בית יצחק אבן העזר חלק א· רבי יצחק יהודה שמלקיש
הגהות ומפתחות · סימן צג
בסוגיא דקדושין מ"ה ובסוגיא דשיקול הדעת – ישוב לקו' תוס' אמאי לא אמר דבמעמ"ש פליגי אם יכול למחול. בדברי הב"ש סי' צ"ג ס"ק ל"ט – בדברי הרמב"ן שהוכיח דמכירת שטרות דאורייתא מדקתני מקודשת והרי במעמ"ש תני נמי מקודשת – ישוב לקו' תוס' ב"ק ק' כיון דקם דינא למה נתחייב לרבנן בנשא ונתן ביד מה הפסידו בישוב דברי הרי"ף בישוב הקו' למ"ל לאוקמא באגע בי' שרץ הלא בלא"ה נפסל בהיסח הדעת. ביאור דברי הגמ' סנהדרין ל"ג ובדין דהיכא דעשה היזק במחצה ובמחצה השני' גרם היזק מחויב לשלם הכל – וישוב לקו' הגאון בית אפרים חח"מ סי' ל"א בסוגיא דגיטין נ"ג – ואמנם הש"ך לא ס"ל כסברא הנ"ל וכן מוכח בש"ס דב"ק ולבסוף מבואר דיש להחזיק בסברא זו למאן דס"ל דגורם חייב לצי"ש:
א הג"ה עיין בא"מ סי' מ' ס"ק י"א שכתב דדוקא במקדש בב' פרוטות באחת היום ובאמת לאחר שאגרשך בעי ר' אושעיא אבל במקדש בחד פרוטה לאחר שתתקדש לאחר ותתגרש ממנו מהני אפי' לדעתו דהא בידו לקדש אותה עכשיו וכ"כ בב"ח הובא בח"מ ס"ק י' והקשה הרב החריף מוה' יעקב יצחק בלונדוויין מפה מירושלמי פ' האומר בקדושין הלכה ה' ובנדרים פ' ארבעה נדרים ה"ה דמקשה שם מחלפי' שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אמר פדאן אחר פקעה מהן קדושתן והכא הוא אמר נישאת לאחר לא פקעו ממנו קדושין ל"צ דלא כשנתן לה שני פרוטות אחד מכבר ואחד לכשיגרשה מהו, ופי' פני משה דבעי' ראשונה בפרוטה אחת ליכא למבעי' מטעמא דאמרינן רק בב' פרוטו' מיבעי' א"כ מבואר דבפרוט' אחת ומקדש לאחר שתתגרש מאחר ודאי דל"ה קדושין דלא כאבני מילואים. ואמנם זה ל"ק דהרי ירושלמי מקשה מנטיעות דפדאן אחר פקע קדושה וה"ה בקדושין נפקע קדושה והלא אינו דומה דבנטיעות ודמי קרבן קדושת דמים ופקע בכדי משא"כ קידושי אשה דקדושת הגוף לא פקע בכדי כדאמרינן בנדרים כ"ט וע"כ צ"ל הא דהקשה בירושלמי משום דס"ל דאין חילוק בין קדושת דמים לקדושת הגוף כדס"ל לירושלמי פ"ג דקידושין ואע"ג דגם שם בירושלמי אמרינן דלא מצינו אשה יוצאת בלא גט משא"כ בהקדש ס"ל לירו' דמקדש לאחר שתתגרשי דמיא להקדש ופקע בכדי אם בהקדש קדושת הגוף פקע בכדי אבל לש"ס דידן דס"ל קדושת הגוף לא פקע בכדי על כן בקידושין במקדש בפרוטה לאחר שתתקדש ותתגרש דבידו לקדש עכשיו ס"ל דהוה קידושין אף שעדיין אינה קדושה מ"מ כשתתגרש חלין קדושין הראשוני' ולא נפקעו בכדי כיון שמצאו מקום לחול:
ב ומה שהקשה דלאבני מילואים משכחת ביטלו באונס שגירש כגון שקידשה אחד לאחר שתתגרש מבעלה שרוצה לישא אותה ואנסה אחד ונשאה וגירשה דלוקה על הגירושין דא"א להחזירה דחלין קדושי הראשון הנה כעין קושיתי הקשה מו"ח הגאון מ' שמואל בירנבוים זצ"ל והובא בתשו' ש"ב הגאון ז"ל בתשו' מהרא"י הלוי ח"ב סי' קנ"ח. הנה לא מיקרי זאת ביטלה דהיא קמבטלה שנתקדשה לאחר ורק דמ"מ לוקה דא"א להחזירה ובשעה שגירשה היא עבר בלאו דא"א להחזירה שהיא א"א והוה לאו דלא ניתק לעשה כמו בכהן ובגמ' אמרינן דלא משכחת ביטלה וכל קושית הגמ' דמשכחת ביטלה ולא ביטלה. משא"כ בגונא דהקשה כ"ת נ"ה ביטלה וע' לעיל סי' מ"ב אות. יב מה שכתבתי בזה. וכן באופן שהקשה מו"ח שקידש אשה לאחר ל' יום ובא אחד ואנסה וקידשה ונשאה וגרשה ביום ל' דחלין קידושין השני וא"א להחזירה דזה ג"כ לא מיקרי ביטלה. ולכאורה יאמר דבכה"ג ל"ה גירושין כלל דבגט אמר הרי את מותרת לכל אדם והוא לא הותרה שהיא א"א אך י"ל כיון שמחמתו הותרה רק שאסורה מחמת הקידושין שקידש הראשון הגט גט ובלא"ה ל"ק קו' הנ"ל דאם קידש הראשון שיחולו הקידושין בסוף יום ל' א"כ כשגירש האונס באמצע יום ל' יכול להחזירה דעדיין ל"ה א"א. ואם כשגירש בסוף יום ל' היינו בה"ש יש ספק שמא הוא לילה ובשעת התחלת אי יום ל' לא חלי הקידושין שהיא עדיין א"א וכשלא חלי בהתחלה שוב אין חלין וכמדומה שבספר הנ"ל כ' ג"כ כן:
ג ומה שהקשה דלאבני מילואים ה"ה במקדש אשה בפרוטה לאחר שימות פלוני שרוצה לקדשה מקודשת דל"ה דשלב"ל כיון שבידו לקדשה עכשיו כמ"ש בלאחר שיגרשך דמ"ש. א"כ משכחת שש עשרה שפוטרין צרותיהן כגון בראובן שקידש אשה לאחר שימות שמעון ונשאה שמעון ומת בלא בנים והניח אשה זאת ועוד צרה דאסורה להתיבם דהוה א"א מראובן וגם צרתה פטורה. הנה ל"ק דלא תני במתניתן דלא משכחת צרת צרתה כיון דלכל האחין אסורה משום א"א. וגם לענין צרתה גופה י"ל דכיון דבחיי בעלה ל"ה, א"א רק לאחר מיתת בעלה נעשית א"א אינ' פוטרת צרתה דבשעת נפילה ל"ה צרת ערוה. וכ"כ תוס' יבמות כ"ו ע"ה ד"ה חליצה פסולה וכיוצא בזה כתבו תוס' ביבמות דף י' ד"ה לעולם לענין מגרש ע"מ שלא תנשאי. אך שהתוס' כתבו שם אבל הכא בשעת נפילה אינה אשת איש עד שתבעל לו ואפי' תחשבנה א"א כיון שמטעם א"א אסורה ליבעל מ"מ ל"ד כיון שאם תבעל לו ליבם הוה א"א ולא היתה אשת אחיו מעולם ושני התירוצים לא שייכים בנ"ד דהיתה אשת אחי' וגם תיכף בשעת נפילה הוה א"א. מ"מ מהסברא אינה פוטרת צרתה דל"ה צרת ערוה דבחיי בעלה לא היתה צרת ערוה. ולא דמי למה דאמרינן דף ע"ט בשנפלה לו ולבסוף נפצע וליתי איסור פצועה ולידחי עשה דיבום דשם ביבמה גופה כיון דנאסר עלי' אסורה ליבם משא"כ לפטור צרתה כשנעשית אח"כ ערוה אין לנו. ובהכי מיושב דל"ק לר"מ דס"ל אדם מקדיש דשלב"ל ובמקדש לאחר שימות בעלך מקודשת א"כ משכחת לה שש עשרה שקידשה אחד לאחר שימות בעלך ולמ"ד אין קידושין תופסין ביבמה לשוק בודאי ל"מ קדושין לאחר שימות בעלך אם תהי' זקוקה ליבום ול"ק בלא"ה הקושיא וגם על הא"מ ל"ק דעד כאן ל"מ קידושין רק באומר לאשה הילך פרוטה שתתקדש לאחר שיקדש אותך פלוני ויגרשך אבל באומר הילך פרוטה שתתקדש לאחר שיקדש פלוני וימות ותהי' זקוקה ליבם ודאי ל"מ קידושין דאם תהי' יבמה לשוק רק למ"ד קידושין תופסין ביבמה. אולי בכה"ג מקודשת ואסורה ליבם ונפקע הזיקה וליתני שש עשרה. וע"כ אינה פוטרת צרתה כאמור. שוב ראיתי דלפמ"ש תוס' יבמות ט"ז ד"ה בני צרות דאף אם נתקדשה ביבמה למ"ד קדושין תופסין לא נפקע הזיקה כיון שיש תקנה שתתגרש אף בקידש אחד לאחר שיקדש, השני וימות לא נפקע הזיקה ואסורה נבעלה כיון שיש תקנה שיגרשה. אך צ"ע בתוס' יבמות דף י' ד"ה לעולם שכתבו תירץ הירושלמי דלא תני שש עשרה כיון שהי' בידו לגרשה ומשמע דבאמת פוטרת צרתה והיא גופה פטורה רק דלא תני מה שביד אדם ותיפוק לי' דלא נפקע הזיקה ואסורה לבעלה. ושמא בהך דיבמות י' במגרש חוץ מפלוני ונשאה אחי' כיון שמת בעלה אסורה ליבמה בשעת נפילה ואף אם יגרשה השתא בעלה כבר נאסרה בשעת נפילה ול"מ גירושין להתירה רק שכתבו תוס' שהי' יכול להתירה קודם שמת בעלה ומ"ה השתא נפקע הזיקה ופוטרת ולא תני מה שהי' לו תקנה משא"כ בתוס' יבמות ט"ז דמעיקרא הותרה ליבם וכשנתקדשה נאסרה וכשיגרש בעלה השני הוה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה ומ"ה גם השתא יש תקנה על כן לא נפקע הזיקה כלל אך ק"ק דתוס' קאי לשמואל שם ושמואל ס"ל דף מ"א יבמה שהותרה ונאסרה אינה חוזרת להיתרא וכבר הקשיתי כן בספרי חא"ח סי' נ"ב אות ח' ושם כתבתי דטעמא דשמואל משום דיחוי ומ"ה אינה חוזרת להיתרא משא"כ ביבמה שנתקדשה דביד הבעל לגרשה וכל שבידו ל"ה דיחוי. ומצאתי בתשו' רמ"ע מפאני שהרגיש בזה ובתשו' אחרת הבאתי דבריו ופלפלתי בדבריו: