בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
סימן כב
ב"ה פרעמישלא תרל"ח. להרב המופלג החריף מוהר"ר יהודה צבי לויב נ"י בהרב אבד"ק
ראזלע
ע"ד השאלה בא' שנקרא בפי רוב וכמעט בפי כל דוד וכמה אנשים קורין אותו זלמן דוד ואביו ואמו קורין אותו באקראי זלמן דוד וברוב דוד לבד. ושם העריסה הוא בספק אי זלמן דוד או שלמה דוד כי אביו צוה לקראו בשם אביו שהי' נקרא בפי כל זלמן דוד ולתורה שלמה דוד. והנה כשעלה זה האיש שרוצה לגרש לתורה קודם הנשואין קרא לו החזן בשם שלמה דוד. וגם אח"כ עלה לס"ת בשם זה. וכן נכתב בכתובה. ואמנם זה שנתים אשר אין קורין אותו לס"ת רק בשם דוד לבד. אף שצוה פעם אחת לקראו שלמה דוד מ"מ אין קורין אותו לס"ת רק בשם דוד ועל התנאים חתם עצמו שלמה דוד והוא חותם עצמו כשנותן קיויטיל לצדיק לפרקים להתפלל עבורו בשם שלמה זלמן דוד וכשאביו נותן קוויטיל עבורו כותב זלמן דוד וזולת זה אין חותם עצמו בקביעות כי אין לו עסק לע"ע:
א תשובה הנה כבר החליטו כל הפוסקים דאין לכתוב שם שנשתקע בגט. אך בזה לא מצאתי בפוסקים הזמן אשר בו נקרא השם שנשתקע. שרחוק הדבר לאמר דאם אחד מוחזק בשם ונקרא אח"כ זמן מה בשם אחר דנאמר דכבר נשתקע שם הראשון. לכאורה י"ל דבשנה א' מיקרי נשתקע וראי' מדאמרינן בש"ס דברכות נ"ח דהרואה חבירו לאחר י"ב חודש אומר ברוך מחי' מתים ומייתי קרא דנשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד וכתב רש"י דסתם אבידה לאחר י"ב חודש נשתכח מן הלב. וראי' דאין חייב להכריז רק ג' רגלים (ובזה חולקים תוס' ב"מ כ"ד ע"ב ד"ה לבתר תריסר ירחי שתא וס"ל דאף לאחר י"ב חודש לא מתייאש עיין שטמק"ב שם וט"ס שם דלאחר י"ב חודש מברך שהחיינו וצ"ל מחי' מתים) ועכ"פ יש פנים לומר עפ"ז דלאחר י"ב חודש מיקרי נשתקע אך יש לחלק דנהי דבעל אבידה מתייאש בי"ב חודש דסבר ודאי לא ימצא עוד מ"מ שישתקע שם בי"ב חודש אין לנו ראי' וברמב"ם פ"ב מנחלות מבואר דמי שהעידו עדים שטבע במים שאין להם סוף ואבד זכרו האחים יורדים לנחלה על פיהם ואין מבואר השיעור בכמה זמן אבד זכרו. וכן לענין יאוש דמבואר בתוס' סוכה ל' דמהני יאוש בקרקע בנשתקע שם בעלים אין מבואר אך בכ"ז נראה דבעי זמן רב ועיין בש"ס גיטין נ"ח בלקח מסיקריקון והי' בידו י"ב חודש צריך להחזיר לבעלים רביע. ואם נאמר דבי"ב חודש נתייאש ונשתקע שם בעלים זה מועיל בודאי בקרקע וא"צ להחזיר כלום. הן אמת שי"ל שבסיקריקון לא מתייאש וע"ש דבבבל אין אנפרות הואיל ואיכא בי דואר ולא קביל ודאי נתייאש. ותמה בכפות תמרים סוכה ל' דהרי אין יאוש מועיל בקרקע וכבר רמז ע"ז הש"ך סל"ז ואם נאמר דבי"ב חודש מיקרי נשתקע שם בעלים י"ל דשם מיירי לאחר י"ב חודש אבל לדעתי לא נראה כן. ומצאתי בחתם סופר חלק אה"ע סי' ס"ה דבי"ב חודש מיקרי אבד זכרו ונשתקע שמו לענין עגונה עיי"ש דמייתי בשם עזרת נשים דארכא יהיב י"ב חודש ואף אם נאמר כן שם שאני דשמעו בו שמת ושייך לומר נשכחתי כמת מלב ובי"ב חודש ודאי הי' שומעין ממנו אלו הי' חי. וע"כ מוכח שמת. וגם סמך שם על צייטונג ובי דואר דשכיח היום. וע"כ סמך אי"ב חודש ומ"מ לענין שם שנשתקע בגט שיהי' נשתקע בי"ב חודש אין לנו ראי'. אולם כיון דבלא"ה הכל קורין זה המגרש בשם דוד ומקצתם קורין זלמן דוד ובשם שלמה לא נקרא משום אדם יש לחוש שמא נשתקע שם שלמה ובמשך ב' שנים הוי נשתקע. וכיון דאם לא יכתבו שם שלמה ודאי הגט כשר כיון שכותבים השם שהכל קורין אותו. וכשכתבו השם שנשתקע פסול אף בדיעבד. ע"כ נראה שלא לכתבו כלל שם שלמה. ולכאורה י"ל כיון שהמגרש אמר להחזן שיקראו לתורה בשם שלמה דוד רק דמ"מ לא קראוהו לתורה רק בשם דוד הוי שינוי השם בעל כרחו. ואם לענין נשתקע לא מהני בעל כרחו. וקצת מבואר כן בג"פ ס"ק צ"ב בשם תשובת מהר"ש באשה ששמה מעריסה שול ורוב קורין אותה מוסה ונסתפק מהר"ש אם ל"ה שול עיקר השם וכ' הג"פ הסברא כיון דשם מוסה הי' שלא ברצון אמה לאו כל כמינייהו דשכנים לקבוע שם שלא ברצון אמה. וכן מבואר בפוסקים לענין שם שכשקורין אותו בפניו הוא מקפיד על זה דאין לכתבו בגט. עיין ב"ש שמות אנשים אות ו' בשם וועלקיל ובט"ג שם ס"ק ה' שביאר הסברא דכיון שהגט ספירת דברים של הבעל ואיך יכתוב בגט שהבעל צוה לכתוב כן והרי הוא מקפיד אם קורין אותו בשם זה. ורצה לחלק בזה בין שמו ושמה עיי"ש. מ"מ לא שייך זה בשם שנשתקע דנהי דהוא צוה שיקראו אותו בב' שמות שלמה דוד מ"מ כיון שהכל קורין אותו דוד ולתורה ג"כ קראוהו דוד ואינו דומה לשם שקורין אותו והוא מקפיד. ועוד דכיון דעיקר הטעם מה שאין כותבין שם שנשתקע הוא מחשש לעז שיאמרו שאין זה המגרש מה בכך שהוא צוה פעם אחת לקראו שלמה דוד כיון שלא קראוהו לתורה כן ובפי כל לא נקרא רק בשם דוד יש חשש לעז. והרי כבר כתבו הפוסקים דאף שלא נשתקע בידיעה רק בקריאה הוי שם שנשתקע וה"ה בזה האיש הרי נשתקע בקריאה ובכן י"ל דאף שכותב בקוויטיל בעת שמבקש להתפלל עליו שם שלמה דוד מ"מ כיון שזה לא ניתן לקריאה בפה אך לחשוב במחשבה או בחשאי ל"ה שם שקורין אותו בזה. ועיקר השם תליא בקריאה ובשלמא כשעושה החזן מי שבירך ומברך בשם זה לאיש או לאשה ל"ה נשתקע כיון שעושה זאת בפומבי והכל שומעין זה. משא"כ כשכותב בקוויטיל לצדיק לא עדיף מנשתקע בקריאה ולא בידיעה. ובספר דברי חיים לש"ב הגאון מסאנדץ כ' בשער שינוי השמות ס"ק י"ז דאף בנשתקע שמו ורק כשכותב לצדיק להתפלל עליו מזכיר שמו לא מיקרי שם שנשתקע עיי"ש וכבר כתבתי דכיון דהקוויטיל הזה לא ניתן לקריאה בפרסום רק להתפלל בחשאי או במחשבה לא מיקרי שם שקורין בו. ואינו דומה לשם שקורין אותו בעת הקריאה או בנדרים ונדבות. דזה נקרא בגלוי ובפרסום. וגם אינו דומה לשם שחותם בו דגם מה שאדם חותם במכתבים ובטראטין ושטרות הוא בפרסום משא"כ בקוויטליך להתפלל עליו. סוף דבר לכאורה נ"ל דסגי בגט אחד בשם דוד דמתקרי זלמן דוד דהואיל ובפי הרוב ועליה לתורה קורין אותו דוד ומקצת אנשים קורין אותו זלמן דוד. אך הואיל וכבר יצא מפי צדיק הגאון מסאנץ לכתוב ב' גיטין בנידון שכותבין בקוויטליך שם שניתן לו מתולדה דלא מיקרי נשתקע. וגם הטיב גיטין מייתי בליקוטי שמות אות פ"ט לצדד קצת דאם נקרא בשם הירש זה מועיל שלא יהי' שם צבי נשתקע. דשם הכינוי מושך שם הקודש שלא יהי' נשתקע עיי"ש בשם המ"ל פ"ג מגירושין. הגם דלאחר העיון במ"ל יראה שיש שם טעמים אחרים מ"מ מועיל לסניף בנידון דידן. שמקצתם קורין אותו זלמן דוד וידוע ששם זלמן שם הקודש שלמה על כן מועיל לסניף שלא יהי' נשתקע וגם כבר כתבתי דלא נודע לנו בבירור העת כמה ישהה ויהי' נשתקע על כן ליתר שאת יכתוב עוד גט שני בשם שלמה דוד דמתקרי דוד ודמתקרי זלמן דוד. ואמנם על שלמה זלמן דוד אין לחוש כלל דשם זה לא נקרא משום אדם ול"ה שם העריסה. ומה שחתם עצמו לפרקים אין לחוש לו דעל החתימה אין לכתוב דמתקרי על כן אין לחוש לשם זה כלל דבודאי ל"ה שם העריסה:
ב ואשר שאל בכבד לבינה ושמינה אם צולין על הנייר כבר ראה דברי הפמ"ג סי' ס"ה שמפקפק על היתר הטו"ז לצלות על הנייר וכ"כ בבינת אדם להחמיר שלא לצלות על הנייר על כן חלילה להקל. ואשר שאל על הכבדין מאווזות המלעיטין שהם לבנים אם רואין שנתמסמס הכבד ולא נשתייר ב' זתים טרפה. אבל צריך לזה בקיאות דלפעמים הבשר שלם אך שהוא רק מחמת שומן כמו שיקרה בעופות שהכבד רך ומ"מ לא נתמסמס. ולדינא אין נ"מ דאנו אין מניחין להלעיט עופות ומ"מ במקומות שמלעיטין יש לראות אם הכבד לא נתמסמס כמ"ש בתשו' פמ"א. והנה הרב הצדיק הגאון מוהר"ר צבי אלימלך בס' אגרא דכלה בפ' וירא החמיר בזה מאוד ויש לעיין בזה. דבאמת אין להוסיף על הטרפות. ומ"מ במקום שמחמירין לאסור ההלעטה בלא"ה אין נ"מ כל כך, והעיקר לראות אם נתמסמס אז טרפה ואין להאריך בפרט זה מגודל הטרדה
והנני ידידו
בשולי המכתב ושוב נ"ל ראי' דבשנה אחת או ב' לא מיקרי נשתקע שם בעלים בקרקע, דהרמב"ם פוסק אכלה ערלה ושביעית וכלאים ה"ז חזקה. וכ' התומים סי' קמ"א בסברת הרמב"ם דכלאים הוי חזקה אף אוכל באיסור משום דאין אדם אוסר דש"ש בכלאים ואיך יכול לטעון דמשום שאכל באיסור לא מיחה בו דז"א דאם לא מכר הקרקע ל"ה הקרקע של המחזיק ואין אדם אוסר דש"ש ולא נאסר ושוב אכל בהיתר. עיי"ש וקשה דהרי התוס' כתבו בסוכה ל' בשם הירושלמי דבנשתקע שם בעלים ולא נתיאשו נאסר משום כלאים א"כ אף שלא מכר לו אכל באיסור דנשתקע שם בעלים בב' שנים ואכל באיסור ומ"ה לא מיחה. וע"כ מוכח דל"ה נשתקע שם בעלים פחות מג' שנים מיהו אם נאמר דבנשתקע שם בעלים לא אסור רק מדרבנן י"ל דבאכילת פירות באיסור דרבנן לכ"ע הוי חזקה. אך בתוס' מבואר דבנשתקע נאסר מדאורי' ושוב הראי' נכון וקיים. והרבה יש לפלפל ואקצר: