אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

הגהות ומפתחות

דרושים

סימן א

בענין אם אומן קונה בשבח כלי בע"כ של אומן בענין אם האשה קונה הגט בע"כ בדין כתב גט על איסור הנאה איך יכולה לקנות בדין אם בקנין דרבנן האשה מתגרשת בע"כ וכן בעבד:

הג"ה בפנים פלפלתי בדברי קצה"ח ואב"מ אי האשה קונה הגט בע"כ או לא בעינן רק ונתן בידה והנה בתורת גיטין סי' קל"ט סעיף ט"ו כתב דהאשה קונה בהגבהה ומ"ה בעינן שתגביה ג' טפחים מן הקרקע ואם לא תגביה ג"ט קונה מתורת יד ובעי שיהי' כל הגט בידה כמו בחצר שבעי שיהי' כל הגט בחצירה, וכ"כ מוח"ז הגאון רע"א סי' רפ"ב אות כ"ג אמנם בלולב דכתיב ולקחתם ובעי שיקח בידו ומוכח מגמ' דא"צ להגביה רק טפח דהרי מקשה בדף מ"ב בסוכה אהא דאמרינן דאם הוציא בשבת הלולב וכבר יצא בו חייב דל"ה טועה בדבר מצוה ומקשה והא מדאגבי' נפיק בי' ומה קושיא והא בשעת עקירה הוה טועה בדבר מצוה ופטור וע"כ צ"ל דיצא בהגבהת טפח ועקירה ל"ה רק בהגבהה ג' טפחים כמבואר בתוס' כתובות ל"א וכ"כ במ"י בשם איגרא רמה. והרי הלולב א"א ליטול כולו ביד ומ"מ מקרי לקיחה ביד וה"ה בגט אך אין ראי' מלולב דשם מיירי בלולב שלו וא"צ קנין משא"כ בגט:

עוד יש לחלק דבלולב לא כתיב ולקחתם ביד כמ"ש המג"א סי' תרנ"א ס"ק י' דמה"ט מהני שיטול בזרוע ומ"ה מהני אף שנשתייר חוץ מידו. ועוד י"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר, ועיין בספרי חיו"ד ח"ב סי' כ"ב סוף אות י' שכתב חתני הרה"ג נ"י דאם בולט למעלה מידו נגד אויר ידו ודאי קונה וכ"כ בנתיבות סי' רצ"ח על כן אין ראי' מלולב ועיי"ש שכ' דאם הרוב בידה מהני וצ"ע בזה:

שאלה להרב המאה"ג החריף ובקי זך הרעיון כש"ת מ' בנימן גאללער נ"י האבד"ק קריפטש יע"א:

א ששאלת לשי' הר"ן הובא בב"ש סי' קכ"ד דאם כ' גט על איסור הנאה העומד לשריפה פסול בכתב בדיו של איסור הנאה העומד לשריפה אם כשר הגט לכאורה אין כאן ספק דדיו הוה משקה ומשקה בקבורה כדאיתא בסוף תמורה דשאינו ראוי לשריפה בקבורה ועיין מ"ש בספרי ליו"ד ח"א סי' י"ב אות ג' מ"מ י"ל דבנתיבש הדיו טעון שריפה ואז אמרינן כל העומד לשרוף והנה הביא דברי הפמ"ג בא"ח במשבצות סי' ל"ב ס"ק כ"ז שכ' דבדיו אין שייך לומר בלא"ה כל העומד לשרוף דא"ז כ"א צבע שחור ותמה עליו דהרי בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלוק כדאיתא פ"ג דערלה ובב"ק ק"א וה"ה צבע שחור אמאי ל"א כל העומד. ולישב דברי הפמ"ג נ"ל דבב"ק מייתי מהך משנה דחזיתא מלתא היא ומשני רבא הנאה הנראה לעינים אסרה תורה דתניא ערלים לא יאכל וכו' ובגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק דכתיב תהי' וכתב בתשו' הר"ן סי' ע' דבשאר איסורי הנאה לא ידלק דדוקא בערלה ושביעית ידלק א"כ דהפמ"ג קאי אכלאי הכרם כמ"ש שם דעפצים דערלה אין אסורות רק אילן מאכל ובכלאי הכרם חזיתא לאו מלתא וע' בתשובת הר"ן שם שכ' דר' יוחנן דנדה ס"ב דלא סבר מקולי רביעית שנו כאן ע"כ ס"ל חזיתא לאו מלתא ע"כ אין לתמוה על הפמ"ג וע' בקצה"ח סי' ש"ו על תשו' הרא"ש וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ב סי' מ"ב, והנה מה שכ' בדיו של איסור הנאה דבעוד הדיו לח הוה משקה והוא בקבורה דל"ש כתותי מכתת כמ"ש לעיל רק דלאחר כתיבה נתיבש ואז הנייר עומד לשרוף והוה כב' וג' ספרים ולדעת מהרא"ש הובא בפ"ח סי' קכ"ה דלאחר כתיבה לא איכפת לן בב' ספרים רק בשעת כתיבה משא"כ כאן ועיין בספרי לא"ח סי' ק"ד סוף אות י"א מיהו כל העומד לשרוף ל"ה מטעם ב' ספרים או כתותי מכתת רק דהוה כמאן דליתא:

ב) וכת"ה הקשה על הר"ן שכ' כתבו על איסורי הנאה כשר דל"א כתיתי מכתת אלא במידי דבעי שיעור והרי הוה כב' וג' ספרים אם היא כתית. ולכאורה י"ל דדיו ל"ה איסור הנאה והדיו מחברן ואף דל"מ דיבוק לאחר כתיבה כמ"ש הב"ש סי' ק"ל ס"ק ח' בשם תוס' כאן דבאמת לע"ע הוא מחובר רק דעומד לכתות וככתות דמי מהני דיבוק כשנתיבש הדיו אמנם מפשטת לשון הר"ן משמע דדבר שא"צ שיעור ל"א ככתות דמי ול"ה ב' ספרים כלל והכי מוכח בכהנים שפיגלו גיטין נ"ד דאמרינן דף נ"ג דמזידין חייבין מפני תיקון העולם למ"ד היזק שא"נ לש"ה דאומר הרי שלך לפניך והקשיתי בספרי ליו"ד ח"א סי' י"ב אות ג' הרי מדינא צריך לשלם דאין לומר הרי שלך לפניך כיון דכתותי מכתת שיעורי' והוה שינוי ואיך יאמר הש"ל. אמנם להר"ן דהיכא דא"צ לשיעור ל"א כתותי מיכתת ל"ק כנ"ל אך דקשיא דהרי פיגול בשריפה ולר"ש דכל העומד לשרוף כשרוף דמי אפי' היכא דא"צ שיעור א"כ אמאי תני מפני תיקון העולם והרי מדינא חייב וצ"ל דברייתא דתני מפני תיקון העולם ארישא דלא כר"ש דכל העומד לשרוף דלר"ש קאי מפני תיקון העולם אסיפא אף למ"ד לש"ה. ובזה מיושב מה שהקשיתי בספרי שם סי' י"ב אות ו' על ז' הת"ש סימן ח"י אות כ"ד דשליח ושומר חייב אף בהיזק שא"נ וע' מ"ל פ"ג דגזילה שכ' ג"כ כן וע' בס' ליו"ד ח"ב סי' ק"ד אות ה' מ"ש בזה א"כ בכהנים שפיגלו במקדש דהוה שליח ושומר חייב אף בהיזק שא"נ ואמאי אמרינן מזידין חייבין מפני תיקון העולם והלא מדינא חייב אך הקדש נתמעט מדין שומרין אך לר"ש דקדשים שחייב באחריותן יש לו דין שומר אמאי לר"ש אין חייב רק מפני תיקון העולם עיי"ש להנ"ל ניחא דלר"ש דס"ל כל העומד לשרוף אף למ"ד לש"ה מפני תיקון העולם בלא"ה קאי אשוגגין פטורין כדכתיבנא ודוק היטב:

ג והנה כ"ת הביא דברי ברית אברהם בא"ח סי' כ"ו דבכותב גט על נייר הפקר שלא זכה לדברי הקנטרסים הובא בב"י סי' ק"כ הגט כשר כיון דהוא אינו של אחרים ולדברי הב"י הגט פסול כיון שאינו שלו. הובא בפ"ת ר"ס ק"כ, וזה לא נהירא שיסבור כן בעל הקנטרסים דכיון דכתיב ואקח את ספר המקנה ודרשינן בב"ב ק"ס זה פשוט בעי שיהי' משלו וכן מדכתיב ונתן ע"כ בעי שיהי' שלו כמו כל נתינות ובעל הקנטרסים קמ"ל דאם גזל פסול דס"ד דגזלן יש לו קנין להתחייב באונסין ויש לו גורם לממון לר"ש קמ"ל דמ"מ ל"ה שלו וכש"כ הפקר. איברא דקשיא אהך דאמר רבא נדרים ל"ד ככר של הפקר ואמר ככר זה הקדש מעל וכ' הר"ן דלא זכה זה רק דיהי' כמגביה מציאה לחבירו וה"ה להקדש ואיך מקדיש דבר הפקר. אך שם היה כאומר חצירו יזכה להקדש דחצירו קונה להקדש:

ולהרא"ש שפי' דלא הי' בד' אמותיו רק הואיל ומצי לזכות ואיך מהני ההקדש דאינו שלו, רק מיירי שאמר כשאזכה בככר זה יהי' הקדש ול"ה דבר שלב"ל הואיל ובידו לזכות כמ"ש הרא"ש. אבל הפקר אינו יכול להקדיש. ובזה מיושב דל"ק על הרא"ש מירוש' פיאה פ"ד דמקשה על קרא ואני בעניי הבינותי אי בתוך ד' אמות עשיר הוא או בחוץ לד' אמות איך מקדיש דשא"ש ועיין בגליון ירושלמי ובקומץ מנחה סי' תקמ"ה להנ"ל ל"ק על הרא"ש דאי דלא אמר לכשאזכה ל"מ הקדש ואי באמר כשאזכה הרי אז עשיר הוא, וע' תשו' בית אפרים חיו"ד סי' ס"ו מה שכ' על הקו' מחולין קל"ט ומ"ש בספרי חא"ח סי' ס"א אות ג' איברא די"ל הואיל ומצי לזכות בו לא גרע מגל"מ כמ"ש הטו"ז ססי' תמ"א ולר"ש דגורם לממון כממון דמי הוה לדידיה ככיס מלא מעות וחייב כפל אף בהקדש וה"ה לכאורה דיכול להקדיש ועמ"ש בחא"ח סי' כ"ה אות ז', מ"מ אין מגרש בגט הפקר משום גורם לממון כמו שאינו יוצא באתרוג ולולב הגזול דהוה אינו שלו אף דהוא גורם לממון. ואין להאריך בפרט זה ומה שהקשה אמאי גט שכתבו על איסורי הנאה כשר כבר כתבתי בספרי לאה"ע ח"ב סי' א':

ד ולכאורה יש ראיה דאיסור הנאה ל"ל בעלים מדגנבה רחל התרפים ואיך עברה על גניבה דהיא בכלל ז' מצות וע"כ איסור הנאה ל"ל בעלים והוה הפקר ולא עברה אך נראה דב"נ אינו מצווה רק שלא לעבוד ע"ז ולא שלא להנות מע"ז וכ"כ במנ"ח סוף מצוה תכ"ח על כן א"א לתרץ כן. והא דאמר יעקב אבינו הסירו את אלהי הנכר ויטמון יעקב היינו כאשר הלך לארץ כנען, כי בארץ כנען היו נוהגים בכל המצות כמ"ש הרמב"ן ובתשובה כתבתי (לעיל ח"א סי' ט"ז אות ד') דהצלת עבירה הוא כעושה מצוה מ"ה העלימה רחל התרפים להציל אבי' מעובד ע"ז ואף דהיכא דפשע אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך כמ"ש תוס' שבת ד' וע' מג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט אולי מותר לעבור איסור זוטא כדי שלא יעבור חבירו פעמים הרבה ואולי חשבוה לאונס דלא ידעה מהאיסור וע' במ"ל פ"ג דתרומות שכ' דהא דאמרינן עירובין ל"ב ניחא לי' לחבר דליעבד איסור זוטא שלא יעבור חבירו דוקא באיסור דרבנן עיי"ש מדברי מג"א מבואר להיפך וע"ז ודאי חמור מאיסור גניבה וקצ"ע בדברי המ"ל הנ"ל שכ' דדין איסור לתרום שלא מן המוקף דרבנן דבאיסורי תורה ל"ש לומר הכי (היינו לחלק בין איסורא זוטא לאיסורא רבה) כדאמרינן בעלמא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת דסוף סוף עבר אמימרא דרחמנא וצ"ע דהמ"ל גופי' כ' בפ"א מיו"ט סוף אות י"ז דל"א מה לי איסור לאו וכו' רק באיסור לאוין שחייבין עליהם מלקות א"כ באיסור לתרום שלא מן המוקף דאין חייב מלקות הו"ל איסור זוטא ואף שבתרומות היא מדברי הגהות מ"ל מ"מ קצת צ"ע, וע' בספרי חיו"ד ח"ר סי' מ"א שהארכתי בדברי המ"ל ה' יו"ט:

ה ודרך אגב אמינא במה שכותב אות אחת בשבת פטור אמאי אינו חייב משום צובע וכמדומה לי שהערני רב גדול ואין לומר דלא ניחא לי' בצביעה כדאמרינן בשבת ע"ה צובע במה ניחא לי' דשם בשוחט בהמה אם לא ניחא לי' הוה כצובע בדבר שאין דרכו לצבוע כמ"ש בספר תוס' שבת סי' ש"כ משא"כ בנייר ושמא מיירי שאין בו שיעור צביעה דבעי שיצבע חוט שארכו ד' טפחים. והנה מה שאמרו בגמ' דשבת צובע מה ניחא לי', והקשו דהרי רב ס"ל משאצל"ג חייב וכ' בתוס' שבת סי' ש"כ דאף לר"י פטור בלא ניחא לי' נ"ל ראי' משבת צ"ז ע"ב דמקשה לר"י דחייב שתים בזרק מרה"י לרה"ר ועבר ד' אמות ברה"ר אי להכא קבעי לה להכא לא קבעי לה ומה בכך דלא קבעי לה והרי לר"י לא בעי ניחא לי' וע"כ אף לר"י פטור בלא ניחא לי' אף ברה"ר. ולפמ"ש בספרי לא"ח סי' מ' סוף אות ז' דאף אם דשא"מ חייב היכא דמכוין למלאכה אחרת פטור אף לר"י ניחא ג"כ הך דכותב אות אחת דאינו חייב משום צובע אמנם יש לעיין בדבר:

סימן ב

שאלה בדין עתים חלומה ועתים שוטה ועתה נתרפאת אם יכול לגרשה, בדין אם אזלינן בתר רוב ימי' בענין הפלגות שוות, בדין אם מחמת פחד או מרה שחורה יש לה דין שוטה, בענין אי בעי שתעשה השטות ב' פעמים בענין אי אמרינן הואיל ואשתני אשתני בבכורות מ"ב:

סימן ג

שאלה באשה שמעולם דעתה קלושה ואינה מבינה אם סך כ"ה ר"כ יותר מט"ו וישבה בכפר גלמודה אם יכולה להתגרש בענין אינה יודעת לשמור עצמה מהפקר אם יכולה להתקדש, בדברי הפרמ"ג פתיחה כוללת בשוטה שבא על א"א אם הולד ממזר שדבריו תמוהים ממשנה מפורשת, בדברי רש"י ריש פ' חרש ד"ה כשם, בדברי הפ"י שכתב ליישב קושית תוס' גיטין מ"ד ע"ב דלרש"י דקטנה אף ע"י אבי' לא מתגרשת א"כ לא תתקדש ג"כ, בדין דאיסור דרבנן לא נדחת מפני עשה שלא בעידנא, בדבר המהרש"א גיטין ד' ע"ד בתוס' ד"ה אשם תלוי, בקושית הגאון מוה' ליבוש אהא דנשים לא ישחטו לכתחלה שהקשה מקרא מפורש בבעלת אוב:

סימן ד

ע"ד איש שנראה בו עצבות ופתיות וירא מחיצונים ואומר בכל פעם בשכמל"ו אם מותר לגרש אשתו, מפלפל בסוגיא דחגיגה ובפלוגתא אי פלגא נזקא קנסא או ממונא, בענין החילוק בין עושה מעשה שמות או מדבר דברים של שמות:

סימן ה

בדין עתים חלומה ועתים שוטה אם מתגרשת, בענין אם נתחזקה בג' פעמים אם מהני החזקה למפרע, בדין היכא שבדיעבד מותר אם גזרינן לכתחלה משום לא פלוג:

סימן ו

באחד שגירש את אשתו ויצא עליו שם שהוא שוטה ונגבה עליו עדות מהאנשים המכירים אותו וע"פ עדותם נודע להב"ד שמעולם לא נמצא בו שום מעשה של שטות רק לפעמים הי' מדבר דברי שטות אם מותרת האשה להנשא בגט זה, בדברי הסמ"ע סי' ל"ה, ובדברי הת"ש ס"ק נ"א, בסוגיא דבכורות מ"ב, ובענין אם עדות המכחישים בעי עשאאי"ל, בענין לא ראינו אינו ראיה, ביושב קושית הוב"י ביבמות דאמרינן שם לר"א דמספק ליה בחרש אם הוא עתים חלים גרושי ל"מ מגרש ויגרש מס"ס:

סימן ז

באחד שגירש את אשתו בע"כ ע"י שליח, בענין אין שלד"ע:

סימן ח

בגט שנכתב שם אבי המגורשת שמואל זאב דמתקרי שמואל וואלף והוא לא נקרא מעולם שמואל וואלף אך וואלף לבד והאשה עשתה זאת בכוונה בשאט נפש ועתה אינה רוצית לקבל ג"פ והבעל לא קיים מצות פו"ר אם מותר לישא אשה על אשתו, בענין חרשת שזינתה אם נאסרה על בעלה הואיל דהוי נשואין דרבנן, בענין חזקה שליח עושה שליחותו, ביושב קו' התוס' עירובין ל"ב וביאר התוס' חגיגה כ"א:

הג"ה בפנים כתבתי דהיכי דהוה מצוה ל"ה דשיל"מ מה שיכול להמתין. הנה קשיא לי בהא דאמר רב אשי ביצה ד' לעולם ספק יו"ט ספק חול הו"ל דשיל"מ, והלא סעודת יו"ט הוא מצוה ובמצוה ל"ש דשיל"מ דעד שתאכלנה היום תאכלנה למחר דהרי הוא רוצה לעשות מצוה היום), וכבר כתבתי בספרי לא"ח סי' נ"ד אות ז' דמה"ט בספק עירוב ל"ה דשיל"מ דאין מערבין אלא לדבר מצוה ושהוי מצוה לא משהינן א"כ איך היה דשיל"מ שיכול לאכול למחר והרי הוא מצוה בשמחת יו"ט ולכאורה י"ל דהדבר תליא במחלוקת דלר' יהושע דס"ל פסחים ס"ח ע"ב שמחת יו"ט מצוה ל"ה דשיל"מ ולר"א דס"ל שמחת יו"ט לאו מצוה ס"ל דהוה דשיל"מ, והפי' דברי הגמ' ביצה הכי היא דבבריי' קתני וספיקא אסורה ומקשה ספק דרבנן היא ומשני דאתיא לספק טריפה ומקשה דאם נתערבה באלף אמאי לא בטילה ברובא ומשני ר"פ האי תנא דליטרא קציעות והיינו ר' יהודה אליבא דר' יהושע דאפי' שלש מאות פומין לא יעלו, ולפ"ז ע"כ בברייתא כר' יהושע ולא כר"א, וע"ז משני רב אשי לעולם ברייתא כר"א וביצה ספק יו"ט ספק חול ורק דהוה דשיל"מ ולר"א סעודת יו"ט רשות והו"ל דשיל"מ כשיטתי', ובספרי ליו"ד ח"ב סי' קנ"ג אות ד' כתבתי דלר"א הי' קבלת התורה בנ"א לספירה ול"ה בעצרת מצוה עיי"ש מ"מ רחוק הדבר לומר דלר' יהושע ל"ה דשיל"מ, והרי הלכה כר' יהושע, והנה לשיטת תוס' מ"ק י"ד ע"ב ד"ה עשה דיחיד דשמחת הרגל מדרבנן וקרא דושמחת קאי אשלמי שמחה א"כ י"ל כיון דמדאו' שמחת יו"ט ל"ה מצוה הו"ל דשיל"מ, כדעת הר"ן פסחים בשיטת הרמב"ם בתערובות חמץ ו"ל דשיל"מ אף דמדרבנן אסור להשהות כיון דמדאורייתא מותר להשהות הו"ל דשיל"מ אמנם לדעת הר"ן והשאג"א דשמחת יו"ט דאורייתא אפילו בשאר מיני שמחה צ"ע למה הו"ל דשיל"מ ולהסוברים דאין שמחה אלא בבשר י"ל דבשר עוף ל"ה שמחה וכש"כ ביצת עוף ושמא אין ה"נ אם אין לו מה יאכל ולקיים שמחת יו"ט ל"ה דשיל"מ וע' בספרי חאה"ע ח"ר בש"ה סי' י"ג שכתבתי דשמחה באכילה מקיים בכזית אף יותר מכדי א"פ, וזה רחוק דהיא גברא ערטילאי ע"כ סתמו ושמא לא מקיים מצות שמחה רק בפת וזה צ"ע, אך גם בדף ל"ט לענין מים ומלח לגבי עיסה משני רב אשי דהו"ל דשיל"מ ושם בפת מיירי דמקיים שמחת יו"ט לשיטת הר"ן ושאג"א, עוד צ"ע באין לו מה יאכל רק מתערובת דל"ה דשיל"מ ומותר לאכול אם מותר לאכול יותר מכביצה, והנה לדעת הר"ן דטעמא דדשיל"מ מטעם מב"ונ לק"מ ומזה מוכח כדעת הר"ן דלדברי' לק"מ ודוק:

סימן ט

באחד שיש לו עדים שאשתו מכה אותו אם מותר לו לישא אשה על אשתו:

סימן י

בחרש אם יכול לגרש ע"י שליח להולכה, ובקושית הפני יהושע איך קטנה מתגרשת והלא אין עדות לקטן בדברי תוס' גיטין ס"ד דמידי דאיתא בדנפשיה יש שליחות לקטן, הוכחה מירושלמי שלא כתוס', בדין אם בדרבנן יש שליחות לקטן, בדין אם סומא יכול להיות שליח בקידושין לר' יהודה, בסוגיא גיטין דף ס"ד ליישב מה שקשה על התב"ש שאוסר הערמה בדאורייתא, בדברי ירושלמי גיטין פ' מי שאחזו סוף פ' א' ראב"א בחרש אנו קיימין ! בדברי ירושלמי יבמות על משנה דחרש מגרש ברמיזה הדא דתימא בקידשה בכסף אבל בביאה קידושיו מעשה וגירושין אינם מעשה בדין אם קטן דפסול לעבודה מחלל העבודה, בדברי ירושלמי פ"ק דקידושין הל' ג' הגע עצמך שהי' חרש, אמר ליה איש הגע עצמך שהי' קטן א"ל זה דרכו להגדיל בירושלמי הובא בתוס' חולין י"ב יוכיח מעשה שלו על מחשבתו, ומשני תמן זה כותב וזה מגרש, בדברי מהרי"ט שהקשה בב"ב קנ"ו וכ' מאחר דבודקין לקידושין לגירושין למה לנו להריב"ז דלמא בקידש ע"י אביו, בדין אם נתינת הגט בעי לשמה, בדין אם חרש יכול לגרש לשליח לקבלה, בדין אם אשת חרש שזנתה נאסרה על בעלה, בנוסח גט חרש של רבינו ירוחם, בדין אם שליח לקבלה נתמנה ע"פ כתב, בגוף ההיתר לשלוח גט ע"י הבי דואר, בדין דשליח לקבלה מגט חרש אי מהני אף שאין מקוים.

סימן יא

שנית בדינים הנ"ל בדין חש"ו שקנו עבדים אם אוכלין בתרומה, בדין אם בקידושי חרש אמרינן אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה, בדין דבאלה ששומע ואינו מדבר אין צריך גט חרש דר"י, ואם בחרשת צריך גט חרש ליישב דברי רש"י יבמות ק"ו שכתב בחרשת כשם שקידש ברמיזה, ברש"י יבמות ק"ז שפירש בחרש שחלץ חליצתו פסולה לפוטרה במקום אח כשר, בש"ה, בקושיות הג' רע"א בכריתות י"ח:

סימן יב

באשה שבאתה להנשא והיא מוחזקת לא"א ואומרת שנתגרשה בב"ד פלוני ואין לה מעשה ב"ד אם יש לסמוך על הטעלעגראף שיכתוב הרב שנתגרשה אצלי. בדברי רבינו שמחה שהכשיר הגט שהסופר חותם בשם העדים בתורת שליחות, בדין עשאי"ל, בדין אם מהני הטעלגראף הואיל דאין עדות לנכרי בדין ערכאות, בשיטת או"ז ורבינו יקיר דעכו"ם כשרים לעדות מן התורה, בדין מלתא דעבידא לגלויי אם נאמן נכרי מן התורה, בדין האומר נתגיירתי בב"ד של פלוני דאינו נאמן, בדין ע"א האומר נתגרשה בב"ד של פלוני אם נאמן קשי' מכתובות כ"ב, בדין אשה המתכסה בצעיף אם היא בחזקת א"א אם נאמננת לומר גרושה אני, בדברי חו"ד. סוף סי' ק"י דמגו להוציא מחזקת א"א הוי מיגו להוציא.

סימן יג

בדין אם יכול לעשות שליח להולכה ע"י טעליגראף ואם יכולה לעשות שליח לקבלה ע"י טעליגראף ובדין אם יכולה לעשות שליח לקבלה ע"י טעליפאן בדברי המח"א א דפועל נכרי יש שליחות לנכרי:

הג"ה ואם יצא אל הפועל מכונת טענעפאע או טעלעטאסקאפ אשר יוכל לראות גם צורת המדבר עפ"י פאעאגראפיע אז יהי' ביותר נקל להתיר עשיית שליח לקבלה ע"י המכונה הנ"ל:

סימן יד

בטעם שכותבין בגט מומר וכל שום – בדברי התו' גיטין דף כ' שסותר מדברי התוס' דף פ' – בדין במי שנזהר שלא לשאוב טוטין ביו"ט אם יכול לטלטל הקנה – בדברי בה"ג ריש ה' ברכות. בדין קינא לאשתו בפני שנים ונסתרה עמהם אם שותה הא הוי ספק טומאה בר"ה:

סימן טו

איך לכתוב בגט בעיר קיטב – במה דמצינו בקרא דסיפא מפרש לרישא דוקא אם הסיפא מוסיף דין חדש:

סימן טז

באחד שהי' שמו יעקב ושם העריסה יעקב אלי' וכן הי' עולה לתורה יעקב אלי' וכתבו גט לבתו בשם אבי' יעקב דמתקרי' אלי' ויש מקום עיגון. בדברי התוספתא ע"מ ששמי יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון הרי זו מקודשת ע"מ שאני בשם ונמצא שהוא בשם ובורסקי הרי זו מקודשת:

בדברי הרשב"ם ב"ב קמ"א דהאומר אם ילדה זכר יטול מנה ואם ילדה זכר ונקבה לא יטול כלום. באור הסוגי' דגיטין כ"ד. ובדין דבר ולא חצי דבר אם יש תועלת מדאורייתא ומדרבנן לא הוי תועלת אם הוי דבר ולא חצי דבר – ישוב דברי המרדכי שכתב דבלא כתב שם האיש והאשה כשר לר' אליעזר וק' עליו מגיטין י"ט – בדברי הירושלמי גיטין פ' ג' ה' ב' כתב תורפו בטופס דכשר הגע עצמך שזיוג – בדברי הב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ"ד בשם אבי המגרש ששמו גרשון אם צריך ב' גיטין בדברי התו' סוטה י"ח דב' גיטין בב"א פסול משום ספר אחד ולא שנים. בישוב קו' הט"א ר"ה כ"ז על דברי התו' סוטה – בדין ב' גיטין אם שייך ברירה:

סימן יז

באחד שנדר שלא לשתות יין אי מותר לעשות סחורה – בדין אם יש בשרצים שעת הכושר בקו' התויו"ט בהא דאמרו בבכורות ודלמא לסחורה: בדין חלב של בת פקועה:

סימן יח

באחד שאמר שעולה לתורה בשם אקסעלראד ובפי כל נקרא בענדיט וכתבו בגט אקסעלראד דמתקרי בענדיט ואחר הגט ערער הבעל שזה כמה שנים לא עלה, לתורה בשם אקסעלראד – בדין אם מדאוריי' נתגרשה אם מותרת משום ספיקא דרבנן:

סימן יט

באחד שנקרא משה זעליג וכתבו בגט זעליג ונתברר שלא הי' נקרא בשם זעליג לבד במקום הנתינה רק במקום הכתיבה:

סימן כ

אחד שגירש את אשתו בשם אביו יעקב ליב ואחר כך אמר שלא הי' שם אביו רק ליב לבד והוא עשה זאת בערמה – בדין אם שינ' בדבר הפסול מדרבנן אם פסול מדאורייתא הואיל דהעדים חתמו שקר וכן אם הסופר שינה בשליחות בפסול דרבנן אם פסול השליחות מדאו': פלפול בש"ס דב"ק ע"א ובפ"י ריש קדושין על ב"ש דס"ל דשוה דינר – בדברי הר"ש דמקוואות דהיכא דיצא מחזקת טומאה דאורייתא הוי בספק ספיקא דרבנן – וביאר דאין ראי' מר"ש דיש כמה ראיות כנגד זה:

סימן כא

באחד ששמו משה שגירש אשתו ובפי כל לא נקרא רק בשם משה וכן עולה לתורה וחותם אך בשם זה ואמר שזה י"ב שנים נוסף לו שם מחמת חולי וקראו אותו אהרן משה אך שם זה נשתקע לגמרי ואחר הגט אמר שבכוון אמר ששם זה נשתקע ובהכתובה נכתב אהרן משה אך במקום אחר כשעלה לתורה ב' או ג' פעמים. עלה לתורה ג"כ בשם אהרן משה גם מקצת אנשים קראו אותו אהרן משה וגם בקוויטיל כותב אהרן משה אך במקום הכתיבה והנתינה לא נקרא בשם זה – בדין שאחד שנקר' בפי כל בשם אחד אך אביו ואמו קורין אותו בשני שמות אם מיקרי זאת פורתא או מיעוט ויש קצת ראי' ממהרי"ק – בענין רובא דמינכרא ברש"י יבמות קי"ט:

סימן כב

בא' שנקרא בפי רוב וכמעט בפי כל דוד וכמה אנשים קורין אותו זלמן דוד ואביו ואמו קורין אותו באקראי זלמן דוד ושם העריסה הוא ספק אי זלמן דוד או שלמה דוד וכשעלה לתורה קראו אותו בשם שלמה דוד וכן נכתב בכתובה אך זה שנתים אשר אין קורין אותו לס"ת רק בשם דוד לבד ובקוויטיל כותב שלמה זלמן דוד רק כשאביו כותב לו קוויטיל כותב זלמן דוד בדין נשתקע השם – בדין אם צולין כבד לבנה ושמינה על הנייר – גם בדין הכבדין מאווזות המלעיטין שהם לבנים אם רואין שנתמסמס ולא נשתייר ב' זתים בש"ה – ראי' דנשתקע היא בג' שנים:

סימן כג

באחד שנקרא בפי כל מאשל וחותם כן בשטרות ולתורה נקרא משה מאשל אם צריך לכתוב שם מאשל וע"ד שם האשה אשר שמה מעריסה חנה ונקראת בפי כל חנעשה:

סימן כד

באחד שגירש את אשתו ואמר להרב המסדר ששמו מעריסה וכן עולה לתורה בשם שמעון ובפ"כ נקרא בשם שמשון וכתב הרב המסדר בהגט שמעון דמתקרי שמשון ואחר שקיבל המגרש המעות מהאשה הוציא לעז שמעולם לא נקרא בשם שמעון לתורה רק בשם שמשון ושם העריסה א"א להתברר וע' בדברי התו' גיטין פ' דמה שאין צריך לכתוב לא איכפת לן בשינוי, בדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה – בדין אין אדם משים עצמו רשע אם דווקא היכא שנפסל לעדות ע"י בדין היכא שכבר נתגרשה אם מהני ערעור חד בדין אם הבעל נאמן שקר הגדתי בנותן אמתלא – בדברי הר"ש פ"ב במקוואות – ובדין מקוה שנמדד ונמצא חסר – ובדין עיון הגוף אם הוא מן התורה – ובדין אם מחזיקין מאיסור לאיסור, ובדין שם שנקרא בעת אסטירונג אם הוי נשתקע:

סימן כה

ע"ד הגט אשר סדר וכתב הרשל בלא יוד אחר הה"א:

סימן כו

באחד שגירש את אשתו ואמר ששם אביו דוד יואל וב"ד לא האמינו לו כי לא הי' מוחזק רק בשם יואל רק העידו ב' עדים שנקרא לתורה בשם דוד יואל וכתבו בגט דוד יואל דמתקרי יואל ואח"כ הבעל קרא ערעור על הגט ואמר שבכוונה שינה שם אביו ובאמת לא נקרא מעולם בשם דוד יואל והעדים העידו בשקר ובערמה והעידו ב' עדים כשרים שאביו מעולם, לא נקרא לתורה בשם דוד יואל רק בשם יואל והבעל אינו רוצה לגרש מחדש: בדברי הר"ש פ"ב דמקוואות: בדברי מהרא"י סי' קל"ט דאף ע"א יכול לערער ששינוי השם בגט שקשה על דבריו מש"ס גיטין ט': בדברי הר"ן בתשובה סי' מ"ג דלאחר שנתגרשה דאשה בחזקת פנוי' ואין דבר שבערוה פחות משנים:

סימן כז

ע"ד הג"פ שצריך לסדר ושם האיש מהעריסה שמואל חיים ולפעמים חותם בשם שמואל חיים ולפעמים בשם שמואל לבד וכששואלין אותו על שמו לקרות לס"ת צוה לקרות עצמו בב' שמות שמואל חיים וכן בכתובה נכתב ג"כ שמואל חיים אך במקום שדר כעת בכאן קורין אותו לס"ת בשם שמואל לבד ושם האשה מהעריסה שפרה לאה וכן נכתב בכתובה ועד היום נקראת במקום מולדתה בפ"כ שפרה לבד אך מעת בואה לק' בלאזוב זה ב' שנים נקראת בשם שפרה לבד וכשנותנת קיויטיל תצוה לכתוב שפרה לאה:

סימן כח

ע"ד הגט שסידרו ושם אביו הי' נקרא בפ"כ זכרי' ובני ביתו ושכניו הי' קורין אותו זכרי' הירש וחתימה הי' בנקודה וכתבו זכרי' צבי דמתקרי זכרי' הירש ודמתקרי זכרי' ואח"כ יצא ערעור על הגט ושלחו טעלעגראף לגדול לשאול אותו איך לסדר באחד שקורין אותו לתורה זכריהו ובפ"כ נק' זכריה וכפי לשון הטעלגראף הי' נראה שהוא בשם המגרש והשיב לכתוב ב' גיטין א' זכרי' והשני זכריהו דמתקרי זכרי' והנה עתה א' מערער על הגט וטעמי שכתבו זכרי' צבי ולתורה הי' נקרא זכריהו צבי א"כ שם זכרי' צבי לא הי' נקרא משום איש והוי שינוי שינוי שם, והנה כעת בא לפני הרב המסדר ואמר שבעת שסדרו הגט הי' שם קורא לתורה ואמר שזה לפני שמונה שנים הי' קורא המגרש בשם אביו זכריהו צבי, ואמנם מי שקורא לתורה מאז ועד עתה קורא אותו בשם אביו זכרי' צבי, ושוב שמעו שהקורא שקורא כעת אומר שגם עתה קורא בשם אביו זכריהו צבי:

סימן כט

בג"פ מחילה שצריך לסדר והנה שם המגרש זאב שניתן לו בשעת מילה וכן קורין אותו לס"ת ובפ"כ נקרא וועלי וחותם עצמו וועלי ביוד לבסוף. ובשם אבי המגורשת שנקרא לס"ת יעקב משה יהודה ובפ"כ נקרא יעקלי וחותם יעקב משה:

סימן ל

באחד שהי' שמו אליהו והכנוי אליה בסגול וכן נקרא וכתבו בגט אליהו המכונה אליה ובדבר הגט דהי' שם המגרש לתורה ובפ"כ נקרא יהושיע זלמן רק מיעוטא דמיעוטא הי' קורין אותו הושיע ונכתב בגט יהושוע זלמן דמתקרי הושע בלא יוד בין שין לע':

סימן לא

בגט שנשלח ע"י שליח ונכתב בגט שם המגרש שלמה כן שמו מעריסה ובקריאתו לתורה והאשה אומרת שבקראקא שדרו שם ט' חדשים הי' נקרא הבעל סאלאמאן. אם למסור גט זה ויש מקום עגון:

סימן לב

באחד שגירש אשתו ושם הבעל משה ואביו הי' נקרא בפ"כ טובי' וכן חותם עצמו טובי' ברשימה ולתורה הי' נקרא טוביהו בואו לבסוף וסידרו ב' גיטין בראשון טובי' בלא ואו והשני טוביה' דמתקרי טוביה' וכשנתן גט שני לאחר שאמר הרי את מותרת לכל אדם סיים בחפזון ע"מ שלא תנשא עד אחר עשר שנים ומסר לידה הגט וברח אם צריכה האשה גט אחר בדברי תשובת הרא"ש בהתנה ע"מ שלא תנשא לפלוני אא"כ יקדשנה המגרש ואח"כ יגרשה בסתם – ובדברי מהרי"ט ח"א סי' י"ט דדברי הרא"ש סתרו אהדדי מכלל מ"ה לכלל מ"ז דשם פסק דיכול לבטל התנאי – ובספר דברי אמת שכ' דבתנאי שהוא בקום ועש' מהני בטול התנאי או גט אחר משא"כ בתנאי בשב ואל תעש' אין יכול לבטל התנאי ולא לגרש עד שיקדש – ובדברי האבני מלואים סי' קמ"ג– בדברי מהרי"ט סי' מ"ט שכ' המגרש ע"מ שלא תנשא לפלוני נפסלה מן הכהונה בין אם תקיים התנאי בין אם לא תקיים התנאי וצ"ע דבריו, ובתשו' הרא"ש כלל מ"ו. ובדברי השאלתות שכ' ואע"ג דתנאי ב"ג וב"ר בהדי אלעזר ובהדי יהושע קמתני. ובדברי מחנה אפרים סוף ה' גירושין בעובדא שאחד גירש אשתו לזמן ובתוך הזמן רוצה להתירה בהחלט – ובמ"ל פ"י מגירושין. ובתוס' שבת מ"ח ע"ב ד"ה אי חיבור הוא בענין טומאה ישנה ובמהרש"א שם – בענין דשלב"ל – באחד שגירש אשתו שזינתה תחתיו ולאחר שנתן לה הגט אמר לה שלא תנשאי עד ג' שנה והי' ספק אם הי' לאחר כ"ד:

סימן לג

שאלה איך לכתוב שם הירשלא אם באלף בסוף או בהא או ביוד, ועל דבר השאלה בנידון בהכ"נ שקנו המקום לבנות בהכ"נ אצל נכרי והתנה המוכר שבאם יבנו בהכ"נ יהי' רשאי בידו להשתמש בכותל ועת' קנה ישראל זכות זה מהנכרי ורוצה להגבי' כותל בהכ"נ ולהשתמש בהכותל ויצמח מזה זכות לבהכ"נ:

סימן לד

באחד שנקרא בפ"כ אלטר וכן חותם א"ע בכתבים ושטרות ודר איזה שנים בעירו והגיד לב"ד שבהיותו קטן אביו נסע לאמעריקא וגירש את אמו ואמרה לו אמו ששם העריסה שלו הוא שלום ובהיותו כבן שנה נחלה וניתן לו שם אלטר ולתורה נודע ממנו שלפעמים עולה בשם שלום אלטר ולפעמים בשם שלום לבד ולפרקים בשם אלטר ועד אחד העיד שפעם אחת שאל אותו איך נקרא והשיב ששמו אלטר וכן קרא אותו לתורה ויען שהי' מסופקים איך לכתוב בגט וכתבו רק אלטר לבד ועתה שמע שהמגרש מערער ואמר שאם תתן לו אשתו החפצים יגרשה מחדש ויברר עפ"י שמשים איך נקרא:

סימן לה

ע"ד הגט ששם אבי האשה בקריאתו לתורה אליהו מנחם ובפ"כ נקרא אלה מענדל היינו האלף בצירי והלמד נוטה קצת לסגול וכ' בגט אליהו מנחם דמתקרי אליהו מענדל והשמיטו שם קריאת העולם:

סימן לו

באחד שבא לגרש אשתו ושם אביו הי' פתחי' והי' נקרא לתורה בשם בן פתחיהו ואמר שכן הי' קורין אביו לתורה:

סימן לז

ע"ד הגט שנשלח ונכתב שם האשה בראינא והמסדר כותב שהמנהג שם לכתוב כן והגט נשלח על הב"ד ועל ההרשאות התומים ג' דיינים אך שאין אתנו יודע לקיים החתימות ויש כאן מקום עיגון גדול:

סימן לח

ע"ד הג"פ שסדרו וכתבו שם האשה אדל ולא היתה נקראת משום בן אדם רק אדל ואמרה שכבר נתגרשה בשם זה ושגם בכתובה נכתב שם זה כי שם העריסה אדל מרים נשתקע וע"כ לא כתבו בגט רק אדל ואה"כ הביא הבעל הכתובה שנכתב בכתובה אדיל מרים אם הגט כשר: בדברי התו' גיטין ל"ד דהיכא דאמרינן דבר זה עם דבר זה הוי הראשון עיקר: ובדברי התו' ישנים יומא פ"ה גבי יוה"כ מכפר עם התשובה:

סימן לט

באשה ששמה מעריסה שרה קריינדיל וכן היא חתימתה ובפ"כ נקראת קריינדיל ונכתב בגט שרה קריינדיל המכונה קריינדיל ונמצא מערערים שהי' לכתוב, שם שנקראת בפ"כ לעיקר וגם לכתוב דמתקריא ולא המכונה:

סימן מ

בענין הנ"ל:

סימן מא

בדבר הגט הנשלח מסטריא לדראהביטש ונכתב הגט בשם בריינא דמתקריא בריינצא והאשה נקראת בק"ק דראהביטש בריינטשא היינו ט"ש. אך האשה חותמת עצמה בשני יודין בריינצי וכבר ניתן הגט ויש מקום עיגון

סימן מב

ע"ד הג"פ שנשלח מנעוויארק ושם האשה אסתר חי' מעריסה ובהכתובה נכתב ג"כ וחתימתה לא נודע ועתה כמעט כל בני העיר קורין אותה אסתר לבד רק מקצת ב"א וממשפחתה קורין אותה עדיין בשני השמות ונכתב בגט אסתר דמתקריא אסתר חי' וכבר ניתן הגט:

סימן מג

ע"ד האשה אשר שמה שרה וקראה לה תיכף בשם סירקא והיא נקראת בפ"כ סירקא" רק בהתנאים וכתובה נכתב שם שרה לאה וכשחותמת לפרקים חותמה בשם שרה לאה ונכתב בגט סירקא דמתקריא שרה לאה:

סימן מד

ע"ד האשה שבאתה להתגרש ושמה מעריסה נעכא איידיל אך שמימי נערותה נקראת בפ"כ אידא וכן היא נקראת מילדותה וכן חותמת עצמה וגם הש"ץ מברך אותה בשם זה ואין איש ממשפחתה קוראה בשם מעריסתה:

סימן מה

ע"ד הג"פ דנשלח מנעוויארק לעיר קאסיב ונכתב בשם האשה פרימטשא בטשא ובמקום הנתינה האשה נקראת פרימצא בציא ובמקום הכתיבה כל א' מדבר בלשונו. אם רשאין לסדר הגט זה:

סימן מו

בענין הנ"ל:

סימן מז

בגט שסידר לשלוח ע"י שליח וכתב בגט בשם האשה פיגא דכן היא נק' בפ"כ ושם העריסה הי' דבורה פיגא רק אח"כ נשתקע שם דבורה והכל קוראין רק פינא וכשבא הגט להרב המסדר ובמקום הנתינה נודע שאחות המגורשת תקרא להאשה בב' שמות דבורה פיגא: וע"ד שם ליבוש שכ' ביוד בין ל' לב' ובואו בין ב' לש':

סימן מח

בדבר הג"פ ששם האשה סטוסיא ונכתב בגט סמעסיא בע' אחר הט':

סימן מט

ע"ד האשה ששמה מעריסה והיתה נקראת ליטשא וכעת היא בנעויארק ושם נקראת בשם לינא איך לכתוב אם לכתוב לינא ביוד אחר הל' או בואו אחר הל':

סימן נ

באשה שחותמת עצמה יענטע בע' בסוף איך לכתוב בגט:

סימן נא

באשה ששמה טשיזיא והבעל אומר שנקראת ציזא בצ':

סימן נב

בענין הנ"ל וע"ד השותפות שרוצה ח' מהשותפים לנכות מהריוח עיסקא שלוה לצורך השותפות וע"ד בשני שותפים שאחד הרויח קצת מהמכס אם צריך לחלוק עם חבירו:

סימן נג

באחד אשר שמו חנוך וכתבו בגט חנוך המכונה העניך בן בנימין צבי דמתקרי בנימין וחתם עצמו הענעך בע' אחר הנון ואביו חתם א"ע בינימן בי' אחר הב' ואחר המ' חסר יוד וכתבו בגט הענעך. ושם האשה מעריסה חוה סאשא ומעודה לא נקראת רק חוולי והאשה חותמת א"ע חוה סשה בה' בסוף ובלא א' אחר הס' וכתבו בגט שם חוה לבד:

סימן נד

ע"ד הגט שניתן לסדר שנקרא בפ"כ שעי' משה ולתורה נקרא ישעי' משה וחתימתו יעשה משה אם צריך ב' גיטין:

סימן נה

ע"ד הג"פ ששם האשה מעריסה שומא וכן נכתב בגט ואחר שנה נודע להב"ד כי מסיבת מחלתה הוסיפו לה שם יהודית וכן היתה נקראת ובפ"כ נקר' בשם לעז זאפיא והוא מקום עיגון גדול בישוב דברי רבינו יואל דס"ל בלא נכתב שם האשה כשר בדיעבד מהא דאמר רב יוסף בדף כ' למאי ניחוש הא בעינן שמו ושמה:

סימן נו

ע"ד סידור הגט באשה ששמה פיגא גיטל וחותמת פייגי בשני יודין בין פ' לג' ובסוף ג"כ יוד וגיטיל חותמת בי' בין ט' לל' ואבי המגרשת נקרא לס"ת אליעזר ליפא ובפ"כ נקרא ליפא וחותם עצמו ליפע בע' לבסוף:

סימן נז

באשה שבעלה נסע לנעיויארק ונשא שם אשה על אשתו ונסעה האשה לנעוויארק ונתגרשה שמה והביאה מכתב מהרב המסדר ובו נכתב בזה"ל להיות לראי' ביד האשה עלקא דמתקריא עמילקא בת ארי' צבי דמתקריא ליבש הירש שקיבלה ג"פ מבעלה שמואל המכונה סעם בן ישעי' יעקב דמתקרי שעי' ולאחר החקירה נודע להרב שהאשה חותמת עצמה עלקע בע' לבסוף גם אבי' לא הי' נקרא בשום פעם ליבש הירש רק ליבש העשקא שלא בפניו ובפניו רק ליבש לבד והנה העיד ע"א שהוא זוכר בבירור שזה חמשים שנה הי' קורין לאבי האשה ליבש הירש רק שאח"כ היו קורין אותו העשקא ובפניו ליבש לבד. בק' על הסוגיא בכתובות כ"ב עד אומר מת ועד אומר לא מת הו"ל חד עד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה תרווייהו בע"א קמסהדי והרי בגירושין נמי משכחת שעד א' אומר שהוא הבעל ושמו כך:

סימן נח

בגט שנמצא לאחר שכבר ניתן שאחד מחתימת העדים היוד שאחורי הא' אינה נוגעת בהא' בשם העד יחיאל ותינוק קורא אותו אי אם צריכה גט אחר. בענין חק תוכות בחתימת העדים בדברי ת"ה סי' רכ"ט בישוב דברי א"ז דמפרש דשלא לשמה פסול מדאורייתא בחתימה והק' עליו משמות מובהקין ביושב דברי הא"ז שפסק בגט היוצא מת"י האשה בחתימות ערכאות בשמות מובהקים שהוא כשר והפ"י הק' עליו דמה טעם יש להכשיר בע"ח בערכאות הא לא חתמו לשמה. ביושב דברי רש"י גיטין י' ע"ב דגמ' ל"ב לאוקמי ת"ק כר"א והרי למסקנא ע"כ נמי כר"א. בישוב ק' הרמב"ן וחדושי הר"ן והל"מ לשיטת הרי"ף ורמב"ם דגם לר"מ מהני ג"כ ע"א א"כ מאי מקשה בריש גיטין אי לר"א כתיבה בעי חתימה לא בעי ודלמא צריך בפני נחתם משום היכא שיתן לה הגט בלא עדי מסירה. בענין אי בעי שליחות בכתיבה בדברי מחנה אפרים בה' שלוחין סי' י"א דפועל נכרי יכול להיות שליח וברי"ט אלגזי בבכורות דף ל"ו שהק' ע"ז מדברי התוס' גיטין כ"ג. בסוגיא בריש פ' הזורק בגיטה וחצרה באין כאחד. בענין כתב ע"ג כתב בגיטין י"ט ביושב קו' התוס' ע"ז דף כ"ז. ברש"י במנחות דף ל"ד הא דילפינן מזוזה בג"ש כתיבה כתיבה ילפינן מגט. בדברי הדרישה דאשה כשרה לכתיבת ס"ת והוא יסבור דנשים חייבות במצות כתיבת ס"ת:

סימן נט

בענין הנ"ל בישוב דברי הב"ש בסי' קל"א סק"ז שתמה על המחבר דבסעיף י"ז מביא בחתם עד פסול דהגט פסול ולא בטל ובשלא לשמה מביא י"א שהוא בטל. בענין שינוי בשליחות בפסול דרבנן הוי פסול דאורייתא בדברי הב"י או"ח סי' של"ד בנפלה דליקה בשבת אומר לאחרים בואו והצילו לכם שכ' הב"י דדוקא ביאמר לאחרים בואו והצילו לכם דאז מהפקירא זכו אבל אם לא אמר לא זכו מהפקירא והב"י תמה ממציל מן ארי ותי' דשאני כאן הואיל דיכול להציל רק דאיסור שבת רביע עליו ודבריו תמוה מנדרים פ"ה בקונם, כהנים ולוים נהנין לי. בענין אם נתן לכהן שט"ח על חמש סלעים חייב ליתן לכהן ה' סלעים אף דבנו אינו פדוי כיון דמדאור' בנו פדוי אף דמ"מ אינו פדוי לא הוי מקח טעות ובדברי רי"ט אלגזי בבכורות נ"א בנתן לעני פאה פחות משיעור דלא יצא ידי נתינה ומה שנתן נתן כיון דמדאורייתא יצא. בענין מילי לא מימסרו לשליח בפ' דברי התוס' גיטין דף ס"ו ד"ה הא כתב הגט. בישוב דברי הרשב"ץ דס"ל למ"ד עדי חתימה כרתי לא עשה סופר שליחותו קודם שנחתם ורשאי לכתוב גט אחר אבל למ"ד ע"מ כרתי כבר עשה סופר שליחתו ודבריו תמוהים דהרי כשצוה הבעל שיחתמו עדים א"כ הוה קפידא והגט בטל בלא עדים ולא גרע מתנאי:

סימן ס

באיש אחד שנתן גט בע"כ לאשתו ע"י שליח והבעל אמר שיש לו רשות מב"ד. גם שהבעל לקח הגט בחזרה אם הוה חשש. ובענין חצר בגט. ובענין אם השליש מעות להעדים אם הוי נוגעים:

סימן סא

בא' שגירש אשתו ע"י שליח וראו הב"ד שיש איזה ספק בשמות ומחמת חומרא צוה הב"ד שגירש שנית וכן עשה וגירש בלי שליח ואח"כ הוציא הבעל לעז על הגט שהיה באונס יען כי הי' הנדוניא מושלש ביד שליש ולא רצה להחזיר לו עד אחר הגט עוד טוען שמסר מודעה בין כתיבה לנתינה ואמר שאין מתירה להנשא עד ל' שנה אחר הגט. אמנם בדבר האונס המעשה הי' שהתפשרו שלא בפני הב"ד ובבואם לב"ד תבעה אם המגרש מתנות ושאר דברים ואמר הרב שאין אבי המתגרשת בפני' ולכן אם רוצה יגרש ואם אינו רוצה לא יגרש כי אין אונס בדבר ובא המגרש שנית להב"ד ואמר בפירוש שאין לו על האשה כנוס ועל הגט אמר בפה מלא שאין תלוי בשום דבר ולא יהי' לו שום ערעור ומסר הגט לידה כדת וכדין. ובדבר המודעה נתברר בעדים שקודם שהלך לעשות השליח הזמין ולקח ב' עדים עמו ובין כתיבה לנתינה ליד השליח הלך לעדים ואמר להם שידעו שהגט נגמר ורק שהי' נותן באופן שלא תתגרש ממנו רק לאחר ל' שנה ואמנם על הגט השני אין לו עדים. עוד בד"מ שהמגרש תובע לאבי המתגרשת סך מסוים וטוען שהפשרה הי' בטעות שלא ידע שעפ"י ד"ת העיסקא מנדן שלה שלו כדין מורדת והמתנות שייכין לו והפשרה הי' בינו לב"ע והמגרש טוען שגם האשה קבלה הגט באונס שאביו כפה אותה ולא הי' ברצונה. בדין אם אונס ממון הוה אונס. בענין גלוי דעת בגט:

סימן סב

בדבר הגט שנסדר ואמרה האשה שאבי' לוי וכן כתבו בגט ואח"כ נתברר שאבי' אינו לוי והאשה עשתה בערמה להוציא חפצה וכעת אינה רוצית לקבל ג"פ ומבקשת ממון אם מותר לישא אשה אחרת והוא לא קיים עדיין פו"ר. ביישוב דברי רש"י גיטין ע"ט שכ' וצריכה גט מזה ומזה אעפ"י שקדושי שני לא היו קדושין גזירה שמא יאמרו גירש זה וכו' והתו' ד"ה וצריכה תמהו על רש"י שהרי גט גמור הוא מן התורה ואינו פסול אלא מדרבנן. ראיה לשיטת רש"י הנ"ל מש"ס דיבמות צ"א מכתב מלכות שאינה הוגנת הי' במזרח וכתב במערב תצא מזה ומזה. ביושב דברי מהרי"ק שורש פ"ד שפוסק בקידש בפחות מש"פ ואח"כ נשאת בטעות לאחר אסורה לשניהם ובא"מ סי' ל"א תמה עליו דכיון דבמזיד אינה אסורה מדאוריי' בשוגג לא קנסו רבנן. בדברי מהר"י באסן שכ' דאשת חרש שזינתה אינה אסורה לבעל בדברי רמ"א קי"ט דאם גירשה מדעתה ונמצא פסול בגט יכול לגרשה בע"כ בדברי ח"ס סי' ג' דאף באשה שאינה ראוי' לדור כגון כהן שנשא גרושה בחזקת אלמנה אין להתיר לישא אשה אחרת בלא מאה רבנים ודברי הח"ס צ"ע דכיון דנשא גרושה בחזקת אלמנה והוא כהן יש סברא דהוה מק"ט וא"צ גט גם באשה שנשאת בחזקת בתולה והרתה לזנונים אם יש חרם לענין ב' נשים. ביושב קו' לתוס' כתובות ע"ג שפירש"י לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם אחולי' אחלי' לתנאי וכתובה בעי למיתב לה. והק' התוס' על רש"י איך אפשר לומר כיון דקתני סיפא כנסה סתם תצא שלא בכתובה וכו':

סימן סג

ע"ד האשה מיכלה ונקראת בסגול וחותמת א"ע מעחלה בע' וח' וה' בסופה ובלא י' בין ל' לה' איך לכתוב בגט:

סימן סד

בגט שבא ע"י בי דואר ויש בו כמה ריעותות א' שאין יכול לקיים החתימות מהבד"צ ב' שנכתב בגט דמתקרי על שם האשה ב בהרשאה מהבעל לשליח ראשון נמצא מחק ונכתב עליו תיבת מסר וגם נמצא בהרשאה כמה אותיות דבוקים זל"ז והמנהג לכתוב כל אות בפ"ע ד' בתיבת מתא בגט המ"ם כמו כ"ג אך נדבק היטב וניכר שהוא מם ה' שבתיבות והרי ובתיבת די היודין כמו ו' ותינוק אחד אומר שהוא יוד ותינוק אחד אומר שהוא ואו אך שאינו דומה לשאר ווין שבהכתב הזה ו' נמצא הרבה יודין בהגט שאין להם עוקצין. בדברי הר"ש בן הרשב"ץ דמעשה ב"ד א"צ קיום בישוב דברי רבינו אביגדור דבטוען מזויף צריך קיום מדאורייתא. ראיה לשי' הר"ש בן הרשב"ץ הנ"ל מרש"י בב"מ ט"ז כל מעשה ב"ד:

סימן סה

באחד, שהיה באמעריקא כמה שנים ובא לביתו ופעלו אצלו שישלח גט לאשתו וכתב גט ונתן ע"י שליח ונסע בחזרה לשם ונשמע עליו שבאמעריקא חילל שבת ובמומר דינו שיתן גט לשליח לקבלה ואח"כ יעשה שליח להולכה אם מותר ליתן הגט לאשה שתנשא בו:

סימן סו

ע"ד האשה שהרתה לזנונים ואח"כ נסעה מקהלתו ושהתה בדרך יותר משנה וחזרה לביתה עם בעל אחר ומענה בפי' שנתגרשה מבעלה הראשון והביאה כתב מדיין אחד מש משיקאגא אשר במדינת אמעריקא שנתגרשה בפניו ואין מכירין החתימה וגם ל"ה רק עד אחד אם מחויב להפרישה:

סימן סז

בדבר האיש אשר אשתו נשתטית זה שבע שנים וכארבע שנים חלפו מעת אשר נתנוה לבית המשוגעים במחלקת החולים שאין להם תרופה והבעל אומר שאין לו להשליש הכתובה והנדן אם מטילין חרם עליו או שבועה:

סימן סח

באחד שאביו היה נקרא בפ"כ קאניא ולתורה היה נקרא בשם אביו אלקנה וסדרו גט בשם אביו אלקנה לבד ואחר הגט נודע שזה כחמשה שנים אשר החזיק הס' קניא לקרות לתורה בשם אלקנה צבי וחותם עצמו בשם אלקנה אך המגרש דר כעשר שנים במקום אחר ומוחזק בשם בן אלקנה:

סימן סט

באיש אחד הדיוט ואינו יודע בטיב גיטין והרים יד לסדר גיטין שלמד עצמו סידור הגט בלשון אשכנז:

סימן ע

באחד שאינו יכול לדור עם אשתו שהתשמיש קשה לה והזוג אומרים שיוכלו לברר זאת ע"י רופאים והאשה אינה רצונה לקבל גט רק באופן שתשאר לדור בבית השותפות שיש להאשה החצי ולבעלה החצי והבעל ג"כ אינו יכול לזוז מביתו כי יש לו כיפה שלו בביתם ודירה על השטאקווערק ובבית הזה עשרה בעלי בתים דרים בתוכו ואין להבית רק פתח אחד להרחוב ועל השליבות ההכרח שילכו שניהם והאשה רצונה לשבע שלא תנשא לאיש אם יש היתר שיגרשו וישארו שניהם בהבית. בישוב דברי הר"ם שאוסר בגרושה מישראל לדור בחצר אף שלא נשאת שק' עליו מירושלמי פ' הזורק. בענין אם גירש אשתו אסור הזנות מדאורייתא אף דזנות בפנו' הוי דרבנן בדברי הר"ם דכהן בגרושה בלא קדושין אינו לוקה אם הוי איסור דאורייתא בישוב קושית ההפלאה דקידש חייבי לאוין ל"ה קדושין שאין מסורין לביאה משום דהאיסור לא בא ע"י קדושין:

סימן עא

באחד שגירש את אשתו בע"כ:

סימן עב

אם שם אמו של החתן שרה ושם הכלה שרה לאה אם מותר לשדך:

סימן עג

באשה ששמה מעריסה רחל וכן חותמת עצמה וכן קורין לה אבי' ואמה ואנשי העיר וקרובי' קראו אותה לפרקים ראזיא ולא נודע אם רוב קראו אותה וזה כחמשה שנים שנתגרשה ונכתב בגט רחל כי לא ידעו משם ראזיא ואחר הגט נודע להב"ד שקראוה מקצת ראזיא ודמגרשת עשתה שידוך אחר כי לא ידעה שצריכה גט אחר אח"כ דתפשר עם בעלה שיתן לה גט אחר ונסעה האשה למקום שהבעל שם וגירשה מחדש ועתה האשה רוצה להנשא לבעל ששידכה עמו קודם צ"א יום מהגט השני כי החתן אינו רוצה להמתין ויש חשש שתצא לתרבות רעה אם יש להתיר לישא קודם צ"א יום. בפלוגתא דרב ושמואל בגיטין דף י"ח. ובענין אם יש להקל במקום שיש חשש שתצא לתרבות רעה. ובענין דצורך גדול שוה להפסד מרובה:

סימן עד

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה