אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן מה

סימן מד

ב"ה פרעמישלא תרנ"ב לפ"ק. להרב החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מ' יוסף יהודה

שטראזבערג נ"י דומ"ץ דק'

קאסיב.

ע"ד הג"פ הנשלח מנעויארק לעיר קאסיב ונכתב בשם האשה פרימטשא בטש"א ובמקום הנתינה האשה נקראת פרימצא בציא ובמקום הכתיבה שהתאספו אנשים ממדינות שונות כל א' מדבר בלשונו כידוע שברוסיא קורין בצ' ובגאליציען באיזה מקומות קורין בט"ש ואחרי שהרב המסדר הוא ממקום שקורין בט"ש סידר כן הגט. אמנם במקום הנתינה קורין בציא. אם רשאין לסדר הגט זה ותהי האשה מותרת:

א תשובה ראיתי דבריו שאלת חכם חצי התשובה נשען על דברי רמ"א רסי' קכ"ט בכל כינוי שמשתנה מכח לשון המדינה הולכין אחר לשון המקום שנותנין בה את הגט. ומ"מ אם שינה באחד מכל אלו הדברים כשר. וע' בכנסת יחזקאל רס"י ס"ט הובא בפת"ש דאם כ' בהרשאה בכ"מ שתמצאנה ופן ימצאנה במקום שקורין כמקום הכתיבה גם לכתחלה כותבין כמקום הכתיבה. והנה מה שהקשה כ"ת דהרי גם בזמן הרמ"א הי' כותבין בכ"מ שתמצאנה כמבואר בד"מ סי' ג' ומ"מ כ' רמ"א דלכתחלה יש לכתוב כמקום הנתינה לק"מ דכנ"י הותנה פן ימצאנה במקום שקורין כמו מקום הכתיבה ורמ"א מיירי כשאין לחוש כגון שידוע שימצאנה במקומה דליתר שאת כותבין בכ"מ שימצאנה. ומה שנסתפק כ"ת אולי הא דהכשיר רמ"א דוקא כשידוע שבמקום הכתיבה קורין וכותבין כן משא"כ בנ"ד אולי גם בנעוויארק כותבין וקורין בצי"א רק כיון שהרב המסדר בא ממקום שכותבין בטש"א ע"כ כתב כן. לדעתי אין כאן ספק דודאי בנעוויארק שנמצאו הרבה אנשים מכל המקומות כל אחד קורא כפי מקומו ומבואר בגט פשוט ססי' קכ"ט דאם יש ב' קהילות והמסדר הוא ספרד והבעל הוא אשכנז יכתוב כמנהג אשכנז אבל אם הרוב ספרד ואיזה יחידים אשכנזים לא משגיחינן על הבעל וכותבין כמנהג הרב המסדר. ע"כ בנ"ד לא הי' המסדר כותב כמנהגו רק או ששמע שהבעל קורא בטשא ובודאי כתורה עשה הרב המסדר ואם נאמר דהרב המסדר והעדים לא ידעו כלל שבמקום הנתינה קורין וכותבין בצי"א כ"ש דכשר דהרי אפי' בשני שמות ממש שיש לאשה או להמגרש שם במקום כתיבה ושם במקום נתינה והמסדר והעדים לא ידעו שיש להם שם במקום נתינה מצדד הג"פ סוף סקכ"א להכשיר כמ"ש הרא"ש דבזה לא הי' תקנת ר"ג וע' בתורת גיטין ססי' קכ"ט ונהי דשם לא פסקינן רק בנישאת דלא תצא מ"מ בזה דל"ה שנוי דידוע ומפורסים שהוא שם אחד רק שישתנה כפי המקומות אם לא ידעו מהשינוי וודאי כשר בדיעבד:

ב והנה לגוף הדין אף שרמ"א פסק להכשיר בלי חולק, הנראה שדבריו יוצאים מדברי ריצב"א שבמרדכי פ' המגרש על גט שבא מארץ הגר שכ' כיון שמתוך שממקום דירת האיש ומקום כתיבת הגט מוכח שמארץ הגר בא והוא דרך לשונם לדבר בלשון קלילא אין להקפיד כלל כמו שנראה מדרכי משה בסדר הגט אות ל' ומה שדקדק כת"ה שבתחלה כ' שיש לילך אחר לשון שמדברים במקום הכתיבה וסיים כי עיקר שכותבין הכנוי כדי להכיר האיש במקום הנתינה הרי סותר דבריו. נ"ל כוונתו כיון שידוע ומפורסם שיש שנוי בלשון כשיכתבו הכנוי כמו במקום הכתיבה יכירו הבעל במקום הנתינה וצ"ל דהד"מ מייתי דברי הריצב"א שכ' מקום הכתיבה מוכיח. אמנם לפי המבואר בש"ע סי' קכ"ה סי"ח דצריך שיהי' הגט נקרא במקום הנתינה והלכה כדע' א' ע"כ פוסק רמ"א שיכתוב כמקום הנתינה ומ"מ כיון שכתב רמ"א דאם שנה כשר אין לפקפק אך בג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ב מפקפק מאוד בפסק זה ומייתי דברי מהראנ"ח ודברי מהרי"ט שנראה מדבריהם שחולקים על הר הריצב"א וסוף דבריו שדוקא בידוע ומפורסם ביותר בנידן דר דריצב"א שיש שנוי כשר אם כתבו כמקום הכתיבה ובשם שלפנינו י"ל שהוא ידוע ומפורסם מ"מ קצת צ"ע לדינא דשמא כיון שגם הבעל היא ממדינתו ושמא קורא גם הוא בצי"א ובכה"ג הי' צריך לכתוב בציא כמש"ל בשם ג"פ אם נמצאו שם רבים ממדינתנו שקורין בשם זה הי' צריך לכתוב בצי"א:

ג ולדינא הי' נלע"ד באם אפשר שתסע האשה למקום שקורין בטש"א והשליח ימסור לה שם הגט זה הי' הדרך היותר טוב שכשר אף לכתחלה אך שעומד לנגדנו דברי שו"ת פנ"י הובא בט"ג בסדר דיני שנוי שמות שנשתנו מחמת חולי סעיף ד' שכ' שאין תקנה שתלך האשה למקום אחר לקבל הגט כיון שכשתחזור למקום דירתה יש לעז עיי"ש. אמנם בטיב גיטין ס"ק ב' חולק על הפנ"י עיי"ש. אך שלא מלאו לבו לחלוק מכל מקום בנ"ד שבדיעבד כשר אף שתקבל הג"פ במקום דירתה ע"כ בכה"ג גם הפנ"י יודה. ע"כ ימחול כ"ת לחקור בעירו כי יוכל להיות שגם בעירו אין קורין בצ' רק שכ"ת אולי הוא מרוסיא ומדבר בלשונם ואם גם בעירו מקצת קורין אותו בט"ש ודאי כשר אך אם כולן קורין בצי"א לדעתי תסע עם השליח למקום שקורין בטשא ואז הגט כשר בלי שום חשש:

ידידו

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה