אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן טז

סימן טו

ברעזאן חיים של ברכה לפ"ק

להרב החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסים מ' פנחס שפירא

מפאלטשאן.

ע"ד השאלה באחד שהי' שמו יעקב ושם העריסה יעקב אלי' וכן היה עולה לס"ת בשם יעקב אלי' והאב קורא אותו יעקב לבד ובפי הרוב מבני בית קורין אותו יעקב אלי' וחתימה שלו לא נודע ושלחו גט לבתו ממדינת אמעריקא וכתבו על אבי המתגרשת יעקב דמתקרי אלי' והוא מקום עיגון גדול כי קשה להשיג גט אחר משם עד יתרפסו המגרש בסך עצום וגם טרחא מרובה בזה וזמן רב:

א תשובה הנה בעולה לס"ת בשני שמות ונקרא בשם אחד נחלקו הפוסקים אחרונים ודעת התו"ג לכתוב דמתקריא בין שני השמות כגון ראובן דמתקריא שמעון והגאון מהר"ז מרגליות חולק עליו בסי' פ"א ובכמה מקומות בט"ג דאין לכתוב ע"ש השני דמתקרי כיון דלא נקרא בשום פעם בשם זה לבד דמעריסה נקרא בשני שמות וגם לס"ת ובפי כל נקרא בשם ראשון לבד אבל בשם השני לבד לא נקרא מעולם והאריכו בזה הרבה ומדברי התוספתא שהביא בטוש"ע אה"ע סי' ל"ח סעי' ל"ג יש ראיה לדברי התו"ג דאיתא שם ע"מ ששמו יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון הרי זו מקודשת שאין שמו אלא יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון אינה מקודשת. ובוודאי כוונת התוספתא דאף אם נקרא יוסף ושמעון מ"מ מקודשת דליכא למימר דתוספתא מיירי בנקרא אצל מקצת יוסף ואצל מקצת שמעון דא"כ הול"ל בסיפא רבותא יותר דאפילו התנה ששמו יוסף ונקרא יוסף שמעון בשניהם יחד אינה מקודשת ועוד דדומיא דרישא ע"מ שאני בושם ונמצא שהוא בושם ובורסקי דהוה מקודשת ומשמע דאפי' הוה שניהם יחד וה"ה הכא אפילו נקרא בשניהם יחד מקודשת. ולדברי הגאון מהרז"מ דאין לכתוב על שם אחד דמתקרי כיון דלא נקרא בשם זה אמאי תהא מקודשת והרי אין שמו יוסף. וע"כ כיון דנקרא בשניהם לא נעקר ממנו שם יוסף רק שנקרא עוד בשם אחר. וה"ה שיש לכתוב דמתקרי דהרי נקרא גם בשם יוסף. וראיה זו מובא בתשובת חתם סופר סי' י"ח לענין דברי הב"ש בשם משה יהודא המכונה ליב במה שפלפל בזה הנוב"י. ולפענ"ד יש להוכיח מזה כדברי הת"ג. דיכולים לכתוב דמתקרי על שם אחד אף שנקרא בשני שמות ביחד. אמנם לאחר העיון יש לדחות ראיה זו דהב"ש בסי' ל"ח ס"ק מ"ד הקשה על הירושלמי דמשמע דבקפידא תליא מילתא מדברי התוספתא ע"מ ששמו יוסף ומאי קפידא יש בדבר ובאמת ל"ק קושית הב"ש עפ"י הגמרא יומא פ"ג ע"ב דר"מ דייק בשמא עיי"ש כמה עובדא בכגון דא ובמדרש מעין זה א"כ ע"י ששמו יוסף יש קפידא בדבר דאולי דייקא היא בשמא א"כ כששמו יוסף ושמעון יש לומר דל"ש קפידא כיון ששמו ג"כ יוסף משא"כ לכתוב דמתקרי על שם אחד י"ל כיון שלא נקרא בשם זה לבד יאמרו דזה אחר הוא שנקרא בשם זה לבד:

ב והנה אף שדברי התוספתא מובאים. בלי חולק ופסקה הרמב"ם וכל הפוסקים לפענ"ד הדבר תלוי באשלי רברבי ומוכרח אני להאריך קצת דהנה קשיא לי טובא אשיטת הרשב"ם בב"ב קמ"א האומר אם ילדה אשתי זכר וכו' ילדה זכר ונקבה זכר יטול מנה ונקבה מאתים וכ' רשב"ם דדוקא בהתנה על תאומים אבל האומר אם ילדה זכר יטול מנה וילדה זכר ונקבה לא יטול כלום והרי בהתנה ע"מ שאני בושם ונמצא בושם ובורסקי נתקיים התנאי מטעם כיון שהוא בושם ג"כ. וה"ה באם ילדה זכר ונקבה יטול כיון שילדה זכר ג"כ והכי התנו אם לא תלד אלא זכר. ואף אם נאמר כמ"ש הנ"י והשיטה מקובצת דהטעם דהוי בודאי ולית כחשים או דאין לו שמחה כל כך עיי"ש. הרי גם בבושם ובורסקי ודאי בקפידא תליא מילתא ובודאי מקפדת אם הוא בושם ובורסקי ומ"מ כיון שלא התנו ע"מ שאיני אלא בושם אמרינן דנתקיים התנאי ה"ה הכא בזכר ונקבה. והנה בנ"י ובשיטה מקובצת ובטור וש"ע סי' רנ"ג באמת חולקים שם על שיטת הרשב"ם ודעת הרמב"ם בה' זכיה ומתנה לחלק בין הקנה לבני דאף תאומים בכלל ובין הבטיח למבשר דאין דעתו על תאומים. אבל הרשב"ם לא מחלק בזה. ומשמע דבכל ענין בהתנו על זכר ונמצא תאומים לא יתן כלום וקשיא מתוספתא הנ"ל. ומתוך כך נ"ל דנ"י בב"ב מביא באמת מתוספתא ומירושלמי דגם במבשר אם אומר אם ילדה זכר וילדה תאומים יטול ובגמרא דידן לא משמע כן. דמקשה והא זכר ונקבה לא אמר ופסק כש"ס דילן ונמצא דתוספתא בהתנו ע"מ שאני בושם ונמצא בושם ובורסקי כשיטתיה דבהתנו בזכר וילדה תאומים. ולרשב"ם דלא פסק שם הכי גם בזה לא נתקיים התנאי. ועיין ברא"ש בתשובה כלל פ"א והובא בטוש"ע סי' רנ"ג סעיף צ"ז בשכיב מרע שצוה אם תלד זכר יטול אחיו שליש ירושה ואם תלד נקבה יטול אחיו ב' שליש וילדה זכר ונקבה דפסק דאחיו לא ירש כלל דלא נתקיים התנאי דהוא לא התנה רק על זכר או נקבה ולא על תאומים וגם על דבריו קשה מדברי תוספתא זו בע"מ שאני בושם. ואמנם הרא"ש ס"ל במבשרים דבתאומים יטול. וכאן הטעם דמוכח כונתו דלא התנו על תאומים דלמה יגרע חלק הזכר עיי"ש שהאריך הרא"ש להוכיח כוונתו. וכאן י"ל דמודה הרא"ש וס"ל כתוספתא זו ועוד דשם לו יהא דהדבר ספק הנכסים בחזקת היורשים וכאן כיון דבקידושין הוא וודאי וספק האיך הי' כוונת התנאי לא אתי ספק ומוציא מידי ודאי דומה למ"ש המ"ל גבי ספיקא דתרי ותרי אומרים דלא הי' תנאי דמוקמינן קרקע בחזקת לוקח עיי"ש פט"ו מטוען בשם הרשב"א ונמצא דבקידושין דנין שאין כוונתו שיהיה בושם ג"כ משא"כ בהמבשרים או בהך דתשובת הרא"ש אין להוציא ממון מספק. ועוד יש לחלק גם בדברי הרשב"ם דבקידושין כיון שהוא התנה והוא הי' יודע אם הוא כהן או אם שמו יוסף ודאי כונתו ששמו יוסף ע"כ כיון שקידש בעצמו והתנה ע"מ ששמו יוסף ובאמת שמו יוסף שמעון והיכא דאמר אלא יוסף הרי חזינן דלא נתקיים התנאי. אבל כל עוד דלא חזינן אמרינן שנתקיים דבריו. משא"כ בהך דב"ב לא הי' כונתו רק נזכר לבד ולא לתאומים ואכ"מ להאריך בזה:

ומ"מ אין ראי' מתוספתא זו לנ"ד די"ל דבאמת כונת התוספתא בנקרא לפעמים יוסף ופעמים שמעון אבל לא בנקרא יוסף שמעון דאז ל"ש לומר ששמו יוסף כעין דאמרינן בכתובות בהאי דאמר נכסי לרב טובי ואתי טובי דלא קנה הנכסים. והיתכן שיאמר ע"מ ששמו רק טובי ושמו רב טובי שתהי' מקודשת והלא לא כונה לזה. אבל יש לחלק דכיון דראת' המקדש וקידש אותה בשני שמות לא ישתנו הקידושין ורק מחמת תנאי קאתינן והתנאי מתקיים כיון ששמו גם טובי משא"כ בכתובות שם לא כיוון לזה כלל. ועוד יש לחלק בין אם התנו ע"מ ששמו כן ובין אם כתב דמתקרי דבהתנו ששמו כן מ"ל כיון ששמו יוסף ג"כ מתקיים התנאי דאם השם הוי שם בפ"ע אף שנקרא כאן בשני שמות מקרי ששמו כך כדמוכח לענין מחיקת השם אף דנתכוון לכתוב שם בן ד' ולא כתב רק שם מב' אותיות אינו נמחק כיון שהוא שם בפ"ע אף דבמקום זה ל"ה שם בפ"ע. משא"כ לכתוב דמתקריא לא יתכן שלא נקרא בשם זה לבד ודוק:

ג אמנם לעיקר הדין האריכו האחרונים הרבה בזה וכפי הנראה מכמה פוסקים דברי הגאון מליסא הם יסוד בהלכה כדמוכח מדברי תשובת הרמ"א סי' פ"ד גבי אהרן סעדי' דאף שהי' נקרא לתורה אהרן סעדי' כותבין אהרן דמתקרי סעדי' והגאון מהר"ז סי' פ"ו דחה זאת דשם נשתנה ע"י חולי. ומי יתן ואדע כיון דלדעתו אין לכתוב דמתקרי על שם אחד כיון דלא נקרא בשם זה לבד במה יפוי כח השם שנשתנה ע"י חולי כגון דכותב אהרן דמתקרי סעדי' דהרי לא נקרא סעדי' לבד ואי דהוה נקרא מקודם סעדי' לבד איך כותבין דמתקרי דמשמע שהוא נקרא כעת כמ"ש ג"כ בתשובת מהר"ז סי' פ"א באריכות וגם בתה"ד סי' רל"ד מסיק להלכה דאף במדינת עסטרייך שקורין לתורה יעקב משה כותבין יעקב דמתקרי משה צ"ל ג"כ כיון דמיירי בשם שנשתנה ע"י חולי א"כ כל כי האי גוונא הי' להם לפוסקים לאשמעינן בפירוש החילוק והגם שהד"מ ס"ק י"ט מזכיר חילוק זה בשם מהרי"ו מ"מ שיש בדבר קפידא בדיעבד הו"ל לשאר פוסקים להביא חילוק זה ומצאתי בתשובה להגאון מוהר"ר חיים כהן ר"פ שנדפס מחדש סי' ס"ה שחולק על הב"ש ופסק שם דאף אם יש לו מלידה ב' שמות ונקרא בשם אחד יש לכתוב לכתחלה דמתקרי. ואף בנקרא בב' שמות כשר אם נכתב דמתקרי ועי' בתשובת מהר"ז סי' פ"א מה שתמה על הרמ"א שכ' באם נקרא בשני השמות כשר אם כתבו שניהם יחד דהרי הד"מ חולק על תי' הב"י וס"ל דמהרא"י מודה למהרי"ק ודוקא בנקרא בשני שמות לס"ת כשר אבל בנקרא בשניהם ואינו עולה לס"ת רק באחד פסול בדיעבד בלא דמתקרי. וכפי הנראה מדברי תשו' הר"ר חיים כהן נראה שפי' דברי הב"י שכ' דמהרא"י מיירי בנקרא בשני שמות במקום אחד היינו שנתנו לו בשעת לידה ב' שמות וכעת נקרא רק באחד. וכונת ב"י שנקרא בשניהם במקום אחד היינו שנתנו לו שני שמות במקום אחד ומ"ה כשר בלא דמתקרי וע"ז חולק הד"מ וס"ל דדוקא בנקרא בב' שמות לס"ת כשר בלא דמתקרי

אבל ל"מ מה שנקרא פה בב' שמות היינו שמות הלידה. אבל היכא שנקרא גם כעת בב' שמות או שעולה לס"ת בב' שמות אף דלא נקרא רק באחד כשר בדיעבד בלא דמתקרי והיכא דנקרא גם בשניהם ועולה בשניהם מ"מ ס"ל לתשו' רח"כ דכשר אם כתבו דמתקרי. ועיי"ש שהאריך ופירוש זה מחוור יותר ממה שפירש הגאון מהר"ז דברי הב"י והרמ"א עיי"ש. ועכ"פ מדברי הרמ"א בד"מ מוכח דאם כתב דמתקרי ג"כ כשר ואם כתב שני השמות ביחד ג"כ כשר. וקצת גמגום יש בתשובה הנ"ל שכתב ומה שנסתפק מר ממ"ש ד"מ אות י"ט אמינא חדא דהא לא כתב ד"מ להכריע כן והביא גם היפך דעה זו בשם תשובת מהרי"ו דיש לכתוב דמתקרי אע"פ שעולה בשניהם לס"ת ומ"ש ועוד דאיכא לפרש נמי דעה זו כדעת הנ"ל ומ"ש ויש לכתוב אותו שם שקורין לו תחלה ר"ל שקורין אותו לתורה בשם זה הנה בתשו' מהר"ז סי' פ"ה ל"א הקשה שאינו מבין הכונה מ"ש שקורין אותו תחלה דאי מיירי בראובן שמעון ונקרא בשם ראובן ודאי יש להקדימו ואי נקרא בשם השני כותבין שמעון ראובן וזה צ"ע ע"ש. והגאון מהרח"כ פי' זה דמיירי שנקרא בין הבריות בשניהם ולתורה לא נקרא רק בשם אחד. עיי"ש. וגם זה צ"ע אם נקרא לתורה בשם השני. ואמנם מ"ש בתשו' מהרח"כ דהד"מ מביא בשם תשו' מהרי"ו לכתוב דמתקרי וצ"ע דזה דוקא בשינוי מחמת חולה אבל בניתן לו מלידה ב' שמות הד"מ כתב להדיא בשם מהרי"ו שיש לכתוב בלא דמתקרי ואולי גם בתשו' מהרח"כ מיירי בשינוי מחמת חולה. ולפ"ז אין ראי' מתשובת מהרח"כ אבל פשטא דלישנא דכל התשו' משמע דגם בב' שמות מחמת לידה יש לכתוב דמתקרי והוא יותר מדעת הגאון מליסא מיהו בג"פ ס"ק יראה להדיא דהיכא דנקרא בשני שמות אין לכתוב דמתקרי ביניהם וכדברי הגאון מהרז"מ עיי"ש ומ"מ כיון דכבר נפסק להלכה כדברי הגאון מהר"ז וכן כותבין כל הגיטין ומורים כן כל גדולי המורים חלילה להורות נגד זה:

ד אמנם בנ"ד שכבר נשלח הגט והוא מקום עיגון גדול וגם הוא בשם אבי האשה נ"ל להתיר הגט בדיעבד להתיר האשה להנשא לכתחלה. דבאמת בלא כתב שם אביו כלל הגט כשר ורק דיש לחוש דהוי שינוי השם והיכא דלדעת הרבה פוסקים לכתחל' יש לכתוב כן ל"ה שינוי עכ"פ דבשינוי השם יש כמה טעמים לפסול טעם אחד כתבו התוס' בגיטין דף פ' דאם העדים מעידים אכולא מלתא א"כ העדים פסולים שחתמו בשקר וע"ש בתוס' שהביא ראי' מכתובות כ"ד דאין מעלין משטרות ליוחסין דהעדים לאו אכולה מלתא קמסהדי ע"ש ולי קשה מאוד בזה דהרי בכתובות איכא פלוגתא בזה ורמב"ם ושאר פוסקים פוסקין דאין מעלין משטרות ליוחסין דדלמא לאו אכולה מלתא קמסהדי הוא אך משום מעלות יוחסין וראי' דלקדשי גבול מעלין משטרות כמ"ש הרמב"ם וטוש"ע סי' ג' וא"כ דנהי דלהחמיר אין מעלין משטרות ליוחסין אבל איך נסמוך על זה להקל אם איכא פלוגתא דאמוראי ואין הכרע הלכה כמאן וצע"ג ולא מצאתי מי שהרגיש בזה. ואולי יש לומר בזה דבאמת יש לחלק בין הך דמעלין משטרות ליוחסין ובין הך דגיטין דשם לא חזינן טעות אמרינן דמסתמא העדים העידו אכולה מלתא משא"כ במשנה דגיטין דחזינן שינוי שם העיר או הליד' אמרינן דהעדים לא העידו אכולה מלתא דטוב לנו לומר כן מלומר דהעדים העידו שקר. דמה"ט אמרינן בירושלמי בשטרי חוב המוקדמים דהעדים לא נפסלו דיכולים לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו. ודברי ירושלמי מובאים בש"ך סי' מ"ג. וצ"ע על הירושלמי מהך דמעלין משטרות ליוחסין ג"כ וצ"ל כנ"ל דלפסול העדים עדיף לנו יותר לומר דעל זה לא חתמי. והפוסקים החולקי' ס"ל דעל הזמן ודאי חתמו דהוא עיקר העדות ועכ"פ הדבר ברור שיש לחלק והתו' בגיטין לא הביאו רק לרווחא דמלתא דאפילו בלא חזינן טעות אמרינן דאין מעלין משטרות ליוחסין וכאן דאיכא טעות כ"ע מודו דאמרינן העדים לא חתמו על זה כן נ"ל לפי חומר הנושא. ועכ"פ הפוסקים האוסרים בשינוי השם אף בשם אביו וסברו דהוא מטעם דהעדים העידו ע"ז. ויתכן הדבר ביותר לשיטתם לפמ"ש הקצה"ח סי' מ"ט בשם הר"ן והרשב"א שהאוסרים בגמרא כתובות הוא דוקא בדבר דגוף העדות תליא בו אבל בדבר דאין גוף העדות תליא בו לכ"ע העדים לא מסהדי ע"ז ועיי"ש מה שפלפל בזה. א"כ ס"ל לפוסקים אלו דדוקא בשינה מקום הלידה דהעדות לא תליא בזה ובזה לכ"ע לא מסהדי על זה אבל בשם אביו ואבי' דהוא מעיקר העדות נהי דאם לא כתבו כשר אבל מ"מ בכתבו הוא מעיקר העדות ומ"ה העדים מסהדי ע"ז. א"כ כיון שזה הוא הטעם מצד דהעדים העידו שקר. אבל בשם שנכתב ויש כמה פוסקים דיכתוב כן לכתחלה וכתבו כן אף הפוסקים המחמירים מודים דל"ה שינוי דהעדים י"ל שהעידו על זה דהם עשו כמו פוסקים אלו. ועכ"פ לא הוי דבר שקר דהעדים עשו כמו פוסקים אחרים שסוברים שיעשה כן לכתחלה. וכיוצא בזה כתבו תוס' בב"מ דף ט"ו ד"ה ונתן לו לשם מתנה. אבל בעירוכין לא אמרינן אדם יודע שאין מכר ביובל דהא אמר רב מכירה והוצאה וכש"כ בכה"ג לא שייך לומר דהעדים חתמו שקר אם איכא כמה פוסקים הפוסקים לכתוב כן לכתחלה טעם ב' משום שהעולם יסברו שאשה זו לא נתגרשה. וגם זה לא שייך בכה"ג דאדרבה השומעים והיוצאים והנכנסים יתלו הדבר שהב"ד סמכו עצמם על שיטת הפוסקים דלכתחלה יכתוב כן או דיתלו דהוי שינוי שם מחמת חולי. דבכה"ג מודה הגאון מהר"ז דיכתוב כן לכתחלה וכיוצא בזה כתב ג"כ בתשו' מהר"ח כהן דל"ח בכגון דא למראית עין דהעולם יתלו זאת בדבר ולא יאמרו שלא גירש אשה זו:

ה טעם ג' כתב בתשו' צמח צדק והוא יותר מחמיר בכגון דא וע"ש בסי' פ"ג ד"ה טעם ד' ושם חשש להחמיר בגט ע"י שליח דשמא הבעל לא נתכוין לגרש אשה זו. ושינה בכיון שם אבי האשה או דהוי שינוי בשליחות דהוא שלח גט לאשה ששמה בת נתן והוא נתן לאשה שאבי' שמואל עי"ש. וצריך לבאר דבריו. דהרי באמת אנן נוהגין לכתוב שם אביו עפ"י עצמו ול"ח שמא יכתוב במזיד שם אחר לקלקל אשתו ולמה חשש הצ"צ לזה כיון דקי"ל להלכה דכותבין עפ"י עצמו שם אביו וצ"ל דהיכא דלא חזינן קלקול ודאי ל"ח שיקלקל במתכוין משא"כ היכא דחזינן שינוי חיישינן שמא קלקל במתכוין והוא לא צוה לתת לאשה זו רק לאשה ששמה כמו שנכתב בגט והיה שינוי בשליחות. והנה אם כנים דברי הצ"צ כמה יש לחלק בין שם אביו ובין שם אבי'. דהיכא דשינה שם אביו לא איכפת לן ובשינה שם אבי' ושלח ע"י שליח הוה שינוי בשליחות דהוא צוה לגרש בת ראובן והוא גירש בת שמעון ומהרבה פוסקים משמע דאדרבה שם אביו גרע טפי. אמנם לדעתי צ"ע על הצ"צ דכיון דאנן ידעינן שהוא עושה שליח לגרש אשתו והוא אומר כן להשליח לגרש אשתו ואין לי כאן אחרת אלא אשה זו ע"כ השליחות קאי על אשה זו ואיזה שינוי בשליחות הוא כמו דל"ה שינוי השם מצד הגט בעצמו כיון שהאשה שמה כן ושם האב לא איכפת לן כן לא הוי שינוי בשליחות כיון שצוה לגרש אשתו. ועוד דאין אדם מגרש אשת חבירו כדאמרינן בנדרים דף ו' וכאן ודאי קיים השליחות דהרי צוה לגרש אשתו ונודע בבירור דאין לו אשה אחרת זולתה. וכפי הנראה הצ"צ לא סמך על זה לבד רק החשש שמביא בשם הרא"ם דחיישינן שמא הבעל כיון לקלקלה ולא הי' כוונתי לגרשה עיי"ש ד"ה כיוצא בזה וגם זה צ"ע כיון שהגט כשר עפ"י דין דל"ה שינוי השם במאי קלקלה:

ועוד מאי מהני כונה בזה כיון שאומר שמגרש לאשתו דברים שבלב אינם דברים. ואי דהאמירה לא מהני כיון ששינה השם א"כ אין חילוק בין איש שמגרש את אשתו או שלח ע"י שליח כיון שהאמירה והגט הוא בשינוי וצ"ל דזה ל"ה שינוי א"כ מאי מהני כוונתו. ולומר דשם כיון שנתן לה תיכף גומר ומגרש משא"כ ע"י שליח כמו שכתב לענין בפני נחתם הרי גם לענין בפני נחתם כתבו תוס' ריש גיטין דאין חשש רק שיערער על שליחות אבל לא על הגט לבד וצ"ל ליישב דבריו דגם כאן הבעל יערער על השליחות כמו שכתוב בתחלה ועכ"פ ערעור יהי' בזה ועדיין צ"ע בדבריו וכל זה ל"ש בנ"ד. דכיון דכבר כתבנו דלהלכה נוהגין לכתוב שם אביו עפ"י עצמו ובשאר כינויים או שם טפל נוהגים לכתבם עפ"י עצמו הרי דל"ח שיקלקלה במזיד. ורק דהמהרא"י מיירי בנמצא שינוי ותולין במתכוין לקלקל. משא"כ היכא שיש לתלות בטעות או שכתבו במתכוין וסובר כשיטת הפוסקים שצ"ל כן לכתחלה. וכ"ש בזה"ז דידוע בסידור השמות דהב"ד המסדרים והם צוו לכתוב יעקב דמתקרי אלי' ודאי לא חיישינן שנתכוין לקלקל במתכוין ול"ח כל הני חששות:

ו והגאון בעל נוב"י בתניינא סי' קי"ג האריך בענין אם לא נכתב שם אבי האשה או שם אביו ודעתו לחלק בין שם אביו דל"ה מוכח מתוכו ובין שם אבי' דהוי מוכח מתוכו כיון דמסר בידה. ולהלכה בשני יוסף בן שמעון מוציאין על אחרים דמאן דנקט לי' בידים שלו הוא ה"ה באשה כיון דנקיטא בידה שלה הוא. והוי מוכח מתוכה דתפיסתה מוכחת משא"כ בשם אביו דל"ה תפיסתה מוכחת ולא נודע מי המגרש ופלפל שם בדבר נחמד בגמרא. ולפע"ד אם כי דברים נחמדים הם ואם לדין יש להם פירכא. דממה נפשך בשעת נתינה כמו דתפיסתה מוכחת עלי' כן תפיסתו מוכחת עליו דהוא נקט לי' בידי' קודם הגט והיא אחר הגט. ואחר הגט מאי מהני תפיסתה והרי אחר הגט רשאי לשרוף הגט ולאבדו והכי חייבה תורה שתחזיק הגט אח"כ. ומי יתן ואדע איזה תפיסתה מוכחת יש היכא ששורפת תכף הגט. ולומר דבדלא הזכיר שם אביה חייבת להחזיק הגט אח"כ ולשמור איזה שיעור תתן לזה. ובשעת נתינה כמו שהגט מוכיח עלי' לאחר נתינה כן הגט מוכיח עלי' בשעת נתינה. שהתורה אמרה ונתן בידה הוא הנותן והיא המקבלת ותיכף נתגרשה ורשאי לקרעו אף תכ"ד. ולזרקו לים. ועוד יש לצדד דאם ל"ה גט רק מה דל"ה מוכח מתוכה רק דכשנותן לה הוי מוכח מתוכה אנן בעינן ונתן בידה שיהי' גט קודם הנתינה שיתן לה גט לא מה שנעשה גט אחר נתינה וצ"ל בזה דכוונתו כמו דאמרינן גיטו וידו באין כאחד כן מהני בזה שיהי' גט ונתינה יחד. וזה צ"ע. ועיין בקידושין דף ח' באיבעיא דרבא שתי בנותיך לשני בני בפרוטה. והמ"ל בה' אישות לענין מסוכנת שקידשה באיסורי הנאה אי מהני הואיל ולגבי' לא הוי נתינה וה"ה הכא כיון דקודם נתינה ל"ה גט רק בשעת שהגיע לידה. אבל בכ"ז י"ל דבגט מהני כמ"ש הרמ"א בסי' ק"כ הובא בטור דהסופר נותן לה והיא זכתה בשליחותה לבעל וזכתה לעצמה וה"ה הכא בנ"ד מהני. אבל מה שהקשיתי ראשון קשיא. ועוד דא"כ אם מגרשה ע"י שליח לקבלה לא שייך זה דאין תפיסתו מוכחת והכי נאמר דלא מהני שליח לקבלה בכה"ג. ועוד דגם בנתן לתוך חציר' ל"מ רק בנותן בידה דבחציר' ל"ה מוכח מתוך הגט. ואמנם בעומדת בצד חצרה מהני ואנן לא אשכחן חילוק בזה. לבד מה שאמרו שיננא את לא תעביד עובדא עד דמטא גיטא לידה. אולי הוא מה"ט דשמא לא נכתב שם אבי' ועיין עוד בתורת גיטין סי' קכ"ט שכ' מה"ט בלא נכתב שם האשה כשר מדאורייתא דכיון שנכתב הרי את מותרת הוי כנכתב בשט"ח לויתי ממך עיי"ש. ואין לזה דמיון דשם הוי שטר ראיה ועיקרו לראי' ומ"ה כל מי שמוציאו השתעבד לזה כמ"ש תוס' ב"ב קע"ב משא"כ בגיטין אם נימא דמוכח מתוכו שמה כיון שכתב הרי את ה"ה דמוכח מתוכו שמו כיון שכתב ודין דיהוי ליכי מנאי ואין חילוק בין שמו לשמה דהוא נותן והיא מקבלת ואח"כ לא צריכת ליה ויכולה לאבד ולשרוף משא"כ בשטר מלוה דעיקרו לראי' ואם ישרוף ויקרע השטר לא יגבה א"כ שם הלוה אין מוכח ושם המלוה מוכח כיון שכתב ממך השתעבד א"ע לכל מי שמוציאו. והגמרא בב"ב קע"ב דימה גט לשט"ח בגט שנכתב בו היום והיינו שהזמן מבואר בשעת נתינה. אבל לחלק בין שמו לשמה לא ידענו חילוק דהא כתוב ליכי מנאי. ועיקר הגירושין לא הוי רק הנתינה ועיקרן לאו לראי' כמ"ש תוס' כתובות כ"א עיי"ש. ועוד דלדעתי בעי שיהי' מבואר מי המגרש בשעת חתימה ושיהי' מוכח משעת חתימה. כמו דלענין לשמה בעי שיהי' מבואר למפרע מדתלי לה בברירה והיכא דמהני מכאן ולהבא לא תליא בברירה כמ"ש הרשב"א הובא בנתיבות סי' ס"א באריכות. ועיין עוד בתוס' גיטין ד' ה' ד"ה כיצד יעשה וברא"ש שהרגישו דמשמע במקום אחד דאומר קודם נתינה ובמקום אחר דאומר תכ"ד לאחר נתינה ולהנ"ל לנוב"י יהי' כן בלא נכתב שם אבי' דלא מוכח מתוכו עוד קודם נתינה ול"ה גט רק בנתינת הגט בידה דאז מוכח מתוכה צ"ל אחר נתינה דאז נעשה גט כשר משא"כ בנכתב שם אבי' מהני אף קודם נתינה ודו"ק:

ז

ואין בהמ"ד בלא חידוש נ"ל דרך אגב ליישב קושית הפ"י אשר תמך ע"ז הנוב"י יסודו דאביי מסיק בגיטין כ"ד ע"ב אלא מאי אית לך לומר בעידי מסירה ור"א דלמה לא אוקמה כר"מ ועדי מסירה וצ"ל דבעי מוכח מתוכה ותמה בפ"י דא"כ מאי הוה ס"ד בה"א דלא בעי עדי מסירה וממ"נ אליבא דר"א ודאי בלא"ה בעי עדי מסירה ואליבא דר"מ ל"מ לגרש כלל דבעי מוכח מתוכה והוא תמיהה גדולה. ואמנם לולא דברי ראשונים ז"ל הייתי אומר דלעולם לר"מ נמי לא בעי מוכח מתוכה כמ"ש הר"ן ז"ל והא דהוצרך לאוקמא כר' אלעזר ולא מוקמה כר"מ בעדי מסירה היינו דלר"מ ל"מ דהוי דבר ולא חצי דבר דכיון דעדי חתימה בלא עדי מסירה ל"מ כאן דבשלמא בכל עדי חתימה העדי חתימה הוי כעדי מסירה כמ"ש הר"ן בהמגרש דמסתמא נמסר כדת. אבל בב' נשים ושמותיהם שוות העדי חתימה ל"ה כעדי מסירה דלמא לא לזו מסר רק לחברתה א"כ ל"מ העדי חתימה. והעדי מסירה צריכין ג"כ לעדי חתימה דהם הכורתים הוי עדות כ"א דבר ולא חצי דבר ול"מ לר"מ. ומיושב קושית התוס' מה שהקשו משנים ששלחו ב' גיטין דהרי הריטב"א כתב והובא בפ"מ סי' קל"ו דבשליח האמינו לשליח אף בב' יוסף בן שמעון דהוא הנשלח מבעלה של זו. וע' בח"ג סי' קל"ו. ולולא שנתערבו הב' גיטין ל"ה חיישינן כלל דהשליח ממטא לאשת חבירו ועכ"פ לר"מ סגי בעדי חתימה לבד והשליח יעיד שנשלח מבעלה של זו. והעדי חתימה הגידו אז דבר שלם משא"כ בב' יוסף ב"ש בעיר אחת דאין מגרשין אלא זב"ז והאשה צריכה שתביא עדי מסירה שנתגרשה בפניהם זב"ז. ואין העדי חתימה עדי מסירה מצד אנן סהדי א"כ הו"ל דבר ולא חצי דבר. לתי' אחד בתוס' ב"ק דהיכא דאין תועלת בעדות כ"א הו"ל דבר ולח"ד אף שלא היו יכולין לראות ואנן קי"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ואין תועלת כלל ולא עוד אלא אפילו כת אחת שיהיו עדי חתימה ועדי מסירה יש להסתפק לפ"ז דכיון דהחתימה הוי הגדה א"כ הגידו מהם ח"ד ולא הוה הגדה כלל. ומאי מהני שיהי' אח"כ עדי מסירה כבר אין תועלת בהגדתן ואינו דומה לג' שני חזקה דמהני בכת אחת לכ"ע דשם הגידו בב"א והקפידא דדבר ולא חצי דבר על ההגדה וכאן בשעת חתימה דאז נחקרה עדותן הגידו ח"ד דבהגדה הזאת ל"ה אנן סהדי על המסירה. ובזה יש להסתפק ולדחות. אמנם בשתי כתות ודאי ל"מ לשיטה זו ולכן תרצו בגמ' לר"א דלר"מ ל"מ בשתי כתות עכ"פ וכ"ז למסקנא דבעי עדי מסירה משא"כ בהו"א לרבא דל"ב עדי מסירה ומה שתופס כ"א ודאי לו מסר ומהני בעדי חתימה ול"ה דבר ולח"ד החתימה מהני אף לר"מ. ושוב נזכרתי דמ"ש לעיל בשם הר"ן דעדי חתימה הוי כעדי מסירה הר"ן לא כתב כן רק לר"א ולא לר"מ ומ"מ דברי נכונים מעצמותן דכיון דעדי חתימה ל"מ לבדם הוי דולח"ד. ואף לשי' הפוסקים דגם לר"מ בעי עדי מסירה מ"מ כיון שיכולה להנשא בעדי חתימה לבד. דאמרינן מסתמא נמסר כדת הוי העדי חתימה דבר שלם משא"כ בשני יוסף בן שמעון דצריכה להביא עדי מסירה לב"ד כמ"ש תוס' ודוק. ומ"מ הרבה יש לפלפל אם נימא דהסוגיא דגיטין כ"ד וכל החשש מנפילה הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא ל"ח ל"ה דבר ולח"ד כיון דמדאורייתא מהני. ובמקום אחר צדדנו לומר דאפילו יש תועלת מדרבנן ל"ה דולח"ד ותירצנו קושית הפ"י קידושין י"ב גבי והאיכא עדים שהי' שוה פרוטה שהקשה דהוי דבר ולח"ד ותירצנו כיון דמדרבנן מקודשת מטעם שמא שוה פרוטה במדי לא הוי דבר ולא חצי דבר דיש תועלת מדרבנן (ע' ח"ר סי' פ' אות ב' וסי' צ"ה אות י'):

ומדה טובה אינה חוזרת מ"ש מקשים על הרי"ף דס"ל דעדי חתימה מהני אף לר"א ומאי מקשה גבי שנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוות דלא כר"א דהעדי מסירה אין יודעים במה נתגרשה ודלמא מיירי שחתומין עדים עיין ברא"ש פ' המגרש. יש ליישב בנקל לפמ"ש הר"ן בטעם הרי"ף דהעדי חתימה הוו כעדי מסירה כיון שהגט בידה ואנן סהדי דהוא כתבו ומסר לה עיי"ש. א"כ כל זה היכא שהעדי חתימה יכולין להעיד על זה בכח עדותן אבל בב' יוסף בן שמעון דאין ראי' מחתימתן שהבעל מסר לה דלמא בעל חבירו מסר לה ולהתוס' אף השליח אינו נאמן עד שיהיו עדים ולריטב"א השליח נאמן אבל מ"מ העדי חתימה לבדן ל"מ ונמצא דל"ה עדי מסירה מטעם החתימה ול"מ לר"א בעדי חתימה רק מטעם שהם עדי מסיר' ובכאן ל"ה עדי מסיר' ול"מ משא"כ לר"מ דמהני החתימ' דהוא הכורת וז"ב וכבר כתבנו בזה באריכות:

ח והנה מה שכתב הנוב"י דיש לחלק בין כתב מקום העמידה באשה דאז שם אביה אינו מעכב משא"כ בלא כתב מקום העמידה ל"ה מוכח מתוכה שם אביה מאשה מעכב ומביא כן בשם הכנה"ג בשם הרדב"ז א"כ בגט ע"י שליח דלא נכתב מקום העמידה בלא נכתב שם האשה מעכב א"כ היכא שיש ב' שמות וספק אם נכתב כדת שכתבנו דל"ג מאלו לא נכתב כלל קצת יש לפקפק להחמיר לדברי הנוב"י. וקצת יש להוכיח כדברינו דהמרדכי ס"ל בלא כתב שם האיש והאשה כשר לר"א ותמה בנוב"י שם מגמ' גיטין דמקשה גבי ס"ת ד' כ' הא בעינן שמו ושמה ושם ע"כ לר"א דהרי ליכא עדי חתימה עיי"ש ונ"ל דהמרדכי יסבור ג"כ כר"ן ז"ל דבעינן שמותיהן מטעם דל"ה ספירת דברים זולת זה רק דיסבור דסגי בשם האיש או האשה דכיון דאין אדם מגרש אשת חבירו והוי ידים מוכיחות כדאמרינן בנדרים דף ו' א"כ כשנכתב שם האיש לבד והכל יודעים שזו אשתו הוי כמוזכר שמה וכן להיפך כשלא מוזכר שמו ומוזכר שמה ונכתב בגט דהוית אנתתי והכל יודעים שזו אשתו הוי ספירת דברים. אמנם אם לא מוזכר לא שמו ולא שמה כגון גבי ס"ת מודה המרדכי ומיירי המרדכי דלא נכתב שמם היינו שניהם אבל שם אחד מוזכר. ואמנם לדברי הנוב"י דיש לחלק בנכתב מקום העמידה בפשיטות יש ליישב דברי המרדכי דבס"ת לא נכתב כלל דזה מדוקדק בגמרא דאמרו והא בעינן שמו ושמה שם עירו ושם עירה עיי"ש. ובאמת דהי' מקום לחלק גם לשיטת הפוסקים דל"ה רק מדרבנן ועיין מהרש"א גיטין ותוס' דף כ' ותמהו דא"כ מאי קאמרו והא בעינן שמו ושמה. והרי עכ"פ מדאורייתא יש לחוש לגט. ע"כ הי' מקום לומר דבמשנה שינו שמו ושמה הוי ו' המחלקת ומ"ה בלא נכתב כלל שמו או שמה מדאורייתא כשר כדמוכח מתוכו דנזכר שמו ועל האשה דהוית אנתתי וזה סגי לעד מוכיח מי האשה דיודעים הכל ע"פ בעלה להכיר האשה וכ"ש בנזכר שם האשה דאתתא לבי תרי לא חזיא ויודעים ממי נתגרשה. משא"כ בלא מוזכר שניהם לא הוי ספירת דברים כלל ומדאורייתא ל"מ. ועיין עוד בנוב"י שם מביא מירושלמי ראי' דלא בעי מוכח מתוכה ופירש פי' דחוק בדברי ירושלמי ולפענד"נ פי' נחמד מאוד. וכמה הילכתא גבורתא איכא למשמע מינה. דהירושלמי גיטין פ"ג ה"ב מביא בשם ר' יוחנן כתב תורפו בטופס כשר. ויהי' הכוונה שכתב הרי את מותרת שלא לשמה כמו שפירש הפני משה. ואמר שם מפיסולו אתה למד הכשרו. אלו כתב השמות שלא לשמה פסול. ה"ה בכתבו לשמה אף שכתב הרי את שלא לשמה כשר. ומקשה הגע עצמך שזיוג. א"ל כיון שאינו מצוי לזוג אפי' זיוג כמו שלא זיוג. ואין הבנה לדברים אלו ונ"ל הכי פירושו. דבאמת שיטת התוס' דבהחזיקו שני יוסף בן שמעון ל"ה מוכח מתוכו. ואמנם דעת הגאון מליסא דשם האשה לא בעי מדאורייתא כיון שהאשה מוציאו ונכתב בגט הרי את מותרת הוי כנכתב לויתי ממך בשטר חוב עיי"ש:

ומעתה מקשה בירושלמי הגע עצמך שזיוג היינו שנמצאו שני יוסף בן שמעון. ושמות נשותיהם שוות או שיש לו ב' נשים ששמותיהן שוות ונמצא דל"ה מוכח מתוכה ורק הואיל ונכתב הרי את מותרת הוי כמו לויתי ממך ואשה המוציאה הגט ע"כ מוכח שנתגרשה בו. ונמצא בגט זה הוי הרי את עיקר הגט ובכתב הרי את שלא לשמה בכה"ג הוי לי' להיות פסול. ומשני כיון שאינו מצוי לזווג אפילו זווג כמו שלא זווג והיינו דירושלמי כשיטת הרא"ש בתשובה כלל ל"ד ס"ד והובא בח"ג אות סי' קל"ג דאף אם צריך לכתב ידן שיהי' ידים מוכיחות כיון שאינו רק משום הוכחה א"צ לכתוב לשמה. ומעתה בשלמא הרי את עיקר בכל הגיטין הוי גופו של גט וצריך לכתוב לשמה. משא"כ כשאינו עיקר הגט דהרי מוזכר שמה ואינו מצוי לזווג. מעתה אפי' בשני יוסף בן שמעון או שני נשים שוות ל"ה רק משום הוכחה מי נתגרשה וא"צ לכתוב לשמה והוא פירוש נחמד מאוד. ונמצא דבשם אשה כנים דברים שהמציא הגאון מליסא. וגם ראי' לתשובת הרא"ש ודו"ק:

ט וגם הנוב"י מסיק להלכה להקל בלא נזכר שם אבי האשה. וכבר כתבנו ראי' מירושלמי דהרי את הוי מוכח מתוכה כמו ממך גבי שט"ח. וגם דהב"ש פסק דבעדי מסירה ודאי כשר אף בלא מוכח מתוכה וזה לא נצרך רק להעדפה דבנ"ד שנכתב שם אבי האשה ולדעת הרבה פוסקים צריך לכתוב לכתחלה אין כאן מקום ספק שהגט כשר ותנשא בו בפרט שהוא מקום עיגון גדול. וכן נ"ל להלכה ועיין עוד בנאות דשא סי' י' אות א' פסק כן להלכה. דאם שמו מעריסה אלכסנדר זיסקנד ונקרא בפי כל כן ועולה לתורה בשם אחר כותבין המכונה כמו שפוסק בסדר הגט ע"ש. ובתשובת תועפות ראם פוסל בחלקי השמות אף בשם אבי המתגרשת ע"כ לא מיירי אלא בלא נחלקו השמות בשום פעם והכל היו קורין בב' שמות. אבל בנ"ד דהרוב היו קורין יעקב לבד אף דב"ב היו קורין בב' שמות וגם לתורה הי' נקרא בב' שמות הקריאה מהרוב מכריע., ולסדר גט יש לכתוב לכתחלה יעקב דמתקרי אלי' א"כ בנ"ד שהוא מקום עיגון והוא בשם אבי האשה כשר הגט ודוק היטב כנ"ל:

וראיתי לכת"ה שנסתפק בנ"ד איך לכתוב לכתחלה ועלה בדעתו לכאורה שצריכה ב' גיטין דשמא חותם עצמו בשם יעקב לבד ונמצא דהחתימה והקריאה בפי כל מכריע. לכתוב יעקב דמתקרי יעקב אלי' כמ"ש בטיב גיטין גבי סאשי טאבה. בעיני אין כאן ספק כלל דאף אם חותם עצמו בשם יעקב לבד החתימה אין מכריע דהכל יודעין דאין דעתו לקבוע שם זה רק דרכו לקצר אבל שם העריסה ושם העליה לס"ת מכריע לכתוב בתחלה ואף דבגט פשוט ס"ק פ"ז פסק בשם שהי' מהעריסה שני שמות חיים ביבאנט ולס"ת עולה בשם חיים והחתימה היא ביבאנט דהקריאה בפי כל מכריע ואם קורין כמו החתימה הוא העיקר לכתוב בתחלה. וכן כתב בס"ק צ"ח מ"מ הרי כתב הוא בעצמו בס"ק צ"ח בשם תשובת לחם רב דהיכא דהי' נקרא שמואל בשעת לידתו ואח"כ קורין אותו מולי אף שחותם בשם מולי כיון דלס"ת עולה בשם שמואל הוא עיקר ועיי"ש שמחלק דכיון דדעתם לקצר אותו שם שעולה לס"ת הוא עיקר א"כ קשה גם גבי חיים ביבאנט אין ראיה מהחתימה וקריאה כיון ששמו חיים ביבאנט והם מקצרין. אך החילוק פשוט דשם לא ניתן לו בעת הלידה לקרוא שניהם יחד רק לקרוא או חיים או ביבאנט וא"כ כשנקרא לס"ת בשם חיים לבד ובפי כל בשם ביבאנט והחתימה ג"כ ביבאנט זאת מכריע דא"ל דהעולם מקצרין דגם בעלי' לתורה מקצרין שמו ועוד דלא נקרא מעולם בשניהם יחד ואם נאמר דנקרא בעריסה בשניהם יחד כשעולה לס"ת בשם חיים גם אז מקצרין דאין חילוק בדבר משא"כ בשניתן לו ב' שמות והעלי' ג"כ בב' שמות הוי כמו שמואל מולי. וכותבים הב' שמות בתחלה אף דחותם עצמו בשם אחד דגם בהחתימה דרכו לקצר ולא לעקור שם השני. וכן צ"ל גם מ"ש בתורת גיטין ס"ק כ"ה דהיכא דהחתימה וקריאה לתורה סותרין כותבין כמו קרי' בפי העולם היינו בשם אחד. אבל לא בב' שמות וחותם בשם א' דזה הוא רק קיצור כנ"ל, וכן פסק בבית אפרים ובטיב גיטין בליקוטי שמות סי' מ"ז גבי מנחם שואל דאם ידוע ששם העריסה מנחם שואל ועולה כן לס"ת אף שהקריאה בפי כל והחתימה בשם נחום שואל כותבין מנחם שואל דמתקרי נחום שואל עיי"ש. ומה שפסק בסי' י"ט גבי שמעי' דהולכין אחר הקריאה בפי כל והחתימה מיירי דלא ידעינן שם העריסה וז"ב:

י וכ"ת הקשה על הט"ג שפסק בסאשי טאבה שני גיטין מטעם דלמא שם העריסה עם קריאת המועט הוה עיקר הקשה מדברי הב"י והג"פ ס"ק פ"א גבי שמחה והרוב קורין אותו אלרגראה דכותבין מה שקורין הרוב לעיקר ע"ש. ומשם אין ראי' דדוקא היכא שהרוב מקצרין כגון גבי סאשי טאבה וקורין טאבי אין דעת הרוב לעקור שם השני רק לקצר ומ"ה כיון שהמיעוט קורין עוד לא נשתקע לגמרי י"ל דהוי עיקר מ"ה צריכי ב' גיטין משא"כ בשם אלרגראה דלא הוי קיצור אזלינן בתר הרוב כמ"ש לעיל לענין עלי' לס"ת ובא' פשיטא דהוי עיקר ובקריאת המועט מספקא לי' להט"ג. ובדרך אגב הנני אומר בזה מה נקרא מועט לענין זה נ"ל ל"ה פחות משנים. אך אם רק א' קורא אותה בשם זה לדעתי ל"ה מיעוט ודמיא למ"ש הג"ט בסוף הספר לענין ק"ל בשם מהר"ו דל"מ לטעון ק"ל ביחיד נגד כל הפוסקים ע"ש דהוי מיעוטא דמיעוטא דשם פלפל הרבה בענין זה ויש לדחות וצ"ע ואכ"מ. מיהו אם גם אותו המיעוט קורין אותו ברוב פעמים כמו הרוב ורק לפרקים המיעוט קורין אותו בשם אחר אז הוי מיעוטא דמעוטא כעין הנז' בסוף יבמות ומרדכי פ' הזרוע שהובא בדבריו:

יא עוד האריך כ"ת בדברי הב"ש סימן קכ"ט ס"ק כ"ד במ"ש ולשון רמ"א אינו מדוקדק וכבר האריך בזה הגאון מהר"ז בתשובה. והנה לדבריו דהב"ש ס"ל דוקא בשינוי מחמת חולי חולק השמות ובשם העריסה בשנים וקורין באחד ולתורה עולה בשנים אין לחלק השמות שפיר תמה על הרמ"א דמשמע דגם בכה"ג כשר בכתבו דמתקרי. אמנם לדברי התו"ג בשם בית שמואל ישן דגם בכה"ג מודה הב"ש דכשר במתקריא. מ"מ דברי הב"ש דמשמע מרמ"א בנקרא בשניהם ועולה לס"ת בשם אחד או בעולה לס"ת בשם א' ונקרא בשניהם כשר בכתבו שניהם יחד ובחלקו השמות וכתבו דמתקריא ג"כ כשר. ובכה"ג מודה הב"ש בעולה לס"ת בשניהם ונקרא בפי כל באחד דחלקינן וכשר דלא יאמרו אחר הוא כיון דנקרא בשם אחר אבל בקורין בשניהם בפי כל ועולה באחד ע"ז חולק הב"ש דאיך יחלוק השמות ויש לעז שאין זה המגרש. וגם פי' זה יכילו דברי הב"ש ושוב ראיתי מסיק ג"כ לפרש כן וזה נכון. והנה מה שלא הזכיר כת"ה בשם יעקב אלי' איך כתבו שם אלי' בל"ס נודע להם הקריאה בשם אליהו ואז יש לכתוב תרי גיטי כשלא נודע שהחתימה סותרת את זה. ואמנם בשם אבי המתגרשת אף שלא נודע הקריאה וכתבו מלא יש להכשיר כמ"ש בטיב גיטין סוף ס"ק ל"ב. ואף דהגאון מהרש"ק פסק בספרו חידושי אנשי שם סי' כ"ח דבלא נודע יש לכתוב חסר בגט ע"י שליח דהאי עכ"פ חניכה שהכל קורין מ"מ זה מיירי בקורין אלי' אבל בנ"ד דהכל קורין יעקב רק לתורה הוא נקרא יעקב אלי' בלי ספק לתורה הי' נקרא אליהו דהרוב קורין אליהו לתורה ולפע"ד יש לכתוב לכתחלה כן וכשכבר כתבו ויש כאן מקום עיגון ודאי אין לפסול מפאת זה ודוק:

יב וע"ד הגט שרוצין לשלוח ע"י שליח ושם אבי המגרש הוא גרשון ומצאו שחותם עצמו כן ולדעת הט"ג צריך ב' גיטין גם בכה"ג וכת"ה נסתפק אם יש מקום להקל ע"י שליח בפרט בשם אבי המגרש דלדעת קצת פוסקים כשר גם בשינוי בלא כתוב כלל ע"י שליח לכאורה יש מקום להקל בשם גרשון לבד מטעם דהוי כחניכא שהכל קורין אותו אך מדברי הס"ש וב"ש גבי גרשון ממה שחילק בין חזקי' לגרשון משמע דכיון דגרשון וגרשום שני שמות הן חיישינן שמא שמו מעריסה גרשום ולא נשתקע במה שקורין גרשון וגרע מחניכה שהכל קורין אותו ולפ"ז אף אם נאמר באלי' להקל ע"י שליח בגט אחד שם הוי קיצור לחניכה כמ"ש הב"ש גבי חזקי' ועיין בבית מאיר שחילק ג"כ בזה בין חזקי' לגרשון והטעם דשני דגם בחניכה אין נוהגין לכתחלה ולפי זה בשם אבי המגרש שהקל בתשובת בית אפרים סי' צ"ג ובליקוטי שמות סי' י"ג לכתוב לכתחלה החניכה כשאין יודעין עיקר שמו ולא ליתן ב' גיטין. א"כ יש להקל אם נאמר דהוי גרשון עכ"פ חניכה דבאמת לא נודע הטעם וסברא דלא הוי חניכה ולמה כתבו הראשונים לכתוב ב' גיטין דלא רצו לסמוך אחניכה וכש"כ בכה"ג דהוי ע"י שליח יש להקל ובפרט שרחוק הדבר שאביו קראו על שמו גרשם בן משה נהי דהוא לא מצינו שפגם כמ"ש בטיב גיטין מ"מ הרי אירע לאביו תקלה ע"י ביום המילה ואמרו בנדרים לא משה רבינו רצה להרוג אלא לאותו תינוק ותינוק זה מה חטא וע"כ משום שעתיד לצאת ממנו יהונתן ואיך יקרא בשמו וע"כ נראה להקל בגט אחר. ועיין בספר אהלי שם דאם שם המובהק אינו ידוע ונקרא בפי העולם גרשון סגי בגט אחד בגרשון לחוד עיי"ש. דנראה דאף בשם המגרש א"צ ב' גיטין והנה בדין היכא שצריך ב' גיטין דהאידנא בנקל לתקן הכל והיינו דבגט ע"י שליח יש ב' חששות דאם לשלוח ב' ביחד יש לחוש לברירה ולחשש שכ' רמ"א בשם תוס' סוטה דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ולשלוח זא"ז יש לחוש דשמא ביטל שליחות שני את שליחות הראשון. ואמנם מה מהנקל כהיום לצוות לבעל אחר שיבינו שכבר ניתן הגט להאשה לכתוב גט שני ולשלוח ע"י הפאסט להב"ד שנית. דאין כאן חשש כלל. וביחוד שלא יאמרו להבעל מקודם ובעיר אין מקום חשש כלל. וכיון שהדבר יצא מפי גאונים וגדולים להקל ע"י הפאסט בגט השני דהוא רק ליתר שאת:

יג ובגוף הדבר שכתבו תו' סוטה י"ח דשני גיטין בב"א פסול דספר א' ולא שנים והביאו ראי' מב"ק מ' גבי כופר ומסוכה פרי אחד ע"ש. ובטורי אבן ר"ה כ"ז תמה על ראיית התו' דבב"ק הכונה דאינו חייב בשתי כופרין וה"ה בסוכה הכוונה דפלפלין לא יכול ליקח רק שתים ומ"ה לא מהני מהתורה אבל לא לאסרו שלא יקח שתים כשרים. ועיין ג"כ בנובי"ת סי' קכ"ב אריכות גדול בזה. ובאמת שהתוס' תמוה דמספר אחד ולא שתים ושלשה דבשנים ל"מ אם על כל אחד כתוב מקצת. ולא בנכתב על כל אחד כולו. והגם דביבמות ס"א דרשינן אשה אחת ולא שתים ולרמב"ם הדברים כפשטן דכה"ג לא ישא ב' נשים שם הוי יתור דלא וכאן לא הוי יתור דספר דרשינן לשאר מילי בגיטין כ"ב. אך יש לומר בזה דבר נכון, (א"ה על תשובה זו רמזתי בספרי לאו"ח סי' ל"ה אות ד' ושם ביארתי בקצרה) דלפי המבואר בכמה מקומות דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו ועיין בעירובין דף נ' וקידושין נ"א ותוס' זבחים ל' א"כ איך אפשר לגרש בב' גיטין ביחד דבזא"ז השני ל"ה ספר כריתות דאינו כורת בינו לבינה דלא אגידי במידי. ואיך בב"א יהי' ספר כריתות ומי הוא הכורת בינו לבינה וכמו מרבה במעשרות דמקשה שם מזה ה"ה בזה אח"ז ל"ה ספר כריתות. וגם בב"א ל"מ השני גיטין. אך לפי מה דאמרינן בקידושין שאני מעשר דאיתא לחצאין וכתבו תוס' זבחים ל' ורש"י בכמה מקומות דאם יקח מעשר החצי מזה והחצי מזה מהני ומ"ה מהני המעשר ה"ה בזה לא יהי' כשר שני ספרים בנכתב בכ"א חצי הגט אבל בנכתב בכ"א כל הגט שפיר הוי מתגרשת בנתן לה שני גיטין ומ"ה שפיר כתבו תוס' דכיון דשנים ושלשה ספרים ל"מ בנכתב החצי על כ"א ל"מ שניהם יחד כיון דליתא לחצאין שייך לומר כל שאינו בזא"ז אף בב"א ל"ה ספר כריתות וגם בכופר יש להבין כן דבאמת סברת התוס' ב"ק דף מ' מה שחילקו לענין חטאת דכאן בכופר למה ירויח ליקח יותר מהיזק זה נכון רק למ"ד דמי ניזק אבל למ"ד דמי ניזק יקרה לפרקים שהמזיק שוה יותר ויש ריוח. א"כ בשני שותפין נמי למ"ד במזיק שיימינן נכון שהם שניהם לשלמי בשוה שנים כיון שהמזיקין שנים. ואי משום רוחא דניזק הלא גם באחד משכחת רוחא כששוה יותר. ומתוך כך נראה דהאיבעיא אזלא למ"ד בתר ניזק אזלינן וזה המשך הסוגיות שם (וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"א סי' קנ"ח אות ח' ט' דברים יקרים בפי' דברי הגמ' שם דאמרינן איסתגר בקמייתא) ועכ"פ יהי' סברת הגמרא דמ"ה אין לו לשלם כ"א כל הכופר כיון שכל אחד לא המית רק החצי. וכיון שכופר שלם אמר רחמנא בשור של שני שותפים אינו משלם החצי דל"מ מידי וכולו לא משלם כיון שחלקו לא המית רק חציו וה"ה בגט כיון דאנן בעינן ספר כריתות שיעשה דבר הכורת א"כ כמו בשני ספרים וכל אחד אין בו רק חצי הגט ל"מ דבעי שהספר יעשה כל הכריתות ה"ה בב' גיטין בעינין שספר אחד יעשה כל הכורת וכאן ליכא דבשנים שעשאוהו חשבינן כאלו כל אחד לא עשה רק החצי. ואנן בעינין שכל אחד יעשה הכל. ועיין בב"ק דף י"ג אמרינן ג"כ שם דבשנים שעשאו היזק חשבינן כאלו כל אחד לא עשה רק פלגא ועיין בב"ק דף י' בשנים שהמיתו בב"א דפטורין ורש"י פי' שם מטעם דלא ידעינן מי המית ובסנהדרין פירש איש כי יכה ולא שנים וברור דזה לא קאי רק לריב"ב דסגי לי' במקצת נפש ומ"מ בב"א פטור וצ"ל כמ"ש רש"י. וקצת יש ליישב סתירת רש"י בזה משא"כ לרבנן הטעם דלא הו' כל נפש וכן הוא ברמב"ם פ"ד מרוצח וה"ה בשני גיטין בב"א חשבינן כאלו כל ספר לא עשה רק מקצת כריתות ואנן בעינן שספר אחד כורתה. ולדעתינו זה הוא גוף הסברא לדברי רבה דכל שאינו בזאח"ז בכמה מקומות. אם כי בכל המקומות אי אפשר לומר כן. ואמנם אף אם יש לומר דבשני גיטין לא שייך כל שאינו בזא"ז הן מפאת שכתבו תוס' גיטין מ"ב דכיון שראשון קנה הכל ולא נשאר עבור השני לא שייך זאת. וה"ה הכא. והן מפאת דזה לא שייך רק במקדש שתי אחיות או אם רוצה לקנות דבר או להקדיש ולא בכה"ג אמנם גוף הסברא נכונה בעצמותה. דאנן בעינן כל הכריתות מספר אחד. ובשנים שעשאו דבר חשבינן כאלו כל אחד עבד מקצת. וע' בזקני הת"ש ס"ב ס"ק נ"ב באריכות קצת לענין שבת ויהי' איך שיהי' בראיות התוס' גוף הסברא נכונה:

יד ובהכי מיושב מה שהקשה בטורי אבן ר"ה כ"ז ממשנה גיטין ס"ה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ואיש פלוני וכו' ונתן לכל אחד ואחד והלא הוי ב' ספרים וע"ש מה שתירץ בצדק דדוקא ב' גיטין דידה פסול. משא"כ דידה ודחברתה. אמנם בעיני אין כאן קושיא מאומה. דדוקא כותב ב' גיטין כל אחד בנייר מיוחד ל"מ דהוי ב' ספרים. משא"כ אם הם בגליון אחד לפמ"ש תו' שם בסוטה דאם כתב בשני דפין כשר וזה לא הוי ב' ספרים כיון שמעורה כדמוכח בגיטין. א"כ כיון דבכה"ג לא הוי ב' ספרים ומועיל אם כ"א לא עשה רק מקצת כריתות כיון דכולה אחד ה"ה בב' גיטין בכה"ג כשר. דנהי דכ"א לא עשה רק מקצת מאי בכך הרי מהני משא"כ בשני גיטין מתחלקים בנייר לא מהני לדעת התוס' וכמ"ש הסברא וזה יהי' סברת התוס' בשופר ובאתרוג דכיון דחזינן דבב' פירות אינו יוצא אי ליכא בכל חד שיעורא דבעי שיוצא, א"כ אף באיכא שיעורא ל"מ דהאי פלגא עביד והאי פלגא עביד וקצת צ"ע בתוס' ב"ק מ' שהקשו משבת דחייב כל אחד ותי' דשם שאני שהוא לגבוה. ואמנם דבריהם בזה תמוהים דא"כ מאי מייתי ראיה בשבת צ"ג משותפים שטבחו וגנבו אשבת בשותפים שטבחו אין חייבים רק ד' וה' יחד ובשבת חייב כ"א חטאת ונהי דכאן הוי לגבוה אבל ראי' ליכא משותפים שטבחו אשבת וצע"ג. ושוב ראיתי שיש ליישב קצת דע"כ למ"ד בעינן שיעורא לכ"א ס"ל בליכא שיעורא לא עביד מידי דא"כ דחשיב כעשאו שנים יחד מ"מ חייבין חטאת א' וכיון דאין שניהם מביאים קרבן בשותפות הו"ל להביא ב' חטאות וע"כ ס"ל דל"ה אף כעושין ביחד א"כ גם בטביחה הו"ל להיות פטורין ומדב' חייבין דהו"ל כעושין ביחד ה"ה בשבת הו"ל כעושין ביחד וכיון דאין שנים מביאין קרבן א' הו"ל להקריב שנים שהי' להם כפרה כסברת התוס' בב"ק ודוק:

טו ויהיה איך שיהי' אם כי החזקנו ועשינו מסמרות נטועים לדברי התוס' מסוטה מ"מ בגוף הדין בב' גיטין שהם מחמת ספק ל"ש להחשש מתוס' סוטה מחמת ב' סברות. דדוקא בדעתו לגרש בשנים שפיר כתבו דל"מ בשני גיטין דליכא כריתות בב"א כמ"ש לעיל משא"כ באין דעתו לגרש רק באחד לא איכפת לן והרי זה דומה באומר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים. ובזה ל"ק מה שהקשה בטורי אבן משנים ששלחו שני גיטין ומכתב לחמשה נשים שם דשם אין דעתו לגרש רק בא' וכ"ש בשלח ב' גיטין מחמת ספק שתי' בגט פשוט כיון דאחד לבד כשר ל"ה ב' גיטין והקשה דלפרקים שניהם כשרים מדאור' ורק מחמת חומרא כתבינן שנים והוי ב' ספרים. ול"ק לפמ"ש תוס' עירובין נ' ד"ה מאי טעמא דרב דכל המערב בב' רוחות כאחת מסופק הוא בלבו ודעתו שאם לא יקנה בשניהם יקנה באחת מהן א"כ כל שכן בשני גיטין דבודאי עושה מחמת ספק בדעתו שתתגרש באחת מהן ולכן ל"ה ב' ספרים דזה דוקא בדעתו לגרש בשניהם וזה לדעתה. ולדעתי בשני גיטין בב"א לא קשה כלל מה שמקשים מברירה לפמ"ש תוס' בעירובין דף נ' על ר' יוחנן דס"ל לקרבן גדול מכוון תיפוק לי' דר' יוחנן ל"ל ברירה ותרצו דל"ש ברירה דל"צ לברורי דקדשים כל היכא דאתנייהו בתערובות א"כ בב' גיטין לפי מסקנת הגמ' בפ' המגרש דאפילו לר' אלעזר דעדי מסירה כרתי א"צ לידע באיזה גט תתגרש ע"ש א"כ א"צ לברורי ומתגרשת באיזו גט שהוא מתוך השני גיטין ול"ש כלל ברירה הן בב"א והן בזא"ז ובב"א פשיטא לן דלא שייך ברירה. ובזה אח"ז אולי צריך לברירה דבזה העדים בעי שידעו באיזו זמן תתגרש אבל בזה ס"ל כמ"ש הר"ן בנדרים פ' השותפים כיון דלא בעי ברירה רק על הזמן וגוף הדבר מבורר אמרינן ברירה להלכה עיי"ש גם בכה"ג יש לומר כן. והרבה יש לדבר מזה וקצרנו. דכבר הארכנו בדרושינו דברירה לא עת האסף פה:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה