בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
דרושים נוספים · עוד לדרוש הנ"ל
א לישב קו' ספר היקר מנחת חינוך מצוה ד' סוף אות ג' לפמ"ש בקצה"ח סי' ל"ו ס"ק ב' דהיכ' דעדות מיוחדת מועיל כגון בדיני ממונות ה"ה דאם נמצא קרוב או פסול בעדות מיוחדת מבטל העדות אף דלא ראו ולא העידו בבת אחת עיי"ש שמישב דברי הרמ"ה והב"ח. והנה דעת הש"ך ס"ק ג' דהא דקרובים או פסולים אין מבטלין העדות אם לא כונו להעיד דוקא אם הכשרים כוונו להעיד אבל אם גם הכשרים לא כוונו להעיד שוב הפסול מבטל העדות – א"כ בהך דטובי' הרופא הב"ד של כהנים שקבלו או"ב ופסלו את עבדו איך קיבלו או"ב הרי העבד פוסל העדות ועל כרחך שאלו להעבד ואמר למיחזי אתי. א"כ כשבא לב"ד וקבלו אותו ואת עבדו הרי בנו פסלו ואף שבנו בא רק למיחזי מ"מ כיון שע"כ גם עבדו בא למחזי א"כ שוב פוסל כמ"ש הש"ך. והנה לדעתי נראה דעבד המשוחרר דמיירי במשנה אינו פוסל שאר העדות אף דבקידוש החודש בעי עדים מיוחסים כמ"ש התוס' מ"מ לא מיקרי פסיל שיבטל העדות מחמתו:
והנה נכדי הרב החריף כ' אהרן לעווין נ"י הערני דל"ק קושיתו דהרי ר' יוסי סיפר במשנה העובדא ור' יוסי ס"ל במכות ה' דבדיני ממונות נתקיים העדות בשאר ועדות החודש ודאי לדינא ממונות דמיא דהא עיקר הטעם דבד"נ העדות בטלה בנמצא קרוב או פסול משום דכתיב ושפטו והצילו העדה כפירש"י במכות וזה ל"ש בעדות החודש. אך אפי' לפירוש התוס' לפי' דה"ט דבממון תתקיים העדות בשאר דל"ש ההיקש ג' לב' משום דגם בשנים אין העדות בטלה לגמרי דקם הוא לשבועה. וזה ל"ש בעדות החודש דל"מ לשבועה ויהי' עדות החודש כדיני נפשות וכן נראה מטורי אבן דף כ"ד ושפיר הקשה מ"מ כיון שעל כרחך מהני עדות מיוחדת בקידוש החודש כדמוכח מש"ס דשבועות מ"ח דמשני דמצטרפין לעדות אחרת של ר"ח דהו"ל תרי נגד חד אע"ג דלא העידו שניהם כאחד ועיין מנחת חינוך באותו העמוד שכ' דהדבר תליא במחלוקת בב"י ח"מ סי' ל' אם איסורין כגון גיטין וקדושין דומה לדיני ממונות או לדיני נפשות ובאמת כיון דמבואר בש"ס דלא בעי בעדות החודש שיעידו בבת אחת א"א שיהי' מחלוקת ועכ"פ כיון דמהני עדות מיוחדת הוה כדיני ממונות – והמחלוקת שבב"י סי' ל' הוא בב' מעשים כגון שנתיחדה שחרית ובין הערבים אבל לא בלא העידו בבת אחת. ועכ"פ כיון דר' יוסי סובר כן ל"ק קו' המנ"ח אך י"ל נהי דר' יוסי סובר כן מ"מ רחוק לומר דהב"ד של כהנים ס"ל כר' יוסי כיון דהלכה כרבי דאף בדיני ממונות בטל העדות. ושפיר הקשה במנ"ח:
ב והנה מה שהקשה בקצה"ח ס"ק הנ"ל אהא דסנהדרין כ"ג דס"ל לר"מ דצריך לברר ואם אמר יש לו ב' כתי עדים והבע"ד ועוד אחד יכול לפסול אחד מהכת ראשונ' דל"ה נוגע בעדות כיון שהכת שני' לפני' וקשה הרי אם אחד מהב' כתות פסול בטל כל העדות וע"כ צ"ל דהכת ראשונה אמרו למיחזי אתינא דלא נפסל כל העדות וא"כ מה מיבעי שם נמצאו כת שני' קרובים או פסולים אם הוה נוגעים למפרע. ותיפוק לי' דהעדות בטל גם אם הוא לא יפסול אותו דכיון דהראשונים אתיא למחזי והשניים פסולים אף אם השנים אתיא למחזי בטל כל העדות לשיטת הש"ך משום ממנ"פ:
ולפענ"ד לק"מ דהרי אמרינן בדף ט' בסנהדרין לאוקימתא דרבינא דר"מ דאמר מוציא שם רע בשלשה דמיירי שנמצא קרוב או פסול ולא הותרה בו ר"מ ס"ל כרבי יוסי דבדיני נפשות בטל העדות אף בלא הותרה בו ובדיני ממונות לא בטל העדות בנמצא קרוב או פסול ומ"ה דנין מוציא שם רע בג' להפסידה כתובתה לרש"י או לשלם מאה סלע לתוס' דף ח' – ורבנן ס"ל כרבי דבלא הותרה בו לא בטל העדות ויש בזה דיני נפשות – ועכ"פ כיון דר"מ ס"ל כרבי יוסי דבדיני ממונות לא בטל העדות ל"ק קו' הקצה"ח – והנה דבנוב"י תנינא סי' ע"ו באה"ע כ' די"ל דחכמים ור"מ לא פליגי רק בלא אתרו בה לד"נ אבל בממון אם בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר לא פליגי אמנם הדבר מוכרח מדס"ל לר"מ במש"ר בג' ומיירי בנמצא קרוב או פסול ע"כ בדיני ממונות לא בטל לר"מ ועיין בספרי לא"ח סי' ס"ג אות ו' הבאתי דברי הריטב"א בש"ה וישבתי בזה קו' הדבה עיי"ש פלפול עצום ונחמד ולפמ"ש ל"ק קו' הקצה"ח הנ"ל. (וע' בח"ר סי' קל"ו קל"ז שהארכתי בענינים אלו בדין עדות מיוחדת:
ג והנה התוס' ב"ב מ"א ע"ב וסנהדרין ל"א הקשו לב"ש דס"ל בכת אחת זה אומר מנה וזה אומר מאתים נחלקו עדותן א"כ בב' כתות אמאי חייב לשלם כיון דכת אחת משקרת ובטל העדות מטעם שנמצא קרוב או פסול ואמאי לא תירצו בב"ב שלא העידו בבת אחת כמו שתירצו בסנהדרין באמת דלא בטל העדות כמבואר במשנה במכות ואין לו' דס"ל לתוס' בטל העדות מטעם שראו בבת אחת כמ"ש תוס' במכות ו' ד"ה אמר רבא דהיכא דנצטרפו בראי' ל"ב הגדה תכ"ב דהרי בשעת ראי' כשרים הי' דבשעת הגדה העידו שקר ונפסלו. וע"כ ס"ל לתוס' ב"ב כרמ"ה כמ"ש קצה"ח בסברתו דכיון דבדיני ממונות מהני צורף לחיוב אף שלא העידו בב"א ה"ה לפסול מהני דלא כמ"ש תוס' סנהד' ולפמ"ש לעיל דמ"ד דון מינה ומינה לא פסול העדות בעדות מיוחדת בפשיטות ל"ק קו' תוס' כמ"ש תוס' בסנהדרין דהרי קושיתם לראב"ש דאמר דנחלקו ב"ש וב"ה בבת אחת וראב"ש ס"ל דון מינה ומינה כמו שהוכיח מלא הרועים באות דון מינה אות ו' ע"ש. ולאחר העיון יש לדחות הראי' בדרך פלפול דקצה"ח כ' סברת הרמ"ה דכיון דמועיל עדות מיוחדת בגוף העדות ה"ה דמועיל לפסול העדות וזה דין מיגו ותליא קצת בהאיבעי' דשבת צ"א בזרק כזית תרומה לבית טמא אי אמרינן מיגו דמצטרף לענין טומאה מחייב נמי לענין שבת ובסוכה ו' לעני' מיגו דהוה דנפק וברשב"א חולין ק"א דמה"ט חייב בגיד הנשה של עולה משום מגו. וי"ל דהוא פלוגתא. דהנה במנחות צ"ה ע"ב ס"ל לר"י דלהה"פ דוחה שבת דס"ל תנור מקדש ואם יאפו מע"ש יפסול בלינה ור"ש ס"ל אין תנור מקדש. וכתבי בספרי ליו"ד ח"ר ס"ס פ"ה דבפסחים ילפינן דף ע"ז דקרבנות דוחין שבת וכ' תוס' לחם הפנים ילפינן מדכתיב תמיד דדוחה שבת וכ' מהרש"א כונת תוס' דדוחה שבת היינו הקטרת בזיכין וכ' הא דלא ילפינן מלחם הפנים היינו משום דבזיכין באין להתיר. וזה למ"ד אפיה אינה דוחה שבת אבל למ"ד אפיה דוחה שבת והוא אינו בא להתיר קשי' למ"ל קרא בפסח ולא ילפינן משתי הלחם כקו' מהרש"א על כרחך צ"ל דר' יהודה כשיטתי' דשני כתובין מלמדין דאורחא דקרא לכתוב ב' מקראות. ור"ש ס"ל אין מלמדין דלאו אורחא דקרא ולמ"ל קרא בפסח ע"כ לחה"פ אין אפיה דוחה שבת. וזה המחלוקת שבין דואג לדוד שהורה לאחימלך דאפיה דוחה שבת ודוד ס"ל דאינו דוחה שבת כמבואר במדרש שמואל. דדוד כשיטתי' דלא נענש על אורי דש"כ הבאין כאחד אין על מלמדין כמבואר בקדושין מ"ג. והנה בספרי לא"ח סי' פ"ח אות ב' הקשיתי אמאי דוחה שבת שלא יפסול בלינה הלא בע"ש יכול לאפות עד שיקרום פנים המדובקין בתנור. ותוס' שבת כ' דלענין לחה"פ לא נקרא לחם שיקדש התנור עד שיקרום כל פנים. א"כ יאפו בע"ש עד שיקרום פנים המדובקין ולא קידשו התנור לע"ע ויקח מהתנור ובשבת בבקר יניחה בתנור שיתקדש בקרומת כל הפנים. ול"ה חילול שבת כיון שנאפה מע"ש:
והנה שם תירצתי דאף דבקרום פנים לא יתחמץ שוב מ"מ בפנים המדובקין בתנור יוכל להחמיץ ואין להוציא מהתנור שיחמץ ולחה"פ בעי מצה ואם ישאר בתנור יאפה ויפסול בלינה בעלות השחר. עיי"ש שכתבתי זאת בשם ראש יוסף שכת"כ. אמנם כעת נ"ל דכיון דלענין שבת קרוי לחם והוה אפוי בודאי לא בא לידי חימוץ אף שלענין תודה לא קרוי לחם. ושוב קשי' כנ"ל אמנם שם אות ה' תירצתי דאף דבכל לחם מותר לאפות לאחר שיקרום פנים המדובקין בתנור מ"מ בלחה"פ אסור מיגו דנעשה לחם לענין קידוש בתנור נעשה לחם לענין אפי' ואסור בשבת. ומ"ה דוחה שבת. וע"כ מוכח דר"י אית לי' מיגו. והנה שמאי הזקן ס"ל בקידושין מ"ג שני כתובין הבאין כאחד מלמדין ותוס' כ' ביבמות קי"ז דמסתמא ב"ש כרבנן ס"ל, ואם שני כתובים הבאים מלמדין ס"ל לחה"פ דוחה שבת. וע"כ מוכח דס"ל מיגו על כן שפיר הקשו תוס' סנהדרין וב"ב לב"ש וליכא לתרץ דל"מ לענין פסול עדות מיוחדת דהרי ס"ל אמרינן מיגו. והוא פלפול נאה אך באמת יש לחלק בין מיגו דמצטרף למיגו דמנחות הנ"ל וגם משבת צ"א יש לחלק וע' מ"ש בסי לא"ח סי' פ"ח אות י"א. ולא כתבתי כל זה רק לפלפול'. ובאמת אם העידו הכשרים ג"כ בעדות מיוחדת ואח"כ העיד הפסול בעדות מיוחדת הוה מגו טוב דאם תחשוב הכשרים לעדות אמת גם הפסול יצטרף לפסול אבל אם העידו הכשרים בב"א ל"ה מיגו רק הואיל דמהני בעלמא עדות מיוחדת אינו דומה להך מיגו דשבת צ"א ודוק:
ד ומ"מ הרוחנו מפלפול זה להוכיח דר"י אית לי' מיגו וע' לב ארי' חולין ק' אהא דאמרינן בגמ' וכי תימא סבר ר"י אין בגידין בנ"ט ובטמאה איסור גיד איכא איסור טומאה ליכא שהקשה על הרשב"א שכ' אף דאין בגידין בנ"ט מיגו דחייב משום גיד חייב משום נבלה א"כ אמאי איסור טומאה ליכא ורציתי לומר דדחו לא ס"ל מיגו ועפי"ז צ"ל דהגמרא רצה לומר בה"א כן אבל למסקנא ר"י ס"ל יש בגידין בנ"ט – אבל באמת ס"ל לר"י מיגו והרבה יש לדבר בפרט זה:
סוף הספר