אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן כ

סימן יט

ב"ה פרעמישלא. "שלום טובה וברכה" לפ"ק

להרב החריף המופלג היקר מוהר"ר ישראל שמואל ראזענרייך נ"י דיין בבי דינא רבתי בקרתא

דראהאביטש יע"א:

ע"ד השאלה באחד שגירש את אשתו בשם אביו יעקב ליב. ואח"כ אמר שלא הי' שם אביו יעקב ליב רק ליב לבד והוא עשה בערמה למען שתצטרך אשתו גט אחר ויוציא ממון או שתחזור לו. ואחר חקירה ודרישה נודע שכפי הנראה הדבר אמת שלא הי' נקרא רק בשם ליב לבד כי גם על המצבה לא נכתב] רק שם ליב ורבים אומרים ג"כ כן. והאשה רכה בשנים ודמעתה על לחיה להתירה מכבלי העיגון כי לא תוכל לדור עם בעלה שאין לו גבורת אנשים:

א תשובה הנה בדבר הזה האריכו כל הפוסקים ורובם פסלו בשינה שם אביו דלא כתשובת עבודת הגרשוני שהוכיח מדברי התוס' גיטין פ' דשינוי אינו פוסל היכא שא"צ לכתוב אלא כתשו' צ"צ דאפילו להפוסקים שא"צ לכתוב שם אביו פסול בשינה. ואמנם בתשו' צ"ץ גופי' לא סתר דברי חתנו בתשובת עבודת הגרשוני רק בעובדא דידי' שהי' ע"י שליח ומטעם שכ' שם שכיון שגירש ע"י שליח לא קיים שליחתו שהוא צוה ליתן לאשה בת נתן והוא נתן לבת יצחק משא"כ היכא שגירש שלא ע"י שליח לא סתר דבריו רק מטעמא אחרינא. אבל לפענ"ד להוכיח דאפילו לשיטת ר"ת דס"ל דהיכא דא"צ לכתוב לא איכפת לן בשינה היינו דוקא בשינה מקום הלידה אבל לא בשינה שם אביו. ואסברה הטעם דהנה קשה שהתוס' דף כ' ד"ה והא בעינן שמו ושמה כתבו מדנקט במתניתין שינה שמו ושמה משמע דלא כתבו כלל כשר. ונהי דמסקו התוס' דמשנה קאי על שם דגליל שכתב ביהודה. אבל לה"א מתוס' דקאי על שמו ושמה לבד ולא כתבו כשר ואמאי פסול בשינה הלא דבר שא"צ לכתוב לא איכפת לן השינוי. כמ"ש דף פ'. וע"כ צ"ל דע"כ לא כתבו התוס' דף פ' רק היכא שאינו מעיקר הגט משא"כ בשמו ושמה אף דא"צ לכתוב מ"מ פסול בשינה. אף לשיטת התוס':

ב עוד נלע"ד ליישב שלא יסתרו דברי התוס'. דהנה אף לפי מה דס"ל לתוס' דף כ' דלר"א א"צ שיהי' מוכח מתוכו וא"צ לכתוב שמו ושמה מ"מ בעינן שתתגרש בעדי מסירה ואם תתגרש בלא עדי מסירה גם לר"א בעי מוכח מתוכו כמ"ש הב"ש סי' קכ"ד. רק דמ"ה כשר לר"א בכתבו על גבי דבר שיכול למזדייף ול"ח שמא תסמוך על עדי חתימה והוי מזויף מתוכו משום דניכר פסולו עיי"ש ס"ק ג'. ולפ"ז מ"ה הוי סברי התוס' דכשר לר"א בלא כתב שם האיש והאשה שבוודאי יהי' עדי מסירה ולא יסמכו על עדי חתימה כיון שניכר פסולו. שלא נמצאו שמו ושמה וכ"ז בלא כתב כלל אבל אם כותבין השמות ודאי העדים צריכים לדקדק שלא יהי' שינוי דהרי אם יכתבו השמות לא ניכר פסולו וחיישי העדים שיסמכו עליהם לבד ואז פסול וגרע מלא נכתב כלל. דבלא נכתב ודאי יהי' עדי מסירה משא"כ בנכתב בשינוי וכיון שהעדים צריכים לדקדק ודאי העידו על זה. משא"כ בשינה מקום הלידה דגם בלא מקום הלידה מוכח מתוכו וכשר בלא עדי מסירה שפיר כתבו התוס' דף פ' דהיכא דא"צ לכתוב כשר בשינה. ולפ"ז ה"ה בשם אביה נמי דינא הכי לפמ"ש בתורת גיטין להגאון מליסא סי' קכ"ט ס"ק י"ג דאף הפוסקים המכשירין בלא כתב שם אביה. היינו דוקא בעדי מסירה כיון דבלא שם אביה הוי כהוחזקו ובעי מוכח מתוכו רק דכשר בעדי מסירה וע"כ צ"ל הא דל"ח שמא יסמכו על עדי חתימה משום דודאי יהי' עדי מסירה שהרי ניכר פסולו דל"ה מוכח מתוכו. ולפ"ז בשינה שם אביו דבכה"ג לא ניכר פסולו וחיישינן שמא יסמכו על עדי חתימה ודאי העדים צריכים לדקדק דשמא לא יהי' עדי מסירה ודאי מעידין על זה. דהרי אם לא יהי' עדי מסירה פסול אף בלא נכתב כלל. ומ"ה כיון שהעדים צריכים לדקדק לכ"ע פסול בשינה. וע"כ לא כתבו התוס' דהיכא דא"צ לכתוב כשר בשינוי דוקא בשינה מקום הלידה דגם אם לא נכתב הוי מוכח מתוכו. משא"כ בשינה שם אביו דבלא נכתב צריך לעדי מסירה ורק דניכר פסולו. וכ"ש נכתב בשינוי לא יוכר וחיישי העדים שמא יסמכו בלא עדי מסירה. וצריכין לדקדק ופסול מטעם שהעידו שקר:

ג ולפ"ז יש לחלק בין שינה שם אביו לשינה שם אביה לפמ"ש בתורת גיטין ס"ק ט"ו דבשם האשה לא בעי מוכח מתוכה דתפיסתה מוכחת ומשמע דכשר אף בלא עדי מסירה. ואף דהוי כהוחזקו בלא שם אבי' מ"מ לא יהא אלא ב' נשים ששמותיהן שוות יכולים להוציא שט"ח כמו שני יוסף בן שמעון שיכולים להוציא שט"ח. ועיי"ש ונמצא גם בשינה כשר דע"כ לא כתבו דשינה גרע מלא כתבו כלל דבשינה צריכין לדקדק כיון שכתוב שם אביו יסמכו בלא עדי מסירה משא"כ בשם אביה אף בלא נכתב כלל א"צ לעדי מסירה דתפיסתה מוכחת וא"צ לדקדק. ובהכי מיושב מה שהוכיח הרשב"א בתשו' סימן אלף קע"ו דא"צ לכתוב שם אביה דשמו ושם עירו תנן שם אביו ושם אביה לא תנן. ומשמע דאף בשינוי אינו פוסל דאל"כ ליתני בשינוי דפסול. דקשה שיסבור הרשב"א דשינה שם אביה כשר. דכבר כתבנו דכל הפוסקים סוברים כן. להנ"ל י"ל דהרשב"א סובר דשינה שם אביה כשר מטעמא דכתיבנא. ולכן לא קתני שם אביה כיון דלא תני שם אביו. אבל בשם אביו גם הרשב"א מודה. ולדינא רוב הפוסקים מסכימים דשינה פסול גם בשם אביה והכי נקטינן:

ד עוד נלענ"ד להוכיח מסוגיא דשמעתין קצת בדרך פלפול דלמסקנא שינה פוסל אף היכא דאם לא נכתב כלל כשר דקשיא בשמעתין דתני בשינה מקום עמידת הסופר. וממנ"פ מה דייני בלא כתב כלל. אם לא כתב כלל כשר אמאי שינוי פסול. ואם לא כתב כלל פסול ליתני שלא כתב כלל. וכבר הקשה כן הפ"י ותי' למאי דאמרינן ביבמות דמקשינן מה הוה לה למיעבד ומשני איבעי לה לאקרי' ולפ"ז הוה רבותא יותר בשינה לא מיבעיא בלא כתב כלל הי' לה לדקדק ולראות שנחסר.. משא"כ בשינה מקום עמידת הסופר דלא שייך איבעי לי' לאוקרי' דהכי היא יודעת מקום עמידת הסופר מ"מ קמ"ל דמ"מ שייך דאיבעי לי' לאקרי' ולדקדק ע"כ. אבל הנראה דכל זה לרב ביבמות. דפסק בנשאת בתרי עדים מותרת אבל למה דקיי"ל כרב פפא למסקנא ביבמות דאף בנשאת בב' עדים אסורה לחזור ול"א מה הוה לה למיעבד. הדרן לסברא פשוטה דשינה גרע מלא נכתב כלל. וקשיא אמאי קמ"ל בשינוי מקום עמידת הסופר ליתני בלא כתב כלל וע"כ לא כתב כשר ושינה פסול. וה"ה בשינה מקום האשה ושאר שינוי ודוק בזה:

ה והנה התוס' גיטין שם הוכיחו דבשינוי מקום עמידת הבעל כשר מדלא משני הך דהי' במזרח בשינה מקום עמידת הבעל ותמהו כל המפורשים דלמא בשינוי מקום עמידת הבעל גם רבנן מודו דפסול כמו בשינוי מקום הדירה דקתני בסופה ול"מ לאוקמא לרישא דהי' במזרח בשינה מקום עמידת הבעל דא"כ אף רבנן מודה וליערבינהו וליתנינהו כמו שמדייק רב אשי. ע' בישועת יעקב ס"ק ב' שתמה בזה וכן הקשה בג"פ ונ"ל דס"ל לתוס' דדוקא בשינה מקום הדירה שייך איבעי לי' לאקרויי גיטא דבזה האשה יודעת אבל בשינה מקום עמידת הבעל דזה אין האשה יודעת ל"ש כל כך איבעי לה לאקרי'. ולא פסול אלא לר"מ ולכן הקשה שפיר דלוקי בהכי ודוק. והרבה יש לפלפל בזה ולקצר אני צריך:

ו והנה אם בשינה שם אבי' פסול רק מדרבנן או הדבר נוגע לדאוריי' משמע מדברי רוב הפוסקים דל"ה רק פסול דרבנן וקצת י"ל דהוי חשש דאורייתא. דמשמע מתוס' שיטת המכשירין בשינה המקום דא"צ לכתוב ול"א שהעדים חתמו שקר משום דלא קאי עדים אדבר שא"צ לכתוב משמע אבל דבר שצריך לכתוב ושינה העדים פסלינן ולפ"ז לפמ"ש הרא"ש דאף דבר שא"צ לכתוב פסול משום לעז. וכן להפוסקים דצריך לכתוב שם אביה העדים צריכין לדקדק. ופסלינן בשביל שחתמו שקר. ולפ"ז הוה מזויף מתוכו ול"מ אף עדי מסירה דחיישי' שמא יסמכו אעדי חתימה כמ"ש תו' דף ד' ובלא עדי מסירה הגט פסול מדאורייתא. אבל לענ"ד זה ליתא דאל"כ ל"ל לגמרא לומר דטעמא דר"מ דס"ל כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונימא דר"מ כשיטתיה דס"ל עדי חתימה כרתי ופסולין העדים. ורבנן ס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי ולא איכפת לן מה שהעדים פסולין. מיהו לזה י"ל דהיינו טעמא דמודה רבנן בסיפא דהוי מזויף מתוכו ופסול אף לר"א. ועוד דא"כ דהיכא דמדרבנן צריך לדקדק פסול מדאורייתא. קשיא בהא דאין מעלין משטרות ליוחסין שהביאו התוס' לראי' דהעדים לא קאי אבל מה שכתבו בשטר שצריך להבין דהא איכא מאן דאמר מעלין משטרות ליוחסין ודוחק לומר שהתוס' הביאו ראיה ממ"ד אין מעלין משום דהלכתא כמ"ד אין מעלין:

והנלענ"ד דהתוס' ס"ל דפליגי בהכי מ"ד אין מעלין ס"ל כיון דאין מעלין ליוחסין העדים א"צ לדקדק ול"ח שמא יעלו ליוחסין. לכן אין מעלין דהעדים לא קאי ע"ז. ומ"ד מעלין ס"ל דהעדים צריכין לדקדק דחיישי שמא יעלוהו ליוחסין דחיישינן לב"ד טועין ויעלוהו ליוחסין אף אם הלכה דאין מעלין לכן העדים צריכין לדקדק ושוב הלכה דמעלין כיון דצריכי לדקדק ובודאי דקדקו. ולפ"ז שפיר מייתי התוס' ראיה דהיכא דבודאי א"צ לדקדק דכ"ע העדים לא קאי ע"ז ולפ"ז קשיא לדידן נהי דאין מענין השטרות ליוחסין מ"מ הרי לתרומה מעלין כמבואר באה"ע סי' ג' ושוב העדים צריכי' לדקדק שמא יעלוהו לתרומה. וכיון שצריכין לדקדק אמאי אין מעלין ליוחסין וע"כ צ"ל דל"ח העדים לדרבנן ולא דקדקו יפה ולכן אין מעלין ליוחסין., ועוד דכיון דלתרומה דרבנן מסל"ת מהני. העדים יסמכו על דברי הלוה או המלוה ולא יחקרו ע"ז ולכן אין מעלין ליוחסין זלפ"ז ה"ה בשם אביו כיון שכותבין שם אביו ע"פ עצמו תלינן שהעדים שמעו כן מפי המגרש ולא דקדקו בכך ול"ה פסלינין בהכי וז"ב:

ז וכן מה שחשש הפ"י לשינה בשליחות היכא דהגט הוי פסול מדרבנן וחשש לדאורייתא יש להוכיח דפסול דרבנן ל"ה שינוי בשליחות מש"ס דב"ק דף ע"א דמקשה אלא למ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דפטרו וקשיא דנימא כיון דעכ"פ מדרבנן אסור הוה שינוי בשליחות והרי ע"כ מיירי דלא עשה שליח בפירוש לשחוט בשבת דאל"כ הרי יש איסור אחר מעורב עם איסור שחיטת הגנבה ואין שליח לד"ע כמ"ש המ"ל וע"כ מיירי בעשה שליח סתם והוא שחט בשבת וכיון דאסור מדרבנן הוי שינוי בשליחות ופטור מדו"ה וכבר הקש' כן בים התלמוד (ועמ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' י"ז אות ל') וע"כ דמה דאסור מדרבנן לא הוי שינוי בשליחות וע' בהגאון בעל נתיבות המשפט בחו"מ סי' ש"נ שם צידד לומר דאף לר"י דמעשה שבת דרבנן הוי שינוי בשליחות. ואמנם בתורת גיטין סי' קכ"ב ס"ק ב' כתב דפסול דרבנן לא הוי שינוי בשליחות ע"ש ודלא כהפ"י ולכאורה יש לומר דהוי שינוי ואיכא קפידא דהרי מגורשת ואינה מגורשת חייב במזונות וה"ה דאם הגט פסול מדרבנן חייב במזונות כיון דמתעכבת מחמתי' מלהנשא. א"כ איכא קפידא והוי שינוי מדאורייתא. אך כל זה לא היכא שהבעל גרם השינוי [וע' פ"י שהקשה ריש קידושין אב"ש דס"ל שוה דינר דוקא וכתבו תוס' דא"צ גט כלל. והקשה דשמא שוה דינר במדי ולכאורה מאי קושיא למאי דמוקמינן בגמ' דברי ב"ש שקדשה ע"י שליח והמ"ל כתב דהיכא דעשה שליח על קדושי ודאי והוא קידש קדושי ספק ל"ה קדושין כלל. ול"ק קושית הפ"י. ואמנם צריך לחלק בין הוא עשה שליח. ובין האשה עשתה שליח. דאם הבעל עשה שליח בדעתו לקדש קדושין גמורים שלא יתפסו קידושי אחר. דלמא תתקדש לאחר ולכן אם קידש קידושי ספק ל"מ מידי דעדיין תפסי קידושי אחר ולא עשה שליח שליחותו. משא"כ באם עשתה היא שליח לקבלה ל"ה שינוי בשליחות דבידה שלא תתקדש לאחר. ומצדה אין כאן קפידא ויש להאריך בזה ואקצר]. ולדינא מדברי כל הפוסקים דלא הוי בשינוי שם אבי' רק חשש דרבנן:

ח והנה בנידון השאלה דעיקר השינוי הוא שכתבו ב' שמות בן יעקב ליב ולא הי' שמו רק ליב לבד לכאורה יש לדמות להמבואר בתוספתא הובא באהע"ז סי' ל"ח ע"מ ששמי יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון הרי זו מקודשת ע"מ שאין שמי אלא יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון אינה מקודשת. ומשמע דלא הוי שינוי בין יוסף ובין יוסף ושמעון וה"ה להיפך ע"מ ששמו יוסף ושמעון ונמצא שמו יוסף לבד מקודשת וה"ה בגט שכתב בשני שמות ולא הי' אלא שם אחד לא הוי שינוי מיהו יש לחלק דדוקא בע"מ ששמו יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון כיון דנקרא גם בשם יוסף הוי קידושין אבל בע"מ ששמו יוסף ושמעון ונמצא יוסף לבד ל"ה קידושין כיון דלא הוי שמו שמעון כלל. והרי בע"מ שאני בושם ונמצא שהוא בושם ובורסקי דהוי קידושין ובודאי בע"מ שאני בושם ובורסקי ונמצא בושם לחוד לא הוי קידושין דלמא הקפידה דיהי' בושם ובורסקי ודוקא בע"מ שהוא בושם ונמצא בושם ובורסקי כיון דלא אמר שלא יהי' אלא בושם משמע דאף אם יהי' בושם ובורסקי נתקיים התנאי. משא"כ בע"מ שאני בושם ובורסקי ול"ה רק בושם לחוד לא נתקיים התנאי. וה"ה בע"מ שאני יוסף ושמעון ול"ה שמו רק יוסף לבד הוי שינוי. ועוד אין ראי' משם לפמ"ש בתשו' חתם סופר ח"ב סי' י"ח דמדייקא בתוספתא יוסף ושמעון ולא נקט יוסף שמעון בלא וא"ו משמע דפעמים נקרא יוסף ופעמים נק' שמעון אבל בנקרא יוסף שמעון כאחד אינה מקודשת עיי"ש א"כ בכה"ג שכתב שניהם והוא נקרא בשם אחד ודאי הוי שינוי אפי' בקידושין וכ"ש בגירושין דבקידושין מאי קפידא איכא משא"כ בגירושין איכא חשש לעז שיאמרו אין זה המגרש. ובתשובה אחרת כתבתי להקשות על התוספתא הנ"ל מגמרא דב"ב דף קמ"א באומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה וילדה זכר ונקבה. לא יטול כלום והרי דומה לבושם ובורסקי ואמאי לא יטול כלום במבשר ובמקדש ע"מ שאני בושם והוא בושם ובורסקי הוי קידושין והארכתי בפרט זה לבאר שיטת הרמב"ם והרשב"ם והוכחתי שיש חולקים על התוספתא הנ"ל ועיין בתוס' גיטין כ"ד בד"ה בעדי מסירה שכתבו דהא דתנן ושמותיהן שווין מיירי שכתבו דירות או סימן או כהן. ומשמע מתוס' דאף שיש הפרש בין הגיטין בשם הדירות מיקרי שמותיהן שוות ולפ"ז בשינוי קצת י"ל דלא הוי שינוי בשמות ודוקא בשינוי ממש פסול. אבל הר"ן ז"ל כ' דלא מיקרי שמותיהן שוות בכה"ג ולפ"ז בשינוי קצת מיקרי שינוי:

ט ולדינא נלע"ד כיון שהבעל אמר דעשה בערמה יש לחוש לדעת בעל העיטור בא"ע סי' קכ"ו באם לא האריך בווין והבעל מעכער שכוון כדי לקלקלה אי תנשא עיי"ש וכוונת דבריו אין דדברים שבלב לא הוי דברים והרי הבעל אומר שמתגרשה בלב שלם מ"מ אם עשה מעשה ויש איזה שינוי ל"ה דברים שבלב דיש מעשה מוכיח על מחשבתו. ודוקא בליכא שינוי דאין כאן שינוי מעשה מוכח על מחשבתו. משא"כ באיכא שינוי א"כ בנידון דידן כשאמר ששינה בכיון וכפי הנראה הדבר אמת אין בידנו להתירה. וכמו שחשש לסברא זאת הצ"צ וגם בתשו' נוב"י תניינא סי' ק"ט ואם הדבר ספק אם שם אבי' הי' יעקב ליב היה מקום להקל מטעם ס"ס שמא אין כאן שינוי כלל ואת"ל שיש כאן שינוי שמא הלכה כפוסקים דשינה שם האב כשר ואף לפוסקים דפסול מ"מ לא הוי רק פסול מדרבנן. אך שי"ל דאתחזק איסורא ולומר כיון דממנ"פ כבר יצאה מחזקה דאורייתא. דמדאורייתא ודאי נתגרשה לא מיקרי זאת חזקת איסור כמ"ש הר"ש בפ"ב דמקוואות דהיכא דממנ"פ יצא מחזקה דאורייתא לא מוקמינן אחזקה וכן כתב ש"ב הגאון מלבוב בשואל ומשיב מ"ק ח"ג סי' כ"ד להקל מה"ט בספק שינוי שם האב. וחילי' מדברי הר"ש הנ"ל. וזה לא שמיע לי דבדברי הר"ש מיירי שטבל מטומאה חמורה בשתי מקוואות אחד שאוב' ואחד כשרה ובתחלה שטבל באחת באמת טהרות תלויות. אף דכולו שאוב דרבנן ובודאי נטהר מטומאה דאורייתא מ"מ עדיין חזקת איסור עלי' מדרבנן וטמא מספק רק אח"כ שטבל בשני' טהרות שעשה אח"כ טהורות דממנ"פ אם טבל בראשונה במקוה כשר כבר נטהר לגמרי ויצא מחזקה. וספק אם נטמא מדרבנן במקוה שאוב מספיקא לא נחית לטומאה. וזה דברי הר"ש ורק שהר"ש הוסיף דאם נטמא בתחלה בטומאה קלה גם בזה טמא מספק וכבר הקשה עליו המ"ל פ"ו דמקואות ה"ז עי"ש מה שתמה עליו תמיהה קיימת. אבל עכ"פ גם הר"ש מודה דאם נטמא בטומאה חמורה וטבל במקוה ספק פסול דרבנן טהרות תלויות. מטעם ספק דרבנן באיתחזק איסורא להחמיר (כמבואר בתוספתא שם להדיא) וראי' מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אף דמשמע מיעוט המקדים דל"ה רק דרבנן. וכבר הקשה כן בישועות יעקב. ודוחק לומר דשם מיירי דבתחלה לא נטמא רק מדרבנן דחמיר טפי כדברי הר"ש וע"כ הסברא שכתבתי קיימת דגם הר"ש מודה היכא שהוא ספק אם עלתה הטבילה מדרבנן ודוקא בהך דהר"ש דאם אתה אומר שטבל אח"כ במקוה שאוב חוזר ונטמא מדרבנן אתה אומר שכבר נטהר אף מדרבנן כדכתיבנא לעיל:

י ויש לי עוד ראי' מש"ס דחולין דף ו' דאמרינן כל ספק בשחיטה לאתויי מאי לאתויי ספק שהה ספק דרס. וקשיא לשיטת התוס' חולין ל"ה ע"ב דלא משכחת שהי' בעוף מדאורייתא רק מדרבנן איך מרבינן ספק שהי' והרי הכא בעוף קיימינן דאברייתא קאי ע"ש. ועיין ברש"י דף י"ט ע"ב ואמאי בספק שהי' אסור לסברא דשהה בעוף לא משכחת רק מדרבנן (ועיין בספרי ליו"ד ח"ר סי' ט' אות ג' וסי' כ"ז אות ז') וע"כ משום דאיתחזק איסורא אף מדרבנן אסור אף דממנ"פ מותר מדאורייתא ודלא כמו שכתבו גדולי האחרונים בשם הר"ש. וע' בלב ארי' בתו' דף ל' שכ' דאף שהי' במחצה על מחצה בעוף ל"ה רק מדרבנן דיש ס"ס להקל שמא הוי שהי' במיעוט קמא ושמא הוי שהי' במיעוט בתרא דא"א לצמצם וקשיא כנ"ל וע"כ משום דאתחזק איסורא.. והרבה יש לדבר בפרט זה ומצאתי בתשובת תועפות ראם חלק יו"ד סימן ט"ו שהאריך קצת בענין זה. והנה מדברי הט"ז והנקודת הכסף בסי' ס"ט ביו"ד מוכח קצת דלא כהר"ש דהנקודות הכסף אוסר בספק לא נמלח ונתבשל כך משום דאיתחזק איסורא אף דדם שבישלו ל"ה רק מדרבנן. וקשיא דהרי ע"י בישול יצא מאיסור דאורייתא ול"ה איתחזק איסורא וע"כ דלא כהר"ש אך זה יש לדחות דמקודם הבישול הי' דם האברים שלא פירש ולא הי' איסור כלל. וצריך להבין דברי הנקודות הכסף שכתב דאיתחזק איסורא. ודוחק לומר כוונתו על תחלת הבישול ואך הכונה היא דבשר זה עמד בחזקתו כשנתבשל בלא מליחה נאסר ועתה נתבשל וספק אם נמלח א"כ מעולם לא איתחזק רק לדרבנן דעמד מקודם בחזקה זו כשיתבשל נאסר מדרבנן ושוב הראה לי חכם אחד שהגאון מלבוב בהגהות על הת"ח עמד על הטו"ז מדברי הר"ש ועיי"ש ועכ"פ לדינא אין לסמוך על דברי הר"ש בספק אם יש שינוי השם אם לא מטעם ס"ס להסוברים דאינו מועיל ס"ס באיתחזק איסורא. ובנ"ד שכפי דבריו הדבר קרוב לודאי שיש כאן שינוי השם בשם האב אין כאן מקום להקל כלל. על כן ההכרח להתאמץ שיתן הבעל גט אחר.. והנני ידידו דו"ש

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה