אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן יג

סימן יב

ב"ה ברעזאן אוריית"א לפ"ק. להרב הגאון החריף היחסן המפורסם מ' צבי הורוויץ מבראד בעל המחבר ספר לקוטי צבי:

א ע"ד שאלה אשר שאלני אם במקום דחק ועיגון גדול יכול למנות שלוחי' עפ"י טעלעגראף לסופר ועדים שיתנו גט פטורין לאשתו. ידע שבעת שעשו פה הטעלעגראף באה אשה להנשא ולא היה בידה מעשה ב"ד ושלחתי טעלעגראף לשאול להב"ד שנתגרשה שם ואז כתבתי קונטרס אי מהני ט"ג לזה. הואיל והוי עד מפי עד וגם אין עדות לעכו"ם והוריתי להקל:

(ע' תשובה הקודמת) ואמנם לא סמכתי על הטעלעגראף לבד רק הואיל והוי מלתא לגלויי באומרת נתגרשתי בב"ד פלוני אבל לעשות שליח לסופר ועדים אין כאן שום סברא להקל. הקודם יש להעיר דזה הוי אומר אמרו דהבעל כותב הדעפשא. והבעל הט"ג ממקום הבעל אומר לבעל הט"ג ממקום האשה דברי הבעל ובעל הט"ג אומר דברי הבעל לסופר ועדים ואומר אמרו פסול לדידן על כן אין כאן ספק דל"מ לדידן. איברא שיש מקום לספק לפי מה שכתבו האחרונים והובאו בפתחי תשובה דבמקום דחק ועיגון גדול יש לסמוך להקל שיאמר הבעל בעל פה וימנה שלוחים לסופר ועדים ולסמוך על שיטת הרא"ה והר"ן דס"ל היכא דממנה מדעתו בפירוש אין זה אומר אמרו. אם יש לסמוך במקום דחק ועיגון גדול ואין עת לשלוח הגט כגון שהוא מסוכן ואשתו תהי' זקוקה לחליצה ותמתין על יתום קטן וכה"ג אם מותר למנות שלוחים עפ"י הט"ג הנה גם בזה הדבר פשוט לענ"ד דלא מהני דלפי מה דמבואר בתוס' גיטין דף ס"ו שהקשו איך מהני אומר אמרו הלא הוי עד מפי עד ותירצו בתוס' דעיקר העדות נמסר לאחרונים והראשונים הם שלוחי הבעל למסור העדות א"כ כיון שאין שליחות לנכרי ל"מ ט"ג. דהתו' כתבו דהראשונים הם שלוחים. וע"כ צ"ל לשיטת הר"א והר"ן דל"ש מילי לא ממסרן לשליח רק באם עושה שליח שליח אחר מדעתו אבל באומר אמרו נעשה שליח מכח הבעל. אבל גם הראשון בעי שיהי' בר שליחות דהרי הוא מושלח מהראשון שיעשה להאחר שליח וכיון דאין שליחות לנכרי האיך יוכל לעשות הסופר ועדים שליח מכח הבעל. ואין זה דומה למה שמתירין היום לשלוח גט ע"י הפאסט דשם אנו סומכין על שיטת ר"ת המבואר בסי' קמ"א ס' ל"ה דעיקר השליחות נעשה עפ"י כתבו והנכרי מעשה קוף עביד משא"כ הכא הבעל הט"ג הוא הכותב ועיקר השליחות נעשה על ידו:

ב והנה מלבד כי נכרי לאו בר שליח הוא יש לדון בדבר. דהרי נכרי לאו בר עדות הוא. ובאומר אמרו בעינן שיהי' הראשון כשר לעדות דהרי עיקר העדות הוא שהבעל צוה לכתוב ע"י נעשה. וכדמוכח מדברי התוס' גיטין ס"ו שהקשו דהוי עד מפי עד עיי"ש. ולזה נאמר הנה בנתיבות המשפט סי' כ"ח ובתורת גיטין בחידושי הש"ס האריך בדברי התוס' ובדברי הרמב"ן ושורש דבריו דכיון דאין העדים הראשונים מעידין על גמר מעשה רק שזה שלוח ועומד במקום הבעל הוי כמעידין על אחוה דמיתנא דכ' הרי"ף ביבמות דל"ב עדות גמורה והתשב"ץ כתב בביאור דבריו כדברים הנ"ל דהוא אינו מעיד רק שהוא אחיו וה"ה באומר אמרו עדים הראשונים אינם מעידים שנתגרשה רק שזה מוכשר לגרש ול"ב הגדה בב"ד ומ"ה מהני עד מפי עד זאת שורש סברתו. ומזה הוא דן לכל עדי חתימה דמהני מפי כתבם דל"ה גמר מעשה ובאמת יש לדון בדבריו דא"כ בריש גיטין דמקשה בגמרא איך עד א' נאמן על לשמה ועל חתימת העדים הרי הוי דבר שבערוה והרי שם ג"כ העד אינו מעיד שנתגרשה רק שמעיד שזה הוא הגט והוא מוכשר לגרש אשה ומה לי אם עד מעיד שזה האיש מוכשר לגרש אשה זאת או שזה הספר מוכשר להוציא אשה זאת מחזקתה. הוא ג"כ אינו מוציא מחזקה. וכשם דלדברי הגאון מליסא מועיל ע"א לומר שזה האיש עומד במקום הבעל ולא בעי עדות גמורה ה"ה שיועיל לומר הגט נכתב כדין ומועיל להוציא מחזקה. וא"ל דשם שאני דאנן בעינן שיאמר בפני נכתב לאחר נתינה תכ"ד או בשעת נתינה עכ"פ אהא גופא קשיא מנ"ל לגמרא דלמא בעינן שיאמר קודם נתינה ויחזיקו הגט בחזקת כשרות כמו שכתב הרמב"ם דאיסור עצמו בע"א הוחזק ואח"כ יגרשו בו. ומנ"ל לגמרא כ"ז עד שהוצרכו לתרץ סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי ומדאורייתא ל"ב קיום וע"כ ס"ל לגמרא דכיון דעיקר העדות הוא להוציא אשה מחזקתה ל"מ רק ב' עדים ואינו דומה למה שכתב הרמב"ם באיסור עצמו בע"א הוחזק. דגם שם אם יבא אחר ורוצה לאכול וע"א מעיד שהוא חלב שאם יאכל מתחייב מלקות ואחר יאכל ל"מ ע"א כיון שעיקר עדותו למלקות וה"ה בגט ולדברי הנתיבות צ"ל דשם שאני שהתורה אמרה וכתב לה וס"ל לר"מ דוכתב קאי אחתימה ובעי שני עדים גלתה תורה דעל עדות הגט בעי שנים בין קודם נתינה בין אחר נתינה משא"כ להעיד שזה בעלה על זה לא גילתה תורה. אבל זה ליתא דהרי גם בזה גילתה תורה שמצוה הבעל והעדים יעידו על זה ובעינן שידעו שזה בעלה והוא צוה. ומעתה בעי עדות גמורה. ומה שהביא בנתיבות דברי הרי"ף פ' החולץ ודברי התשב"ץ. הנה דברי הרי"ף אין להוציא מפשטן דאם בא ואמר אנא אחוה דמיתנא הוי מלתא דעבידי לגלויי. והרי התוס' ביבמות ק"ו כתבו דמדאורייתא ל"ב הכרה לחליצה והיינו מה"ט דהתורה האמינה לאחד אם אמר אנא פלוני בר פלוני מטעם זה דהוי מלתא דעבידא לגלויי ומדברי התשב"ץ סי' פ"ג עוד ראי' להיפך מדברי הנתיבות שהרי כתב על דברי הרי"ף דה"ט דסומכין על נשים בבדיקות סימנים דל"ה רק גילוי מלתא שזו גדולה והקשה דא"כ נסמוך גם על מנין השנים שזה גדול עפ"י נשים וע"כ ה"ט דבסימנים כיון שאפשר לברר הוי מלתא דעבידא לגלויי וה"ה להכיר שזה אחיו שכיחא מלתא שרבים מכירים והוה מלתא דעביד לגלויי משא"כ במנין השנים לא מפרסמא מלתא לידע מתי נולדה ובעי עדות גמורה. ע"כ דברי התשב"ץ ומעתה מה זה דמיון לדברי הרי"ף שאומר שהוא שלוחו של פלוני ועומד בחריקאו. דל"ה גילוי מלתא בעלמא ולא מפרסמא מלתא ולא הוי מלתא דעבידי לגלויי ודאי בעי עדות גמורה והגדה בב"ד ואינו דומה כלל לאחיה דמיתנא. ושוב ראיתי שהנתיבות כתב בעצמו דמ"מ בעינן שנים דלאו גילוי מלתא גמור הוא. ורק דמ"מ לא דמי לדבר שבערוה דליבעי הגדה בב"ד כיון שאינן מעידין בגמר הדבר עיי"ש ואחרי שאינו דומה לאחוה דמיתנא טעמא לא ידענא. וצ"ע על דברי הנתיבות:

ג והמובחר בדעת התוס' והרמב"ן דס"ל דעדי חתימה אינו דומה לשאר עדות שבעולם דבכל עדים חזינן דהתורה הקפידה על אמירה שלהן והכא בעדי חתימה לר"מ אם יאמרו אלף פעמים בע"פ שהבעל עצמו צוה לסופר לכתוב ל"מ לר"מ רק שיחתום והוא עיקר הגט א"כ חתימת העדים הוא שני פעולות שהם מעידים על הציווי ועושים מעשה החתימה בשליחות הבעל. א"כ למה שעושים מעשה החתימה בשליחות הבעל מהני אומר אמרו מטעם שליחות שהם שלוחי הבעל להגיד לעדים שיעשו מעשה זאת ועל גוף ציווי הבעל באמת ל"מ. וכשהאשה תבוא להנשא באמת צריכה להביא לב"ד אותן העדים שהבעל אומר להם כמו שכתב הרמב"ן. ואך על מעשה החתימה מהני שליחות ומעשה החתימ' היא גזה"כ. וכשתבא האשה להנשא תביא ב' עדים הראשונים להעיד על ציווי הבעל והחתימה מהגט תבא לקיים מאמר הכתוב וכתב לה ספר דס"ל לר"מ דהוא חתימת העדים בשליחות הבעל. ובאמת הם שלוחי הבעל עפ"י עדים הראשונים אבל הם אין מעידין על זה. ועיין בלשון הרמב"ן מבואר כן. ודעת התוס' יהי' ג"כ דעיקר החתימ' היא בציווי הבעל. וזה שכתבו התוס' עיקר העדות לא נמסר אלא לאלו כוונתם עיקר ציווי הבעל ושליחותו לא נמסר אלא לאלו. והם אינם מעידים על ציווי הבעל אך שעושין פעולת החתימה בשליחות הבעל ומקיימין גזה"כ וכתב לה ספר כריתות בשליחות הבעל. ולכתיבה דהיא חתימה לר"מ עשאן שלוחים. ועיין עוד בטיב גיטין מה שכתב על הרמב"ן והתוס' ומה שכתבתי הוא הנכון. ויהי' איך שיהי' בדעת התוס' ורמב"ן אנן בעינן שמי שיאמר לסופר ועדים יהי' בר עדות שיעיד על הציווי ונכרי לאו בר עדות אף שיאמר אמת. ולזה יש לומר דיועיל שהבעל יצוה בפני עדים כשרים או בפני ב"ד של ג' והב"ד של ג' יעשו שליח להסופר ועדים בכתב וישלחו על ידי הפאסט ועפ"י ט"ג יגידו לסופר ועדים שנעשו שלוחים דאז ל"ה עד מפי עד כיון שנעשו עפ"י ב"ד של ג' ועיקר העדות על ציווי הבעל יגידו הב"ד וגם עיקר השליחות נעשה עפ"י ב"ד שיבא במכתב.

ד אך כ"ז לא יועיל לגרש תיכף בביאת הט"ג כיון דאנן בעינן שהסופר ועדים יכתבו לשמה. ומבואר בפוסקים דאם כותב שלא בשליחות ל"ה לשמה. א"כ כל עוד שלא השיג המכתב מהב"ד אך יודע זאת עפ"י ט"ג שנעשה שם שליח אולי ל"ה לשמה ושמא כיון שיודע הסופר ידיעה ברורה שנעשה שם שליח עפ"י ב"ד הוי לשמה והראיה דהרי לדעת הרמב"ן לא מהני אומר אמרו לענין שהאשה תנשא ורק שצריכה להביא לב"ד עדים הראשונים וז"ל הרמב"ן דאלו אין מעידין כלום ואם תשאלם על האשה זאת אם היא מגורשת יאמרו שאינם יודעים. ומ"מ מהני לרמב"ן כשתביא עדים הראשונים והחתימה אף דהעידו שלא בב"ד לפני עדים אחרונים ולא מהימני מ"מ הם חותמים ומ"מ מהני הצירוף להנשא ומוכח מרמב"ן דאף שהעדים אינם יודעים בבירור הוי לשמה וה"ה בעושה שליח בב"ד של ג' לסופר ועדים מפי כתב לדברי המקילין במקום עיגון גדול. ומודיע זאת עפ"י ט"ג יש מקום לדון להתיר עפ"י דברי הרמב"ן אך לפי הבנת הנתיבות בדברי הרמב"ן וגם למה דמוכח מפשטא דתוס' בעי שמי שיאמר לעדים ולסופר יהי' עד כשר ויהי' ב' עדים בשעת הגדתן לסופר ולעדים ואז כותב הסופר לשמה ולכן לשיטה זו לא מהני הט"ג דלאו בר עדות הוא אף אם נאמר לענין שליחות להקל עפ"י ד' המח"א דפועל נכרי מהני מטעם שליחות אף דכ"ז לא ברור חדא דבדברי המח"א גופי' יש לפלפל וכבר הארכנו בדבריו די באר וכאן אין עת לדבר מזה. ואף לדבריו י"ל דהבעל מלאכה מט"ג ל"ה פועל דידן רק של המלך והוא עושה בשכר ומ"מ רחוק שיהי' פועל ודברי המח"א רק בשכר יום ולא בקבלן והבעל מלאכה קבלן ובקבלן ל"א ידו כיד הבעלים. ואמנם אף אם נתפוס כל הקולות ל"מ הט"ג דלאו בר עדות הוא. וכפי מה דמשמע מראשונים בעי' שיהי' בר עדות. ובשעה שכותב הסופר אז יעידו לפני שנים שהבעל צוה ורק שהנתיבות כתב דל"ב הגדה בב"ד אבל מ"מ בעי שיהי' שנים כשרים להעיד ואז יכולין לחתום וליתן משא"כ עפ"י ט"ג. וסוף דבר כיון שלהלכה בלא"ה פסול אומר אמרו ואם עושה שליח עפ"י כתב ג"כ פסול ובעל מכתב אליהו כתב דמדאורייתא פסול ומקצת פוסקים כתבו דל"ה רק מדרבנן ועכ"פ פסול הוא. אף שנמצא אחרונים מקילים במקום עיגון גדול אבל עפ"י ט"ג אין שום סברא להקל אף במקום עיגון גדול:

ה אך מ"מ מדה טוב' אינה חוזרת להיות שיש בזה תיקון גדול דפרקים הבעל חולה בעיר אחרת ואין עת עד שישלח גט לאשתו ע"י הפאסט והיא תהי' זקוקה ליבם נ"ל להקל שתעשה האשה שליח לקבלה במקומה שלא בפני השליח עפ"י ב"ד של ג'. ותשלח ע"י הפאסט למקום שליח שהוא במקום הבעל. וכשנשלח ע"י הפאסט תשלח טעלעגראף שעשת' אותו שליח. ואז יכול לקבל גט תיכף בהשגת הטעלעגראף ותתגרש תיכף גם בטרם משיג הכתב מהב"ד ואח"כ כשיתברר שנעש' שליח עפ"י ב"ד בעדים כשרים תהי' מותרת להנשא. והנה מה שתמנה השליח שלא בפני' מבואר בש"ע סי' קמ"א ס' י"ד בלי שום חולק ע"כ בשליחות קבל' ודאי מועיל למנות שליח ע"י הפאסט בכתיב' וחתימ' וחתימת ב"ד והרמ"א שכתב וי"א דאין נוהגין לעשות שליח הולכ' בכתב קאי דוקא אשליח הולכ' ולא בשליח קבל'. ובמקום עיגון ודאי מועיל שליח קבל' בכתב. ע' בתיקון עולם בשירי טהר' להגאון מהרש"ק מה שהאריך בהיתר שליח קבל' ע"י הפאסט:

ולכאורה י"ל דל"מ הטעלעגראף דהרי העדי מסירה אינם יודעים בשעת מסירה שהוא שליח לקבל' דהטעלעגראף אינו מועיל לעדות עפ"י ד"ת. ומאי מועיל מה שאח"כ יתברר השליחות בעדים כשרים והרי בשעת מסירה לא הי' ידוע בעדים אך באמת מבואר במרדכי הובא ברמ"א סי' קמ"א ס' ח' דרק לכתחל' צריך השליח לברר קודם הנתינ' שהוא שליח לקבל' ורק משום לזות שפתים אבל מעיקר הדין א"צ לברר קודם הנתינ' כמו שהביא במרדכי כמה ראיות ברורות לזה הרי דעדי מסיר' א"צ לידע בבירור רק שהוא מקבל הגט. ואח"כ אם יתברר השליחות מהני סהדותייהו ה"ה הכא אף שלע"ע לא נודע רק עפ"י טעלעגראף תוכל להתגרש וכאן ליכא בגופי' לזות שפתים דגם לעדים ידוע שנעש' שליח עפ"י כתב בעדים כשרים דהט"ג אומר כן. ובאופן שיבואר לקמן:

ו ועדיין יש לבע"ד לחלוק דבאמת צריך להבין סברת המרדכי דהרי מ"מ לא נודע לעדי מסירה אם הוא השליח. ויש לומר סברת המרדכי הנה לדעת רש"י שפי' קושית הש"ס למ"ד שליש נאמן קיבל למ"ל היינו דא"צ לא לעדי אמירה ולא לעדי קבלה היכא שהגט שלם ביד השליח דס"ל לרש"י דהשליח יש לו מיגו שהיה נותן לה ודאי נכון דמ"ה א"צ השליח לברר השליחות בשעת נתינה דנאמן במיגו ורק לאחר שנקרע צריך לברר אבל בגט בידו יש לו מיגו א"כ בשעת מסירה שיש לו מיגו נאמן על שליחותו ויודעים העדים שנתגרשה דמצד הדין הוא נאמן וא"צ לברר כלל לשיטת רש"י אלא אפילו לתוס' דפירש דהקושיא בסוגיא דשליש נאמן קאי דוקא אעדי קבלה ואהא מקשה קבל למ"ל אבל עדי אמירה צריך מ"מ כתבו התוס' הטעם דל"ה מיגו ליתן להאשה דהאשה לא תרצה לקבל כיון שהבעל אומר לפקדון. ולפ"ז היכא שהאמת הוא שהאשה עשאתו שליח לקבלה ויש עדי מסירה שהבעל נתן לגירושין שוב יש לו מיגו שיכול ליתן להאשה אף בליכא עדי מסירה שהיא תקבל הגט כיון שהבעל אומר לגירושין ומעתה מ"ה ס"ל למרדכי דהשליח קבלה יוכל לקבל הגט אף דליכא עתה עדים מ"מ עתה שהגט בידו נאמן במיגו שהוא שליח קבלה. ולפ"ז כיון שיש לשליח מיגו הוי כעדים ויודעים העדי מסירה. ולפ"ז יש לדון דכ"ז כשהשליח הי' אצל האשה ויודע שהוא שליח ויש לו מיגו משא"כ כשגם הוא אינו יודע רק ע"י הטעלעגראף ל"מ הגט כיון שאינו ידוע לעדים ידיעה ברורה שהיא נתגרשה:

שוב ראיתי דמה שכתבתי לשיטת התוס' ליתא דמה שכתבתי דכיון שיש לו מיגו דהאשה תקבל הגט כיון שעשתה אותו שליח גם התוס' מודה דע"כ לא כתבו התוס' דלא הוי מיגו דהאשה לא תקבל כיון שאמר לפקדון משא"כ היכא שהבעל נותן לגירושין והיא עשתה שליח לקבלה. ליתא דכיון שאין לשליח עדי אמירה והעדים חיישי שמא לא עשתה שליח וכשלא עשתה שליח אין לו מיגו דהאשה לא תרצה לקבל הגט. ואי דיזרוק לה בע"כ זה אינו דכיון דלא הוי שליח להולכה באמת איך יזרוק לה גט ויודע הדבר. ובהכי מיושבין בעיני קושית הפ"י במשנה דהתקבל שהקשה למ"ל עדי אמירה כיון שהאשה מודה עתה שהוא שליח לקבלה יש להשליח מיגו ותירץ דבעינן שהעדי מסירה ידעי ודחה לסברא זו מדברי המרדכי ולהנ"ל ל"ק מידי דדא היא ברירא דהך מילתא דהעדי מסירה באמת אין צריכין לידע רק לראות שקיבל השליח. וכשהאשה באה להנשא חזינן אם יש לה עדי אמירה ונמצא שהוא שליח למפרע והו"ל מיגו להשליח בשעת הקבלה כיון שהאמת אתו שפיר מגורשת. דכיון שהי' לו מיגו גם אז למפרע נאמן לפני העדי מסירה שהרי נתברר שהי' לו מיגו. ומשא"כ כשאין לו עדים שאמרה נהי דהאשה אומרת שהיא שלוחה ויש לו מיגו אבל אנן חיישינן שמא עתה אומרת כן אבל באמת לא עשתה שליח. ולא ה"ל מיגו בשעת נתינה וכשלא הו"ל מיגו לא הי' לו נאמנות ולא ידעו עדי מסירה ול"מ הגירושין ומה בכך שעתה יש לו מיגו אנן בעינין שיהי' נאמן בשעת הגירושין ואז לא ה"ל מיגו. רק כשיש עדי אמירה ונתברר שהוא באמת שליח הוה לו גם אז מיגו. וזה ברור ואמת בישוב קו' הפ"י:

לז היוצא לנו מזה דהעדי מסירה וגם הב"ד יכולים לצוות למסור גט להשליח. ממ"נ אי אין לו עדי אמירה באמת לא תנשא בו ואם יש לו עדי אמירה יש לו מיגו ונאמן גם עתה וידעו העדים מזה. ואתיא שפיר דברי המרדכי ודברי המשנה. ולפ"ז כשיודע השליח מכח הטעלע- גראף אם אין נאמנות להטעלעגראף והשליח בעצמו אינו יודע ול"מ שיש לו מיגו כיון שבעצמו אינו יודע אינו דומה להמרדכי דשם הוא בעצמו יודע והו"ל מיגו משא"כ כשהוא בעצמו אינו יודע. אך האמת המובחר דבטעלגראף בדרך זה היינו לפי נימוסי הטעלעגראף יעשו בדרך זה שיקחו רעצעפיס מהמכתב וישלחו הטעלעגראף בטוח ואז הממונים על הט"ג ערבים שלא יהי' שום טעות בו. גם ישלחו מהב"ד שבמקום האשה חותם למקום ששולחין הט"ג ואז יהי' כמו שנשלח מהערכאו' והממונה על הט"ג מחויב לקיים החותם מהב"ד ועבור זאת ישלמו בייחוד ותהי' הרעפעשא מקוים מהערכאות שהם יעידו שהי' בחתימת הרב באופן שאין לחוש לשום זיוף. ואז יהי' עכ"פ ידיעה ברורה להשליח ולהעדים ולהב"ד משם שהדבר אמת שנעשה שליח שלא בפניו ושבבירור הלך ע"י הפאסט מעשה ב"ד בעדים כשרים בקיום ב"ד דהשליחות אמת ואז תקבל הגט. וכשיבא אח"כ המעשה ב"ד תוכל להנשא כדברי המרדכי דכיון דהי' להשליח והעדים ידיעה אמיתית אף ע"י עוף הפורח באויר מקבל השליח הגט דהכי בעינן שיעידו להשליח אנן בעינן שידע השליח ועדים. והשליח והעדים יודעים ואח"כ יקיימו חתימת הב"ד מהשליחות קבלה ואף לאחר מיתת המגרש מהני הקיום כדמוכח מדברי המרדכי. וזה ברור וישר בלי פקפוק. וכיון שבשעת הדחק ועיגון נוהגין בשליח קבלה כמבואר בב"ש ס"ק י' כשיש לחוש ליבום הוי מקום עיגון ומותר בשליח לקבלה בלי פקפוק באופן שיסכים עוד גדול אחד.

והנני ידידו

הג"ה בענין אם יכולה האשה לעשות שליח לקבלה אם בעלה מסוכן בעיר אחרת ע"י מכונה טעלעפאן הנעשה לקשר שני מקומות רחוקים זה מזה אפילו כמה מאות פרסאות נלע"ד להתיר במקום שיש חשש שתפול לפני יבם קטן חדא שיכול השליח להכיר קולה של האשה המדברת אליו וכבר כתבתי (לעיל בח"ר סי' ע"ב אות ב"ג וסי' פ"ה אות א') דטב"ע דקלא מהני לענין היתר עגונה וה"ה לענין שליחות הסופר והשליח לקבלה אמנם אף אם זה ל"ה שמיעת קול ממש דלא ניכר טביעו' עינא דקלא מ"מ לשליח לקבלה מהני באופן שיעמדו שני עדים בעת שהאשה מדברת לתוך המכונה וגם יעמדו שני עדים אצל השליח למען ישמעו כי הוא נעשה שליח. וע' בספרי ליו"ד ח"ב הגהות ומפתחות לסי' ל"א כמה דינים בזה ולדעתי זה מקצוע גדול בהיתר עגונה:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה