"ד השאלה בגט שסידר לשלוח ע"י שליח וכתב בגט בשם האשה פיגא, כי חקרו מפי המגרש ואבי המגורשת דשם המגורשת בפי כל כן ושם העריסה הי' דבורה פיגא רק אח"כ נשתקע שם דבורה והכל קוראין רק פיגא לבד וכשבא הגט להרב המסדר במקום האשה נודע בשם שאחות המגורשת תקרא להאשה בב' שמות דבורה פיגא. ע"כ לא רצה לסדר גט זה וכת"ה שואל חוות דעתי אם יסדר גט זה כי הבעל אומר שלא שמע מעולם קורין בשם זה א"כ מוכח שרק לפרקים תקרא אחותה לאשתו בשני שמות:
א
תשובה מה דפשיטא לכת"ה שאם אשה אחת קוראה בשני שמות הוה מיעוטא דמיעוטא ואין לכתוב בגט שני השמות אף בדמתקריא דהוה שם שנשתקע אף שהיא שם העריסה מיבעי' לי טובא דהוא מחלוקת הפוסקים ורוב הפוסקים ס"ל דל"ה שם שנשתקע. הנה בתשו' חסד לאברהם סי' ל"ו פוסק באשה ששמה מעריסה פרידא נעסיא והכל קורין אותה פרידא לחוד וכן חתמה עצמה פרידא ורק אשה אחת בעיר קוראה לה בשני השמות ופוסק לכתוב פרידא דמתקריא פרידא נעסיא דמה דהוה מיעוטא דמיעוטא מועיל לענין שיהי' השם טפל ולא עיקר ולא שיהי' שם שנשתקע. ומריש רציתי לומר דשם שקוראה אשה אחת ל"ה שם כלל ואין לחוש עלי' דומה למ"ש בגט פשוט בסוף הספר בכללים כלל ב' דבטענת קים לי בעינן שיהי' שני פוסקים או ג' נגד כל חכמי ישראל אבל פוסק א' נגד כל חכמי ישראל ל"מ למימר קים לי. אמנם אחרי שבעל הג"פ תמה על מהריב"ל וכ' דאידי ואידי מיעוט הוה ואין הולכין אחר הרוב אף באחד הוא המיעוט איך נשמוט שם זה מהגט ועוד הרי בקבוע כמחצה על מחצה אף אחד נגד תשעה ואף נגד אלף היא כמחצה על מחצה ואיך נימא שאחד הוא כליתא לגמרי. ובפרט בשם העריסה ואחד קורא כן עכ"פ מיעוט הוה. והנה הגאון מהרש"ק בס' אנשי שם ס"ב כ' אם מיעוט רק שנים או ג' אנשים קורין בשם זה מ"מ הוה נשתקע וזה ודאי תמוה דבשנים או שלשה וודאי ל"ה נשתקע דאפי' למהריב"ל מ"מ שני פוסקים ודאי הוה מיעוט וכ"ש ג' אך אף באחד לדעתי ל"ה נשתקע. ומצאתי שהגאון מצאנז בהגהותיו על חדושי אנשי שם כ' על דבריו צ"ב בזה דפורתא שרה משמע אפי' רק פורתא. ובסי' קנ"ט ח"ב כתב לכתוב על שם שקוראו אחותו יודא איזיק לכתוב דאתקרי יודא אייזיק ואם לבו נוקפו יכתוב עוד גט ולא יכתוב שם זה הנראה דספוקי מספקא לי':
ב והנה מתשו' רדב"ז סי' תקל"א ח"ר משמע ג"כ דאין לחוש לשם שקרא לו אדם אחד שכ' בשם שמרי' ומכירו זה מ' שנה בשם מארז. הואיל ולא מצא מי שיודע ששמו שמרי' זולת החזן והוא לא יעלה לתורה רק פ"א ביובל ומי יכירנו בשם זה ע"ז פ' אם כ' שם זה לבד הגט פסול ומשמע דהכרת א' ל"מ אך זה דוקא בכתב שם זה לבד אבל בכתב שם שקורין בפי כל לעיקר וכ' ע"ש העריסה וקריאה לאחד בשם דמתקרי כשר ונכון לכתוב כן שהרי צוה לכתוב גט אחר בשם מארז ויכתוב וכל שום לכלול שם המיעוט. משמע דלא חשוב נשתקע. אך שי"ל דבימי הרדב"ז היו כותבין בכל גיטין וכל שום כשיטת המחבר רסי' קכ"ט וכן מביא בג"פ סק"פז בשם הרדב"ז סי' תל"ט וכן נראה ברדב"ז ח"א סי' קנ"ה. והנה מדכתב הרדב"ז שלא הי' עולה לתורה רק פעם א' ביובל משמע דאם הי' נקרא הרבה פעמים אף שלא הי' ניכר בשם זה לרבים הי' זאת עיקר השם כיון שנקרא כן לתורה וה"ה בנ"ד אם נקרא מאחות' הרבה פעמים וכ"ש אם ידוע לרבים שיש לה שם זה רק שלא נקראת בשם ואשה אחת קוראת כן יש לכתוב שם זה בדמתקריא וכן משמע בב"י שכ' מי שנקרא בעת לידתו חיים ואח"כ קורין אותו ביבאנטי ועולה לס"ת בשם ביבאנטי וחותם בו שטרות ואגרות נראה דשם ביבאנטי עיקר וכותבין ביבאנטי דמתקרי חיים ואם אין קורין אותו כלל בשם חיים אין כותבין אלא ביבאנטי לבד מדכ' אין קורין אותו כלל בשם חיים משמע דוקא שלא הי' קורין אותו כלל ואם קורא אחד ל"ה בכלל אין קורין כלל. ומלשון ט"ג בלקוטי שמות סעיף ט"ו שכ' אך קצת בני אדם ומבני ביתה ומשפחתה קורין אותה עדיין בשני שמות אין להוכיח דדוקא אם קצת בני אדם ומבני ביתה ומשפחתה קורין הוה מיעוט ולא כשאחד או שנים קורין. דזה אינו דלענין לכתוב ב' גיטין צריך מיעוט חשוב דאם אין קורין רק אחד הוה מיעוטא דמיעוטא ול"ה עיקר השם וא"צ לכתוב רק גט אחד כמ"ש בחסד לאברהם אבל לחשבו בשם שנשתקע אין שום ראי'.. וע' בדברי חיים ח"ב סי' קנ"ו כ' כמה פעמים דפורתא אין שיעור לדבר. (וע' רש"י זבחים צ"ז אמאי תפסול משום האי פורתא הכונה ח"ש) ומ"מ מסיק דאם כתב בקוויטיל ובכתובה והוא ע"י שליח אין לכתוב כלל ואם קראוה במי שברך בב' שמות יכתוב בב' שמות וה"ה באחד קורא אולי הוה כמי שברך. וע' בספר קב ונקי כלל נשתקע אות כ"ט מייתי שו"ת נחלת דוד באשה שנקראת בפי כל עטא ובכתובתה נכתוב אסתר לאה וכן שם העריסה וגם אחי' קראה כן במכתבו וכ' דכיון שנקראת בפי כל עטא ואינה ידוע בשני שמות רק לאחי' והוא צוה לכתוב כן בכתובתה וגם במכתבו כ' כן אבל בקריאה קרוב הדבר שגם הוא קורא אותה בשם עטא וא"כ מה לנו בידיעתו כיון שהקריאה בפ"כ נשתקע ולזאת אם באנו לרווחא דמלתא יכתוב ב' גיטין וע"י שליח שפיר עביד שלא כתב רק שם עטא עיי"ש. ואין ראי' לנ"ד שקראה אחותה בשם זה ולא מקרי נשתקע משא"כ שם שלא קראה רק במכתב ועוד שמות אחרות משם שנקראת בפי כל הוה נשתקע משא"כ בנ"ד שהי' לה ב' שמות ונקראת רק באחד הוה קיצור השם דדרך העולם לקצר והיכא שלא נשתקע בידיעה ואחד קורא לה בשני שמות לא מקרי נשתקע:
ג וראיתי בס' בית שלמה אה"ע הנדפס מחדש סי' ק"ב שתמה על פמ"א כמ"ש בשם עיר פריסטיץ דמה שנקראת כן בין מיעוט נכרים אין להזכיר שם זה דהוה מיעוטא דמיעוטא. והקשה עליו מדברי המרדכי פ' הזרוע שכ' דברובא דאיתא קמן אף א' מאלף אינו נקרא מיעוטא דמעוטא. וצ"ע למה לא הקשה זאת על מהריב"ל הנ"ל דהיכי דפוסק א' חולק על הפוסקים ל"מ למימר קים לי כאותו פוסק. וע"כ משום דהו"ל מיעוטא אף דהוה רובא דאיתא קמן. ולדינא כ' בספר הנ"ל דדי בקריאת אחד שלא יהי' נשתקע והביא ראי' מג"פ סקנ"ג. והכוונה דשם כ' אם אביו שינה שמו מחמת חולי והוחזק בשם השני ונשתקע שם הראשון. אך הבן לא סר ממנהגו וחותם בשטרות וקורין אותו לתורה פב"פ בשם הראשון וגירש בשם זה אשה ובמקום עיגון ושעת הדחק מכשיר דל"ח נשתקע הואיל והבן קורא בשם הראשון והוא ראי' נכונה אך יש לדחות דשם כיון שבנו נקרא לתורה בשם אביו בשם הראשון הוה גלוי' ומפורסם ע"כ ל"ח נשתקע משא"כ באשה אחת שקוראה אחותה דל"ה גלוי ומפורסם:
ד סוף דבר לדינא נלפע"ד אם הי' נתן הג"פ לאשה הי' כשר בודאי כיון שבמקום הכתיבה לא נודע שיש לה שם אחר ולדעת הרבה פוסקים א"צ לכתוב שם זה. אמנם כעת שלא סידר הגט ונודע כעת שנקראה בשם עריסה מאחותה צריך חקירה ודרישה אם אחותה תקרא אותה תמיד בשם זה ואם יש עוד צדדים כגון שנכתב שם זה בהכתובה או שכשעשה הבעל מי שבירך או קרובי' קורין בשני שמות אזי סגי בגט א' פיגא דמתקרי דבורה פיגא. ואם אחותה תקרא רק לפעמים בשני שמות ורוב פעמים בשם אחד לא יכתוב שם השני ויסדר הרב הגט ששלח לשם ואם אחותה תקרא תמיד בשני שמות וליכא צדדים לסייע לשם השני יסדר לה גט זה וישלח אח"כ גט שני כנ"ל. שוב מצאתי ברדב"ז ח"ד סי' קט"ז שכ' על מ"ש מהרי"ק דאין לומר קים לי כדברי יחיד נגד כל חכמי ישראל ורצה השואל להוכיח שם דדוקא ביחיד נגד רבים אבל שנים או שלשה לא. ותמה עליו הרדב"ז וז"ל מה לי א' נגד רבים או ב' נגד עשרה אידי ואידי מיעוטא הוא הרי דאין חילוק בין אחד לשנים והובא ג"כ בג"פ הנ"ל וצע"ק על הנתיבות דפוסק בדיני תפיסה סעיף כ' דמחלק בין יחיד לשנים וזה דלא כמסקנת ג"פ ורדב"ז. אמנם אף אם פסקינן דפוסק יחיד נגד רבים ל"מ לומר קים לי שם הטעם דאם נאמר כן בטלה כל בתי דינים כמ"ש הרדב"ז משא"כ לענין נשתקע י"ל דאם אחד קורא ל"ה נשתקע דכיוצא בזה אמרינן בתמורה כ"ב ע"ב אבודה ממנו ומרועה ואחד בסוף העולם מכיר בה מהו תיקו. וה"ה לענין נשתקע אף אם נאמר נשתקע בקריאה ולא בידיעה הוה נשתקע אם אחד קורא ל"ה נשתקע כמו ששם ל"ה אבדה. ואין ללמוד משם דשם הוה הלמ"מ מ"מ קצת דמיון הוא:
ה וע"ד שם ליבוש שכ' ביוד בין ל' לבית ובוא"ו בין ב' לשי"ן אם עשה כדברי הגאון מהר"ז מרגליות בקונטרוס הנדפס בשמו מהגאון ר"ש גאנצפריעד כתורה עשה. וכן הנהגתי זה כמה שנים מאז שראיתי כן נדפס בשם הגאון מהר"ז. אך אח"כ סדרתי כמה גיטין בלא ו' כמ"ש בתשו' מאמר מרדכי מטעם שכעת רוב בני אדם חותמין בלא ו' בין ב' לשין וגם שמעתי שהצדיק הקדוש מלובלין ז"ל הי' מקפיד שלא לכתוב ו' שלא יקרא לי בוש. אולם אם עשה כדברי הגאון מהר"ז מי יאמר לו לא כתורה עשה:
והנני ידידו