אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן כא

סימן כ

ב"ה פרעמיסלא תרל"ה לפ"ק. להרב הה"ג החריף ובקי החכם השלם מוה' יצחק טייחער האבד"ק

אילאנוב יע"א.

ע"ד השאלה בא' שמו משה שגירש אשתו ובפי כל לא נקרא רק בשם משה וכן עולה לתורה וחותם אך בשם זה ואמר שזה י"ב שנים נוסף לו שם מחמת חולי לקרא אותו אהרן משה. אבל שם זה נשתקע לגמרי ולכן לא כתבו רק שם משה לבד. ואחר הגט אמר שבכיוון אמר ששם זה נשתקע ביען שאשתו גזלה אותו ובאמת בהכתובה נכתב אהרן משה וגם בחורף העבר הי' בק' באראנוב ג' חדשים ועלה ב' או ג' פעמים לתורה בשם אהרן משה וגם מקצת אנשים שמה קראו אותו אהרן משה ובכל פעם שנותן קוויטיל לצדיקים כותב אהרן משה וע"י כן גם המשמשים קראו אותו אהרן משה וכשמתפלל בפ"ע מתפלל בשם זה אבל בעיר מקום הכתיבה והנתינה לא נקרא בשם זה ובק' רימנוב זה כמה שנים אשר שם שינו שמו מחמת חולי קראו אותו בב' שמות:

א תשובה בספר ג"פ סי' קכ"ט ס"ק צ"ז כ' דמי שהי' דר במקום א' והי' שמו ראובן והלך לעיר אחרת וחלה וקרא את שמו שמעון ונשתקע שם ראשון מ"מ כיון דבמקום שיצא משם אין מכירין אותו אלא בשם ראובן לא חשיב נשתקע שם ראובן וכותבין שמעון דמתקרי ראובן ומביא זאת בשם תשובת מנהיר עיני חכמים וספר שמות וכן מביא בס"ק נ"ח בשם תשו' הנ"ל ולפ"ז לכאורה בנ"ד שנשתנה שמו בק' רימנוב מחמת חולי ונוסף לו שם אהרן והי' נק' שם גם בשם זה אף שאח"כ נסע משם מ"מ שם מכירין אותו בשמות אלו ולא מיקרי נשתקע אבל נ"ל דכ"ז כשידוע בבירור שבעיר מולדתו אין מכירין אותו אך בשם ראובן דהוה כמו שיש לו שם בעיר אחרת אף שבמקום הכתיבה והנתינה אין קורין אותו בשם זה לכתחלה צריך לכתוב כל השמות כמבואר סי' קכ"ט סעי' י"ב. אבל בנ"ד שזה כמה שנים לא היה בק' רימאנוב אולי גם אנשי ק"ק רימאנוב אין מכירין אותו אך בשם משה (ועיין תשו' מבי"ט אה"ע סי' נ"ב) והוה שם שנשתקע. עוד י"ל דהג"פ כשיטתי' דס"ל בס"ק צ"ז הנ"ל דבשם שנשתקע צריך ב' גיטין ע"כ ס"ל ג"כ בדין הנ"ל דכותבין שמעון דמתקרי ראובן. אבל לדידן דפסקינן כהב"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"ה דעיקר כתי' הב' מהב"י, דאם נשתקע שם השני. א"צ ב' גיטין רק כותבין שם הראשון גם בדין של הג"פ אין לכתוב רק שם שקורין לו השתא וכ"ש בנ"ד:

ב והנה מה שנכתב בכתובה ב' שמות כבר ראה עיני כת"ה דברי הטיב גיטין דאין משגיחין ע"ז וגם הגאון מהרש"ק:

לא כתב דשם הנכתב בכתובה לא מיקרי נשתקע אך בדיעבד אבל לכתחלה אין משגיחין על הכתובה. וכיון דזה נק' לתורה במקום כתיבה ונתינה אך בשם משה וגם נקרא כן בפי כל ודאי הגט כשר ואף לכתחלה יש לכתוב כן. ועיין בליקוטי שמות בטיב גיטין ס"ב דאף אם יש לו ב' שמות מעריסה ועולה לתורה וחותם בהם אם נקרא בפי כל רק בשם אחד ולא כתב רק שם אחד בגט שנק' בפי כל כשר וכש"כ בנ"ד. ומה שאמר המגרש שעשה זאת בכיוון עיין בתשו' מאיר נתיבים דף ל"ג שהאריך בפרט זה מענין גילוי דעתא בגיטא והכשיר הגט בלי שום פקפוק וכבר הארכתי בפרט זה במקום אחר וקצת צ"ע בענין זה אדעת תוס' גיטין ל"ב ד"ה מהו דתימא דאפי' לרבא דגילוי דעתא מילתא הוא דוקא שנודע הגילוי דעת קודם שבא לידה. ולא בנודע אחר שבא לידה והרי בגמ' דל"ד בהא דאמר אי לא אתינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא כי מטו תלתין יומין אמר להו הא טרחנא ואמרו שם אי משום גילוי דעת פלוגתא דאביי ורבא והרי שם הי' הגילוי דעת אחר שבא לידה. וצ"ל כיון שהתנה עד תלתין יומין והי' הגילוי דעת במשך התנאי מהני אף אחר שבא צידה דעדיין משך התנאי קיים וז"פ:

ג וכת"ה נסתפק באחד שנק' בפי כל בשם אחד אך אביו ואמו קורין בשני שמות וזולתם אין קורא בשני שמות אם מיקרי זאת פורתא או מיעוט שלא להיות נשתקע הנה קצת ראי' ממ"ש מהרי"ק בתשובה הובא באריכות בגט פשוט בסוף הספר בכללים כלל ב' דאין לומר קים לי אף בממון נגד כל חכמי ישראל היכא דיחיד חולק עליהם. אבל בשנים אמרינן קים לי וכתב בגט פשוט הטעם דב' נגד רבים המה מיעוטא ויחיד נגד רבים הוי מיעוטא דמיעוטא. ולפ"ז היכא דיחיד קורא ל"ח למיעוטא משא"כ בשנים קוראין ולפי המבואר שם בג"פ דגם בב' דוקא אם הם פוסקים חשובים מיקרי מיעוטא ה"ה בשם שנשתקע דוקא כשקורין תמיד כן ורגילין לקרות אותו. אבל זולת זה גם ב' לא נקרא מיעוטא. וג' ודאי הוה מיעוטא וכ"ת הביא ראי' מש"ס דשבועות כ"ה והוא שניכר לג' בני אדם., וא"ר דשם בעי שיהי' מפורסם ובג' הוי מפורסם כדאיתא בגיטין ל"ג ומ"מ הכרעת דעתינו דלענין שם שנשתקע גם בב' ל"ה נשתקע אך אם ל"ה נשתקע אך דב' קורין שם אחר לא משגיחין על זה אך על ג' יש לחוש. כמ"ש הגאון מסאנדץ בשער התשובות על חידושי אנשי שם סי' א' ועיין לבושי שרד חידושי דינים ליו"ד אות ל"ד דשני בני אדם מיקרי ידיעה דשם ל"ב פירסום ודוק. ובחסד לאברהם לשארי הגאון מבוטשאטש סי' ל"ו כתב ג"כ דאשה אחת לא מיקרי מיעוטא. ואין לחוש לקריאתה ומ"מ פסק באשה ששמה מעריסה פרידא נעסיא והכל קורין אותה פרידא לחוד וכן חותמת עצמה אך אשה אחת קוראה בב' השמות וכ' לכתוב פרידא דמתקרי פרידא נעסיא ואם אין לחוש לאשה אחת שוב הוי שם שנשתקע ואין כותבין אותו. וצ"ל דס"ל מ"מ ל"ה נשתקע ואין להכריע בזה כי יש בזה סברות שונות. ואין בהמ"ד בלא חידוש מענין רובא דמינכרא עיין ברש"י יבמות קי"ט ד"ה וסנהדרי. י"ב מזכין וי"א מחייבין דקיי"ל דזכאי. וזה צ"ע דמזה אין ראי' דאזלינן בתר רובא דאפילו בשוים מזכים ולכאורה י"ל דנ"מ לפמ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת לה' שבת לצדד דבספק נפשות פטור מממון משום דקלבד"מ דשמא חייב מיתה. וכ"כ המג"א סי' רע"ח ונעלם זאת מהפמ"ג שצידד להיפך מזה. א"כ אם מספק פטור. פטור ג"כ ממון ולכן כ' רש"י דאם רוב אומרים זכאי הוי ודאי זכאי וחייב ממון. ומזה מוכח דאזלינן בתר רובא. או י"ל דנ"מ לס"ס לפמ"ש בספרי ב"י או"ח סי' נ"ג אות ג' דלרמב"ם בס"ס הורגין. ובפשיטות י"ל דנ"מ דבשוין יוסיפו דיינים משא"כ בדאיכא רוב. ועכ"פ קשה מאי דוחקא לרש"י ואמאי לא פי' דאזלי' בתר רובא לחייב דזה רבותא יותר. אך דהטי' לחוב הוא עפ"י שנים והוא רובא דמינכר. והגמ' רצה להוכיח דאזלינן בתר רובא אף ברובא דלא מינכר כ"כ. ולכן פי' דהראי' הוא מדמזכין בודאי אף ע"י אחד דל"ה רובא דמינכר. וע' פמ"ג בפתיחה לתערובות ח"א ד"א בסנהדרין הוה ג"כ רובא דמינכר:

ולפמ"ש לא משמע כן מרש"י. ומ"מ עדיין צ"ע בדברי רש"י. ולדינא כבר כתבתי דבנ"ד הגט כשר בלי שום פקפוק וכ"כ בתשו' חתם סופר סי' כ"ז להכשיר לכתחלה. ומרוב הטרדא לא אוכל להאריך בפלפול כמשפט:

והנני ידידו

בשולי המכתב והנה יש לפלפל דרך אגב בענין שמו ושמה הנה הר"ן כ' בפ"ג דגיטין דמדאורייתא צריך לכתוב שמו. כיון דכתיב ספר כריתות ובעי ספירת דברים ול"ה ספירת דברים אלא כשכותב שמו ולפ"ז יש לפרש דברי הגמ' כ"ב דרבנן ס"ל ספר לספירת דברים הוא דאתא ולא נודע מה נ"מ אם אתא לספירת דברים. אמנם להר"ן הכוונה לספירת דברים ונ"מ דבעי שמו מדאורייתא. ולפי"ז י"ל דלריה"ג דס"ל אין כותבין על דבר שיש בו רוח חיים. ויליף לה מן ספר ולא ס"ל קרא לספירת דברים אתא ס"ל דלא בעי שמו מדאורייתא ודוק:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה