בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
סימן לח
ב"ה ברעזאן תרכ"ז לפ"ק
להרב הגדול החריף ובקי כש"ת מו"ה צבי הירש העלליר נ"י ראב"ד
מפמארין.
ע"ד הג"פ שסדרו בק' להאשה אדל מברעזאן שדרה בקהלתכם עם בעלה שנשאה משם ב' חדשים ושם לא הית' נקראת משום בן אדם רק אדל ואמרה שגם בק' נתגרשה בשם זה ושגם בכתובה נכתב שם זה כי שם העריסה אדל מרים נשתקע וע"כ לא כתבו בגט רק אדל ואח"כ הביא הבעל הכתוב' ונכתב בכתוב' אדל מרים והכתוב' נכתב' פה ושאל אם הגט כשר:
א תשובה האשה אדל נתגרש' פה וביען שאמה קרא' אדל מרים וגם עוד אשה אחת קרא' כן ע"כ נכתב ב' גיטין באחד קודם אדל מרים ובשני קודם בשם אדל כמ"ש בטיב גיטין גבי פריידא בילא אמנם כעת שאמה מתה קודם שנתגרש' בק' ושם לא נקראת אדל מרים לשום בן אדם כתבו כדין בשם אדל. והגם דהגאון מהרש"ק בספר אנשי שם כ' דשם הנכתב בכתובה ל"ה נשתקע הואיל והכתובה עומדת לימים רבים, וגם לדעתי יש סמוכים לדברי' דהרי הכתוב' עומדת לגבות ובמקום שכותבין הכתובה בהוציא' גט אין לגבות זולת בהכתובה יש לחוש ללעז אם לא נכתב כמ"ש בכתוב', מ"מ אין לזוז מדברי הגאון מהר"ז ובנ"ד שבמקום הכתיב' והנתינ' לא הית' נקראת מעולם בשם השני אף אם הית' נקראת בברעזאן גם עתה ממיעוט בשני השמות אין לחוש לזה בדיעבד כמבואר בסעיף י"ב דאם לא כתב אלא שם שהיא במקום שהוא ואשתו שם כשר ובגט פשוט חשש להחמיר שם אף שכבר נתן אם אפשר לתת גט אחר לחוש לדעת הפוסקים דצריך לכתוב שם, אף שם שיש לו במקום אחר עיי"ש ונ"ל דזה דוקא אם במקום אחר לא נקראת רק בשם האחר דאיכא חשש לעז מאנשי עיר אחרת משא"כ בנ"ד דלאנשי עיר אחרת נמי הרוב קורין אותה בשם זה אין לחוש להמיעוט מעיר אחרת ולכ"ע כשר וכן מצאתי שכ' הגאון מהרש"ק סי' קמ"ח וקמ"ט וגם שם הוה נכתב בכתוב' ב' שמות וכ' דאין לחוש לזה מהטעם הנ"ל וכן מוכח מט"ג בלקוטי שמות שנשתנו מחמת חולי סקי"א דאף דלכתחל' יש לכתוב גם שם שאינו במקום כתיב' ונתינ' מ"מ היכא דנקרא גם בשם זה בעיר אחרת אין לחוש כלל:
ב וראיתי בספר דברי חיים להגאון מסאנץ ז"ל בשער השמות אות י"ב שכ' והנה אם לא נשתקע רק בכאן אבל במקום מולדתו לא נשתקע בודאי צריך לכתוב והגאון בט"ג כ' לפוסלו מטעם שלא נקראת בכאן שם זה ולא ידעתי איך אשתמיט ממנו מה דכתבו רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים דאם יש לו שם במקום אחר שלא במקום כתיבה ונתינה לכתחל' צריך לכתבו ע"ש והגאון קיצר מאוד ולא ציין לאיזה דברי הט"ג כיון והנה לפנינו בס"ק הנ"ל הלא ראה היטב דברי הפוסקים אך שחילק דבאם לא נק' בעיר אחרת רק בשם אחר צריך לכתוב השם הזה לכתחלה אף דבמקום הכתיב' והנתינ' לא נקראת בשם זה משא"כ כשנקראת גם בשם זה בעיר אחרת רק דשם נוסף עלי' שם אחר ממיעוט או אף מרבים רק שגם בשם זה נקראת אין לחוש ובזה ישרו דבריו וע' בט"ג שמות נשים אות מ' סק"פ ועכ"פ בנ"ד אין לחוש כלל ויש לי קצת עיון בענין זה בתוס' גטין ל"ד שהוכיחו מדאמרי' עד שיגרש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו דשם מקום הנתינ' עיקר והקשו מתוספתא דאי' שם דאם אמר אני פלוני שביהודה עם השם שיש לי בגליל משמע דמקום הכתיבה עיקר ואולם בתוס' ישנים יומא פ"ה ע"ב האריכו גבי יוה"כ מכפר עם התשוב' משמע דתשו' עיקר וראי' מיבמות ל"ח גבי יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב ועיי"ש לענין יפה ת"ת עם דרך ארץ וע' בהג"מ ה' ת"ת וע' בשערי תשוב' או"ח סי' תכ"ג ובבר"י שם שהאריך בזה ובתוס' חולין ז' ובר"ש פ"ז דטהרות ואם נאמר דעם הוה עיקר הוה לגמ' דידן מקום כתיב' עיקר וצ"ל דיש חילוק בין עם ללשון עמו כגון יפה ת"ת עם ד"א וכן יורשי הבעל עם יורשי האב וכן עם התשוב' משא"כ הכא דנקט שם הגליל עמו קאי ע"ש שביהודה ועמו יהי' שם דגליל שפיר דייקא התוס' אבל לפ"ז מה הקשו בתוספתא דשם נקט אם אמר אני פ' שביהוד' עם שם שיש לי בגליל הכונ' ע"כ שעש' עיקר משם שבגליל כדמשמע מלשון עם והוה התוספתא כסוגי' דתלמודא וע"כ כתב בראשון שם שבגליל כדמשמע לשון עם שהיא עיקר ואמנם לשיטת ר"ש בטהרות גם לשון עם הוה טפל ודוק ואולי גם התוס' בגיטין ס"ל כר"ש וע' במג"א סי' תקפ"ג סק"א גבי אוכלין דבש שם תפוח וצ"ע עלי' בתוס' יומא הנ"ל ואכמ"ל יותר ומרוב הטרדה אקצר הפעם:
והנני ידידו הדוש"ת הנ"ל.
שוב ראיתי להביא ראי' דעם הוה עיקר מדכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות עם ערי מצורות ואמרינין בב"ק י"ב דמטלטלין אגב קרקע הקנה להם ושם בעינן שהקרקע יהי' עיקר וע' בסי' ר"ב בסמ"ע סק"ו ב' דעות אם מהני לשון עם וי"ל דפליגי בזה והפוסקים דס"ל דמהני לשון עם כמו לשון אגב ס"ל דעם הוי עיקר והפוסקים החולקים ס"ל דעם הוי טפל ובקרא לא מיירי דהקנין הי' בלשון זה. אך היותר נרא' משם להכריע דעם הוי עיקר ודו"ק. וע' עוד ריש פ' איזהו נשך דרש ר"ע וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי אחיך משם משמע ג"כ דעם הוה עיקר ולכן כיון דהיא נכלל בלשון עם הוה עיקר מיהו יש לחלק קצת ואכמ"ל יותר: