בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
סימן לז
ב"ה לבוב תרנ"ד לפ"ק, להרב המאה"ג החריף ובקי מוה' יצחק חר"נ נ"י אבד"ק זאלאזיץ
ע"ד הגט הנשלח מסינסיננאטי ונכתב שם האשה בראינא והמסדר כותב שהמנהג שם לכתוב כן. וגם כתב שכמדומה לו שגם הגאון מהרש"ק צוה לכתוב כן. ובאמת לא כן הוא. והנה שלח הגט על הבי דואר ועל ההרשאות חתומים ג' דיינים אך שאין אתנו יודע לקיים החתימות והמסדר כותב שהבעל הולך למרחקים ויש כאן מקום עיגון גדול וזה שנתים הגט מונח:
א תשובה הנה בתשו' מהר"א ששון סי' ל' שאל בגט דמתקריא זוהו והי' צריך לכתוב דמתקריא זויי בשני יודין והכשיר הגט עפ"י דעת מהריב"ל דכשהם קרובים זל"ז הגט כשר והביא ראיה מתשו' מהריב"ל שכ' בגרשון גרשום שאלו לא נכתב בתורה רק שם גרשום והי' נכתב גרשון היינו אומרים. כי גרשון כינוי לגרשום אעפ"י שאותיות של המ"ם והנו"ן הם אותיות המורגלים במבטא. ועיי"ש שכ' דבהך דטפיות ותפאתה דפסלו בגמ' הגט י"ל דתפאתה שם אשה אחרת והוה כמו גרשם שיש ב' שמות. עוד כ' דשם הוה הרגש גדול במבטא והנה בתשו' מהר"א ששון סמך עצמו עוד על היתר שכתבו לידה דמתקריא זויי. וכיון דבעיקר השם אין שינוי ע"כ אין לטעות באשה אחרת עיי"ש. והיתר זה ל"ש בנ"ד וע' בט"ג שמות נשים אות ז' ס"ק ג' דאין להכשיר בזויי שכ' זוהי אפי' בשעת הדחק דלא כמהרא"ש. ובתשו' צ"צ החדש סי' רי"ז בגט שכ"מ שנכתב שם האשה יודתה והי' שמה יודתיה והי' חסר יוד ויש שינוי במבטא מפני שהיוד הי' נרגש כמו פעסיא חסיא והביא ג"כ דברי מהרא"ש הנ"ל וכ' ג"כ שמהרא"ש הי' לו עוד היתר. ואמנם הביא דברי המכמ"א שער ד' סי' כ"ה שחילק בין אם השינוי בתחילת התיבה או באמצעותה דאז השנוי מהפכה לשם אחר משא"כ אם הוא בסוף דכשר. ע"כ הכשיר בנ"ד אף שלא הי' בסוף ממש כיון שאין אות אחרי' רק הנקודה. עוד כ' שם והביא בשם הראנ"ח ח"א סי' פ"ז דיש קצת מובטאות ומוצאות בלשון הלע"ז שאין לנו אות מורה עליהם. ומש"ה בפעסיא גנעסיא דהיוד אינה מורגשת במבטא כמו בתיה שהיוד היא ממוצע בין הברת יוד ממש להיכא שאינה בת הברה ממש אף שלכתחלה יש לכתוב יוד אם לא כ' לא פסל. ומ"ה הכשיר. והנה בנ"ד שכ' בראינה שהוסיף יוד אחר אלף אף שההיתר הראשון ל"ש כאן כיון שהוא באמצע תיבה מ"מ כיון שאם חיסר יוד כשר כמ"ש בשם הראנ"ח ה"ה יתיר יוד לא יזיק לו וע' בצ"ץ סי' ר"ח בשם בעניא שכ' בענא והביא בשם בית אפרים להחמיר בפעסי' גנעסי' שחסר יוד. והוא הכשיר משום דאין היוד נרגש כל כך במובטא ואין כאן חסרון אות גמור ודמי ליאודה שכ' יהודה. אך דלא קאי הכי במסקנא וכ' דדמי לתונס שכ' תנס שהביא הב"י בשם התשב"ץ לפסול וצ"ל הא שהקל בסי' רי"ד משום שהי' גט שכ"מ והי' השאלה לענין חליצה. על כן הקיל או שסמך על טעם הראשון וזה ל"ש בתונס שהי' באמצע תיבה. ובנ"ד יש חשש יותר שהרי בלשון אשכנז צירי נכתב בא"י א"כ כשכתב בראינא סברו שנקראת בצירי ובאמת נקראת בפתח חריף או בפתח. אך במרדכי פ' המגרש כ' מתשובת ריצב"א וז"ל ומה שקורין בוריש ואנו קורין באורייש. נראה בעיני דכיון שמתוך דירת איש ומקום כתיבת הגט מוכיח שמארץ הגר בא והוא לשונם לדבר לשון קלילא אין להקפיד כלל. וע' בגט פשוט סי' קכ"ה ס"ק פ"ב שהק' דהרי מקום נתינה עיקר ומה בכך שמדברים בלשון קלילא במקום הכתיבה. ותירץ דשאני בהך דמרדכי דנודע במקום נתינה דבמקום כתיבה קורין בורייש מצד קלילת הלשון ע"כ ל"ה שינוי. על כן יש לומר דמפרסמין קודם נתינה שבמקום כתיבה כותבין וקורין בראינא מצד לשונם ול"ה שינוי מ"מ צ"ע אם הדבר כן ודברי הג"פ מובאין בצ"ץ סי' ר"ץ:
ב והנה בספר הנ"ל בשם איטא שכ' המסדר יוטא דהוה שינוי גמור בקריאה שם בסי' ר"ל כ' להחמיר והביא ראיה מקרא דשרי אשתך לא תקרא שמה שרי כ"א שרה שמה הרי דבשינוי מועט אף בסוף תיבה הוה שינוי גמור. עוד הביא מגמ' ע"ז ל"ב איבעית אימא גודא לחוד וגודע לחוד הרי דבשינוי מועט הוה ב' שמות ואין ראי' גמורה משם דודאי בלשון הגמ' שהיו מורגשים אז בין אלף לעין על כן כשהקשו בגמ' דשמעון בן גודא סותר דברי עצמו מתרצין שע"כ הי' שני בני אדם אבל מ"מ לחוש דבשינוי מועט יאמרו שאין זו המתגרשת יותר יתלו בטעות השינוי קצת משיאמרו שזו אשה אחרת ע"כ אין חשש לעז:
ג והנה בב"ש ש"נ אות ז' זאפורה ובני ספרד כותבין סאפורה שהכשיר מהרי"ט בין אם כ' בז' בין אם כ'. בסמך שהטעם משום דז' ס' מתחלפין וכ' בט"ג אות א' דדוקא בכה"ג שהם קרובים במבטא ויש שלשונם גסה ויש שלשונם רפה וכל הקורא מרגיש שהוא שפה אחת ודברים אחדים עיי"ש. ועפ"י דבריו רצה השואל בצ"צ להתיר בשם איטא שכ' יוטא והצ"ץ לא רצה לסמוך ע"ז וכ' כיון שאפשר לתקן וליתן גט אחר ע"כ הוא מורה להחמיר ע"כ י"ל בנ"ד כיון שבשם בראנא מקצתם קורין כמו פתח חריף ע"כ כ' בתשו' דברי חיים סי' קט"ז וח"ב סי' קי"ט שיש לכתוב בשני יודין ומקצתם קורין בפתח וכותבין בא' עיי"ש סי' קט"ז ע"כ אם כ' באי שהוא צירי בלשון אשכנז כל הקורא מרגיש שהוא שפה אחת ודברים אחדים וכיון שבנ"ד א"א להשיג גט אחר שהבעל הלך למרחקים ולא נודע אנה הוא ע"כ אולי יש להכשיר גט זה. הן אמת שראיתי שיש מחמירין בתוס' יו"ד יותר מחסרון יו"ד ומתרצים דלא תקשי אתשובות מהריב"ל ח"א סי' כ"ט בשם גווייא שכתב גיווייא שפסול אף דמקום הכתיבה הי' קורין כן והוא להיפך מדברי הריצב"א שבמרדכי פ' המגרש בשם בוריש ואנו קורין בורייש שהכשיר ע"כ כתבו לחלק כנ"ל ובנ"ד הרי הוה תוס' יו"ד ועיין בצ"צ סי' רל"ג מ"מ רוב הפוסקים אין מחלקין כן אך י"ל דבהך דהמרדכי היה מפורסם במקום הנתינה דמקום הכתיבה קורין כך ובהך דמהריב"ל לא היה מפורסם כמ"ש בג"פ ס"ק פ"ב לישב דברי המרדכי הובא לעיל ע"כ אין חילוק בין תוספת יו"ד לחסרון יו"ד ויש לצרף דעת ז' מהר"ם פאדוא סי' ל"ה דבנכתב שם אבי המגרש ואין לו בן אחר ודאי שזה המגרש ול"ה חשש והובא בג"פ סי' קכ"ט ס"ק א' דמה"ט הכשיר בכתב חזקי' בלא ו' ולדבריו צ"ל דהך דכתב תפאתה דאמרינן בגיטין ס"ג דהוה חספא ודעת הרבה פוסקים דהוה דאורייתא עיין ג"פ סי' קכ"ב ס"ק א' שם לא היה כתוב שם אבי האשה ובכה"ג מצדד בתשובות צ"צ סי' רל"ג לומר דהוה תרי מדרבנן דמה שצריך לכתוב שם מקום הנתינה הוא רק מתקנת ר"ג גיטין ל"ד ול"ה רק פסול מדרבנן כמ"ש התוס' וב"ש ס"ק ה' ובנכתב שם אבי האשה דיש ידים מוכיחות דזו האשה ל"ה רק פסול מדרבנן ע"כ הוה תרי דרבנן ובתרי דרבנן יש לסמוך אדעת ריצב"א שבמרדכי פרק המגרש דאין קפידא בכך דתלינן דבמקום הכתיבה מדברין בלישנא קלילא:
ד עוד י"ל בזה כעין סברא הנמצאת בתשובות ר"ח כהן סי' ע"ג דהרי נכבד ידים שאינן מוכיחות הוה ידים ומהני אע"ג דלא כתב מנאי משום דאין אדם מגרש אשת חבירו והענין מוכיח מצד עצמו שהוא מגרשה ה"ה בשינה קצת שם האשה כגון שלא כתב שם שבמקום הנתינה כשר דאין לחוש שמא גירש אשה אחרת דאין אדם מגרש רק אשתו רק דאנן פסקינן לחומרא כר"י דידים שאין מוכיחות ל"מ בגט וזה מטעם ס' א"כ כיון דשינה שלא נכתב שם מקום הנתינה הוה מדרבנן כמ"ש הב"ש סי' קכ"ט ס"ק ה' הו"ל ספיקא דרבנן ולפ"ז צ"ל הא דאמרינן בד' פ' ע"ב ומודים חכמים לר"מ שאם שינה שמו ושמה שהולד ממזר וכ' התוס' בד' כ' ד"ה הא בעי' דמיירי ששינה שכ' שם דגליל ביהודה או דחכמים דר"מ הם ר' יהודה והוא ס"ל ידים שאין מוכיחות ל"ה ידים ול"ה ספק כלל ע"כ הולד ממזר משא"כ לדידן הוה ספק שמא הלכה כרבנן או שס"ל כיון דבזמן הגמ' הי' רשאים ליקח ב' נשים א"כ בכתב שם דגליל ביהודה שמא גירש אשה אחרת שיש לו עוד ול"ה אפי' ידים שאין מוכיחות משא"כ בזה"ז שאסור לישא ב' נשים ובודאי גירש אשה זו והוה יד שאין מוכיח והוה ספק דרבנן יש להתיר במקום עיגון גדול. ולא תיקשי דהרי באתחזק איסורא אפי' בספק דרבנן להחמיר כמו שהקשה הרב מ' יעקב בתשובה להגאון מהר"ח כהן די"ל כיון דהאשה הזאת מוחזקת בא"א דאורייתא וע"י הגט תצא מחזקת א"א דאוריי' שוב תצא מחזקתה לגמרי דומיא למ"ש הר"ש פ"ב דמקוואות מ"ב כיון דטומא' דאורייתא אזדא לה מספיקא לא מחתינין לה לטומאה קלה והגם דבמק"א כתבתי לחלק בזה מ"מ בעיגון גדול יש לסמוך ע"ז דהרי גדולה מזו כתב מהרי"ט ח"א סי' מ"א דאין להעמיד בחזקת פנוי'. כיון דיש עלי' קדושין דרבנן כ"ש דאין להעמיד בחזקת א"א כיון דיצאה מחזקה דאורייתא והגם דכ"ז דוקא בדיעבד דאין עושין ספק דרבנן בידים כמ"ש הש"ך סי' נ"ז מ"מ כיון דהוא שעת הדחק ומקום עיגון גדול כדיעבד דמי כדאמרינן בכתובות י"ד ומצאתי בחדושי אנשי שם סי' קנ"ח להגאון מהרש"ק בגט שהובא ממרחקים ושם האשה רוסיא ביו"ד אחר הסמ"ך ובגט נכתב ריסוא ביו"ד אחר הרי"ש ובוא"ו אחר הסמ"ך והכשיר הגט במקום עיגון משום דאותיות אהו"י מתחלפות ואף דשם סמך אמה שנכתב בגט וכל שום זה ודאי סמוכה רחוקה אך עיקר ההיתר משום אותיות מתחלפות ושם יש שנוי במבטא ובנ"ד קיל טפי דליכא שינוי במבטא כ"כ ע"כ נראה דיש להכשיר במקום עיגון דהרי כל עיקר הפסול בשינוי קצת בין מקום כתיבה למקום נתינה היא מדרבנן משום חשש לעז שיאמרו שאין זאת המתגרשת ובזה י"ל דדוקא בזמן הש"ס שהי' נשאר בידה הגט דבעי לאנסובי בי' כדאמרינן בכתובות פ"ט ע"כ הי' חשש לעז משא"כ בזה"ז דהגט נשאר ביד ב"ד ונותנין להאשה מעשה ב"ד ל"ש חשש לעז כמ"ש הגאון מהרש"ק ז"ל סי' הנ"ל דזה ג"כ סניף להתיר:
ה וראיתי דרך אגב בתשו' צ"צ החדש דאתיא לידי שנסתפק אם סבר הסופר ששם האשה ראשיא בקמץ וכ' א' אחר הריש ונודע קודם הנתינה ששמה רשיא בפתח אף שיש לקרות גם בנכתב האלף בפתח מ"מ הוה נכתב שלא לשמה כיון שנתכוין לשם הנקרא בקמץ עיי"ש בסי' רט"ז שמביא מחלוקת הראשונים בזה ופסק שהסופר יעבור בקולמוס. והנה מייתי דברי סה"ת סי' קכ"ו דשינה שמו ושמה ממש פשיטא שהגט בטל מדאור' משום שלא נכתב לשם בעלה כלל כ"א לאיש אחר ומשמע דבעי שיתכוין הסופר להשם ולא העיקר לכוון גוף הבעל והאשה כמ"ש התוי"ט פ' הזורק ע"ה דה"א הא דצריך לכתוב לשמו לאו לשם העצם אלא הכונה לאותו איש משמע דלקושטא דמילתא בעי הכונה לשם האיש. אך מדברי תה"ד סי' רל"ג שכ' בנותן ב' גיטין משום ספק שמות מיקרי נתינה לשמה כיון דב' הגיטין נכתבו לשם הגירושין איש ואשה זו ול"ד לשנים ששלחו ב' גיטין ונתערבו משמע דלשמה הכונה לגוף האיש והאשה וע' מג"א סי' ר"מ שכ' ביעקב שראה לאה ונתכוין לגוף זה רק שסבר ששמה רחל ל"ה בני תמורה והארכתי בפרט זה. והנה זה תליא איך מתרגמינין לשמו ולשמה בלשון אשכנז אם מתרגמינין פין מיין נאמען וועגען או מתרגמינין פין מיינעט וועגען כמו שראיתי סידור הגט בלשון אשכנז:
והנה אם הסופר אינו מכיר האשה ולא ראה אותה מעולם ואיך כותב לשמה על כרחך כותב לשם האשה שאמר הבעל ולא לגוף האשה אך י"ל שמכוון לגוף אשת פלוני בכ"מ שהיא אמנם ביש לו ב' נשים ואינו מכיר ע"כ מכוון לשם זה אך כיון שהוא שלוחו של הבעל מכוין שתתגרש האשה שמכוין הבעל ועמ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' קכ"ו אות א' בענין אמר לסופר כתוב לאיזה שארצה אגרש אמאי ל"ה תולה בדעת אחרים שהסופר כותב ותולה בדעת הבעל עיי"ש אך אם הבעל ג"כ לא יכירה כגון שקדש אשה ע"י שליח ומגרשה ע"י שליח ויש לו ב' נשים ע"כ הכתיבה לשמה ע"ש האשה. ובכה"ג יודה התה"ד דשינה השם הוה שלא לשמה:
ולכאורה יש להשוות הפוסקים דלא פליגי דהיכי שאפשר לכוון לגוף אשת פלוני ולגוף פלוני מהני הכונה והיכי שא"א לכוון מהני הכונה לשמות והכי מוכח מדאצטריך הגמ' לאמר טעם דאומר אמרו פסול ובדף ט"ז כשר ולא תעשה שמא תשכור עדים ותיפוק לי' דניחוש שמא אינו מכיר הסופר גוף הבעל ואינו כותב לשמו וע"כ סגי הכונה לשם הבעל ולשם האשה וכן הכונה לגוף הבעל והאשה סגי ולא בעי שני כונות כמו שמצדד לומר בצ"צ מ"מ אין אני מחליט הדין ועוד צ"ע:
ו והנה יש עוד ריעותא שאין אתנו יודע לקיים החתימות מהבד"צ בשגם כי גם חתימות בשטר לא הי' אף לאחד מהדיינים הנה כבר התירו גדולי המורים לסמוך אדעת הרמ"א ססי' קמ"ב דבמקום עיגון קיום ב"ד א"צ קיום כמבואר בתשב"ץ ח"ג סי' ט"ז וסי' כ"ב וע' בתשו' שו"מ מ"ג ח"א סי' ר"י ועוד דאפשר לקיים באופן זה שנכתוב להרב המסדר שישלח מכתב בחתימת ג' הדיינים וגם בששר וע"י דימוי החתימות יתברר שהחתימות על ההרשאה הן אמת ואף דמדינא ג"ז אינו קיום דאין מקיימין מאגרות רק משטרות מקוימים או מג' שטרות של שלשה בני אדם אפי' משטרי הלואה שאינן מקוימין לדעת הש"ך סי' מ"ו ס"ק כ"א בשם הירוש' מ"מ במקום עיגון סמכינין אדעת הריטב"א והירושלמי הובא בש"ך שם ס"ק כ"ז דהיכי שידוע בבירור שהאגרת הזאת כתבו עד זה מקיימין ממנה וע"י החתימה בשטר וע"י הפאסט נודע שזה חתימתו ובכה"ג כבר נהגו להתיר ולסמוך אדעת המתירין סוף דבר אם יסכימו שני גדולי הדור. ליתן גט זה להאשה ואח"כ יכתוב כ"ת להמסדר אם אי אפשר להשיג גט אחר יקיימו חתימתם ויתירה בגט זה גם אנכי אצטרף עמם להיתר במקום עיגון וד' יצילני משגיאות.
והנני ידידו דו"ש